הצדדים והמחלוקת

1. התובע, יליד 8.3.1945 עבד אצל הנתבעת, חברה העוסקת בייצור מכשור רפואי, החל מחודש ינואר 1998 ועד לחודש אפריל 1999.

2. לטענת התובע, נגרמו לו במהלך עבודתו נזקי גוף שונים.

בפעם הראשונה, באמצע חודש יולי 1998 אז שאף אדי דבק אפוקסי רעילים אשר גרמו לו לחוש ברע ובהמשך גרמו לו לסבול מאלרגיה ותופעות של גרד בקרקפת, סחרחורות ורעידות בידיים וברגליים לעתים תכופות.

בפעם השניה, עקב הרמת משאות כבדים, אשר גרמו לטענתו להופעת שלושה בקעים, אחד בקיר הבטן ושניים במפשעה, וכן לנזקים אורתופדיים קשים.

לטענת התובע, הבקעים התגלו זמן מה לאחר שסיים עבודתו אצל הנתבעת.

3. התובע צירף לתביעתו חוו"ד רפואיות בתחום הכירורגי והאורתופדי.

על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי בתחום האורטופדי מטעם התובע, דר אלכסיי קלגנוב, התובע החל לסבול מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים וכאבים במפרקי ירכיים בשנת 1998, וכתוצאה מהכאבים ומהגבלות התנועה, נותרה לו נכות משוקללת בתחום האורטופדי בשיעור של כ – 54%.

על פי חוות דעתו של ד"ר רון גרינברג, מומחה בתחום הכירורגי נותרה לתובע כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת נכות בשיעור 23.5% עקב הבקע הטבורי ובמפשעה.

בחוות הדעת מצוין כי התובע הציג בפני המומחה מצג לפיו נהג במסגרת עבודתו להרים משאות במשקל שבין 100 ק"ג – 50 ק"ג – תוך טיפוס על סולם ברזל. (ראה עמ' 3 לחוות הדעת).

עוד צוין בחוות הדעת, כי התובע לא סבל בעברו מכאבים במפשעה או בטבור, הוא לא התלונן על כאבים באזורים אלה ובדיקות שנערכו לו לא אובחנו בקעים לפני שנת 2001 וגם זאת בעקבות תלונות שהחלו בשנת 2000.

כזכור, התובע סיים לעבוד אצל הנתבעת בחודש אפריל 1999.

4. הנתבעת טוענת מנגד, כי תביעת התובע התיישנה (טענה שנזנחה בהמשך ההליך ולא הוזכרה בסיכומי הנתבעת).

כי התובע כלל לא נדרש במסגרת עבודתו לשאת משקלים כבדים, אלא עסק בייצור פרטיים זעירים – בישיבה.

לטענתה, את תביעתו בגין שאיפת אדי הדבק יש לדחות הואיל ולא הוגשה כל חוות דעת על מנת לתמוך בה.

5. הנתבעת אף הגישה את חוות דעתם של המומחים, פרופ' נרובאי בתחום האורטופדי ופרופ' חשמונאי בתחום הכירורגי.

שני המומחים קבעו בחוות דעתם כי עבודתו של התובע אצל הנתבעת לא גרמה לו לשום נכות.

השאלות הדורשות הכרעה לעניין האחריות

6. לנוכח טענות הצדדים כמפורט בכתבתי הטענות, יש להכריע בשאלות הבאות:

א. האם עלה בידי התובע להוכיח פגיעה גופנית כתוצאה משאיפת אדי דלק?

ב. האם עלה בידי התובע להוכיח פגיעה גופנית כתוצאה מהרמת משאות כבדים?

העובדות שהתבררו

7. מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן חוקר פרטי שצילם מס' תמונות אצל הנתבעת, ומטעם הנתבעת העיד דויד גריי, מנכ"ל הנתבעת.

כמו כן העידו המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, פרופ' סלעי בתחום האורטופדי ופרופ' דורסט בתחום הכירורגי.

8. מן הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו, התבררה התמונה העובדתית הבאה:

א. התובע עבד אצל הנתבעת תקופה קצרה, החל מחודש ינואר 1998 ועד חודש אפריל

1999, כ – 15 חודשים.

ב. התובע לא הוכיח את טענותיו בעניין הפגיעה הגופנית שנגרמה לו כתוצאה משאיפת אדי דבק.

התובע לא צירף לתביעתו כל חוות דעת, לא רפואית ולא אחרת אשר תתמוך בטענותיו, הן ביחס לאופי החומרים והן לעניין מצבו הרפואי והקשר בינו לבין אירוע שאיפת אדי דבק שכביכול אירע.

מר דויד גריי העיד בתצהירו (ס' 6) כי לא היה כל אירוע שכזה ואף לא ניסוי בדבקים חדשים ולא נחקר כלל בעניין זה בחקירתו הנגדית.

לפיכך, ניתן לקבוע כבר עתה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח תביעתו בגין שאיפת אדי הדבק.

יצוין, כי בתצהיר עדותו הראשית, שינה התובע את גרסתו בכל הנוגע לפגיעתו הנטענת כתוצאה משאיפת אדי הדבק. בעוד שבתביעתו טען לאירוע חד פעמי במסגרת ניסוי שנערך, הרי שבתצהירו (ס' 6) טען כי נחשף במהלך עבודתו לחומרים מסוכנים עקב שימוש בתנורים שאינם מתאימים.

שינוי גרסה זה מעיד על מהימנותה והדבר מצטרף למהימנותה הבעייתית של עדות התובע בחקירתו הנגדית כפי שיובהר בהמשך הדברים.

ג. התובע לא הוכיח כי במסגרת עבודתו נהג לשאת משאות במשקל 100 ק"ג – 50 ק"ג, כפי שטען בפני המומחים הרפואיים שבדקו אותו.

התובע לא פרט בתצהירו אלו משאות נשא במסגרת עבודתו ומה משקלם, אלא הסתפק בתיאור עובדתי מצומצם לפיו: "...שאת כל המכשירים עליהם עבדנו בקומה השניה נאלצתי אני להוביל למשאית שנטלה אותם, כמו כן, אם היה צריך להוביל ציודים או סחורה או אפילו אם התקלקל תנור האפיה בו חיממנו את המכשירים, אני נאלצתי לסחוב אותו במדרגות למשאית שהובילה אותו לתיקון". (ס' 8 לתצהיר). בסעיף 9 לתצהירו הוסיף וציין כי נדרש אף לפרוק מוטות מתכת באורך 4 מטר ולהעבירם למחלקות השונות.

אין כל פירוט של תדירות האירועים הנטענים ולא של משקלם של אותם "משאות" נטענים.

מר גריי, מנכ"ל הנתבעת העיד כי התובע עבד במחלקת באנדלים במסגרתה מתקינים העובדים סיב אופטי בתוך צינורות מתכת.

מר גריי הציג במהלך הדיון את הצינורות המדוברים והמגש שבו נעשה שימוש להובלתם ממחלקת עיבוד שבבי למחלקת הבאנדלים בה עבד התובע. (עמ' 13 ש' 1).

עדותו של מר גריי היתה מהימנה ולא נמצאו כל סתירות בחקירתו הנגדית.

התרשמותי ממשקל המגש עם צינורות המתכת היא כי משקלם מאות גרמים בודדות ולא כפי שתיאר התובע בתצהירו.

ד. לעומת עדותו של מר גריי, הרי שחקירתו הנגדית של התובע חשפה את גרסתו הבלתי מהימנה.

1) התובע הסתיר מפני המומחים הרפואיים את העובדה שכבר שנים רבות לפני

עבודתו אצל הנתבעת, סבל מכאבי גב (עמ' 98 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

כשנשאל מדוע לא סיפר על עברו הרפואי השיב:

"בשביל מה? אם עשיתי 7 שנים לפני הנתבעת בדיקות".

(עמ' 7 שורה 4 לפרוטוקול).

2) התברר, כי הסכסוך שבין התובע לנתבעת החל על רקע דרישה כספית של התובע לתשלום מיליוני שקלים בגין פטנטים שלטענתו פיתח עבור הנתבעת.

בעקבות סכסוך זה, שלח התובע לנתבעת מכתב ובו הוא מאיים בפניה למשקיעי החברה ולמשרד התעשייה ומהמסחר.

(ראו עדותו בעמ' 10 שורות 22-26 לפרוטוקול).

3) מעדותו של התובע עולה תמונה לפיה התובע מאשים את הנתבעת (אצלה כאמור עבד במשך 15 חודשים בלבד) בכל תחלואיו, ללא הבחנה.

כך לפתע, במסגרת תצהירו (בסעיף 14) האשים את הנתבעת גם בנשירת שיניו. טענה שלא בא זכרה בכתב התביעה.

כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם אכן הוא מאשים את הנתבעת בכך השיב:

"כן. 100%".

(עמ' 7 שורות 10-11 לפרוטוקול).

אולם, מן המסמכים שצורפו למוצגי הנתבעת עולה כי התובע טען בפני המוסד לביטוח לאומי בשנת 2005, כי כבר 15 שנה הוא בלי שיניים. כלומר כ – 8 שנים לפני שהחל לעבוד אצל הנתבעת.

4) מסמכים רפואיים נוספים מעמידים בסימן שאלה את גרסתו העובדתית של התובע בכל הנוגע למצבו הרפואי התקין עובר לעבודתו אצל הנתבעת.

כך למשל מסמך מס' 55 לפניו נרשם על ידי רופא המל"ל כי התובע סובל מכאבים מאז שניתוח הידרוצלה שעבר בילדותו – לא הצליח.

וכך גם מסמך מס' 51 בתיק המוצגים לפיו התובע סיפר לרופא המל"ל בשנת 2005 כי 30 שנה קודם לכן עבר תאונת עבודה ברוסיה ומאז הוא סובל מכאבים בברכיים ומתקשה בהליכה.

התובע ניסה להסביר בחקירתו הנגדית כי לא היה מדובר בתאונה אלא בכאבים שהתפתחו למרות שעבודתו ברוסיה היתה בישיבה על כיסא.

(עמ' 5 שורה 30 עד עמ' 6 שורה 12 לפרוטוקול).

בין אם היתה תאונה, בין אם לאו, התובע הודה בחקירתו הנגדית כי סבל מכאבי גב ורגליים שנים רבות לפני שהחל לעבוד אצל הנתבעת.

ה. לאור הבעייתיות במהימנות גרסת התובע, אינני יכול לקבל את גרסתו כי נהג במסגרת עבודתו לשאת משאות כבדים ואני מעדיף את גרסתו של מנכ"ל הנתבעת בעניין זה.

המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט

9. שני מומחים רפואיים מונו מטעם בית המשפט. פרופ' סלעי בתחום האורטופדי ופרופ' דורסט בתחום הכירורגי.

10. פרופ' סלעי מצא כי התובע סובל מהגבלה קלה בעמוד שדרה מותני המקנה לו נכות בשיעור 10% וכן מהגבלה קלה בתנועות מפרק הירך המקנה אף היא 10% נכות.

אולם לדברי המומחה בעמ' 3 לחוות דעתו:

"איני מוצא כי מדובר בטראומה חוזרת מתמשכת אלא בתהליך ניווני כרוני, שלא נגרם או הוחמר על ידי אופי עבודתו הקשה בשנים הנ"ל".

המומחה אף עמד על כך שעל פי התיעוד הרפואי, התובע סבל מכאבי גב עוד שנים רבות לפני שהחל לעבוד אצל הנתבעת.

יש להוסיף ולציין, כי מהתיאור העובדתי שהתובע מסר למומחה, עולה כי המאמץ הפיזי הנטען הוא העברת ארגז הרכיבים אותו הרכיב, מספר פעמים בשבוע – לקומה 2.

בסיכום הדברים, המומחה קובע כי אין קשר בין נכותו של התובע לבין תנאי עבודתו אצל הנתבעת.

המומחה נחקר בחקירה נגדית, אולם לא חזר בו מהאמור בחוות הדעת ולא נמצאו כל ספקות במסקנותיו כאמור לעיל.

פרופ' סלעי הדגיש כי:

"כשבוחנים את הפרמטרים האלה לתנאים שתוארו בפניי של תנאי עבודה קלים כלומר עבודה בישיבה עם צורך לשאת ארגז מס' פעמים בשבוע שני קומות, בוודאי אינו עונה לאף אחד מהקריטריונים שמופיעים בספרות ו/או בקורסים שהשתתפתי בהם כגורם סיבתי לכאבי גב". (עמ' 3 לפרוטוקול).

11. פרופ' אריה דורסט בדק את התובע ומצא, כי הוא סובל משני בקעים בלבד. אחד טבורי ואחד מפשעתי משמאל.

לדעתו של פרופ' דורסט: "מאחר שעבודתו הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים מדי פעם, המאמץ הגופני תרם להיווצרות הבקעים". (עמ' 3 לחוות הדעת).

פרופ' דורסט העריך את נכותו של התובע בשיעור 10% בגין כל אחד מהבקעים.

פרופ' דורסט הגיע למסקנה בדבר הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין הופעת הבקעים על בסיס שתי הנחות יסוד:

האחת – כי עבודתו של התובע היתה כרוכה בהרמת משאות כבדים מדי פעם.

השניה – כי: "בשלב מסויים של עבודתו הופיעו כאבים במפשעה ואובחן כסבל מבקע מפשעתי דו-צדדי ובקע בטבור".

(עמ' 3 לחוות הדעת).

אולם, מתברר כי לשתי הנחות אלה אין כל יסוד.

ראשית - נקבע כבר לעיל, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי עבודתו היתה כרוכה בהרמת משאות כבדים.

שנית – ביחס למועד הופעת הכאבים ואבחון הבקעים, הרי שהבקעים אובחנו זמן רב לאחר שהתובע סיים לעבוד אצל הנתבעת ואילו הכאבים, כך מסתבר, הופיעו כבר מספר שנים לפני שהתובע החל לעבוד אצל הנתבעת (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 15.6.14).

דווקא בזמן עבודתו אצל הנתבעת, אין כל תיעוד רפואי בדבר תלונות על כאבים העשויים להעיד על התפתחות בקע מפשעתי או טבורי, והמומחה הודה כי לא ראה כל תיעוד שכזה.

(עמ' 7 לפרוטוקול).

לקראת תום חקירתו הנגדית, הודה המומחה כי להיווצרות הבקעים עשויים להיות גורמים רבים, אולם טען כי:

"... החובה שלי היא כתיבת חוות דעת כמו שאני רואה אותה. מצד אחד להגיד את האמת ומצד שני לא לגרום נזק לתובע, זה המוטו שלי. נשאלתי אם יש אפשרות שהעבודה שלו גרמה לו לבקע ורשמתי שיכול להיות שכן.

ש. יכולות להיות גם הרבה מאוד סיבות אחרות.

ת. נכון."

(עמ' 9 לפרוטוקול מיום 15.6.14).

על בסיס גישה זו של המומחה, לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע אצל הנתבעת לבין הופעת הבקעים.

ככל שהיה בסיס רפואי לקבוע כי מבין שלל הסיבות, דווקא תנאי עבודתו גרמו להופעת הבקעים, אזי על המומחה היה לפרט ולהסביר את אותה גישה רפואית, אולם קביעת המומחה אינה מתבססת על שום ידע רפואי אלא על הרצון שלא לגרום נזק לתובע.

לפיכך, אני דוחה את מסקנתו של פרופ' דורסט בכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע לבין הופעת הבקעים וקובע כי לא קיים קשר כזה.

מסקנות

12. התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק גופני כתוצאה מאירוע של שאיפת אדי דלק.

13. התובע לא הוכיח כי עבודתו היתה כרוכה בהרמת משאות כבדים וכי נגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מכך.

14. התמונה שעולה מן המסכת הראייתית היא כי בין התובע לנתבעת התפתח סכסוך מר בעקבות טענותיו של התובע ודרישותיו הכספיות בקשר לפטנטים שטען כי פיתח עבורה.

בעקבות אותו סכסוך, החל התובע לתלות בנתבעת את האשם בכל צרותיו ותחלואיו, לרבות אלה שלא נזכרו כלל בכתב התביעה כגון נשירת שיניו.

15. לפיכך, דין התביעה להידחות.

16. כאן המקום לציין את התנהלותו הדיונית הפסולה של התובע במסגרת סכסוך זה.

בשנת 2005 הגיש התובע תביעה קודמת בבית משפט השלום בנתניה (ת.א. 4069/05).

תביעתו זו של התובע נמחקה לנוכח מחדליו באי הגשת ראיות מצידו ואי התייצבותו לישיבת ההוכחות.

גם בהליך זה התנהלותו של התובע היתה מכבידה ומסרבלת הכוללת פניות רבות לבית המשפט בבקשות שונות ומשונות אשר חלקן שלא באמצעות עוה"ד המייצג אותו.

לבסוף, אף לאחר שהוגשו סיכומיו על ידי בא כוחו, מצא לנכון התובע להודיע על פיטורי עורך דינו, ביקש למחוק את סיכומיו (אשר היו ערוכים בצורה ברורה ורהוטה) והגיש סיכום טענות שערך בעצמו הכוללות בין היתר התבטאויות קשות כנגד פרופ' סלעי אשר חוות דעתו לא נשאה חן בעיניו וטענות חסרות כל יסוד משפטי כגון הטענה כי במקרה של מחלוקת בין המומחים, על בית המשפט לקבל החלטה לטובתו של התובע הוא הצד החלש והעני אל מול חברת הביטוח העשירה.

התנהלות זו של התובע הביאה להתמשכות ההליך בעניינו שלא לצורך ולהכבדה מיותרת הן על בית המשפט והצד שכנגד.

עניין זה צריך לבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

התוצאה

17. התוצאה היא כי התביעה נדחית.

18. לנוכח מסקנותיי כמפורט לעיל, אין מקום לדון בשאלת הנזק שנטען כי נגרם לתובע.

19. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ כאשר נלקחה בחשבון, בין היתר, התנהלותו הדיונית של התובע כמפורט לעיל.

התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ה, 09 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.