1. העתירה שבכותרת – עניינה בקשת העותרים לקבלת מעמד מכוח החלטת הממשלה מס' 156. הדיון בעתירה נמשך זמן רב – מן הטעמים שפורטו בהחלטת ביניים שניתנה בעתירה ביום 13.9.2012. באותה החלטה, ומן הטעמים שפורטו בה, ניתנה אורכה נוספת למשיב לקבל החלטה סופית בעניינו של העותר, וזאת לאחר התפתחויות שונות שאירעו במהלך הדיון בעתירה.

2. בהודעה שנמסרה על ידי באת כוח המשיב ביום 4.11.2012, הודע לבית המשפט שבקשת העותרים לקבלת מעמד (מיום 23.8.2010) נבחנה והוחלט לקבלה וזאת בכפוף להמצאת פסק דין המוכיח את האבהות הנטענת וכן הצגת אישור על הגשת תביעה בבית משפט לענייני משפחה תוך 30 יום (ההחלטה עצמה מיום 23.10.2012). העותרים התבקשו ליתן הודעה בכל הקשור להמשך הטיפול בעתירה בהינתן הודעה זו. הוגשה הודעת העותרים; הוגשה הודעה נוספת מטעם המשיב; וכן הוגשה הודעה נוספת מטעם העותרים.

3. כעולה מן ההודעות השונות, נושא אחד שנותר במחלוקת – לאחר שהעותרים בירכו על מענהו של המשיב לגופו של ענין "על אף שהתקבל לאחר המתנה ממושכת ומייגעת" - היה הארכת מועד להגשת אישור הגשת התביעה בבית המשפט לענייני משפחה וזאת עד ליום 29.12.2012. כפי העולה מהודעת המשיב, ענין זה התייתר לאחר שבקשת העותרים למתן צו לביצוע בדיקת רקמות הומצאה לפרקליטות ולמשיב.

4. ענין שני שעלה מתגובת העותרים כעניין שנותר להכרעה, היה בקשת העותרים להורות במפורש ש-30 יום לאחר קבלת תוצאת בדיקת האבהות של העותר 4; ואם יוכח שהעותר 4 הוא אכן אבי המשפחה – יינתן לעותרים המעמד הרלבנטי בהתאם להחלטת ממשלה 2183 – היא ההחלטה אשר מכוחה הוחלט לפי הנטען ליתן לעותרים מעמד. עמדת המשיב הייתה כי הוא מסכים ליתן החלטה בעניינם של העותרים תוך 45 ימים מיום ההמצאה של פסק דין הקובע אבהות להבדיל מתוצאות של בדיקת הרקמות (בדיקת אבהות). תגובת העותרים לעניין זה הייתה שהם מסכימים למתן החלטה עד 45 ימים לאחר מתן פסק הדין הקובע את האבהות כפי עמדת המשיב, אך הוסיפו ועמדו על כך כי באותו המועד יינתנו לעותרים גם תעודות מזהות "בפועל" ולא רק החלטה מטעם המשיב. נטען כי אין זה מוצדק להמתין תקופת זמן נוספת לשם מתן התעודות המזהות.

5. אכן, כעולה מן ההחלטות השונות שניתנו בהליך וכן מסקירת הנתונים שלעיל, העניין שעמד במחלוקת בעתירה עצמה והוא שאלת מעמדם של העותרים מכוח החלטות הממשלה – בא על פתרונו (ולו כדי מנגנון מוסכם להכרעה) ואין עוד מחלוקת על כך. כך בכלל וכך בפרט משעה שהעותרים מסכימים לתנאים המהותיים שביסוד החלטת הוועדה מיום 23.10.2012 כמו גם לדרישת המשיב למתן פסק דין בעניין האבהות. במובן זה, העתירה שבכותרת מיצתה את עצמה ודינה להימחק (כפי שגם הסכים ב"כ העותרים בהודעתו מיום 5.12.2012) כפוף למתן תוקף להסכמות הצדדים שפורטו לעיל בעניין המועד לקבלת ההחלטה. במחלוקת הלכאורית שנותרה – היא השאלה אימתי יתקבלו תעודות הזהות – הרי שלא מצאתי מקום להכריע בעניין זה. סוגיה זו ממילא לא עמדה לדיון בעתירה ובכתבי הטענות השונים; והיא גם נגזרת מהליך נוסף שטרם הוכרע סופית. למותר לציין, ששמורות לצדדים טענותיהם בעניין זה ככל שיהא בכך צורך.

6. העתירה שבכותרת נמחקת אפוא. אין צו להוצאות בהמשך לאמור בסעיף 3 לתגובת העותרים שמיום 5.12.2012.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.