1. המדובר בבקשה בטענת "אין להשיב לאשמה".

ע"פ כתב האישום, הנאשם הינו בעל הזכויות והמחזיק הבלעדי במתחם כמפורט בכתב האישום באזור עמיקם.

הנאשם, במהלך השנים 2005 ו – 2006, ביצע גידור של המתחם באופן המונע גישה לציבור הרחב וזאת על מנת למנוע יציאת בקר. כן ביצע הנאשם עבירות חפירה והעמקה של 3 בריכות כאשר שניים מהן באפיק נחל ובכך חסם את זרימת מי הנחל.

נטען בכתב האישום שהעבירות הנ"ל והשימושים הנ"ל בוצעו ללא היתר ובניגוד לדין.

2. לטענת ב"כ הנאשם המאשימה לא הוכיחה את הוראת הדין והתוכניות החלות על הנכס. כן לא הוכח כי הנאשם הוא בעל הזכות או המחזיק הבלעדי במתחם, כי הנאשם ביצע את הגידור, כי הבריכות נמצאות במתחם וכי הנאשם ביצע את עבודת החפירה וההעמקה של הבריכות.

בהמשך נטען כי לא הובאה שום ראייה היכן נמצא המתחם והאם הוא נמצא בחלקות המפורטות בכתב האישום, וכן לא הובאה ראייה על איזה קרקעות חלה התוכנית.

בהמשך הבקשה, צוינו הנסיבות בהן לא הוכח כי הנאשם הבעלים או המחזיק בנכס וכי הוא בנה את הגדר וכן גם לגבי הוכחת היותו המחזיק בבריכות.

3. ב"כ המאשימה, בתגובה לבקשה, מתייחס לטענות ב"כ הנאשם.

ע"פ התגובה, הרי באשר לבעלות או החזקה בנכס, הנאשם אישר כי הוא לא כופר בזיקת הנאשם למקרקעין, כן הודגש שע"פ העדות הובהר שהנאשם מחזיק במפתחות הגישה למתחם ובכך הוכחה זיקתו למקרקעין.

בהמשך נטען כי אין צורך להוכיח שהנאשם בעל זכויות במקרקעין ודי אם הוכח כי השתמש בנכס (במתחם) או החזיק בו.

באשר לטענת ב"כ הנאשם, כי לא הובאו ראיות שהנאשם בנה את הגדר, הרי נטען כי די שהוכח כי השתמש בגדר כדי להרשיעו. מכל מקום אין כל חשיבות לשאלה מי בנה את הגדר כל עוד הוכח שעשה בגדר שימוש.

כן מעלה ב"כ המאשימה בתגובתו טענות רבות לגבי אי הצגת התוכניות החלות על המקרקעין ולגבי אי הוכחת הטענה מי בנה את הבריכות.

4. סעיף 158 לחסד"פ, קובע כי ביהמ"ש יזכה נאשם אם נסתיימה פרשת התביעה והאשמה לא הוכחה אף לכאורה.

בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון פד"י ל"ב 170 נפסק שביהמ"ש לא יקבל טענת "אין להשיב לאשמה" אם הובאו רק ראיות נסיבתיות, גם אם דלות, להוכחת יסודות העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום.

הכוונה היא לראיות היוצרות מערכת הוכחות ראשוניות המעבירה את הנטל של הבאת ראיות, להבדיל מנטל השכנוע, מן התביעה לנאשם.

בע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' שדמי (פד"י ל"ח (2) עמ' 752 ) נפסק כי כדי לחייב נאשם להשיב לאשמה אין צורך, אלא בראיות בסיסיות ואפילו דלות להוכחת יסודות העבירה, ודי במערכת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את הנטל על שכם הנאשם.

בשלב זה של הדיון, אין בימ"ש שוקל שיקולי מהימנות ואפילו אינו מעניק משקל ראייתי לראיות. טענת "אין להשיב לאשמה" נבחנת בהנחה שהראיות שהובאו לחובת הנאשם בין בחלקן ובין במלואן, תזכינה למלוא האמון והמשקל הראייתי.

5. באשר לשאלת הוכחת היות הנאשם בעל הזכות או המחזיק הבלעדי, הרי אין כל חשיבות לשאלה אם הנאשם בעל הנכס ודי בכך שהינו מחזיק בו . ע"פ סעיף 208 (א) די אם המדובר באדם המשתמש בפועל במקרקעין ולעניין זה הובאו ראיות ברמה הנדרשת המצדיקה דחיית הבקשה של "אין להשיב לאשמה".

די בכך שהובאו ראיות לגבי מפתחות הכניסה למתחם וכי הנאשם עצמו יכול למנוע כניסה למתחם ואל הבריכות כדי לקבוע ממצא לגבי החזקתו במתחם.

6. באשר לשאלה מי בנה את הגדר או הבריכות, הרי אין לכך כל רלבנטיות שכן גם כאשר מדובר בנאשם שעשה רק שימוש בגדרות ובבריכות די בכך כדי להביא להרשעתו בעבירות נשוא כתב האישום, אם אכן הדבר יוכח ברמה הנדרשת לאחר שמיעת כל הראיות בתיק.

7. באשר לטענה שהמאשימה לא הביאה ראייה לגבי המתחם ועל איזה קרקעות חלה התב"ע הרלבנטיות, הרי דין טענה זו להידחות.

אין מחלוקת שלנאשם אין היתר בנייה כלשהו ואף אין היתר שימוש במבנה (במקרה זה גדרות או בריכות). שימוש חייב להיות חוקי ותואם את היתר השימוש במבנה. לא הובאה כל ראייה בשלב זה שהמדובר בשימוש מותר ומכל מקום, בשלב זה, די בקיום תוכנית שפורסמה כדין להצדיק קביעה שעל הנאשם להשיב לאשמה.

8. באשר לטענה שהנאשם לא בנה את הבריכות, הרי הוצגו ראיות, גם אם קלושות, כי אכן הבריכות נבנו ע"י הנאשם ואם סבר ב"כ הנאשם שאין כך הם פני הדברים, הרי רשאי יהיה להפריך את ראיות המאשימה במסגרת ראיות ההגנה.

במצטבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את טענת אין להשיב לאשמה.

אני קובע התיק לשמיעת ראיות הגנה ליום 25.4.13 שעה 09:30.

ההגנה תזמן עדיה.

העתק החלטה זו יישלח לצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.