לאור פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 24.5.18 בע"א 5408-09-17, יפורט להלן חישוב נזקי התובע כתוצאה מן התאונה הראשונה מיום 8/12/06.

הנכות הרפואית:

1. התובע נבדק ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורתופדית, ד"ר צבי כהן, אשר קבע כי בעקבות התאונה הראשונה נותרו לתובע נכויות כדלקמן:

10% נכות צמיתה בגין אי יציבות בברך ימין לפי סעיף 48(2) ב'.

15% נכות צמיתה בגין נזק תוך או סב מפרקי ופגיעה במניסקוס לפי סעיף 35 (1) ב-ג

5% נכות צמיתה בגין צלקות והפרעה בתחושה סביב ברך ימין לפי סעיף 75(1) ב'

בעקבות התאונה השנייה קבע המומחה כאמור קבע כי נותרו לתובע 5% נכות לפי סעיף 42(2) א 1 לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956 בגין הגבלה מזערית בחלק מטווחי התנועה של כתף שמאל וכי בגין התאונה השלישית לא נותרו לתובע כל אחוזי נכות.

2. בנוסף, נבדק התובע אף ע"י מומחה בתחום הפסיכיאטריה ד"ר הראל אשר קבע כי התובע לא סובל מאז שחרורו מאשפוז פסיכיאטרי בנעוריו מכל נכות בתחום הנפש.

1. במקרה דנן, המומחה הרפואי לא נחקר ע"י מי מהצדדים בחקירה נגדית על חוות דעתו, ואף לא הוצגו לבית המשפט שאלות הבהרה למומחה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר.

לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה.

4. אי לכך נגרמה לתובע נכות רפואית בשיעור 27.32% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה הראשונה.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

1. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95) נקבע כדלהלן:

"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראייה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."

1. בענייננו נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה.
2. לטענת התובע, בעקבות התאונות נגרמו לו מגבלות וקשיים תפקודיים בכל מישורי חייו. התובע היה סטודנט למשפטים בעת מתן פסק הדין טוען שמגבלותיו יקשו עליו גם בעתיד בעבודתו כעורך דין. לטענתו, עקב התאונות ספג הפסדי שכר רבים בשל תפקודו הלקוי ונמנע ממנו להשביח שכרו ולהתקדם כמצופה.
3. מנגד, הנתבעת סבורה כי הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיו הטכניים מבחינה רפואית לבין יכולתו לעבוד ולתפקד.
4. הנתבעת מוסיפה כי התובע חזר לעבודתו מיד בסמוך לתאונה, ושכרו נותר באותו סדר גודל ואף הושבח. הנתבעת טוענת כי עדותו של התובע רצופה שקרים וסתירות קשות, מה שמקשה על האפשרות לקבלת טענותיו השונות בנוגע למצבו התפקודי, וכי מחומר הראיות עולה כי התובע ללא כל קשר לתאונה הינו אדם בעייתי שנוטה לריב עם הזולת, לא מצטיין בלימודיו בלשון המעטה, וסיכוייו לקבל רישיון עורך דין אינו גבוה.
5. לאחר התאונה הראשונה טופל התובע בבי"ח תל השומר שם אובחנו סימני שפשוף בברך ימין, רגישות בעיקר באספקט ליטרלי מעל מדיאלי של הברך וכאבים. בהמשך טופל במרפאות חוץ של ביה"ח ובמסגרת קופ"ח, ואובחנה בין היתר אי יציבות קדמית של הברך. ביום 24.2.09 עבר התובע ניתוח בברכו תחת הרדמה כללית, בין היתר לצורך שחזור ACL עם גיד המסטרינג, ולאחר שני ימי אשפוז שוחרר לביתו עם המלצות להמשך טיפול. ביום 9.10.12 עבר ניתוח נוסף להוצאת מתכות מן הברך ושוחרר לאחר שני ימי אשפוז.

1. עסקינן בתובע אשר הינו יליד שנת 1986, סטודנט למשפטים. בהחלט סביר להניח כי הכיוון המקצועי בו יעסוק הינו עבודה בתחום המשפטים, והגם שאני מוכן לקבל שיתכן ועבודה זו כרוכה במאמץ פיזי קל כלשהו, ספק עד כמה למגבלותיו השפעה על תפקודו בסוג זה של עיסוק. לנכותו השפעה בעיקר על עבודה בעלת רכיב פיזי בולט, ולא הובאו כל ראיות ע"י התובע כי המקצוע שבחר הינו מסוג זה. בכל מקרה השפעת נכות זו על תפקודו לא הוכחה כדבעי.
2. אומנם אין ספק כי תאונה זו הסבה לתובע פגיעה תפקודית. אולם פגיעה תפקודית בשיעור הנטען על ידיו בעקבות תאונה זו, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בשימוש משמעותי ורב בתרופות משככות כאבים במשך השנים מאז התאונה. סביר כי בסמיכות לניתוחים ולפגיעה זו עבר התובע טיפולים רבים ונזקק למשככי כאבים, אולם היעדרם של אלו עד היום מכרסם בטענה לפגיעה תפקודית כה ניכרת. סביר אף כי לו הייתה מותירה התאונה הראשונה פגיעה כה משמעותית התובע היה מנצל זכותו לטיפולים שנתיים אליהם משוועים הסובלים מכאב וממוגבלות.

1. התרשמתי אף שמסלול חייו של התובע לא נפגע. לאחר התאונה הראשונה עבד בשכר דומה לשכר שהרוויח לפני התאונה ומספר השעות הנוספות שביצע ירד אומנם בחודש התאונה, אולם לאחר מכן בחודשים ינואר פברואר 2007 עלה (ת/16, ת/17 כפי שיפורט בפרק הפסדי שכר לעבר) אומנם החל מחודש מרץ עד חודש יוני להוציא חודש מאי ניכרת ירידה בשכרו (ת/17 125, 126 ,128) אולם בחודש מאי באמצע התקופה שכרו עלה והיה נמוך במידה מסוימת בהשוואה לעובר לתאונה (ת/27 127) מה שמעיד כי תפקודו העקרוני לא נפגע, ואף לא הובאה כל ראיה הקושרת בין הירידה בשכרו בחודשים מסוימים לבין התאונה. בכל מקרה החל מחודש ספטמבר 2007 עד יוני 2008 עלה שכרו של התובע ביחס לעובר לתאונה, וככל שלאחר מכן חלה ירידה בשכרו לא הוכח הקשר הבלעדי בינה לתאונה, וניכר כי שכרו של התובע מתאפיין בירידות ומורדות לאורך התקופה אף עובר לתאונה וללא קשר אליה אם כן.
2. עובר לתאונה השנייה החל התובע בעבודת שמירה. בהחלט סביר כי אכן נפגע תפקודו בדרך זו או אחרת בעבודתו זו, וניכרת ירידה בשכרו בהשוואה לעובר לתאונה (ת/19) בעטיים של הניתוחים שעבר לנוכח מצבו בשל התאונה הראשונה. אולם מעבר לכך קשייו התפקודיים בעבודה זו לא הוכחו. בהחלט היה מצופה כי מי מעבידיו ומחבריו לעבודה כמו גם חבריו בעבודותיו הקודמות יזומן לעדות מטעמו לתיאור קשייו התפקודיים, אך באופן תמוה לא עשה זאת התובע.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו) 30.5.02).

15. גם טענתו כי אלמלא התאונות, לרבות הראשונה, היה משביח שכרו אף יותר לא הוכחה, ואף לא הוצגו כל נתונים על אודות קצב הקידום של עובדים אחרים במעמדו של התובע בחברה זו, כך שטענתו נותרה בגדר השערה בלבד.

16. התובע המשיך בעבודתו זו עד לחודש יוני 2009 אזי פוטר מעבודתו. לטענתו, פיטוריו היו עקב היעדרויות רבות מהעבודה לנוכח מגבלותיו ובעיקר אלו מן התאונה הראשונה (ס' 43 לתצהירו). מתלושי השכר שצירף התובע לא ניתן ללמוד על היעדרות עקב מחלה (ת/19) ואף ממכתב הפיטורין לא ניתן ללמוד כי פוטר עקב קשייו. המכתב לא נוקב בסיבת הפיטורין שמטבע הדברים יכולה לנבוע מגורמים רבים אחרים (פרוטוקול הדיון מיום 20.2.17 עמ' 8 ש' 25-27, ת/19-מוצג 156 למוצגי התובע). דבריו של התובע כי פיטוריו הם פועל יוצא של מי מהתאונות (עמ' 8 ש' 28-34) נטענו בעלמא.

17. בחודש יולי 2009 גויס התובע לצה"ל בפרופיל 97 (עמ' 11 ש' 33-34) ואישר בעדותו כי הפרופיל לא השתנה במשך כל שנות שירותו (עמ' 12 ש' 2-3). הוא ציין כי בחר במכוון שלא לספר לשלטונות צה"ל על פגיעתו הקשה פרי התאונה הראשונה (עמ' 11 ש' 16-17). לשיטתו, שירת כלוחם ונשאר במשך כל שירותו בסטטוס לוחם (עמ' 9 ש' 4-13). הוא אף טען כי עבר הכשרה כרובאי 07 הכוללת פעילות פיזית לא מבוטלת (עמ' 12 ש' 4-15). הדעת נותנת כי אדם הכשיר לפעילות מסוג זה אף אינו סובל מנכות תפקודית גבוהה כנטען על ידי התובע. בהחלט סביר להניח כי לו היו מגבלותיו מותירות חותם כה ניכר על תפקודו היה בוחר לספר לרופאיו בצה"ל על אודות מגבלותיו בזמן אמת ויש להניח כי מגבלות אלו היו מתגלות במהלך מיונים רפואיים.

18. עת נשאל התובע כיצד שרד יחידה קרבית חרף מגבלותיו הנטענות ענה כי לוחם כפי ששימש לא זקוק כלל לכושר, אלא לערכים וכוח רצון (עמ' 11 ש' 25-29). מן המפורסמות היא ששירות ביחידה קרבית מצריך יכולות גופניות לא מעטות זאת לצד ערכים. בכל מקרה לא הובא בדל ראיה כי השירות ביחידה הקרבית בה שירת התובע היה מיוחד במינו ולא הצריך יכולות פיזיות.

19. אמנם בהמשך עדותו שינה טעמו וגרס כי החל כלוחם אך המשיך כקשר (עמ' 10 ש' 6-7), כי נתקל בקשיים פיזיים שונים במהלך שירותו (למשל עמ' 11 ש' 5-6). בכל מקרה הגם כי סביר שלמגבלותיו נודעה השפעה כלשהי על שירותו ותפקודו, פגיעה תפקודית כה ניכרת דווקא בשל התאונה הראשונה כמו גם השנייה והשלישית לא הוכחה, ולא הוצגו כל תימוכין לטענות אלו.

20. זאת ועוד, לאחר שחרורו מצה"ל עת החל ללמוד בקורס לשיפור הבגרויות והכנה למבחן פסיכומטרי עבד התובע במספר עבודות במקביל (ס' 45 לתצהירו). לטענתו, עקב מגבלותיו לא עלה בידו להתמיד במקום עבודה אחד בתקופה זו. גם טענות אלו לא הוכחו בכל בדל ראייה: התובע לא טרח לציין שמות של מעסיקים אשר יעידו כי בשל מגבלותיו האורתופדיות התקשה בעבודה, ולא נתן שום הסבר לתמיהה מדוע לא טרח להזמינם כעדי תביעה מטעמו. הימנעות זו פועלת אף היא לחובתו. הדעת אף נותנת כי אדם, אשר לשיטתו אך ורק בעזרת ערכים וכוח רצון עמד בקשיי יחידה קרבית ואף בהצטיינות (ראה עמ' 11 ש' 27), לא יתקשה להתמיד במקומות עבודה, שם הפעילות הפיזית הנדרשת קלה בהרבה.

21. גם העובדה כי במקביל למד בקורסים שונים ועבד בד בבד מצביעה על תפקוד נאות, ולחילופין ככל שלא עלה בידו לעבוד בהיקף משרה מלא בתקופה זו הרי שהדבר הינו פועל יוצא של שילוב לימוד לבגרויות – לימוד אינטנסיבי ולא קל מטיבו – ועבודה.

22. יתרה מכך, התובע במועד עדותו היה בשנה הרביעית ללימודי המשפטים. על אף טענותיו לפיהן הוא סובל מכאבים משמעותיים, לא הוכיח כי ביקש הוא לאורך כל שנות לימודיו האקדמיות הקלה כלשהי בלימודים או התלונן על כך בפני גורם מוסמך אוניברסיטאי מוסמך.

23. זאת ועוד, בתקופת לימודי המשפטים אף למד במקביל במכון וינגייט שנה לימודי כושר גופני ובריאות (תצהירו ס' 50) והוענקה לו תעודת מדריך בחדרי כושר. בהחלט מתקבל על הדעת כי הנרשם ללימודים מסוג זה נדרש לכושר גופני ברמה טובה מאוד, והתובע לא הראה כי לימודים מסוג זה אינם מצריכים יכולות גופניות טובות. אין מחלוקת כי במועד רישומו של התובע למכון וינגייט מגבלותיו בשל התאונה הראשונה היו ידועות לו זה מכבר, ועצם בחירתו בתחום זה מדברת בעד עצמה. בכל מקרה העובדה כי התובע משלב בהצלחה עיסוקים כה רבים ולימודים מקבילים במוסדות שונים בהחלט מותירה רושם כי מצבו התפקודי טוב.

24. גם טענתו בהקשר זה כי נמנע ממנו לעסוק בתחום זה כמאמן כושר עקב מגבלותיו עת מקומות עבודה אליהם פנה דרשו כשירות גופנית מלאה (ס' 54 לתצהירו) לא הוכחה שכן גם במקרה זה לא הוצג בדל ראיה כי עשה מאמץ למצוא עבודה בתחום, אולם עקב מגבלותיו הנובעות מהתאונה התקשה בכך. אני כאמור מקבל את הטענה כי לתובע מגבלות כלשהם פרי התאונה הראשונה, אולם לא הוכח כי הם מקנים לו כאמור נכות תפקודית בשיעורים הנטענים על ידיו.

25. גם טענותיו כי בתקופת לימודיו לא יכול היה לעבוד בהיקף משרה מלא (להוציא מיד לאחר הניתוח השני) עקב התאונה נטענו בעלמא, כאשר בהחלט סביר להניח כי סטודנט במשרה מלאה יעסוק מטבע הדברים בעבודות סטודנטיאליות מזדמנות שאין בצידן הכנסה רבה. בכל מקרה התובע אישר כי במהלך לימודיו עבד בשתי עבודות חלקיות בו זמנית (ס' 49 לתצהירו) כטרום מתמחה ובחברת שמירה, מה שמטיל צל על טענותיו לפגיעה תפקודית כלשהי.

26. אשר לקלטת החתונה (נ/ 6) שבה נראה התובע רוקד ומתנהל ללא כל מגבלה אציין שטענות הנתבע בהקשר זה הינן בנוגע לתאונה הראשונה. בכל מקרה מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם יתכן כי אדם הסובל ממגבלות יוכל ערב אחד בהשפעת משככי כאבים ואלכוהול להסוות קשייו, אציין כי לא מצאתי בקלטת אי התאמה למסקנות אליהן מובילות שלל הראיות בתיק זה. בנסיבות העניין מחזקת הקלטת את הרושם כי תפקודו של התובע הינו בהחלט סביר ואף למעלה מכך.

27. יצוין, כפי שצוין בפסק הדין, כי איני נותן אמון בעדותו של התובע.

למותר לציין כי שימוש במשחת "בן גיי" בערב החתונה אינו מתקבל על הדעת נוכח ריחה העז והלא נעים של המשחה.

28. עם זאת לא נסתרה טענת המומחה בדבר הנכות האורתופדית שנגרמה לתובע בעטיין של התאונות הראשונה והשנייה. מכאן כי לא ניתן לשלול כי לנכויות אלו, ובעיקר לנכות מן התאונה הראשונה, השפעה מסוימת אפילו קלה על תפקודו, ולא ניתן לשלול כי התובע סובל ממגבלות כלשהן כתוצאה ממצבו.

29. לאור מכלול שיקולים אלו אכן נגרמה לתובע נכות תפקודית, אך היא פחותה משיעור נכותו הרפואית, ובנסיבות העניין אני מעמידה על שיעור 10%, כתוצאה מן התאונה הראשונה לצד נכותו בתאונות השנייה והשלישית נכותו התפקודית הכוללת הינה 12%.

חישוב הנזק לאור התאונה הראשונה

הפסד השתכרות לעבר

30. התובע עותר לפיצוי מיום התאונה הראשונה ועד היום כאשר לטענתו לאחר התאונה נעדר שבועיים מעבודתו, לאחר מכן נאלץ לעבוד בעבודת מזדמנות והתקשה בהן מפאת מצבו, ואף בחברת השמירה בה עבד החל מפברואר 2009 התקשה בעבודתו ונעדר ימים רבים. לדבריו גם בהיותו סטודנט נמנע ממנו לעבוד כפי שיכול היה אלמלא התאונות.

31. התובע לא הציג כל אישור כי אכן נעדר ממקום עבודתו שבועיים לאחר התאונה הראשונה (עמ'

5 ש' 23), ואף לא הוצג כל אישור מחלה לתקופה זו.

32. מתלושי השכר אף עולה כי שכרו של התובע עובר לתאונה באותו מקום עבודה עמד על כ-3,000 ₪

לחודש ( ת/16 מוצג 121, ראה גם דו"ח רציפות המל"ל ת/25). אומנם בחודש התאונה ניכרת ירידה

בשכרו, אולם מיד בחודשים ינואר ופברואר 2007 שכרו היה גבוה משכרו עובר לתאונה (ת/17-

ת/18). ראוי אף לציין כי בחודש ספטמבר 2006 שלושה חודשים עובר לתאונה עמד שכרו של התובע

במקום עבודה אחר על 1,050 (דו"ח רציפות המל"ל ת/25). מכאן ששכרו התאפיין בירידות ועליות

ללא קשר לתאונה כאמור.

33. התובע אף נתפס בסתירות באשר למועד תחילת עבודתו בחברה, כאשר מחד טען כי החל לעבוד

בחברה בחודש אוקטובר 2006 (עמ' 3 ש' 29), ומנגד טען כי חודש נובמבר 2006 שלא היה החודש

לעבודתו היה חודש של התלמדות, קרי חפיפה (עמ' 4 ש' 22), וזאת עת בתצהירו טען כי החפיפה

ארכה חודש ימים בלבד. בהמשך בחר לכנות תקופה זו התלמדות בניגוד לנאמר בתצהירו. חרף

ניסיון הסתרה זה מתלוש חודש נובמבר 2006 (מקור ת/16) עולה כי שכרו בחודש אוקטובר 2006

היה כ-3,000 ₪ בלבד. משאר התלושים שצירף ניכר כי לא עבד ממילא במתכונת גבוהה ושכרו

השתנה מדי חודש בחודשו. התובע לא הוכיח כי נכותו היא שהביאה בהכרח למתכונת משתנה זו,

ולא הובא אף עד לתמוך בטענותיו על קשיים תפקודיים בעבודה זו ועל הפער בין תפקודו עובר

לתאונה ואחריה.

34. זאת ועוד מתלוש השכר לחודש התאונה (ת/16 מוצג 122) ניכר כי התובע עבד בחודש זה שעות

נוספות במספר קטן מעט מזה שבחודש עובר לתאונה. אולם לאחר מכן בחודשים לאחר מכן עלה

אף בהרבה מספר השעות הנוספות ביחס לעבר לתאונה (ת/16 מוצגים 121, 122, ת/17 123). כך

עובר לתאונה ביצע 26 שעות וכבר בפברואר לאחר מכן ביצע 43 שעות נוספות. מה שמצביע כי

תפקודו העיקרי לא נפגע, לא כל שכן בשיעורים הנטענים על ידיו. התובע אומנם טען כי התלוש

לחודש התאונה שגוי (עמ' 5 ש' 14-15), אולם מדובר בטענה שנטענה בעלמא, והתובע אף לא הציג

כל הסבר סביר ממעסיקו לטעות זו, אלא הסתפק באמירה כללית כי חברות שמירה תמיד שוגות

בתלושים (עמ' 5 ש' 19).

35. בהמשך עד לגיוסו של התובע לצה"ל עבד התובע בעבודת מזדמנות. מאוקטובר 2007 ועד יוני 2008

ניכרת כאמור עליה בשכרו בהשוואה לשכרו עובר לתאונה, ולאחר מכן ניכרת ירידה, כאשר בשנת

2009 ירידה ניכרת בהשוואה לעובר לתאונה (ת/17, ת/19). אומנם אין לשלול כי לתאונה הראשונה

ולניתוח שעבר השפעה על הירידה בשכר אולם במצב בו שכרו מתאפיין בירידות ומורדות לאורך

השנים אין לקבוע כי יש לייחס הירידה באופן בלעדי לתאונה הראשונה ולהשלכותיה.

36. בתקופה זו אף למד התובע למבחן הפסיכומטרי מה שיש אף בו להסביר ירידה בשכר ככל והייתה.

(ראה תלושים ת/19) התובע לא הוכיח את היעדרויותיו מהעבודה אחרי הניתוח הראשון למעט

בתעודות של רופא שאינו מומחה בית משפט, ומתלושי השכר שצירף לתקופה זו לא ניכרת

היעדרות עקב מחלה או חופשה. (ת/19) גם לא הוכח כאמור כי פיטוריו של התובע בתקופה זו נעשו

בעטייה של התאונה.

37. נכונים הדברים גם באשר לעבודות הזמניות אשר בהן עסק התובע לאחר שחרורו מצה"ל, כשהתובע לא הוכיח את השיעורים הנטענים של הפסדיו ולא הוכיח כי יכול היה להשביח שכרו אף יותר. גם לאחר הניתוח השני לא הוכחו הפסדים בשיעורים הנטענים. בכל מקרה החל מאוקטובר שנת 2012 ועד אמצע שנת 2013 למד התובע במכינה מה שיש בכך להסביר ירידה בשכר ככל שהיתה ובכל מקרה התובע אף המשיך לעבוד לצד לימודיו במכינה מה שמראה על תפקודו התקין.

38. בתקופה בה התובע היה סטודנט כאמור תפקד התובע ועסק בשתי עבודות במקביל, כאשר אין

ספק שאי יכולתו להניב שכר גבוה יותר נבעה מהעובדה ששימש אף סטודנט במשרה מלאה

באותם זמנים. התובע אף לא הוכיח כי היה צפוי להתקדם ולהשביח שכרו בעבודות השונות

שבהן עסק במשך השנים, וכי אפשרות זו נמנעה ממנו בשל התאונות.

39. עם זאת סביר כי בשל פגיעותיו ומכלול הניתוחים שנאלץ לעבור נפגע תפקוד בעבודותיו השונות בשיעור כלשהו, הגם כי אינו מגיע לשיעורים הנטענים על ידי התובע, ובעיקר נכונים הדברים סמוך למועדי ניתוחים והתאונות. לא ניתן לשלול אם כך כי כפועל יוצא סבל התובע הפסדי שכר. אי לכך אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בסך 20,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

40. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95).

41. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע את הפסד

ההשתכרות לעתיד.

42. התובע טוען כי בהיותו צפוי לעסוק בעריכת דין יש לחשב הפסדיו על בסיס 1.5 מהשכר הממוצע במשק ונכות תפקודית בשיעור 31%.

43. הנתבעת מנגד טוענת כי התמונה אותה מבקש התובע לצייר ביחס ליכולותיו הינה מוגזמת, ולמעשה התובע לא סיים את לימודיו, לא צפוי להחל בהתמחות במועדה, וכלל לא בטוח כי יעלה בידו להשיג רישיון עורך דין. היא מציעה לחשב הפסדיו על פי נכות של עשרה אחוזים ושכר חודשי של 5,000 ₪ למשך שמונה השנים הבאות, ולאחר מכן עת יתכן ויעלה בידיו לזכות ברישיון עריכת דין ועד גיל 67 על בסיס נכות זהה ושכר חודשי בסך 7,000 לחודש.

44. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית, הרי התובע לא הוכיח כי נגרמה לו נכות תפקודית בשיעורים הנטענים על ידיו.

45. אך עם זאת, לא נסתרו ע"י הנתבע קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותו הקבועה בשל התאונה השנייה. פגיעה זו קלה ככל שתהיה תבוא לידי ביטוי אם יחליט לתור אחר עבודה חדשה ולעבוד עד גיל 67. יש לזכור כי עפ"י הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23.11.94).

46. באשר לבסיס שכרו איני יכול לקבל את טענות הנתבעת, לפיהן העובדה כי לתובע עוד חובות לימודים רבים חרף היותו בשנה הרביעית משמע כי לא יעלה בידיו לקבל בעתיד רישיון עורך דין. רבים הם הפורשים לימודיהם על זמן רב מהרגיל, ואני סבור כי לא הוכח כי התובע לא יעסוק במקצוע אותו למד. אני אף סבור כי התובע כיום אינו סובל כפי שנקבע ע"י המומחה בתחום הפסיכיאטריה מבעיות נפש שיש בהן להצביע על פוטנציאל השתכרות נמוך. התובע עובד במשך שנים בעבודות שונות, ולא ניתן לומר כי עסקינן באדם שלא יעלה בידו להשתלב במסגרת תעסוקתית רגילה בעתיד, ואין לקבוע כי שכרו לא יעלה על שכר הממוצע במשק.

47. לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות הקיימות על בסיס שכר ממוצע במשק X 10% נכות תפקודית X מקדם היוון של 3% ומחצית מן החישוב האקטוארי. לאור זאת אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 111,470 ₪ ובמעוגל 111,500 ₪.

2

הפסדי פנסיה

48. אין ספק כי כתוצאה מהפסדיו בעבר ובעתיד נגרמו ויגרמו לתובע הפסדים של זכויות. לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי פנסיה בסך של 12.5% מהפסדי השכר (ראה ת"א (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13) ובסך כולל של 16,437 ₪ ובמעוגל 16,500 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה

49. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

50. התובע טוען כי נגרמו ויגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים ונסיעות לטיפולים. הוא מפנה להעתקי קבלות חלקיות במסגרת מוצגיו (ת' 40). הוא עותר לפיצוי בסך 80,000 לעבר ולעתיד עבור הוצאות רפואיות ופיצוי נוסף בסך 30,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה.

51. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי מקצת הקבלות שצרף התובע הן להוצאות הטיפולים עצמם והן להוצאות הנסיעה אינן רלוונטיות לתאונות מושא תיק זה, וכי גם המומחה הרפואי לא המליץ על הצורך בטיפולים בעתיד. היא מציעה פיצוי גלובלי בסך 2,000 עבור הוצאות רפואיות לעבר ופיצוי בסך 1,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה לעבר.

52. במקרה דנן התובע לא הציג את מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים והנסיעות, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף מלוא ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

53. יחד עם זאת לא נסתרה קביעת המומחה באשר לנכות של התובע, והוא נזקק לניתוחים לאחר התאונה הראשונה ולטיפולים נוספים בגין התאונות האחרות. מהספק שמא נשא התובע בהוצאות כלשהן לאחר מי מהתאונות או יידרש לשאת בהוצאות כלשהן בעתיד אני פוסק לו פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך 15,000 ₪ הכולל גם דמי נסיעה (בגין התאונה הראשונה).

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

54. התובע טוען בסיכומיו כי יש לפצותו בגין הוצאות עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. לטענתו, במצב בו נבצר ממנו כלכלית לשכור עזרת צד ג' סייעו לו בני משפחתו לאחר התאונות (עמ' 18 ש' 25-27). לדבריו, מפאת מצבו נמנע ממנו כיום ויימנע ממנו אף בעתיד לבצע פעולות משק בית אותן נהג לבצע בעבר, כגון ניקיון, סחיבת שקיות קניות וכו' (ס' 77 לתצהירו). עדותו קיבלה תימוכין בעדות אחיו על העזרה שהוגשה לתובע. (ס' 3 לתצהיר האח).

55. לעומתו טוענת הנתבעת בסיכומיה כי בשים לב לנכותו המזערית של התובע אין כל הצדקה לקבוע לו פיצוי בגין עזרת צד ג', וכי התובע לא הוכיח טענותיו בנוגע לעזרה זו.

56. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי:

"מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90).

57. במקרה דנן לנכותו של התובע משמעות נמוכה מבחינה תפקודית.

58. יחד עם זאת, אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונות והניתוחים נזקק התובע לסיוע מוגבר כלשהו מצד בני משפחתו. עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05)

59. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 20,000 ₪.

כאב וסבל

60. לגבי התאונה הראשונה יש הסכמה בין הצדדים לסכום של 58,300 ₪ ועל כן אני פוסק סכום זה.

סוף דבר

61. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 241,300 ₪.

הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דין (בגין התאונה הראשונה) בסכום כולל של 36,700 ₪.

62. התשלום ישולם בתוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי

ריבית והצמדה, כדין, מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.