א. רקע כללי ודיוני:

1. בפניי תביעה כספית לתשלום יתרת תמורה חוזית נטענת. הנתבעת שימשה כקבלן הראשי של המכון הביולוגי בנס ציונה (להלן: המזמין), לביצוע עבודות פרויקט להקמת מספר מבנים. ביום 14/5/07, נחתם הסכם ההתקשרות בין הצדדים, לפיו התובעת הוזמנה על ידי הנתבעת לבצע, כקבלן משנה מטעמה, עבודות גבס במבנה נשוא התביעה. שרותי התובעת הושכרו במהלך ביצוע הפרויקט לא מתחילתו, בשעה שההתקשרות בין הנתבעת למזמין החלה עוד בשנת 2005. מהות העבודות שהנתבעת הזמינה מהתובעת, פורט בנספח א' להסכם והתבסס (בין היתר), על המפורט בתכניות ובכתבי הכמויות.
2. אין מחלוקת שהתובעת הפסיקה את עבודתה בפרויקט, בסמוך ל- 8/08, בשעה שהעבודות בפרויקט טרם הסתיימו ונמשכו למשך כחצי שנה נוספת, עד לסמוך ל- 3/09. הנסיבות אשר בגינן הפסיקה התובעת את העבודות מטעמה בשטח הינן שנויות במחלוקת, כפי שיפורט להלן.
3. התובעת עבדה בשטח (בין אם ברציפות ובין עם לסירוגין), במהלך כשנה. עד למועד בו חדלה לבצע עבודותיה באתר (8/08), הנתבעת שילמה לידי התובעת, חשבונות חלקיים, באופן שוטף.
4. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לידיה את מלוא התמורה המגיעה לה בעבור העבודות שהיא ביצעה בפועל. לטענת התובעת, אי ביצוע התשלום של יתרת התמורה לידיה, אף גרם לה נזקים נוספים נלווים (בגין קשיי נזילות וכדו'). התביעה לתשלום יתרת התמורה ונזקיה האמורים, הועמדה על ידי התובעת, בעת הגשת תביעתה, על סך 939,646 ₪.
5. אין מחלוקת שמספר חודשים לאחר הפסקת העבודה של התובעת בפרויקט, התנהל דין ודברים בין מנהל התובעת לבין מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת, מר מוסקוביץ, בניסיון להגיע להסכמות אודות יתרת תמורה מוסכמת, בגין העבודות שהתובעת ביצעה בפועל, מעבר לסכומים שכבר שולמו לה בתשלומים החלקיים. מגעים אלה לא נשאו פרי ולאחר זמן, נוצר נתק בין הצדדים, כשבסוף, הוגשה תביעה זו.
6. כתבי הטענות העלו מחלוקות אודות נסיבות הפסקת עבודות התובעת ב-8/08, וכן מחלוקות אודות היקף העבודות החוזיות שבוצעו על ידי התובעת בשטח. בכתב ההגנה נטען שהתובעת הפרה את חוזה ההתקשרות ונטשה את האתר, מבלי לסיים את העבודה. כן, נטען לזכות קיזוז בגין ביצוע "לקוי", "חסר", "באיחור" וכד' – בסכומים העולים על כל הפרש תמורה , באם ישנו הפרש שכזה (המוכחש כשלעצמו), המגיע לתובעת.
7. במהלך ההליכים המקדמיים, ביום 17/12/12, הוריתי על מינוי המהנדס/שמאי, מר דוד טיגרמן, כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת לבחון את המחלוקות הנ"ל שבין הצדדים (כולל - דרישת התובעת, מחד, להפרשי תמורה בעבור העבודות נשוא החוזה, אל מול טענות הנתבעת, לקיזוז בגין עלויות ונזקים עקב הפסקת העבודה/הפרת החוזה ו/או בגין ביצוע לקוי ו/או חסר ו/או באיחור). ביום 20/2/13 ניתנה החלטתי לביטול המינוי הנ"ל, בהמשך להודעת המומחה, מר טיגרמן, ממנה עלה כי מחלוקות רבות בתיק הינן כרוכות בבירור עובדתי, שאין בידיו לבצע בדיעבד, כולל קביעות באשר למהימנות גרסאות הצדדים. על פי דברי המומחה בהודעתו, לא היה בידי מי מהצדדים להציג לו נתונים אובייקטיביים דיים, לשם קביעת עובדות חלוטות, לצורך עריכת והגשת חוות דעת מקצועית, מטעמו.
8. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 22/5/13, צומצמו חלק מן המחלוקות העובדתיות. התובעת אימצה את טענת הנתבעת אודות היקף עבודות הגבס נשוא החוזה שבוצעו בפועל, בהתאם להיקף העבודות שאושרו, בכתב הכמויות הסופי של המזמין (המכון הביולוגי). התובעת, על כן, הסכימה ששווי העבודות נשוא החוזה בין הצדדים, יועמד על סך של 1,173,460 ₪, בתוספת מע"מ. התובעת אישרה, בנוסף, ששולמו לה תשלומים חלקיים, בסך כולל של 650,286 ₪ בתוספת מע"מ.
9. באשר לטענות הקיזוז של הנתבעת, בגין תשלומים לספקים אחרים, התובעת הודתה, מתחילת הדרך (בכתב תביעתה), בסכום קיזוז מוכר, מיתרת התמורה, בסך של 105,300 ₪ (ר' סעיף 10 לכתב התביעה).
10. כאשר התובעת התבקשה בהליכים המקדמיים לפרט את אותן ההוצאות שהנתבעת שילמה לצדדי ג', המרכיבים את סכום הקיזוז של "105,300 ₪" (שהתובעת מודה בו), השיב ב"כ התובעת, ביום 6/9/10 (ר' נספח 33 לתצהיר מר מוסקוביץ): "רתך בשם לירון" – בסך של 7,800 ₪; "שפכטליסט בשם לב" בסך של 65,000 ₪; ו "אנשי גבס", בסך של 32,500 ₪. ביום 28/5/13 (ר' בקשה 11 בתיק האלקטרוני), התובעת הגישה הודעה משלימה, בהתייחס (פעם הוספת) לפירוט פרטי הקיזוז המוסכמים עליה. הודעה זו אינה זהה להודעה הנ"ל מ- 6/9/10, שניתנה בהליכים המקדמיים. הפירוט, בהודעה המשלימה, מגיעה לסך של 67,476 ₪ בלבד, על אף שהתובעת ממשיכה להצהיר כי סכום הקיזוז המוסכם על ידיה הינו בגובה 105,300 ₪. בהודעה המשלימה, התובעת תקנה את סכום הקיזוז בעבור הרתך (לירן) לסך של 12,736 ₪. כן, היא הוסיפה את הכרתה בהשתתפותה בעלות ביטוח הפרויקט בסך 7,040 ₪. בהודעה משלימה זו התובעת שכחה לחזור ולציין את הודייתה הקודמת בזכות הקיזוז לקבלן השפכטל בסך של 65,000 ₪ (ראה המכתב הנ"ל). כמו כן, בהודעה המשלימה התובעת מודה בזכות הקיזוז של הנתבעת בעבור תשלומי הנתבעת לקבלן ולדימיר מרדכייב בסך 54,000 ₪, במקום בסכום הקודם שהודתה בו במכתב הנ"ל בעבור "אנשי גבס", בסך של 32,500 ₪, בלבד.
11. מיזוג של שני מסמכי הודיות אלה מלמד על כך שהתובעת מודה למעשה, בזכות קיזוז כוללת של הנתבעת בסך של 138,776 ₪ (להבדיל מהסכום הנ"ל שפורט בסעיף 10 לתביעה ושהיא "נצמדה " איליו).
12. לאור כל האמור, סכום התמורה אשר התובעת טוענת שלא שולם לה ( מעבר לתשלומים ששולמו ולאחר ניכוי הקיזוזים שהיא הודתה בהם) עומד על סך של 384,398 ₪ (בתוספת מע"מ) ולא על סך של 589,646 ₪ (כולל מע"מ), כפי שנטען במקור, במועד הגשת כתב התביעה.
13. על אף הליך גישור וניסיונות נוספים מטעם בית המשפט, הצדדים לא הגיעו לידי הסכמות. על כן, הוגשו תצהירי הצדדים ונשמעו העדויות.
14. מטעם התובעת העיד מר שי פרנקו (ע.ת. 1), בעל השליטה והבעלות בתובעת. מטעם הנתבעת העידו מר מוסקוביץ, מנהל הפרויקט בחודשים האחרונים לפני מסירתו למזמין, וכן הגב' יונית עברון, מנהלת חשבונות בנתבעת. התרתי את הגשת תצהירה של הגב' עברון, בסמוך לפני מועד שמיעת ההוכחות, חלף תצהיר שהוגש קודם לכן מטעם של מר רונן ארקין, מהנדס הנתבעת, אשר לא הופיע למתן עדות, במועד ההוכחות, בגין נסיעה נטענת לחו"ל (ר' החלטתי מיום 17/10/13 בעמ' 19 לפרוטוקול, בנדון).

1. לתצהיריהם של העדים צורפו מסמכים, כולל חוזה ההתקשרות בין הצדדים; אסמכתאות לתשלומים ששולמו לידי התובעת על ידי הנתבעת; אסמכתאות לתשלומים ששולמו לבעלי מקצוע אחרים; סיכומי חשבון בגין עבודות ועוד. לתצהיר של מר מוסקוביץ צורפו מסמכים רבים (קלסר עב קרס), בהתייחס, באופן ספציפי, לטענות הקיזוז של הנתבעת.
2. בתום שמיעת הראיות הצדדים חזרו ונהלו מו"מ, בניסיון להגיע להסכמה, אולם מגעים אלה שוב לא צלחו. משנותרו הצדדים חלוקים ומבוצרים בטענותיהם, הוגשו סיכומיהם ועל בית המשפט להכריע את המחלוקות השונות.

ב. תמצית טענות התובעת:

1. בהעדר מחלוקת אודות תנאי הסכם ההתקשרות בין הצדדים ובהתאם לדף חישוב הכמויות הסופי שאושר על ידי המזמין (על פיו חישב המזמין את התמורה המגיעה לנתבעת), הרי שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת את הפרש תמורת העבודות, שלא שולמה לה, במסגרת התשלומים החלקיים, בניכוי הוצאות הקיזוז המוסכמות, כל זאת נכון למועד סיום העבודות.
2. על-אף פניות חוזרות ונשנות לקבלת יתרת התמורה ועל-אף קביעות, בזמנו, של המומחה - מר בן בסט, לאחר שהוא ביקר בפרויקט בהרשאת והסכמת הנתבעת ולאחר שהוא ביצע חישוב כמויות על דעת הצדדים, הנתבעת סירבה לשלם לתובעת את יתרת התמורה המגיעה לה.
3. הימנעות זו מביצוע התשלום, שלא כדין, גרמה לתובעת לסבול מחסרון כיס וקשיי נזילות. נסיבות אלה הובילו ליצירת חוב כלפי בנק לאומי. חוב זה גרר נקיטת הליכים ופתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד התובעת אשר בעקבותיהם, מנהל התובעת נאלץ למכור דירת מגורים פרטית שלו, על מנת לפעול לסילוק החוב.
4. טענות הקיזוז של הנתבעת, לא הוכחו. בכל הקשור לרכיבי הקיזוז שנטענו, בגין תשלום "משכורות עובדי הנתבעת", הוכח כי משכורות אלה היו משולמות לאותם העובדים, בכל מקרה וללא קשר למחלוקת נשוא תיק זה. כן, טענות קיזוז נוספות נטענו, ללא כל קשר לעבודות נשוא ההסכם שבין הצדדים ולא הוכחו.
5. בתקופת ביצוע הפרויקט, הנתבעת החליפה את מנהל העבודה מספר פעמים. כל מנהל עבודה הציב לתובעת דרישות חדשות, משלו. כמוכן, עבודתה של התובעת בפרויקט הייתה תלויה בסיום עבודתם של קבלני משנה אחרים (כגון קבלני מיזוג אוויר, חשמל וכו'). רק לאחר השלמת עבודתם, ניתן היה להשלים את עבודות הגבס של התובעת. במהלך תקופת ביצוע העבודות, עבודתה של התובעת אף הופסקה, שלא ביוזמתה, למשך תקופה של כחודשיים, עקב גילוי תכנון לקוי של הפרויקט על ידי הנתבעת.
6. ככל שהנתבעת נמנעה מלזמן לעדות שני עדים מרכזיים (מר יצחק שמש ומר רפי קרחש), שעבדו אצל הנתבעת שנים רבות ושימשו, אף הם, כמנהלי העבודה בפרויקט מטעמה, בחלק מהתקופה הרלוואנטית לביצוע העבודות נשוא החוזה (לפני מר מוסקוביץ), הרי שיש לזקוף לחובת הנתבעת את הכלל הראייתי, שעדים אלה לא היו תומכים בגרסתה.
7. כך הדבר, בהתייחס מהנדס הנתבעת מר רונן ארקין , אשר חתם תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת וידע על מועד ההוכחות, תקופה ארוכה מראש ובכל זאת, בחר לטוס לחו"ל, במועד שהיה עליו להעיד. יש לפעול על פי אותו כלל, גם באשר לקבלני המשנה, שהנתבעת טוענת שהיא שכרה את שירותיהם על מנת להשלים את עבודות התובעת , על פי החוזה שבין הצדדים, ככל שלא הוגשו תצהירי עדות מטעמם וגם לא הוזמנו להעיד, על ידי הנתבעת.
8. תמיכה לטענות התובעת, יש למצוא בעובדה שהנתבעת הזמינה את התובעת לבצע עבודה נוספת, כקבלן משנה מטעמה, בפרויקט אחר, בשווי של כמיליון ₪ (אשר שולם לתובעת במלואו). אין כל היגיון בעובדה שהנתבעת הזמינה את התובעת לבצע עבודות נוספות נרחבות, בפרויקט אחר, אילו אפילו מקצת מטענותיה כנגד התובעת, אודות "נטישה" חד צדדית; חוסר מקצועיות; רשלנות; איחורים וכדו', היו נכונות.

ג. תמצית טענות הנתבעת:

1. על פי ההסכם בין המזמין לנתבעת, כקבלן ראשי, ביצוע עבודות שלד, מעטפת וגמר הפרויקט, היו אמורות להסתיים, עד סוף 3/08. בחוזה שנחתם בין הנתבעת לתובעת, לביצוע עבודות הגבס, התובעת התחייבה ונטלה על עצמה (בין השאר) לבצע על חשבונה את כל העבודות, כולל נשיאת ההוצאות והעלויות של החומרים, כח האדם והציוד. כן, התובעת התחייבה לקיים את כל התחייבויותיה של הנתבעת, כלפי המזמין באשר לעבודות אלה.
2. התובעת הפרה את התחייבויותיה, שעה שלא עמדה בלוח הזמנים לביצוע העבודות וביצעה את העבודות בקצב איטי, באופן שגרם לעיכובים חמורים בביצוע הפרויקט. מנהל הנתבעת פנה פעמים רבות אל התובעת, הן בעל פה והן בכתב, והתריע כי אם לא יוגבר קצב העבודה, הנתבעת תיאלץ להדביק את הפער, באמצעות קבלנים אחרים וזאת על חשבון התובעת. התובעת לא השיבה כל תשובה בכתב, לפניות אלה.
3. לאחר תקופה ארוכה של תפקוד לקוי, בסמוך ל- 8/08, התובעת נטשה את הפרויקט, באופן חד צדדי וחדלה כליל מהשלמת ביצוע העבודות נשוא החוזה. בעקבות האמור, הנתבעת נאלצה להשלים את ביצוע העבודות, באמצעות קבלנים חליפיים ובאמצעות עובדים, משלה. עבודות אלה נמשכו, עוד כ-7 חודשים, עד לסיום עבודות הפרויקט ב-3/09.
4. הפעולות הנ"ל של התובעת, בוצעו תוך כדי הפרת התחייבויותיה כלפי הנתבעת והסבו לנתבעת נזקים, עלויות והוצאות. כן, התגלו ליקויים משמעותיים בעבודות התובעת אשר הנתבעת השקיעה משאבים בתיקונם.
5. רק ב- 3/09, יותר מחצי שנה לאחר שהתובעת נטשה את הפרויקט, בשעה שעבודות הפרויקט הסתיימו, פנתה התובעת לנתבעת מחדש לנתבעת והגישה חשבון שנערך ביום 21/3/09, על ידי מר בן בסט. הנתבעת אפשרה לו לבקר בפרויקט (הגמור), אולם היא לא הסכימה, מעולם, שהחשבון שהוא התבקש לערוך על ידי התובעת, יחייב אותה. חשבון זה לא היה מוסכם על הצדדים. הנתבעת טענה באוזני מר בן בסט ובאוזני התובעת, כי מדובר בחשבון מנופח ושגוי. הנתבעת מפנה לחשבון "המתוקן", שצורף לכתב התביעה, אשר יש בו כדי ללמד שהתובעת ערכה חשבון גבוה, בעשרות אלפי שקלים, מהסכום שהיא הסכימה לאחר מכן, לאמץ בבית המשפט, כל זאת, עוד בטרם שמיעת ההוכחות. כל זאת, עוד בטרם מתן התייחסות לטענות הקיזוז של הנתבעת.
6. התובעת לא הוכיחה את טענתה שהיא ביצעה והשלימה את העבודות, על פי לוח הזמנים שנקבע בחוזה בין הצדדים. התובעת לא הציגה ראיה כלשהי, באשר למועד סיום העבודות שלה, לא ב-8/08 ולא בכל מועד אחר. התובעת גם לא הציגה תעודות השלמה ואף לא נערך כל אישור מסירה של המזמין, בכל הקשור לעבודות שבוצעו על ידי התובעת. התובעת לא הציגה כל מסמכים רלבנטיים בנדון, והוא הדין גם באשר לשלב הביצוע של העבודות, במועד סיום והפסקת ביצוע העבודות בפרויקט, על ידיה.
7. לטענת הנתבעת, המחלוקת שנותרה בין הצדדים, לעריכת החשבון הסופי, באשר לרכיבים של העלויות, הוצאות והתשלומים שהנתבעת נשאה בהם וכל סכום אחר ש"הינה זכאית לקזז מחשבון התובעת". אמנם, התובעת הסכימה (עוד בכתב התביעה), כי יש לקזז מחשבונה סך של "105,300 ₪", בגין תשלומים שהנתבעת שילמה לצדדי ג', אולם סכום זה צוין על ידי התובעת, באופן סתמי ומבלי להתחשב בסכומי האמת, שהינם גבוהים בהרבה מסכום זה.
8. טענת התובעת, שכלל ההוצאות והעלויות שהנתבעת הציגה אינן קשורות לעבודה של התובעת, מהווה "השערה" בלבד, ללא ביסוס עובדתי-ראייתי. הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את מלוא העלויות, הוצאות ותשלומים שיש לחייב את התובעת בהם, על פי החוזה. לטענת הנתבעת, הסכום הכולל המוכח לקיזוז, מוביל לתוצאה שחשבונה הסופי של התובעת בגין הפרויקט, נמצא ביתרת חובה. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

ד. דיון בטענת התובעת ליתרת התמורה החוזית:

1. בעת הגשת כתב התביעה, התובעת בקשה להסתמך על כתב חישוב הכמויות שנערך על ידי מר בן בסט, אשר לטענתה, חישב את הכמויות, כמומחה מוסכם מטעם הצדדים. לטענת הנתבעת, היא אמנם הסכימה, לבקשת התובעת, לאפשר למר בן בסט לבקר בפרויקט, בשלב סיומו, אך היא לא הסכימה מעולם, שקביעותיו יחייבו אותה.
2. בישיבת קדם המשפט מיום 17/12/12, התובעת הודיעה שמר בן בסט יוזמן להעיד מטעמה. בדיון מיום 27/5/13, התובעת הסכימה לאמץ את כתב הכמויות המאושר על ידי המזמין (המכון הביולוגי) , אשר הוצג על ידי הנתבעת בעצמה (ר' נספחים 13 ו- 14 לתצהיר מר מוסקוביץ). התובעת חזרה וציינה, שמר בן בסט יוזמן להעיד מטעם התביעה, על מנת להעיד 'על המגעים שהתרחשו בין הצדדים', בזמן אמת. בסופו של יום, בתום הבאת ראיות התובעת (עדות מנהל התובעת), ב"כ התובעת ויתר על עדותו של מר בן בסט והוריתי שהמסמכים שנערכו על ידו לא יהוו חלק מחומר הראיות. בנסיבות אלה, אין בקביעות שנקבעו במסמך זה או אחר, שנערך על ידי מר בן בסט, כדי להוות ראיה להוכחת טענה מטענות התובעת, בתיק זה. אין גם תמיכה לטענת התובעת שהנתבעת הסכימה בעבר, לאמץ את הקביעות של מר בן בסט.
3. יתרה מכך, בנסיבות שתוארו, מבחן ההסתברות נוטה לטובת אימוץ גרסת הנתבעת, כפי שהינה משתקפת בעדות של מר מוסקוביץ, אודות פגישה משולשת שהתקיימה בינו לבין מנהל התובעת ומר בן בסט, שבה הנתבעת דחתה את קביעותיו, וסוכם שמר בן בסט יגיש לנתבעת (בשם התובעת), חשבון מתוקן, דבר שלא נעשה על ידו, מאותו מועד ועד להגשת התביעה (ר' עדותו בעמ' 38 שו' 16-21 לפרו').
4. לאחר צמצום המחלוקת, באמצעות אימוץ כתב הכמויות המאושר על ידי המזמין, היקף שווי העבודות הועמד על סך של 1,173,460 ₪ (בתוספת מע"מ), בניכוי התשלומים החלקיים ששולמו, בסך 650,286 ₪ (בתוספת מע"מ). הפער שנותר בין התמורה שאושר בתשלום לנתבעת על ידי המזמין מחד, ושלא שולם על ידיה לידי התובעת, מאידך, עומד על סך 523,174 ₪ (בתוספת מע"מ). כן, התובעת הודתה (בסופו של יום) בזכות הקיזוז של הנתבעת בסך של בסך של 138,776 ₪ (ר' סעיפים 10 ו-11 לעיל).
5. באשר לטענת הנתבעת אודות ביצוע העבודות באופן לקוי, הנתבעת אכן הציגה שלושה מכתבים שנשלחו לתובעת בזמן אמת, החל מסוף 4/08 ועד סוף 6/08. לטענת מר מוסקוביץ, הוא החל לנהל את הפרויקט (במקום גורמים קודמים מטעם הנתבעת) ב-2/08. ביום 29/4/08, הנתבעת הלינה כי למרות הבטחות, "טרם הושלמו העבודות במבנה". התובעת התבקשה להאיץ את קצב הביצוע לאלתר, שאם לא כן, תאלץ הנתבעת לתגבר את העבודה באמצעות קבלנים נוספים, "בדומה לאופן בו מבוצע תגבור עבודות הצבע והשפכטל". ביום 22/6/08, הנתבעת שוב הלינה בכתב על ההתנהלות האיטית והפיגור בקצב ביצוע עבודות התובעת, כולל התייחסות מפורטת לעבודות שטרם בוצעו ו/או טרם הושלמו (ר' סעיף 2 למכתב). הנתבעת הודיעה על כוונתה לקזז הוצאות בגין הפיגור בעבודה.
6. אין מחלוקת שהתובעת לא הגיבה בכתב למכתבים אלה. בתצהיר עדותו הראשית, מנהל התובעת, הכחיש את קבלת המכתבים. מאידך, מחקירתו הנגדית עולה שהוא היה מודע להם ולתוכנם (ר' עדותו בעמ' 23 לפרו').
7. על-פי רצף החשבונות החלקיים, התובעת ביצעה עבודות במקום במשך כשנה (בין אם ברציפות ובין אם לסירוגין). המסמכים מזמן אמת תומכים בטענות הנתבעת, שהתובעת חדלה לעבוד בפרויקט, בסביבות 8/08. החשבון החלקי האחרון שהתובעת הגישה וששולם לה על ידי הנתבעת, הינו בעבור התקופה שמלפני הפסקת העבודה. הנתבעת לא הודיעה לתובעת, לאחר שהיא חדלה לעבוד בפרויקט (ב-8/08) שהתובעת נמצאת ב"הפרה יסודית של החוזה, בגין נטישה" ושאין בכוונתה לשלם לתובעת כל תמורה נוספת. אדרבא, גם החשבון החלקי האחרון שולם על ידי הנתבעת, ללא השׂגה, בתשלום נדחה ל-9/08, כמקובל בין הצדדים.
8. על אף הטענות המגוונות של הנתבעת, לפיהן התובעת בצעה עבודה לקויה ו/או בפיגור ושהיא עזבה באופן חד צדדי את האתר, הנתבעת לא הוציאה כל מכתב השֹגה או תלונה , אודות ההתנהלות הנטענת של התובעת, ב"נטישה" הנטענת, כפי שהיא ידעה היטב לעשות, בחודשים שקדמו לכך, בשעה שמר מוסקוביץ סבר שקצב ביצוע העבודות, אינו משביע רצון.

1. לא נערך ולא הוגש כל מסמך סיכום או התחשבנות בין הצדדים, בתקופה שבין החודשים 8/08 עד 3/09. מסירת הפרויקט למזמין בוצעה על ידי הנתבעת ב-3/09, ובסמוך לאותו מועד, הצדדים חידשו את המגעים אודות יתרת התמורה, והחלו לנהל משא ומתן, לשם עריכת ההתחשבנות הסופית ביניהם.
2. לא זו בלבד שהנתבעת לא טענה באזני התובעת שאין בכוונתה לשלם כל תמורה נוספת ו/או ש"לא מגיע" לתובעת כל הפרש/תשלום נוסף, אלא, היא הסכימה, בתום ביצוע הפרויקט, לאפשר למר בן בסט לבקר באתר מטעם התובעת, על מנת לערוך בדיקת וחישוב כמויות, לעריכת חשבון בפועל, וזאת על אף שהיא לא קבלה את החישובים שהוא הציג, כמשקפים את המציאות בשטח בנדון.
3. מכלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה, על-פי מבחן ההסתברות, כי הייתה הסכמה בין הצדדים, בין אם מפורשת, ובין אם מכללא, שבסיום עבודות הפרויקט תיערך ההתחשבנות הסופית ביניהם. אף אחד מהצדדים לא טרח לתעד, בזמן אמת (8/08), את ההיקף, האיכות והמצב הכולל של העבודות שבוצעו בפועל על ידי הנתבעת, בעת שהתובעת פסקה לעבוד באתר והנתבעת המשיכה את מכלול העבודות באתר, כולל מה שנותר לבצע לגבי עבודות הגבס. לטענת התובעת, באותו מועד כמעט כל העבודות שהיה עליה לבצע, הושלמו, טענה המוכחשת על ידי הנתבעת.
4. משלא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה ובהעדר המצאת חשבון מתוקן, על ידי של מר בן בסט, ביום 10/5/09, פנה מר מוסקוביץ לתובעת בכתב, בהתייחס לכתב הכמויות שהתובעת טענה לו. בפנייתו זו, הוא ציין כי הינו מצרף טיוטת חשבון סופי מתוקנת, בהתאם לעמדת הנתבעת, לצורך סיום ההתחשבנות בין הצדדים.
5. מכתב זה מלמד, כאלף עדים, שגם אם הנתבעת חלקה על חישוב הכמויות שמר בן בסט ערך לבקשת ובעבור התובעת, היא לא חלקה, על חובתה לערוך התחשבנות סופית עם התובעת ולשלם לה כל הפרש חוזי הנובע מהחשבון הסופי.
6. באורח "פלא" ועל אף שהנתבעת מצאה לנכון לצרף מאות מסמכים וחשבונות בקלסרים עבי כרס, אודות טענות הקיזוז שבפיה, הרי שמר מוסקוביץ נמנע מלצרף להעתק ממכתבו זה (שהוגש לבית המשפט) את חישוב הכמויות המתוקן מטעם הנתבעת, שצורף לאותו מכתב מיום 10/5/09, אשר הופנה לטענתו לתובעת.
7. בעת שהוא נחקר בנדון, לא היה בפיו של מר מוסקביץ כל הסבר של ממש, לעובדה שהוא נמנע מלצרף ולהציג בבהמ"ש העתק מאותו תחשיב באשר לתמורה הכוללת המגיעה לתובעת בגין עבודות הגבס, לגרסת הנתבעת. בעדותו השיב כי, למיטב "זכרונו", הנתבעת העריכה את שווי העבודות של התובעת על סך כ-"950,000 ₪". אין לתן משקל רב לעצם הסכום שצוין, בהעדר המסמך עצמו, אולם, גרסה זו מלמדת בעליל כי, אף נתבעת הכירה בפער קיים, בין שווי העבודות שבוצעו בפועל על ידי התובעת, לבין סך התשלומים ששולמו לה, במסגרת החשבונות החלקיים, (על פי אותה גרסה) של כ-300,000 ₪. במכתב הנ"ל, מר מוסקוביץ ציין, בנוסף, כי החשבון הסופי יבוצע 'תוך כדי התחשבות בטענות הנתבעת לאיכות הביצוע, עמידה בלוח הזמנים בהפסקת העבודה'. על פניו עולה כי המחלוקת לא הייתה על עצם העובדה שקיימת יתרת תמורה חוזית, שטרם שולמה לתובעת בעבור עבודתה, אלה המחלוקת התמקדה בשאלה, מה הוא גובה הסכום האמור, בהתחשב בטענות הקיזוז של התובעת.

1. על כל האמור, יש להוסיף שהתובעת טענה שלאחר הפסקת עבודתה באתר נשוא תיק זה, היא הוזמנה על ידי הנתבעת לבצע עבודות נרחבות נוספות (בהיקף של כמיליון ש"ח) בפרויקט אחר, שבוצע על ידי הנתבעת. לדבריו, לאחר סיום/הפסקת עבודותיו באתר נשוא התביעה , הוא עבר לעבוד כקבלן משנה של הנתבעת בפרויקט האחר, ב- "נחשונים".
2. לטענת מנהל התובעת, אין כל היגיון בעובדה שנתבעת בקשה ממנו לעבור ולבצע פרויקט אחר, אם הוא ביצע עבודה פגומה ואם הוא "נטש" את האתר, נשוא התביעה. התובע "מודה במקצת" , שבעת הפסקת עבודתו באתר נשוא התביעה, אכן נותרו עבודות מסוימות לסיום, אך לצד האמור, הוא טען כי באותו מועד, לא ניתן היה לסיים אותם, כדבריו, 'לא ניתן לסיים סגירת תקרה, לפני שקבלן אחר מסיים את העבודות שיש לבצע בתוך אותה תקרה' (ר' עדותו בעמ' 24 לפרו').
3. כאשר מר מוסקוביץ נחקר על נושא זה, תשובותיו החלו להיות מאולצות ומפותלות. הוא אישר שהתובעת אכן בצעה בעבור הנתבעת את העבודה בפרויקט "נחשונים", לאחר שהיא הפסיקה את עבודתה בפרויקט נשוא התביעה. בהמשך חקירתו, השיב מר מוסקוביץ, שאין ביכולתו להתייחס לטענת התובעת אודות הפסקת עבודות הנתבעת במהלך שנת עבודה (לפני הפסקת העבודות ב-8/08), באשר למועדים מלפני המועד שהוא החל לנהל את הפרויקט. מר מוסקוביץ הודה שעל-אף שהוא ידע על טענה זו של התובעת, הוא לא טרח לבדוק טענה זו, מול מנהלי הפרויקט הקודמים. מקובלת עלי טענת התובעת שהיה ביכולתו ואף מחובתו לבדוק טענה זו. מכל מקום, נסיבות אלה (של הפסקה זמנית/עיכוב עבודות התובעת על ידי הנתבעת) לא אירעו, לטענתו, בתקופת ניהול הפרויקט על ידו, החל מ-2/08, ועד למועד שהתובעת חדלה לעבוד בפרויקט, ב 8/08 .

1. בסיכום של נושא זה, הנני סבורה שעיון במכלול הראיות מלמד שב-8/08, בטרם הסתיימו מכלול עבודות הפרויקט, התובעת חדלה לעבוד במקום, במעין הסכמה מכללה, של הצדדים. התובעת אף עברה לבצע בעבור הנתבעת את עבודות הגבס, פרויקט אחר. צעד זה, על פניו, התאים לצרכים הכלכליים של כל אחד מהצדדים. היה ברור לשני הצדדים שהתובעת תחויב בקיזוז, בעבודות של השלמות ותיקונים שיבוצעו לקראת סיום הפרויקט נשוא התביעה והיה ברור ומוסכם, על דעת שני הצדדים שיהיה על הצדדים לבצע התחשבנות וחשבון סופי, בתום ביצוע עבודות הפרויקט.
2. הנתבעת לא הסכימה הקביעות של מר בן בסט, יחייבו אותה, עוד בתחילת המגעים בין הצדדים לעריכת חשבון סופי (3/09). לטענת מר מוסקוביץ, החשבון הסופי שנערך עם המזמין (המאפשר לבסוף גם עריכת "חשבון סופי" בין הצדדים אודות עבודות התובעת בפרויקט), נערך וסוכם סופית עם המזמין רק ב-11/09 (ר' נספחים 13 ו- 14 לתצהירו).
3. בנסיבות אלה, אין לזקוף לחובת התובעת את העובדה שהיא לא הסתמכה, מלכתחילה, על כתב הכמויות המאושר של המזמין, ככל שמידע זה הגיע לידיה רק בדיעבד, במסגרת הליכי הגישור והגילוי, לאחר הגשת התביעה. הנתבעת מצידה, לא מצאה לנכון לשתף את התובעת במידע האמור, של החשבון המאושר של המזמין לעבודות אלה קודם לכן, בזמן אמת, בשעה שהחשבון אושר בפועל על ידי המזמין, בטרם הגשת התביעה.
4. לוּ הנתבעת הייתה סבורה שעל התובעת לשאת בהוצאות, מעבר לטענותיה לזכות הקיזוז בעבור חומרים ו/או ציוד ועבודות נוספות שמומנו על ידיה, בכל הקשור לעבודות התובעת על-פי החוזה שבין הצדדים, אין ספק בעיני שהיא הייתה טורחת לתעד את המצב ה"בלתי תקין" אשר נטען על ידיה כי שרר בשטח, ב-8/08, מועד הפסקת עבודות התובעת באתר. אין גם ספק בעיני שאם מערכת היחסים הייתה כפי שנטען וכפי שהוצג על ידי מר מוסקוביץ, הנתבעת לא הייתה שוכרת את שירותי התובעת, בפרויקט הנוסף, כפי שהתרחש, בפועל.
5. לאור כל האמור, התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה, על-פי מבחן מאזן ההסתברות, להוכיח את טענתה לזכאות לקבלת הפרש יתרת תמורה שלא שולמה לה על ידי הנתבעת, אשר עומד, על פי טענותיה (כפי שפורט בהרחבה דלעיל), על סך של 384,398 ₪, בתוספת מע"מ (ראה ס' 12 לעיל).
6. אין באמור כדי לגרוע מזכות הנתבעת לטעון טענות לקיזוזים נוספים (שהתובעת הכחישה ואינה מאשרת), כאשר הנטל להוכחתן, מוטל על הנתבעת. טענות אלה, יידונו בהמשך.

ה. התביעה לפסיקת פיצויים/נזקים נלווים:

1. בטרם אתייחס לטענות הקיזוז של הנתבעת, אדון בסעדי הפיצוי הנוספים שנתבעו על ידי התובעת. המדובר בסכום נוסף שהועמד בכתב התביעה על סך של 350,000 ₪. נטען שיש לפסוק סכום זה לטובת התובעת, בגין הפרשי הצמדה וריבית על חוב הקרן (הנומינאלי), וכן בגין עלויות מימון של הלוואות פרטיות שנִטלו על ידי מנהל התובעת, לתשלום פיצויים ומשכורות עובדים, לתשלומים לספקים, וכן בגין הוצאות ריבית לבנק ונזק "תוצאתי", עקב הליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידי הבנק כנגד התובעת, אשר הביאו אף את מנהל התובעת למכור דירה פרטית, לכיסוי חובות.
2. הנושא של פסיקת הפרשי הצמדה וריבית הינו נושא הנדון בכל תביעה כספית ונשקל על ידי בית המשפט, בהתאם לנסיבות, בעת שבית המשפט מטיל חיוב כספי על צד לשלם למשנהו, ואין מקום להרחיב בסוגיה זו, עתה, בדיון "עצמאי".
3. בכל הקשור לסעדים הכספיים הנוספים שנתבעו, הרי שמנהל התובעת הודה שאין בידיו כל דרישה בכתב של התובעת, לקבלת תשלום נוסף ולעריכת החשבון סופי, בטרם הסתיימו עבודות פרויקט זה (3/09). הסיבה לכך הינה, כפי שכבר קבעתי דלעיל, שהצדדים הסכימו שהחשבון הסופי יערך על ידיהם רק בסיום הפרויקט. מנהל התובעת הודה שהתובעת לא שלחה כל "התראה", בזמן אמת, בדבר טענתה שהנתבעת גורמת לה קשיים כלכליים כאלה או אחרים (ר' עמ' 28 שו' 7-9 לפרו'). מנהל התובעת גם הודה שהוא לא ראה לנכון לצרף לתצהירו מסמכים הקשורים למצבה הפיננסי של התובעת וביניהם (בין היתר): דו"ח כספי או מאזן של החברה; אסמכתא רלבנטית למועד יצירת החוב; דפי בנק של חשבון החברה (ר' עדותו בעמ' 28 שו' 18-29 לפרו').
4. בחקירתו הנגדית נשאל מנהל התובעת אודות עלויות "מימון הלוואות פרטיות", שעל פי טענת התובעת נלקחו על ידו, כבעל שליטה, על מנת שלא יוגבל חשבון התובעת וניתן יהיה לשלם פיצויי פיטורין לעובדיו. כן, הוא נשאל אודות עצם מסמכי ההלוואה הנטענת. על שאלות אלה, השיב מנהל התובעת שהוא לא מצא לנכון לצרפם. כך הדבר באשר למכתבי הפיטורין הנטענים של העובדים, שהוא נאלץ, לדבריו, לסיים את העסקתם. כך הדבר גם באשר ל"נזק התוצאתי" הנטען, בסך של " 150,000" ₪ , אשר נטען שנגרם בשל "שיתוקה של התובעת". כן הדבר באשר להוצאות ריבית בנקאית נטענות, בסך " 100,000" ₪. מנהל התובעת הודה כי תחשיבים אודות סכומים נטענים אלה, לא הוגשו ולא הוצגו על ידו (ר' עדותו בעמ' 29 שו' 24-29 לפרו').
5. אם לא היה די בכל האמור, הרי שכפי שקבעתי דלעיל, הנתבעת לא הייתה מעסיקה את התובעת בפרויקט האחר, אם היו בפיה טענות מאוד קשות כנגד התובעת באשר לאתר נשוא התביעה, הרי שהנני גם סבורה כי התובעת, אף היא, לא הייתה מסכימה לעבור לבצע פרויקט נרחב נוסף, בעבור הנתבעת, כקבלן משנה, לוּ היו בפיה, בזמן אמת, טענות קשות מסוג אלה, כנגד הנתבעת, עקב "אי תשלום".
6. בהתייחסותי דלעיל ליתרת התמורה החוזית, קבעתי כי על פי מבחן מאזן ההסתברות, הצדדים הסכימו הדדית לערוך את החשבון הסופי בגין פרויקט זה, בעת סיום הפרויקט. יש בהסכמה זו כדי לשלול את טענות התובעת לנזקים המגוונים שנטענו על ידיה, עקב אי תשלום, כביכול, "החל מ-8/08" . איני סבורה שהמחלוקת אודות יתרת התמורה החוזית והעדר יכולתם להגיע לעמק השווה מאז ועד היום, יכולה להוות בסיס להיעתרות לתביעת התובעת בגין הנזקים הנלווים שנטענו, מה עוד (ולא פחות חשוב), שנזקים אלה לא הוכחו, הלכה למעשה ונטענו, רובם ככולם, באופן כללי, בהעדר אסמכתאות ופירוט להוכחת הנטען.
7. לאור כל האמור וככל שהכלל הינו לעולם, המוציא מחברו עליו הראיה, דין טענות התובעת לנזקים ה-"תוצאתיים" והנלווים , להידחות - והנני מורה כן.

ו. הקיזוזים המוסכמים:

1. הנתבעת טוענת לזכות קיזוז בסך כולל של 617,981 ₪, קרי סכום העולה, באופן משמעותי, על יתרת התמורה החוזית, בעוד התובעת הודתה (בסופו של יום ), בזכות קיזוז הנתבעת בסך כולל של 138,776 ₪ (כמפורט דלעיל).
2. בהתייחס לטענות הנתבעת, התובעת הודתה בזכות הנתבעת לקזז את השתתפותה בעלות ביטוח הפרויקט, בסך 7,040 ₪ (ר' סעיף 33(ב) לתצהירו של מר מוסקוביץ המפנה לסעיף י.ז. להסכם ההתקשרות שבין הצדדים והודעת התובעת בבקשה 11). כן התובעת הודתה בזכות הנתבעת לקזז סך 12,736 ₪, בגין תשלומי הנתבעת לרתך (עבודות מסגרות), מר לירן הרשטיג (ר' הודעת התובעת בבקשה 11).
3. בכל הקשור לקבלן, שלמה לולדימיר מרדכייב אשר ביצע עבודות גבס בפרויקט, ובכל הקשור לקבלן שביצע עבודות השפכטל (לוי דדשב), חלף התובעת, התובעת מודה בזכות קיזוז בסך כולל של 119,000 ₪, בעוד הנתבעת טוענת לסכומים גבוהים יותר ששולמו לקבלנים אלה במסגרת ביצוע עבודות הגבס, בהפרש בסך 38,550 ₪, בין הצדדים. כן טוענת הנתבעת לפרטי קיזוז נוספים, המוכחשים על ידי התובעת.
4. לסיכום, קיים בפועל סכום קיזוז מוסכם על התובעת, בסך של 138,776 ₪.
5. נותר, על כן, לעבור לדון בפרטי הקיזוז הנוספים שהנתבעת מבקשת לקזז מיתרת התמורה.

ז. הקיזוז המבוקש בגין הוצאות מנהלה וכח אדם:

1. בטרם נדון בקיזוזים הנטענים הנוספים, בגין תשלומים לצדדי ג' בעבור חומרים, ספקים ונותני שירותים, אדון בטענת הנתבעת לקיזוז בגין "עלויות מנהלה וכוח אדם", של העובדים שלה.
2. הנתבעת עותרת בנדון לזכות קיזוז של סך כולל של 198,872 ₪, בנדון.
3. סכום זה מורכב מעלויות שכר (חלקיות), של עובדים שונים של הנתבעת : "60%" משכרו של מר מוסקוביץ – לתקופה שבין 8/08 ל-2/09 – בסך 67,073 ₪; "50%" משכרו של מנהל העבודה יצחק שמש – לתקופה שבין 8/08 ל-2/09 –בסך 58,181 ₪; "60%" משכרו של הפועל נוגה אבאבו, בסך 31,155 ₪; ו-" 55%" משכרו של רפי קרחש - לתקופה שבין 3/09 ל-9/09 – בסך 42,463 ₪).
4. בתצהירו של מוסקוביץ נטען כי קיזוזים אלה, בוצעו על-פי "דיווח של מהנדס החברה, מר רונן ארקין". אציין כבר עתה שמשבחר עד זה לנסוע לחו"ל, במועד שהוא היה אמור להעיד מטעם הנתבעת הרי שיש צדק בטענת התובעת, שטענות הנתבעת לקיזוזי השכר האמורים, לא הוכחו, בהעדר העדת וחקירת מהנדס החברה, שעל פי הנטען "החליט על דווח " זה .

1. בהחלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 17/10/13, התרתי לנתבעת להגיש את התצהיר החליפי, של הגב' יונית עברון, המשמשת כמנהלת החשבונות הראשית של הנתבעת ובתצהירה של העדה, פורטו אותן עלויות השכר הנטענות של ארבעת עובדי החברה וצורפו תלושי משכורתם, מהתקופה הרלבנטית. מאידך, בחקירתה הנגדית, הובהר שהיא אינה מתמצאת בפרטי הפרויקט כלל.
2. היא לא הכירה את העובדה שהפרויקט כלל הקמת מספר מבנים. היא לא ידעה לומר איזה מבנה או איזה חלק מהפרויקט נוהל על ידי מר מוסקוביץ ועוד (ר' ע' 32 שו' 20-21 לפרו'). יתרה מכך, העדה אישרה שה"ה מוסקוביץ, שמש וקרחש, הינם עובדים קבועים של הנתבעת מזה שנים והם מקבלים משכורת קבועה מהנתבעת, ללא כל קשר לפעילותם הספציפית ופרטנית, בפרויקט זה או אחר (ר' עדותה בעמ' 34 שו' 23-25 לפרו').
3. בחקירתו הנגדית מר מוסקוביץ גם אישר הינו בנו של אחד מבעלי הנתבעת, וכי הנו עובד שכיר קבוע של הנתבעת וכך הדבר, גם לגבי מר שמש ומר קרחש. כולם מקבלים משכורת קבועה מהנתבעת. כמו כן, הוא אישר שאין זה נדיר שהחברה עובדת על מספר פרויקטים, במקביל.
4. לא הוגש כל תצהיר עדות ראשית מטעם אותם העובדים הנטענים (פרט למר מוסקוביץ), אשר העיד אודות תפקידו הוא בפרויקט. לא הוכח ולו לכאורה, כיצד עובדים אלה "חילקו את זמנם" באותה עת, ומעין נובעת זכות הקיזוז הנטענת של משכורתם.

1. די בכל האמור בכדי לקבוע שטענות קיזוז אלה בגין, הוצאות "מנהלה וכח אדם" של הנתבעת עצמה, , לא הוכחו ודינם להידחות- והנני מורה כך.

ח. טענות הקיזוז בגין תשלומים לספקים ונותני שירותים-

(קבלנים נוספים/הפרשים):

1. הנתבעת טוענת לקיזוזים נוספים, בגין התשלומים ששולמו על ידיה ל-14 ספקים שונים, בעבור אביזרים, חומרים ושירותים, לביצוע העבודות של התובעת.
2. כן, הינה מבקשת להכיר בזכות הקיזוז באשר למלוא הסכומים ששולמו לקבלן הגבס וקבלן השפכטל (כולל הסכום שהתובעת לא הודתה בו) וכן להכיר בקיזוז בגין תשלומים ששולמו לשלושה קבלני משנה נוספים, שהתובעת לא הודתה בהם.
3. מקובלת עלי טענת התובעת שריבוי הרשימה וריבוי המסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת באשר לטענות הקיזוז, יכול לתת רושם של ניסיון ל"הטביע" את הצד שכנגד ב"בריכת מסמכים", אשר קשה לשחות בה. מאידך, משהועלו טענות אלה על ידי הנתבעת וצורפו כל המסמכים והתיעוד, היה מחובתה של התובעת לבחון אותם לעומק, אחד לאחד, וליתן התייחסות עניינית מטעמה לגביהם, אף אם הדבר היה מחייב, לדעתה, הגשת תצהיר משלים (בעניין טענות הקיזוז), היה ראוי כי תעשה כן.
4. על מנת לתמוך בטענות קיזוז אלה, מר מוסקוביץ צירף לתצהירו קלסר עב כרס של המסמכים (חוזים; חשבוניות; העתקי שיקים; חשבונות קבלן ועוד).
5. בישיבת קד"מ המשפט מיום 17/12/12, שהתקיימה לאחר הגשת התצהירים, ובהמשך להוראותיי הקודמות (עוד מיום 18/6/12 - ר' סעיף 7 להחלטה), ב"כ התובעת ציין כי טרם עלה בידי התובעת לבדוק את "ים החומר", שצורף על ידי הנתבעת.
6. הוא איש, בשם התובעת, שהיא אינה טוענת כנגד קבילות אותם המסמכים היא לא בקשה לחקור את אותם ספקים/קבלנים/נותני שירותים. היא שמרה על זכותה לטעון למשקלם, לאחר שהיא תתמודד עם כל אחד מהמסמכים וטענות הנתבעת, במסגרת שמיעת הראיות.
7. לאחר שהובהר שאין בידי המומחה שמונה מטעם בית המשפט לערוך חוות דעת (בנסיבות שתוארו כבר דלעיל), התקיים דיון קדם משפט נוסף, ביום 22/5/13. בשלב זה, טענות ומסמכי הנתבעת, באשר לקיזוז, היו כבר בידי התובעת, זמן לא מבוטל.
8. בית המשפט ביקש מחדש את התייחסות התובעת לטענות הקיזוז המפורטות וב"כ התובעת טען כי 'אינו יכול להתייחס באופן פרטני לאותן טענות קיזוז', אולם, בעקבות דרישת בית המשפט לקבלת התייחסות, הוא התחייב להגיש הודעה משלימה בתוך 21 יום.
9. בסופו של יום, ההודעה המשלימה שהוגשה התייחסה למקצת מטענות הקיזוז בלבד (אותם טענות שנדונו על ידי בפרק ו', דלעיל). פרטתי כבר דלעיל שהודעה זו אינה כוללת את הפירוט המלא של סכומי הקיזוז שהתובעת הודתה בהם, בפועל.
10. ניתן להתרשם שחוסר היכולת של הצדדים להגיע לידי הסכמות לפני הגשת התביעה, ולאחר מכן, בהליכי הגישור ובהליכים המקדמיים, יצר התבצרות של התובעת בעמדותיה. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהתובעת לא מצאה לנכון לבדוק ולהתייחס לטענות הנתבעת לקיזוזים אלה, באופן פרטני, ענייני. זאת, על אף שהיא הודתה, עוד ממועד הגשת התביעה, שיש קיזוזים לביצוע, ועל אף העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים, שעל פי תנאי ההסכם ביניהם, על התובעת לשאת בכל העלויות הכרוכות בביצוע העבודות נשוא החוזה, כולל חומרים ועבודות של קבלני משנה אחרים באשר לעבודות אלה. על אף העובדה שמצהירי הצדדים נחקרו חודשים רבים לאחר מכן, התובעת לא בקשה להגיש כל מסמך נגדי בנדון ולא בקשה לזמן מי מאותם הספקים ו/או נותני השירות. פרט להכחשה הכללית של התובעת, היא לא הציגה כל "מסמכים נגדיים". מר מוסקוביץ נחקר בחקירתו הנגדית, על חלק מאותן ההוצאות הנטענות.
11. אין בכל האמור, כדי לשחרר את בית המשפט מחובתו לבחון, באופן ענייני ופרטני את טענות הקיזוז האמורות, במיוחד בשעה שהנטל להרמה בטענות קיזוז, מוטל על הנתבעת והמערך הכספי נוהל על ידי הנתבעת כפי שעולה מהמסמכים המוצגים על ידיה, מתוך מסמכי הנהלת החשבונות שלה.
12. תחילה אבחן את טענות הקיזוז אודות הוצאות נטענות, ששולמו לספקים.
13. באשר לספק הראשון של לוחות גבס, מבוקש קיזוז בסך של 14,643 ₪. עיון במסמכים שהוגשו באשר להוצאה זו (נספח 17 לתצהירו של מוסקוביץ), מלמד שמדובר בחשבונית של ספק מוצרי גבס שונים, אולם ,המועד שבו נערכה החשבונית אודות רכישה זו הינו 30/6/06, תאריך שהינו כמעט שנה לפני מועד חתימת ההסכם בין הצדדים. אין מחלוקת שהנתבעת ביצעה עבודות בפרויקט, באמצעות קבלנים אחרים, כולל בבניין הנוסף, עוד החל משנת 2005. בנסיבות אלה, איני סבורה שטענת הקיזוז הזו הוכחה, במידת הראיה הנדרשת, והנני מורה על דחייתה.
14. באשר לספק השני, מבוקש קיזוז בסך של 10,556 ₪, בגין פרופילי פלדה. עיון במסמכים הרלבנטיים לספק זה (נספח 18 לתצהירו של מוסקוביץ), מלמד כי אותם ההפריטים המצויים בחשבונית הספק, המיוחסים לעבודת של התובעת יכולים להיכלל בגדר "מוצרי הגבס". מועד הרכישה, הינו יום 30/4/07, כשבועיים בלבד, לפני מועד חתימת ההסכם בין הצדדים. טענת הנתבעת כי מדובר בחומרים ששמשו לביצוע עבודות הנתבעת, הינה סבירה. התובעת לא טענה כל טענה נגדית מפורטת בנדון. טענת קיזוז זו על כן הוכחה, במידת הראיה הנדרשת ,למלוא הסכום הנטען בסך 10,556 ₪, ודינה, להתקבל.

1. באשר לספק השלישי, מבוקש קיזוז בסך של 13,435 ₪, בגין פרופילי אלומינום. עיון במסמכים הרלבנטיים לספק זה (נספחים 19א'-19ד' לתצהירו של מוסקוביץ), מלמד כי מדובר בחשבוניות שהונפקו על ידי הספק בגין סחורה שסופקה. החשבוניות מהמועדים הבאים: 29/11/07 – 5,786 ₪; 28/2/08 – 6,101 ₪; 31/7/08 – 5,995 ₪; 31/8/08 – 2,877 ₪; 30/11/08 – 1,641 ₪. חלק מהמסמכים שצורפו באשר לספק זה כוללים, בנוסף, טופסי הוראת תשלום של הנתבעת לאותו ספק מהמועדים: 10/3/08, 10/5/08, 10/11/08 ו-10/2/09. על גבי הוראות תשלום אלה, נרשמו הערות של הנתבעת, בזמן אמת (חלקן בכתב יד, חלקן מודפסות), שיש לחייב את התובעת בחלק יחסי או מלא, של אותם התשלומים. התובעת לא טענה כל טענה נגדית מפורטת בנדון. הסכומים שצוינו בהערות שבהוראות התשלום, תואמים לרוב, את סך סכום הקיזוז המבוקש והמועדים תואמים לרוב את המועדים בהם התובעת עבדה בפרויקט. הנני סבורה שטענת הקיזוז הזו הוכחה, בחלקה, במידת הראיה הנדרשת, באשר לסך של כ- 11,000 ₪, ודינה, להתקבל, באשר לסכום זה.

1. באשר לספק הרביעי, מבוקש קיזוז בסך של 3,342 ₪, בגין חומרים. עיון במסמכים הרלבנטיים לספק זה (נספחים 20א'-20ט' לתצהירו של מוסקוביץ) מלמד כי החשבוניות שהנפיק ספק זה הינן מהמועדים הבאים: 31/8/08 – 1,351 ₪; 30/6/08 – 2,008 ₪; 29/9/08 – 770 ₪; 29/9/08 – 1,460 ₪; 29/10/08 – 590 ₪; 30/11/08 – 3,541 ₪; 31/12/08 – 787 ₪; 30/1/09 – 2,408 ₪; 30/1/09 – 751 ₪; 30/1/09 – 805 ₪; 27/2/09 – 282 ₪; 27/2/09 – 405 ₪; 27/2/09 – 364 ₪; 29/5/08 – 993 ₪; 31/3/09 – 1,171 ₪. המסמכים שצורפו באשר לספק זה כוללים, בנוסף, טופסי הוראת תשלום של הנתבעת לאותו ספק מהמועדים: 10/4/08, 1/6/08, 10/10/08, 10/1/09, 10/2/09, 10/4/09, 10/5/09, 10/6/09 ו-10/7/09. . על גבי הוראות תשלום אלה, נרשמו הערות של הנתבעת, בזמן אמת (חלקן בכתב יד, חלקן מודפסות), שיש לחייב את התובעת בחלק יחסי, של אותם התשלומים. יש אף רישום חיובים דומים, בעבור חומרים אחרים, בהם חויבו קבלני משנה אחרים. המועדים תואמים את המועדים בהם התובעת עבדה בפרויקט ואת תקופת סיום העבודות. לאחר בדיקתם, הסכומים שמצאתי להכיר בהם לצורך הקיזוז , על פי הרישום, כולל ההערות שנרשמו על הוראות התשלום לחיוב התובעת, מגיעים לסך כולל של כ- 2,660 ₪ (ולא הסכום הנ"ל). טענת קיזוז זו על כן הוכחה בחלקה, במידת הראיה הנדרשת, באשר לסך של 2,660₪, ודינה להתקבל, באשר לסכום זה.
2. באשר לספק החמישי, מבוקש קיזוז בסך של 1,219 ₪ בגין פינוי פסולת בניין (נספח 21 לתצהירו של מוסקוביץ). החשבונית הינה מיום 31/1/08, התקופה שקדמה לתקופת ניהול הפרוייקט על ידי מר מוסקוביץ. לא פורט איזה פסולת פונתה ולא צורפה כל הוראת תשלום הקושרת בין התובעת להוצאה זו. בנסיבות אלה, איני סבורה שטענת הקיזוז הזו הוכחה, במידת הראיה הנדרשת, והנני מורה על דחייתה.
3. באשר לספק השישי, מבוקש קיזוז בסך של 6,700 ₪ בגין פינוי פסולת גבס (נספח 22 לתצהירו של מוסקוביץ). המדובר בשתי חשבוניות המתייחסות לעבודות פינוי הפסולת. החשבוניות הינן מיום 9/3/08 (התקופה בה התובעת ביצעה עבודות בשטח) ומסתכמות בסך כולל של 11,549 ₪. על גבי הוראות התשלום מיום 10/5/08, נרשם שיש לחייב את התובעת בסך יחסי של 6,700 ₪, מהסכום האמור. התובעת לא טענה כל טענה נגדית מפורטת בנדון.

טענת קיזוז זו על כן הוכחה, במידת הראיה הנדרשת ,למלוא הסכום הנטען בסך 6,700 ₪, ודינה, להתקבל.

1. באשר לספק השביעי, מבוקש קיזוז בסך של 2,800 ₪ (נספח 23 לתצהירו של מוסקוביץ). החשבוניות של ספק זה מתייחסות לימי "עבודה מחפרון" והינן מיום 15/2/08 ומיום 10/3/08. לטענת הנתבעת, מדובר ב"ניקוי פסולת גבס מסביב לאתר". לא צורפה הוראת תשלום בעלת כל התייחסות לחיוב התובעת (באופן חלקי או מלא) של הוצאה זו. אין פירוט של עבודת המחפרון ועל פניו, מהות עבודה זו, אינה בעלת כל זיקה הכרחית, לעבודות הגבס שהתובעת ביצעה, כקבלן משנה של הנתבעת. בנסיבות אלה, איני סבורה שטענת הקיזוז הזו הוכחה, במידת הראיה הנדרשת, והנני מורה על דחייתה.

1. באשר לספק השמיני, מבוקש קיזוז בסך של 36,206 ₪ בגין "חומר בידוד אקוסטי" (נספח 24 לתצהירו של מוסקוביץ). החשבונית של ספק זה הינה חשבונית מרוכזת מיום 19/11/07, חדשים רבים לפני תחילת ניהול הפרויקט על ידי מר מוסקוביץ. לא צורפה כל הוראת תשלום הכוללת הוראה לחיוב התובעת באופן חלקי או מלא של החשבונית. לא צוין בחשבונית בעבור איזה פרויקט מדובר ומתי סופקה הסחורה. בנסיבות אלה, איני סבורה שטענת הקיזוז הזו הוכחה, במידת הראיה הנדרשת, והנני מורה על דחייתה.
2. באשר לספק התשיעי, מבוקש קיזוז בסך של 1,380 ₪ בגין בדיקה של תקרות גבס על ידי מהנדס בניין (נספח 25 לתצהירו של מוסקוביץ). החשבונית הינה מיום 16/10/08. התובעת לא טענה כל טענה נגדית מפורטת בנדון. טענת קיזוז זו על כן הוכחה, במידת הראיה הנדרשת ,למלוא הסכום הנטען בסך 1,380 ₪, ודינה, להתקבל.
3. באשר לספק העשירי, מבוקש קיזוז בסך של 2,763 ₪ לשירותי מנוף, להעלאת חומרים לאתר (נספחים 26א'-26ב' לתצהירו של מוסקוביץ). החשבוניות הינן מיום 22/7/08 ומיום 10/11/08 בגין עבודות המנוף בחודשים 7/08 - 8/08. בין המסמכים שצורפו, מצויות גם שתי הוראת תשלום, בהן צוין, בזמן אמת, שיש לחייב את התובעת באופן חלקי (ביחד עם חיוב חלקי של שני קבלני משנה נוספים). התובעת לא טענה כל טענה נגדית מפורטת בנדון. טענת קיזוז זו על כן הוכחה, במידת הראיה הנדרשת ,למלוא הסכום הנטען בסך 2,763 ₪, ודינה, להתקבל.
4. באשר לספק האחד-עשר, מבוקש קיזוז בסך של 1,434 ₪ בגין חומרי עבודה (נספח 27א' – 27ג' לתצהירו של מר מוסקוביץ). על פניו, החשבוניות של ספק זה כוללות חומרי גלם לעבודות גבס (מיום 30/7/08 ומיום 6/10/08). על גבי הוראות התשלום מיום 10/10/08, 10/1/09 ו-10/3/09 מופיעות הערות, מזמן אמת, לחיוב התובעת בסך האמור. התובעת לא טענה כל טענה נגדית מפורטת בנדון. טענת קיזוז זו על כן הוכחה, במידת הראיה הנדרשת, למלוא הסכום הנטען בסך 1,434 ₪, ודינה, להתקבל .
5. באשר לספק השלושה-עשר, מבוקש קיזוז בסך של 2,117 ₪ (נספח 29 לתצהירו של מוסקוביץ). צורפה חשבונית הספק מיום 12/11/08 ועל פניו, החשבוניות מתייחסת לחומרי גלם לעבודות גבס. על גבי הוראות התשלום מיום 10/3/09, צוין שיש לחייב את התובעת בהוצאה זו. התובעת לא טענה כל טענה נגדית מפורטת בנדון. טענת קיזוז זו על כן הוכחה, במידת הראיה הנדרשת ,למלוא הסכום הנטען בסך 2,117 ₪, ודינה, להתקבל.
6. באשר לספק הארבעה-עשר, מבוקש קיזוז בסך של 1,554 ₪ (נספח 30 לתצהירו של מוסקוביץ). החשבונית של ספק הינה מיום 30/1/09 וגם היא מתייחסת לחומרי גלם לגבס. על גבי הוראות התשלום מיום 10/4/09 צוין שיש לחייב את התובעת בהוצאה זו התובעת לא טענה כל טענה נגדית מפורטת בנדון. טענת קיזוז זו על כן הוכחה, במידת הראיה הנדרשת ,למלוא הסכום הנטען בסך 1,554 ₪, ודינה, להתקבל.
7. לסיכום ביניים, הנתבעת הרימה את הנטל הנדרש להוכחת זכות קיזוז בגין תשלומים לספקים, בסכום כולל של 41,009 ₪, סכומים שהתובעת הכחישה, מבלי להתמודד איתם באופן ספציפי, ואשר הוכחו בפועל, במידת הראייה הנדרשת.
8. נעבור עתה לבחון את טענות הקיזוז, באשר להוצאות נטענות, בגין תשלומם בעבור כוח אדם ושירותים מקבלנים חליפיים, אחרים. אתייחס לקבלנים אלה, מבחינה מספרית, בהתאם להתייחסות של מר מוסקוביץ בתצהירו. הנתבעת הודתה כאמור בקיזוז מלא התשלום לקבלן הראשון , הרתך, לירן הרשטיג, ואין צורך לדון בו (הסכום כלול בפרק ו' לעיל).
9. באשר לקבלן השני, מר שלמה לולדימיר מרדכייב מבוקש קיזוז כולל בסך 75,800 ₪, בשעה שהתובעת הודתה בסך של 54,000 ₪ מסכום זה (ר' פרק ו' לעיל). מדובר בהפרש נוסף לקיזוז בסך של 21,800 ₪ , בגין התשלומים ששולמו על ידי הנתבעת לקבלן זה. בחקירתו הנגדית נשאל מנהל התובעת אודות חוסר ההתאמה בין הסכום הסופי בהודעה המשלימה שלו (בבקשה 11 בתיק), לבין סך רכיביו, והוא טען כי ייתכן ו"נפלה טעות סופר". לא היה בפיו גם כל הסבר לעובדה שתחילה הוא הודה בזכות קיזוז הנתבעת בסך 32,500 ₪ בגין "עבודות גבס של קבלנים אחרים", ולאחר מכן, הודה, בסך של 54,000 ₪, בקשר לקבלן זה. לא שמענו מפיו עד היום מדוע הינו מודה "רק" בסך מוגדל של 54,000 ₪ ולא במלוא הסכום הנטען. הנתבעת צרפה מסמכים המלמדים על כך שהיא שילמה בפועל לקבלן האמור את הסכומים הנטענים, החל מ-8/08 ועד לסיום עבודות הפרויקט (ר' נספחים 37א' – 37ז' לתצהירו של מר מוסקוביץ). הנני סבורה שטענת קיזוז זו הוכחה, במידת הראיה הנדרשת, במלואה ודינה להתקבל באשר למלוא ההפרש השנוי במחלוקת בסך של 21,800 ₪, ודינה, להתקבל.
10. באשר לקבלן השלישי, מבוקש קיזוז בסך של 8,055 ₪. הסכום המבוקש הוגדר בגין "ניקיונות+תיקונים+השלמות בעבודות גבס". מדובר בכספים ששולמו לחברת כח אדם המספקת פועלים. חישוב החיוב בוצע בעבור ימי עבודה של פועלים. עיון במסמכים הרלבנטיים לקבלן זה, מלמד שהנתבעת שלמה לקבלן זה סך של מעל ל- 180,000 ₪. בחשבוניות של קבלן המשנה שנערכו על ידי הנתבעת, צוינו מספר קבלני משנה ביניהם התובעת, אותם יש לחייב בשכר עבודת פועלי היום. הסכום המבוקש הנ"ל, אותו מבקשת הנתבעת להכיר בו לקיזוז, תואם את חשבון קבלן המשנה החלקי (עד לחודש 02/08). הנני סבורה שיש להכיר בסכום הנטען, לצרכי קיזוז. הנני סבורה שטענת קיזוז זו הוכחה, במידת הראיה הנדרשת בסך של 8,055 ₪, ודינה להתקבל.
11. באשר לקבלן הרביעי, מר לוי דדשב, מבוקש קיזוז כולל בסך של 81,750 ₪. עוד במכתב של התובעת מיום 6/9/10, היא הודתה בזכות הנתבעת לקזז סך של 65,000 ₪ בגין תשלומים לקבלן זה לעבודות שפכטל, שלא בוצעו על ידי התובעת. בחקירתו הנגדית של מנהל התובעת הוא הודה כי קבלן זה ביצע את עבודות השפכטל שהתובעת הייתה אמורה לבצע (ר' ע' 26 שו' 32; עמ' 27 שו' 1 לפרו'). ההפרש המבוקש על ידי הנתבעת, שהתובעת לא הודתה בו, עומד על סך של 16,750 ₪.
12. עיון במסמכים מלמד שהפער בין הצדדים, יכול לנבוע רק מכמות ימי העבודה של פועלי הצבע/שפכטל שביצעו עבודות אלה , לחיוב התובעת. הנתבעת צרפה מסמכים חודשיים, שנערכו בזמן אמת, ובכל הקשור לטענת קיזוז זו ויש להכריע מחלוקת זו, להערכת כמות ימי העבודה , שיש לחייב התובעת בהם, על דרך האומדנה. הנני על כן מעמידה את סכום הקיזוז הכולל שהנתבעת זכאית לו , בגין תשלומים לקבלן זה, על סך 75,000 ₪. הנני סבורה שטענת קיזוז זו הוכחה בגובה 75,000 ₪ (על דרך האומדנה), על כן הנתבעת זכאית לקיזוז (בנוסף על הסכום המוסכם של 65,000 ₪ - ר' פרק ו' דלעיל), בסך של 10,000 ₪, נוספים.
13. באשר לקבלן החמישי, מבוקש קיזוז בסך 38,740. מדובר שוב בקיזוזים אשר הוגדרו כקיזוזים בגין התחשבנות ימי עבודה של פועלים. קבלן זה הינו אותו הקבלן שהוגדר דלעיל, בתור ה"קבלן השלישי", אולם במהלך תקופת ביצוע העבודה, חברה זו שינתה את שמה, כך שחברת כוח האדם (אשר התייחסנו אליה דלעיל בתור הקבלן השלישי) הינה גם הקבלן החמישי. המסמכים שצורפו מלמדים כי סך התשלומים ששולמו לקבלן זה, בעבור שעות עבודה של פועלים, מגיע לכדי מאות אלפי שקלים. הנני מפנה שוב לנספח 33, המכתב של ב"כ התובעת בו הודתה התובעת בזכות קיזוז של הנתבעת, בסך כולל של "32,500 ש"ח" בגין תשלום ל"אנשי/פועלי גבס".
14. הנתבעת צירפה את חשבונות קבלן המשנה החל מ-3/08 ובכל חשבון חלקי שכזה, מופיע מלכתחילה, חלוקת שעות החיוב על פי קבלני השטח השונים כולל התובעת. בעבור החודשים 3/08 עד 8/08 חויבה התובעת בכ-180 שעות עבודה. מנהל התובעת הודה כי בגין דרישות הביטחון הגבוהות של האתר, התובעת התקשתה להביא את מלוא כח האדם שנדרשו לביצוע עבודותיה, בכוחות עצמה. בין חודשים 9/08 ועד ל-1/09 חויבה התובעת בחשבונות השוטפים בכ-600 שעות עבודה נוספות של פועלים, כ-300 מתוכם בחשבון של חודשים 12/08 עד 1/09. נתונים אלה הונחו בפני התובעת. לוּ רצתה היא להשׂיג עליהם, היה עליה לעשות כן, באופן מפורט. אין להתפלא על טענות התובעת שהיא נשאה בשעות עבודה מוגברות של פועלים בכל הקשור לפועלי היום החל מ-9/08, ובאופן מוגבר בחודשים שלאחר מכן, לקראת סיום הפרויקט ותיקונים, במסגרת מסירתו למזמין. בחודשים אלה, התובעת כבר לא עבדה באתר, אבל היה צורך בהשלמת עבודותיה. החשבונות מעידים על כך שגם קבלנים אחרים חויבו באופן שוטף בשעות עבודה של פועלים יומיים ובמרבית שעות העבודה חויבו באופן שוטף על חשבון הנתבעת עצמה. יש בכל האמור, כדי לתמוך בטענת הנתבעת לקיזוז הסכום הנטען בנדון. הנני סבורה שטענת קיזוז זו הוכחה, במידת הראיה הנדרשת בסך של 38,740 ₪, ודינה להתקבל.
15. באשר לקבלן השישי, מבוקש קיזוז בסך 65,000 ₪. מדובר בתשלום של הנתבעת לקבלן פיגומים, אשר לטענת מר מוסקוביץ הוצבו בשטח לצורך ביצוע עבודות הגבס הגבוהות , בלובי של הבניין. על פניו, ככל שהיה צורך בהקמת הפיגומים בשל גובה הלובי, הרי שהצבתם נדרשו לביצוע העבודות בגובה, כולל עבודות הגבס של התובעת. מהמסמכים עולה שהפיגומים הוצבו בחודשים האחרונים של עבודות התובעת באתר. הנתבעת לא ייחסה את מלוא החשבון הסופי לתובעת (ר' נספח 45 א') אלא חייבה את התובעת במחצית מהסכום, בסך 32,500 ₪, בזמן אמת (ר' נספח 45 ב' לתצהיר מר מוסקוביץ). הנני סבורה כי אותו החיוב שבוצע בזמן אמת, משקף סכום השתתפות אמתית שיש לייחס לתובעת בכל הקשור לעלות הצבת הפיגומים. הנני סבורה שטענת הקיזוז הזו הוכחה, בחלקה, במידת הראיה הנדרשת, באשר לסך של כ- 32,500 ₪, ודינה להתקבל , באשר לסכום זה.
16. הקיזוזים האחרונים אשר הנתבעת בקשה להכיר בהם (ר' סעיף 33 (ה) ו(ו)) הינם הוצאות/נזקים כללים בגין אי הגשת חשבונות חלקיים חודשיים הכוללים חישובי כמויות על ידי התובעת וכן בגין טיפול הנתבעת בהזמנת חומרים, שירותים וכח אדם להשלמת ביצוע עבודות התובעת, במהלך תקופת עבודתה לאחר עזיבת התובעת את הפרויקט.
17. כבר קבעתי דלעיל שהתובעת הפסיקה לעבוד בפרויקט, בטרם השלמתו במעין הסכמה, בין אם בשתיקה ובין אם מכללא. היא אף הועסקה לאחר מכן בפרויקט אחר של הנתבעת. בנסיבות אלה לא מצאתי לקבל טענות קיזוז אלה אשר לא הוכחו במידת הראיה הנדרשת, והנני מורה על דחייתן.
18. לסיכום, הנתבעת הרימה את הנטל הנדרש להוכחת זכות קיזוז בגין תשלומים נוספים לקבלנים (מעבר לסכומים הנ"ל, שהתובעת הודתה בהם), בסכום כולל של 111,095 ₪, סכומים שהתובעת הכחישה, או הודתה בהם רק באופן חלקי, ואשר הוכחו בפועל, במידת הראייה הנדרשת.

ט. סוף דבר:

1. יתרת התמורה החוזית שטרם שולמה לתובעת ,לאחר ניכוי הקיזוזים אשר התובעת הודתה בהם, עומדת של סך של 384,398 ₪, בתוספת מע"מ. מצאתי שהנתבעת זכאית לקיזוזים נוספים, כפי שפורט דלעיל, בסך כולל של 152,104 ₪.

1. לאור האמור, הנני קובעת שיתרת החוב של הנתבעת כלפי התובעת בגין הפרויקט, לאחר קיזוזים, עומד על סך של 232,294 ש"ח, בתוספת מע"מ, נכון ליום 1/11/09 . הנני על כן מחייבת את הנתבעת לשלם סכום זה לידי התובעת, בתוספת הפרשי הצמדה (על פי מדד מחירי התשומה בבנייה למגורים, כמפורט בחוזה שבין הצדדים) וכן בצירוף ריבית כחוק, החל מיום 1/11/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
2. בהתחשב בפער שבין סכום התביעה, לבין סכום פסק הדין ייפסקו הוצאות חלקיות. הנתבעת על כן תישא בהוצאות התובעת בגין ניהול ההליך, כולל בגין שכ"ט עו"ד , בסך כולל של 25,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום והחל מאותו מועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום המלא בפועל.
3. המזכירות תשיב לידי התובעת את סכום הפיקדון שהופקד על ידיה בתיק (שעל הפקדתו הורתה כב' השופטת ר. שמולביץ, בהחלטתה מיום 3/2/11).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ה, 30 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.