<#2#>

נוכחים:

ב"כ התובע – עו"ד איסק פארי

ב"כ הנתבעים – עו"ד גושן

פרוטוקול

עו"ד גושן:

בתחילה נתנו הודעה על הכרה בחבות, מונו מומחים מטעם בית המשפט, והתיק נקבע לשמיעת ראיות להיום בשאלת הנזק. לקראת ישיבת ההוכחות כאשר עברנו בצורה יסודית ועיינו בחוות דעת המומחים והגרסאות כפי שניתנו למומחים התעורר הצורך לדון בשאלת החבות מכיוון שעלו גרסאות שונות מגרסתו המקורית של התובע בתביעה. מכאן על מנת שהגנת הנתבעים לא תפגם ולאור ההדגשים כאמור, אנו מבקשים לחקור את התובע גם בשאלת הנסיבות, מאחר ואנו סבורים כי גם לנסיבות יש השלכה על מהימנות טענות התובע ביחס לנזק, לכן שקלנו לפצל את הדיון באופן שתידון ראשית שאלת החבות ולאחר מכן שאלת הנזק. אנו מבקשים מבית המשפט לאפשר לנו לחזור מההודעה בסוגית החבות, ומבקשים כי התובע יוכיח את תביעתו גם בנושא זה. אך מאחר והתיק קבוע להוכחות היום, נבקש לפיכך, לחקור את התובע גם בשאלת החבות והנסיבות ונמשיך את הדיון גם לשאלת הנזק. לדעתי, שלתובע לא ייגרם כל נזק, איננו מבקשים לדחות את הדיון, התובע נמצא באולם בית המשפט, כמובן, בנסיבות אין התנגדות שב"כ התובע תוכל לשאול בחקירה ראשית את התובע מספר שאלות ביחס לנסיבות ומדובר בחקירה מצומצמת.

לשאלת בית המשפט, לא נבקש להביא ראיות נוספות מאשר אלו הנמצאים בתיק ונסתפק בחקירת התובע ועדיו, גם לא נבקש להעיד את המומחים ביחס לקביעות שלהם. אין פגיעה במהלך הדיון, ואין בקשה להאריכו או לסרבלו, אלא שהות קצרה במסגרת הדיון היום למצות את הסוגיה הזו. אני מציין כי הודעתי על כך לחברתי הבוקר.

ב"כ התובע:

מונו שני מומחים בתיק, אורתופדי ונפשי, עוד בטרם מונו המומחים הנתבעת הצהירה שנושא החבות אינו מוכחש, התובע לפי בקשתי ובנוכחותי נסענו למקום האירוע צילמתי תמונות, לאחר סיום הצילומים הגיעה הודעת חברי כי אין לו טענות ביחס לאירוע. בתאריך 30.6.11 הוגשו תצהירי נסיבות ואף הועברו לחברי, התקיים דיון בתשלום תכוף, אשר לא הניב פרי לתובע. לאחר שהבשילו כל העובדות, הודיע חברי כי אין לו טענות ביחס לחבות וכי מדובר בתאונת דרכים. לאור החלטת בית המשפט הוגשו תחשיבי נזק ב-9/12, הנתבעים בוודאי בדקו בדיקה קפדנית כולל נסיבות התאונה ולסתירות הוגשו תחשיבים ביחס לנזק בלבד.

להערת בית המשפט, אני מבהירה כי תצהירי הנסיבות שהצגתי בפני בית המפשט לא הוגש לבית המשפט אך הם נזכרו בתצהיר עדות ראשית של התובע ושל רעייתו.

לטענתי, מדובר במקצה שיפורים למטרה לא ראויה, התובע הוכן לגבי הנזק, ביתה משפט הציע פשרה לעניין הנזק, והטענה כי התגלו סתירות אשר לא זכו להתייחסות מצד הנתבעת, כי הנתבעת התייחסה לכל הנושאים הן לגבי עברו והן ביחס לחוו"ד המומחים, אשר גרסת התובע לטענת הנתבעים מובאת ע"י המומחים הנ"ל.

אם חברי רצה לפתוח את החזית מחדש, היה עליו להגיש בקשה מנומקת שהיתה זוכה לתגובת התובע, והאמירה היום הינה מקצה שיפורים שאין לה כל בסיס.

אני מתנגדת להרחבת חזית.

ב"כ הנתבעים:

התצהירים שחברתי הפנתה את בית המשפט, לא קיבלתי אותם ולא הוגשו לתיק בית המשפט וגם בתצהיר הראשי הם על דך הפנייה בלבד ואין מצורפים מסמכים, בתצהירים הגרסה היא זו התואמת את כתב התביעה, אך כאמור, יש לי בעיה עם גרסה זו. אני מבקש כי בית המשפט יאפשר לי לחקור את התובע ביחס לחבות, ואם בית המשפט סבור כי יש לחייב בהוצאות, ניתן לקחת זאת בחשבון בסיום ההליך, לאפשר חקירה בעניין זה.

ב"כ התובע:

אם בית המשפט יתיר לנתבעת לחזור בה מההודעה בנושא החבות, לא אבקש להגיש תצהיר וראיות נוספות מטעם התובע, ולא נבקש דחיית הדיון היום, אבקש שתצהירי הנסיבות שמוזכרים בתצהיר עדות הראשית יוגשו לתיק ויהוו חלק מראיות התובע. אך מבקשת, כי נושא ההוצאות יישקל בפסק הדין.

<#3#>

החלטה

בכתב ההגנה, סעיף 8 כפרו הנתבעות בעובדות התביעה אשר מבססות את הטענה כי התאונה אשר נגרמה לתובע הינה "תאונת דרכים". בשלב מאוחר יותר, ביום 13.7.11, הודיעו הנתבעים "כי אין בעיית חבות בתיק הנ"ל וזאת לאחר סיום בדיקותיהם בשאלת החבות". לאחר מכן, הורה בית המשפט על מינו מומחים רפואיים, בתחום האורתופדי ובתחום הפסיכיאטרי, חוות הדעת הוגשו לתיק בית המשפט ומאוחר יותר, לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה ביחס לסיום התיק, נקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים להיום.

בפתח הדיון, מבקש ב"כ הנתבעים לאחר ששב ועיין לעומק בחוות הדעת הרפואיות של מומחי בית המשפט, לחזור בו מההודעה בשאלת החבות, ולדרוש כי התובע יוכיח כי מדובר ב"תאונת דרכים". ב"כ הנתבעים איננו מבקש להביא ראיות נוספות מטעם הנתבעים והודיע כי יסתפק בחקירת התובע והפניה לראיות אשר נמצאות בתיק בית המשפט.

לאחר עיינתי פעם נוספת בכתבי הטענות וחוות הדעת מטעם מומחי בית המשפט וכן בתצהיר הנסיבות אשר הוכן ע"י התובע ואשתו אשר הוצג בפני כעת, אני מתרשם כי אכן קיימות תהיות באשר לגרסאות אשר נמסרו בהזדמנויות שונות, דבר המצדיק, על פניו, לאפשר לנתבעים לברר סוגיה זו.

המדובר בסוגיה מהותית הנוגעת ישירות במוקד המחלוקת ואשר בירורה דרוש בהחלט, לצורך בירור האמת העובדתית בעילת התביעה.

משכך, איני רואה לנכון לחסום את דרכן של הנתבעות לחזור בהן מההודעה בסוגית החבות.

אני לוקח בחשבון בעניין זה, אף את העובדה כי הנתבעים אינם מבקשים להביא ראיות נוספות אלא להסתמך על הראיות הנמצאות בתיק בית המשפט ממילא, ואין בכוונתם להפתיע את התובע בדרך זו. עוד לקחתי בחשבון כי מתן אפשרות לנתבעים לחזור בהם מההודעה כאמור, אין בה כדי לדחות את הדיון. אינני מתרשם כי העתרות לבקשת הנתבעים תגרום לעיוות דין לתובע כאשר לא נמנע ממנו להוכיח את כל אשר הוא אמור להוכיח.

אשר על כן, אני מקבל את תצהיר התובע מיום 12.6.11 ותצהיר אשתו מיום 30.6.11 ו-8 תמונות אשר של שחזור אירוע התאונה כראיות מן התובע.

הוגש וסומן ת/1.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' אייר תשע"ג, 14/04/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הצדדים:

בהסכמה מוגש קובץ מסמכים רפואיים, אשר הועברו למומחים ע"י ב"כ הנתבעים.

התקבל וסומן ת/2.

ב"כ הנתבעים:

מבקש כי התובע לא יישמע את עדות אשתו כי היא היתה איתו במקום האירוע. אני מבקש לציין כי מי שמתרגם מעברית לערבית את עדות העדה, הוא עו"ד מנסור, אשר אני מכירו שנים רבות, והוא עובד בשיתוף פעולה עם ב"כ התובע.

בית המשפט: דומה כי העדה דוברת עברית סבירה והתרגום יהיה רק במידת הצורך.

ב"כ הצדדים:

אנו מודיעים על התנגדות על עדות סברה, שמועה, עדות מומחה שלא באמצעות מומחה וכל עדות בלתי קבילה אחרת ואין בחקירת עדים בנושא ובעניין ראיות בלתי קבילות כדי להכשיר את הראיות.

בהסכמה, התובע יוצא אל מחוץ לאולם.

הגב' סאסון סאחורי מוזהרת לומר כל האמת רק את האמת אחרת יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק, העדה מעיד לאחר שהתחייב לעשות כך.

חתמתי על תצהיר מיום 30.6.11 וכן על תצהיר מיום 21.1.13, תוכנם אמת.

בח.נ. :

ש. את אשת התובע.

ת. כן.

ש. מה היה ביום האירוע.

ת. היינו שם, אצל אבו כלייב רגא, הלכנו לבקר, שתינו קפה אני עשיתי קפה. הייתי במטבח ובעלי היה בחוץ, רג'א ביקש ממנו לעזור לו, הוא אמר לו שהוא לא רוצה לכלכך את הידיים, הוא אמר לו ללבוש כפפות, רג'א ביקש מבעלי רק להרים את השרשרת, אני שמעתי את המילה "בו תעזור לי להרים את השרשרת", אני עשיתי קפה, אחרי 5 דקות, שמעתי צעקה ויצאתי מהר. ראיתי דם, פחדתי, הלכתי לצעוק והלכתי למישהו. צעקתי שהוא חתך את היד, לא ראיתי שהוא חתך את היד ראיתי רק דם. הלכתי החוצה, קראתי לאחד, הוא בא מהר.

ש. למי קראת.

ת. לעאדל אבו כלייב (אבו סלימאן). הלכתי אצלו לצעוק. הוא אמר לי כלום כלום, הוא קיבל מכה ולא חתך את היד. לא ידעתי מה לעשות, לקחתי אותו מהר ללין.

ש. את לא ראית את התאונה, רק שמעת צעקה.

ת. לא. אני ראיתי. ראיתי שנתפסה לו היד שם.

העדה מרימה את יד שמאל כשהיא פשוטה לפנים לכיוון למעלה, כף יש פשוטה.

ש. קודם אמרת שהכנת קפה ושמעת צעקה ואז יצאת החוצה. עכשיו את אומרת שראית את התאונה בעיניך.

ת. אני ראיתי את היד ככה, היד שלו נתפסה.

יצאתי מהר, כי הוא צעק, כשיצאתי ראיתי את שהיד שלו תפוסה, שם למעלה.

ש. למה היה הוא היה צריך כפפות, הוא ביקש ממנו בסך הכל, לפתוח את הדלת של המיכל המלגזה כדי לשפוף פסולת.

ת. נכון.

ש. למה צריך כפפות כדי לפתוח ידית של דלת.

ת. כי היינו לובשים בגדים נקיים.

הוא לא רצה לכלכך את הידיים, היה שחור שמה. היה יותר למעלה שמה, הוא תפס ועלה.

ש. איך הוא עלה כל כך גבוה

ת. הוא שם את הרגל, תפס ביד ימין ושמאל (מרימה את שתי הידיים כדי לעלות) כדי להרים את המכולה.

מדגימה, הרמת רגל שמאל ומרימה שתי ידיים ומשיכה ביד שמאל כלפי מטה.

בית המשפט: האם ביד שמאל הוא משך את ידית המכולה על מנת לפתוח אותה.

ת. כן.

ש. האם את בטוחה.

ת. כן.

בח.נ. לב"כ הנתבעים:

ש. למה הוא הוריד את המלגזה למיכל.

ת. לא יודעת. זה עבודה של מי שעבד שם.

ש. אם את אומרת שהוא פתח עם יד שמאל את הידית, איך היא נתפסה.

ת. אני לא יודעת, לא היית שם. אבל בטוח שהיד שלו נתפסה.

ש. מה עשיתם שם, האם זה מקום עבודה של בעלך.

ת. זה בן בית בשבילנו, כשהתחתני הייתי בת 18, הוא חבר שלנו. אנו הולכים לשם למכור פסולת, ביום הזה הלכנו לבקר. שתינו קפה, הוא אמר לי ללכת לעשות קפה. פתאום שמעתי צעקה, והוא אמר "תראי... תראי... תראי".

ש. איך אני יאמין לך, את אומרת שאתם הולכים לשם כל יום למכור פסולת, יתכן שהוא עבד שם גם באותו יום, בעלך עבד שם, ואת הלכת לעשות קפה, כבת בית והוא עובד.

ת. לא תמיד אנחנו הולכים אליו, לפעמים למקומות אחרים, באותו יום הלכנו לבקר, לא עבדנו.

ש. אני אומר לך, שאתם הלכתם לשם ובעלך הלך לקנות גרוטאות והוא עזר לנהג המלגזה לשפוך גרוטאות כדי לקחת אותם והוא בא עם כפפות והוא עבד, ואת היה לך זמן, והכנת קפה, בעלך עבד, ובסוף יום העבודה הלכתם הביתה ולמחרת אתם הולכים למקום אחר.

ת. באותו היום, צעקתי אמרתי שזה איזה מזל שבאותו היום שאנחנו לא עובדים קרה ככה. זה מזל.

ש. את אומרת שבעלך פתח את הידית ביד שמאל, בתצהיר שהוא נתן בבקשה לתשלום תכוף, הוא מתאר את קרות התאונה, ואומר שניסה לפתוח את המכולה ביד ימין. מה נכון יד שמאל או ימין.

ת. אני עשיתי קפה, אני יצאתי וראיתי את היד שלו למעלה.

ש. מה שאת אומרת פה זה נכון, כי היית וראית באות וזמן מה היה.

ת. כן.

ש. מי ראה את התאונה.

ת. אני ובעל הבית, ויצאתי בזמן הצעקה. הלכתי לעדנאן אבו כלייב והוא בא מהר.

ש. בעלך נפגע פגיעה קשה כל כך, למה הבעלים של המלגזה, לא נסע אתכם ללין.

ת. הוא גם בכה ונפל על הרצפה, שניהם נפלו, לו ידעתי למה הוא נפל אולי גם הוא נפגע.

ש. מי נפל ? גם נהג המלגזה.

ת. הוא פחד, הוא לא ידע מה לעשות.

ש. למה הוא נפל.

ת. פחדנות שלו. הוא התעלף, לא ידעתי במי לטפל בבעלי או ברג'א. אמרתי אם אני אתקשר לאמבולנס הוא ימות, זה מקום מפחיד, לקחתי אותו וברחתי. אבו סלימאן אמר לי לקחת אותו מהר לבית החולים.

ש. למה אבו סלימאן, השכן, למה הוא לא עזר לכם.

ת. במקום הזה, אין אף אחד, הוא אמר לי שהוא לא יודע מה לעשות, ואמר לי לקחת אותו מהר. בלין אמרו לי שאני אשמה אם יקרה לו משהו כי היה לו לחץ דם נמוך. אין שם אף אחד, זה מקום ריק.

ש. מאותו אבו כלייב בעלך קונה גרוטאות זה מה שהוא עשה גם לפני התאונה.

ת. הוא היה מוכר לאבו כלייב.

ש. כשמסתכלים בתיעוד הרפואי מיום התאונה 10.12.09 שעה 15:56, נרשם נפל משקל על ידו השמאלית. בין נפל משקל לבין מה שאת מספרת עכשיו, אין דימיון בכלל.

ת. אצלנו בערבית יש הרבה מילים, משקל, מלגזה. זה משהו כבד. זה משהו כבד.

ש. דיברו איתך בערבית או בעברית בקופת חולים.

ת. לא. אני לא דיברתי עם אף אחד.

ש. את הבאת אותו ללין. אני מפנה אותך למסמך מלין. הוא אמר את הדברים.

ת. יש לו לחץ דם נמוך, לא יודעים מה מדברים. מי שיש לו לחץ דם נמוך מדבר מה שהוא רוצה.

המסמך הוגש וסומן נ/1.

ש. האם הוא דיבר, הוא יכול היה לדבר בפגיעה הזו.

ת. לא.

ש. אז מי אמר ? את אמרת ?

ת. נכון, זה משהו כבד. זה לא משקל גבוה ? גם אני הייתי מבולבלת כשראיתי את בעלי ככה.

ש. באותו יום היית מבולבלת שבוע לאחר מכן ב-17.12 ביקרתם בקופ"ח כללית – נרשם לפני שבוע נפל משקל על יד שמאל. מפנה לתיק מוצגים שהוגש ע"י התובע.

ת. כל מה שגדול אומרים משקל כבד.

המסמך הוגש וסומן נ/2.

ש. יש מסמכים מעת האירוע ובסמוך לו, במסמכים כתוב נפל משקל כבד על ידו, אין אזכור למלגזה ולא לתפיסת יד במלגזה.

ת. אני בעברית לא כל כך, עברית כבד אני לא מבינה. כולם יודעים שאני בעברית לא כל כך. המילה הזה, לא אמרתי לאף אחד. הכוונה "למשקל כבד" אני תמיד מלגזה כמו מזלג. (העדה מבהירה את כל הדברים האלו בעברית טובה למדי ללא צורך בתרגום).

ש. למה כשאלו אותך בקופת חולים ואח"כ ב-17.12 לא אמרת שנתפסה היד במלגזה.

ת. אני לא יודעת להסביר טוב. אמרתי משהו כבד.

ש. היית עם בעלך אצל האורתופד שבית המשפט מינה, שם הוא כתב כי לדברי התובע, בעת ביקור אצל חבר נפל חלק כבד על ידו השמאלית. שם הגעתם כבר נינוחים ורגועים, ובעלך ואת אמרת שחלק כבד נפל על ידו השמאלית

ת. מה זה כבד ? הברזל זה לא משהו כבד, הבורג של המלגזה זה לא כבד ?

ש. מה קשור בורג לכבד, משהו כבד נפל על היד. אולי גרוטאה נפלה על היד שלו.

ת. המלגזה היא כבדה. זה היתה הכוונה שלי.

ש. אבו כלייב שלח לחברת הביטוח מכתב שבו פרט איך קרתה התאונה, הוא אומר שתוך כדי הרמת ברזל עם המלגזה, אורח שהיה במקום הרים חתיכת ברזל שנפלה מהמלגזה וקיבל מכה ביד.

מה שעולה שמה שנפל על בעלך זה חתיכה גדולה של ברזל, כמו שבעלך אמר גם לפסיכיאטר הם פרקו מכולה, לכן ביקשו ממנו לפתוח את הדלת, לתוך מכולה אחרת, תוך כדי כך גרוטאת ברזל נפלה לו על היד. לכן משקל כבד נפל לו על היד, ולא בורג של המלגזה ולא חלק של המלגזה.

ת. לא נכון. באמת לא נכון, לא ככה. באתי להגיד אמת בבית המשפט. אם נפל משהו כבד, עושה לו חור בכף היד ? זה הבורג שנכנס לו מפה ויצא לו מפה.

(העדה מדגימה כף יד שמאל פשוטה כאשר בורג נכנס מלמעלה מגב כף היד ויוצא מלמטה דרך כף היד). כל העצמות, אין לו עצמות.

ש. נכנס לו בורג לכף היד וזה גרם לפגיעה.

ת. מהמלגזה.

ש. יש מסמך מ-4.4.10, גם שם נרשם "נפל משקל על ידו" –

ת. הם כותבים מה שהם רוצים, אני אמרתי מלגזה.

המסמך הוגש וסומן נ/3.

ש. הגעתם ללין ומשם הוא פונה עם אמבולנס.

ת. כן, לרמבם.

ש. באמבולנס אנשי מדא, כותבים הנ"ל לדבריו, נחבל בזמן עבודתו במלגזה – כלומר, בזמן שהוא היה שם, הוא עבד ולא ביקר.

ת. לא נכון. כל דבר אומרים עבודה. אני לא דיברתי איתם ולא מכירה אותו את האדם.

ש. היית עם בעלך באמבולנס.

ת. לא. אני הייתי ברכב שלי.

ש. אם הוא אמר בזמן עבודתו.

ת. זה לא נכון, לא עבדנו שם. הלכנו ברכב נקיים, הכל נקי, הידיים נקיות.

ש. לחדר מיון הגעת עם בעלך, נכנסתם יחד בבי"ח רמבם.

ת. נכון.

ש. הרופא כתב בח. מיון – לדבריו במהלך עבודתו נחבל ממלגזה. גם בבית החולים נאמר במהלך עבודתו.

ת. היא שאלה אותי מה קרה, אמרתי שנפל על היד שלו מלגזה. אמרתי שכל המכולה של המלגזה נפלה על היד שלו.

ש. למה לא כתוב שנפלה מכולה ממלגזה על היד שלו בת.ח. מיון.

ת. לא יודעת, נשארתי בחוץ, לא יכולתי להסתכל על היד שלו.

ש. בעלך לא עבד לפני התאונה וקיבל נכות כללית והתעסק עם גרוטאות בסכומים קטנים ביותר.

ת. נכון.

ש. קיבלתם קצבת נכות כללית לפני התאונה.

ת. כן.

ש. לפי התיעוד בעלך היה נוהג לשתות אלכוהול ולעשן גראס.

ת. נכון.

ש. אורח החיים בבית היה שהוא רוב הזמן היה בבית ועבד מידי פעם, וקנה גרוטאות בסכומים קטנים.

ת. כן.

ש. את עבדת במשק בית.

ת. כן, לפני שהבת שלי שהיום בת 20 נולדה, הוא הפסיק לשתות ולעשן סמים. כולם יודעים ש-10 שנים בעלי נקי.

ש. במסמך מבי"ח כרמל מ-7.6.05 – שם נרשם ע"י הרופא כי בעלך אוהב לשבת בחושך לבד לעשן גראס ולשתות, זה עושה לו טוב. גם בשנת 05 הוא עדיין ממשיך לעשן גראס ולשתות, זה עושה לו טוב.

ת. אם הוא שותה כוס, זה כלום, אם הוא שותה כוס באירוע, הוא יהיה מבסוט. אבל הוא לא מכור.

המסמך הוגש וסומן נ/4.

ש. אולי הוא לא באותה כמות, אך הוא ממשיך לעשן גראס ולשתות.

ת. לא חשיש ולא גראס. אם הלכנו לאירוע הוא שותה כוס. זה מה שאני יודעת.

ש. גם בשנת 02' נרשם בי"ח רמבם כי הוא עונה עובד וסיפר כי הוא משתמש באלכוהול וסמים

הערת בית המשפט – מבקש מב"כ התובע לבקש ממנו שלא להצמד לדלת אולם המשפטים מחוצה לה.

העדה ממשיכה

ת. היה, זה לפני שנים. הוא מדבר שהיה. עכשיו לא.

המסמך הוגש וסומן נ/5.

ש. אני מפנה אותך גם למסמך מ-8.6.05 נרשם: מעשן כבד, מעשן גראס ואלכוהול.

ת. הוא מעשן סיגריות, כן. הוא לא מעשן סמים ואלכוהול אם הוא שותה כוס או שתיים, אני לא יודעת.

ש. אז למה הרופאים רושמים זאת.

ת. הוא אמר להם, שזה מה שהיה בעבר.

ש. את עובדת במשק בית היום.

ת. כן.

ש. כמה את משתכרת.

ת. 3000 ₪ אם אני עובדת בבי"ס פתוח בנו"ש. אני עובדת כל יום בבית הספר. אני עובדת לפעמים בבתים פרטים. כל יום אני עובדת בבית ספר. יש לי שבוע שבכלל לא, ויש שבועות שכן.

ש. בעלך בבית.

ת. כן.

ש. מה הוא עושה כל היום.

ת. כל היום הוא היה איתי מסתובבים, חפשנו זבל ומכרנו אותו בסכומים קטנים. עכשיו שהוא לא עובד, אני עובדת בבי"ס הפתוח מאז שנת 2011. שעבדנו היה יותר קל מעכשיו. מה הוא מרוויח, ומה אני מרוויחה, 6,000 ₪ שנינו זה לא מספיק לבית .

ש. לפני התאונה היה מצב יותר קשה, היה לכם 3,000 ₪.

ת. מה הוא מרוויח ? 1,000 ?

ש. היום אתם מרוויחים יותר מאשר לפני התאונה, את עובדת בבי"ס מסודר והכנסתך גדולה יותר ויש גם נכות כללית .

ת. 3,300 ₪ הקצבה ואני עוד 3,000 ₪ לפעמים מתקשרים ואומרים לי בביתם לא לבוא.

ש. למה בעלך ממשיך למכור קצת גרוטאות.

ת. בעלי נכנס לדיכאון דיכאון. אחרי שהוא נגמל מהסמים הוא לוקח חודשית כדורים, אבל עכשיו בגלל שהוא כל הזמן בבית וקשה לו לראות אותי עובדת, זה לא קל לו.

ש. למה את לא אומרת לו להמשיך לסחור בגרוטאות.

ת. הוא לא יכול להביא 1,000 ₪, אם הוא ימצא משהו קל הוא ירים, אבל הוא לא יכול להרים דברים כבדים.

ש. איך הוא סחב דברים כבדים לפני התאונה, היה לכם אוטו.

ת. אז היה לנו אופל סטיישן, היום יש לנו פורד פוקס.

ש. הוא יכול להמשיך לסחור בגרוטאות

ת. לא כמו שהיה.

ש. מי גרם אתכם בבית.

ת. בת בת 20 ובן, בן 24. הבת שלי סייעת בגן בנו"ש והבן שלי מוכר בקמח.

ש. הילדים שלכם גרים בבית ועוזרים בעבודות הבית.

ת. הילדים שלי לא קונים לי ולא נותנים לי.

ש. הילדים יכולים ללכת לקנות מצרכים, הם עוזרים כי הם גרים בבית.

ת. הם עוזרים.

ש. בעלך היום למעשה, מתפקד כמו כל אדם, אבל יש לו בעיה עם הגרוטואות, הוא לא יכול לסחוב גרוטאות גדולות.

ת. כן.

ש. חוץ מזה הוא מתפקד כמו כל אדם רגיל.

ת. עד עכשיו אני עושה לו הכל בבית. לפני כן, היה עוזר לי הרבה הרבה. עכשיו הוא לא עוזר לי.

ש. מה הוא עזר לך לפני התאונה.

ת. אני והוא יד אחת. עושה לי בית, הולך איתי לעבודה, אבל עכשיו לא עושה לי כל זה.

ש. את הולכת לבד לבי"ס, הילדים גדלו ועוזרים לכם בקניות, אם את צריכה משהו בעלך הולך איתך, מה השתנה. את מנקה את הבית כמו לפני כן.

ת. יש הרבה דברים שהשתנה בבית. יש דברים שאני לא יכולה לדבר. זה משהו ביני לבין בעלי, אני לא יכולה לדבר.

ש. בתפקוד יום יומי, הוא יכול לעשות קניות ועושה עם ילדים.

ת. הוא הולך, מה הוא רוצה להשאר כל הזמן בבית ?

ש. להתלבש ולהתקלח הוא עושה לבד.

ת. להתלבש אני עוזרת לו לסגור את החגורה ולשרוך נעלים. אבל עכשיו הוא קונה נעלים בלי שרוכים ומכנסיים בלי חגורה. היום הוא הגיע עם נעלי עם שרוכים כי אמרתי לו מה ללבוש כי אני בבית.

ש. איך הגעתם לכאן היום ?

ת. באוטו שלי, אני נהגתי.

ש. הוא נוהג.

ת. אין לו רשיון.

אתה שאלתי אותו שהיום יותר טוב, שכחתי להגיד לך שלקחתי הלוואות מהבנק. תראה איזה הלוואות לקחתי מהבנק.

ש. למה לא כתבת בתצהיר על ההלוואות, ולמה לקחת.

ת. הרבה לקחתי הלוואות. שילמתי לרופא, שילמתי לפה ולפה, בבית אין כסף איך שהיה.

ש. למי שילמת, צריך להראות מסמכים איזה הלוואות ולמה לקחת. יש לך את המסמכים.

ת. פה לא.

לשאלת בית המשפט:

ש. את זוכרת היטב ששמעת צעקה ויצאת החוצה.

ת. כן. וואלה כן.

ש. את זוכרת מה ראית בעיניך באותו רגע.

ת. ראיתי דם. הוא היה שם על המלגזה, שמעתי אותו אומר, איי.. היד שלי... היד שלי...

בית המשפט מציג לעדה את התמונות ת/1 ושואל מה בדיוק ראתה – אני לא יכולה להצביע איפה, אני מפחדת להגיד טעות.

ש. אמרת שידו תפוסה. ראיתי את היד שלו תפוסה.

ת. תפוסה.

ש. תראי איפה זה היה.

ת. כאן, בברזל הארוך הזה (מצביעה על חלקו העליון של עמוד המלגזה). אבל אני לא מוצאת בתמונה את המשהו הארוך הזה שהיה.

ש. כשאת הגעת הוא עדיין היה תפוס.

ת. לא מצליחה לזכור. אני ראיתי אותו, אבל לא מצליחה לזכור.

ש. אבל קודם אמרת שהיד היתה תפוסה.

ת. כן, ראיתי את היד שלו תפוסה. למה שאמרתי לו, תרד... תרד.... והסתכלתי על היד שהיא היתה עם דם.

ש. אם היד היתה תפוסה, אז איך הוא ירד.

ת. בעלי אמר לרג'א שירים עם המלגזה כדי שהיד שלו תוכל לצאת, והוא אמר לרג'א שהוא יודע את העבודה. אז רג'א הרים את המלגזה והוא יכול היה לשחרר את היד. רג'א באות זמן דיבר בטלפון.

לעו"ד גושן ברשות בית המשפט

ש. למומחה בית המשפט בתחום הנפשי, אמר בעלך, שיד שמאל נתפסה בדלת המכולה, לא בבורג ולא בברזל ארוך, שאמרת.

ת. לא. איפה שיש דלת של מכולה.

ש. איך את יודעת, הרי אמרת שאת לא זוכרת כלום.

ת. הוא אמר לו, תרים... תרים, כי נתפסה לו היד במכולה. בתמונה ת/1לא דיברנו על הדלת.

ש. השופט שאל אותך והראה לך תמונה – אמרת שאת לא יודעת לא זוכרת – כשאני שואל אותך שאלה לגבי הדלת של המכולה, את אומרת בבטחון שלא נתפס בדלת. איך את מסבירה את הסתירות האלו.

ת. כשהוא הפך את זה, אולי מתחת. אני לא יודעת להסביר. אולי היד שלו אחזה בתושבת שעליה היתה המכולה. המכולה התנדנדה וכשהיא חזרה לאחור היא מחצה את היד שלו. בין המכולה לבין התושבת.

ש. מה שאת אומרת עכשיו, זה כשרצו לשפוך את מה שיש במכולה למכולה שליד.

ב"כ התובע:

אין ח.ח.

מר עאדל אבו כלייב ת.ז. 056259971 מוזהר לומר כל האמת רק את האמת אחרת יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק, העד מעיד לאחר שהתחייב לעשות כך.

חתמתי על תצהיר מיום 16.1.13, תוכנו אמת.

בח.נ.:

ש. אתה יודע לקרוא עברית.

ת. כן.

ש. מה הקשר שלך לרג'א אבו כלייב.

ת. אנחנו בני דודים.

ש. אתה עובד איתו.

ת. לא, לידו.

ש. מה אתה עושה.

ת. מסגריה, אנו עושה עבודות במסגריה, לפעמים שולחים אותו לנקות, לפעמים קניות.

ש. מי משלם לך משכורות

ת. בעל הבית, בסאם.

ש. אתה לא ראיתי את התאונה של התובע.

ת. לא. את התאונה עצמה לא ראיתי.

ש. איך אתה יודע מה קרה לו.

ת. אני ישבתי אצל חמודי, זה גם משפחה שלי, אני ראיתי אותם כשהם נכנסו, אני תמיד רואה אותם. הם נכנסו בלי סחורה, הם נכנסו לבקר. אח"כ הלכתי לחמודי, ישבתי שם קצת, פתאום מאצל רג'א באה אשתו, הפנים שלה היו צהובים, היא פחדה, היא צעקה לי בוא אבו סלימאן, בעלי חתך את היד. רצתי לשם, בשארה עמד בפנים איפה שהמקרה, נכנסתי לשם, הוא עמד על יד הרצפה.

ראיתי את התובע עומד עם דם על היד, אבל היד לא נקטעה. נרגעתי. חשבתי שהיד שלו נקטעה. רג'א אמר לי לקחת אותו לבית החולים אני לא יכולתי, אז אשתו לקחה אותו לבית המשפט.

ש. למה לא לקחת אותם לבית חולים.

ת. לא יש עבודה, אני לא יכול לעזוב את העבודה לבית החולים, שרג'א יקח אותו. למה שאני אקח אותו.

ש. למה רג'א לא לקח אותו.

ת. את זה תשאל אותו

ש. אבל אתה היית במקום.

ת. זה היה בשניות, היא אמרה קח אותו, לא קח אותו, אז היא קפצה ואמרה שהיא תקח אותו.

לשאלת בית המשפט:

ש. מה רג'א עשה באותו הזמן, כשהגעת למקום. ראית את רג'א במקום.

ת. ראיתי את רג'א. הוא היה מבוהל ועמד שם.

העד ממשיך בח.נ.:

ש. אתה מכיר את התובע שנים רבות.

ת. כן.

ש. במהלך השנים הוא התעסק עם גרוטאות, קנה ומכר.

ת. כן.

ש. מה הוא עושה היום. גם מתעסק בגרוטאות מוכר וקונה.

ת. מאז התאונה, הבן אדם, כמעט לא ראיתי אותו שם.

ש. אתה יודע למה לא ראית אותו

ת. בגלל היד שלו. מאז הבן אדם, לא כמו שהיה. אני מכיר אותו כמעט מגיל 20.

ש. אולי יש לו בעיות אחרות, יש לו בעיות לפני התאונה, אולי בגלל זה הוא לא עובד.

ת. אבל לפני התאונה גם היו לו הבעיות האלו.

ש. אחרי התאונה לא ראיתי אותו יותר מגיע לאזור.

ת. לא, לא ראיתי אותו.

ש. כשהזמינו אותך לתת תצהיר, אמרו לך למה ?

ת. אמרו לי שאני צריך להעיד שאשתו באה אלי ואני נגשתי לשם על המקרה זה. הוסבר לי שהבן אדם הזה, אני לא יודע איך להסביר לך את זה, תסביר לי שוב את השאלה.

ש. על מה אמרו לך להעיד.

ת. על מה שאתה תשאל אותי.

ש. הגרוטאות שהתובע התעסק איתם, מה זה הגרוטאות.

ת. גרוטאות, מיקרו, מכונת כביסה, מקרר מאוורר, כל זה, זה גרוטאות.

ש. אתה נמצא היום בקשר עם התובע, מאז התאונה.

ת. יש לנו קשר, מה שלומך, מה נשמע. בקשר לא הדוק.

ש. הוא יכול לסחוב דברים וגרוטאות ברזל.

ת. איך שאני רואה אותו הוא לא יכול.

ב"כ התובע:

מבקשת לפסוק את שכרו של העד.

<#5#>

החלטה

אני פוסק את שכרו של העד בסך 300 ₪, אשר הופקדו ע"י התובע בבית המשפט.

המזכירות תעביר לעד את הסכום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ד' אייר תשע"ג, 14/04/2013 במעמד הנוכחים.

מר מוחמד מחמוד זערורה ת.ז. 20606679 מוזהר לומר כל האמת רק את האמת אחרת יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק, העד מעיד לאחר שהתחייב לעשות כך.

חתמתי על תצהיר מיום 1.12.10 תוכנו אמת.

בח.נ.:

ש. אתה מכיר את התובע שנים רבות.

ת. כן, מילדות.

ש. אתה יודע שהוא נפגע בתאונה.

ת. הייתי אצלו בבית החולים.

ש. מה הוא עשה לפני התאונה.

ת. הוא היה מנקה חצרות, גנים ואוסף גרוטאות.

ש. אתה יודע כמה הוא השתכר.

ת. לא.

ש. איך הוא היה מגיע למקום, הוא היה מגיע עם רכב ושם גרוטאות על הרכב.

ת. כן. אשתו נהגה ברכב.

ש. הוא ואשתו עשו את העבודה ביחד.

ת. לא יודע, מי עשה את העבודה, היא היתה נוהגת.

ש. תמיד הם היו ביחד.

ת. כן.

ש. מה זה הגרוטאות האלו.

ת. הוא היה אוסף זבל מחצרות.

ש. דברים קטנים או גדולים.

ת. דברים קטנים.

ש. הדברים האלו נכנסו ברכב שלהם, והם נסעו.

ת. כן, היה להם רכב פרטי.

ש. אשתו והוא היו לוקחים את הגרוטאות.

ת. אשתו לא היתה יורדת מההגה.

ש. מאז התאונה, מה הוא עושה.

ת. לא ראיתי אותו, רק בשנה האחרונה, ראיתי אותו מחפש בפחים.

ש. אז בשנה האחרונה אני מבין שהוא חזר לחפש גרוטאות בפחים.

ת. כן.

ש. בשנה האחרונה, שאתה אומר שהוא חזר לעבוד, הוא מגיע עם אשתו,

ת. לא ראיתי את אשתו, רק אותו ליד הפחים.

ש. איפה הרכב.

ת. לא.

ש. אז איך ?

ת. עם עגלה, היה לו משהו. לא יודע איך הוא לקח את הגרוטאות.

ש. אתה בקשר איתו היום.

ת. לפעמים הוא בא לבקר, אני אדם חולה, לא מרגיש טוב. אני נכה איני עובד.

ש. איך אתה רואה אותו בשנה האחרונה.

ת. אני רואה אותו ליד הפחים במקום שאני עובר, אני רואה אותו שם.

ש. אתם גרים קרוב.

ת. לא. אנחנו לא גרים קרוב.

ש. הוא סיפר לך משהו על התאונה.

ת. לא.

בח.ח.:

ש. דיברת על דברים שהוא לקח לפני התאונה, תתאר איזה דברים התובע כגרוטאות.

ת. מה ? אני הייתי רואה איזה דברים ?

ש. תסביר לי מה זה גרוטאות.

ת. זבל, מפחי זבל.

ב"כ התובע:

מבקשת לפסוק את שכרו של עד.

העד:

אני לא רוצה כסף.

מר סחורי מנסור ת.ז. 023329238 מוזהר לומר כל האמת רק את האמת אחרת יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק, העד מעיד לאחר שהתחייב לעשות כך.

חתמתי על תצהיר מיום 10.1.11, תוכנו אמת.

בח.נ.:

ש. אתה אחיו של התובע.

ת. כן. אני צעיר ממנו. אני קבלן שיפוצים, אני עובד במקומות שונים, כל פעם במקום אחר.

ש. העסקת את אחיך באיסוף גרוטאות לפני התאונה.

ת. כן.

ש. מה היתה העבודה שלו.

ת. אני קבלן שיפוצים מבצע עבודות הריסה ובנייה, לפעמים תקרות אקוסטיות ויוצא מזה ברזל, הייתי מפרק צנרת ונחושות, הייתי מתקשר אליו לבוא לקחת את זה, והוא היה מוכר את זה, במקום שאני אזרוק למזבלה, אז נתתי לו להתפרנס מזה.

ש. אתה יודע כמה הוא התפרנס מזה.

ת. לא יודע. יכול להיות שהיה יוצא כל פעם שהתקשרתי אליו, סכומים שונים, אין לי מושג. אבל מזה הוא היה מתפרנס.

ש. איך הוא היה מוכר את זה פיזית.

ת. הוא לקח את זה באוטו, לאשתו יש אוטו, לו עצמו אין רשיון נהיגה.

ש. הוא ואשתו עבדו יחד.

ת. אני חושב שכן.

ש. אחרי התאונה, מה הוא עושה.

ת. לא עובד בכלל, אין לו ממה להתפרנס.

ש. למה אתה לא דואג לו כמו לפני התאונה.

ת. אני מתפרנס מזה עכשיו, רוב הקבלנים עושים את זה. אבל אני עזרתי לו הרבה בכסף, כי אין לו מה לאכול בבית. הוא הגיע למצב שוליים.

ש. למה אתה לא מעסיק אותו בשיפוצים בעבודות קלות שהוא יכול לעשות.

ת. אתה צודק, אבל אני לא יכול להעסיק אותו, כי הוא אדם נכה. יש לי עובדים שאני מעסיק ונותן להם תלוש מסודר ומשלם מה שצריך.

ש. ראשית הוא אחיך, ורואים שהוא הולך על הרגלים ומפעיל ידיים, בשיפוצים קלים ניתן להעסיק אותו בעבודות פשוטות.

ת. לא רוצה להעסיק אותו.

ש. לפני התאונה היו לו נכות כללית והוא שותה ומעשן קצת סמים, מה קורה איתו היום.

ת. הוא לא משתמש היום בסמים. ואלכוהול אני לא יודע. זה נכון שהוא השתמש פעם, אחרי שנולדה לו הבת שלו, הוא התחיל לחזור לעצמו.

ש. מתי היא נולדה.

ת. לא זוכר, היא בת 18 היום. אחרי שנולדה לו עוד בת, הוא התחיל לחזור לעצמו.

ש. הייתי במקום התאונה, בעת התאונה.

ת. אחרי הפציעה הייתי במקום, אשתו התקשרה אלי ואמרה לי לבוא לבית חולים כי קרה לו מה שקרה לו, הגעתי ישר לבית החולים.

ש. האם שאלת את אחיך מה היה בתאונה.

ת. כן, הוא סיפר לי, ברור שהוא סיפר לי.

ש. מה הוא סיפר.

ת. מזלג של מלגזה נפלה לו על היד, ראיתי את הכפפה בבית החולים, העצמות יצאו לו בחוץ, אני כמעט התעלפתי כשראיתי אותו.

ש. מה הוא אמר לך.

ת. הוא אמר שהמזלג ירד לו על היד ומחץ לו את היד. בא בן אדם, שהפעיל את התעודה של הביטוח, כי הוא פחד. יותר מזה אין לי מה להוסיף.

ש. יש לך קשר לרג'א אבו כלייב.

ת. אני מכיר איתו בפנים.

ב"כ התובע:

מבקשת לפסוק את שכרו של העד.

<#7#>

החלטה

אני פוסק את שכרו של העד בסך 300 ₪, אשר ישולם מתוך הסכום אותו הפקיד התובע בקופת בית המשפט לצורך זה.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ד' אייר תשע"ג, 14/04/2013 במעמד הנוכחים.

התובע מוזהר לומר כל האמת רק את האמת אחרת יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק, העד מעיד לאחר שהתחייב לעשות כך.

חתמתי על תצהיר מיום 27.1.13 וכן על תצהיר מיום 12.6.11, תוכנם אמת.

ש. אני מציגה לך את התמונות ת/1.

ת. אני זוכר מה היה. התמונות שאת מציגה לי הן תמונות שחזור שעשינו ביחד במקום.

ש. למה עלית

ת. כדי לפתוח את ידית המכולה, הוא ביקש ממני.

ש. איפה הידית.

ת. עליתי כדי למשוך את ידית המכולה, סומנה על תמונה 6 בת/1.

ש. מה קרה עם הידית הזו.

ת. באתי לרג'א להתארח, אשתי נכנסה בפנים לעשות קפה, פתאום אחרי כמה צעקות, צעקתי נפצעה לי היד. החלק עם הברגים שמסומן בעיגול בתמונה 4 – ירד על היד שלי שהיתה מונחת על זרוע המתכת במקום שמסומן ב-X. אבו כלייב נתן לחיצה, הוא דיבר בפלאפון, אולי כעס עם אשתו, אז הוא הוריד את הידית של המלגזה והחלק עם הברגים לחץ לי על היד, התחלתי לצעוק. איי... היד ... היד... – הוא שאל מה לעשות, ואמרתי לו אתה הנהג אתה יודע מה לעשות. אני לא יודע מה זה מלגזה בכלל, פעם ראשונה שראיתי דבר כזה, פחדתי. אני לא יודע לנהוג, בחיים שלי לא נהגתי.

מהבלבול והטשטוש שלו, הוא שאל אותי מה לעשות, במקום להעלות את זה למעלה, הוא נתן את לחיצה למטה ואז הוא גמר אותי. אני רציתי להתעלף ואשתי צעקה "אבו סלימאן... אבו סלימאן..., בוא תראה היד של בעלי נחתכה לו. אז בא אבו סלימאן.

לשאלת בית המשפט:

ש. איך הצלחת להוציא את היד.

ת. אחרי כמה שניות הוא הבין שעשה טעות והרים למעלה והצלחתי להוציא את היד.

ש. מתי אשתך הגיע למקום, לפני או אחרי שהוצאת את היד.

ת. לא זוכר, אני הייתי בלי הכרה. היה לי לחץ דם 53, התחלתי להזיע. ודם יורד.

ש. הצלחת לפתוח את הדלת של המכולה.

ת. כן. תפסתי את הידית ביד ימין, ומשכתי אותה והצלחתי לפתוח דלת המכולה, הוא היה בטוח שהוא זרק את מה שהוא זרק לתוך המכולה והתחיל להוריד.

ש. תראה על גבי התמונה איפה נמצא חמודי.

ת. הוא ליד מפעל שמן, לא רואים את זה בתמונה.

בצילום מס' 4 ניתן לראות איך היד שלי היתה מונחת במקום בו היא נפגעה.

(התובע מצביע על תמונה מס' 15 – אני אמרתי משקל כבד, כי המכולה שהיתה אז מונחת על שיני המלגזה זו לא הנראית בתמונה אלא גדולה יותר, כי זה היה משקל כבד.

לשאלת בית המשפט:

ש. למה אתה מדבר על משקל כבד.

ת. כי המכולה עצמה כבדה ובבית חולים לא ידעתי את זה.

ש. למה אתה אומר את זה עכשיו, לא נשאלת כלל על משקל כבד.

ת. כי עורכת הדין שלי אמרה לי שאני אומר שנפל עלי משקל כבד.

ש. מתי היא אמרה לך את זה.

ת. בתצהיר האחרון, היא אמרה לי למה אתה אומר שנפל עליך משקל כבד.

אמרתי שזו לא היתה הכוונה.

בח.נ. לב"כ הנתבעת:

ש. כמה ילדים יש לך.

ת. 5 ילדים, 2 מהם בבית. יש לי בן, בן 23 וילדה כמעט 20. הילדים שלי עובדים, אחד עובד בטחנות הגדולות של קמח והבת עובדת גננת בנו"ש.

ש. לפני התאונה היו לך בעיות נפשיות ואחרות וקיבלת נכות כללית כי לא היית מסוגל לעבוד.

ת. נכון.

ש. אבל היית אוסף גרוטאות ומוכר והייתי משתכר כ-800 עד 1,000 ₪.

ת. נכון, זה תלוי. מקסימום הייתי מגיע 1,200 – 1,300 ₪ הכל במזומן.

ש. מה זה גרוטאות

ת. מעקה מוקפל וחלוד שזרקו אותו למכולה, הפחים של הזבל פתוחים, מוצאים וינטלטור, מיקרוגל ופנים, זה גרוטאות, בנוסף לזה, הייתי מוצא כל מיני דברים, בקבוקים וכל מיני דברים והייתי מחזיר לשוק פשפשים, הייתי מקבל כסף בשביל זה. לא עשינו את זה בכוונה אלא על הדרך. אשתי עובדת משק בית, מוכר למל"ל אצל 3 משפחות, על הדרך הייתי מוצא דברים ושם ברכב, ובסוף העבודה הייתי מוכר אותם ומקבל עד 100 ₪. זה לא היה כל יום. אלא רק בימים שהיא עבדה 3 פעמים בשבוע.

ש. הגעת באותו יום לרג'א אבו כלייב, מה זה.

ת. אביו, ז"ל, הכיר אותי עוד מגיל 17 הייתי בן בית במקום. תמיד הלכתי שם לאכול, עשינו יחד אוכל, שתינו יחד קפה.

ש. התעסק איתו עם הגרוטאות

ת. כשאביו היה חי התעסקתי עם גרוטאות, לפעמים הייתי מוכר גם לו גרוטאות. מכרתי אצל נעימה.

ש. באותו יום באת עם אשתך על הדרך למכור גרוטאות.

ת. לא. באותו יום התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני בא לשתות קפה לבקר אותו.

ש. הגעתם לאבו כלייב, העבודה שלו היתה לקחת גרוטאות במכולה על מלגזה ולשפוך למכולה אחרת.

ת. לא יודע אם היה לו שם זבל או גרוטאות.

ש. הוא נהג על המלגזה.

ת. כן.

ש. הוא הרים את מזלג המלגזה כדי לשפוך.

ת. כן.

ש. הוא הרים למעלה, והוא ביקש ממך עזרה.

ת. כן.

ש. שתפתח לו את הדלת כדי שזה ישפך למכולה הגדולה.

ת. כן.

ש. אז אמרת ששמת את היד שלך על הזרוע העגולה עם ברזל, ועם יד ימין פתחת את הדלת.

ת. כן. החזקתי את הזרוע ביד ימין, כדי לא ליפול אחורה.

ש. המכולה הגיע למעלה לסוף, כל הסיפור לפתוח את הדלת ולשפוך.

ת. כן.

ש. ניסיתי לפתוח, והוא הוריד לך את המלגזה על היד.

ת. הוא סמך על זה שזה נגמר והוא התחיל להוריד את הפרופיל הזה, הברזים היו פתוחים 10-12 סמ' כשזה נסגר, נסגר לי על היד.

ש. מה שהיה בתוך המכולה כבר נשפך.

ת. כן, שפך. אחרי שהוא שפך הוא סמך על זה שזה נשפך, ואני הייתי למעלה וצעקתי היד ... היד...

ש. אם הוא כבר שפך את המכולה, למה אתה צריך להחזיק את הדלת של המכולה.

ת. אני לא החזקתי את הידית למעלה, פתחתי קודם לכן את הידית ועדיין המשכתי להחזיק ביד ימין את זרוע העגולה כדי שאני לא יפול.

ש. המלגזה היא קטנה גלגלים קטנים, עמדת ליד המקום בו יושב הנהג, פתחת את דלת המכולה.

ת. נכון.

ש. לוקח כמה שניות לשפוך את המכולה ולהחזיר את זה בחזרה. לצורך מה נשארת על המלגזה, למה לא ירדת. רואים שמדובר במלגזה קטנה, קפיצה קטנה ואתה למטה.

ת. קודם כל, פתחתי לו את מכולה, יד שמאל שלי היתה מונחת על הזרוע כדי שלא אפול. כדי להוריד את העמוד של המלגזה, זה לחיצה אחת וזה יורד.

לשאלת בית המשפט:

ש. תצביע בתמונה איפה דלת המכולה.

ת. למכולה הקטנה אין דלת. מלמעלה היא פתוחה ומהצד אין דלת.

ש. אז מה ?

ת. על התושבת של המלגזה עליה יושבת המכולה, יש פינים שתופסים את המכולה כדי שלא תיפול, וגם המכולה תפוסה מאוחר בתוך הידית.

ש. איך שופכים את המכולה הקטנה לגדולה.

ת. הוא מניח את הצד המרוחק של התושבת על הדופן של המכולה הגדולה לתוכה אמורים לפרוק את הגרוטאות ואז הזרוע של המלגזה מתרוממת עם הטייה ותוכן המכולה הקטנה נשפך לתוך המכולה הגדולה.

ש. למה משכת בידית.

ת. המטרה של הידית היא לשחרר את המכולה מהתושבת שלה, על מנת שתוכל לקבל הטיה ולשפוך את התוכן שלה לתוך המכולה הגדולה.

הידית נודעה לאבטח את המכולה שלא תזוז בזמן הנסיעה. אם התוכן של המכולה הקטנה נמצא מקדימה אז קל לה יותר לקבל הטייה ולשפוך את התוכן למכולה הגדולה, אם המשקל נמצא מאחור, אז קשה יותר להטות אותה.

ש. שחררת את הידית והוא עושה הטייה.

ת. נכון.

ש. אח"כ המכולה חוזרת חזרה

ת. נכון. אז כשהוא התחיל להוריד את המכולה באמצעות ההורדה של עמוד המלגזה נתפסה לי היד.

ש. כל הזמן שהוא שופך ומחזיר את המכולה הקטנה, למה נשארת על המלגזה.

ת. אני נשבע, אני נוצרי ולא משקר (העד עושה סימן של צלב על גופו), אני עליתי למעלה פעם ראשונה בחיים שלי, אני לא עולה על מכולות, אני מבין מצוין כי אני מסתכל מלמטה, בכל מקום שאני מוכר גרוטאות אני רואה איך הם עובדים, אני בכל מקום שאני מוכר גרוטואות אני הייתי יושב ושותה קפה, ורואה איך עובדים.

זה פעם ראשונה שאני עולה על המלגזה, אמרתי שבטח צריך להחזיר את הידית, אז ראיתי שהמכולה הקטנה גרמה לפרוק היא נכנסת לבד למקום שלה. רציתי להסתכל איך הוא עושה את זה, אמרתי בראש שלי אולי היא ירצה עוד עזרה או משהו. לכן נשארתי לעמוד על המלגזה.

בח.נ.:

ש. אז למה כל הסיפור הזה שסיפרת עכשיו לא כתבת לא בתביעה ולא בתצהיר הנסיבות מ-6/11 ובתצהיר עדותך הראשית שהפניתי לתצהיר של יוני, אין שום תיאור כמו עכשיו. עכשיו אמרת שלא פתחת שום מכולה, ועכשיו אנו שומעים שזה אחרי שהמכולה נשפכה – זה בכלל כמו התיאור בתביעה.

ת. השופט שאל אותי שאלות איך עושים ואיך נסגר לבד ולמה נשארתי למעלה, אז הסברתי לו בדיוק, כי הוא אמר לי שהוא צריך להבין, אז הסברתי. לא שאלו אותי את השאלות האלו קודם לכן.

ש. בתביעה שלך נרשם בסעיף 6 לכתב התביעה – שבזמן שניסית לפתוח את המכולה עם יד ימין הורד לפתע התורן של המלגזה, ממה שסיפרת כעת, אנו מבינים שזה לא בזמן שפתחת, אלא כבר שחררת את המכולה, וחזרה.

ת. הסתכלתי אולי הוא צריך עוד עזרה, אולי זה רשלנות שלי. אני לא בעל מקצוע שאני יודע. זה פעם ראשונה שאני עולה על מלגזה. אם הייתי יודעת מה זה מלגזה, לא הייתי צריך לעמוד.

לשאלת בית המשפט

ש. אני מבקש להבין איך בדיוק נשען הקצה של התושבת על המכולה הגדולה, האם זה כמו שרואים בתמונה 15.

ת. באותו יום תוכן המכולה הקטנה היה בהטיה קדימה, אז לא היה קשה לפתוח את הידית. זה נשפך מהר.

ש. הקצה של התושבת נשען על דופן המכולה הגדולה.

ת. כן. טיפה. שלא יחליק. אז הוא מתחיל להרים אותו. אח"כ הוא מיישר את המכולה מההטיה ומתחיל להוריד לאט לאט.

ש. כדי להתחיל להוריד לאט לאט, הוא צריך להתרחק מהמכולה.

ת. הוא כבר התרחק 5-10 סמ'.

ש. כאשר הוא התרחק אחורה, עדיין עמדת על המכולה.

ת. לא. עכשיו אני מתקן, המלגזה לא היתה צריכה לזוז אחורה על מנת להזיז את המכולה, העמוד שלה מתרומם וזז.

ממשיך בח.נ.:

ש. בזמן שעמדת הנהג של המלגזה יושב לידך ומפעיל את המלגזה.

ת. לא. יד שמאל שלי על הזרוע של המלגזה ויד ימין שלי למעלה.

ש. מדובר במלגזה קטנה שהנהג נמצא לידך ורואה בדיוק מה אתה עושה. הוא כמעט צמוד אליך.

ת. היה לו טלפון. היה לו טעות בא לו פלאפון, הוא לא היה צריך לענות לפלאפון.

ש. למה לא עמדת מצד השני של המלגזה קרוב יותר לדלת.

ת. לא, אין גישה לידית.

ש. כשמדא לקחו אותך, כתוב בדוח שלדבריך נחבלת בזמן עבודה.

ת. אני לא היית בעבודה, הם יכולים לכתוב מה שהם רוצים. אולי אמרתי מילה לא במקום, יכול להיות. הייתי בלי הכרה.

ש. איך בלי הכרה אתה יכול בכלל לדבר ולהסביר.

ת. אף אחד לא לקח ממני חקירה באותו רגע.

ש. אמרת שאתה בלי הכרה, לא יכול לדבר, אז איך אמרת למדא שנחבלת בזמן עבודה.

ת. לא אמרתי את זה. הם חשבו ככה. אני לא דיברתי ככה.

ש. הם באו לקחת אותי מלין.

ת. הוא שאל אותי כל מיני שאלות, אמרתי לו שאני לא יכול לענות לך, הם שאלו אותי אם זה עבודה, אמרתי זה עבודה שלו.

ש. למה אמרת בזמן עבודה.

ת. לא אמרתי. יש להם טעות.

ש. הרופא אומר שאי אפשר היה להוריד לך את הכפפה מהיד, למה היית צריך כפפה.

ת. הוא אמר לי לשים כפפה, כדי לא להתלכלך מהלכלוך והגריז מהמלגזה.

ש. סה"כ אתה צריך לפתוח ידית, אם אתה מתלכלך יש מים כדי לנקות.

ת. יש שם גריז ושחור, המלגזה עצמה שחורה. אם הייתי מבין מה זה מלגזה, לא היית שם את היד שמה, לא הייתי צריך להניח שם את היד. לא ידעתי מה זה מלגזה.

ש. בחדר מיון ברמב"ם, גם כתוב, שלדבריך במהלך עבודתך נחבלת.

ת. לא, זה לא ככה. הוא אמר לי מה עשית שם, אמרתי לו שזה מקום של עבודה. הוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה, לפעמים גם לרופא יש רשלנות, גם אני יש לי רשלנות, כל אחד יש לו רשלנות.

ש. כשהגעתם ללין, ביום התאונה, נפל משקל על ידו השמאלית, אין מילה שנפגעת ממלגזה שהמכולה נפלה על היד.

ת. אני לא דיברתי. שאלו את אח שלי, הוא אמר מהמלגזה, ואשתי אמרה גם מהמלגזה, אז שאלו אותי איך זה קרה, הם מדדו את החום שלי ואמרו לקחת אותי משם.

ש. אולי נפל עליך משהו מברזל על היד.

ת. הם לא הסבירו את זה טוב, קרה טעות. אני הייתי צריך להסביר כמו שצריך, אבל לי לא היה זמן להסביר את זה, הייתי בלי הכרה ולקחו אותי תוך שניות לרמב"ם.

ש. אחרי כמה ימים ב-17 לחודש, גם שם כתוב נפל משקל על יד שמאל, אין שום מילה על מלגזה.

ת. הם הלכו לפי המילה הזו כל הזמן.

ש. איך אתה יודע את זה.

ת. כי הם חשבו ככה. אבל שלקחו ממני חקירה, אמרתי להם מלגזה.

ש. הייתי אצל אורתופד של בית המשפט, ב-12/11 – גם הוא כתב כי לפי דבריך נפגעת שחלק כבד נפל על יד שמאל.

ת. אתה רואה שהזכירו מלגזה.

ש. אבל אמרת שנפל חלק כבד על יד שמאל.

ת. המכולה לא כבדה ?

ש. המכולה נפלה לך על היד.

ת. לא. אבל כשמורידים את המכולה והיא לחצה את היד שלי, זה לא משקל כבד ?

ש. כתוב חלק כבד נפל על היד.

ת. הוא הלך לפי המילה הזו.

ש. הוא הולך לפי הדברים שלך.

ת. אני לא יודע לקרוא ולכתוב. אני לא למדתי בבית ספר, אני חמור, אני אוסף זבל מפחי זבל. הרופא כותב, זה אשמתו.

ש. היית אצל אבו כלייב ועזרת לו, הוא פנה לחב' הביטוח והוא נשאל איך קרה המקרה, אני מראה לך את המכתב שהוא כתב ביחס לאירוע, נרשם שם שהרמת חתיכת ברזל שנפלה מהמלגזה. מה שאני אומר שחתיכת ברזל מהמכולה נפלה על היד שלך.

ת. אני שקרן ? אשתי שקרנית ?

ש. מה שכתוב לא נכון.

ת. לא נכון. אני יכול להשבע על הקוראן, על התורה, על ספר תורה שלנו, להשבע שזה אמת.

ש. גם לפסיכיאטר אמרת כי היד השמאלית שלך נתפסה בדלת המכולה.

ת. אמרתי לך שאני בן אדם חמור, אני לא יודע מה זה שמאלה וימינה.

ש. דלת אתה יודע מה זה.

ת. אני יודע מה זה דלת.

ש. כשאתה אומר שיד שמאל שלך נתפסה בדלת.

התובע קם ממקומו הולך לכיוון דלת אולם בית המשפט, עוזב את דוכן העדים: אתם ארגנתם את

זה, ועשיתם את מה שיש לכם, ואני לא רוצה את הכסף וזה הכל.

ב"כ התובע:

אני מתנצלת בשם התובע, ומבקשת ממנו לשוב לדוכן העדים.

התובע:

אני מתנצל, אני אדם עם עצבים, טופלתי בטירה, הייתי נרקומן, אני אדם שלוקח תרופות לעצבים, לכאבים, זה לא מרפא אותי הכדורים, זה רק מרגיע לי את הכאבים.

בית המשפט: האם אתה רוצה כוס מים.

העד, אומר כן, ומתפרץ בבכי תמרורים.

בית המשפט יוצא להפסקה בת חצי שעה.

לאחר ההפסקה.

ב"כ התובע:

ביררתי עם התובע, הוא לא עשן סיגריות והוא מעשן 4 קופסאות ליום, לדבריו, הוא גם לא אכל כל

היום, ולכן התפרץ כפי שהתפרץ בבית המשפט.

התובע:

אני גם נתקעתי בלי כדורים ויש לי עצבים וכאבים. אני מצטער שדיברתי ככה, ומתנצל.

בח.נ. לב"כ הנתבעים:

ש. הראית שהנחת את היד על זרוע המתכת, עדיין כשאתה מכניס את היד היא רחוקה מהזרוע שהראית לבית המשפט שממנה נפגעת. מה יש לך לומר על כך. אני מפנה אותך לתמונה 12. הריבוע שאני מסמן בעיגול, גם אם הוא יורד הוא לא יפגע ביד שלך.

ת. כשהעמוד למעלה יש מרחב של 15-20 סמ' לערך.

ש. עדיין כשהוא יורד הוא לא מגיע ליד שלך.

ת. בוא נלך נעשה שחזור שוב פעם, כשזה נסגר הוא מגיע.

ש. יש את נהג המלגזה הוא הרים את המכולה הקטנה ושפכתם למכולה הגדולה, משכת את הידית, למה לא ירדת למטה.

ת. אמרתי שאני פעם ראשונה היית על המלגזה, וחשבתי שהוא יצטרך עדיין את העזרה שלי.

ש. איפה אשתך היתה באותו זמן.

ת. היא עשתה קפה.

ש. איך היא יצאה החוצה, איך היא ידעה מה קרה.

ת. צעקתי, היד... היד... היד נתפסה לי.

ש. מי פינה אותך ללין

ת. אשתך.

ש. למה אבו כלייב לא פינה אותך.

ת. יש לו סכרת, הוא כמעט התעלף, במקום לטפל בי היא טיפלה באבו כלייב, הוא רעד ואמר לה לקחת אותי לבית חולים.

ש. מי לקח את אבו כלייב לבית חולים.

ת. לקחו אותי לבית חולים ולא אותו.

ש. אתה מתעסק עם גרוטאות.

ת. לא כמו פעם, אולי 20-30 ₪, לפעמים אין לי כסף לסיגריות או חלב.

ש. יש לכם פורד פוקס.

ת. לקחנו הלוואה כדי לקנות אותה, זה רכב שנת 01'.

ש. איך לקחתם הלוואה.

ת. אשתי עובדת עיריה, וקבלנו הלוואה מבנק הפועלים. היא משלמת מהמשכורת שלה 2,000 ₪.

ש. היא מרוויחה 3,000 ₪ מהם 2,000 ₪ הולכים להלוואה, כמה אתה מרוויח היום.

ת. היום אולי 150 ₪ לחודש.

ש. כמה נכות כללית אתה מקבל

ת. 3,000 ₪ ומשהו.

ש. 4,000 ₪ צריך לחיות בבית עם שני ילדים, איך מחזיקים את כל זה מסכום של 4,000 שח.

ת. יש הוראות קבע בבנק. הילדים שלנו עוזרים לנו. הילד נותן לי 1,000 ₪ הוא מביא לי קמח ושמן בחינם, הוא עובד בטחנת קמח ומגיע לו מנה בחודש, הוא נותן לנו את זה למשק הבית.

ש. אתם מסתדרים עם מה שיש.

ת. זה לא מספיק.

ש. למה אתה לא מוכר את האוטו.

ת. אשתי עובדת בבתים גם, יש לה 3 בתים, הם משלמים עליה ביטוח לאומי.

ש. אתם משתכרים מעט כסף, למה אתה לא מוכר את הרכב.

ת. למה שנמכור ? היא לפעמים צריכים לקחת אותי עצבים וכאבים, היא צריכה לקחת אותי לבית חולים, מה ? באמצע הלילה היא תדפוק בדלת של השכנים לקחת אותי.

ש. לפני התאונה הרווחת 700 ₪ בחודש מהמכירות של הגרוטאות.

ת. אמרתי פעם 700, 1,000, 1,100 ₪, לחודש.

ש. למה אתה לא מחפש לך עבודה

ת. ברוך השם שאנחנו בישראל, וביטוח לאומי שעוזר לי, ועבדתי מסודר כל החיים, במספר מקומות עבודה מסודרים.

ש. למה אתה לא עובד בתור שומר בכניסה.

ת. הלכתי ושאלתי אפילו בימים האלו, אומרים לי כי בגלל שהייתי נרקומן לא רוצים אותי. יש עלי שם לא טוב, לא רוצים אותי.

התובע ברשות בית המשפט:

אני מתנצל, אני בן אדם עם לב טוב, ולא מלוכלך, מה שיש לי בלב אני מדבר. אני לא משקר. אני במשטרה לא שקרן, אני אומר את האמת. החוקר שלהם שבא אלי הביתה, אמר לי תגיד לי למה אתה לא עושה לך תאונת עבודה, אמרתי לא כי אני לא עבדתי באותו היום. החוקר שלהם, אמר לי את זה, דרך ביטוח לאומי תאונת עבודה, החוקר שלהם ניסה לשכנע אותי שזו תאונת עבודה.

ב"כ התובע:

אלו עדי. אבקש לסכם בכתב עד סוף מאי.

ב"כ הנתבעת:

אין לי עדים.

<#9#>

החלטה

התובע יגיש סיכומים בכתב עד ליום 31.5.2013.

הנתבעים יגישו סיכומיהם בתוך 45 יום מיום קבלת סיכומי התובע.

התיק בפני 20.7.2013.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ד' אייר תשע"ג, 14/04/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי דורית וסרמן