עניינו של פסק דין חלקי זה בשאלת החבות בגין נזקי גוף שאירעו כתוצאה מתאונת עבודה. עיקר המחלוקת העומדת להכרעה הינה האם מדובר בתאונת עבודה שהינה גם תאונת דרכים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (ולהלן: חוק הפיצויים).

רקע עובדתי :

על נסיבות התרחשות האירוע אין מחלוקת.

התובע הינו תושב סאלם, אשר הועסק אצל הנתבעת כעובד שכיר, במשך פרק זמן של כ – 27 שנה. הנתבעת הינה חברה המתמחה בביצוע עבודות חשמל.

בתאריך 28.4.2006 נדרש התובע לבצע בשטח המושב "בקעות" עבודה הכרוכה בהוצאת עמודי חשמל והעתקתם, בסיוע נהג טרקטור אשר נשכר על ידי הנתבעת. לאחר הוצאת אחד מהעמודים מתוך האדמה וקשירתו אל הטרקטור, התרחק התובע מהטרקטור מרחק של כארבעה מטרים, בכדי לסייע בהכוונת נהג הטרקטור במהלך פינוי העמוד. בעודו במקומו, הרים הטרקטור את העמוד ולאחר מכן התחיל להורידו שוב לקרקע. במהלך הורדת העמוד לאדמה נקרע הכבל שקשר את העמוד לטרקטור. העמוד נפל ופגע בגופו של התובע.

בעטייה של הפגיעה פונה התובע לטיפול רפואי ואובחן כסובל מפגיעות שונות ברגליו ובברכיו.

כאמור, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת סיווג האירוע. טענת הנתבעת הינה כי מדובר בתאונת דרכים ולפיכך, בהתאם לעקרון ייחוד העילה הקבוע בהוראת סע' 8 לחוק הפיצויים, הרי שיש לדחות את התביעה כנגדה. מנגד, טוען התובע כי עסקינן בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, ועל המקרה יש להחיל את הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (והלן: הפקודה).

בהתחשב באופי המחלוקת, נשמעו בשלב זה ראיות בשאלת החבות בלבד.

טענות התובע :

התובע טוען כי הפגיעה התרחשה כתוצאה מרשלנותה וחוסר זהירותה של הנתבעת, בשל אי הנהגת שיטות עבודה מתאימות, אי הספקת ציוד מגן ואמצעי בטיחות מתאימים ואי מתן הדרכה מתאימה.

בכל הנוגע לטענות הנתבעת לעניין סיווג התאונה כתאונת דרכים, התובע מדגיש כי ייעודו המרכזי של הטרקטור הינו לשמש ככלי לחפירה וליישור האדמה. בהתחשב בנסיבות האירוע הרי שייעודו המקורי של הטרקטור שונה, שכן עבודות הרמה צריכות להתבצע על ידי מנוף מיוחד. 

בנוסף, בפי התובע טענה לפיה במקרה דנן חל חריג ה"טעינה ופריקה", המוציאה ממסגרת ה"שימוש" ברכב את טעינתו של מטען או פריקתו בעת שהרכב עומד.

טענות הנתבעת :

הנתבעת טוענת כי מאחר שהאירוע התרחש לאחר תום שלב טעינת העמוד על גבי הטרקטור וטרם שהחל בפועל שלב הפריקה, הרי שאין המדובר בחריג ה"פריקה טעינה" שבחוק הפיצויים. על התאונה חלים רכיבי ההגדרה הבסיסית הקבועה בחוק, שכן האירוע נגרם עקב שימוש בטרקטור תוך ניצול הכוח המיכני שלו ובלא ששונה ייעודו המקורי.

הנתבעת מציינת כי עמוד החשמל הובל על ידי הטרקטור במסגרת מטרתו התחבורתית של כלי הרכב. משמע, לא שונה ייעודו התעבורתי של הרכב. מכאן, העובדה שבעת התרחשות התאונה הרכב עמד על מקומו איננה משנה כהוא זה.

עוד נטען, כי מעדותו של נהג הטרקטור עולה כי מתקיים הקשר הסיבתי שבין ניצול הכוח המיכני של הרכב לבין התאונה, הן מן הפן העובדתי והן מן הפן המשפטי. הנתבעת מפנה למבחן הסיכון שנקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קוואסמה נ' האשם רג'בי , פ"ד נ(3), 661, כאשר לשיטתה הנזק שנגרם הינו בתחום הסיכון אותו יוצר הכוח המיכני של הרכב.

דיון והכרעה : 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לקבל את עמדת התובע, לפיה מדובר בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים.

ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים קובעת בחלקיה הרלוונטיים לענייננו כי תאונת דרכים הינה:  "...מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה..... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי..."

בחינת רכיביה הבסיסיים של ההגדרה ביחס למקרה שלפניי מעלה כי אין חולק בדבר התרחשותו של אירוע ואין חולק בדבר העובדה כי נגרם נזק גוף. לגרסת התובע, העמוד הוצא מהאדמה ונקשר בכבל לכף הטרקטור על מנת להעבירו למקום אחר. במהלך הורדת העמוד נקרע הכבל וכתוצאה מכך נפל העמוד והתובע נפגע. התובע והעד מטעמו חזרו על גרסאותיהם שבתצהירים ובאלה מצאתי ליתן אמון. כמו כן לא הובאה כל גרסה מפי הנתבעת בדבר אופן התרחשות התאונה. אשר על כן גרסת התובע מתקבלת כלשונה.

עוד אין מחלוקת, כי עסקינן ב"רכב מנועי". הגדרת רכב מנועי בחוק הפיצויים כוללת גם טרקטור.

על יתר רכיבי ההגדרה חלוקים הצדדים.

שימוש ברכב למטרות תחבורה

הנתבעת טוענת כי במועד התאונה עסק הטרקטור בהובלת עמודים ממקום למקום, דהיינו מטרה תחבורתית (סע' 9 לסיכומים). לפיכך, העובדה כי ברגע בו אירעה התאונה הטרקטור לא היה בנסיעה אינה רלוונטית, שכן ההתעסקות בשעת הפגיעה הייתה העברת עמוד החשמל ממקום למקום.

טענה זו יש לדחות. עיון בעובדות המקרה אינו תומך במסקנה כי העמודים הובלו ממקום למקום. העד מטעם התובע ומי שהיה הבעלים ונהג הטרקטור מר חאלד אבו הניה (ולהלן: הנהג) השיב לשאלת ב"כ הנתבעת:

"ש. האם הוצאת עמודי חשמל, העברת העמודים ממקום למקום, זה שימוש רגיל בטרקטור

ת. הרמנו והחזרנו את העמוד לאדמה."

(עמ' 8 ש' 20-21).

ובהמשך:

ש. קשרו את העמוד לטרקטור, הטרקטור נסע ומשך את העמוד?

ת. לא. הטרקטור עמד על המקום ולא נסע ורק הרים את העמוד והוריד אותו"

(עמ' 8 ש' 27 – 28)

אציין, כי אף בתצהיר הנהג, העיד האחרון כי הוא נשכר לצורך ביצוע עבודות של "הרכבת/ החלפת/ ו/או התקנת עמודי חשמל" (סע' 4 לתצהיר), ולא הובלת העמודים.

היינו, אין תימוכין עובדתי לכך שהטרקטור הוביל עמודים ממקום למקום אלא אך כי שימש כוח עזר להרמתם באמצעות הכף, ולהנחתם במקום אחר.

במסגרת ע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קואסמה נ' האשם רג'בי, פ"ד נ (3) עמ' 661 אליו מפנה הנתבעת, נדרש בית המשפט העליון לשאלת האם התחשמלותו של המנוח בשל נגיעת צינור בטון בו אחז, בחוטי חשמל של מתח גבוה, בשעה שפרק את הבטון מהמערבל בעזרת משאבה נפרדת, הינה תאונת דרכים. בית המשפט אשר קיבל את הערעור קבע בין היתר כי " הפעלת הרכב לא נעשתה "למטרות תחבורה". הפעלת הרכב נעשתה תוך ניצול ייעודו הלא תעבורתי. הסיכון שבגינו מצא המנוח את מותו לא היה סיכון תעבורתי. לאור מסקנה זו, שוב אין מקום לבחינת הקשר הסיבתי. אכן, אם הפעלת הרכב אינה מהווה "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", ממילא ברור כי הנזק שהפעלת הרכב גרמה לא בא "עקב השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

ניצול הכח המיכני של הרכב

לאור הקביעה שאין המדובר בשימוש למטרות תחבורה, הרי שיש לבחון האם אירוע התאונה נופל במסגרת אחת החזקות המרבות - החזקה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב.

באותו הליך (6000/93), קובע בית המשפט באשר לחזקה זו, כי כדי להביא לשכלולה יש לקיים חמישה תנאים:

ביסוד חזקה חלוטה זו עומדים מצבים שונים שבהם "רכב מנועי" הוא בעל ייעוד דו (או רב) תכליתי. אחד מייעודיו הוא תעבורתי. ייעוד אחר – ותנאי הוא כי ייעוד זה יהיה ייעודו המקורי – אינו תעבורתי. על-פי תנאיה של החזקה החלוטה, אם מאורע גרם נזק גוף עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, ובעת ניצול כוח מכאני זה לא שינה הרכב את ייעודו המקורי הלא תעבורתי, יראו במאורע זה "תאונת דרכים" (ראה רע"א 8061/95 [8] הנ"ל). האם מתקיימים בתאונה שלפנינו יסודותיה של חזקה חלוטה זו?

.9על-פי הגדרתה של החזקה החלוטה, נדרשים חמישה תנאים לשכלולה. חמישה תנאים אלה הם: (1) "מאורע"; (2) שנגרם "עקב"; (3) "ניצול הכוח המיכני"; (4) של "הרכב"; (5) בעת הניצול "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי...".

בית המשפט מוסיף ובוחן האם התאונה ארעה "עקב" ניצול הכוח המיכני. לשיטתו, ביטוי זה מעמיד דרישה להוכחת קשר סיבתי בין ניצול הרכב לבין התאונה. נדרש קשר סיבתי עובדתי (סיבה בלעדיה אין) וכן קשר סיבתי משפטי.

אין קושי בעניין שלפניי לקבוע כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין ניצול הכוח המיכני לבין התאונה. לולא העמסת העמוד על הטרקטור באמצעות קשירתו בכבל ולולא פריקתו ממנו, לא הייתה נגרמת התאונה.

הקושי ניצב בעניין הקשר הסיבתי המשפטי הקשור למבחן הייעודי "סיכון זה קשור למבחן הייעודי, ובוחן את ייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב. נמצא, כי עניינו של מבחן הסיכון, במסגרת החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב", הוא במתן תשובה לשאלה, אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המכאני לייעודו המקורי הלא תעבורתי יצר (ראה ת"א (עפ') 2479/91 מאהר אבו סאלטוה ואח' נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ [14]).

אם כן, שתי שאלות טעונות התייחסות: האחת - האם שונה במועד התאונה ייעודו המקורי של הטרקטור. השנייה - בהנחה שהייעוד המקורי לא שונה, האם קיים קשר סיבתי משפטי בין התאונה לבין הסיכון שיצר השימוש בכוח המיכני.

אשר לשינוי הייעוד –

נטל ההוכחה, לעניין עצם ניצול הכוח המכני ולעניין ההימנעות משינוי ייעודו המקורי של הרכב מוטל על הטוען לחלותו של חוק הפיצויים"  (ראה א. ריבלין "תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 320 – 321).

משמע, על הנתבעת להוכיח כי לא בוצע שינוי ייעוד בטרקטור כאשר נוצל כוחו המיכני להרמת אותם עמודי חשמל, וכי הסיכון שנוצר הינו במתחם הסיכון המשפטי.

ברע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח כהן ניסים ז"ל מיום 22.6.2009, נדרש בית המשפט העליון לשאלה בדבר שינוי הייעוד. באותו עניין דובר במשאית שבארגזה הותקן עגורן, שבקצהו מתקן הרמה לצורך נשיאת משטחי ריצוף. המנוח ביקש מנהג המשאית להעביר ממקומו מבנה נייד עשוי בטון. לשם כך חוברו בתחתית המבנה מוטות פלדה, שנקשרו למתקן ההרמה באמצעות רצועת בד. התאונה ארעה כאשר הנהג החל מרים את המבנה, שהתהפך וצנח על המנוח.

באותו עניין קבע בית המשפט, כי בעת התאונה שינה הרכב מייעודו המקורי. נקבע כי, המבחן הראוי לצורך בחינת ייעודו המקורי של הרכב הינו "מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על ידי אמת המידה של ההתוויה המקצועית המלווית להפעלתו הלא תעבורתית של הרכב" (ראה שם פסקה 7). עוד נקבע כי יש לבחון את השימושים המקוריים שלשמם הותקן ברכב אותו אביזר, הן במישור הטכני והן במישור המהותי. במקרה כזה עשוי לקום צורך בהבאת תשתית ראייתית מקצועית. כן נקבע, כי יש צורך לבחון האם מדובר בשינוי מאולתר ברכב או באביזר נלווה. "...שינוי מאולתר ברכב או באבזר הנלווה אינו יכול ליצור, יש מאין, ייעוד "מקורי" (לא תעבורתי) חדש לרכב – ייעוד שלא היה בו קודם לכן. כאמור בפסק-הדין בעניין פטאפטה: "ניתן לומר כי יעוד מקורי הינו אותו יעוד מובנה, 'קבוע', המתקיים ברכב. יסוד הקביעות נבחן לעניין איתור ייעודו המקורי של הרכב. כלי-רכב אינו יכול 'לרכוש' ייעוד 'מקורי' נוסף בדרך של תוספת, או שינוי, מאולתרים או ארעיים. פרוש זה מתיישב עם לשון החוק, שהרי המילים 'ייעודו המקורי"' מכוונות לתכונה שאינה ארעית; פרוש זה מתיישב עם תכלית החוק, שכן אילו היינו קובעים כי כל שינוי ארעי או מאולתר ברכב יקנה לו ייעוד נוסף מקורי, היה מתרוקן מתוכן הסייג הממעט בדבר השינוי מן הייעוד המקורי" (שם, בעמ' 715). אלתור מהותי מלמד על שינוי מן היעוד המקורי שהרי לשם הגשמת יעוד זה אין צורך באלתור שכזה".

כן נקבע, כי יש להבחין בין אלתור המשנה את הייעוד המקורי לבין מימוש רשלני של הייעוד המקורי.

בנוסף, בית המשפט מדגיש את החשיבות שלא לעודד ניצול של כלי רכב למטרות שלא לשמן יועדו "הבוחר בכל זאת לסטות מההתוויה המקורית והטבית מתוך סברה, אמונה או תקווה שהרכב יעמוד במעמדה (תרתי משמע), צריך לדעת שהוא עלול לצאת מגדרי חוק הפיצויים" (שם פסקה 9).

ומן הכלל אל הפרט -

כאמור, הנטל על הנתבעת.

אין מחלוקת כי טרקטור הינו כלי רכב רב תכליתי. ייעודו התעבורתי הינו נסיעה אך בנוסף הוא מיועד גם לביצוע עבודות חקלאיות ואף לגרירה של מטענים ומשאות.

"הטרקטור הוא כלי עבודה ממונע המתאפיין בנשיאה ובגרירה של מטענים המשמש בדרך כלל בחקלאות. המונח טרקטור אינו משמש כשם כולל למשפחה מורחבת של כלי עבודה, זהו כלי המשמש בין השאר לגרירת משא ולביצוע עבודות חקלאיות בעזרת מנוע הטרקטור..."

ראה ריבלין (שם), עמ' 124)

בעל הטרקטור שהעיד טען כי מדובר בכלי חפירה ויישור קרקע. כאמור, הנתבעת בחרה שלא להביא לפניי ראיות כלשהן, לרבות לא לעניין ייעודו המקורי של הטרקטור או לעניין שינוי אותו ייעוד. היא מנסה לסמוך טענותיה על כך שהיא מבצעת את העבודה באופן זה במשך שנים וכי יש להידרש אף למטרתו הסובייקטיבית של המשתמש.

דומני, כי טענה זו אינה יכולה לסייע לה. מבחן ההתוויה המקצועית לא הוכח, ואף במבחן השכל הישר קשה לקבל כי קשירת עמוד באמצעות כבל לכף הטרקטור הינה היעוד המקורי שלו.

ראה בעניין זה ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד ואח', פ"ד נו (3) 707 במסגרתו נקבע (בנסיבות דומות מאוד לעניין שלפניי) כי ייעודיו של המחפרון הינן פעולות חפירה באמצעות כף וכי "שיני הכף נועדו להינעץ בעפר; הן לא נועדו לשמש מתלה לרצועות מאולתרות שתשמשנה להנפת חפצים. כף המחפרון לא נועדה לשמש מנוף או מתלה – כך הוכח במשפט".

(שם פסקה 8).

אין לפניי כל הוכחה כי אין המדובר באלתור לצורך ביצוע עבודה זו. יתרה מכך, אף לא הוכח כי הכבל היה מיועד למשימה שהיה אמור לבצע, לא הוכח כי נקשר במקום שהיה מיועד לקשירתו, ולא הוכח כי היה איתן דיו כדי לאפשר את העמסת המטען שהוטען עליו.

תוצאת האירוע נשוא מחלוקת זו אף איננה מהווה פרי מימוש רשלני של הייעוד המקורי של הרכב. זאת, שכן על פניו אין זה מתפקידו של רכב המיועד לביצוע עבודות חפירה ויישור קרקע לבצע במקביל גם עבודות באמצעות כבלים מאולתרים הנקשרים לכף הטרקטור.

בנסיבות העניין שלפניי יש לקבוע אם כן כי ייעודו המקורי של הטרקטור שונה.

נוכח קביעתי שלעיל, אזי אין צורך להידרש לסוגיית מתחם הסיכון שיוצר השימוש בכוח המיכני. אציין בהקשר זה בזהירות כי אפשר אף בנקודה זו לקבל כי קריעת הכבל אינה במתחם הסיכון שיוצר השימוש בכוח המיכני ואף בעניין זה לא הביאה הנתבעת ראיות מטעמה.

פריקה וטעינה

לטענת התובע מדובר בפריקה של מטען מהטרקטור, ולפיכך אין המדובר ב"שימוש ברכב מנועי" כמשמעותו בהוראת חוק הפיצויים.

מנגד, טוענת הנתבעת כי אין המדובר בפריקה וטעינה, שכן הליך הטעינה הסתיים ונפילת העמוד ארעה בטרם החלה פעולת הפריקה (סע' 7 לסיכומיה).

איני יכולה לקבל את פרשנות הנתבעת להשתלשלות העניינים, שכן מעדויות התובע והנהג עולה כי התאונה ארעה במהלך הפריקה, היינו בעת הורדת העמוד, ואף לאחר שנגע בקרקע. הורדת העמוד לקרקע מהווה חלק אינטגראלי מהליך הפריקה (לעניין היקף פעולות הלוואי הנילוות לפריקה וטעינה, ראה ריבלין (שם) עמ' 230 – 231).

אמנם, פריקה וטעינה אשר נעשות באמצעות ניצול הכוח המיכני של הרכב באות בגדרו של החוק (ראה בעניין זה ריבלין (שם) עמ' 234). ואולם, קביעה זו כוחה יפה אך במידה והרכב לא שינה מייעודו המקורי. בהתחשב בקביעה דלעיל בדבר שינוי הייעוד המקורי, אזי ממילא חל החריג של "פריקה וטעינה" המוציא פגיעה בנסיבות כאלה מתחולת החוק.

על יסוד כל האמור לעיל, נדחית טענת הנתבעת כי מדובר בתאונת דרכים. אני קובעת כי יש לקבל את עמדת התובע לפיה המקרה דנן מהווה תאונת עבודה, עליו חלות הוראות הפקודה.

רשלנות הנתבעת

התובע לא נחקר כלל על נסיבות התרחשות התאונה והחקירה נתמצתה אך בעניין סיווג התאונה, חרף העובדה שבתצהירו התייחס התובע גם לאספקטים הרשלניים שבהתנהלות המשיבה. לפיכך, הוכחה אף רשלנות מצידה של הנתבעת, אשר הנהיגה שיטת עבודה פסולה באופן הוצאת העמודים בדרך זו, תוך שימוש בכלי שאינו מתאים לכך, ממילא כי לא הזהירה את עובדיה ולא הדריכה אותם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה.

לסיכום, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לתאונה בשל רשלנותה.

לצורך המשך ההליך ולשם בירור שאלת הנזק, הרי שככל שבדעת הנתבעת להגיש חוות דעת נגדית עליה לעשות כן בתוך 60 יום מהיום.

הנתבעת תשא בהוצאות הליך זה בסך של 3,000 ₪.

אני קובעת ישיבת ק"מ נוספת ליום 26.3.14 שעה 9:00

המזכירות תמציא עותק לצדדים ותדאג לזימונם.

ניתן היום, א' שבט תשע"ד, 02 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.