לפניי בקשה להתיר לתובע (להלן: "המבקש") להביא ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה וזאת לפי הוראה סעיף6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הריאות (להלן: "הבקשה").

1. התובע נפגע בהתאם לנטען בתאונת דרכים ביום 05.03.2009, ואובחנו שברים בצלעות ובעצמות האגן. לתובע נקבעה נכות צמיתה משוכללת בוועדה לעררים במל"ל ביום 29.03.2011 בשיעור של 24% לפי הפירוט הבא: נכות בגין כתף שמאל – 5% לפי סעיף 39(3) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), נכות בגין בית החזה – 10% לפי סעיף 38(2)(א) לתקנות, נכות בגין הגבלת תנועה קלה בע"ש מותני – 10% לפי סעיף 37(7)(א).

הבקשה הוגשה לאחר שמונה מומחה מטעם בית משפט בתחום כירורגיית בית החזה לאחר שנתקבלה בקשת הנתבעת בבקשה להבאת ראיות לסתור בהחלטה מיום 29.12.2011.

1. בהתאם לחוות דעת ד"ר אלי שטיינברג, מיום 23.06.2012, נקבע כי לתובע לא נותרה נכות בגין הפגיעה בבית החזה. המומחה הוסיף כי "בבדיקת תפקודי ריאות – נצפתה אומנם הפרעה רסטרקטיבית קלה אבל חדירת החמצן לריאות וחימצון הגוף, 99% למעשה תקין".
2. המבקש טוען כי בעקבות התאונה הוא סובל מתופעה של ירידה בתפקוד הנשימתי עקב החבלות בחזה וירידה ביכולת התרחבות בית החזה ובתפקוד הריאתי. המבקש מפנה לרצף טיפולי ותיעוד רפואי החל מיום 30.12.2010 שם אובחן כי הוא סובל מהפרעה רסטריקטיבית חוץ ריאתית, בדיקת תפקודי ריאות שם נרשם כי אינו מצליח לבצע דיפוזיה וכי נפחי הריאה ירודים, צירף תיעוד רפואי כי קיימת החמרה מבדיקות קודמות, ליקוי רסטרקטיבי בחומרה בינונית ולאחר מכן אף החמרה וליקוי רסטרקטיבי בחומרה קשה.

נטען כי מינוי המומחה על ידי בית משפט נעשה מהנימוק כי ועדת המל"ל לא ידעה על קיומו של שבר ישן בבית החזה כתוצאה מתאונת דרכים בשנת 1993. לטענתו, ד"ר שטיינברג לא התייחס בחוות דעתו לקיומו של שבר ישן בעצם החזה ולא קבע כי הנכות שנקבעה במל"ל נובעת כולה או חלקה מפגימה קודמת זו וקבע רק כי אין כל נכות בבית החזה.

לטענת המבקש, התפרצותה של המחלה הרסטרקטיבית הייתה ביום 30.12.2010 לאור ההחמרה במצבו הריאתי ולפיכך יש למנות מומחה בתחום.

1. לטענת המשיבה, מומחה בית המשפט, ד"ר שטיינברג, קבע כי התובע החלים מפגיעתו בבית החזה ולא נותרה לו כל נכות. התובע לא התלונן בפני ד"ר שטיינברג על בעיה נשימתית כלשהי והמומחה קבע כי בדיקותיו תקינות לחלוטין. כמו כן, גם מומחה מטעם המל"ל בתחום הכירורגיה קבע כי התובע החלים מהפגיעה בבית החזה ולא נותרה לו כל נכות "אין רגישות ללחץ על דופן בית החזה. תנועות נשימה, שאיפה ונשיפה מלאות". לסיכום קבע "מבחינה כירורגית אין נכות".

המשיבה הפנתה לבדיקת מומחית פנימאית, ד"ר מילר גלית, מיום 28.10.2012, שם נרשם "לפני מספר שנים עבר תאונת עבודה חבלה בבית החזה, שברים בצלעות. תפקודי ריאות מלאים היו תקינים". לאחר מכן דנה הרופאה המטפלת בתאונה בה נפגע התובע כ 3 חודשים בלבד לפני כן כאשר נחשף לגזים רעילים והתעלף. לטענתה, המבקש "נזכר" לייחס לתאונה הנטענת בעיה בתחום הריאות רק לאחר קבלת חוות דעת המומחה האורתופד לפיה לא נותרה לו נכות כלשהי. עוד, המבקש התנגד נחרצות לבקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור בכלל ולעניין הנכות המיוחסת לבית החזה בפרט וזאת למרות שהמסמכים המצורפים לבקשתו הנוכחית עמדו בפניו. לטענתה, נוכח העובדה כי מלוא בדיקותיו של התובע פורשו תקינות לחלוטין הרי אין כל בסיס למינוי מומחה רפואי בתחום הריאות. כמו כן, המבקש לא פנה בשאלות הבהרה למומחה בתחום האורתופדיה אשר קבע במפורש כי כל בדיקות החזה תקינות לחלוטין וכניסת אוויר תקינה.

בנוסף נטען כי אין במסמכים החדשים שצורפו כדי להוסיף על בקשתו המקורית. בדיקת תפקודי הריאות פורשה כתקינה לחלוטין לאחר התאונה וכפי שנרשם בחוות דעת המומחה. כמו כן, במהלך בדיקה מיום 03.03.2013 נרשם כי תפקוד הריאות תקין. גם בבדיקת ה C.T נרשם כי אין בממצאים כדי להסביר את תלונות התובע ומדובר בתלונות סובייקטיביות. לחילופין, עוד טרם התאונה סבל המבקש מבעיות בבית החזה (הפנה לבקשה להבאת ראיות לסתור אשר בהחלטתי מיום 29.12.2011 הוער כי מדובר בתלונות משנת 2010 ולא משנת 2002) וכן לאחר התאונה נפגע התובע בתאונת עבודה נוספת בה נחשף לגזים רעילים והתעלף.

בנסיבות אלה, כי ככל שקיימת בעיה כלשהי בתחום הריאות אין לה כל קשר לתאונה הנטענת אשר בגינה לא נותרה כל נכות.

1. לטענה החלופית לפיה לכאורה המל"ל לא התייחס לתחום הריאות, נטען כי אינה מדויקת. ראשית, המבקש נבדק על ידי המל"ל בתחום הכירורגיה בהתייחס לפגיעתו בחזה ונקבע כי לא נותרה לו נכות צמיתה וכי בדיקת הריאות תקינה. שנית, מקום בו נקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה בבית החזה, הרי לא יכול להיות כל קשר בין הפגיעה הנטענת בתחום הריאות לבין התאונה. כמו כן, מקום בו ניתנה רשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בנושא בית החזה ומונה מומחה וניתנה חוות דעתו, קביעת המל"ל בנושא בית החזה אינה מחייבת עוד והיא בגדר חוות דעת פסולה ולכן לא ניתן לבסס בקשה למינוי מומחה ריאות על קביעת המל"ל בתחום בית החזה שאינה רלוונטית עוד.

דיון:

1. בסעיף 6 ב' סיפא לחוק נקבע כדלקמן:- –

"בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נפסק זה מכבר, כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא. טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי. ברם, אין המדובר ברשימה ממצה וסגורה של מקרים, כדברי כב' השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מ"ה(4) 77, עמ' 83:-

"אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר ... כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נמצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד."

(עוד ראו: בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ פ"ד לט(4) 505; אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 494, 495).

1. המבקש נפגע בתאונת דרכים במרץ 2009, סבל משברים בצלעות 4-6 משמאל. נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 38(2)(א) בגין הפציעה של שריר בית החזה בצורה בינונית. לאחר שנתקבלה הבקשה להבאת ראיות לסתור מונה מומחה בתחום האורתופדיה וקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות בגין הפגיעה בבית החזה.
2. לעניין הריאות, התובע נבדק על ידי מומחית ברפואה פנימית, ד"ר גלית מילר, ביום 30.12.2010 ונמצא כי תפקודי הריאות מדגימים הפרעה רסטקטיבית חוץ ריאתית קלה ובממצאים נקבע ריאות כניסת אוויר ירודה ודפורמציה של בית החזה.

בבדיקה מיום 07.01.2011 אצל מומחה אורתופד נמצא כי "עדיין מתקשה בפעילות מאומצת. עבר בירור לב ריאה עם ממצאים של ירידה בתפקוד הנשימתי עקב החבלות בחזה וירידה ביכולת התרחבות של בית החזה ובשל ירידה בתפקוד וברזרבה הריאתית". בבדיקה מיום 29.03.2012 אצל מומחה אורתופד נרשם "עדיין קושי בפעילות מאומצת על רקע נשימתי וריאתי". התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 2.7.2012 עקב התפרצות גז מהאדמה. בבדיקה אצל רופאת משפחה מיום 04.07.2012 נרשם "בעת שעבד באזור עין יהב אירוע פריצת גז מהאדמה... אושפז ליומיים בסורוקה תלונות עיקריות צריבה בעיניים, כאבים בבליעה, כאבים בבית החזה כי נפל כאשר איבד הכרה לזמן קצר". בבדיקה מיום 27.09.2012 נרשם "מאז התאונה לפעמים יש אירועי קוצר נשימה במיוחד במאמץ עד להרגשת חנק, מבקש ייעוץ רופא ריאות". בבדיקה מיום 28.10.2012 אצל ד"ר גלית מילר נרשם: ביקור חוזר. מתלונן על קוצר נשימה במאמץ, לפני מספר שנים עבר תאונת עבודה חבלה בבית החזה. שברים בצלעות. תפקודי ריאות מלאים היו תקינים. לפני 3 חודשים עבר תאונת עבודה נוספת –חשיפה לגזים רעילים, התעלף. היתה צריבה בעיניים ודרכי אוויר. צילום חזה ללא תסנין או תפליט. שינויים פיברוטיים קלים בבסיס שמאל. בממצאים נקבע: "ריאות כניסת אויר ירודה. ללא קרפיטציות או ציפצופים. רגישות ונפיחות מעל מפרק סטרנום וצלע". בבדיקה מיום 21.10.2012 נרשם ע"י ד"ר מילר : "ליקוי רסטרקטיבי בחומרה בינונית. ללא הפרעה חסימתית". בבדיקת דיפוזיה מיום 22.11.2012 נרשם: "אינהלציה בבוקר שיתוף פעולה חלקי. לא הצליח לבצע דיפוזיה." כמו כן נרשם: "נפחי ריאה ירודים ללא עדות למחלה חסימתית (במסגרת שת"פ חלקי) החמרה מבדיקה קודמת". בבדיקת התובע ע"י ד"ר מילר ביום 24.12.20012 נרשם בדיון: "תיפקודי ריאות מדגימים ליקוי רסטרקטיבי בחומרה בינונית (ביצוע לקוי). יש להשלים בירור ולבצע HRCT". התובע ביצע בדיקה CT ביום 12.4.2013 שם נרשם בממצאים: "פרניכמת הריאות ללא תסנין או תהליך מוקדי. מודגמים פסים פיברוטיים בבסיסי הריאות...לסיכום: על פני הריאות ללא ממצא המסביר את תלונת הנבדק". בביקור מיום 24.6.2012 נרשם: "תיפקודי ריאות מדגימים ליקוי רסטיקטיבי בחומרה קשה, חוץ ריאתי....לפי נתונים של תיפקודי ריאות ו CT חזה ללא מחלה ריאתית פרנכימתית, יש בעיה חוץ ריאתית. זקוק לשיקום ריאות ולסיבולת לב ריאה".

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי המסמכים שהונחו לפני, קביעתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

מומחה ביהמ"ש בתחום האורתופדיה לא נדרש לשאלת נכותו של המבקש בתחום הריאות, שאינה בתחום מומחיותו אלא לשאלת נכותו האורטופדית בבית החזה בלבד. אין מחלוקת כי המבקש נפגע בבית החזה בתאונה וסבל משברים רבים בחזה. כמו כן, רק החל מדצמבר 2010, ולאחר קביעת המל"ל, אובחן כסובל מהפרעה רסטרקטיבית חוץ ריאתית שהחמירה עם הזמן ובמיוחד לאחר תאונת העבודה מיום 2.7.2012. בדיקת המל"ל ע"י מומחה כירורג נעשתה ביום 6.6.2010 טרם שאובחן התובע כסובל מהפרעה רסטרקטיבית חוץ ריאתית.

לשאלה אם להפרעה הרסטרקטיבית החוץ ריאתית הנטענת יש קשר סיבתי לתאונה הינה שאלה בתחום רפואי שעל מומחה להכריע בה וליתן דעתו. על כן, אני מקבלת את הבקשה ומורה על מינוי מומחה בתחום מומחה הריאות תוך התייחסות מפורשת לקשר הסיבתי לתאונה נשוא תיק זה ולמצבו הרפואי בעקבות תאונת העבודה מיום 2.7.2012 .

1. כתב מינוי והנחיות להמשך ניהול ההליכים יישלח בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.