בעניין: בקשת רשות להתגונן

בפניי בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבעת מס' 2 בפני תביעה, שהגיש המשיב נגדה ונגד הנתבע מס' 1, בעלה בנפרד. עניינה של התביעה יתרת חוב בגין אי תשלום הלוואת משכנתא, לאחר מכירת הדירה נשוא הסכם ההלוואה. אין חולק כי המבקשת והנתבע מס' 1 חתמו יחד על הסכם ההלוואה מיום 2/12/98, קיבלו מהמשיב את הכספים לרכישת דירת המגורים, ולא עמודו בתשלומים במלואם. סכום החוב, הנטען ע"י המשיב, הינו בסך כמעט 420,000 ₪, אך המשיב העמיד את סכום התביעה על הסך 250,000 ₪ בלבד.

טענות ההגנה

המבקשת מגוללת את סיפור חייה, לפיו נישאה לנתבע מס' 1 צעירה, ונולדו להם ילדים, הם רכשו את הדירה ברח' יזרעאל בנצרת עילית, ומאחר ולא עבדה לא היה לה חשבון בנק, תשלומי ההלוואה שולמו מחשבון בעלה. בשנת 2003 עזבה המבקשת את הדירה עקב אלימות בעלה, ובהמשך התגרשו בני הזוג. המבקשת טוענת כי אז הפסיק הנתבע מס' 1 לשלם את תשלומי ההלוואה. המבקשת צירפה לתצהירה תעודת גירושין ואישור עו"ד כי היא אינה מקבלת מזונות מגרושה.

המבקשת טוענת כי כתב התביעה אינו מפרט נתונים רבים ורלוונטיים: מועד תחילת ההפרה, הפיכת חלק מההלוואה למענק, ובמיוחד מועד מכירת הדירה וסכומה. כן עותרת המבקשת לקבלת מסמכים: לוח סילוקין, פרטי התשלומים ששולמו, אופן חישוב הריבית ותכתובת מהבנק.

המבקשת טוענת כי הדירה נמכרה בסכום 190,000 ₪, ועניין זה לא נזכר בכתב התביעה כלל. עוד טוענת המבקשת כי המשיב התרשל במימוש הדירה נשוא הסכם ההלוואה, השתהה בהליך הכינוס וכתוצאה מכך מכר את הדירה במחיר נמוך משווייה ומהמחיר, שהיה יכול להתקבל בגינה. המבקשת צירפה לתצהירה נתונים מהאינטרנט בעניין מכירת דירות דומות.

עוד טוענת המבקשת לשיהוי בהגשת התביעה, ולאי נקיטת הליכים נגד הנתבע מס' 1, כך שלמשל לא הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגדו.

נסיונות הפשרה בין הצדדים לא צלחו, והצעת המבקשת נדחתה ע"י הועדה שליד משרד השיכון.

המבקשת נחקרה נגדית בדיון לפניי, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

בדיון הוסיפה המבקשת פרטים רבים, שלא נטענו בתצהיר, היא ציינה כי בעלה לקח אותה בכוח לחתום על הסכם ההלוואה, לא השיבה בנושא התשלומים, וטענה כי בעלה לא שיתף אותה בעניין, ואף היכה אותה כששאלה שאלות. התברר כי כבר בשנת 2002 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת ובעלה, אך היא הכחישה שקיבלה מסמך כלשהו. עוד הוסיפה המבקשת כי התנהלו הליכים משפטיים בינה לבין בעלה בבית המשפט לענייני משפחה, והציגה פרוטוקולים מיום 30/11/04 ומיום 1/4/05 (מב/1, מב/2), שם הסכים בעלה לקבל את הדירה ולשאת בתשלומי המשכנתא לבדו, אך לטענתה ההסכם לא יצא אל הפועל, עקב חזרתו של בעלה מההסכמה שהיתה בפני כב' השופט נחמני בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. עוד הובהר כי בסמוך לשנת 2003-2004 הודיע המשיב למבקשת ולבעלה כי הוא מבקש לממש את הדירה ונעשה מו"מ להסדר (פרוטוקול, עמ' 4), אך דרישת המשיב היתה מעבר ליכולת המבקשת, וההסדר לא יצא אל הפועל. עוד התברר כי במועדים שונים בשנים 2005, 2006, 2007 ו-2009 קיבלה המבקשת מכתבים ועדכונים מהמשיב (פרוטוקול, עמ' 4-5, מש/1, מש/3), ואף פנתה אליו בבקשה לנתונים, עקב רצונה לקבל סיוע ממשרד השיכון (מש/2). כמו כן טענה המבקשת כי ידעה שבעלה השכיר את הדירה, ובדיעבד התברר לה כי בסוף שנת 2005 פינה הבעל את הדירה. המבקשת קיבלה הודעת המשיב על הצעה בסך 190,000 ₪ לרכישת הדירה (מש/4), ולדבריה חתמה עליה, לאחר שב"כ המשיב אמרה לה כי מאוחר מדי לנסות לקבל הצעות טובות יותר, על מנת שלא יישאר חוב לאחר מכירת הדירה (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 9-16). המכר אושר בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 5/2/09 (מש/5). כן התברר כי המבקשת היתה בקשר עם ב"כ המשיב, לרבות באמצעות עוה"ד פילו, המייצג אותה בהליך זה (פרוטוקול, עמ' 5 שורה 30 עד עמ' 6 שורה 8), וכן כי היא בקשר עם הנתבע מס' 1, שמסר לה כי לא ננקטו נגדו כל הליכים.

למען הסדר הטוב, אציין כי בתיק דנן ניתן כנגד הנתבע מס' 1 פסק דין בהעדר הגנה ביום 7/10/10.

דיון

לאחר הדיון, אני קובעת כי אחדות מטענות המבקשת התבדו, אך טענות אחרות נותרו בעינן, גם אחרי החקירה הנגדית הממושכת והמסמכים שהוצגו, ויש לתת לה רשות להתגונן. מאחר והטענות שנותרו יכולות להקים הגנה כלפי מלוא סכום התביעה, ומאחר ומצבה הכלכלי של המבקשת, המוכח בכך שהיא מקבלת סיוע משפטי, לא יאפשר לה הפקדה משמעותית, אני מקבלת את הבקשה ללא תנאי. קביעת תנאי הפקדה במקרה כזה, יהפוך את ההחלטה לחסרת משמעות.

1. נסיבות חתימת הסכם ההלוואה

טענות המבקשת בעניין יחסיה עם בעלה לשעבר אינן רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת בתביעה זו. המבקשת מודה כי חתמה על בקשת ההלוואה יחד עם הנתבע מס' 1, כי הבנק נתן ללווים את הכספים לרכישת הדירה, בה גרה משנת 1998 עד שנת 2003 וכי ההסדר היה שהתשלומים משולמים מחשבון הבעל. עוד הודתה המבקשת באי עמידה בתנאי ההלוואה. המבקשת הודתה בכל רכיבי התביעה ולא העלתה כל טענת הגנה ביחס להלוואה עצמה.

2. העדר פירוט בכתב התביעה

כפי שפורט במבוא, ההלוואה ניתה בשנת 1998, משנת 2002 לא עמדו הנתבעים בהלוואה, הדירה נמכרה בשנת 2009 והתביעה הוגשה ביום 10/3/10. כתב התביעה נבחן מתוכו, ואכן בולטת העובדה שאין בו התייחסות למכירת הדירה, מועדה והסכום בו זוכה החשבון. בבקשה ובתצהיר עתרה המבקשת לגילוי מסמכים (סעיף 20 לבקשה וגם לתצהיר). אכן אין חובה על המשיב לצרף לכתב התביעה את מלוא הראיות ואת ספריו, אך אם המבקשת טוענת כי חסרים לה מסמכים לשם הגנתה, על המשיב לספק לה אותם, אחרת תינתן רשות להתגונן בטענה זו לבדה.

"עדיין מתעוררת השאלה כיצד יתגונן לקוחו של בנק מפני תובענה שהוגשה נגדו בצירוף חשבונות מקוטעים, כאמור, בסדר דין מקוצר, והעתקי החשבונות הדרושים לו להגנתו, אינם מצויים בידו, אם מפני שלא קבלם ואם משום שקבלם ואבדו לו?

נראה לי שהתשובה לשאלה האמורה היא פשוטה למדי: הלקוח יוכל לבקש מהבנק עם קבלת כתב התביעה (ורצוי עוד לפני כן) שתדפיסי החשבונות האמורים, המתייחסים לאותה תקופה סבירה הדרושה ימסרו לו, או הוא יוכל לבקש לעיין בספרי הבנק ולצלמם. אם הבנק לא ייענה לו, ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להתגונן על מנת להטיל על הבנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתקיהם במסגרת קדם משפט".

(רע"א 3545/90 בנק המזרחי נ' אפ.אר. למימון, (1990), מופיע בנבו).

בית המשפט חזר על ההלכה בע"א 688/89 הילולים נ' בנק המזרחי, פ"ד מה(3) 188 (1991), ולא קבע כי העלאת הבקשה לאחר הגשת בקשת הרשות להתגונן מהווה החמצה של המועד, אלא כי המועד הקובע הינו לפני מועד הדיון [הפסיקה דלעיל הינה באמרת אגב, שכן הנסיבות שם היו שונות, ונקבע כי המבקשים קיבלו את כל המסמכים הדרושים, ג.ס.ב.].

"אין חולק על כך, כי עד למועד הדיון בבקשה היו בידי המערערים דפי החשבון שעליהם יכולים היו להשתית את בקשתם למתן רשות להתגונן ולפרט בה את קו הגנתם. בית-משפט זה דן לאחרונה בשאלת האפשרות להגיש תצהיר משלים לבקשת הרשות להתגונן לפני מועד הדיון בבקשה וקבע כי בקשה כזו הייתה נענית".

בתיק זה ניתנו ארכות נדיבות להגשת בקשת רשות להתגונן עקב נסיונות משא ומתן (ראה בקשה מס' 1, 2 ו-3), אך באף שלב לא נטען כי המסמכים נמסרו. רק בדיון לפניי ביום 22/11/11 בתום החקירה הנגדית ביקשה ב"כ המשיב להגיש "אישור יתרות חדש ועדכני" שב"כ המשיב העבירה לב"כ המבקשת מספר ימים לפני הדיון (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 12-25). הבקשה נדחתה בהחלטתי בדיון, והמסמך לא הוגש. מטענות הצדדים נמצא כי רק מעט לפני הדיון, שהתקיים כחצי שנה לאחר הגשת הבקשה, המציאה ב"כ המשיב מסמכים חלקיים לחברתה. רוב המוצגים, שהוצגו למבקשת בדיון וכללו מכתבים של המשיב (שהתבקשו בסעיף 20 (ו) לבקשה ולתצהיר), חלקם אישרה המבקשת שקיבלה וחלקם לא, והם מעידים כי המשיב לא מסר למבקשת את המסמכים שביקשה.

אני קובעת כי אופן הגשת התביעה ואי גילוי המסמכים המבוקשים, מצדיק קבלת בקשת המבקשת. כאשר מדובר על הלוואה המורכבת משש הלוואות משנה בתנאים שונים, ובהליכים שנמשכו כשבע שנים מתחילת ההפרה ועד הגשת התביעה, הבקשה לגילוי מסמכים, המפרטים את השתלשלות העניינים, הינה סבירה. במיוחד נכון הדבר בנסיבות שפירטה המבקשת, שנאלצה לעזוב את ביתה, שנמכר בדיעבד, והיא מתגוררת בדירות שכורות, והכל כפי שעלה בחקירה הנגדית.

די בהחלטה זו כדי להקנות למבקשת רשות להתגונן, אך למען הזהירות, אדון ביתר הטענות שהעלתה המבקשת.

3. התרשלות המשיב במכירת הדירה ושיהוי

ב"כ המשיב טענה בדיון לפניי כי בשנת 2002 הוגשה נגד הנתבעים תביעה בגין פיגורים בסך 13,000 ₪ (פרוטוקול, עמ' 2, שורה 23 עד עמ' 3 שורה 6). כתב התביעה הנ"ל לא הוגש, ולא התברר מה עלה בגורלו. בכל מקרה מעיד הדבר על כך שהנתבעים לא עמדו בתשלומים כבר בשנת 2002 ולא כפי ששיערה המבקשת משנת 2003, דבר שמאריך את תקופת ההשתהות לכאורה מטעם המשיב במימוש הנכס הממושכן גם משנת 2002 עד מינוי כונסת הנכסים בשנת 2005.

בקצרה אומר כי למרות המסמכים, שהוצגו בדיון (מוצגים מש/2 עד מש/4) לא הופרכה טענת המבקשת כי המשיב השתהה במכירת הדירה גם משנת 2005 עד שנת 2009. אין בכך שהמשיב עדכן את המבקשת, לבקשתה, אחת לשנה במצב ההליך, כדי לשלול את העובדה שלא ניהל את ההליך ביעילות, דבר שהביא לקבלת מחיר נמוך, ובאיחור ניכר. אין בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ (מש/5) לאשר את המכר, כדי לקבוע כי כל הליך תביעת החוב נשוא התביעה נוהל כדבעי ולטובת המבקשת והמשיב גם יחד. החלטת רשם ההוצל"פ הנכבד לאשר את המכר מהווה מעשה בי דין לעניין קבלת ההצעה היחידה הקיימת, אך יש לברר את טענת המבקשת לפיה היה שיהוי ממושך מאז שנת 2002, ולאחריו אישרה את המכר בלית ברירה, ולאחר שב"כ המשיב הודיעה לה כי אין דבר נוסף שניתן לעשות.

אין בעובדות שנטענו לראשונה בסיכומי המשיב (סעיף 17 לסיכומים) כדי להוות משקל נגד לטענות המבקשת בתצהיר, שלא נסתרו, והמתיישבות עם מכלול הראיות. המשיב יצטרך להגיש את ראיותיו ולהעיד את עדיו בהליך רגיל, וגם זהו טעם לקבלת בקשת הרשות להתגונן.

לאור העובדה שנלקחו הלוואות בסך שלל 326,000 ₪, ולאחר מכירת הדירה נותרה יתרת חוב בסך 420,000 ₪, מצדיק קבלת טענת המבקשת להתרשלות ושיהוי בפעולת הבנק כהגנה לכאורה. טענה זו משולבת בבקשת המבקשת לגילוי מסמכים, שלא נענתה. גם דו"ח שמאי, שהוגש לראש ההוצל"פ לא הוגש ולא צורף, על כן לא נסתרה טענתה של המבקשת כי מחיר הדירה לא תאם את שווי השוק שלה.

4. הפליית המבקשת לעומת הנתבע מס' 1

הטענה לאי נקיטת הליכים נגד הנתבע מס' 1 נדחית, לאחר שהתבררה כלא נכונה עובדתית. המשיב הגיש בקשה למתן פסק דין נגד הנתבע מס' 1 ביום 1/8/10, כאשר המסירה לו בוצעה ביום 8/6/10 והתביעה הוגשה ביום 1/3/10 (עקב שביתה, שחלה אז ופגרת הקיץ נחתם פסק הדין רק ביום 7/10/10 כאמור). ממילא טענת המבקשת לא היתה מפורטת, ולא ציינה איזה נזק נגרם לה מהיחס המפלה אליה ואל בעלה, ככל שהיה. המבקשת לא טענה, למשל, כי לנתבע מס' 1 היה רכוש שניתן היה לממש ואבד עקב השיהוי. על כן טענה זו נדחית.

הסיכום הינו כי ניתנת למבקשת רשות להתגונן מהטעם שכתב התביעה לקה בחוסר פירוט, והמשיב לא השלים את החסר על אף בקשת המבקשת עד סמוך לפני הדיון, וגם אז באורח חלקי בלבד, שמנע ממנה לפרט את טענותיה כראוי.

התצהיר יהווה כתב הגנה, אף כי המבקשת תהיה רשאית להגיש בקשה לתקנו, בהתאם למסמכים מלאים, שאני ממליצה כי ב"כ המשיב תמסור לה בהקדם, וללא צורך בבקשה נוספת.

בנסיבות העניין, ומאחר וסביר כבר עתה כי המבקשת תיוותר חייבת למשיב סכום משמעותי, איני עושה צו להוצאות הבקשה במנותק מתוצאות הדיון, ואלה ייפסקו בפסק הדין הסופי.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים, ותעביר את התיק לסדר דין רגיל.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 9 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.