1. העתירה שבכותרת – עניינה בקשת העותרים לקבלת מעמד מכוח החלטת הממשלה מס' 156. העתירה הוגשה בתחילה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, וזאת עוד ביום 12.5.2009. בהמשך היא הועברה לבית-משפט זה. הוגשה עתירה מתוקנת. לאחר דחיות שונות שמקורן בצדדים, התקיים בהליך זה דיון לפניי ביום 15.9.2011. המחלוקת העיקרית שבעתירה נסבה סביב השאלה אם עותר מס' 4 נכנס לארץ כדין בשעתו, וזאת כחלק מן התנאים שבהחלטת ממשלה 156. במהלך הדיון הודיעה באת-כוח המשיב, שככל שהעותרים ימציאו למשיב מסמך מקורי משגרירות גאנה ותציין שהדרכון שעמו נכנס העותר לראשונה הוא אותנטי ולא מזויף, יועבר העניין לוועדה הבין משרדית "אשר תיתן החלטתה בתוך 60 יום מעת המצאת המסמכים" (עמ' 3, שורות 16-15). בא-כוח העותרים הסכים להמציא את המסמך האמור. עמדות אלו של הצדדים עוגנו בהחלטת בית המשפט מאותו היום. אין חולק גם, שהמסמך הומצא למשיב. ביום 30.10.2011 החליטה הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים להעביר את העניין ליו"ר הוועדה אשר הוקמה לבחינת עניינם של ילדי העובדים הזרים. ההחלטה הועברה, על מנת שייבדק אם יש במסמכים אשר הועברו משגרירות גאנה כדי לשנות מהחלטתה הקודמת של הוועדה שלא לאשר את בקשתם של המבקשים לקבלת מעמד בהתאם להחלטת ממשלה 156.

2. למן מועד זה ועד היום, התבקשו אורכות מספר מטעם המשיב למסירת עמדה סופית והחלטה חדשה כאמור בעניינם של העותרים. אורכות אלו ניתנו במספר החלטות וחרף התנגדות בא-כוח העותרים שעתר למתן פסק-דין בעניינם. בסופו של דבר ובחלוף זמן נוסף, נקבע התיק לדיון לפניי להיום (13.9.2012). במועד זה נמסר לבית המשפט על-ידי באת-כוח המשיב, כי חרף כל המאמצים שנעשו – עד לעת הזו לא התקבלה החלטה, וזאת בשל אילוצים שונים של הוועדה. נטען גם, שאין לראות באי-מתן ההחלטה כהחלטה הדוחה את בקשת העותרים לפי החומר הנוסף שצירפו. העותרים מצידם טענו, שאי עמידת המשיב במועד שהוקצב על-ידו הוא עוד בדיון מיום 15.9.2011; בצירוף התקופה הממושכת שעניינים של העותרים תלוי ועומד – מצדיק הוא מתן פסק-דין על יסוד החומר הקיים. כך בכלל וכך בפרט, משעה שלטענת העותרים ההחלטה הראשונית שהתקבלה בעניינם מושא העתירה אינה יכולה לעמוד; והחומר החדש שצירפו חוזר למעשה על דברים שהופיעו גם בעתירה עצמה ובנספחיה. התבקש אפוא ליתן פסק-דין. המשיב ביקש לאחר בירור שערך, ארכה נוספת של 45 ימים, וזאת בשים לב לתקופת החגים. יצוין עוד, שהצדדים השלימו גם טיעון לגופו של עניין בהליך עצמו.

3. מצב הדברים שהגיע עד הלום – מעורר קושי. מדובר בהליך שתלוי ועומד מזה זמן רב יחסית. לא-כל-שכן, אם מוסיפים לתקופה זו את הזמן שחלף במסגרת הטיפול המינהלי בבקשתם של העותרים. בדיון הקודם שהתקיים לפני קרוב לשנה, נקצב מטעם המשיב מועד לקבלת החלטה חדשה ומועד זה חלף לפני זמן רב. גם אורכות שניתנו – לא הועילו. גם בשים לב לנקודת המוצא, לפיה בית המשפט לא יבוא בנעליה של הרשות המינהלית ולא יחליף את שיקול דעתה, הרי שאי מתן החלטה זמן כה רב וכל זאת כעת קיימת כבר החלטה הדוחה את בקשת העותרים והעתירה בעניינם תלויה ועומדת – מתעורר את השאלה אם בנסיבות אלה היעדר החלטה, כמוהו כהחלטה על כל המשתמע מכך. הפונה לרשות זכאי לכך שהחלטה בעניינו תתקבל תוך פרק זמן סביר. לא-כל-שכן כך הדבר, כאשר ההליך תלוי ועומד לפני בית המשפט והוא מושעה למועד קצוב לפי הודעת הרשות המינהלית עצמה.

4. חרף קושי זה ולא בלי היסוס, מצאתי מקום ליתן את הארכה המבוקשת על-ידי באת-כוח המשיב, וזאת כדי שההחלטה תוכל להתקבל כפי המבוקש עד ליום 1.11.2012. נוכח האמור לעיל; העיכובים הרבים; הבקשות השונות שהוגשו לארכה והטרחה שנגרמה לעותרים בשל כך – יישא המשיב בשכ"ט עו"ד של העותרים בסך של 5,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים ותביא התיק לעיוני ביום 4.11.2012.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ב, 13 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.