א. רקע התביעה וטענות הצדדים:

1. התובעת הינה חברת השכרה, בעליו בעת הרלוונטית של רכב מסוג פיאט פונטו שנת יצור 2003 (להלן:"הפונט"). ביום 19.10.04, אירעה תאונת דרכים בין הפונטו לבין רכב בנהיגת הנתבע 1 מסוג ג'יפון דגם סאנג יונג שנת יצור 1996 (להלן: "הג'יפון") בצומת שערי צדק בירושלים (להלן:" התאונה"). התובעת טוענת כי בעקבות תאונה זו היא ניזוקה בסכום כולל של 37,280 ₪ אותם היא תובעת מאת הנתבעים במסגרת תביעה זו.

2. הנתבע 2 הינו מגיש ההודעות לצדי ג' ובעליו בעת הרלוונטית לתאונה של הגי'פון.

3. צד ג/ 1 הינה חברה לקידוחים, מעסיקתו בעת הרלוונטית לתאונה של הנתבע 1.

4. צד ג/ 2 הינו סוכן הביטוח אשר באמצעותו ביטח הנתבע 2 ביטוח צד ג' את הגי'פון אצל צד ג/3 שהינה חברת ביטוח.

5. מערכת היחסים שבין הנתבע 2 לבין צדי ג' הינה שיורית לעת הזו שכן היא תלויה תוצאת פסק דין זה בנושא האחריות לתאונה, ועל כן לא אדרש לה עתה. באשר לתאונה, בקציר העומר, התובעת טוענת באמצעות נהג הרכב מטעמה מר אליהו אשכנזי, כי לאחר שזה עמד בצומת שערי צדק ברמזור אדום שהתחלף לירוק, החל זה בנסיעה קדימה אל תוך הצומת. במקביל לו נסע רכב נוסף משמאלו. בעת שנכנס לצומת מרחק קצר ביותר, הגיח לפתע הג'יפון משמאלו, אשר נסע באור אדום. כתוצאה מכך אירעה התאונה. בעדותו סיפר נהג התובעת כי בעת התאונה הוא היה במסגרת התנדבותית של בית חולים לחולי נפש ועמו שהו בפונטו ארבעה אנשים נוספים, מטופלי בית החולים. מטרתו של הנהג הייתה לחזור לבית החולים.

6. הנתבע 1 , עמו לטענתו שהו שני אנשים נוספים ברכב, טען להגנתו כי עובר לתאונה הוא היה במהלך עבודתו אצל צד ג/1 ושם פעמיו לרכוש מזון במהלך הפסקת הצהריים. לשם כך הוא נטל ברשות את רכבו של הנתבע 2 ששימש קבלן חיצוני של צד ג/1. לגרסתו, הוא עמד ברמזור אדום בנתיב הימני מתוך שניים שפנו שמאלה. משהתחלף הרמזור לירוק הוא החל בפנייה לשמאל ביחד עם הרכב שמשמאלו שעקף אותו או אז הגיחה במהירות הפונטו מצדו הימני תוך שהיא חוצה את הצומת באור אדום והתנגשה בגי'פון במרכז הדלתות מימין. מיד לאחר התאונה, הוא הבחין שדלתות הפונטו נפתחות ומתוכן יצאו ארבעה אנשים פצועים אשר עזבו את המקום בבהלה. לטענתו הללו נחזו במלבושם כפועלים כי בשל כך שהם ברחו מהמקום ניתן להסיק שלא היה להם רישיון עבודה בארץ. בכך ביקש הנתבע 1 לשלול את טענת נהג התובעת בדבר הסעת חולים ברכבו כנטען על ידו. למקום הגיעה משטרה אך נהג התובעת פטר אותה מהתייצבות והסביר כי הצדדים יסגרו את העניינים ביניהם וזו על כן עזבה את המקום. נהג התובעת לעומתו הכחיש מעורבות של משטרה במקום. זו בתמצית טענות הצדדים לתאונה.

ב. החומר הראייתי הדרוש להכרעה:

7. בפני בית המשפט הוצגו בין היתר הראיות הבאות העקרוניות להכרעה בסוגיה שבמחלוקת:

• כתבי בי-דין של הצדדים על נספחיהם לרבות חוות דעת שמאי רכב התובעת. .
• תמונות שחור לבן של נזקי רכב התובעת שצולמו על ידי השמאי מטעמה לאחר התאונה.
• הודעות בכתב של נהגי הצדדים לתאונה.
• פרוטוקול דיון הוכחות מהיום הכולל את עדותם הראשית והנגדית של נהגי הרכבים המעורבים ועד נוסף מטעם הנתבע 1 בשם עמאר כאדור.

ג. דיון ומסקנות:

8. סדר הבאת ראיות ונטל השכנוע- הפן הנורמטיבי

שאלת יסוד עומדת להכרעתי והיא מי משני הנהגים המעורבים בתאונה אחראי לה ולמעשה ברשלנותו חלף את פני הצומת באור אדום וגרם בכך לתאונה. שאלה זו הינה שאלה שבעובדה המחייבת הכרעה פוזיטיבית לאחר קביעת ממצאים עובדתיים ביחס לדרך התרחשות התאונה. תפקידה של התובעת עם זאת הינו לעשות שימוש בכלים הראייתיים שעומדים לרשותה על מנת לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיה וזאת כיוון שברגיל ובשגרה ככלל התיקים ובמרבית "תיק הפח", נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובעת בבחינת "המוציא על חברו עליו הראייה", אלא וככל שקיימת עילה לסבור אחרת. בית המשפט יטה עם זאת לדחות את התביעה במקרים בהם קיים "ספק שקול", היינו ספק אשר בעטיו מגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. או אז יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו וזאת לנוכח הספק השקול שנותר לאחר בחינת הראיות בצל מאזן ההסתברויות המקובל בהליך האזרחי (לעניין זה ראו: רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13).

1. מתוך מכלול הראיות הכולל, לא התרשמתי כי גרסתו של נהג התובעת עדיפה על פני גרסת הנתבע 1 והעד מטעמו. נהפוך הוא, עדותם של הנתבע 1 והעד הנוסף הותירה בי רושם יותר מוצק הנוטה להבנה כי ההסתברות לאפשרות של תאונה בין הרכבים המעורבים לפי גרסתם הינה הגיונית יותר ומסתברת מאשר האפשרות השנייה של נהג התובעת. לפיכך דין התביעה להידחות. אפרט זאת על דרך הצגתן של השאלות העקרוניות הבאות להכרעה:

9.1. שאלת הימצאותם של נוסעים בפונטו בעת התאונה:

לשאלת זהות הנוסעים, אם בכלל, בפונטו בזמן התאונה חשיבות עקרונית לבחינת אמינותו של נהג התובעת וגם יש לה השלכה עקרונית על גילוי האמת. כאמור, נהג התובעת הצהיר בעדותו כי בעת התאונה שהו עמו ברכב ארבעה מטופלים, חולי נפש, אותם הסיע במסגרת התנדבותית שבה עסק מטעם בית חולים הרצוג לחולי נפש [עמ' 3 שורה 18 לפר' הדיון]. הנתבע 1 והעד הנוסף מטעמו, שללו מכל וכל טענה זו של נהג התובעת וטענו כי לאחר התאונה הבחינו בפועלים שיצאו מהרכב אשר נסו מהמקום. נהג התובעת לא ציין בהודעתו הכתובה דבר הימצאותם של אנשים נוספים עמו ברכב בעת התאונה ולמעשה לא הצליח להפיס את דעתי לסיבה בגינה לא טרח לציין זאת בדף תיאור התאונה שמילא בכתב ידו או בדיווח הטלפוני שלאחר התאונה לנציגת התובעת. נושא זה נותר עלום כל השנים עד לרגע בירור האמת היום. משנשאל נהג התובעת מדוע אם כך לפחות לא טרח לבקש לזמן מי מאנשים אלה לדיון טען זה כי מדובר באנשים שכיום אין לו מושג היכן הם ומה עלה בגורלם [שם, בשורה 19 לפר' הדיון]. נראית לי במקרה זה יותר הגיונית עדות הנתבע 1 והעד הנוסף מטעמו כפי שציינתי לעיל. להבדיל מנהג התובעת, הנתבע 1 ציין דבר המצאות אנשים נוספים בפונטו בזמן אמת, בראשית הדרך, בטופס ההודעה שמולא מטעמו לאחר התאונה. גם עובדת בריחתם של נוסעי הרכב הוזכרה בטופס זה ועלתה ביתר שאת בעדותו שלא נסתרה ושל מר עמאר. יתרה מכך, מתקשה אני לקבל את מטרת נסיעתו המוצהרת של נהג התובעת בעת התאונה אשר נטענה היום לראשונה. זה ציין בעדותו כי היה במהלך משימת טיול התנדבותי מטעם בית החולים בה נטל חלק וכי היה בדרכו חזרה לבית החולים. נהג התובעת העיד כי הסיע מאושפזי בית החולים הסובלים ממחלות נפש. נראית לי תמוהה ביותר אפשרות של טיול מאושפזי בית החולים לבדם בצהרי היום ביחד עם נהג התובעת פונטו ללא השגחה רפואית של רופא או של כל מטפל אחר מטעם בית החולים. לא פחות תמוהה בעיניי הסעתם של ארבעת מטופלים אלו, בפונטו המושכרת של נהג התובעת ולא ברכב בית החולים. כך או אחרת, משלא הובא בפניי ולו בדל ראייה בעניין זה וכי במסגרת שתי הודעותיו של נהג התובעת, אין אזכור דבר וחצי דבר אודות יעד נסיעתו עובר לתאונה ולאחריה עדיפה בעיניי עדות הנתבע 1 ומר עאמר בעניין זה על פני גרסתו החדשה של נהג התובעת בנדון. אוסיף ואציין כי בעדותו העיד נהג התובעת כי לאחר התאונה הגיעו למקום בני משפחתו שהחזירו את החולים לבית החולים [עמ' 5 שורה 30 לפר' הדיון]. למיותר לציין כי אף לא אחד מבני משפחתו של נהג התובעת הובא היום לעדות בעניין זה ומובן שגם נושא זה לא עלה במי מהודעותיו.

9.2. שאלת נוכחותה של ניידת משטרה במקום התאונה:

משנשאל נהג התובעת האם הגיעה ניידת משטרה למקום התאונה הוא השיב בשלילה [ עמ' 6 שורה 5 לפר']. הנתבע 1 העיד אחרת שאכן הגיעה ניידת משטרה למקום אך נהג התובעת ביקש לשחררה והיא עזבה. טענה זו התחזקה בעדותו של מר עמאר שהעיד על הגעתה של משטרה למקום. סבור אני כי במבחן המציאות, הגעתה של משטרה למקום הינה סבירה יותר מאשר אי הגעתה. מדובר בתאונה לא פשוטה בשעות הצהריים, במרכז צומת מרכזי בירושלים, שבה ניזוק קשות רכב התובעת ואף צוין כי תחילה היו אנשים שנפגעו וברחו. על כן האפשרות שתיקרא למקום משטרה הינה הגיונית ביותר ואף סבירה ומתבקשת לנוכח הנסיבות. מסקנה זו מתחדדת עוד יותר על רקע עדות הנתבע 1 ומר עמאר שלא נסתרה, בדבר הימצאות פועלים ברכב התובעת שברחו מהמקום לאחר התאונה המלמדת שלנהג התובעת הייתה סיבה הגיונית מצדו שלא לערב משטרה בתאונה זו.

9.3. שאלת התרחשות התאונה- טענות אל מול ראיות:

- נזקי הפונטו - הפונטו ניזוקה קשות. ניתן לראות בתמונות הנזק שצולמו על ידי השמאי מטעמה של התובעת כי במרכז הפגוש הקדמי של הפונטו ישנה מכת מעיכה גדולה ומכסה המנוע מכופף מאד לכדי "בטן" קמורה גדולה. סביר לסבור אפוא כי מדובר בפגיעת חזית כתוצר נסיעה במהירות יחסית גבוהה תוך צבירת מרחק מה. בעדותו ציין נהג התובעת כי הבחין בג'יפון רק בעת המגע שבין הרכבים ואינו יודע לומר באיזה נתיב נסע רכב זה. [ עמ' 4 שורות 17, 26 לפר' הדיון]. משנשאל קודם לכן כמה מטרים הספיק לחצות את הצומת עד לרגע התאונה, השיב זה כי גמע מרחק של כשני מטרים בלבד מרגע שיצא לצומת [עמ' 3 שורה 7-8 לפר']. הנתבע 1 העיד לעומתו כי הפונטו הגיעה במהירות. הגדיל מר עמאר אשר ישב בצד ימין של הרכב מאחור לתאר בעדותו כי בעת שהג'יפון חצתה את הצומת הוא ראה במו עיניו את הפונטו מגיעה לעברם במהירות ממרחק של כמה עשרות מטרים. עדות זו של הנתבע 1 ומר עמאר מתיישבת יותר עם הנזקים המתוארים לעיל בפונטו ואינה מתיישבת מטבע הדברים עם עדות נהג התובעת בנוגע לנסיעתו מרחק קצר ביותר עד לרגע המפגש שבין הרכבים. הסיבה לכך פשוטה. בעת התאונה נמצא רכב התובעת כשהוא בניצב לגי'פון שחצה את הצומת משמאל לימין לו. בפונטו נותרו כאמור נזקים גדולים מאד מקדימה. נסיעת הפונטו מרחק קצר ביותר של כשני מטרים ממהירות אפסית בהתחלף הרמזור לירוק, אינה יכולה מטבעה לייצר נזקים אלו בפונטו מקדימה שכן לשם כך נדרשת תאוצה ומרחק גדולים בהרבה מאשר כשני מטרים ונסיעה במהירות כמעט אפסית בעת יציאה מרמזור אדום לירוק. על כן הגיוני לסבור כי הנזק בפונטו הינו תוצר תוצר המהירות והמרחק בהם היא נסעה קדימה העולים מטבעם בהרבה על אלו עליהם העיד נהג התובעת ומתיישבים על כן עם עדותו של עמאר בעניין זה.

- כיוון נסיעת הפונטו – בהודעתו לתובעת הצהיר נהג הפונטו כי בעת התאונה הוא נסע ישר בכדי לחצות את הצומת. הלכה למעשה זו גם הייתה עדות הנתבע 1 ומר עמאר שתיארו את מסלול נסיעתה של הפונטו בניצב להם מימין בעת התאונה. עדותו זו של נהג התובעת לא הייתה ברורה והחלטית ומלמדת על ייתכנות של בלבול שנפל מצדו בעת חצייתו את הצומת ביחס לרמזורים שדלקו אותה עת בצומת. כך, להבדיל מהצהרתו המקורית בנוגע לכיוון נסיעתו כאמור, בחקירתו הנגדית ציין נהג התובעת כי הוא ביקש לפנות שמאלה בכלל בצומת ולא להמשיך ישר:

" ש. ואתה לאן רצית לנסוע ישר או שמאלה?

ת. שמאלה.

ש. אתה בטוח שרצית לנסוע, ישר או שמאלה?

ת. כן, אני נזכר לאיפה אני צריך לנסוע, זה הכיוון של ביה"ח. 99% שביקשתי לנסוע שמאלה, נסעתי לכיוון גבעת שאול, בצומת הזה פונים שמאלה, אני לא זוכר, אני מבטיח שאני לא ממציא" [ ההדגשה שלי-ע.ס, עמ' 4 שורות 10-11 לפר' הדיון].

בתום עדותו חזר נהג התובעת על עדותו זו:

"ש.ב אמרת שהיית צריך לפנות שמאלה?

ת. אני משחזר לאן נסעתי זה היה לביה"ח הרצוג, אני שאני לוקח את החולים חזרה אני עומד בצומת לפנות שמאלה" [עמ' 6 שורות 15-17].

במסגרת מקשת עדות זו, סיפר הנתבע 1 כי בגלל הפקקים ייתכן שבחר לנסוע ישר אך מה שהיה אמור לעשות הוא לפנות שמאלה מלכתחילה [שם, בשורה 18].

יוצא אפוא כי עדות נהג התובעת בסוגיית כיוון נסיעתו המתוכנן וזה שבפועל לא הייתה ברורה. מחד, גרסתו הראשונית הצביעה על נסיעה ישרה תוך כדי חציית הצומת. בעדותו נמלך זה מהצהרתו המקורית ועמד יותר מפעם אחת על כוונתו המקורית לפנות שמאלה כאשר בתום עדותו זו הטעים כי ייתכן והמשיך ישר אך לא עמד על כך. כך או אחרת, ומשאין מחלוקת בנוגע לנתיב נסיעתו בפועל של נהג התובעת, כעולה מעדויות הנתבע 1 ומר עמאר, מלמדת עדותו של נהג התובעת כי בעת שחצה את הצומת הלך רוחו לא היה נתון באמת לרמזורים שמלפניו וייתכן כי בראותו את מצב הפנייה שמאלה, כפי שתיאר, הוא החליט להמשיך ישר אלא שבדיוק אז, מופע האור בכיוון זה היה אדום. נזכור כי הלך הרוח הנלמדת מהראיות אותן תיארתי לעיל, מצביע על נסיעה רציפה ומהירה ועל כן בהחלט ייתכן כי רצף האירועים שקדם לתאונה הביא את נהג התובעת להיכנס לצומת לא פנוי תוך קבלת החלטה נמהרת ושגויה.

ד. שאלת הוכחת מופע הרמזור ירוק בכיוון נסיעת הפונטו:

בדיון היום הודיעה ב"כ התובעת כי העד הניטרלי מטעמה הודיע לה הבוקר שהוא לא יוכל להתייצב לדיון עקב בעיה רפואית (לא הוצג אישור רפואי גם לא בנייד). כיוון שכך עמדו בעיקר לנגד עיני בית המשפט עדותו של נהג התובעת וחומר הראיות הנוסף מפי התובעת שכלל את שתי הודעותיו של הנהג ושמאותה לנזק. לא היה בחומר ראייתי זה די בכדי שהתובעת תעמוד בנטל השכנוע של גרסתה בשאלת עקרונית זו של צבע מופע האור ברמזור כיוון נסיעת הפונטו. רצוי היה לעבות את התיק בראיות נוספות בעניין זה ובכללן תוכנית הרמזורים בעת התאונה, אישור העדר תיק משטרה [על רקע המחלוקת בשאלת הופעת ניידת במקום התאונה], אישור בית החולים בנוגע לשהות הנוסעים- מטופלים בפונטו בעת התאונה [על רקע המחלוקת בעניין זה], עדות בני משפחת עד התובעת כמצוין לעיל בנוגע לסוגיית המטופלים, תצהיר של העד הניטרלי לפחות כיוון שלכאורה לא יכל להגיע לדיון היום ועוד כהנה וכהנה ראיות רצויות והכרחיות שלו שקלה התובעת בכובד את משמעותן עשויה הייתה לעשות בהן שימוש. משכך לא נעשה ומשלפני בית המשפט הוצגו אך מיעוטן של ראיות דלילות בהן עסקנו, מסקנת הדברים מחייבת לסבור כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה ועל כן דין תביעתה להידחות.

10. סוף דבר

אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים. בהתאמה אני מורה על דחיית ההודעות לצדי ג'.

בתום הדיון היום הוסכם על הצדדים כי יוגשו על ידם סיכומים בכתב בסוגיית ההוצאות בלבד.

הצדדים גם הודיעו כי ישקלו להסמיך את בית המשפט בנושא זה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט והם יודיעו בדבר בתוך 10 ימים כנקוב בפרוטוקול הדיון.

הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב כדלקמן:

1. התובעת תגיש סיכומיה בתוך 30 ימים מהיום.
2. הנתבעים 1 ו-2 יגישו סיכומיהם במקביל בתוך 30 ימים ממועד קבלת סיכומי התובעת.
3. צדי ג' יגישו סיכומיהם במקביל בתוך 30 ימים ממועד קבלת סיכומי הנתבעים.
4. התובעת תגיש סיכומי תשובה לסיכומי הצדדים בתוך 10 ימים ממועד קבלת סיכומיהם האחרונים של צדי ג'.
5. אורך הסיכומים לא יעלה על 5 עומדים עם רווחים כפולים.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ה, 16 יולי 2015, בהעדר הצדדים.