1. הכרעה זו דנה בשאלת תוקפה של תעודת חובה, בקשר לתביעת נזקי גוף שהגיש התובע, יליד 1962, בגין תאונת דרכים מיום 5.9.07.

מאחר שאופן ניהולו של ההליך תלוי בשאלה האם קיימת תעודת חובה משולמת (שאז העילה היא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים – להלן: החוק) אם לאו (עילה היא לפי פקודת הנזיקין), נדונה שאלה זו תחילה.

התאונה והשתלשלות ההליך

2. בעת התאונה, נהג התובע בקטנוע מ.ר. 32-776-57 (להלן: הקטנוע).

לקטנוע הוצאה תעודת חובה על ידי הנתבעת 3 (להלן: התעודה, המאגר), מספר פוליסה 30701732507-00 (להלן: הפוליסה).

מאחר שחברת המאגר מסרה לתובע כי התעודה לא שולמה, ולפיכך אין כיסוי ביטוחי, התובע הגיש את תביעתו נגד נהג הרכב שפגע בו (הנתבע 1) ומבטחתו – הנתבעת 2 (להלן: הראל), בעילה לפי פקודת הנזיקין.

3. הראל טענה כי קיים כיסוי ביטוחי לפי החוק, מהטעם שתעודת החובה שולמה.

הראל הציגה העתק תעודת חובה שעל גביה חותמת של בנק דיסקונט, נושאת תאריך 22.8.07 (נ/1).

לנוכח טענה זו, התובע צירף את המאגר, בעילה לפי החוק, וכן הגיש תצהיר של התובע, שייסקר להלן בהרחבה. כבר עתה יצוין כי לפי התצהיר לתובע אין כל ידיעה אישית בשאלה האם התעודה שולמה.

בהמשך, לבקשת הצדדים וכחלק מניסיונותיהם לאתר תעודה מקורית, ניתן צו המורה למשטרת ישראל למסור את התעודה המקורית, ככל שקיימת בתיק המשטרה, לידיו של ב"כ התובע. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 5.11.12 הודיע ב"כ התובע כי ביצע את הבדיקה במשטרה, ושם לא נמצאה תעודת חובה מקורית (עמ' 29 ש' 2 – 3).

בנוסף ניתן, לבקשת ב"כ הצדדים, צו המופנה לבנק דיסקונט, והמורה לו למסור פרטים בנוגע לביצוע תשלום התעודה בתאריך הנחזה בחותמת (22.8.07). בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 9.7.12 דיווחה ב"כ הראל באשר לתוצאות הבירור עם בנק דיסקונט וציינה כך:

"בנק דיסקונט ראו את המסמך ואמרו שהחותמת מזויפת מכיוון שהם לא משתמשים בחותמת ידנית אלא בהדפסה של קופה." (עמ' 12 ש' 20-21).

בתום הדיון ניתנה הצעת בית המשפט, כי התביעה תידון לפי פקודת הנזיקין, וכי התביעה נגד המאגר תידחה. הראל לא הסכימה להצעה זו, ולפיכך התיק נקבע להוכחות.

הראיות

4. ראיות הצדדים בשאלה שבמחלוקת כללו את תצהירו של התובע, תצהירו של מר רן מורה צדק, מנהל הכספים של המאגר, העתק התעודה – נ/1, ותשובת בנק דיסקונט באשר לתשלום הפרמיה – במ/1.

5. התובע העיד כי קיבל את הקטנוע מחברו, ומאחר שנאמר לו שהקטנוע אינו מבוטח, פנה לחברת המאגר, ברחוב הירקון, ביקש לבטח את הקטנוע למשך חודש, וקיבל תעודה מתאימה. כאשר התעודה הייתה בידיו, ניגש למכר שלו, איברהים מורדי, שהיה בעל חנות בגדים בתל אביב. כאשר התובע סיפר למורדי שעליו לשלם את התעודה בדואר, הציע האחרון כי פקידתו, שאמורה הייתה לגשת לדואר ממילא, תשלם את התעודה. התובע העיד כי השאיר בידיו של מורדי סך של 400 ₪ לערך למיטב זכרונו, אך אותו יום שכח לבדוק האם הביטוח שולם, ולא קיבל לידיו את התעודה.

התאונה אירעה לאחר כשבועיים, ומאחר שהתעודה לא הייתה ברשותו של התובע, הוא נדרש להמציאה לתחנת המשטרה. התובע פנה למורדי לאחר מספר ימים והאחרון מסר לו את התעודה. התובע, מצדו, מסר את התעודה המשולמת בתחנת המשטרה.

טענת המאגר לפיה התעודה לא שולמה נודעה לתובע לראשונה, כך לפי עדותו, רק בחודש 11/08, אולם מאחר שמורדי נפטר בסוף שנת 2007 התובע לא יכול היה לברר את הנושא לעומק.

6. מר רן מורה צדק העיד כי לפי בדיקתו, לא שולמו דמי הביטוח בגין הפוליסה. מורה צדק צירף לתצהירו רשומה מוסדית שהיא תדפיס פוליסות לפי שם מבוטח, הוא התובע. לפי אותה רשומה, קיימות עוד שתי פוליסות שהונפקו לתובע, ולא שולמו. הפוליסות שלא שולמו מוגדרות כפוליסות "פתוחות", ולפי הרשומה, הפוליסה נשוא התביעה היא אחת מהן. עוד ציין מורה צדק כי על מנת שניתן יהיה לברר את טענת התובע בדבר התשלום, נדרשת תעודה מקורית, או העתק קריא של התעודה, הכולל את פרטי הבנק, הסניף ומספר הסניף בו בוצע התשלום.

בחקירתו הנגדית מורה צדק נשאל באריכות באשר לאופן קבלת התשלומים מהבנק, וייחוסם לפוליסות השונות. מורה צדק הבהיר כי מעולם לא נתקל במצב שבו סכום כסף ששולם בבנק, נשאר בבנק (עמ' 23 ש' 17 – 18). עוד הבהיר, כי במהלך קליטת התשלומים מתבצע "זיווג" בין הפוליסות לבין התשלומים, ותשלום לא ייקלט אם קיים חוסר התאמה. מורה צדק הבהיר כי בנוגע לפוליסה, לא מדובר במקרה של אי התאמה, שכן הוא ביצע בדיקה ביחס לרבעון, ומצא כי לא נותר סכום "פתוח" (כלומר, סכום ששולם ולא יוחס לפוליסה מתאימה) (עמ' 23 – 24).

7. העתק התעודה שצורף: על גבי העתק התעודה מופיעה חותמת ידנית של בנק דיסקונט, נושאת תאריך 22.8.07.

8. תשובת בנק דיסקונט: בתשובה צוין כי צילום התעודה אינו קריא, ועל כן, לא ברור שהחותמת היא חותמת של בנק דיסקונט. זאת, בנוסף לכך ששם הסניף ומספר הקופה מטושטשים. נציג הבנק ציין כי ניסיון לאתר פעולה בסך 402 ₪ שבוצעה לכאורה בסניפי הבנק – לא צלח. עוד ציין, כי ניתן יהיה למקד את הבדיקה עם קבלת צילום ברור של התעודה, הכולל שם סניף ומספר קופה.

דיון

9. אני קובעת כי אין תעודת חובה משולמת.

10. תחילה, לאותו העתק של התעודה, שעליו מתנוססת חותמת של בנק דיסקונט ובו תלתה הראל את יהבה.

אני דוחה את טענת הראל, כאילו הצגת נ/1 העבירה את הנטל אל כתפי המאגר, להוכיח כי התעודה לא שולמה או זויפה.

ראשית, צודק ב"כ המאגר, שהפנה לדבריה של ב"כ הראל בדיון שהתקיים ביום 9.7.12 כי נמסר לה על ידי בנק דיסקונט כי החותמת המופיעה על גבי התעודה – מזויפת. גם אם לא אתפוס את ב"כ הראל בדבריה, ואכנס לגופם של דברים (בהמשך), אך ברור ומובן הוא שלנוכח הצהרת ב"כ הראל, הטענה בדבר העברת נטל ההוכחה גובלת באבסורד. הראל אינה יכולה לטעון להעברת נטל משום שתעודה נחזית כתקינה, כאשר היא הודיעה שהחותמת על גביה מזויפת, ובשום שלב עד למועד ההוכחות לא חזרה בה מהודעה זו ולא תיקנה אותה.

שנית, רב המרחק בין נ/1 לבין תעודה שניתן לטעון לגביה כי היא תעודה הנחזית כתקינה על פניה.

תעודה מקורית אינה בנמצא, ואין הדבר עניין של מה בכך. עדותו של התובע לפיה התעודה המקורית הושארה במשטרה לא רק שאינה מסתברת, אלא הופרכה (להלן). החותמת על גבי הצילום נ/1 היא חותמת לא ברורה ושם הסניף ומספר הקופה – מטושטשים – דבר שעל פניו שולל מ- נ/1 את התואר הנכסף של "נחזה כתקין".

שלישית, הבנק ציין כי לא הצליח לאתר פעולה בסכום התעודה בתאריך האמור. מהצד השני, אין כל עד שיכול לאמת את התשלום על התעודה: מי שנשלחה לשלם (הפקידה) לא העידה, שְמה לא ידוע ואף קיומה הוטל בספק (ראה עדות התובע). מי ש"נידב" את הפקידה לצורך תשלום – נפטר. די בכך כדי לשלול מההעתק הבלתי ברור כל ערך הוכחתי.

11. די היה במצרף של שתי עובדות פשוטות: האחת, שחברת המאגר הודיעה כי אין תשלום של התעודה ברישומיה, והשנייה, שבנק דיסקונט לא איתר תשלום ברישומיו, כדי לחסוך את ניהולו של התיק.

נציג בנק דיסקונט לא נחקר, ומתוך מכתב הבנק עולה כי תשלום בסך 402 ₪ לא אותר בבנק. אם בבנק לא אותר תשלום, על אחת כמה וכמה מהימנה עדותו של מורה צדק לפיה בחברת המאגר, כלומר, תחנה אחת אחרי הבנק, אין תשלום. לכך יש להוסיף כי מורה צדק נחקר באריכות באשר לנהלים, באשר לדרך שבה מגיעים התשלומים מהבנק ומיוחסים לפוליסות ספציפיות, באשר לפוליסה הנדונה, באשר לרישומים, באשר לבדיקות הרבות שערך כדי לאתר את תשלום תעודת החובה ועדותו הייתה עקבית וללא כל תמיהות או סתירות. מורה צדק ציין כי בדק את האפשרות שתשלום התעודה "שייך" לתשלום שלא נמצאה לו התאמה בפוליסה, ואפשרות זו נשללה. עדותו מסתברת ביותר, נוכח העובדה שאין תשלום בבנק ועל כן בלתי סביר שתשלום כזה הגיע לחברת המאגר.

נתתי אמון מלא בעדותו של מורה צדק, כי לא הותיר אבן שאינה הפוכה בניסיונו לאתר את התשלום המדובר, ובכלל זה בדק גם אי התאמות לתקופה הרלבנטית ופנה בבירור לבנק דיסקונט. אף שוכנעתי, כי אופן ניהול הרישומים והחשבונאות הכספית בחברת המאגר הוא תקין, סביר ונכון, ויש לקבל כעובדה את הממצא לפיו אין תשלום של התעודה בחברת המאגר.

12. עדותו של התובע הייתה, במקרה הטוב, עדות סברה. התובע לא יכול היה להעיד בבטחה כמה כסף נתן למורדי. לבטח, לא יכול היה התובע להעיד האם מורדי שילם את התעודה, והיכן. זאת ועוד, התובע סבר שהתעודה שולמה בבנק הדואר (עמ' 18 ש' 20) (לפי עדותו, הצעתו של מורדי לבצע את תשלום התעודה אף נבעה מכך שפקידתו האנונימית של מורדי אמורה הייתה להגיע לבנק הדואר), ואין פתרונים, כיצד זכתה התעודה, בסופו של יום, לחותמת של בנק דיסקונט.

ברקע עדות הסברה, עדותו של התובע לא הייתה משכנעת, ולא נתמכה בעדויות אחרות. העובדה שהתעודה ותשלומה נשתכחו מהתובע, והוא מצא לנכון לנהוג בקטנוע מבלי לקבל תעודה משולמת בחזרה, אינה מתיישבת עם העובדה שעם קבלת הקטנוע טרח ופנה למשרדי המאגר על מנת לקבל תעודה.

התובע היה "כמעט בטוח" שמקור התעודה נותר במשטרה (עמ' 18 ש' 17 – 18). טענה זו מעוררת תמיהה והיא, מאימתי המשטרה מותירה ברשותה תעודות מקוריות (הנדרשות במצבים שונים, כגון החלפה, מכירה או ביטול הביטוח באמצע תקופה). התמיהה מתייתרת, לנוכח הודעתו ההוגנת של ב"כ התובע, שבדק את הדברים, ומצא כי אין תעודה מקורית בתיק המשטרה (בכך, יש גם תשובה ניצחת לטענת ב"כ הראל כי המאגר צריכה הייתה גם לבדוק את תיק המשטרה ולוודא שהתעודה המקורית אינה נמצאת שם).

התובע הכיר את מורדי משך שלושים שנים, והיה אצלו כמעט מדי יום (עמ' 18 ש' 10 -11) אך "גילה", "למיטב ידיעתו", בבדיקה אצל רואה החשבון של מורדי, כי לא היו למורדי עובדים. לא ברור, כיצד לא ידע התובע על קיומה או אי קיומה של פקידה, במקום בו שהה כמעט מדי יום משך שלושים שנים. אף לא ברור, כיצד התובע הפקיד את משימת תשלום תעודת החובה בידי אותה פקידה בדיוק, לפי הצעתו של מורדי.

13. אני דוחה טענת הראל, לפיה תקנת הציבור מחייבת שתעודה הנחזית כחתומה על ידי הבנק תהווה ראיה מספקת לקיומו של ביטוח.

בראש ובראשונה, טענה זו אינה רלבנטית לענייננו, משום שהבהרתי כי העתק התעודה, נ/1, רחוק מלהיות נחזה כתקין.

שנית, איני רואה כיצד האינטרס הציבורי ייבנה ממתן הכשר משפטי לזיוף תשלומים של תעודות חובה.

לבסוף, אין שום קשר בין התובע דנן, לבין "נפגע חף" הצריך לשאת במערכת היחסים בין חברת הביטוח לבין הבנק, כטענת ב"כ הראל. התובע כאן לא טרח לשלם את תעודת החובה בעצמו, לא דאג לשלמה באמצעים כספיים שניתן לעקוב אחריהם (שיק או כרטיס אשראי), הוא לא התעניין בשאלה האם התשלום בוצע בכלל, והיכן, הוא לא הקפיד לשמור את התעודה המקורית, ואף לא מצא לנכון להחזיק אותה ברשותו בטרם יאחז בכידון של הקטנוע.

14. אכן, משטרת ישראל לא הגישה נגד התובע כתב אישום בגין נהיגה ללא ביטוח, אך אין בכך דבר לענייננו. בפני משטרת ישראל הוצגה תעודת חובה, נחזית כמשולמת, ולא הייתה למשטרה כל סיבה לחשוד בזיוף. לבטח משטרת ישראל לא חקרה זיוף, ויכול שלוּ חקרה את נושא הזיוף, הייתה מגיעה למסקנות כאלו ואחרות, הן בנושא הנהיגה ללא ביטוח והן בנושא הזיוף. מלכתחילה, אין מקום להסתמך על עמדת המשטרה בהליך שהוא פלילי, כאשר עסקינן בהליך אזרחי. קל וחומר, אין מקום להסתמך על עמדה כזו, כאשר בפני המשטרה לא הובאו ראיות רלבנטיות שהובאו בהליך זה, ובעיקרן – היעדר כל אינדיקציה לתשלום הן בבנק והן בחברת המאגר.

15. אציין, כי הראל ביקשה לעמת את מורה צדק עם העובדה שהמאגר, כך לפי הנטען, הגישה דרישת השתתפות רכב קל – כבד לחברת הראל. ב"כ המאגר התנגד לכך, ובצדק, שכן השאלה מה הם הנהלים להגשת דרישה כזו, האם הכיסוי נבדק לפני הגשתה או שהיא מוגשת על סמך הודעה, בכלל, וכיצד הוגשה דרישת ההשתתפות במקרה זה בפרט – היא שאלה עובדתית, וככל שהראל ביקשה להיבנות מדרישת ההשתתפות, היה עליה לזמן את מי שהכין את אותה דרישה נטענת. למעלה מהצריך אציין, כי לטעמי אין כל תועלת בספקולציות מסוג זה. יש להניח כי הראל, המאגר ובאי כוחן המלומדים כולם מודעים לא למקרה אחד בו שולמו תגמולי ביטוח מתוך סברה מוטעית שקיים כיסוי ביטוחי. מכל מקום, יש להקפיד שלא ליצור יש מאין: כיסוי ביטוחי לא נוצר ממכתבים, הנחות ועדויות מפי השמועה, אלא מתשלום מוכח.

16. לסיכום, במכלול הראיות אני קובעת כי התעודה לא שולמה, ועל כן, אין תחולה לחוק.

פסיקה

17. הראל הציגה פסיקה שיש בה, לטענתה, לתמוך בעמדתה.

פסיקה זו אינה רלבנטית לענייננו.

בעניין רע"א 11548/05 מנורה חברה לביטוח ואח' נ' יורם ירוחם הלוי (לא פורסם, ניתן ביום 15.3.06) הייתה עדות פוזיטיבית של המבוטח על כך ששילם (בסניף מסוים ובמועד מסוים), לא הייתה מחלוקת כי החותמת שהוטבעה הייתה אמיתית, אותרה פעולה בבנק של הפקדת מזומן על ידי המבוטח, באותו יום, ובנוסף, אותרה תקלה במחשבי הבנק.

בת.א. (עפולה) 3101/02 יחיא עלאא מרואן נ' עתאמנה מוהיב אחמד (לא פורסם, ניתן ביום 30.11.06) הוגשה תעודת חובה מקורית, ובה זיהוי סניף וקופה, והבנק אישר שהחותמת נחזית כחותמתו.

בענין ת.א. (חי') 8924/04 מרינה ליובנסקי נ' ניסים שורוש (לא פורסם, ניתן ביום 24.11.09) נקבע כי המבטחת הרימה את הנטל המוטל עליה באשר לאי קיומו של ביטוח, בין היתר, לנוכח העובדה שלא הוצגה תעודת חובה מקורית ולא הוצגה עדות מהימנה באשר לנסיבות תשלום התעודה (אף שם, כמובן, לא היה רישום במסמכי הבנק בדבר קבלת תשלום).

עניין ת.א. (שלום ירושלים) 7106/97 ליזי עזרא ואח' נ' שחאדה ראשיד ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 20.8.00) אף הוא אינו רלבנטי, שכן שם, לפי עובדות המקרה, המבוטח ביקש לשלם את התעודה, תעודת החובה נותרה בבנק ועקב טעות של הפקיד החותמת הוטבעה לאחר התאונה.

18. בענייננו, לתובע לא היה מושג האם התעודה שולמה, התשלום הנטען היה במזומן (ולא, חלילה, בשיק או באשראי), לא ידוע האם הפקידה האנונימית שנשלחה לשלם את התעודה הייתה, או רק משל הייתה, מורדי נפטר, התעודה המקורית אינה בנמצא, החותמת על גבי ההעתק אינה ברורה, והבנק לא איתר תשלום. כלל נתונים עובדתיים אלה, למותר לציין, היו ידועים עוד בטרם ישיבת ההוכחות.

יש להניח כי לנוכח מסכת עובדתית זו, ב"כ התובע מלכתחילה לא פקפק בתשובתה של המאגר, ותביעתו המקורית הוגשה בעילה לפי פקודת הנזיקין בלבד.

19. גם אם קיומה של תעודת חובה הנחזית כמשולמת מטיל את הנטל על כתפי המבטחת, להוכיח את דבר הזיוף, הרי נטל כזה בנסיבותיו של תיק זה אינו יכול להיות מכביד. לא נכון לחייב מבטחת להוכיח את עובדת ה"אין תשלום" באותות ובמופתים כאשר המבוטח נמנע מלהציג ראיות פוזיטיביות ברורות וקלות להוכחה בדבר קיומו של תשלום.

לטעמי, גם האינטרס הציבורי אינו תומך בכך שנהגים ייטלו את ההגה לידיהם תוך כדי קיומה של "עמימות הסתברותית" באשר לתשלום תעודת החובה, ובהתרחש מקרה התאונה יטילו על בנקים ועל חברות הביטוח את מלאכת חיפושה של המחט בערימות השחת.

סיכום

20. לנוכח העובדה שלא קיימת תעודת חובה משולמת, התביעה נגד הנתבעת 3 (המאגר), בעילה לפי החוק – נדחית.

התביעה תימשך נגד הנתבעים 1 – 2, בעילה לפי פקודת הנזיקין.

21. הנתבעים 1 – 2 יישאו בהוצאות הנתבעת 3 בסך כולל של 7,500 ₪.

22. הנתבעים 1 – 2 רשאים להגיש חוות דעת מטעמם, בתוך 60 ימים מהיום.

23. התיק קבוע לקדם משפט ליום 7.2.13 שעה 10:30.

ניתנה היום, ה' בכסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.