<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אלעד מאיר

נאשם 1 וב"כ עו"ד אילת גולן

<#3#>

גזר דין נאשם 1

1. נאשם 1 הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על סעיף 380 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), תקיפת שוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 273 בחוק, איומים, עבירה על סעיף 192 בחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 בחוק.

2. העדויות והראיות מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן.

3. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר חובה ממנו עולה, כי הנאשם בן 25, רווק ומתגורר עם הוריו. הנאשם ומשפחתו עלו ארצה בשנת 1990 מברית המועצות (קווקז), בהיות הנאשם בן שנתיים. עולה כי הנאשם סיים 10 שנות לימוד ללא תעודת בגרות, ושיתף כי התקשה להשתלב בבית הספר מבחינה חברתית וחש תחושת ניכור ודחייה. הנאשם שירת בצה"ל שירות חלקי, עד לשחרורו בגין אי התאמה ובעיות התנהגות. עולה כי בשירותו הצבאי נשפט בגין עבירות נפקדות והחזקת סמים. לאחר שחרורו מהצבא עבד הנאשם בתחום האלומיניום ובעבודות מזדמנות, ואילו בשנתיים האחרונות אינו עובד עקב מצב נפשי ירוד.

הנאשם החל טיפול פסיכיאטרי במאי 2013, על רקע מצבו הנפשי שלא אפרט לגביו מפאת צנעת הפרט, אך בכללי נראה כי הנאשם מסוגר בביתו, ניתק קשרים חברתיים, מתקשה להשתלב במסגרת תעסוקתית ומטופל תרופתית.

לעניין העבירות, התקשה הנאשם לשתף באירוע העבירה, וטען כי אינו זוכר את פרטי האירוע. הנאשם קשר את שתיית האלכוהול ללחץ חברתי, ושלל בעיית אלכוהול. עוד מסר כי מזה כשנתיים נמנע לחלוטין משתייה. בשיחה עמו נטה הנאשם לבכי, חוסר ריכוז ונטה להתמקד בעצמו. משיחה שנערכה עם אם הנאשם, עולה כי הינה עושה מאמצים לעזור לנאשם, ומבטאת תחושת דאגה למצבו אותו קשרה למצבו של אביו החולה וחוסר זמינותה שלה לטיפול לילדיה.

שירות המבחן התרשם מבחור מופנם וסגור המתקשה ביצירת וקשר ונוטה לחשדנות. הנאשם התקשה לרכוש אמון בשירות המבחן ופעל על פי דחפים פנימיים. ניכרה נטיית הנאשם לעמדה קורבנית ולהשלכת האשמה על סביבתו החיצונית. נראה כי הנאשם הדרדר לקשרים חברתיים שוליים בהם מצא מסגרת השתייכות בעייתית. גורמי הסיכוי לשיקום, הינם מעורבים ואינם חד משמעיים.

על כן, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, שיהווה הצבת גבול עבור הנאשם, וימנע ממנו את המפגש עם דמויות עברייניות.

4. ב"כ המאשימה טענה בטיעוניה לעונש, כי לחובת הנאשם עבר פלילי בעבירות סמים, העדר מן השרות שלא ברשות, החזקת סכין, הכשלת שוטר, והנאשם ריצה תקופת מאסר בן חודש במסגרת שירותו הצבאי.

עוד טענה כי התסקיר בעניינו של הנאשם הינו שלילי, שכן הוא שלל את בעיותיו בתחום האלכוהול, לא זכר את פרטי האירוע, הציג תמונה קורבנית ולא נראה כי מתקיימים לגביו שקולי שיקום. לנאשם עבר פלילי משמעותי, במיוחד כאשר משווים את מספר העבירות לגילו, ונסיבות המקרה בו הורשע מעלה את הסכנה הנשקפת לציבור בכללותו. נוסף על כך בעת האירוע היה הנאשם בגילופין, וגרם לשבר בידו של השוטר דמיטרי בויאנקוב (להלן: "השוטר"). עובדות אלו משמשת כנסיבות לחומרה. בנוסף טענה כי הנאשם לא השכיל לחדול מהתנהגותו ואורח חייו העברייניים ולא הורתע מן הענישה שהושתה עליו בהליכים קודמים.

עוד הוסיפה וטענה כי לעבירות של תקיפה ואיומים כלפי שוטרים חומרה יתרה, המהווה התנהגות שלוחת רסן אשר קוראת תיגר על אושיות השלטון, תוך התעלמות מן החוק. על כן, לדידה, על בית המשפט להשית על נאשמים שהורשעו בעבירות מעין אלה עונש מרתיע, שעומד בדירשות החוק למאסר חובה בגין עבירת תקיפת שוטרים, המעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול, וזאת כדי לחזק את ידי השוטרים המתמודדים עם מעשי אלימות שנעברים כלפיהם בידי הציבור.

ב"כ המאשימה הציגה פסיקה, לעניין מתחם העונש בעבירות תקיפת שוטרים ואיומים, וטענה כי מתחם העונש ההולם הינו החל מ-6 חודשי מאסר ועד 36 חודשים.

על כן, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ברף הגבוה של המתחם, מאסר על תנאי מרתיע, קנס ופיצוי.

5. ב"כ הנאשם טענה בטיעוניה לעונש, כי נסיבות חייו של הנאשם הינן קשות ביותר, כאשר יש לזכור כי הנאשם עצמו הותקף באירוע וסבל מחבלות פיזיות. בעקבות האירוע מצבו הנפשי של הנאשם הדרדר, הוא מסתגר בביתו, לא יישן ופנה לטיפול פסיכיאטרי וטופל תרופתית. מתסקיר שירות המבחן עולה כי נטה לבכי והתנהלותו שיקפה מתח פנימי שחווה. מתסקיר לא עולה כי הנאשם הינו בעל דפוסים עברייניים או מהווה סכנה לציבור.

עוד טענה כי, הנאשם לקח אחריות על חייו ומנסה לשקמם ככל יכולתו למרות הטראומה שחווה. הנאשם נרתם לטיפול פסיכיאטרי, נוטל טיפול תרופתי, ניתק קשרים עם גורמים שוליים, נרשם ללימודים ולא ביצע עבירות נוספות מאז האירוע.

בנוסף טענה, כי מתחם העונש העולה מהפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה אינו רלוונטי לעניינינו, שכן נסיבות הנאשמים ונסיבות המעשים שהוצגו שם שונים בתכלית מהנסיבות בתיק זה. ב"כ הנאשם הגישה פסיקה לעניין מתחם, וטענה כי בתי המשפט אף נמנעו מהרשעת נאשמים שביצעו עבירות של תקיפת שוטרים, או הטילו עונשים מגוונים כגון: של"צ, עבודות שירות וכד'.

עוד הוסיפה וטענה, כי האינטרס הציבורי ימצא ביטוי בהימנעות משליחת הנאשם אל מאחורי סורג ובריח, מהטעם כי השמתו במאסר של נאשם צעיר בעל נסיבות אישיות כשל הנאשם תגרום ליצירת עבריין נוסף לחברה.

על כן, עתרה ב"כ הנאשם להסתפק בהשתת עונש של מאסר על תנאי על הנאשם.

6. הנאשם ניצל את זכותו למילה האחרונה, אמר כי הוא מצטער שהוא מצא את עצמו בסיטואציה הזו, וכי לעולם לא יגיע יותר לבית המשפט בתור נאשם.

7. המדובר בעבירות של תקיפת שוטר הגורמת לחבלה של ממש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הנאשם נקט באלימות חמורה כלפי שוטרים, אף לא עצר בכך ואיים וגידף אותם. כידוע, עבירת האיומים הינה עבירת אלימות, אף שמדובר באלימות מילולית. ברור כי קיים פוטנציאל כי דברי איום יהפכו למעשים ממשיים. גם אם לא כך, המדובר בפגיעה באורח חייהם של המאוימים, לאחר שהמאיים יצר בלבם תחושת אימה שאינה נושאת תאריך תפוגה.

ברע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל תק-על 2006(1) נקבע בהקשר זה, בזו הלשון:

"האיום הוא, אפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

בנוסף, נהג הנאשם באלימות פיזית כלפי שני שוטרים, שכתוצאה ממנה נגרם לשוטר שבר באמה ימין. על הנאשם לדעת היטב כי, איננו יכול לנהוג באלימות, באיש משטרה, ובפרט בזמן שהוא ממלא את תפקידו. בתי המשפט שולחים מסר ברור לציבור כולו כי, כל הנוהג אלימות בשוטרים, ייענש במיצוי הדין ויושם מאחורי סורג ובריח. יזכור כל מי שנוהג באימפולסיביות באחרים, יהיה לכך יש מחיר של שלילת החירות, וענישה מרתיעה.

לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו מפי כב' השופט דנציגר בע"פ 8704/08 סמי הייב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.04.2009), בזו הלשון:

"מעשיהם של המערערים, שכללו איומים ותקיפה של שוטרים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, הינם בבחינת התנהגות פלילית חמורה ושלוחת כל רסן אשר קוראת תיגר על אושיות שלטון החוק תוך התעלמות מופגנת מנורמות ההתנהגות הראויות שיש להקפיד עליהן."

וכן מצאתי מקום לציין את שנקבע בע"פ 3236/98 מוחי אבו דריס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.07.1998):

"...מה שנראה בעיני חמור ומחריד כאחד הוא עצם הרעיון שאזרחים מרשים לעצמם לתקוף שוטרים במהלך מילוי תפקידם, לא בשל מעשה התגרות או מעשה בלתי חוקי שעשו השוטרים, אלא בשל עצם העובדה שהשוטרים רצו לבצע את תפקידם. שוטרי משטרת ישראל נמצאים בחזית המאבק בפשע, לרוב בגופם ממש. לעתים הם מסכנים את חייהם ברצותם למלא את תפקידם כראוי. ביקורת שגרתית של שוטרי סיור ביחס למכונית חשודה היא דבר יום ביומו, ואין להעלות על הדעת שינסו להפריעה באמצעים אלימים הפוגעים בגופם של השוטרים ומסכנים את בריאותם...מערכת אכיפת החוק, ובראשה מערכת בתי המשפט, חייבת להראות לשוטרים כי אינם נשלחים למשימותיהם ללא הגנה; מן הצד השני, חייב הציבור לדעת כי כל המנסה לפגוע בשוטרים במילוי תפקידם, לא יוכל לצאת בעונש קל. עצם הפגיעה בשוטרים היא החמורה, ולאו דווקא תוצאותיה."

הנה כי כן, בית המשפט נדרש למצות את הדין, עם אלה אשר נוהגים באלימות. זאת, על דרך הטלת סנקציות, אשר יהיה בהם כדי להרתיע ולצמצם את התופעה. על אחת כמה וכמה יש לנקוט סנקציות משמעותיות כאשר מדובר בנושאי משרה.

חלקו של הנאשם בביצוע העבירות מרכזי הוכח, ולא נודעה מידת השפעה של אחר עליו הקשורה בביצוען. ברור הנזק הנגרם מביצוע העבירות לשוטר, וזאת בראיה אובייקטיבית של הדברים.

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות, קשורות בכעסיו בעיתות מתיחות וויכוחים ובצריכת אלכוהול, הא ותו לא. בימים אלה על בתי המשפט להחמיר עם עבירות אלימות הקשורות קשר ישיר עם צריכת אלכוהול, שיש בו כדי להצית אש אלימה בליבם של בני נוער. לצערי, שומעים אנו חדשות לבקרים על מקרי אלימות, שאליהם נלוותה צריכת אלכוהול עובר לאירוע. לא נראה שאגזים באומרי כי התופעה הנ"ל הינה בבחינת מכת מדינה, ועל כן על בית המשפט לפעול כדי למגרה.

לא נגרעה יכולת הנאשם להבין את הפסול שבמעשיו, הייתה לו שליטה מלאה עליהם ולא נודעה כל התגרות בו מטעם השוטרים. הנאשם אינו קרוב לסייג האחריות הפלילית והיקף מעשיו עולה כדי פגיעה במתלוננים.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות שפשתה בחברה הישראלית, ובתפקיד בית המשפט בהעברת מסר מתבקש, באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שבוחר לפתור את קשייו האישיים באמצעות פגיעה באחר.

בעבירות תקיפה הקשורות בשוטרים ואיומים, השיתו בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, עונשים מגוונים, החל ענישה במאסר בעבודות שירות וכלה בעונש מאסר בן 12 חודשים. הכל, בכפוף לנסיבות ביצוע המעשים ובטרם ההפרדה הראשונית המתבקשת בין נסיבות המעשה לאלו של העושה, המגולמת בהוראות תיקון 113 בחוק.

כך לדוגמא ראה רע"פ 8172/10 רידאן גזאוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.11.2010), שם הורשע הנאשם בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו , והושתו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, וכן 15 חודשי מאסר על תנאי; עפג (חי') 6183-02-09 גיאורגי נפתלייב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.05.2009) שם הורשע הנאשם בעבירות של איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, היזק לרכוש במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והושתו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי; תפ (שלום ראשל"צ) 4593-08 מ.י. תביעות ראשל"צ נ' תומר ווקנין (פורסם בנבו, 24.09.2012) שם הורשעו הנאשמים בעבירות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, והעלבת עובד ציבור, וחלקם הורשעו בהכשלת שוטר, ונקבע שמתחם העונש הינו מאסר בפועל הנע בין 6 ל - 18 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים, אף שבית המשפט חרג ממתחם העונש משיקולי שיקום וגזר על הנאשמים מאסר שירוצה בעבודות שירות.

7. לאור המפורט, אני קובעת את מתחם העונש למעשי העבירות שביצע הנאשם בהתאם להוראות סעיף 40ג(א), כדלקמן:

עונש מאסר- בין 6 חודשים ל - 18 חודשים; מאסר ע"ת; קנס; פיצוי בהיקף של אלפי שקלים.

8. בגזירת העונש שמתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' בחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלו נלמדות מדברי הסנגורית, ומדברי הנאשם שנשמעו לעונש.

הנאשם יליד 1988 ללא עבר פלילי, רווק, מתגורר עם הוריו, מצוי בשנתיים האחרונות ללא עבודה, עקב הדרדרות במצבו הנפשי, בעקבות האירוע וההליכים המשפטיים. בנוסף הנאשם התקבל ללימודים פארא-וטרינריים. עם זאת, ואומר זאת במלוא הזהירות, נראה כי הנאשם עדיין לא החל את לימודיו, וכי החל הליך של טיפול פסיכיאטרי בחודש מאי 2013, סמוך למועד הטיעונים לעונש, כך שקשה לומר כי הידרדרותו הנפשית הינה תוצאה ישירה מן המקרה וכי הנאשם נמצא בהליך טיפולי עמוק ומשמעותי.

עוד לזכות הנאשם, התייחסתי לגילו הצעיר, לנסיבות חייו הקשים והמורכבים, בין היתר נכותו של אביו וקשייו של הנאשם להשתלב מבחינה חברתית.

לא מצאתי מקום לזקוף לזכותו את החבלות מהם סבל כתוצאה מן האירוע. כידוע כאשר אדם מתנגד בכוח או תוקף שוטרים הממלאים את תפקידים, ישנו סיכוי סביר כי יופעל נגדו כוח סביר לשם הרגעתו, כבילתו באזיקים ומעצרו, ובהחלט קיימת האפשרות כי כתוצאה מהפעלת הכוח הסביר יגרמו לאדם זה חבלות.

עם זאת, שיקולי הזכות לנאשם אינם גוברים על חומרת מעשיו. ניתן לייחס משקל דומיננטי לשיקולים אישיים של נאשם, שעה שלא צפויה ממנו סכנה כי ישוב לסורו ועל מנת שלא להפריע בדרכי שיקומו. שני אלו אינם מתקיימים בעניינו של הנאשם אך כמובן שייחסתי משקל מסוים ומתבקש לשיקולי הזכות בעניינו שאלמלא הם, ענישתו הייתה מכבידה יותר.

הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו וטען כי אינו זוכר את פרטי האירוע. ואף לא הביע חרטה וצער על מעשיו.

בהעדר אינטרס שיקום בענישת הנאשם, יש להדגיש בעניינו אינטרסים של גמול, הרתעה ומניעה. על ענישתו לשקף את הוקעתם הנדרשת של מעשיו, את ניתוק המגע המתבקש בינו לבין החברה ואת החרב המתהפכת מעל ראשו לבל ישוב ויבצע עבירות נוספות.

אין מי שיתקע כף לידי כי מסוכנותו של הנאשם תפוג ככל שתתקבל עתירת ב"כ הנאשם לעונש, מסוכנותו כלפי שלום הציבור שרירה וקיימת. החברה אינה צריכה לספוג את קשיי אישיותו וזכאית להגנה מפני התנהלותו הפוגענית.

9. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי יש לגזור על הנאשם עונש הכולל רכיב של מאסר בפועל .יש בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובעיקר אלו הקשורות באורח חייו, כדי להשליך על קביעת אורך המאסר בפועל בתוך מתחם הענישה ההולם.

10. לאור המקובץ אני משיתה על הנאשם 1 את העונשים, כדלקמן:

א. מאסר בפועל למשך 8 חודשים.

ב. מאסר על-תנאי למשך 12 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות כנגד הגוף, לרבות איומים.

ג. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. בנסיבות העניין התחשבתי ברכיבים הכלכליים בעונשו של הנאשם, וזאת מפאת במצבו הכלכלי הקשה שאם לא כן היה הקנס משמעותי בהרבה .

ד. פיצוי לע"ת 14 בסך 1500 ₪.

הקנס והפיצוי ישולמו עד ליום 30.9.13.

כל סכום שיופקד בקופת בית המשפט יזקף תחילה לטובת הפיצוי.

המאשימה תודיע למתלונן על פסיקת הפיצוי לטובתו ותעביר למזכירות בית המשפט בתוך 3 ימים את פרטיו העדכניים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תשע"ד, 09/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר לשם הגשת ערעור.

ב"כ המאשימה:

נסכים, בכפוף להפקדת ערבויות משמעותיות מתאימות בנסיבות העניין.

ב"כ הנאשם:

מתנגדת לערבויות משמעותיות. המצב הכלכלי ידוע לבית המשפט. נבקש להתחשב בעניין הערבויות.

<#5#>

החלטה

הנני מעכבת את ריצוי המאסר בפועל עד יום 27.10.13 שעה 10:00 , ובמועד זה על הנאשם להתייצב בבית סוהר "הדרים" לריצוי עונשו או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו ת.ז או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 9787377 - 08, 9787336 – 08.

עיכוב הביצוע הינו בכפוף לתנאים כדלקמן:

א) ערבון במזומן או ערבות בנקאית ע"ס 5000 ₪.

ב) ערבות צד ג' בטוחה, ע"ס 5000 ₪.

ג) הנני מורה על עיכוב יציאה מן הארץ, ובאם הנאשם מחזיק בדרכון עליו להפקידו במזכירות בית-המשפט.

יש לאפשר לנאשם שיחות טלפון להסדרת הערבויות.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תשע"ד, 09/09/2013 במעמד הנוכחים.