1. בפני תביעה שענינה נזקי גוף, שנגרמו לתובעת (ילידת 22.8.1974) ב"תאונת מדרכה" מיום 28.8.2008. התביעה הוגשה כנגד העיריה (נתבעת 1) וכן כנגד בעלי הבנין שברחבתו ארעה התאונה (הנתבעות 3-4). מדובר בתאונת עבודה, שבגינה קיבלה התובעת דמי פגיעה ומענק חד פעמי מהמוסד לביטוח לאומי. המומחה מטעם התובעת, ד"ר ויאצ'סלב לשינר, העריך את נכותה בשיעור 15% בגין פגיעה בכף רגל ימין. ד"ר גד ביאליק, מטעם הנתבעות, סבר כי לא נותרה נכות צמיתה. ד"ר אייל ריבלין, מומחה בימ"ש, העריך נכות בשיעור 5% והמליץ על הפעלת תקנה 15.

2. התובעת הצהירה על נסיבות התאונה כדלקמן (ס' 4 לתצהירה):

"התאונה ארעה ברחוב לזרוב 33 בעיר ראשל"צ (סמוך לקניון הזהב), עת שהיתי במקום במסגרת עבודתי, כסוכנת מכירות בחברת שטרן מקלחונים בע"מ, כאשר בעודי יורדת מדרגה, התעקמה רגלי הימנית כתוצאה ממדרגה יחידה ושבורה ממנה יצא זיז ברזל".

התובעת הגישה תמונות של המדרגה שצולמו ע"י בן-זוגה ביום 28.9.2008 (ת/3). מדובר ברחבה מרוצפת בכניסה לבנין, המסתיימת במדרגה בודדת, וממנה יורדים אל מדרכת הרחוב. בתמונה רואים כי שולי המדרגה שבורים בחיבור שבין שני לוחות אבן צמודים; כתוצאה מן השבר נחשף חלק מפס ברזל החוצץ בין הלוחות.

3. לאחר שמיעת עדותה של התובעת ועיון בראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי פציעתה אמנם ארעה מחמת הליקוי במדרגה. כפי שיפורט להלן, עדותה - כבעלת דין - לא נתמכה בעדות חיצונית אובייקטיבית; היא נסתרת בתיעוד רפואי מזמן אמת, ואף סובלת מסתירות פנימיות; וכדלקמן:

א. ב"תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" של מוקד רפואי בראשל"צ, מיום 2.9.2008, נרשם: "מחלה נוכחית: 28.8 / 12:30, בעבודה החטיאה מדרגה ונפגעה בכף רגל ימין" (ההדגשה הוספה; ר' בנספחי 10 לתצהיר התובעת). הרישום נעשה ע"י ד"ר אורן יחיאל, מומחה לכירורגיה אורטופדית.

ב. ברישום של המחלקה האורטופדית בביה"ח "אסף הרופא", מיום 3.9.2008, שנערך ע"י ד"ר פיינטון, מופיע כך: "מעדה בעבודתה, 28/8/2008, פספסה מדרגה" (ההדגשה הוספה; ר' בנספחי 10 לתצהיר התובעת).

ג. ב"גליון קבלה כללית אורטופדית" מיום 23.11.2008 נרשם: "לדבריה 28/8/09 במסגרת עבודתה החטיאה מדרגה, שמעה שהעצם נשברת... פונתה למוקד בראשל"צ ושם נבדקה ע"י אורטופד שקיבע את הרגל בסד. הופנתה לצילומים ואורטופד ד"ר אורן שהיפנה לאסף הרופא..." (ההדגשה הוספה; ר' בנספחי 10 לתצהיר התובעת).

ד. הנה כי כן, בשלושה רישומים רפואיים, שנערכו בזמנים שונים ועל ידי מטפלים שונים, מופיע - מפי התובעת - כי החטיאה או פספסה מדרגה. התובעת תרצה בחקירתה: "לא תמיד הם רושמים בדיוק מה שאני מוסרת. אני לא יכולה לראות מה הם מציינים שם בזמן שהם כותבים [את] הדו"ח הרפואי שלהם" (פ' ע' 13 ש' 22-23). אך תשובה זו אינה יכולה לספק. קשה להניח כי שלושה מטפלים רפואיים שונים טעו בהבנת דברי התובעת. ודוקו: אין מדובר בהעתקה של רישום אחד מקודמו, אלא בסיפור אנמנזתי שסופר ע"י התובעת בכל פעם מחדש לגורם מטפל אחר.

ה. התובעת אף לא העידה עד ראייה לארוע -- למרות שנכח במקום אחד בשם שקד צור, עמו עבדה (ר' עדותה בפ' ע' 11 ש' 19-20). הימנעות מהצגת ראיה רלבנטית נזקפת כנגד התביעה. זאת ועוד: התובעת סיפרה בעדותה כי בנה הצעיר היה גם הוא עימה: "יצאתי [מ]סלקום, אני, שקד [צור] ובני, תוך כדי דיבור התקדמנו לכיוון הרכב, באתי למדרגה עם רגל ימין, הרגל מעדה בשבר הזה ובזיז, כנראה שהרגל מהשבר התעקמה חיצונית" (פ' ע' 13 ש' 11-12). הנה כי כן, התובעת היתה מלווה בבנה הקטן ("היה שם נוכח הבן הקטן שלי" – פ' ע' 13 ש' 6). אין לשלול את האפשרות הסבירה, כי מתוך ששוחחה עם שקד צור, ומן הסתם גם השגיחה על בנה הקטן, לא נתנה דעתה למדרגה שלפניה, ולכן "החטיאה" אותה -- כפי שדיווחה בשלוש פעמים שונות לגורמים המטפלים.

ו. עדות התובעת סבלה מסתירות פנימיות. כך, בדיון המקדמי סיפרה שהלכה עם נעל פלטפורמה עם עקב אלכסוני ואישרה שהעקב ננעץ (פ' ע' 2 ש' 9-12). אך בחקירתה בדיון ההוכחות אמרה שהנעל לא ננעצה בזיז הברזל (פ' ע' 15 ש' 2-17). אי בהירות קיימת גם בכל הקשור למיקום התובעת לאחר התאונה -- בו מצאה בן-זוגה שהגיע לחלצה. התובעת העידה שהיתה כאובה, וכי בן-זוגה מצאה ישובה על המדרגה בסמוך לשבר (ר' עדותה בפ' ע' 12 ש' 7-12; כן ראו את הסימון שסימנה התובעת ע"ג התמונה נ/2). לעומת זאת, בן זוגה של התובעת, מר יעקב כחלון, העיד שמצא את התובעת ישובה על אדנית הצמחיה הנמצאת בסמוך (ר' עדותו בפ' ע' 7 ש' 24-27 וכן הסימון שסימן ע"ג התמונה נ/1).

זאת ועוד: בס' 13 לתצהירה, התובעת הצהירה: "לאור מצבי הרפואי לא יכולתי לחזור לעבודתי כסוכנת שטח בחברת שטרן מקלחונים בע"מ ונאלצתי לנטוש את עבודתי". ואולם בחקירתה אישרה כי את עבודתה בחב' שטרן היתה אמורה לסיים ממילא וללא קשר לתאונה, בסוף אוגוסט 2008, וכי זו גם היתה הסיבה לחפיפה המקצועית שביצעה באותו יום למר שקד צור (ר' עדותה בפ' ע' 17 ש' 5-7).

ז. הנה כי כן, אין בפני עדות קוהרנטית שניתן לתת בה אמון, אלא עדות של בעלת דין הסובלת מסתירות ואי דיוקים.

4. ודוקו: השבר במדרגה, וזיז הברזל החשוף, אינם מהווים מצב תקין. ואולם לא הוכח כי המפגע הוא שהוביל לפציעה. ולהיפך: מן התשתית הראייתית מסתברת היא המסקנה, כי התובעת החמיצה את המדרגה מחמת חוסר תשומת לב, ולכן עיקמה את כף רגלה הימנית ונפצעה. בהעדר קשר סיבתי, נשמט הבסיס לתביעה.

5. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה, וכן את הודעת צד ג' (שהעיריה הגישה כנגד בעלי הבנין). בנסיבות הענין, בהתחשב בתוצאות ההליך מחד, ובעובדת הפציעה מאידך, אני מטילה על התובעת לשאת בהוצאות למימון חווה"ד מטעם הנתבעות (ד"ר גד ביאליק), וכן למימון חוות דעתו של מומחה בימ"ש (ד"ר אייל ריבלין). ניתן להגיש לרשם פסיקתא לאישור. איני עושה צו להוצאות בהודעת צד ג'.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.