רקע כללי וטענות הצדדים

1. התובעת הגישה לבית המשפט הנכבד תביעה כספית לפיצוי בסך 284,654 ₪, בגין אי העברת עמלות עבור שירותי תיירות.
2. ביום 13.1.11, הורה כב' השופט פרסקי בהסכמת הצדדים, על העברת הסכסוך להכרעה בבוררות בפני התאחדות סוכני הנסיעות בישראל, בהתאם להוראות חוק הבוררות התשכ"ח 1968 (להלן: "חוק הבוררות" או "החוק").
3. ביום 18.8.12, חתמו הצדדים על הסכם בוררות, בפני הרכב בוררים הכוללת את מר נחמן קידר, מר שלומי חליבנר ומר שי מישלניק, והסכימו להעביר את הסכסוך להכרעתם (להלן: "הבוררים").
4. בדצמבר 2013, נתנו הבוררים את הכרעתם בסכסוך, בו קבעו פה אחד כי חובה של הנתבעת לתובעת, ללא ריבית והצמדה, עומד נכון למועד כתיבת ההחלטה על סך של 255,000 ₪ (להלן: "פסק הבוררות").
5. התובעת הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות.
6. הנתבעת מנגד הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות.
7. להלן טענות הנתבעת בבקשתה לביטול פסק הבוררות:
   1. העדר הנמקה - פסק הבוררות איננו מנומק, זאת בניגוד לדרישת סעיף טו' 1 לתוספת הראשונה לחוק הבוררות.
   2. העדר זכות טיעון - לא ניתנה הזדמנות מספקת לנתבעת לטעון טענותיה, הן בעניין אי המצאת מסמכים למומחה, והן בעניין האחוז לו היא זכאית מעמלות היתר.
   3. העדר הכרעה באחת מסוגיות המחלוקת – נטען כי הבוררים לא הכריעו בסוגית עמלות היתר המגיעות לנתבעת.
8. הנתבעת איננה מתעלמת מהוראות חוק הבוררות, אשר מאפשרות ביטול הכרעת בורר רק במקרים חריגים. חרף זאת נסמכת הנתבעת על הוראות סעיפים 24 (4) ; 24 (6) לחוק הנ"ל.
   סעיף 24 (4) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות אם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות.
   סעיף 24 (6) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות, אם הותנה בהסכם שעל הבורר לתת נימוקים לפסק הבוררות והבורר לא עשה כן.
9. ביתר הרחבה, אלה טענות הנתבעת נגד פסק הבוררות:
   1. באשר לטענה להעדר הכרעה בעניין עמלות היתר, נטען כי עוד בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, המגדיר את יריעת המחלוקת, טענה הנתבעת בסעיף 6 כי התובעת התחייבה להעביר לה 50% מעמלות היתר שהתקבלו אצל התובעת בעקבות פעילות המשרד.
      אכן, בדיון הבוררות מיום 15.8.12, נרשם כי: "הסכימו שני הצדדים שהיא (הנתבעת – א.א.) תקבל אחוז אחד מתוך עמלת היתר, בניכוי מיסי נמל".
      ואולם, הנתבעת טוענת כי לא הסכימה לאמור, וכי הגישה מספר בקשות לתיקון הפרוטוקול.
      הבוררים נמנעו מהכרעה בבקשה מהותית זו לתיקון פרוטוקול, כאשר הבקשה נדחתה כלאחר יד רק במסגרת פסק הבוררות, אשר איננו מכריע בסוגיה זו של חלקה של הנתבעת בעמלות היתר.
   2. באשר לחסר במסמכים שעמדו בפני המומחה שמינו הבוררים, נטען כי המומחה עצמו, הן בחוות דעתו והן בעדותו, ציין כי חסרים לו מסמכים שהתובעת לא העבירה ואשר אינם מאפשרים לקבוע את מחזור המכירות של משרד הנתבעת.
   3. באשר להעדר הנמקה, נטען כי פסק הבוררות משתמש בלשון לקונית וקצרה שאיננה יכולה להיחשב הנמקה. פסק הבוררות איננו מתייחס כלל לנקודות המחלוקת העיקריות ואיננו מסביר מה המקור לסכום שנקבע, אשר שונה מהסכום שקבע המומחה. אין בפסק הדין כל התייחסות לעניין המחלוקת באשר לאחוז לו זכאית הנתבעת מעמלות היתר.
   4. באשר להעדר זכות טיעון, טענה הנתבעת כי הבוררים לא קיימו בירור מקיף וממצה, הכולל תצהירים וחקירות, בנוגע לסוגיה שנותרה במחלוקת – האחוז לו זכאית הנתבעת מעמלות היתר.
10. תגובת התובעת
    התובעת התנגדה לביטול פסק הבוררות.
    התובעת טענה, כי הרציונל בפניה להתאחדות סוכני הנסיעות בישראל, הייתה למינוי בורר שהוא מקצועי ובעל ידע בכל הקשור למשרדי תיירות והתקשרויות ביניהם.
    התובעת טענה, כי מגמת הפסיקה הינה צמצום בהתערבות בפסקי בוררות, שכל מהותם הוא קבלת הכרעה במהירות וביעילות. בנסיבות אלה, התערבות שיפוטית בפסק בוררות תעשה באופן צר ומצומצם.
    התובעת הוסיפה והזכירה, כי בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק הבוררות, בית המשפט רשאי לדחות בקשה לביטול פסק בורר, על אף קיומה של אחת מהעילות האמורות בסעיף 24, אם הוא סבור שלא נגרם עיוות דין.
    בענייננו, ברור שאין עיוות דין המצדיק ביטול פסק הבורר.
    הודגש כי הנטייה של בתי המשפט היא נטייה מצמצמת אף כאן, היינו הגדרה מרחיבה של העדר קיומו של עיוות דין, ואישור פסק בוררות גם כאשר מוכחת עילת ביטול מוכרת.
    באופן קונקרטי, התובעת הוסיפה וטענה כי במסגרת הסכם הבוררות, הסכימה הנתבעת למגבלה כדלקמן:
    "פסק הבוררות שיינתן על ידי הרכב הבוררות יהיה סופי ומוחלט ויחייב את כל הצדדים. הצדדים מסכימים לא לפנות לבית המשפט בערעור על פסק הבוררות, או בבקשה לבטל את פסק הבוררות" (סעיף 7 סיפא להסכם הבוררות).
    לטענת התובעת מונעת הסכמה זו את הגשת הבקשה הנוכחית לביטול פסק הבורר.
11. תשובת הנתבעת
    הנתבעת בתשובה, שבה וטענה לביטול פסק הבוררות.
    נטען כי הכלל של אי-ביטול עקב העדר עיוות דין, הוא חריג שנטל הוכחתו על הצד המבקש כיבוד פסק הבוררות. בענייננו, התובעת לא פרטה מדוע לא ייגרם עיוות דין מאישור פסק הבוררות.
    הנתבעת שבה וטענה כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה להבאת ראיותיה, ע"י זימון עדים ומסמכים וחקירתם בפני הבוררים. נטען כי העובדה שלא נקבעה ישיבה להבאת ראיות, מדברת בעד עצמה.
    הנתבעת איננה מתייחס לטענה כי הצדדים הסכימו שלא לפנות בבקשה לביטול פסק הבוררות.

הפסיקה בעניין התערבות בפסק בוררות

1. המגמה הכללית
   שני הצדדים מתייחסים לפסיקת בתי המשפט לפיה יש לצמצמם בפרשנות עילות ההתערבות בפסק בוררות.
   חוק הבוררות קובע עשר עילות ביטול אשר הן, ורק הן, מהוות עילה לביטול פסק בורר. בעלי הדין אינם יכולים להתנות על עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות ואינם רשאים להוסיף עליהן.
   לא זו בלבד שהחוק קובע רשימה סגורה של עילות ביטול, בתי המשפט פירשו באופן עקבי את עילות ההתערבות הקבועות בחוק באופן מצמצם ודווקני. ביסוד גישה זו עומד הרצון לחזק את מעמדו של פסק הבוררות, כהכרעה סופית ומחייבת ובכך לעודד את המגמה של העברת סכסוכים לבוררות. העילות לביטול הפסק אינן "ערעוריות" באופיין, אלא רובן נועדו לפיקוח על אופן ניהול הבוררות.
   בית המשפט העליון קבע, כי גישתם העקבית של בתי המשפט היתה והינה כי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתיעשה במשורה, תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק. ביסוד גישה זו עומד הרצון לחזק את מעמדו של פסק הבוררות כהכרעה סופית ומחייבת ולעודד בכך את המגמה של העברת סכסוכים לבוררות (רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט (4) 529 (10.1.2005)).
   בית המשפט העליון הוסיף וציין, כי בשים לב למגמה האמורה, יש להעדיף תמיד חלופה שבקיום פסק הבוררות על פני ביטולו, בעיקר כשמדובר בבוררות מורכבת שנמשכה זמן והושקעו בה משאבים (רע"א 3482/13 Interton Inc נ' Avr Communication Ldt (19.6.2013)).
   עוד נקבע, כי אפילו העילה לפיה עילה לביטול הפסק תקום אם הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן, לא נועדה לכך שבית המשפט יחליף את הבורר בכתיבת הפסק (רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, (2010)).
2. טענות דיוניות
   אם כך באשר לעניינים שבמהות פסק הבוררות, בעניינים של ניהול הבוררות מקל וחומר. נקבע כי יש למעט בהתערבות, ולאפשר לבורר לנהל את ההליך על פי ראות עיניו.
   
   כאשר בורר התעלם מהסכמת הצדדים למינוי שמאי, קבע בית המשפט העליון, בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, כי לא היה מקום לקבוע שהבורר חרג מסמכותו, משום שבמהלך הבוררות לא פעלו בעלי-הדין למנות שמאי ולא מחו על שהבורר לא מינה שמאי (רע"א 5991/02 גוירצמן ואח' נ' פריד ואח', פ"ד נט (5) 1, ע' 10-12 (2004)).
   נקבע כי טענות בנוגע להתנהלות הבורר, שומה להעלות בעת הדיון בבוררות. מקום שצד לבוררות לא עשה כן ולא מחה בפני הבוררים על המשך הדיון לפניהם, הוא יהא מנוע מלהעלות טענה זו בשלב של בקשה לביטול הפסק (ע"א 300/89 וולקו חברה לבניין בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה (4) 497 , ע' 515 (1991)).
   בעניין התערבות באופן ניהול הבוררות נקבע ברורות: "אשר לטענותיו של המבקש לעניין אופן ניהולה של הבוררות, עסקינן בהחלטות דיוניות המסורות לשיקול דעתו של הבורר, אשר בית משפט זה לא יתערב בהן. בית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על שיקול דעתו של הבורר בעניינים הנוגעים לדין המהותי, ומקל וחומר שלא ידרש לטענות הנוגעות לאופן ניהולו של הליך הבוררות; זאת בייחוד מקום בו הצדדים פטרו את הבורר מסדרי הדין ומדיני הראיות כבמקרה דנן..." (רע"א 102/12 בני גור נ' דניאל וולף (10.1.2012) פסקה 13 ; ר' גם: רע"א 1794/12 א.שילת דלקים בע"מ נ' עודד זגורי (20.5.2012)).
   עוד הדגישה הפסיקה, כי בעל דין שהמשיך להתדיין בפני בורר שלשיטתו חרג מסמכותו, וזאת מבלי למחות, הציג מצג בדבר הסכמתו להרחבת סמכותו של הבורר. הצד השני השתתף בהליכי הבוררות בהסתמכו על מצג זה, ובכך שינה מצבו לרעה. על כן מושתק בעל הדין שלא מחה, מלטעון לבטלותו של הפסק (רע"א 4928/92 עזיז עזרא האג' נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז (5) 94, 101-102 (1993)).
   בעניין אחר נקבע כי: "ככלל, קשה להלום התנהלות צדדים הממתינים לראות את תוצאת פסק הבוררות, ורק לאחר מכן בוחרים להשיג על תוקפו בטענות שניתן היה להעלותן בעבר..." (רע"א 4766/11 חב' סילבר טאוארס נ' סידני קסירר (7.3.2012) ; ור' גם רע"א 6836/09 ברוך פלד אחזקות בע"מ ואח' נ' יעקב קנדי אחזקות בע"מ (24.1.2009) פסקה 14).
3. הנמקה
   באשר להעדר הנמקה, פסק הדין המנחה ניתן בעבר במסגרת פרשת כוכבי (ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח, פ"ד מב (3), 265 (19.4.1988)).
   בעניין כוכבי קבעה כב' המשנה לנשיא השופטת בן-פורת, כי אם לא הוסכם מראש על חובת הנמקה, רשאי היה הבורר לציין את החלטותיו האופרטיביות בלבד ללא כל הנמקה. נקבע כי אין דופי בפסק בוררות בלתי מנומק, אלא אם הותנה בהסכם הבוררות במפורש כי על הבורר לנמק את הפסק (שם פסקה 6).
4. דא עקא, פרשת כוכבי ניתנה לפני תיקון התוספת הראשונה לחוק, בה נקבעה חובת ההנמקה בסעיף טו'1 לתוספת הראשונה.
   מאז הוספת חובת ההנמקה לתוספת הראשונה, עולה השאלה מה הדין מקום שהצדדים שתקו בקשר לחובת ההנמקה.
   בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי: "נוכח חשיבות ההנמקה ככלי לקבלת החלטה נכונה של הבורר מוצע כי גם אם הצדדים לא הסכימו שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור, תחול על הבורר חובת ההנמקה אלא אם כן הצדדים החליטו להתנות על כך במפורש..." (הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק בוררות), ה"ח 191 התשס"ח 2007).
5. בענייננו, קבעו הצדדים במפורש בהסכם הבוררות כי הבוררים לא יוכפפו לסדר הדין, לדיני הראיות ולדין המהותי, אולם שתקו בעניין חובת ההנמקה.
   בעניין זה, אין עדיין הכרעה של בית המשפט העליון, אם כי בתי משפט מחוזיים קבעו כי הדין מחייב הנמקה.
   כב' השופט גרינברגר קבע, כי בכוחם של הצדדים לפטור את הבורר מחובת ההנמקה. ואולם, כאשר בהסכם נרשם שהבורר לא יהיה כפוף לסדר הדין, לדיני הראיות ולדין המהותי, אולם לא נרשם כי הבורר לא ינמק את פסק דינו – הרי שבהעדר שחרור מפורש מחובת ההנמקה, תחול ברירת המחדל שבחוק, לפיה חייב הבורר בהנמקה (הפ"ב (מח' ירושלים) 52405-01-11 מיכאל כהן ואח' נ' דוד אלמוג, (7.12.2011) ור' גם: הפ"ב (מח' י-ם) 59219-12-12 יורם שריקי נ' אפרים נויפלד (26.12.2013) ; הפ"ב (מח' חי) 6871-08-11 דן מור סוכנות לבטוח נ' יוסף ששון (1.5.2012)).
6. בעניין השינוי החקיקתי, טוען עו"ד ישראל שמעוני בספרו, כי טרם השינוי פטרה הוראה יד' בתוספת את הבורר מחובת ההנמקה, אם לא קבעו זאת הצדדים במפורש בהסכם הבוררות, אולם עתה, ברירת המחדל שבתוספת לחוק, היא שהבורר ינמק את פסקו, כל עוד הצדדים לא התנו אחרת. לא ניתן להמעיט בערכה של חובת ההנמקה, ובית המשפט יאלץ להגשים את כוונת המחוקק ולבטל פסק בוררות שלא נומק כנדרש (ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות – דיני בוררות עם ערכאת ערעור, תשס"ט 2009, ע' 52, ע' 295-296).
7. עם זאת, בעניין היקף ההנמקה, קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה בעניין שמואל כהן:
   "...חובת ההנמקה בפסק בורר מיושמת באורח גמיש בהרבה מהמקובל לגבי פסקי דין של בית משפט, ושאלת מידת מילוייה של חובת הנמקה בבוררות נבחנת ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו. כך, למשל, לעניין היקף חובת ההנמקה ינתן משקל לשאלה אם הבורר כפוף לדין המהותי, אם לאו, כמו גם לנסיבות אחרות הקשורות באופיו של הסכסוך..." (רע"א 1129/00 שמואל כהן נ'Diamond Express Company (23.7.2000)).
   בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בהתאם לכך, כי די בקיומו של "שלד הנמקה כללי" כדי לספק את דרישת ההנמקה, באופן שניתן לראות שהבורר לא התעלם מנושא מסויים (ה"פ (תל-אביב-יפו) 850/05 רז אליהו נ' מגדלי הדר-אפקה בע"מ (22.6.2007)).
8. התעלמות מטיעון או מראיה
   בעניין אחר, ערך בית המשפט העליון לאחרונה אבחנה בין מצב בו הבורר מודע לקיומה של ראיה, ופוסק בסתירה אליה או מתעלם ממנה, שאז על פי ההלכה הפסוקה אין הנסיבות מקימות עילה לביטול פסק הבוררות, לבין מצב בו נשמטה מעיניו של הבורר ראיה מבלי משים לב ומדובר בראיה משמעותית ומרכזית (רע"א 5546/13 אחים שגראוי ייזום ובניה בע"מ נ' סימה ועקנין (22.8.2013)).
   בפרשת ט"ז בינוי, טענה המערערת כי לא ניתנה לה הזדמנות לטעון את טענותיה כנגד חוות דעת רואה חשבון עליו נתבסס פסק הבוררות. בית המשפט העליון קבע כי מאחר ובעלי הדין פטרו את הבורר מנימוקו של הפסק ומהדין המהותי, לא ניתן למעשה לבחון את מערכת השיקולים שעל בסיסה הגיע להחלטה. באשר לטיעון הפורמאלי של העדר זכות טיעון, נקבע כי לאחר קבלת חוות הדעת, העלו בעלי הדין לפני הבורר את כל השגותיהם (רע"א 10021/02 ט.ז. בינוי ונכסים נ' קרמיטל אי.אל. פ"ד נז (3), 181 (20.3.2003)).

ההכרעה - מן הכלל אל הפרט

1. כמתואר לעיל, המגמה הכללית היא פרשנות מצמצמת לעילות ההתערבות בפסקי בוררות. מגמה זו חייבת לעמוד לעיני בית המשפט בבחינת כל טענה כנגד פסק הבוררות. בית המשפט חייב להישמר שלא להחליף את שיקול דעתו של הבורר, ובמקרי גבול יש להעדיף תמיד חלופה שבקיום פסק הבוררות.
2. עיקר טענות הבקשה, נוגעות להתנהלות הדיונית של הבוררים: העדר היענות לבקשה לתיקון פרוטוקול, הימנעות מהוראה על חוות דעת משלימה של המומחה לאחר קבלת חומר נוסף ואי זימון עדים.
   כמתואר לעיל, בתי המשפט נוטים למנוע התערבות בעניינים שבפרוצדורה של ניהול הליך הבוררות. כאשר צד לבוררות לא מחה בפני הבורר על דרך התנהלות מסויימת, הוא יהא מנוע מלהעלות טענה זו בשלב של בקשה לביטול הפסק.
   
   
3. במסגרת הסכם הבוררות שנחתם על ידי הצדדים, הסכימו הצדדים כי: "הבוררים משוחררים מהוראות סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט, מכללי הראיות ומהדין המהותי. הרכב הבוררים יפעל בדרך היעילה והמהירה להכרעה בסכסוך לפי שיקול דעתו ויחליט בכל נושא לפי מיטב שפיטתו" (ס' 2 להסכם הבוררות).
   בכך הביעו הצדדים את רצונם בהליך מהיר ויעיל, ללא דיני ראיות ופרוצדורה. שומה לכבד רצון זה של הצדדים.
4. יתרה מזאת, הצדדים הסכימו כי פסק הבוררות יהיה סופי והתחייבו שלא לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הבוררות (סעיף 7 סיפא להסכם הבוררות).
   הנתבעת לא טענה לעניין התחייבות זו, אולם אני נכון להניח כי מדובר בהוראה קוגנטית שהצדדים אינם יכולים להתנות לגביה. עם כל החשיבות של הליכי בוררות ע"פ הסכמת הצדדים, קשה להסכין עם הגבלה בוטה כזו של זכות הגישה לבית המשפט המוכרת בחוק הבוררות.
   בספרות נאמר ברורות, כי סעיף בהסכם בוררות אשר כוונתו שלילת סמכות בית המשפט, הינו פסול מעיקרו, ואין כל נפקות לסעיף בהסכם בוררות, החוסם דרכו של צד להסכם מלפנות לבתי המשפט (סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, תשס"ה 2005, עמ' 959-960).
   עם זאת, ברור מהסכם הבוררות שהצדדים ביקשו לקיים הליך מהיר ויעיל, ללא פרוצדורה מורכבת ואפילו תוך סטייה מהדין המהותי. הסכמות אלו של הצדדים, מקשות במידה רבה על קבלת טענות הנתבעת.
5. לשם בחינה של טענות הנתבעת, ראוי לעמוד על השתלשלות הליכי הבוררות:
   1. בישיבת הבוררות הראשונה ביום 15.8.12, הסכימו הצדדים כדלקמן:
      "שני הצדדים מסכימים שרו"ח מוסמך שיבחר על ידי התאחדות, ימומן על ידי שני הצדדים מראש באופן שווה, שיבדוק את המחזור שעשתה גב' מלכה מוזס מיום תחילת עבודתה כזכיינית בלונה טורס אשדוד.
      מוסכם בין הצדדים שאחוז אחד מהמחזור מגיע ללונה טורס.
      במהלך ישיבת הבוררות הסכימו שני הצדדים שהיא תקבל אחוז אחד מתוך עמלת היתר בניכוי מיסי נמל. רו"ח יסיים את הבדיקה במהלך חודש ...".
   2. ב"כ הנתבעת פנה לראשונה בעניין תיקון הפרוטוקול, רק ביום 29.4.13, בחלוף למעלה מחצי שנה לאחר שקיבל את פרוטוקול הדיון.
      יצוין כי במכתב זה בבקשה לתיקון הפרוטוקול, מציין ב"כ הנתבעת כי הסיכום היה שהנתבעת תקבל את כל עמלת היתר, וזאת בניגוד לטענתו בסעיף 6 בכתב ההגנה, כי מדובר ב- 50% מעמלת היתר.
   3. הבוררים לא הכריעו בבקשה באותו שלב.
      מכל מקום, אין מחלוקת כי כיוון שעיקר המחלוקת היתה חשבונאית.
      היתה הסכמה על פנייה למומחה רואה חשבון לבחינת טענות הצדדים.
      ביום 6.5.13, נתקבלה חוות דעת המומחה מטעם הבוררים.
   4. ביום 30.6.13, נערכה ישיבת בוררות נוספת.
      בדיון זה, ב"כ הנתבעת מביע את הערותיו כלפי חוות הדעת, ועומד על חקירת המומחה. אין כל טענה מצידו לגבי תיקון הפרוטוקול. עם זאת מופיעה בפרוטוקול התנגדות נחרצת של ב"כ התובעת לתיקון כזה באיחור כה משמעותי.
   5. ביום 3.7.13, כמעט שנה לאחר הדיון הראשון, מגיש ב"כ הנתבעת בקשה נוספת לתיקון הפרוטוקול, ובה מבקש לתקן שהנתבעת תקבל את כל עמלות היתר, זאת כאמור בניגוד לטענה בכתב ההגנה.
      במסגרת אותה בקשה, נתבקש גם להעביר מסמכים למומחה.
   6. הבוררים, בהחלטה מיום 29.8.13, מתירים את העברת המסמכים וקובעים במפורש כי לאחר עיון המומחה במסמכים, יכריע צוות הבוררים סופית בהליך ללא חקירת המומחה.
   7. לאחר מכן החליטו הבוררים לאפשר את חקירת המומחה, ונקבע דיון לעניין זה ליום 11.11.13.
   8. בהחלטה מיום 8.10.13, הדגישו הבוררים במפורש כי לאחר חקירתו של המומחה, יתכנס צוות הבוררים ויתן הכרעה סופית.
      ב"כ הנתבעת לא הגיש שום בקשה לשמוע ראיות נוספות ולא חלק על קביעת הבוררים כי בישיבה זו תסתיים הבאת הראיות.
   9. ביום 11.11.13, נחקר המומחה והצדדים העלו את כל טענותיהם.
      מפרוטוקול חקירת המומחה עולה כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לחקור את המומחה.
      באותה ישיבה, שב ב"כ הנתבעת על הטענה כי כבר פעמיים ביקש לתקן את הפרוטוקול. אחד הבוררים הודיע כי הם ישקלו את הטענה ויודיעו על כך. בורר אחר הודיע לב"כ הנתבעת כי לא ניתן לשייך עמלת יתר לאדם ספציפי.
   10. בכל המסמכים שהוצגו, אין בנמצא בקשה מהבוררים להגשת ראיות ולשמיעת הוכחות, מעבר לדרישה לחקירת המומחה, בעניין האחוז לו זכאית התובעת מעמלות היתר, או בכל עניין אחר.
   11. כמתואר לעיל, עוד לפני הדיון בחקירת המומחה הודיעו הבוררים כי לאחר החקירה יינתן פסק הבוררות. ב"כ הנתבעת לא מחה על כך לא אחרי ההחלטה ולא בעת הדיון.
   12. בדצמבר 2013 ניתן פסק הבוררות.
       הבוררים מתייחסים בפסק הבוררות לחוות הדעת של המומחה, המהווה בסיס לפסק הבוררות.
       הבוררים מתייחסים בפסק הבוררות לחקירת המומחה בפניהם, ול"דוחות גלבוע" שעמדו בפניהם ומוכיחים את מחזור המכירות של הנתבעת.
       כמו כן, מציינים הבוררים כי התובעת הגישה דוחות מכירה מתוך מערכת ניהול המשרד, שנלקחו גם הם בחשבון.
       באשר לבקשה לתיקון הפרוטוקול, קובעים הבוררים: "צוות הבוררים לא מצא לנכון לתקן את הפרוטוקול ומלכתחילה סבר שהתיקון אינו רלוונטי למסקנה ולהחלטה בהליך הבוררות".
       לאחר הקדמה זו נקבע כי חובה של הנתבעת עומד על 255,000 ₪ ללא ריבית והצמדה.
6. העדר זכות טיעון
   עניינים של סדר דין ופרוצדורה הם לעולם נתונים להכרעת הערכאה המבררת, קל וחומר כאשר מדובר בבוררות. פורטה לעיל פסיקה עניפה, לפיה בית המשפט לא יטה להתערב בהחלטות פרוצדוראליות הנוגעות לניהול הבוררות.
   בענייננו, הבקשה הראשונה לתיקון הפרוטוקול, הוגשה למעלה משמונה חודשים (!) לאחר הדיון.
   כידוע, בקשה לתיקון פרוטוקול שומה להגיש בהקדם האפשרי.
   כך למשל, בקשה לתיקון פרוטוקול בבית המשפט חובה להגיש בתוך עשרה ימים מיום שהומצא הפרוטוקול לבעל הדין (סעיף 68א' (ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984). הראציונאל הוא כי הדברים יהיו טריים וזכורים לכל המעורבים. די בכך בלבד כדי להביא לדחיית בקשה לתיקון פרוטוקול (השווה: פר"ק (מח' מרכז) 27115-12-12 מועדון כדורגל כפר סבא נ' אגודת הספורט כפר סבא (29.7.13) ועוד).
7. יתרה מכך, לאחר שהבוררים נכחו באותו דיון והם לא מצאו מקום לתקן את הפרוטוקול, אין אלא להסתמך על הכרעתם.
   
   
   הנתבעת נסמכת על פרשת כוכבי שאוזכרה לעיל, שם הוחזר ההליך לבורר. ואולם, בעניין כוכבי (בדומה לענייננו) היו טענות לגבי אימוץ מלא של חוו"ד רו"ח. בית המשפט החזיר את הדיון לבורר, כדי לאפשר חקירתו של המומחה והתייחסות לחוות הדעת, זאת מבלי לבטל את פסק הבוררות. בענייננו המומחה כבר נחקר בחקירה נגדית, ופסק הבוררות מתייחס לחוות דעתו המקצועית.
8. הבוררים הודיעו במפורש כי לאחר חקירת המומחה הם יתנו את הכרעתם.
   ב"כ הנתבעת לא מחה על כך.
   גם בסיום הפרוטוקול הנוגע להכרעת המומחה, עולים דברים דומים.
   אף הפעם ב"כ הנתבעת לא מחה על האמור, ולא דרש הגשת תצהירים וזימון עדים.
   מהפרוטוקול והתכתובות עולה בברור, כי אף ב"כ הנתבעת היה משוכנע כי המחלוקת היא חשבונאית, וטענותיו הן רק בקשר לדוחות שלא עמדו בפני המומחה.
   כעולה מפסק הבוררות, הדוחות הוגשו לבוררים לאחר הדיון.
9. החובה לאפשר לצדדים להגיש ראיות ולטעון טענות, אינה חובה מוחלטת. נקבע כי על העותר לביטול פסק בוררות בטענה זו, להוכיח שלא התנהגותו היא זו שגרמה לאי מתן ההזדמנות. אין לנצל את הוראת סעיף 24 (4) לחוק הבוררות, כדי לתקוף את הליך הבוררות, כאשר צד להליך בוררות נמנע מהאפשרות לטעון טענותיו במועד (ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות- דיני בוררות עם ערכאת ערעור, תשס"ט 2009, עמ' 288 ).
   בנסיבות אלה, הטענות הנטענות עתה,באיחור משמעותי, כאילו נמנע מהנתבעת להוכיח את טענותיה, אינן עומדות במבחן המציאות.
10. יצויין כי הנתבעת עצמה טענה במקום אחד שיש לקזז את כל עמלות היתר, ובמקום אחר שיש לקזז מן החוב 50% מעמלות היתר. הנתבעת לא נקבה בסכום קונקרטי. הבוררים לא נסמכו על טיעון פורמאלי גרידא. הם קיבלו את דוחות המחזור ואת חוות דעת המומחה, וקבעו את שקבעו על יסוד המסמכים שעמדו בפניהם.
    הנתבעת נסמכת על עניין רע"א 6649/10 יצחק אבישר נ' שרונה גונן (6.5.2012), בו בוטל לאחרונה פסק בוררות, אולם שם דובר בפסק בורר שהסתמך על מסמך שהבורר עצמו פסל קודם לכן.
    בענייננו, הבוררים לא התעלמו מטענת הנתבעת לגבי עמלות ייתר, אלא קבעו כי היא איננה רלוונטית להכרעה בסכסוך, על יסוד חוות דעתו של המומחה והדוחות שבחנו.
    הבוררים לא אימצו את דוח המומחה כמות שהוא, אלא קבעו סכום פיצוי נמוך יותר. ייתכן כי סכום זה נקבע לנוכח עמלות היתר.
11. העדר הנמקה
    כמפורט לעיל, הצדדים הסכימו לנהל הליך מהיר ויעיל, תוך שחרור הבוררים מסדרי הדין, כללי הראיות והדין המהותי.
    הצדדים שתקו באשר לחובת ההנמקה.
12. כמפורט לעיל, בעניין כוכבי נפסק ברורות כי בהעדר הסכמה מפורשת על חובת הנמקה – אין הבורר חייב לנמק את פסק הבוררות, והדבר אף רצוי.
    דא עקא, במסגרת תיקון חוק הבוררות, נקבעה בסעיף טו' 1 לתוספת לחוק, חובת הנמקה (כל עוד לא קבעו הצדדים אחרת).
    בתי המשפט המחוזיים, כמו גם ספרו של שמעוני, קובעים כי כיום, אם לא הסכימו הצדדים במפורש על העדר חובת הנמקה, שומה על פסק בוררות להיות מנומק.
    עם זאת, ע"פ ההלכה הפסוקה, די בשלד של הנמקה ובהנמקה מינימאלית, קל וחומר כשהצדדים מסכימים על שחרור מכבלי הדין המהותי.
13. בענייננו, שקלתי אם די בהנמקה שניתנה כדי לחצות את מחסום הטענה של העדר הנמקה. מחד גיסא, הבוררים נסמכים על חוו"ד מומחה חשבונאי ומתייחסים גם להעדר הרלוונטיות שבטענה בדבר עמלות היתר. מאידך גיסא, אין בפסק הבוררות הסבר כיצד הגיעו הבוררים לסכום שנקבע על ידם, אשר נמוך במעט מהסכום שקבע המומחה.
14. בנסיבות אלה, נוכח החשיבות שבשינוי החקיקתי, ושתיקת הצדדים בנושא במסגרת הסכם הבוררות, נראה לי כי ראוי להחזיר את פסק הבוררות לבוררים, אשר ינמקו את פסק הבוררות.
    יודגש, כי ע"פ ההלכה הפסוקה, פסק בוררות איננו פסק דין ואין צורך בהנמקה ארוכה ומפורטת, קל וחומר כאשר הבוררים משוחררים ממילא מכבלי הדין המהותי. די בהסבר קצר של פסקה או שתיים, באשר לדרך בה הלכו הבוררים בקובעם את הסכום בו חייבו הנתבעת, אם בהסתמכות על חוות דעת המומחה, אם באומדן לגבי רכיבים אחרים כגון קיזוז אחוזים מעמלות היתר, או בכל דרך אחרת.
15. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הטענות כנגד פסק הבוררות, בכל הנוגע לאי מתן זכות טיעון, העדר הכרעה, חסר במסמכים וטענות אחרות, ומקבל את הטענה אך ורק בנוגע להעדר הנמקה.
16. הצדדים יעבירו החלטה זו לבוררים.
    הבוררים ישלימו את ההנמקה הקצרה הנדרשת לפסק הבוררות על פי דין בתוך 30 יום.
17. לאחר מכן יוכלו הצדדים לעתור למתן תוקף של פסק דין או לביטול פסק הבוררות.
18. בהתחשב בכך שעיקר טענות הנתבעת נדחו, אולם טענה אחת נתקבלה, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.