<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אלעד מאיר

נאשם 3 וב"כ עו"ד שרית מרום, סנגוריה ציבורית

<#3#>

גזר דין נאשם 3

1. נאשם 2 הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 273 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), הפרעה שוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 בחוק ואיומים, עבירה על סעיף 192 בחוק.

2. העדויות והראיות מפורטות בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן.

3. בעניינו של נאשם 3 הוגש תסקיר מבחן ממנו עולה כי, הנאשם בן 25, רווק, על ארצה בשנת 2000 מגרוזיה, אינו עובד מזה כשנה וחצי בעקבות פציעה בגב ומתגורר עם אמו. הנאשם 3 מסר כי הוריו התגרשו לפני כ- 5 שנים ומאז נותק הקשר עם אביו. מדבריו, חווה ילדות נורמטיבית עד לעלייתו ארצה בגיל 12. עם העלייה נתקלה המשפחה בקשיי קליטה והחל להתרועע עם קבוצות שוליים. הנאשם השתלב הארץ בלימודים החל מכיתה ו' ונשר ממסגרת חינוכית בכיתה ט' עקב קשיי שפה ועל מנת לעזור לפרנסת משפחתו. הנאשם סיפר כי נפצע בגבו לפני כשנה וחצי אך טרם פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת לבדוק זכאות לסיוע כספי. בנוסף מסר הנאשם 3 כי אובחן כחולה במחלת "קרוהן", מחלה דלקתית כרונית של מערכת העיכול. הנאשם לא מסר תיעוד רפואי, ומסר כי אינו מקבל כיום טיפול תרופתי.

בנוגע למעורבותו בעבירה, תאר כי כאשר תכנן ללכת לביתו ראה את חברו, הנאשם 1, מותקף על ידי בחורים, כאשר הוא לא ידע באותו זמן כי מדובר בשוטרים. באותן נסיבות, ניסה לטענתו להפריד בין הניצים ולהוציא את חברו מן הקטטה. להערכת שירות המבחן הנאשם 3 התקשה לראות את הבעייתיות שבהתנהגותו ובהימצאותו באירוע. הנאשם 3 מסר כי אינו זקוק לטיפול בתחום דפוסי התנהגותו העבריינית.

לאור עמדותיו של הנאשם ואי שיתוף הפעולה שלו סבר שירות המבחן כי הנאשם 3 אינו מתאים להשתלבות בטיפול במסגרת שירות המבחן, והמליץ על ענישה קונקרטית בעבודות שירות.

4. ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, חזר על נסיבות קרות האירוע והדגיש כי כל הנאשמים היו תחת השפעת אלכוהול. לנאשם 3 אין עבר פלילי.

עוד טען, כי מתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 3 ניתן ללמוד כי, הנאשם לא הכיר בהתנהגותו האלימה וסירב להירתם לטיפול. לטענתו, בנוגע למצבו הרפואי של הנאשם 3 טען כי, הנאשם לא הציג כל תיעוד רפואי כדי לבסס את טענתו. בנוסף טען, כי הנאשם 3 לא התייצב לממונה על עבודות השירות, זאת למרות שניתנו לו מספר הזדמנויות לכך על כן, לא נראה כי ישנם שיקולי שיקום בעניינו.

הוסיף טען, כי לעבירות של תקיפה ואיומים כלפי שוטרים חומרה יתרה, המהווה התנהגות שלוחת רסן אשר קוראת תיגר על אושיות השלטון, תוך התעלמות מן החוק. בנוגע למתחם העונש טען, כי על עונשם של הנאשמים צריך להיגזר מהעונש שנגזר על נאשם 1, דהיינו 8 חודשי מאסר, והפנה לפסיקה מתווה בנוגע למתחם העונש בגין העבירות שביצעו הנאשמים.

על כן, עתר ב"כ המאשימה להשית על נאשם 3 עונש של מאסר בפועל ברף העליון של המתחם, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לע"ת 1 ולדי.

5. ב"כ נאשם 3 טענה בטיעוניה לעונש, כי מדובר הנאשם צעיר נעדר עבר פלילי הסובל ממצב בריאותי קשה, שהורשע בעבירות בגין אירוע רב משתתפים שהתרחש לפני 4 שנים. הנאשם נחבל קשות על ידי השוטרים ונזקק לטיפול רפואי, ועובדה זו השליכה על תפיסתו של הנאשם 3 כקורבן.

עוד טענה, כי יש לאבחן את מעשיו של נאשם 3 ממעשיו של הנאשם 1. נאשם 1 הינו העבריין הדומיננטי באירוע, תקיפתו גרמה שבר בידו של השוטר והנאשם 1 בעל עבר פלילי עשיר ומגוון. כל חלקו של נאשם 3 באירוע הוא הכאת שוטר במכת אגרוף, ניסיון תקיפה נוסף, העלבת השוטר ואיומים עליו. בנוגע להתנגדותו למעצר טענה כי הנאשם רוסס בגז פלפל שגרמה לו לצריבה בעיניים ותחושת שרפה בפנים, שלא אפשרה לו להמשיך לנהוג באיפוק וברוגע, ובנסיבות אלה התנהגותו של נאשם 3 הייתה מאוד מתונה.

ב"כ הנאשם 3 השלימה את טיעוניה בכתב והגישה לבית המשפט תיעוד רפואי בדבר מחלתו ופסיקה לעניין מתחם העונש.

על כן, עתרה ב"כ הנאשם 3 לא למצות עם הנאשם את הדין ולהשית עליו ענישה צופה פני עתיד והתחייבות.

6. נאשם 3 ניצל את זכותו למילה האחרונה, אמר כי חייו נהרסו והוא נמצא במצב לא טוב, ביקש הזדמנות להמשיך בחייו וללכת בדרך חדשה.

7. המדובר בעבירות של תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הנאשמים נקטו באלימות חמורה כלפי שוטרים. על הנאשמים לדעת היטב כי הם אינם יכולים לנהוג באלימות, באיש משטרה, ובפרט בזמן שהוא ממלא את תפקידו. בתי המשפט שולחים מסר ברור לציבור כולו כי כל הנוהג אלימות בשוטרים, ייענש במיצוי הדין ויושם מאחורי סורג ובריח. יזכור כל מי שנוהג באימפולסיביות באחרים, כי יהיה לכך יש מחיר של שלילת החירות, וענישה מרתיעה.

לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו מפי כב' השופט דנציגר בע"פ 8704/08 סמי הייב נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 23.04.2009), בזו הלשון:

"מעשיהם של המערערים, שכללו איומים ותקיפה של שוטרים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, הינם בבחינת התנהגות פלילית חמורה ושלוחת כל רסן אשר קוראת תיגר על אושיות שלטון החוק תוך התעלמות מופגנת מנורמות ההתנהגות הראויות שיש להקפיד עליהן."

וכן מצאתי מקום לציין את שנקבע בע"פ 3236/98 מוחי אבו דריס נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 28.07.1998):

"...מה שנראה בעיני חמור ומחריד כאחד הוא עצם הרעיון שאזרחים מרשים לעצמם לתקוף שוטרים במהלך מילוי תפקידם, לא בשל מעשה התגרות או מעשה בלתי חוקי שעשו השוטרים, אלא בשל עצם העובדה שהשוטרים רצו לבצע את תפקידם. שוטרי משטרת ישראל נמצאים בחזית המאבק בפשע, לרוב בגופם ממש. לעתים הם מסכנים את חייהם ברצותם למלא את תפקידם כראוי. ביקורת שגרתית של שוטרי סיור ביחס למכונית חשודה היא דבר יום ביומו, ואין להעלות על הדעת שינסו להפריעה באמצעים אלימים הפוגעים בגופם של השוטרים ומסכנים את בריאותם...מערכת אכיפת החוק, ובראשה מערכת בתי המשפט, חייבת להראות לשוטרים כי אינם נשלחים למשימותיהם ללא הגנה; מן הצד השני, חייב הציבור לדעת כי כל המנסה לפגוע בשוטרים במילוי תפקידם, לא יוכל לצאת בעונש קל. עצם הפגיעה בשוטרים היא החמורה, ולאו דווקא תוצאותיה."

נאשם 3 אף לא עצר בכך ואיים וגידף את השוטרים. כידוע, עבירת האיומים הינה עבירת אלימות, אף שמדובר באלימות מילולית. ברור כי קיים פוטנציאל כי דברי איום יהפכו למעשים ממשיים. גם אם לא כך, המדובר בפגיעה באורח חייהם של המאוימים, לאחר שהמאיים יצר בלבם תחושת אימה שאינה נושאת תאריך תפוגה.

ברע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1) נקבע בהקשר זה, בזו הלשון:

"האיום הוא, אפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום".

הנה כי כן, בית המשפט נדרש למצות את הדין, עם אלה אשר נוהגים באלימות. זאת, על דרך הטלת סנקציות, אשר יהיה בהם כדי להרתיע ולצמצם את התופעה. על אחת כמה וכמה יש לנקוט סנקציות משמעותיות כאשר מדובר בנושאי משרה.

הנסיבות שהביאו את הנאשמים לבצע את העבירות, קשורות בכעסם בעיתות מתיחות, ברצונם לעזור לנאשם 1 במעשיו האלימים ובצריכת אלכוהול, הא ותו לא. בימים אלה על בתי המשפט להחמיר עם עבירות אלימות הקשורות קשר ישיר עם צריכת אלכוהול, שיש בו כדי להצית אש אלימה בליבם של בני נוער. לצערי, שומעים אנו חדשות לבקרים על מקרי אלימות, שאליהם נלוותה צריכת אלכוהול עובר לאירוע. לא נראה שאגזים באומרי כי התופעה הנ"ל הינה בבחינת מכת מדינה, ועל כן על בית המשפט לפעול כדי למגרה.

לא נגרעה יכולתם של הנאשמים להבין את הפסול שבמעשיהם, הייתה להם שליטה מלאה עליהם ולא נודעה כל התגרות בהם מטעם השוטרים. הנאשמים אינו קרוב לסייג האחריות הפלילית והיקף מעשיו עולה כדי פגיעה במתלוננים.

8. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהם הורשעו הנאשמים, מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות שפשתה בחברה הישראלית, ובתפקיד בית המשפט בהעברת מסר מתבקש, באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שבוחר לפתור את קשייו האישיים באמצעות פגיעה באחר.

בעבירות תקיפה הקשורות בשוטרים, השיתו בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, עונשים מגוונים, החל ענישה במאסר בעבודות שירות וכלה בעונש מאסר בן 12 חודשים. הכל, בכפוף לנסיבות ביצוע המעשים ובטרם ההפרדה הראשונית המתבקשת בין נסיבות המעשה לאלו של העושה, המגולמת בהוראות תיקון 113 בחוק.

כך לדוגמא ראה רע"פ 8172/10 רידאן גזאוי נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 18.11.2010), שם הורשע הנאשם בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והושתו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, וכן 15 חודשי מאסר על תנאי; עפ"ג (חי') 6183-02-09 גיאורגי נפתלייב נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 14.05.2009) שם הורשע הנאשם בעבירות של איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, היזק לרכוש במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והושתו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי; תפ (שלום ראשל"צ) 4593-08 מ.י. תביעות ראשל"צ נ' תומר ווקנין, (פורסם בנבו, 24.09.2012) שם הורשעו הנאשמים בעבירות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, והעלבת עובד ציבור, וחלקם הורשעו בהכשלת שוטר, ונקבע שמתחם העונש הינו מאסר בפועל הנע בין 6 ל - 18 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים, אף שבית המשפט חרג ממתחם העונש משיקולי שיקום וגזר על הנאשמים מאסר שירוצה בעבודות שירות.

לאור המפורט, אני קובעת את מתחם העונש למעשה התקיפה שביצע נאשם 3 בהתאם להוראות סעיף 40ג(א), כדלקמן:

עונש מאסר- בין 6 חודשים ל - 18 חודשים; מאסר ע"ת; קנס; פיצוי בהיקף של אלפי שקלים.

הנאשם 3 ביצע במעשיו גם עבירת איומים. בעבירות איומים השיתו בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, עונשים מגוונים, החל בענישה במאסר צופה פני עתיד וכלה בעונש מאסר בן 12 חודשים.

כך וכדוגמא, שימת הלב מופנית לרע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 25.06.2008) שם דובר בעבירת איומים בודדת, ובית המשפט השית על הנאשם- עונש מאסר בפועל של 12 חודשים; ת"פ 36755-11-11 מדינת ישראל י נ' זרף, (פורסם בנבו, 14.02.2012) שם הורשע הנאשם בעבירת איומים, ובית המשפט השית עליו -3 חודשי מאסר בפועל כתקופת מעצרו ומאסר על תנאי.

לאור המפורט, אני קובעת את מתחם העונש למעשי האיום שביצע הנאשם 3 בהתאם להוראות סעיף 40ג(א), כדלקמן:

החל בענישה צופה פני עתיד ועד 7 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

יש לציין כי הפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ נאשם 3 אינה תואמת את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו של נאשם 3. בת"פ 117-10, עונשו של הנאשם שם נגזר תוך התחשבות בהליך השיקום המוצלח שעבר כפי שפורט בתסקירי שירות המבחן. בת"פ 2747/05, גם כן המדובר הנאשם שלקח אחריות על מעשיו התנצל בפני עובד הציבור שתקף, כששירות המבחן סבר כי המקרה ראוי להתנהל בהליך גישור. בת"פ 2818/04, המדובר בענישה שנגזרה על הנאשמים שם במסגרת הסדר טיעון סגור ועל כן, אין בפסיקה זו כדי להשליך על ענישת הנאשם שבפניי. בעניינינו, הנאשם 3 אינו צועד בדרך שיקומית, הציג את חלקו בעבירה בצורה קורבנית ודחה אפשרות לטיפול.

9. בגזירת העונש שמתאים לנאשמים שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' בחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיהם האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות.

לזכות הנאשם 3, התייחסתי לגילו הצעיר, לנסיבות חייו הקשים והמורכבים ולמצבו הבריאותי .

לא מצאתי מקום לזקוף לזכותם של הנאשמים את החבלות מהם סבלו כתוצאה מן האירוע. כידוע כאשר אדם מתנגד בכוח או תוקף שוטרים הממלאים את תפקידים, ישנו סיכוי סביר כי יופעל נגדו כוח סביר הכולל שימוש בגז פלפל לשם הרגעתו, כבילתו באזיקים ומעצרו, ובהחלט קיימת האפשרות כי כתוצאה מהפעלת הכוח הסביר יגרמו לאדם זה חבלות.

עם זאת, שיקולי הזכות לנאשם אינם גוברים על חומרת מעשיו. ניתן לייחס משקל דומיננטי לשיקולים אישיים של נאשם, שעה שלא צפויה ממנו סכנה כי ישוב לסורו ועל מנת שלא להפריע בדרכי שיקומו. שני אלו אינם מתקיימים בעניינם של הנאשמים שמלפניי, שכן הנאשמים לא לקחו אחריות על מעשיהם, ובחרו שלא להגיע אל הממונה על עבודות השירות, זאת למרות הזדמנויות מספר שניתנו להם לשם כך. עם זאת, ייחסתי משקל מסוים ומתבקש לשיקולי הזכות בעניינם שאלמלא הם, ענישתם הייתה מכבידה יותר.

בהעדר אינטרס שיקום בענישת הנאשמים, יש להדגיש בעניינם אינטרסים של גמול, הרתעה ומניעה. על ענישתם לשקף את הוקעתם הנדרשת של מעשיהם, את ניתוק המגע המתבקש בינם לבין החברה ואת החרב המתהפכת מעל ראשיהם לבל ישובו ויבצעו עבירות נוספות.

אין מי שיתקע כף לידי כי מסוכנותם של הנאשמים תפוג ככל שתתקבל עתירתם של ב"כ הנאשמים לעונש, מסוכנותם כלפי שלום הציבור שרירה וקיימת. החברה אינה צריכה לספוג את קשיי אישיותם וזכאית להגנה מפני התנהלותם הפוגענית.

אכן, יש מקום, כטענת ב"כ הנאשמים לאבחן את חלקם של הנאשמים 2-3 באירוע מחלקו של הנאשם 1. מעשי התקיפה שבוצעה על ידי הנאשמים אינה באותו מדרג כמעשי התקיפה של נאשם 1 שגרמה לשבירת ידו של השוטר דמיטרי. יש לזכור, כי האירוע החל ביוזמתו של הנאשם 1, כשלאחר מכן הצטרפו הנאשם 2-3 לאירוע.

10. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי יש לגזור על הנאשמים עונש הכולל רכיב של מאסר בפועל .יש בנסיבותיהם האישיות, כדי להשליך על קביעת אורך המאסר בפועל בתוך מתחם הענישה ההולם.

11. לאור המקובץ אני משיתה על הנאשם 3 את העונשים, כדלקמן:

א. מאסר בפועל למשך 6 חודשים.

ב. מאסר על-תנאי למשך 8 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות כנגד הגוף, לרבות עבירות כלפי שוטרים.

ג. מאסר על-תנאי למשך 5 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות איומים .

ד. קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

ה. פיצוי בסך 1000 ₪ לעד תביעה 1 ולדי קובלנקו.

הקנס והפיצוי ישולמו ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.11.13 וב – 1 לכל חודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום במועדו תעמוד מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

כל סכום שיופקד בקופת בית המשפט יזקף תחילה לטובת הפיצוי.

המאשימה תודיע למתלונן על פסיקת הפיצוי לטובתו ותעביר למזכירות בית המשפט בתוך 3 ימים את פרטיו העדכניים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע. הנאשם מבקש לערער על גזר הדין. מכל מקום זה נאשם ששיתף פעולה, הגיע לכל הדיונים בבית המשפט, בית המשפט ראה זאת לכן אין חשש שימלט מאימת הדין.

ב"כ המאשימה:

נסכים, בכפוף להפקדת ערבויות ועיכוב יציאה מן הארץ.

<#5#>

החלטה

הנני מעכבת את ריצוי המאסר בפועל עד יום 17.11.13 שעה 10:00 , ובמועד זה על הנאשם להתייצב בבית סוהר "הדרים" לריצוי עונשו או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו ת.ז או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 9787377 - 08, 9787336 – 08.

עיכוב הביצוע הינו בכפוף לתנאים כדלקמן:

א) ערבון במזומן או ערבות בנקאית ע"ס 5000 ₪.

ב) ערבות צד ג' בטוחה, ע"ס 5000 ₪.

ג) הנני מורה על עיכוב יציאה מן הארץ, ובאם הנאשם מחזיק בדרכון עליו להפקידו במזכירות בית-המשפט.

יש לאפשר לנאשם שיחות טלפון להסדרת הערבויות.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ נאשם 3:

לנאשם אין אפשרות לארגן 5000 ₪ להפקדה, אבקש לפצל את הסכום.

ב"כ המאשימה:

אני מתנגד. אין שום הצדקה ללכת לקראת הנאשם כברת דרך נוספת שעה שמרחף כנגדו מאסר בפועל. הסכמנו לעכב את ביצוע גזר הדין עם הפקדות.

<#9#>

החלטה נאשם 3

בנסיבות העניין, עיכוב הביצוע יהיה בכפוף להפקדת 2500 ₪ במזומן ו – 2500 ₪ שיופקדו עד יום 6.10.13 שעה 10:00.

יתר חלקי ההחלטה דלעיל יעמדו בעינם.

<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.

עו"ד שמשון ויס בשם עו"ד שרית מרום:

הנאשם עמד בכל התנאים של עיכוב הביצוע, הדרכון שהביא לבית המשפט פג תוקפו ולדברי הנאשם זה הדרכון היחיד שברשותו. נבקש החלטה שהמזכירות תקבל את הדרכון אף על פי שפג תוקף.

נבקש לאשר את אמו של הנאשם גב' צ'חריבדזה מרינה, ת.ז 321986598, כערבה צד ג'.

<#13#>

החלטה

בנסיבות העניין, אני מאשרת את אמו של הנאשם כערבה צד ג'.

כמו כן, המזכירות תקבל את תעודת המעבר שברשות הנאשם לצורך הפקדת הדרכון.

על המזכירות להוציא עוד היום צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם.

<#14#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.

נאשם 2

ב"כ נאשם 2 עו"ד שמשון וייס

ב"כ המאשימה עו"ד אלעד מאיר

<#17#>

גזר דין נאשם 2

1. נאשם 2 הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 273 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), הפרעה שוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 בחוק.

2. העדויות והראיות מפורטות בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן.

3. בעניינו של נאשם 2 הוגשו שני תסקירי מבחן. לתסקיר הראשון שהוגש בעניינו הנאשם לא התייצב והתסקיר הוגש על סמך מידע שהיה ברשות שירות המבחן מהיכרות מוקדמת עם הנאשם. מהתסקיר הראשון עולה כי, הנאשם יליד 1986, הינו הבכור למשפחה בת 4 נפשות, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1999, השלים 10 שנות לימוד ולא גויס לצבא. הנאשם מסר אז כי החל לצרוך סמים מסוג חשיש וגראס בהיותו בן 15, מאוחר יותר החל להתנסות בסמים מסוג LSD ואקסטסי ואף השתמש תקופות בסמים מסוג קוקאין והרואין. באותו עיתוי דיווח הנאשם על המשך שימוש בחשיש, תוך שלא ראה כל בעיה בכך ולכן גם שלל כל צורך בהתערבות טיפולית.

מהתסקיר השני שהוגש, שאליו התייצב הנאשם 2, מסר הנאשם כי החל לעבוד באופן יציב בתחום האלומיניום (לא הוצגו אישורים), מתגורר בבית הוריו ותומך בהם כלכלית עקב מצבו הרפואי. על רקע זה מסר כי מתקשה להפסיד שעות עבודה ולכן לא הגיע עד כה לשלושה זימונים לממונה על עבודות השירות.

עוד מסר הנאשם 2, כי כיום מצוי בקשר זוגי יציב, על ניקיונו מסמים ועל הימנעות מכל מעורבות בפלילים. הנאשם 2 מסר בדיקות שתן תוך שציין כי הינו משתמש בתרופות נרקוטיות נגד כאבים ומשתמש בתחליף סם מסוג סבוטקס. בנוגע למעורבותו בעבירה, הכחיש הנאשם 2 את שיוחס לו באופן מוחלט והרגיש כי נעשה לו עוול.

לנוכח זאת לא התפתח עמו דיאלוג בנוגע להתנהגותו בעבירה ושירות המבחן נמנע מהמלצה בעניינו.

4. ב"כ המאשימה טען בטיעוניו לעונש, כי לנאשם 2 הרשעות קודמות בעיקר בתחום הסמים והרכוש וכן בעבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו. ב"כ המאשימה חזר על נסיבות קרות האירוע והדגיש כי הנאשמים היו תחת השפעת אלכוהול.

עוד טען, כי מתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו של נאשם 2 עולה, שהנאשם לא התייצב בשירות המבחן במועד הנדרש וגם לא יצר עימם קשר מיוזמתו. מתסקירי שירות המבחן ניתן להתרשם כי הנאשם השתמש בסמים מסוגים שונים, וכאשר מסר בדיקת שתן דיווח כי משתמש בתרופות נרקוטיות ובתחליף סם מסוג סבוטקס והבדיקה טרם התקבלה. לטענתו של ב"כ המאשימה, ניכר כי נאשם הינו סובל מהתמכרות לסמים. נאשם 2 הכחיש באופן מוחלט את מעורבותו באירוע וטען כי נעשה לו עוול בעצם העמדתו לדין. משכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.

בנוסף טען, כי הנאשם לא התייצב לממונה על עבודות השירות, זאת למרות שניתנו לו מספר הזדמנויות לכך על כן, לא נראה כי ישנו שיקול שיקום בעניינו.

הוסיף טען, כי לעבירות של תקיפה ואיומים כלפי שוטרים חומרה יתרה, המהווה התנהגות שלוחת רסן אשר קוראת תיגר על אושיות השלטון, תוך התעלמות מן החוק. בנוגע למתחם העונש טען, כי על עונשם של הנאשמים צריך להיגזר מהעונש שנגזר על נאשם 1, דהיינו 8 חודשי מאסר, והפנה לפסיקה מתווה בנוגע למתחם העונש בגין העבירות שביצעו הנאשמים.

על כן, עתר ב"כ המאשימה להשית על נאשם 2 עונש מאסר בפועל ברף העליון של המתחם, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לע"ת 9 ולע"ת 10.

5. ב"כ נאשם 2 טען בטיעוניו לעונש, כי אכן מדובר בנאשם שהתנהלותו מול גורמי הטיפול לא הייתה חלקה. עם זאת, לדעתו, אין לזקוף התנהגות זו לחובתו, אלא יש להענישו על פי העובדות בהם הורשע. לטענתו, יש לאבחן את נאשם 2 משאר הנאשמים שכן כל חלקו באירוע התקיפה הוא בריחתו מן המקום, שלאחריה התקיף את השוטר שהגיע כדי לעצור אותו בכך שבעט ברגלו הימנית והתנגד לאיזוקו.

עוד טען, כי יש לזכור כי השוטר שהותקף לא נחבל באירוע ולא נזקק לטיפול רפואי. עם זאת, דווקא הנאשם 2 הוא זה שנחבל באירוע, רוסס בגז פלפל ונזקק לטיפול רפואי. יש בעובדה זו, לדעת ב"כ הנאשם 2, מעיין ענישה כשלעצמה שיש בה למתן את הענישה שראוי להשית על הנאשם.

עוד הוסיף וטען, כי מדובר בנאשם קשה יום, שעובד בתחום האלומיניום, מפרנס את משפחתו בגפו, כאשר אלה תלויים בעבודתו מפאת מצבם הכלכלי, כאשר השמתו במאסר מאחורי סורג ובריח תביא להתמוטטות המשפחה. הנאשם לא הסתבך בפלילים לאחר האירוע, שממנו עברו כ- 4 שנים.

בנוסף טען, כי הנאשם 2 אומנם לא לקח אחריות על מעשיו, אך לטענתו, עובדה זו אינה משמשת לרעתו שכן, כל עוד הכרעת הדין וגזר הדין אינם חלוטים, זכותו של הנאשם 2 לעמוד על חפותו, ולא יעלה על הדעת כי הנאשם ייקח אחריות על מעשיו ובעצם יסגור את הגולל על הערעור שיוכל להגיש.

על כן, עתר ב"כ הנאשם 2 להסתפק בהשתת ענישה הצופה פני עתיד ורכיב ענישה כלכלי.

6. נאשם 2 ניצל את זכותו למילה האחרונה, הצטער על מעשיו, וסיפר על רצונו להתחתן עם חברתו, טען כי לא התייצב לממונה על עבודות השירות מפאת הצורך לעבוד לפרנסת משפחתו והעניין ברח לו.

7. המדובר בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הנאשמים נקטו באלימות חמורה כלפי שוטרים. על הנאשמים לדעת היטב כי הם אינם יכולים לנהוג באלימות, באיש משטרה, ובפרט בזמן שהוא ממלא את תפקידו. בתי המשפט שולחים מסר ברור לציבור כולו כי כל הנוהג אלימות בשוטרים, ייענש במיצוי הדין ויושם מאחורי סורג ובריח. יזכור כל מי שנוהג באימפולסיביות באחרים, כי יהיה לכך יש מחיר של שלילת החירות, וענישה מרתיעה.

לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו מפי כב' השופט דנציגר בע"פ 8704/08 סמי הייב נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 23.04.2009), בזו הלשון:

"מעשיהם של המערערים, שכללו איומים ותקיפה של שוטרים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, הינם בבחינת התנהגות פלילית חמורה ושלוחת כל רסן אשר קוראת תיגר על אושיות שלטון החוק תוך התעלמות מופגנת מנורמות ההתנהגות הראויות שיש להקפיד עליהן."

וכן מצאתי מקום לציין את שנקבע בע"פ 3236/98 מוחי אבו דריס נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 28.07.1998):

"...מה שנראה בעיני חמור ומחריד כאחד הוא עצם הרעיון שאזרחים מרשים לעצמם לתקוף שוטרים במהלך מילוי תפקידם, לא בשל מעשה התגרות או מעשה בלתי חוקי שעשו השוטרים, אלא בשל עצם העובדה שהשוטרים רצו לבצע את תפקידם. שוטרי משטרת ישראל נמצאים בחזית המאבק בפשע, לרוב בגופם ממש. לעתים הם מסכנים את חייהם ברצותם למלא את תפקידם כראוי. ביקורת שגרתית של שוטרי סיור ביחס למכונית חשודה היא דבר יום ביומו, ואין להעלות על הדעת שינסו להפריעה באמצעים אלימים הפוגעים בגופם של השוטרים ומסכנים את בריאותם...מערכת אכיפת החוק, ובראשה מערכת בתי המשפט, חייבת להראות לשוטרים כי אינם נשלחים למשימותיהם ללא הגנה; מן הצד השני, חייב הציבור לדעת כי כל המנסה לפגוע בשוטרים במילוי תפקידם, לא יוכל לצאת בעונש קל. עצם הפגיעה בשוטרים היא החמורה, ולאו דווקא תוצאותיה."

הנה כי כן, בית המשפט נדרש למצות את הדין, עם אלה אשר נוהגים באלימות. זאת, על דרך הטלת סנקציות, אשר יהיה בהם כדי להרתיע ולצמצם את התופעה. על אחת כמה וכמה יש לנקוט סנקציות משמעותיות כאשר מדובר בנושאי משרה.

הנסיבות שהביאו את הנאשמים לבצע את העבירות, קשורות בכעסם בעיתות מתיחות, ברצונם לעזור לנאשם 1 במעשיו האלימים ובצריכת אלכוהול, הא ותו לא. בימים אלה על בתי המשפט להחמיר עם עבירות אלימות הקשורות קשר ישיר עם צריכת אלכוהול, שיש בו כדי להצית אש אלימה בליבם של בני נוער. לצערי, שומעים אנו חדשות לבקרים על מקרי אלימות, שאליהם נלוותה צריכת אלכוהול עובר לאירוע. לא נראה שאגזים באומרי כי התופעה הנ"ל הינה בבחינת מכת מדינה, ועל כן על בית המשפט לפעול כדי למגרה.

לא נגרעה יכולתם של הנאשמים להבין את הפסול שבמעשיהם, הייתה להם שליטה מלאה עליהם ולא נודעה כל התגרות בהם מטעם השוטרים. הנאשמים אינו קרוב לסייג האחריות הפלילית והיקף מעשיו עולה כדי פגיעה במתלוננים.

8. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהם הורשעו הנאשמים, מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות שפשתה בחברה הישראלית, ובתפקיד בית המשפט בהעברת מסר מתבקש, באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שבוחר לפתור את קשייו האישיים באמצעות פגיעה באחר.

בעבירות תקיפה הקשורות בשוטרים, השיתו בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, עונשים מגוונים, החל ענישה במאסר בעבודות שירות וכלה בעונש מאסר בן 12 חודשים. הכל, בכפוף לנסיבות ביצוע המעשים ובטרם ההפרדה הראשונית המתבקשת בין נסיבות המעשה לאלו של העושה, המגולמת בהוראות תיקון 113 בחוק.

כך לדוגמא ראה רע"פ 8172/10 רידאן גזאוי נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 18.11.2010), שם הורשע הנאשם בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והושתו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, וכן 15 חודשי מאסר על תנאי; עפ"ג (חי') 6183-02-09 גיאורגי נפתלייב נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 14.05.2009) שם הורשע הנאשם בעבירות של איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, היזק לרכוש במזיד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והושתו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי; תפ (שלום ראשל"צ) 4593-08 מ.י. תביעות ראשל"צ נ' תומר ווקנין, (פורסם בנבו, 24.09.2012) שם הורשעו הנאשמים בעבירות תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות בצוותא חדא, והעלבת עובד ציבור, וחלקם הורשעו בהכשלת שוטר, ונקבע שמתחם העונש הינו מאסר בפועל הנע בין 6 ל - 18 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים, אף שבית המשפט חרג ממתחם העונש משיקולי שיקום וגזר על הנאשמים מאסר שירוצה בעבודות שירות.

לאור המפורט, אני קובעת את מתחם העונש למעשי התקיפה שביצעו הנאשמים בהתאם להוראות סעיף 40ג(א), כדלקמן:

עונש מאסר- בין 6 חודשים ל - 18 חודשים; מאסר ע"ת; קנס; פיצוי בהיקף של אלפי שקלים.

9. בגזירת העונש שמתאים לנאשמים שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' בחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיהם האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות.

לזכות הנאשם 2, התייחסתי לגילו הצעיר, לנסיבות חייו הקשים והמורכבים ולעובדה כי הוא מפרנס את משפחתו בגפו והמשפחה מצויה בקשיים כלכליים.

לא מצאתי מקום לזקוף לזכותם של הנאשמים את החבלות מהם סבלו כתוצאה מן האירוע. כידוע כאשר אדם מתנגד בכוח או תוקף שוטרים הממלאים את תפקידים, ישנו סיכוי סביר כי יופעל נגדו כוח סביר הכולל שימוש בגז פלפל לשם הרגעתו, כבילתו באזיקים ומעצרו, ובהחלט קיימת האפשרות כי כתוצאה מהפעלת הכוח הסביר יגרמו לאדם זה חבלות.

עם זאת, שיקולי הזכות לנאשם אינם גוברים על חומרת מעשיו. ניתן לייחס משקל דומיננטי לשיקולים אישיים של נאשם, שעה שלא צפויה ממנו סכנה כי ישוב לסורו ועל מנת שלא להפריע בדרכי שיקומו. שני אלו אינם מתקיימים בעניינם של הנאשמים שמלפניי, שכן הנאשמים לא לקחו אחריות על מעשיהם, ובחרו שלא להגיע אל הממונה על עבודות השירות, זאת למרות הזדמנויות מספר שניתנו להם לשם כך. עם זאת, ייחסתי משקל מסוים ומתבקש לשיקולי הזכות בעניינם שאלמלא הם, ענישתם הייתה מכבידה יותר.

בהעדר אינטרס שיקום בענישת הנאשמים, יש להדגיש בעניינם אינטרסים של גמול, הרתעה ומניעה. על ענישתם לשקף את הוקעתם הנדרשת של מעשיהם, את ניתוק המגע המתבקש בינם לבין החברה ואת החרב המתהפכת מעל ראשיהם לבל ישובו ויבצעו עבירות נוספות.

אין מי שיתקע כף לידי כי מסוכנותם של הנאשמים תפוג ככל שתתקבל עתירתם של ב"כ הנאשמים לעונש, מסוכנותם כלפי שלום הציבור שרירה וקיימת. החברה אינה צריכה לספוג את קשיי אישיותם וזכאית להגנה מפני התנהלותם הפוגענית.

אכן, יש מקום, כטענת ב"כ הנאשמים לאבחן את חלקם של הנאשמים 2-3 באירוע מחלקו של הנאשם 1. מעשי התקיפה שבוצעה על ידי הנאשמים אינה באותו מדרג כמעשי התקיפה של נאשם 1 שגרמה לשבירת ידו של השוטר דמיטרי. יש לזכור, כי האירוע החל ביוזמתו של הנאשם 1, כשלאחר מכן הצטרפו הנאשם 2-3 לאירוע.

10. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי יש לגזור על הנאשמים עונש הכולל רכיב של מאסר בפועל .יש בנסיבותיהם האישיות, כדי להשליך על קביעת אורך המאסר בפועל בתוך מתחם הענישה ההולם.

11. לאור המקובץ אני משיתה על הנאשם 2 את העונשים, כדלקמן:

א. מאסר בפועל למשך 5 חודשים.

ב. מאסר על-תנאי למשך 8 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות כנגד הגוף, לרבות אלימות כלפי שוטרים.

ג. קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

ד. פיצוי בסך 1000 ₪ לעד תביעה 9, יעקב לוין.

הקנס והפיצוי ישולמו ב- 10 תשלומים חודשיים שוים ורצופים, החל מיום 1.11.13 וב – 1 לכל חודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום במועדו תעמוד מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

כל סכום שיופקד בקופת בית המשפט יזקף תחילה לטובת הפיצוי.

המאשימה תודיע למתלונן על פסיקת הפיצוי לטובתו ותעביר למזכירות בית המשפט בתוך 3 ימים את פרטיו העדכניים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#18#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע.

ב"כ המאשימה:

נסכים בכפוף להפקדת ערבויות מתאימות ועיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

הנאשם:

אין לי דרכון ומעולם לא היה לי דרכון.

<#19#>

החלטה

הנני מעכבת את ריצוי המאסר בפועל עד יום 17.11.13 שעה 10:00 , ובמועד זה על הנאשם להתייצב בבית סוהר "הדרים" לריצוי עונשו או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו ת.ז או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 9787377 - 08, 9787336 – 08.

עיכוב הביצוע הינו בכפוף לתנאים כדלקמן:

א) ערבון במזומן או ערבות בנקאית ע"ס 5000 ₪. ניתנת אורכה עד ליום 6.10.13 להפקדת 2500 ₪.

ב) ערבות צד ג' בטוחה, ע"ס 5000 ₪. ערבות צד ג' יכול שתחתם על ידי אמו, גב' כץ סבטלנה, ת.ז 320697725.

ג) הנני מורה על עיכוב יציאה מן הארץ.

יש לאפשר לנאשם שיחות טלפון להסדרת הערבויות.

<#20#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.