מבוא

1. פסק דין משלים זה עוסק בסוגיית הוצאות המשפט להן טוענים הנתבעים וצדי ג', לנוכח דחיית התביעה בתיק זה על ידי ביום 6.7.15.

2. עתה נותר לדון בסוגיית ההוצאות לשמה סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

3. ברקע אציין כי תיק זה אשר נפתח בהגשת התביעה לפני למעלה מ-10 שנים, ביום 12.4.05, חבק שני דיונים בנוכחות באי כח הצדדים: האחד ביום 4.7.13 במסגרתו קיבל בית המשפט את בקשת התובעת לקבוע דיון הוכחות נוסף כיוון שעד נוסף מטעמה לא התייצב לדיון, והשני דיון הוכחות מיום 16.7.15 במסגרתו העידו ארוכות עדי הצדדים, נחקרו על עדותם, בתומו ויתרו הצדדים על סיכומיהם ולאחריו ניתן פסד הדין אשר דחה את התביעה. התיק גם חבק מספר בקשות, מרביתן פרוצדורליות ולא מורכבות כדוגמת בקשה לדחיית דיון, בקשה בהסכמה למתן הודעה לצד שלישי, בקשה מוסכמת לביטול פסק דין כנגד הצד השלישי ועוד ואולם למעשה, פרט לעצם הגשת כתבי הטענות (למעט הנתבע 1 שלא הגיש כתב ההגנה וטען כי נסמך בהגנתו על הגנת צד ג' 1 וייצוגו אותו על ידו), עיקר מלאכת העבודה בתיק, נעוצה בדיון ההוכחות בו עמלו באי כח הצדדים בעיקר על חקירתם הנגדית של העדים, פרט כמובן להגשת סיכומים בסוגיית ההוצאות לשמה התכנסנו כאן. ריכוז קורות מהלכי התיק כבראש ובראשונה הינו מהלך פותח והכרחי לשלב טיעוני הצדדים בסוגיה זו ועל כן אביאם בקצרה:

4. מתוך סיכומיה, טוענת התובעת כי אין מקום לפסוק לנתבע 1 הוצאות, מאחר והוא לא הגיש כתב הגנה ועל כן ובין היתר הוא לא שכר את שירותיו של עו"ד לטיפול בתביעה נגדו. לטענת התובעת, הנתבע 1 התייצב בבית המשפט לשם מתן עדות בלבד, ועל כך נפסק לו שכרו ויש להסתפק בכך.

5. ביחס לנתבע 2, טוענת התובעת, כי מאחר והנתבע 2 הוא בעליו של הרכב, ראוי היה שהוא יהיה הנתבע בתיק, וזאת על אף טענת העדר היריבות שהעלה הנתבע 2 בכתב הגנתו, שהרי לא עוול הוא כלפיה כביכול באשר לא אחז במוט ההגה בעת התאונה. לעניין זה התובעת טוענת כי הנתבע 2 התרשל בכך שהתיר את השימוש ברכבו לנהג מטעמו אשר איננו מכוסה בפוליסת ביטוח ועל כן ובין היתר נכון היה לצרפו כנתבע לתביעה. עוד נטען כי צירופו בתור בעליו של הרכב נבע בשל כך שהנתבע 1 אשר נהג ברכב הנתבעים, מסר את שמו בלבד ומירב פרטיו של בעל הרכב וכן פרטים שגויים של חברת הביטוח של הרכב ומשום כל אלה, נאלצה היא בהגשת התביעה גם כנגדו.

6. ביחס לצדי ג', טוענת התובעת כי אין יריבות בינה לבינם. לטענת התובעת, היה ביכולתם של הנתבעים לחסוך הגשת ההודעות לצדי ג', וזאת על ידי מסירת הפרטים כאמור לידי התובעת. התובעת טוענת כי אילו פרטים אלה היו ידועים לה, היא הייתה שוקלת הגשת כתב התביעה באופן שבו צדי ג' היו מצורפים אליה כנתבעים.

7. בסיכומיו, טוען הנתבע 2 כי התובעת לא פעלה כראוי על מנת לחסוך ממנו הוצאות משפט מיותרות ובכללן סך של 10,000 ₪ אשר שולמו לה על ידו בגין ביטול בהסכמה של פסק דין שניתן כנגדו בהעדר הגנה וזאת כיוון שצירופו מלכתחילה לכתב התביעה היה שגוי. לטענתו, עמדו בפני התובעת כמה וכמה הזדמנויות שונות במהלך חיי התיק, להימנע מהמשך ההליכים כנגדו ואף מלנקוט בהם מלכתחילה. ראשית, עובר להגשת התביעה, מצוי היה בפני התובעת טופס ההודעה על התאונה של הנהג מטעמה. בטופס זה נרשמו פרטיו של בעל הרכב, של סוכן הביטוח שלו ושמו הפרטי של הנוהג ברכב. לנוכח כך טוען הנתבע 2 כי על התובעת היה להבחין ולדעת כי לא הוא נהג ברכב ובתור שכזה אין לתבוע ממנו דבר, כל שכן בהסתמך על חזקת הבעלות המנויה בסעיף 27 לתקנות התעבורה ( הסעיף הנכון הינו 27 לפקודת התעבורה). לרשות התובעת עמדו אפוא נתונים ברורים המלמדים על זהות המעוול הישיר שפגע כביכול ברכבה ואולם היא לא עשתה די בכדי לבררם, לרבות באמצעות ביצוע סריקה ביטוחית לרכב הנתבע עוד בשלב שבו קיבלה התובעת מענה מאת חברת הביטוח הפניקס שלא ביטחה את הרכב אך פרטיה נמסרו לנהג מטעמה בתור שכזו על ידי הנתבע 1, משלוח אליו מכתב דרישה טרם הגשת כתב התביעה, יצירת קשר טלפוני עמו לשם בירור הפרטים ו/או בירור המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט ו/או לסוכן הביטוח שלו וזאת על אף שהיו בידיה פרטי ההתקשרות האמורים כרשום בטופס ההודעה על התאונה של הנהג מטעמה.

8. הנתבע 2 טוען כי גם לאחר הגשת התביעה, עמדו בפני התובעת שלל הזדמנויות להימנע מלהמשיך מלגרור אותו להליכים מיותרים ובכלל זה לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמו שכלל בקשה למשלוח הודעה לצדי ג', בה צוינו בין היתר פרטי מבטחת הרכב בביטוח צד ג', לאחר הגשת כתב ההגנה להודעת צד ג' מטעם המבטחת במסגרתו לא טענה זו להעדר כיסוי ביטוחי, פעם נוספת לאחר הדיון הראשון בתיק, במהלכו התבררו לתובעת הפרטים החסרים לה לרבות של מבטחת הרכב וגם לאחריו, קודם לדיון ההוכחות, במסגרתו נאלץ הנתבע 1 בייצוג והתמשכות ההליכים שלא לצורך.

9. ביחס לצדי ג', טוען הנתבע 2 כי באם יפסוק בית המשפט הוצאות לטובת צדי ג', יש להשית הוצאות אלה על התובעת, שכן בשל אופן התנהלותה בתיק כמתואר לעיל, היא כפתה עליו את משלוח ההודעות לצדי ג', וזאת לאור ההזדמנויות הרבות שניתנו לה לצרפם בתור נתבעים תחתיו.

10. בסיכומיה, טוענת צד ג/1 כי היא לקחה על עצמה את ניהול הגנתו של הנתבע 1, בתור מעסיקתו. על כן, טוענת צד ג/1 שבאם יפסקו הוצאות לטובת הנתבע 1, הוצאות אלה יועברו אליה.

11. צד ג/1 לא עומדת בסיכומיה על מי מהצדדים יש להשית את פסיקת ההוצאות, אך מבקשת כי בפסיקת ההוצאות יילקח בחשבון גם הוצאות המשפט של צד ג/1 מאחר שהיא לקחה על עצמה גם את ניהול הגנתו לרבות את ניהול הגנתה בגינה יש לזכותה בהוצאות.

12. בסיכומי צד ג/2 וצד ג/3, נטען כי כלל לא היה מקום לצרפם כצדדי ג' לתביעה, ומאחר שההודעה נדחתה לאחר דחית התביעה, זכאים צדדי ג' 2-3 לפסיקת הוצאות לטובתם לרבות בגין התייצבותם לכלל הדיונים שנקבעו בתיק.

דיון ומסקנות:

13. המסגרת הנורמטיבית תחילה- בענייננו חלה תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 שזו לשונה:

"בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו".

14. ניכר כי מתחם שיקול הדעת בנוגע למיהות ההוצאות, אינו מוגבל כשלעצמו אך הוא תחום ביחס לפרטים שעל בית המשפט להביאם בחשבון כלשון תקנה 512 (ב) לתקנות:

"בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון."

15. על מתחם זה של שיקול הדעת הטמון בתקנה זו, עמד כ"ה גרוניס (כתוארו אז) בפסק דין סיעת ביאליק:

"העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך, והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו. הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת אם בעל הדין האמור זכה בהליך אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן (תקנה 512(ב) ותקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וכן ראו: ע"א 6431/96 בר זאב נ' מוחמד [6], בעמ' 576-575; ע"א 136/92 הנ"ל [2]; ע"א 419/97 בנק הפועלים בע"מ נ' שפע בר – מכון תערובת בבאר יעקב – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ [7])" (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח' נ' סיעת "יש עתיד לבאליק", פ"ד ס' 391, 395).

16. במקרה זה שבפניי, אני מסכים עקרונית עם עמדת הנתבע 2 בנוגע להליכים להם הוא נדרש במסגרת תביעה זו שלא לצורך. אני מסכים עם עמדתו באשר לכך שבפני התובעת עמדו נתונים מספקים כבר בראשית הדרך, עוד טרם גיבשה היא את התביעה כנגדו בכדי להימנע מתביעתו באשר בטופס ההודעה מטעם הנהג מטעמה צוינו פרטיו "ברחל בתך הקטנה" כבעליו של הרכב ולא בתור מי שנהג בו. בטופס ישנו תיעוד שם סוכן הביטוח של רכב הנתבעים ושמו על מספר טלפון הנייד שלו של הנתבע 2 ועל כן בנקל, אף באמצעות סקירה ביטוחית רצויה יכלה התובעת, אילו חפצה היא באמת בכך, לדלות את פרטיו המלאים של מי שנהג ברכב באמצעות בירורם אל מול הנתבע 2 ולחילופין, הגם שאין בכך כל סיבה לצרף את הנתבע 2 כנתבע, את פרטיה של מבטחת הרכב בפועל. הלכה למעשה, לנוכח העובדה שלכאורה נתקלה התובעת בקושי לאתר את שמו המלא של הנוהג ברכב הנתבעים ו/או מבטחת הרכב, אין בהם די בכדי לגבש עמדה כי הנתבעת 2 בתור בעליו של הרכב הינו בעל דין נכון וראוי בתביעה זו ובכך מקבל אני את עמדת הנתבע 2 גם ביחס לחזקת הבעלות שאינה חלה במקרה זה. מקובלת עליי עמדת הנתבע 2 בהתייחס לשלבים המאוחרים להגשת התביעה, כאשר עמדו בפני התובעת פרטים ידועים של מי שביטח את הרכב, עובדת היותו של הנתבע 2 בתור בעליו ותו לא ועוד ואולם היא נמנעה גם בשלב זה, מלפטור את הנתבע 2 מהמשך ניהול הגנתו. לצד דברים אלה, יש לתהות אחר ההליכים להם נצרך הנתבע 2 במסגרת תביעה זו. כאמור ברישא פסק דיני זה, מדובר בתביעה עתיקת יומין אשר התבררה משך שנים ארוכות שלא לצורך, בין היתר מפאת בקשות שונות לדחיית הדיון בה שלא מטעם הנתבע 2, אך בהסכמתו. ניהול התביעה עם זאת לא הצריך משאבים רבים מצד בעלי הדין שכן כפי שצוין אין מדובר בתיק עב כרס כאשר הלכה למעשה ניהולו העיקרי התמצה בעיקר בדיון ההוכחות האחרון. ברקע, סך של 10,000 ₪ ששילם הנתבע 2 בהסכמה לתובעת כנגד ביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה אלא שבסופו של יום מדובר בביטול מותנה מוסכם אשר הביא בחשבון להבנתי את מחדלי הנתבע 2 באי הגשת כתב ההגנה מטעמו, ללא קשר לנחיצות צירופו כנתבע מלכתחילה או לא.

17. על יסוד האמור, בדקתי ומצאתי כי לנוכח התמשכות ההליכים בתיק זה מראשיתם ועד סופם וגילו של התיק, העובדה שהתובעת יכלה להימנע כבר בשלביה המוקדמים של התביעה מתחילתם של ההליכים והמשכם כנגד הנתבע 2, נכון כי התובעת תישא בהוצאות שכר טרחת הנתבע 2 בסך 5,000 ₪ בצירוף הוצאותיו המשפטיות של זה בסך 1,500 ₪ ובסה"כ 6,500 ₪.

18. נותר לדון בסוגיית הוצאות הנתבע 1 וצדי ג'. באשר לנתבע 1, מסכים אני עם עמדת התובעת. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה, לא נצרך בייצוג משפטי מוכח ולמעשה על פניו לא נשא בו הגם עמדת צד ג/1 בעניין זה בשמו ובעניינו. בנסיבות, נכון לטעמי להסתפק באשר נפסק לטובתו בגין התייצבותו לשני הדיונים בתיק.

19. בעניינם של צדי ג'- צדי ג' אלה צורפו לתיק על ידי הנתבע 2 בעקבות בקשה בהסכמת התובעת שהגיש למתן הודעה לצד ג' כנגדם. הנתבע 2 טוען כי על התובעת היה להורות על צירופם של צדי ג' אלה כנתבעים לתיק מלכתחילה, ובכך היה נמנע ממנו הצורך בהגשת ההודעה נגדם. נכונה ויפה עמדתו זו של הנתבע 2 בהתייחס לצד ג/3 באשר מדובר בחברת הביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבע 1 וכפי שצוין על ידי לעיל, עוד טרם הגשת התביעה יכלה התובעת בקלות יחסית, לאתר את פרטיה של זו ולא להסתפק על כן במכתב השלילה שנשלח אליה מחברת הפניקס ולהימנע מלתבוע אותה ואולם לא נכונה עמדתו זו של הנתבע 2 בהתייחס לצד ג/1 שהינה מעסיקתו של הנתבע 1 שכן אין לצפות מאת התובעת, בהעדר פרטים נחזים מטופס ההודעה של הנהג מטעמה או ממקור רציונאלי סביר אחר, כי תשכיל ללמוד שהנתבע 1 נהג את רכבו במהלך עבודתו אצל צד ג/1 ובוודאי שלא נכונה עמדתו זו בהתייחס לצד ג/2 שהינו סוכן הביטוח של רכב הנתבעים, אשר צורף על ידו לתביעה רק משום טענות הקשורות במחדלו של זה באי הגשת כתב הגנה מטעמו וחיובו בשל כך בעלות ביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה.

20. מאחר שצד ג/2 ו-3 יוצגו בתיק זה בידי בא כח אחד –מטעם צד ג/3, אני קובע כי התובעת והנתבע 2 יישאו שווה בשווה, כל אחד במחצית, בשכר טרחת ב"כ צד ג/3 בסך 2,000 ₪ סה"כ, בגין ניהול תביעה זו, בהתייחס למיהות הפעולות שנעשו בה שלא היו מרובות כאמור ומנגד משך ניהול התיק.

21. הנתבע 2 לבדו יישא בשכר טרחת בא כח צד ג/1 בסך 2,000 ₪ מהסיבות האמורות הנקובות לעיל.

22. מלוא הסכומים האמורים לעיל, לתשלום על ידי מי מהצדדים, ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו סכומים אלה הפרישי ריבית והצמדה כחוק.

23. המזכירות תסגור תיק זה ותשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.