1. לפניי תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אשר על פי הנטען נגרמו לתובע עקב שלוש תאונות דרכים: האחת ביום 8.12.06, עת נפגע לטענתו במהלך שיעור נהיגה בקטנוע מ.ר. 33-499-01, השנייה ביום 23.2.09 עת נהג על קטנוע מ.ר. 21-259-24, והשלישית ביום 18.3.09 עת נפגע כנוסע ברכב מ.ר. 81-053-19.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

2. התובע הינו יליד 12/2/86, היה בן 20 בעת התרחשות התאונה הראשונה, בן 23 בעת התרחשות שתי התאונות הנוספות, ועתה הינו בן 31 שנים. לאחר התאונה הראשונה טופל התובע בבי"ח תל השומר שם אובחנו סימני שפשוף בברך ימין, רגישות בעיקר באספקט ליטרלי מעל מדיאלי של הברך וכאבים. בהמשך טופל במרפאות חוץ של ביה"ח ובמסגרת קופ"ח, ואובחנה בין היתר אי יציבות קדמית של הברך. ביום 24.2.09 עבר התובע תחת הרדמה כללית ניתוח בברכו, בין היתר לצורך שחזור ACL עם גיד המסטרינג ולאחר שני ימי אשפוז שוחרר לביתו עם המלצות להמשך טיפול. ביום 9.10.12 עבר ניתוח נוסף להוצאת מתכות מן הברך ושוחרר לאחר שני ימי אשפוז. לאחר התאונה השנייה הובהל לביה"ח תל השומר, שם אובחנו בין היתר חבלה וכאבים בכתף שמאל וכן כאבים בגב תחתון. לאחר התאונה השלישית טופל בבית חולים תל השומר, שם אובחנו בין היתר חבלה מסוג צליפת שוט, חבלה בגב וחבלה בברכו הימינית.

3. הנתבעת, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), כופרת בחבותה לעניין התאונה הראשונה וטוענת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח התרחשותה וטוען כי התובע לא הוכיח את מקרה הביטוח, קרי את העובדה כי פגיעותיו נגרמו דווקא בשל תאונת דרכים עת רכב על קטנוע המבוטח על ידיו. נוסף על כך הכחישה הנתבעת את נזקיו הנטענים של התובע וגרסה כי למעשה לא נגרמה לתובע נכות תפקודית בשיעורים הניכרים שלהם טוען.

שאלת החבות לעניין התאונה הראשונה

4. מחומר הראיות עולה בבירור כי התובע נחבל בסמוך למועד התרחשות התאונה הראשונה. בראש ובראשונה אפוא יש להכריע במחלוקת העיקרית שהינה מחלוקת עובדתית הנוגעת לנסיבות המדויקות של קרות החבלות, היינו, האם הוכח כי פגיעותיו של התובע אירעו עת רכב כטענתו במהלך שיעור נהיגה על קטנוע שבוטח ע"י הנתבעת או שמא נפגע בנסיבות אחרות.

5. אין מחלוקת כי לעניין תביעות ביטוח נקבע שנטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע-המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד החריגים או הסייגים לחבות, המשחרר את חברת הביטוח מאחריות, מוטל על הנתבע-המבטח, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו (ר' למשל: רע"א 143/98 מחמד דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח' (1999)).

הנטל להוכחת תרמית הוא נטל מוגבר, ומבטח לא יכול לצאת ידי חובתו בהעלאת טענה סתמית לתרמית ללא הבאת תשתית ראייתית לביסוס הטענה (ראה ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , מז (5) 661) .

6. במקרה דנן התלונה שהגיש התובע למשטרה בגין התאונה הוגשה רק כחצי שנה לאחר האירוע הנטען (מוצג 1 למוצגי התובע). ככלל הגשת תלונה באופן מיידי יש בה לחזק מסקנה כי מדובר בתאונה אמיתית ואותנטית בעוד שהשיהוי בהגשת תלונה במקרה של התובע הינו תמוה ונותר ללא מענה.

7. זאת ועוד, התובע אף לא הציג את הודעתו במשטרה בעניין תאונה זו, וכך מנע הצגת ראייה שהיה בה לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת. "הימנעות מלהביא ראיה מצויה רלוונטית תוביל את בית המשפט למסקנה שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה (ע"א 27/91 שמעון קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ מט (1) 450, 457 , ניתן 20/03/95) ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595 14/11/90) וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239, 245 08/01/90).

8. יתרה מכך, עדותו של מורה הנהיגה אותו זימן התובע לתמוך בעדותו לא הייתה חד משמעית: תחילה טען העד מפורשות כי אין הוא זוכר אם היה עד לתאונה (פרוטוקול הדיון מיום 20.2.17 עמ' 24 ש' 22-23), ולמעשה אינו זוכר את התאונה הנטענת כלל ועיקר (עמ' 24 ש' 17-18). המורה אף טען כי אינו זוכר כל פינוי לבית החולים בהקשר זה (עמ' 24 ש' 28-29), ואף אישר כי לא זכור לו שהתובע הגיע במועד האירוע לספר כי החליק ונפגע, וסביר שהוא עצמו היה רואה את הנפילה (עמ' 24 ש' 24-25). כל שניאות המורה לאשר הוא כי אם בידי התובע ניירת רלוונטית, כגון ביטוח ורישיון אופנוע אז סביר שנפגע. באומרו כך מסתמך המורה על השערות והסקת מסקנות ולא על זיכרון ממשי של אותו אירוע נטען.

9. לכל אלה יש להוסיף כי עדותו של התובע בהקשרים רבים אחרים הינה עדות פתלתלה והתאפיינה בסתירות רבות, מה שמצביע כי האמת אינה נר לרגליו: כך למשל סתירות כאמור לעניין טענתו כי שכרו לפני התאונה הראשונה לא שיקף את פוטנציאל השתכרותו באשר היה זה חודש ניסיון (ראה תצהירו ס' 9 עמ' 4 ש' 13-14), זאת למול דבריו בהמשך עדותו, עת נוכח לדעת כי שכר זה אפיין גם את החודש העוקב, כי מדובר בעצם בהתלמדות ארוכה מחודש אחד (שכרו המופחת). התובע אף הכחיש כי ניסה להתקבל ללימודי תואר שני למול ממצאים עובדתיים המוכיחים אחרת (עמ' 13 ש' 17-18 למול נ/2), ניסה להכחיש הסתבכות כלשהי במהלך לימודיו עם מרצה ובמועד אחר הסתבכות עם סטודנטית (עמ' 14 ש' 11-35), ועת אומת עם ממצאים עובדתיים ניאות לאשר אירועים אלו (עמ' 14 ש' 11-35). כן נמצאה אי עקביות לעניין אופי שירותו הצבאי כפי שיפורט בהמשך. אי אמינותו אף באה לידי ביטוי בעניין מספר הקורסים שנותרו לסיום לימודיו (עמ' 13 ש' 34 למול ס' 3-4 למוצגי הנתבעת). גולת הכותרת לעניין בעייתיות במהימנותו הינה הודאתו כי בחר להגיש בכזב תביעה (הגם שביטלה לאחר מכן) לביטוח הלאומי זאת לנוכח הסבל שהסבה לו מערכת הבריאות בילדותו ורצון לשפות עצמו (תצהירו ס' 68) .

העובדה כאמור כי התובע לא מהסס לטעון טענות ומיד היפוכן עת הדבר משרת האינטרסים שלו מקשה על האפשרות לקבל את דבריו ללא עוררין.

10. לאור האמור במכלול נסיבות אלו ניתן לומר כי התובע כשל מלהוכיח את נסיבות פגיעתו ולא עמד בנטל הנדרש להוכחת מקרה הביטוח בהתייחס לתלונה הראשונה. לפיכך יבחנו נזקיו בהתייחס לשתי התאונות האחרות.

הנכות הרפואית:

11. התובע נבדק ע"י אורתופד מומחה בכירורגיה אורתופדית, ד"ר צבי כהן, אשר קבע כי בעקבות התאונה השנייה נותרו לו 5% נכות לפי סעיף 42(2) א 1 לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956 בגין הגבלה מזערית בחלק מטווחי התנועה של כתף שמאל וכי בגין התאונה השלישית לא נותרו לתובע כל אחוזי נכות.

12. בנוסף, נבדק התובע אף ע"י מומחה בתחום הפסיכיאטריה ד"ר הראל אשר קבע כי התובע לא סובל מאז שחרורו מאשפוז פסיכיאטרי בנעוריו מכל נכות בתחום הנפש.

13. במקרה דנן, המומחים הרפואיים לא נחקרו ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתם, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחים, כך שהאמור בחוות דעתם לא נסתר.

14. המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובע, מונו ע"י בית המשפט, ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".

וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (פורסם בנבו 9.7.08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט".

לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתם של המומחים.

15. אי לכך נגרמה לתובע נכות בשיעור 5% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

16. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95) נקבע כדלהלן:

"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראייה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."

17. בענייננו נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה.

18. לטענת התובע, בעקבות התאונות נגרמו לו מגבלות וקשיים תפקודיים בכל מישורי חייו. התובע שכיום הוא סטודנט למשפטים טוען שמגבלותיו יקשו עליו גם בעתיד בעבודתו כעורך דין. לטענתו, עקב התאונה ספג הפסדי שכר רבים בשל תפקודו הלקוי ונמנע ממנו להשביח שכרו ולהתקדם כמצופה.

19. מנגד, הנתבעת סבורה כי הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיו הטכניים מבחינה רפואית לבין יכולתו לעבוד ולתפקד. הנתבעת מוסיפה כי עיקר נכותו של התובע הינה פועל יוצא של התאונה הראשונה שלא מעניין החבות בתיק זה.

הנתבעת מוסיפה כי התובע חזר לעבודתו מיד בסמוך לתאונה, ושכרו נותר באותו סדר גודל ואף הושבח. הנתבעת טוענת כי עדותו של התובע רצופה שקרים וסתירות קשות, מה שמקשה על האפשרות לקבלת טענותיו השונות בנוגע למצבו התפקודי, וכי מחומר הראיות עולה כי התובע ללא כל קשר לתאונה הינו אדם בעייתי שנוטה לריב עם הזולת, לא מצטיין בלימודיו בלשון המעטה, וסיכוייו לקבל רישיון עורך דין אינו גבוה.

דיון

20. הנכות שנקבעה לתובע אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודו וכושר השתכרותו. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25.7.10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.

21. עסקינן בתובע אשר הינו יליד שנת 1986, כיום סטודנט למשפטים. בהחלט סביר להניח כי הכיוון המקצועי בו יעסוק הינו עבודה בתחום המשפטים, והגם שאני מוכן לקבל שיתכן ועבודה זו כרוכה במאמץ פיזי קל כלשהו, ספק עד כמה למגבלותיו נודעת השפעה על תפקודו בסוג זה של עיסוק. לנכותו השפעה בעיקר על עבודה בעלת רכיב פיזי בולט, ולא הובאו כל ראיות ע"י התובע כי המקצוע שבחר הינו מסוג זה. הנכות הרפואית בשיעור 5% שקבע המומחה מייצגת, אם כן, במקרה זה, את המבחן הטכני המבוטא בתקנות. היא אינה טומנת בחובה בהכרח הכבדה, כאמור, על פעולותיו של התובע. בכל מקרה השפעת נכות זו על תפקודו לא הוכחה כדבעי.

22. ראשית, יש לזכור כי מרב נכותו של התובע גם לשיטתו נובעת מפגיעה אחרת, קרי התאונה הראשונה אותה לא הוכיח כדבעי, כאשר התאונה השנייה הותירה 5% נכות בלבד, והתאונה השלישית לא הותירה כל אחוזי נכות. כך שבכל מקרה ככל שהתובע טוען לקשיים תפקודיים בראש ובראשונה יש ליחס את רובם המכריע לתאונה זו.

23. שנית לגופו של עניין, פגיעה תפקודית בשיעור הנטען על ידי, הנובעים מן התאונה השנייה והשלישית הייתה באה לידי ביטוי עד היום בשימוש משמעותי ורב בתרופות משככות כאבים במשך השנים מאז התאונה. התובע לא הציג לפניי מסמכים על שימוש מוגבר במשככי כאבים או על ביקורים למצער אצל אורתופד, ורוב המסמכים הם מן התקופה הסמוכה לתאונות (ת/10).

24. זאת ועוד, מגיליון הטיפולים הפיזיותרפיים של התובע עלה כי לאחר התאונה השנייה בחר התובע שלא לנצל עשרים אחוזים מן התורים להם היה זכאי (נספח לכתב התביעה וכן ת/10), מה שמצביע כי מצבו ככל הנראה הוטב מאוד בחלוף הזמן. לאחר התאונה השלישית הופנה התובע לטיפולים פיזיותרפיים (ראה נספח לכתב התביעה וכן ת/10) אך לא צרף כל תיעוד על אודותיהם מה שמותיר רושם שלא נזקק להם כלל. מאז לא הראה התובע כי ניצל זכותו לטיפולים שנתיים חרף העובדה כי מבוטחי קופת חולים זכאים למצער לסבב טיפולים חדש כל שנה.

25. לא זו אף זו, התרשמותי היא שמסלול חייו של התובע לא נפגע בעטיין של שתי התאונות. זמן קצר עובר לתאונה השנייה החל בעבודת שמירה, וככל שנעדר מעבודתו זו לאחר התאונה השנייה והשלישית היה זה גם לשיטת התובע בעטיו של ניתוח שעבר כפועל יוצא של התאונה הראשונה (עמ' 18 ש' 23-24).

בכל מקרה לא הוכח כי סבל מקשיים תפקודיים בעטיה של התאונה השנייה או השלישית. בהחלט היה מצופה כי מי מעבידיו ומחבריו לעבודה יזומן לעדות מטעמו לתיאור קשייו התפקודיים, אך באופן תמוה לא עשה זאת התובע. ועוד אציין כי ככל שקשיים כאלו היו מוכחים הרי מרביתם הינה ללא מחלוקת פועל יוצא של התאונה הראשונה.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו) 30.5.02).

גם טענתו כי אלמלא התאונות היה משביח שכרו אף יותר לא הוכחה, ואף לא הוצגו כל נתונים על אודות קצב הקידום של עובדים אחרים במעמדו של התובע בחברה זו, כך שטענתו נותרה בגדר השערה בלבד.

התובע המשיך בעבודתו זו עד לחודש יוני 2009 אזי פוטר מעבודתו. לטענתו, פיטוריו היו עקב היעדרויות רבות מהעבודה לנוכח מגבלותיו (ס' 43 לתצהירו). מתלושי השכר שצירף התובע לא ניתן ללמוד על היעדרות עקב מחלה (ת/19) ואף ממכתב הפיטורין לא ניתן ללמוד כי פוטר עקב קשייו, והמכתב לא נוקב בסיבת הפיטורין שמטבע הדברים יכולה לנבוע מגורמים רבים אחרים (עמ' 8 ש' 25-27, ת/19-מוצג 156 למוצגי התובע). דבריו של התובע כי פיטוריו נובעים מהתאונה (עמ' 8 ש' 28-34) נטענו בעלמא.

26. בחודש יולי 2009 גויס התובע לצה"ל בפרופיל 97 (עמ' 11 ש' 33-34) ואישר בעדותו כי הפרופיל לא השתנה במשך כל שנות שירותו (עמ' 12 ש' 2-3). הוא ציין כי בחר במכוון שלא לספר לשלטונות צה"ל על פגיעתו הקשה פרי התאונה הראשונה (עמ' 11 ש' 16-17). לשיטתו, שירת כלוחם ונשאר במשך כל שירותו בסטטוס לוחם (עמ' 9 ש' 4-13). הוא אף טען כי עבר הכשרה כרובאי 07 הכוללת פעילות פיזית לא מבוטלת (עמ' 12 ש' 4-15). הדעת נותנת כי אדם הכשיר לפעילות מסוג זה אף אינו סובל מנכות תפקודית גבוהה כנטען על ידי התובע. בהחלט סביר להניח כי לו היו מגבלותיו מותירות חותם כה ניכר על תפקודו היה בוחר לספר לרופאיו בצה"ל על אודות מגבלותיו בזמן אמת.

עת נשאל התובע כיצד שרד יחידה קרבית חרף מגבלותיו הנטענות ענה כי לוחם כפי ששימש לא זקוק כלל לכושר, אלא לערכים וכוח רצון (עמ' 11 ש' 25-29). מן המפורסמות היא ששירות ביחידה קרבית מצריך יכולות גופניות לא מעטות זאת לצד ערכים וכוח רצון. בכל מקרה לא הובא בדל ראיה כי השירות ביחידה הקרבית בה שירת התובע היה מיוחד במינו ולא הצריך יכולות פיזיות.

27. אמנם בהמשך עדותו שינה טעמו וגרס כי החל כלוחם אך המשיך כקשר (עמ' 10 ש' 6-7), כי נתקל בקשיים פיזיים שונים במהלך שירותו (למשל עמ' 11 ש' 5-6). בכל מקרה נתונים על אודות קשיים בצבא דווקא בשל התאונה השנייה והשלישית לא הוכחו, ולא הוצגו כל תימוכין לטענות אלו. ככל שסבל התובע יהא סוג השירות ששרת אשר יהא הרי הדבר נבע מטבע הדברים עקב התאונה הראשונה.

28. זאת ועוד, לאחר שחרורו מצה"ל עת החל ללמוד בקורס לשיפור הבגרויות והכנה למבחן פסיכומטרי עבד במספר עבודות במקביל. לטענתו, עקב מגבלותיו לא עלה בידו להתמיד במקום עבודה אחד בתקופה זו. גם טענות אלו לא הוכחו בכל בדל ראייה: התובע לא טרח לציין שמות של מעסיקים אשר יעידו כי בשל מגבלותיו האורתופדיות התקשה בעבודה, ולא נתן שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרח להזמינם כעדי תביעה מטעמו. הימנעות זו פועלת אף היא לחובתו. הדעת אף נותנת כי אדם, אשר לשיטתו אך ורק בעזרת ערכים וכוח רצון עמד בקשיי יחידה קרבית ואף בהצטיינות (ראה עמ' 11 ש' 27), לא יתקשה להתמיד במקומות עבודה שם הפעילות הפיזית הנדרשת קלה בהרבה.

גם העובדה כי במקביל למד בקורסים שונים ועבד בד בבד מצביעה על תפקוד נאות, ולחילופין ככל שלא עלה בידו לעבוד בהיקף משרה מלא בתקופה זו הרי שהדבר הינו פועל יוצא של שילוב לימוד לבגרויות – לימוד אינטנסיבי ולא קל מטיבו – ועבודה.

29. יתרה מכך, התובע במועד עדותו היה בשנה הרביעית ללימודי המשפטים. התובע לא הראה כי ביקש מגורמי המכללה שבה לומד התחשבות מיוחדת במצבו. זאת ועוד, ועל אף טענותיו לפיהן הוא סובל מכאבים משמעותיים, לא הוכיח כי ביקש הוא לאורך כל שנות לימודיו האקדמיות הקלה כלשהי בלימודים או התלונן על כך בפני גורם מוסמך אוניברסיטאי מוסמך.

30. זאת ועוד, בתקופת לימודי המשפטים אף למד במקביל במכון וינגייט שנה לימודי כושר גופני ובריאות (תצהירו ס' 50) והוענקה לו תעודת מדריך בחדרי כושר. בהחלט מתקבל על הדעת כי הנרשם ללימודים מסוג זה נדרש לכושר גופני ברמה טובה מאוד, והתובע לא הראה כי לימודים מסוג זה אינם מצריכים יכולות גופניות טובות. בכל מקרה העובדה כי התובע משלב בהצלחה עיסוקים כה רבים ולימודים מקבילים בממוסדות שונים בהחלט מותירה רושם כי מצבו התפקודי טוב.

גם טענתו בהקשר זה כי נמנע ממנו לעסוק בתחום זה כמאמן כושר עקב מגבלותיו עת מקומות עבודה אליהם פנה דרשו כשירות גופנית מלאה (ס' 54 לתצהירו) לא הוכחה שכן גם במקרה זה לא הוצג בדל ראיה כי עשה מאמץ למצוא עבודה בתחום, אולם עקב מגבלותיו הנובעות מהתאונה התקשה בכך, ואחזור כי ככל שלתובע מגבלות הרי רובם המכריע הם פרי התאונה הראשונה שהותירה נכות רפואית גבוהה בהרבה. גם טענותיו כי בתקופת לימודיו לא יכול היה לעבוד בהיקף משרה מלא (להוציא מיד לאחר הניתוח השני) עקב התאונה נטענו בעלמא כאשר בהחלט סביר להניח כי סטודנט במשרה מלאה יעסוק מטבע הדברים בעבודות סטודנטיאליות מזדמנות שאין בצידן הכנסה רבה. בכל מקרה התובע אישר כי במהלך לימודיו עבד בשתי עבודות חלקיות בו זמנית (ס' 49 לתצהירו) כטרום מתמחה ובחברת שמירה מה שמטיל צל על טענותיו לפגיעה תפקודית כלשהי.

31. אשר לקלטת החתונה (נ/ 6) שבה נראה התובע רוקד ומתנהל ללא כל מגבלה אציין שטענות הנתבעת בהקשר זה הנן בנוגע לתאונה הראשונה. בכל מקרה מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם יתכן כי אדם הסובל מגבלות יוכל ערב אחד בהשפעת משככי כאבים ואלכוהול להסוות קשייו, אציין כי לא מצאתי בקלטת אי התאמה למסקנות אליהן מובילות שלל הראיות בתיק זה. בנסיבות העניין מחזקת הקלטת את הרושם כי תפקודו של התובע הינו בהחלט סביר ואף למעלה מכך.

טענת התובע לפיה השתמש בין השאר במשחת "בן גיי" אינה הגיונית בעיני נוכח הריח העז והלא נעים שהיא מותירה ורוב בני האדם לא ישתמשו בה בציבור שלא במסגרת פעילות ספורטיבית, קל וחומר בערב חתונתם.

32. עוד ראוי לזכור כי יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי:

"נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191|).

33. עם זאת לא נסתרה טענת המומחה בדבר נכות אורתופדית כלשהי הגם כי קלה שנגרמה לתובע. מכאן כי לא ניתן לשלול כי לנכויות אלו השפעה מסוימת אפילו קלה על תפקודו, ולא ניתן לשלול כי התובע סובל ממגבלות כלשהן כתוצאה ממצבו.

34. לאור מכלול שיקולים אלו אכן נגרמה לתובע נכות תפקודית, אך היא פחותה משיעור נכותו הרפואית, ובנסיבות העניין אני מעמידה על שיעור של 2%.

הפסד השתכרות לעבר

35. למעשה גם ב"כ התובע מאשר כי עד לגיוסו של התובע לצה"ל ככל שנגרמו לו הפסדי שכר הרי הינם תולדה של התאונה הראשונה והניתוחים שנאלץ לעבור בעטיה. למעשה התקופה הרלוונטית היחידה לעניינו הינה לאחר שחרורו של התובע מצה"ל ועד היום. התובע בסיכומיו עורך חישוב המתבסס רובו על הפסדי ההשתכרות שנגרמו בשל התאונה הראשונה.

36. לעניין הפסדיו לאחר שתי התאונות מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובע להוכיח, והוא לא עמד בנטל. כמפורט לעיל לא מצאתי ירידה ברמת ההשתכרות של התובע לאחר התאונות ולא מצאתי קשר בין נכותו לבין גובה השכר אותו השיג. להיפך אין חולק כי התאונה הראשונה היא שהביאה להפסדי השכר גם לאחר התאונה השנייה עת נותח התובע.

37. בתקופת היותו סטודנט כאמור תפקד התובע ועסק בשתי עבודות במקביל, כאשר אין ספק שאי יכולתו להניב שכר גבוה יותר נבעה מהעובדה ששימש אף סטודנט במשרה מלאה באותם זמנים. התובע אף לא הוכיח כי היה צפוי להתקדם ולהשביח שכרו בעבודות השונות שבהן עסק במשך השנים, וכי אפשרות זו נמנעה ממנו בשל התאונות.

38. לנוכח הנאמר לעיל התובע לא זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר. מן הספק שמא בכל זאת נאלץ התובע להיעדר מעבודתו לפרק זמן מה לאחר כל אחת מן התאנות אני פוסק פיצוי גלובאלי בסך 2,500 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

"פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95).

39. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע את הפסד ההשתכרות לעתיד.

40. התובע טוען כי בהיותו צפוי לעסוק בעריכת דין יש לחשב הפסדיו על בסיס 1.5 מהשכר הממוצע במשק ונכות תפקודית בשיעור 31%.

41. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקש התובע לצייר ביחס ליכולותיו הינה מוגזמת, ולמעשה התובע לא סיים מרבית לימודיו, לא צפוי להחל בהתמחות במועדה וכלל לא בטוח כי יעלה בידו להשיג רישיון עורך דין. היא מציעה לחשב הפסדיו על פי נכות של עשרה אחוזים ושכר חודשי של 5,000 ₪ למשך שמונה השנים הבאות, ולאחר מכן עת יתכן ויעלה בידיו לזכות ברישיון עריכת דין ועד גיל 67 על בסיס נכות זהה ושכר חודשי בסך 7,000 לחודש.

42. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית, הרי התובע לא הוכיח כי התאונה הראשונה לאורה הוענקה לו מרבית נכותו התרחשה כתאונת דרכים דווקא, ונכותו התפקודית הועמדה על שיעור 2% בלבד.

43. אך עם זאת, לא נסתרו ע"י הנתבעת קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותו הקבועה בשל התאונה השנייה. פגיעה זו קלה ככל שתהיה תבוא לידי ביטוי אם יחליט לתור אחר עבודה חדשה ולעבוד עד גיל 67. יש לזכור כי עפ"י הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23.11.94).

44. באשר לבסיס שכרו איני יכול לקבל טענות הנתבעת לפיהם העובדה כי לתובע עוד חובות לימודים רבים חרף היותו בשנה הרביעית משמע כי לא יעלה בידיו לקבל בעתיד רישיון עורך דין. רבים הם הפורשים לימודיהם על זמן רב מהרגיל, ואני סבור כי לא הוכח כי התובע לא יעסוק במקצוע אותו למד. אני אף סבור כי התובע כיום אינו סובל כפי שנקבע ע"י המומחה בתחום הפסיכיאטריה מבעיות נפש שיש בהן להצביע על פוטנציאל השתכרות נמוך. התובע עובד במשך שנים בעבודות שונות, ולא ניתן לומר כי עסקינן באדם שלא יעלה בידו להשתלב במסגרת תעסוקתית רגילה בעתיד.

45. לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות הקיימות על בסיס חישוב שכר ממוצע במשק X 2% נכות תפקודית X מקדם היוון עד גיל 67 ומחצית מן החישוב האקטוארי. לאור זאת אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 24,000 ₪.

46. הפסדי פנסיה

אין ספק כי כתוצאה מהפסדיו בעבר ובעתיד נגרמו ויגרמו לתובע הפסדים של זכויות. לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי פנסיה בסך של 12% מהפסדי השכר (ראה ת"א (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13) ובסך כולל של 5,880 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה

47. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

48. התובע טוען כי נגרמו ויגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים ונסיעות לטיפולים. הוא מפנה להעתקי קבלות חלקיות במסגרת מוצגיו (ת' 40). הוא עותר לפיצוי בסך 80,000 לעבר ולעתיד עבור הוצאות רפואיות ופיצוי נוסף בסך 30,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה.

49. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי מקצת הקבלות שצרף התובע הן להוצאות הטיפולים עצמם והן להוצאות הנסיעה אינן רלוונטיות לתאונות מושא תיק זה וכי גם המומחה הרפואי לא המליץ על צורך בטיפולים בעתיד. היא מציעה פיצוי גלובלי בסך 2,000 עבור הוצאות רפואיות לעבר ופיצוי בסך 1,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה לעבר.

50. במקרה דנן התובע לא הציג את מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים והנסיעות, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו. בכל מקרה ניכר כי מרבית הקבלות מתייחסות לתאונה הראשונה.

51. זאת ועוד התאונה השנייה הוכרה כתאונת עבודה במל"ל, ובשל כך זכאי היה התובע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995). ככל שלא פעל התובע למיצוי מלוא זכויותיו במל"ל ובכלל זה המצאת מסמכים דרושים הרי שלא הקטין נזקיו כנדרש בחוק.

בנסיבות אלו אין הצדקה לגלגל את ההוצאה על הנתבעת.

יחד עם זאת מהספק שמא נשא התובע בהוצאות כלשהן לאחר שתי התאונות או יידרש לשאת בהוצאות כלשהן בעתיד אני פוסק לו פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך 5,000 ₪ הכולל גם דמי נסיעה.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

52. התובע טוען בסיכומיו כי יש לפצותו בגין הוצאות עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. לטענתו, במצב בו נבצר ממנו כלכלית לשכור עזרת צד ג' סייעו לו בני משפחתו לאחר התאונות (עמ' 18 ש' 25-27). לדבריו, מפאת מצבו נמנע ממנו כיום ויימנע ממנו אף בעתיד לבצע פעולות משק בית אותן נהג לבצע בעבר כגון ניקיון, סחיבת שקיות קניות וכו' (ס' 77 לתצהירו). עדותו קיבלה תימוכין בעדות אחיו על העזרה שהוגשה לתובע. (ס' 3 לתצהיר האח).

53. לעומתו טוענת הנתבעת בסיכומיה כי בשים לב לנכותו המזערית של התובע אין כל הצדקה לקבוע לו פיצוי בגין עזרת צד ג', וכי התובע לא הוכיח טענותיו בנוגע לעזרה זו.

54. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי:

"מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90).

55. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית קלה מאוד של 5%. נכות זו הינה, כאמור, בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית. גם אח התובע מאשר בתצהירו כי למעשה מרבית העזרה הוענקה בשל התאונה הראשונה והניתוחים בעקבותיה.

56. יחד עם זאת, אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונות נזקק התובע לסיוע מוגבר כלשהו מצד בני משפחתו.

עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05, ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05)

57. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 4,500 ₪.

כאב וסבל

58. בהתייחס לתאונה השנייה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל5% נכות רפואית בגיל התובע, אני פוסק לתובע פיצוי בסך 9,620 ₪.

59. אשר לתאונה השלישית לתובע, כאמור, לא נקבעה נכות. יחד עם זאת, לבית המשפט הסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של עד 10% מהסכום המקסימלי שהיה קבוע לפיצוי מסוג זה במועד התאונה. בית המשפט יעשה שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו, בהקשר זה, שעה שהוא סבור, כי אין בפיצויים הנקבעים לפי התחשיב הקבוע בתקנות כדי להלום את הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו כתוצאה מכאב וסבל, נזקים שאינם ממוניים. אין פירוש הדבר, כי יש לפסוק את הפיצוי המקסימלי, או בשיעור קרוב לכך, וזאת בדרך של שגרה. על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו כהולם, בנסיבות העניין.

60. התרשמתי כי התובע בעיקר בתקופה הסמוכה לתאונה נאלץ לעבור מסכת כלשהי של טיפולים ובדיקות (ראה ת/10) עם זאת הוא לא סבל שבר. אי לכך אני מעמיד הפיצוי על סך 6,000 ₪.

סוף דבר

61. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 57,500 ₪.

62. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,746 ₪.

63. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעים יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ז, 12 יוני 2017, בהעדר הצדדים.