1. התובע, יליד שנת 1958, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בטענה שנפצע ממלגזה. הנתבע 1 הפעיל בזמן הרלוונטי את המלגזה, אשר שייכת לנתבעת 2 ומבוטחת אצל הנתבעת 3.

על פי כתב התביעה, ביום 10.12.09, בעת שהגיע התובע ביחד עם אשתו לבקר את חברו הנתבע 1 במקום עבודתו, מצא את הנתבע 1 עובד על המלגזה. הנתבע 1 ביקש מהתובע לפתוח את ידית המכולה המורכבת על המלגזה והתובע ניסה לעזור לו. הוא הניח את ידו השמאלית על תורן המלגזה, ושעה שניסה לפתוח את המכולה בידו הימנית, הורד לפתע תורן המלגזה וידו השמאלית של התובע נמחצה בעוצמה על ידי אחד ה"רלסים" שהיה מחובר לתורן המלגזה.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את אירוע התאונה על כל פרטיו וכפרו בחבותם בקשר אליו.

1. נוכח המחלוקת בין הצדדים בדבר סיווג האירוע כתאונת דרכים ובשאלת החבות קבע בית המשפט (כבוד השופטת רננה גלפז-מוקדי) כי יש לברר שאלה זאת תחילה, לפני דיון בבקשה למינוי מומחים רפואיים, והורה על הגשת תצהירים בשאלת החבות בלבד (החלטה מיום 12/5/2011). בהמשך מינה בית המשפט מומחים בתחום האורתופדי ובתחום הנפשי אשר קבעו לתובע נכויות בגין התאונה בשיעור 31.5% (אורטופדי) ו- 10% (נפשי).

בין מינוי המומחים לבין קבלת חוות דעתם, נוכח מעברה של כב' השופטת גלפז-מוקדי לכהן בבית משפט השלום בנצרת, הועבר התיק לטיפולי. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק וניתנה הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה, ביקש התובע לקבוע את התיק לשמיעת הוכחות. הצדדים הגישו את ראיותיהם באמצעות תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע לשמיעת ראיות הצדדים לעניין הנזק ליום 14.4.2013.

1. בפתח ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ הנתבעים כי לאחר שעבר על התיק בצורה יסודית לקראת ישיבת ההוכחות, התברר כי קיימות גרסאות שונות של התובע לגבי התאונה והתעורר צורך לדון בשאלת החבות. לכן, ביקש לאפשר לנתבעים לחזור בהם מההודאה בסוגית החבות ולאפשר להם לחקור את התובע גם בנוגע לנסיבות התאונה, מבלי לדחות את ישיבת ההוכחות, ומבלי להביא ראיות נוספות מעבר לאלה שהוגשו.

ב"כ התובע התנגדה לבקשה בטענה כי התובע הוכן לחקירה בעניין הנזק בלבד וכי מדובר בפתיחה מחדש של חזית ומקצה שיפורים ללא כל בסיס. עם זאת הודיעה ב"כ התובע, לשאלת בית המשפט, כי אם יותר לנתבעת לחזור בה מהכחשת החבות, היא לא תבקש להגיש תצהירים וראיות נוספות, למעט הגשת תצהירי נסיבות שהוכנו לצורך דיון בבקשה לתשלום תכוף, ולא תבקש את דחיית הדיון.

לצורך מתן ההחלטה בבקשת הנתבעים עיינתי פעם נוספת בכתבי הטענות, בתצהירים ובמסמכים, והתרשמתי מקיומן של מספר גרסאות שמסר התובע ביחס לאירוע התאונה בהזדמנויות שונות. על כן, ובהתחשב בכך שמדובר בסוגיה מהותית ומרכזית, אשר בירורה דרוש לצורך ירידה לחקר אמיתות עובדות רלוונטיות ביותר, בכך שהנתבעים לא בקשו להביא ראיות נוספות אשר יכולות היו להפתיע את התובע, ובכך שלא נמנע מהתובע להביא ראיות ככל שיבקש להוכיח את כל הטענות השנויות במחלוקת, קיבלתי את הבקשה להתיר לנתבעים לחזור בהם מהודאה בחבות. כמו כן אפשרתי לתובע להגיש תצהירי נסיבות ותמונות של שחזור האירוע שהוכנו מטעמו, ואשר לא הוגשו במסגרת תצהירי עדות ראשית שהגיש.

1. מטעם התובע העידו התובע, אשתו ושכן שהגיע למקום התאונה זמן קצר לאחריה וכן אחיו. הנתבעים לא הביאו עדים מטעמם כלל.

דיון והכרעה

1. אומר מיד, התרשמתי מעדויות התובע ואשתו כי לא ניתן לתת בהן אמון כלל. מצאתי בעדויותיהם של התובע ואשתו סימנים רבים לאי אמירת אמת, לרבות ריבוי גרסאות לגבי הפרמטרים העיקריים של נסיבות התאונה. החל במנגנון הפגיעה בידו של התובע, איזה חלק/חפץ גרם למעיכה, באיזה שלב התרחשה, כיצד ומדוע.
2. כדי להבין את גרסתו של התובע (כפי שפורטה בכתב התביעה ובתצהיר הנסיבות) יש להיעזר בצילומי המלגזה שהגיש לתיק בית המשפט (ת/1) ודבריו במהלך בעדותו. עיון בתמונות מלמד, כי בקדמת המלגזה קיים תורן אשר חלקו התחתון נייח ובתוכו תורן נוסף היכול לעלות ולרדת. התורן הפנימי, הנייד, הוא זה שמחובר לשיני המלגזה וכאשר הוא מתרומם, בתוך התורן החיצוני, עולות עמו שיני המלגזה. בחלקו העליון של התורן הנייח מקובעת (לרוחבו) טבעת מתכת (אשר כונתה על ידי התובע "רלס"), ועל התורן הפנימי (הנייד) מקובעת קוביית מתכת באמצעות ברגים גדולים. כאשר התורן הפנימי יורד ומוריד עמו את שיני המלגזה, יורדת יחד אתו קוביית המתכת עם הברגים המקובעת אליו, באופן שהיא חולפת קרוב מאוד ל"רלס" [ראה צילומים 3, 4, 7].

לפי הסברו של התובע, המכולה שהונפה על ידי המלגזה והיתה מונחת על תושבת, כאשר התושבת היא זאת שמורמת על ידי שיני המלגזה. המכולה מקובעת לתושבת, אולם, באמצעות משיכה בידית, ניתן לשחרר את חלקה האחורי של המכולה מן התושבת, באופן שמאפשר להטות אותה קדימה ולשפוך את תכולתה לתוך מכולה גדולה יותר.

לפי הסברי התובע והתמונות שהציג, בעת התאונה הניפה המלגזה מכולת אשפה קטנה לגובה כדי לפרוק אותה לתוך מכולת אשפה גדולה וגבוהה. התובע עלה על קדמת המלגזה, אחז ב"רלס" שנמצא בגובה של חזהו לערך, באמצעות ידו השמאלית (צילום 4) והניף את ידו הימנית למעלה כדי למשוך בידית שאמורה לשחרר את המכולה (צילום 6). [ראה שחזור הפעולה בצילומים 8, 10]. באותו זמן, ירד תורן המלגזה (הפנימי), וקוביית המתכת עם הברגים מחצה את ידו השמאלית אל מול ה"רלס".

1. אלא, שבמספר הזדמנויות אחרות מסר התובע תיאורים שונים של האופן בו נגרמה הפגיעה בידו. כך למשל, בתעודה רפואית ראשונה מהמרפאה אליה פנה התובע דקות לאחר קרות האירוע (נ/1) נרשם בקטגוריה תלונות/סיבת הפניה: "נפל משקל על ידו השמאלית". בתעודה רפואית נוספת אשר נרשמה כשבוע לאחר התאונה (נ/2 מיום 17/12/09) נרשם בקטגוריה תלונות: "לפני שבוע נפל משקל על יד שמאל". וכך נרשם גם תחת הקטגוריה תלונות במסמך רפואי נוסף מאוחר יותר (מיום 4/4/10): "נפל משקל על ידו השמאלית". לא זו בלבד, אף למומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר ולנטין ז'טלני מסר התובע תיאור דומה: "לפי דבריו ב- 10/12/09 בעת ביקור אצל חבר שעבד עם מלגזה נפגע כאשר חלק כבד נפל על ידו השמאלית".

ואילו מומחה בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר נביל ג'ראיסי, ציטט מפי התובע גרסה שלישית ושונה לחלוטין לגבי המנגנון אשר לכד את ידו:

"....זה קרה בשנת 2009...החזקתי בידית ביד ימין ופתחתי היד השמאלית שלי נתפסה בדלת המכולה.. נמעכה והתרסקה..." (ההדגשה שלי - ע.ר.).

1. ריבוי גרסאות נוסף קשור במערכת הנסיבות שסבבה את אירוע הורדת תורן המלגזה ואת הסיבה שבגללה הורד התורן. כאמור, בגרסת כתב התביעה והתצהיר, הורד תורן המלגזה בעת שהתובע ניסה לפתוח את ידית המכולה.
2. הסיבה להורדת התורן תוארה על ידי התובע כטעות בהיסח הדעת של מפעיל המלגזה אשר הוריד את המלגזה במקום להרים אותה כיוון שבמקביל, שוחח בטלפון עם אשתו. במהלך עדותו בבקשה לתשלום תכוף ההסביר זאת כך:

"האדם דיבר בטלפון, במקום שיתן לחיצה לגבי למעלה, נתן לחיצה למטה והתחלתי לצעוק היד" (עמ' 3 ש' 1, 2).

ובעדותו בדיון פרט התובע:

"אבו כלייב נתן לחיצה, הוא דיבר בפלאפון, אולי כעס עם אשתו, אז הוא הוריד את הידית של המלגזה והחלק עם הברגים לחץ לי על היד, התחלתי לצעוק" (עמ' 31 ש' 30 עד עמ' 31 ש' 2).

1. בשלב מאוחר יותר של עדותו, לא עלה בידו לשמור על עקביות לגבי שני המאפיינים - השלב בתהליך בו הורד תורן המלגזה והסיבה בגינה הורד. הוא שינה את הגרסה וסיפר, כי הורדת התורן בוצעה לאחר שסיים את פעולת הפתיחה של המכולה שהיתה על המלגזה ופריקתה אל תוך המכולה הגדולה. לא זו בלבד, פעולת ההורדה של המכולה בוצעה באופן מכוון לאחר סיום הפריקה ולא בטעות.

"ש. הצלחת לפתוח את הדלת של המכולה.

ת. כן. תפסתי את הידית ביד ימין, ומשכתי אותה והצלחתי לפתוח דלת המכולה, הוא היה בטוח שהוא זרק את מה שהוא זרק לתוך המכולה והתחיל להוריד" (עמ' 32 ש' 13 - 15).

"ש. מה שהיה בתוך המכולה כבר נשפך.

ת. כן, שפך. אחרי שהוא שפך הוא סמך על זה שזה נשפך, ואני הייתי למעלה וצעקתי היד ... היד..." (עמ' 34 ש' 8 - 10).

"ש. שחררת את הידית והוא עושה הטייה.

ת. נכון.

ש. אח"כ המכולה חוזרת חזרה.

ת. נכון. אז כשהוא התחיל להוריד את המכולה באמצעות ההורדה של עמוד המלגזה נתפסה לי היד" (עמ' 35 ש' 6 – 10).

"באותו יום תוכן המכולה הקטנה היה בהטיה קדימה, אז לא היה קשה לפתוח את הידית. זה נשפך מהר" (עמ' 36 ש' 8 - 9).

לא זו בלבד, התובע תיאר כיצד החלק הקדמי של תושבת המכולה אשר הורמה על ידי שיני המלגזה, היה מונח על קצה המכולה הגדולה, באופן שלא ניתן היה להוריד את שיני המלגזה ללא התרחקות של המלגזה כולה לאחור או הטיית תורן המלגזה לאחור, כדי שניתן יהיה להוריד את המכולה (עמ' 36 ש' 14 - 17).

1. כאשר נשאל התובע מדוע לא ירד מן המלגזה לאחר שסיים את הפעולה אותה התבקש לבצע (המשיכה בידית לצורך שחרור המכולה) השיב:

"זה פעם ראשונה שאני עולה על המלגזה, אמרתי שבטח צריך להחזיר את הידית, אז ראיתי שהמכולה הקטנה גמרה לפרוק היא נכנסת לבד למקום שלה. רציתי להסתכל איך הוא עושה את זה, אמרתי בראש שלי אולי היא ירצה עוד עזרה או משהו. לכן נשארתי לעמוד על המלגזה" (עמ' 35 ש' 16 - 19).

1. כאשר נתבקש להסביר את הפער בין הגרסאות לא היתה בפיו תשובה:

"ש. בתביעה שלך נרשם בסעיף 6 לכתב התביעה – שבזמן שניסית לפתוח את המכולה עם יד ימין הורד לפתע התורן של המלגזה, ממה שסיפרת כעת, אנו מבינים שזה לא בזמן שפתחת, אלא כבר שחררת את המכולה, וחזרה.

ת. הסתכלתי אולי הוא צריך עוד עזרה, אולי זה רשלנות שלי. אני לא בעל מקצוע שאני יודע. זה פעם ראשונה שאני עולה על מלגזה. אם הייתי יודעת מה זה מלגזה, לא הייתי צריך לעמוד" (עמ' 35 ש' 29 עד עמ' 36 ש' 3).

1. וראה זה פלא, במהלך גרסתו החדשה נפלטה מפיו עובדה שסותרת את גרסתו העיקרית לחלוטין:

"ש. אם הוא כבר שפך את המכולה, למה אתה צריך להחזיק את הדלת של המכולה.

ת. אני לא החזקתי את הידית למעלה, פתחתי קודם לכן את הידית ועדיין המשכתי להחזיק ביד ימין את זרוע העגולה כדי שאני לא יפול" (עמ' 34 ש' 11 - 13. ההדגשה שלי - ע.ר.).

והרי כזכור, היד הפגועה של התובע, אשר לגרסתו עד כה אחזה באותה זרוע עגולה (ה"רלס") ואשר נמחצה, היא יד שמאל ולא יד ימין.

1. לכל אלה יש להוסיף, כי תנוחת הגוף בעת התאונה, כפי שהדגימה התובע בגרסתו הראשונית, הינה תנוחה לא טבעית, ולא סבירה. כפי שנראה בתמונה ת/8-1, התובע עומד מול תורן המלגזה, יד שמאל מוצלבת לפני הגוף ומחזיקה ב"רלס" הנמצא מול כתף ימין, ואילו יד ימין מונפת גבוה למעלה בהצלבה שמאלה, אל הידית הנמצאת מעל כתף שמאל. גם אם מדובר בתרחיש אפשרי, באקרובטיקה מסורבלת, אין בו כדי לשכנע, במידת הסבירות הנדרשת, שאכן התרחש בפועל. המצג שהציג התובע נראה כמנח גוף שלא בא לעולם אלא כדי לאפשר הסבר כיצד נפגעה ידו השמאלית על ידי המלגזה, וכל זאת, על מנת שהתאונה תכסה בצילו של חוק הפלת"ד.
2. התובע ואשתו ניסו לספק הסברים מדוע מסרו גרסה שונה מתיאור התאונה של התובע בבית המשפט, לפיה נפל על ידו משקל כבד. גם בהסברים אלה מצאתי ריבוי גרסאות, חלקן סותרות, והם לא היו משכנעים בלשון המעטה.
3. תחילה, בעדותו בבקשה לתשלום תכוף, הטיל התובע את האחריות לאמירת גרסה זאת על אשתו, שלא ידעה איך להסביר, בעת שהוא היה במצב של עילפון, ומיד לאחר מכן בסוף אותו משפט חזר בו ואמר כי הוא היה זה שהסביר מה קרה.

"ש. למה ביום התאונה, כתוב שנפל עליך משקל, ללא מילה על מלגזה.

ת. אשתי לא ידעה איך להסביר, מההתרגשות שלה ... התעלפתי שם הלחץ דם שלי היה נמוך היא אמרה שנפל עלי משקל ברזל, היא היתה רועדת גם היא פחדה. אני הסברתי מה קרה" (עמ' 3 ש' 3 - 8).

הסבר דומה נתן בעדותו בדיון:

"ש. אולי נפל עליך משהו מברזל על היד.

ת. הם לא הסבירו את זה טוב (אח שלו ואשתו - ע.ר.), קרה טעות. אני הייתי צריך להסביר כמו שצריך, אבל לי לא היה זמן להסביר את זה, הייתי בלי הכרה ולקחו אותי תוך שניות לרמב"ם" (עמ' 37 ש' 20 עד 22).

אלא שבמקומות אחרים במהלך עדותו מסר גרסאות אחרות ואף סותרות. כך למשל במהלך עדותו בדיון סיפר לפתע, מבלי שנשאל על כך, בתשובה לשאלה בעניין אחר :

אני אמרתי משקל כבד, כי המכולה שהיתה אז מונחת על שיני המלגזה זו לא הנראית בתמונה אלא גדולה יותר, כי זה היה משקל כבד". (עמ' 31 ש' 28 - 30 ועמ' 32 ש' 1 - 20).

ובהמשך, כאשר נשאל מדוע אמר למומחה מטעם בית המשפט שנפל חלק כבד על ידו השיב:

"ש. אבל אמרת שנפל חלק כבד על יד שמאל.

ת. המכולה לא כבדה ?

ש. המכולה נפלה לך על היד.

ת. לא. אבל כשמורידים את המכולה והיא לחצה את היד שלי, זה לא משקל כבד ?" (עמ' 37 ש' 31 עד עמ' 38 ש' 2)

ויושם לב, כי לפנינו גם גרסה נוספת לחפץ שגרם למעיכת ידו - המכולה עצמה.

במקום אחר מצא הסבר נוסף לגרסה זו לפיו הוטלה האשמה לרישום הגרסה על המומחה מטעם בית המשפט:

"אני לא יודע לקרוא ולכתוב. אני לא למדתי בבית ספר, אני חמור, אני אוסף זבל מפחי זבל. הרופא כותב, זה אשמתו" (עמ' 37 ש' 6, 7).

1. אף אשתו של התובע מסרה מספר גרסאות בעניין, חלקן סותרות את אלה של התובע וחלקן סותרות את עצמן.

תחילה מסרה, כי לא היא זו שתיארה את התאונה בפני הרופאים והסבירה את דברי בעלה בכך שסבל מלחץ דם נמוך:

"ש. ...בין נפל משקל לבין מה שאת מספרת עכשיו, אין דימיון בכלל.

ת. אצלנו בערבית יש הרבה מילים, משקל, מלגזה. זה משהו כבד. זה משהו כבד.

ש. דיברו איתך בערבית או בעברית בקופת חולים.

ת. לא. אני לא דיברתי עם אף אחד.

ש. את הבאת אותו ללין. אני מפנה אותך למסמך מלין. הוא אמר את הדברים.

ת. יש לו לחץ דם נמוך, לא יודעים מה מדברים. מי שיש לו לחץ דם נמוך מדבר מה שהוא רוצה" (עמ' 19 ש' 5 - 8).

ומיד לאחר מכן, כאשר נשאלה האם בעלה היה מסוגל לדבר בעת שהובא למרפאה הפכה את גרסתה:

"ש. האם הוא דיבר, הוא יכול היה לדבר בפגיעה הזו.

ת. לא.

ש. אז מי אמר ? את אמרת ?

ת. נכון, זה משהו כבד. זה לא משקל גבוה? גם אני הייתי מבולבלת כשראיתי את בעלי ככה" (עמ' 19 ש' 10 – 13).

וכן:

"אני לא יודעת להסביר טוב. אמרתי משהו כבד" (עמ' 19 ש' 24).

גרסה זאת השתנתה בהמשך, כאשר הטילה את האחריות לפער בין הגרסאות על הרופאים:

"הם כותבים מה שהם רוצים. אני אמרתי מלגזה" (עמ' 20 ש' 15).

במקום אחר ניסתה לתרץ את הפערים בין הגרסאות בקשיי שפה:

"ש. יש מסמכים מעת האירוע ובסמוך לו, במסמכים כתוב נפל משקל כבד על ידו, אין אזכור למלגזה ולא לתפיסת יד במלגזה.

ת. אני בעברית לא כל כך, עברית כבד אני לא מבינה. כולם יודעים שאני בעברית לא כל כך..." (עמ' 19 ש' 18 – 20).

אינני מקבל טענה זאת. העברית שבפיה היתה טובה למדי ללא צורך בתרגום כלל. התובעת אף הבהירה כי היא יודעת היטב מה זאת מלגזה וכיצד קוראים לה: "אני תמיד אומרת מלגזה כמו מזלג" (עמ' 17 ש' 20 - 22).

כאשר עומתה מול העובדה שהחבר אשר התובע עזר לו (הנתבע 1), שלח מכתב לחברת הביטוח בו נרשם שנפל לתובע חפץ ברזל כבד על היד השיבה:

"אם נפל משהו כבד, עושה לו חור בכף היד ? זה הבורג שנכנס לו מפה ויצא לו מפה" (עמ' 20 ש' 8).

דהיינו, העובדה שאשת התובע אמרה לרופאים שנפל על ידו של בעלה משקל כבד, במקום לומר שידו נתפסה במלגזה, איננו יכול לנבוע מקשיי שפה. הגב' יודעת מה היא מלגזה וכיצד קוראים לה בעברית ומבינה היטב את ההבדל בין מחיצת היד בין חלקי המלגזה לבין נפילה של חפץ כבד.

1. אין בידי לקבל אף אחד מן ההסברים ובוודאי שלא את כולם ביחד. נפילת משקל איננה לחיצת יד על ידי תורן המלגזה. אפילו לא דומה. התובע ואשתו יודעים היטב את ההבדל בין השניים, מבינים כי מדובר בגרסאות סותרות ומנסים לתרץ זאת בתירוצים שונים וסותרים.

שניהם דוברים עברית טובה ובשטף.

לא ניתן לתרץ את הגרסאות השונות בהתרגשות שלאחר התאונה, כאבים או לחץ דם נמוך, שכן גרסת המשקל הכבד נמסרה במספר מקרים זמן רב לאחר התאונה (בדיקת התובע אצל המומחה בתחום האורתופדי התקיימה ביום 10/11/11)

1. כאמור, גרסה שלישית למנגנון הפגיעה בידו מסר התובע בפני מומחה בית המשפט בתחום הנפשי, לפיה נפגעה ידו מדלת המכולה.

כאשר עומת עם דברים אלה בחקירתו הנגדית הגיב בצורה שלא מותירה שריד רב מהאמון שניתן היה לתת בו, כדלקמן:

"ש. גם לפסיכיאטר אמרת כי היד השמאלית שלך נתפסה בדלת המכולה.

ת. אמרתי לך שאני בן אדם חמור, אני לא יודע מה זה שמאלה וימינה.

ש. דלת אתה יודע מה זה.

ת. אני יודע מה זה דלת."

ואז, כאשר נשאל התובע: "כשאתה אומר שיד שמאל שלך נתפסה בדלת...", בחר התובע לקום מדוכן העדים, לצאת מאולם בית המשפט, תוך שהוא פונה אל ב"כ הנתבעים ואומר:

"אתם ארגנתם את זה, ועשיתם את מה שיש לכם, ואני לא רוצה את הכסף וזה הכל".

(עמ' 38 ש' 14 - 21).

לאחר מכן, התרצה התובע לשוב אל דוכן העדים, לבקשת באת כוחו ותרץ את התנהגותו בכך שהוא נוטל תרופות, אשר אין מרפאות אותו אלא עוזרות למכאוביו ואז התפרץ בבכי תמרורים, ובית המשפט נאלץ להפסיק את הדיון למשך חצי שעה על מנת שהתובע יירגע, לאחר ההפסקה הודיע ב"כ התובע כי בדקה עם מרשה והתנהגותו נבעה מכך, שלא עישן ולא אכל מספר שעות.

המדובר, לדעתי, בהתנהגות מניפולטיבית של התובע, אשר ראה כי אין בידו לענות על שאלות ב"כ הנתבעים, ובחר בדרך זו שלא להתעמת עם התשובות אותן נדרש להשיב.

ואציין, כי המומחה בתחום הנפשי אשר בפניו מסר התובע גרסה זו, ד"ר נביל ג'ראיסי, דובר את השפה הערבית, כך שלא ניתן לטעון לקשיי שפה או הבנה לגביו.

1. עיננו הרואות, כי בכל פעם בה מתבקש התובע לתאר את אירוע הפגיעה, באה לאוויר העולם גרסה חדשה, שונה מקודמתה באופן מהותי. דבר המצביע על אי אמירת אמת.
2. בנוסף על האמור לעיל, אותות אי האמת וחוסר אמינותו של התובע מרצפים את כל עדויותיו ואין צורך להוסיף ולפרט. כך למשל, אציין כדוגמה, כי בעדותו במסגרת הבקשה לתשלום תכוף, ביקש התובע לצרף קבלות וחשבוניות של הוצאות דלק שלא לצרכיו הוא (עמ' 3 ש' 18 - 28). ועוד אציין, כי במהלך עדותה של אשתו שהעידה לפניו, יצא התובע מן האולם כדי להפגין מהימנות ולמרות זאת, נראה על ידי מבעד לחלון הזכוכית הקבוע בדלת, מאזין לעדות בצמוד לדלת האולם, עד שנאלצתי להעיר לפרוטוקול:

"מבקש מב"כ התובע לבקש ממנו שלא להצמד לדלת אולם המשפטים מחוצה לה." (עמ' 21 ש' 25)

ועוד, הגם שלא צורף המסמך הרפואי מהאמבולנס שהעביר את התובע מקופת חולים לין לבית החולים רמב"ם, עולה כי במסמך זה, כמו גם בחדר המיון בבי"ח רמב"ם, אמר התובע כי הוא נפגע בעת עבודתו, כאשר בעדותו הוא מכחיש כי אמר דברים אלו וכי הובן שלא כהלכה על ידי חובשי מד"א, כמו שלא הובן כראוי ע"י רופאי קופת החולים, בית החולים והמומחים הרפואיים, וכדבריו:

"אני לא היית בעבודה, הם יכולים לכתוב מה שהם רוצים. אולי אמרתי מילה לא במקום, יכול להיות. הייתי בלי הכרה" (עמ' 36 ש' 28, 29) .

וכן: "הוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה, לפעמים גם לרופא יש רשלנות..." (עמ' 37 ש' 14).

1. מכל מקום, גם לו הייתי מניח, לטובת התובע, כי לא היה בכוונתו לסלף את העובדות הרלוונטיות, אם לא ניתן לסמוך על זכרונו לגבי הפרטים הבסיסיים ביותר הנדרשים כדי להכריע אם מדובר בתאונת דרכים אם לאו, לא ניתן לסמוך על עדותו.
2. אף עדותה של אשת התובע לא עשתה עלי רושם אמין כלל ועיקר. בנוסף על שינויי גרסאות מצדה בנושא "נפילת המשקל" כאמור, מצאתי בעדותה קשיים נוספים רבים, אשר אינם מאפשרים להסתמך עליה, ואפרט רק מקצתם.
3. אשת התובע לא ראתה את רגע התאונה עצמו מכיוון ששהתה בחדרון סמוך לחצר בו פעלה המלגזה והכינה קפה אולם מייד לאחר ששמעה את צעקות בעלה יצאה:

"אני עשיתי קפה, אני יצאתי וראיתי את היד שלו למעלה" (עמ' 18 ש' 15).

תחילה סיפרה אשת התובע, כי כאשר יצאה ראתה את ידו של בעלה תפוסה ואף הדגימה באמצעות תנועות גוף, כשהרימה את יד שמאל כשהיא פשוטה לפנים לכיוון למעלה (עמ' 17 ש' 8). והוסיפה: "כשיצאתי ראיתי את שהיד שלו תפוסה, שם למעלה" (עמ' 17 ש' 12). וזאת על אף שיד שמאל של התובע אשר נפגעה (ולא ימין) נתפסה (לפי גרסת התובע) בין ה"רלס" לתורן המלגזה בגובה החזה ולא הייתה מונפת למעלה.

לאחר מכן תיארה את התובע עולה על המלגזה כאשר שתי ידיו מונפות למעלה (אף זאת לא כפי שתיאר התובע) ויד שמאל שלו מונפת לאחוז בידית המכולה (ולא ימין כפי שתיאר התובע). כאשר נשאלה האם היא בטוחה שיד שמאל אחזה בידית השיבה שכן (עמ' 17 ש' 20 26). תיאור זה לא מתיישב עם גרסת התובע שהרי לא היד שאחזה בידית המכולה (ימין לשיטת התובע) נתפסה בין ה"רלס" לתורן המלגזה, אלא היד השניה.

כאשר התבקשה אשת התובע להצביע על גבי התמונה ת/1 על המקום במלגזה בו נתפסה ידו של בעלה, תחילה לא רצתה להצביע על המקום "אני מפחדת להגיד טעות" (עמ' 24 ש' 7). לאחר מכן הצביעה על חלקו העליון של עמוד המלגזה (במקום אחר מזה שעליו הצביע התובע), והוסיפה כי אינה רואה בתמונה את "המשהו הארוך הזה שהיה" (עמ' 24 ש' 12).

ובהמשך עדותה הופיע תיאור נוסף שטרם נשמע קודם לכן של מנגנון מעיכת ידו של התובע:

"... אולי היד שלו אחזה בתושבת שעליה היתה המכולה. המכולה התנדנדה וכשהיא חזרה לאחור היא מחצה את היד שלו. בין המכולה לבין התושבת." (עמ' 25 ש' 1 - 3).

1. העדים הנוספים שהעידו מטעם התובע, העידו בהתייחס לשאלת גובה הנזק ולא בנושא נסיבות התאונה.
2. סיכומו של דבר, אני דוחה את גרסת התובע בקשר עם נסיבות התאונה וקובע, כי התובע לא הוכיח שנפגע באירוע אשר נכנס בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

בנסיבות ונוכח התנהלות ב"כ הנתבעים, אשר נזכרו לחזור בהם מהודאה בחבות רק בפתח ישיבת ההוכחות, איני מחייב את התובע בתשלום הוצאות לטובת הנתבעים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.