השאלה שטעונה הכרעה

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ואשר כולל ארבעה אישומים. האישום שרלוונטי לבקשה שבפני הוא האישום השני שכולל מספר עבירות. העבירה באישום השני שרלוונטית לבקשה שבפני היא העבירה של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין תשל"ז-1977. על פי עובדות האישום השני, שהינן רלוונטיות לעבירה של חבלה במזיד ברכב, הנאשם חיבל במזיד ברכב בכך שדקר באמצעות דוקרן מאולתר (להלן: הדוקרן) את הצמיגים של הרכב המתואר באישום השני (להלן: הצמיגים).

2. הצמיגים נתפסו ע"י המשטרה. במועד מאוחר יותר, נערך חיפוש ע"י המשטרה בכליו של הנאשם ונמצא דוקרן. הצדדים הגישו תיק מוצגים בהסכמה ובתיק המוצגים קיימת חוות דעת מומחה מטעם המאשימה ואשר לפיה נבדקו הצמיגים והדוקרן ונמצאה התאמה בין סוג החתכים שקיימים בצמיגים לבין המבנה של הדוקרן. על פי חוות הדעת, הדוקרן שנתפס אצל הנאשם, הוא הכלי שבאמצעותו נגרמו הנקבים בצמיגים (ת/41). הנאשם טוען כי הבדיקה בוצעה באמצעות מיקרוסקופ שמוחזק בידי המשטרה וכי יש להתיר לו לבדוק את הדוקרן והצמיגים באותו מיקרוסקופ (להלן : המיקרוסקופ). המאשימה מתנגדת ומכאן הבקשה שבפני.

הבקשה המקורית

3. בדיון שהתקיים בפני ביום 23.4.12, ב"כ הנאשם טען שיש לאפשר למומחה מטעמו, מר ליאור נדיבי שהינו שוטר לשעבר אשר עבד במעבדת מז"פ, לבדוק את הצמיגים במעבדה המשטרתית באמצעות המיקרוסקופ ששימש את המומחה מטעם המאשימה. בהחלטתי מאותו היום קבעתי כי על הנאשם להגיש בקשה בכתב. ביום שלמחרת, 24.4.12, הנאשם הגיש בקשה ללא כל פירוט של הבסיס החוקי שמכוחו מתבקש בית המשפט לתת צו כנגד המאשימה לאפשר למומחה מטעם ההגנה לבצע את הבדיקה של הצמיגים באמצעות המיקרוסקופ שמוחזק בידי המשטרה. בבקשה לא היתה הפניה להוראת החוק שמסמיכה את בית משפט לתת צו כזה, וגם לא היתה הפניה לפסיקה. הבקשה הועברה לתגובת המאשימה אשר התנגדה וטענה שהנאשם לא הצביע על מקור סמכותו של בית משפט לתת צו כאמור. כמו כן, טענה שאין מקום להתיר לנאשמים שימוש במעבדות מז"פ לרבות הציוד שעומד לרשות המעבדה וזאת מהטעם שמדובר במשאבים יקרים וכי הכניסה למעבדות מז"פ אינה מותרת לכל אדם ומותנית בסיווג מתאים. בנוסף, המאשימה טענה כי כניסה של אזרחים למעבדות מז"פ עלולה לפגוע באינטרס הציבורי בשל חשיפת שיטות פעולה ועבודה של המשטרה.

4. בהחלטתי מיום 24.4.12 קבעתי כדלקמן:

"יובהר שהנאשם לא הצביע על מקור סמכותו של בית משפט להורות למשטרה לאפשר לנאשמים לעשות שימוש בציוד טכני שנמצא ברשותה לצורך הכנת חוות דעת מטעמה. כמו כן, לא הוגשה בפני אסמכתא משפטית (בדמות הוראת חוק או פסק דין) שמאפשרים זאת. לפיכך, הבקשה נדחית".

הבקשה לעיין מחדש בהחלטה מיום 12.4.12

5. ביום 29.4.13 הנאשם הגיש בקשה שהוכתרה על ידו כ-"בקשה לעיון מחדש" בהחלטה מיום 24.4.12 וביקש מחדש לתת צו המופנה למאשימה לאפשר למומחה מטעם ההגנה, מר ליאור נדיבי, לבדוק את הצמיגים באמצעות המיקרוסקופ של המשטרה. בבקשה זו הנאשם טען כי סמכותו של בית משפט למתן צו כאמור נובעת מכל המקורות שלהלן:

א. סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984 שקובע את הסמכות הנגררת של בית המשפט, להכריע בשאלה אגבית שהתעוררה בעניין שנדון בפניו גם אם השאלה היא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר.

ב. דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים ואשר לפיה כאשר מבקש נאשם לתקוף את שיקול הדעת המנהלי של רשויות התביעה בקבלת החלטה להגיש כנגדו כתב אישום, עליו להעלות טענותיו אלה בפני הערכאה הדיונית שבפניה נדון כתב האישום והפנה בעניין זה לבג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות עבודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2006).

ג. סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982 (להלן : חוק סדר הדין הפלילי), ואשר לפיו "בכל עניין של סדר הדין שאין עליו החיקוק, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית צדק".

ד. החובה המוטלת על בית משפט לשמור על הזכות החוקתית של נאשם להליך הוגן.

ה. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי קובע את זכותו של נאשם לקבלת חומר חקירה. לטענת הנאשם זכותו ל-"עיין" בחומר החקירה שמצוי בידי המאשימה, כוללת בתוכה את אפשרות ה-"שימוש" במיקרוסקופ המשטרתי לבדיקת הדוקרן והצמיגים.

6. בנוסף, לגופו של עניין, הנאשם טען שהמיקרוסקופ שבאמצעותו נבדקו הצמיגים הינו בגדר ציוד טכני ייחודי שמצוי בידי המשטרה ובידי אוניברסיטאות לצורכי מחקר. מבירור שנערך עם האוניברסיטאות, נמסר לנאשם כי אין אפשרות לאפשר לגורם חוץ אוניברסיטאי לעשות שימוש במיקרוסקופ שברשותם. בנוסף, לטענת המומחה מטעם ההגנה סוג המיקרוסקופ שברשות האוניברסיטאות אינו מתאים לביצוע סוג הבדיקה שהוא מעוניין בביצועה. האפשרות שנותרה בפני הנאשם היא שהצמיגים יבדקו במיקרוסקופ זהה לזה שמוחזק על ידי המשטרה אצל גורמים מומחים בחו"ל. עם זאת, עלות הבדיקה בחו"ל היא גבוהה ובלתי סבירה בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם, אשר הינו חסר אמצעים ומיוצג ע"י הסנגוריה הציבורית.

7. יתר על כן, המומחה מטעם ההגנה סבור כי הדרך הטובה ביותר והנכונה ביותר על מנת לבדוק את מסקנות חוות הדעת לגבי קיומה של התאמה בין הדוקרן לבין הצמיגים, היא על ידי בדיקת הצמיגים והדוקרן באמצעות אותו מיקרוסקופ ששימש את המומחה מטעם המאשימה.

8. בקשתו של הנאשם הועברה לתגובת המאשימה ואשר חזרה על התנגדותה כפי שצוינה בתגובתה לבקשה הקודמת שהוגשה ע"י הנאשם. המאשימה חלקה על כל מקורות הסמכות שעליהם הצביע הנאשם וכן חזרה על עמדתה העקרונית שאין מקום לאפשר למומחה מטעם ההגנה לעשות שימוש בציוד טכני ייחודי המוחזק בידי המשטרה.

9. יצויין כי נקבע מועד לשימוע ההחלטה ליום 11.7.13. ההגנה ביקשה לדחות את מועד הדיון על מנת להעלות טיעונים משלימים בעל פה. קבעתי שככל שהנאשם מעוניין להעלות טיעונים משלימים יש לעשות זאת בכתב וקבעתי שעל ההגנה להגיש את טיעוניה המשלימים בכתב עד ליום 28.7.13. הדיון נדחה ליום 8.9.13 לשימוע ההחלטה. בסופו של דבר, ההגנה לא הגישה טיעונים משלימים וגם לא הגישה בקשה להארכת מועד. בנסיבות אלה, יש להסתפק בטיעונים שכבר הוגשו. מאחר וההחלטה מוכנה מצאתי לנכון להורות על שיגורה לבאי כוח הצדדים.

10. לאחר שקילת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לראות באפשרות לעשות "שימוש" במיקרוסקופ של המשטרה כחלק אינטגראלי של זכות ה-"עיון" בחומר חקירה, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. בנסיבות אלה, לא מצאתי צורך לדון במקורות הסמכות האחרים שאליהם הפנה הנאשם. סמכותו של בית משפט למתן צו כאמור, מופיעה בסעיפים 74 ו-75 לחוק סדר הדין הפלילי, על אף שכפי שיובהר בהרחבה בהמשך, הזכות לקבלת חומר חקירה הינה חלק בלתי נפרד מהזכות להליך הוגן, שלה הפנה הנאשם כמקור סמכות עצמאי למתן הצו.

על הזכות לקבלת "חומר חקירה"

11. סעיפים 74(א) ו-(ב) וסעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי קובעים כדלקמן:

"74. עיון בחומר החקירה

1. הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, ושנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו.
2. נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע, להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

75. דרכי העיון והעתקה

עיון בחומר החקירה או העתקה ממנו, יהיו במשרד תובע או במקום אחר שתובע הועיד לכך, ובמעמד אדם שתובע מינה, דרך כלל או לעניין פלוני, להבטיח שהעיון וההעתקה יעשו בהתאם לחוק ולהוראות התובע".

12. "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי הוא חומר המצוי בגרעין הקשה של תשתית ראיות התביעה ולו שלושה מאפיינים: ראשית- חומר הרלוונטי לכתב האישום והרלוונטיות מתפרשת בהרחבה; שנית- המושג "חומר חקירה" מתפרש גם על ראיות המשתייכות לפריפריה של האישום; שלישית- אין לכלול בגדר "חומר החקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן אינה קיימת, או שהיא רחוקה או שולית בלבד (ראו בעניין זה בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' שיבלי, פורסם בנבו, פסקה 6 להחלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה) . המונח "חומר חקירה" זכה לפרשנות מרחיבה ככולל כל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך המשפט (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 376, 381). אולם, רחבה ככל שתהא פרישתו של המונח "חומר חקירה", אין היא בלתי מוגבלת. אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח "חומר חקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית (בש"פ 3071/11 בן שטרית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] פסקה 7 להחלטתה של כב' השופטת ארבל). יחד עם זאת, אין לחייב את התביעה במסירת חומרים אם מדובר בניסיון ספקולטיבי בלבד לאיתור חומר שיסייע לנאשם בהגנתו, שיהיה בבחינת "מסע דייג" (ראו בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט (4) 124, 132 ; בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 177, 183). לפיכך, כאשר מונחת על שולחנו של בית המשפט בקשה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, שומה על הסנגור להראות כי בקשתו נשענת על נקודת אחיזה ממשית (בש"פ 6507/09 קצב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] פסקה 9 להחלטתה של כב' השופטת ארבל).

13. הביטוי "חומר חקירה" יכול לכלול גם חומרים שאינם בידי התביעה, אך לתביעה יש שליטה עליהם (בש"פ 2837/13 אוחיון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.5.13), פסקה 11 להחלטתה של כבוד השופטת ברק ארז). העיקרון המרכזי הינו כי המבחן הקובע האם חומר מסוים הוא בגדר "חומר חקירה", הינו מבחן "הנגיעה" של החומר לאישומים כנגד הנאשם. הדבר כולל גם חומר הנוגע לראיות שבכוונת התביעה להציג, גם אם אינו נדרש להוכחת האישומים עצמם, כמו גם חומר שההגנה תבקש להגיש ויש בו להשפיע על בירור האישומים כגד הנאשם. במילים אחרות, הגדרת "חומר חקירה" משתרעת על כל חומר הקשור, בין במישרין ובין בעקיפין, לאישום וליריעה הנפרסת בפני בית משפט (בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.5.05) סעיף 6 להחלטתה של כבוד השופטת ארבל). זכות ה"עיון" בחומר חקירה הינה עמוד התווך של הזכות להליך הוגן (בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.5.05), פסקה 9 להחלטתה של כבוד השופטת ארבל; בש"פ 1956/12 מדינת ישראל נ' אלגמיל [פורסם בנבו] (7.8.12) פסקה יד' להחלטתו של כבוד השופט רובינשטיין). הכלל הוא שעל בית משפט לבחון את שאלת הרלוונטיות של החומר לאישום ב"עיניים של סניגור" (בש"פ 1729/13 זועבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.3.13) פסקה י' להחלטתו של כבוד השופט רובינשטיין).

אנאלוגיה מהפסיקה בעניין "מכשיר הינשוף"

14. ב-ב"ש (מח' – י-ם) 8091/09 מדינת ישראל נ' מנדל שקד שי [פורסם בנבו] (7.5.09) (כבוד השופט רביד) נדון ערר שהוגש על ידי המדינה כנגד החלטה של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים במסגרתה הורה למדינה למסור לידי המשיב את אחד ממכשירי הינשוף, המשמש את משטרת ישראל לבדיקת ריכוז אלכוהול בדוגמת אוויר נשוף של נבדק חשוד בנהיגה בשכרות וזאת לצורך בדיקת המכשיר ע"י מומחה מטעמו. בית משפט השלום לתעבורה בירושלים קבע כי מכשיר הינשוף עצמו שנתן את התוצאה של ריכוז גבוה של אלכוהול באוויר הנשוף של הנאשם הינו בגדר "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. הערר שהוגש ע"י המדינה נדחה ונקבע כי אכן מדובר בחומר חקירה לכל דבר ועניין ואשר יש למוסרו פיזית לידי ההגנה על מנת שייבדק ע"י מומחה מטעמה. טענתה של המשטרה שמכשיר הינשוף משמש אותה בעבודתה השוטפת באכיפת החוק, לא היוותה חסם מפני מסירת המכשיר. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על הנימוקים הבאים:

א. בעת מתן ההחלטה הסוגיה של אמינות המכשיר טרם הוכרעה.

ב. המשיב הוכיח שביכולתו לבדוק את המכשיר באמצעות מומחה מטעמו.

ג. זכותו של המשיב לבדוק את מכשיר הינשוף ע"י מומחה מטעמו גוברת על האינטרס של המדינה שלא למסור המכשיר לידיו בשל הפגיעה במשאביה לאכיפת החוק.

ד. הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הציבורי בשל העובדה שבפרק הזמן שבו המכשיר יהיה בידי ההגנה לצורך ביצוע הבדיקה הוא זניח ביחס לחשיבות בדיקת אמינות המכשיר ע"י מומחה וביחס לזכות העומדת לנאשם בהליך פלילי להליך ראוי והוגן שבמסגרתו יתאפשר לו להוכיח את חפותו.

ה. הבדיקה שתיעשה כוללת פירוק המכשיר ובדיקת היחידה האופטית שבו באמצעות מכשירים מסיביים במעבדה. יחידה אופטית תיבדק ע"י הזרמת דוגמאות גזיות המכילות אלכוהול, מכוילות במעבדה ומכילות מרכיבים נוספים המצויים במערכת הנשימה והפה של האדם. לאור מורכבות הבדיקה וחשיבותה יש להתיר לנאשם לערוך את הבדיקה.

ו. המשיב לא יכול לרכוש בעצמו את מכשיר הינשוף, וזאת לאור הקשיים שאותם הערים היבואן עת שהמשיב ביקש לרכוש בעצמו את המכשיר.

ז. הבדיקה יכולה להתבצע רק במעבדה שיש בה מכשירים ייחודיים, מסיביים ועיקריים אשר תזוזתם עלולה לפגוע בכיולם ולהסב להם נזק רב עד הוצאתם מכלל שימוש.

15. ב-ב"ש (מח'- ב"ש) 20004/09 מדינת ישראל נ' פלסקוב [פורסם בנבו] (28.1.09) כבוד השופטת מיכל ברנט קבעה כי "מכשיר הינשוף", עצמו, הינו בגדר חומר חקירה, אך קבעה

שהבדיקה של המכשיר צריכה להיעשות במשרדי המאשימה ולא ע"י מסירתו פיזית לידי ההגנה. כמו כן, נקבע כי המומחה מטעם ההגנה יוכל לערוך את הבדיקה של מכשיר הינשוף במעבדת המשטרה.

16. המוצגים שבדרך כלל נהוג לראות בהם כ-"ראייה חפצית" הם תוצאות הבדיקה הספיציפית שנעשתה לנאשם באמצעות המכשיר ולא המכשיר עצמו. בתום ההליך המשפטי נהוג להשמיד או לחלט את התוצאות. אין הדבר כך לגבי המכשיר עצמו שלאחר סיום הבדיקה באמצעותו הוא ממשיך לשמש כציוד טכני לשימוש המשטרה. למרות זאת, בתי המשפט המחוזיים, בשתי החלטות משני מחוזות שונים, קבעו שהמכשיר עצמו הוא בגדר חומר חקירה.

17. במקרה שבפני, הדוקרן והצמיגים הינם ראיות חפציות, אשר בתום ההליך המשפטי תינתן הוראה להשמידם, או לחלטם לטובת המדינה, או להחזירם לבעליהם. לא כך הדבר לגבי המיקרוסקופ, אשר בתום ההליך המשפטי יישאר ברשות המשטרה וימשיך לשמש אותה במלאכת האכיפה בתיקים אחרים. יודגש כי המאשימה לא חלקה על זכותו של הנאשם לבדוק על ידי מומחה מטעמו את שתי "הראיות החפציות", בדמות דוקרן וצמיגים, שהינן ראיות ייחודיות לתיק שבפני. המאשימה חולקת רק על האפשרות להתיר לנאשם לעשות "שימוש" במיקרוסקופ שברשותה, בהיותו ציוד טכני כללי שמשמש אותה בעבודתה השוטפת.

18. במקרה שבפני, לחוות הדעת אין פוטנציאל מפליל ממשי, לגבי העבירה של חבלה במזיד ברכב, ללא המיקרוסקופ שסייע למומחה מטעם המאשימה לקבוע את מסקנות חוות הדעת. ממצאי ומסקנות חוות הדעת הן "הגשר" שמחבר בין הקרע בצמיגים לבין הדוקרן. יסודותיו של "גשר" זה הוא המיקרוסקופ המשטרתי ואשר על בסיסו נקבעו הממצאים והמסקנות של המומחה כי הדוקרן שנתפס אצל הנאשם הוא הכלי שבאמצעותו ניזוקו הצמיגים. ודוק, להבדיל מהמקרים שהובאו לעיל בעניין "מכשיר הינשוף", ההגנה לא טענה שהמיקרוסקופ איננו אמין או שמדובר בציוד טכני שנוי במחלוקת בקרב הקהילה המדעית. כל טענתה של ההגנה היא שיש לאפשר להם לבדוק את הצמיגים והדוקרן באמצעות אותו מיקרוסקופ ששימש את המומחה מטעם המאשימה. במילים אחרות, ההגנה מבקשת לבדוק את "שיקול דעתו המקצועי של המומחה" מטעם התביעה בעת קביעת ממצאי ומסקנות חוות הדעת, וזאת להבדיל מ"אמינות המיקרוסקופ", כציוד טכני ששימש את המומחה. למרות השוני בגישה באופן תקיפת חוות הדעת של המומחה מטעם המאשימה, לא מצאתי שקיים הבדל בין שתי ההחלטות שניתנו ע"י בית המשפט המחוזי שהובאו לעיל, לבין מקרה שבפני. בין אם ההגנה מבקשת לתקוף את המשקל שיש לייחס לחוות דעת המומחה מטעם המאשימה מן הטעם שהציוד הטכני ששימש אותו בהכנת חוות הדעת הוא לא אמין, ובין אם ההגנה מבקשת לתקוף את המשקל שיש לייחס לחוות דעת המומחה מטעם המאשימה מן הטעם שנפלה שגגה במסקנותיו, בעיני, הדבר הוא היינו הך. בסופו של יום, מדובר בניסיון מטעם ההגנה לנסות לקעקע את המשקל שניתן לייחס לחוות דעת המומחה מטעם המאשימה, וכל עוד תצליח ההגנה לשכנע את בית המשפט בטענותיה אלה, אינני רואה כל הבדל אם תעשה זאת ע"י תקיפת אמינות הציוד הטכני ששימש את המומחה מטעם המאשימה או שתעשה זאת ע"י תקיפת מסקנותיו בשל טעות באופן הפעלת שיקול דעתו המקצועי.

19. לסיכום, הנני סבור כי ניתן להיעזר בשתי ההחלטות שהובאו לעיל של בתי המשפט המחוזיים למקרה שבפני, וזאת על מנת להגיע למסקנה כי "השימוש" במיקרוסקופ המשטרתי לצורך בדיקת הדוקרן והצמיגים נכלל בגדר זכות ה-"עיון" שמפורטת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, וזאת להבדיל מהזכות ל-"העתקה" (להבחנה בין הזכות ל-"עיון" לבין הזכות ל-"העתקה" של חומר חקירה ראו: בש"פ 1956/12 מדינת ישראל נ' אלגמיל [פורסם בנבו] (7.8.12)). מן הראוי לציין כי ההגנה לא מבקשת לקבל לידיה את המיקרוסקופ עצמו, אלא מסכימה כי ה-"עיון" במיקרוסקופ יעשה במשרדי המאשימה, כפי שמורה סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי.

20. למען השלמת התמונה אתייחס למהות הזכות לקבלת "חומר חקירה" בהליך פלילי בשיטות משפט אחרות, עם התייחסות ספציפית לסדרי הדין הנוגעים לחובת הגילוי בנוגע לחוות דעת מומחים. אתמקד באמנה האירופית לזכויות אדם ובדין האנגלי.

על הזכות לקבלת "חומר חקירה" באמנה האירופית לזכויות אדם

21. האמנה האירופית לזכויות אדם (להלן: האמנה) קובעת שכל אדם, ארגון לא ממשלתי או קבוצה, אשר מצויים בתחומה של מדינה שהינה צד לאמנה, רשאים להגיש עתירה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם (European Court for Human Rights) כנגד המדינה שבה הם מצויים, וזאת במקרים שבהם המדינה שבה הם מצויים והינה צד לאמנה הפרה את אחת הזכויות שקבועות באמנה (סעיף 34 לאמנה). הזכות להגיע לבית המשפט האירופי לזכויות אדם קמה רק לאחר מיצוי הליכים בערכאות המשפטיות של המדינה שבה מצוי האדם הטוען להפרה של זכות מזכויותיו על ידי אותה מדינה (סעיף 35(1) לאמנה). סמכויותיו של בית המשפט האירופי לזכויות אדם אינם מצטמצמות לסעד הצהרתי בלבד בדבר פגיעה בזכות על פי האמנה, אלא יש לבית המשפט גם סמכות לתת סעד אופרטיבי לנפגע (סעיפים 41 ו-46 לאמנה).

22. בסעיף 6 לאמנה הוגדרה הזכות להליך הוגן (right to a fair trial) ואשר החלקים ממנו שרלבנטיים לענייננו קובעים כלדקמן :

6. (1) In the determination of his civil rights and obligations of any criminal charge against him, everyone is entitled to a fair,

and public hearing within a reasonable time by an

independent and impartial tribunal established by law. (…)

(2) …

(3) Everyone charged with a criminal offence has the following

minimum rights

(a) …

(b) to have adequate time and facilities for the

preparation of his defence;

(ההדגשה לא במקור)

23. עינינו הרואות, שהזכות להליך הוגן בהליך הפלילי, על פי האמנה, כוללת בתוכה את הזכות של הנאשם לקבלת "אמצעים ראויים" (adequate facilities) להכנת הגנתו.

24. בפסיקה של בית המשפט האירופי לזכויות אדם נקבע כי הזכות להליך הוגן בהליך הפלילי, על פי האמנה, מגלמת בתוכה את העיקרון לפיו שני הצדדים צריך שיהיה ביניהם "שיוויון באמצעי הלחימה" (equality of arms). הווה אומר, לנאשם בהליך פלילי צריכה להיות ההזדמנות הסבירה לטעון להגנתו בפני בית משפט על פי תנאים שאינם מציבים אותו בנקודה נחותה משמעותית מזו של יריבו. שני הצדדים צריכים להגיע לבית המשפט כאשר הם מצוידים באמצעים שווים, לרבות חובת התביעה למסור את חומר החקירה לנאשם. ראו בעניין זה, למשל :

Jespers v. Belgium 27 D.R 61; Kaufman v. Belgium 50 D.R.98, at 115 . ראו גם:

Rhodes, D. "Disclosure" in Colvin, M,. & Cooper, J.(eds.) Human Rights in the Investigation and Prosecution of Crime (Oxford University Press, 2009) 229 – 249.

25. לגבי היישום של הכלל בדבר "שיוויון באמצעי הלחימה" בנוגע להכנת חוות דעת מומחים מטעם בעלי דין יריבים, ראו את הפסיקה שלהלן של בית המשפט האירופי לזכויות אדם:

א. נקבע כי כאשר מומחה מטעם המאשימה נסמך על "חומרים" אשר לא הועמדו לרשותה של ההגנה, אזי, הדבר יראה כהפרה של הזכות להליך הוגן שבסעיף 6 לאמנה. (Mantovanelli v. France, (1997) 24 EHRR 370)

ב. נקבע כי כאשר להגנה לא ניתנה הזדמנות מספקת להדריך את המומחה מטעמה בשאלה שבמחלוקת, הדבר יראה כהפרה של הזכות להליך הוגן שבסעיף 6 לאמנה.

((G.B. v. France (2002) 35 EHRR. 36

ג. נקבע כי כאשר נמנע מההגנה לבדוק ראייה חפצית (חומר שנחשד כסם) על ידי מומחה מטעמה, הדבר יראה כהפרה של הזכות להליך הוגן שבסעיף 6 לאמנה.

(Stoimenov v. former Yugoslav Republic of Macedonia

[2007] ECHR 257)

על הזכות לקבלת "חומר חקירה" בהליך הפלילי בדין האנגלי

אימוץ האמנה האירופית לזכויות אדם לתוך הדין האנגלי

26. האמנה האירופית לזכויות אדם נקלטה לתוך הדין האנגלי באמצעות חוק של הפרלמנט שנקרא Human Rights Act 1998 (להלן: חוק זכויות האדם). ניתן לעיין בנוסח העדכני

של החוק וכן בחקיקה ראשית וחקיקת משנה שאפנה אליה בהמשך באתר האינטרנט שלהלן: www.legislation.gov.uk. על פי סעיף 6 לחוק זכויות האדם, רשות ציבורית (שכוללת עובדי ציבורי למיניהם וערכאות שיפוטיות) מנועה מלפעול בדרך שתעמוד בניגוד לזכות מהזכויות שמפורטות באמנה. כמו כן, הזכויות שמפורטות באמנה גוברות על כל כלל במשפט המקובל, בדיני היושר, ועל חקיקה ראשית. קיימת חובה לפרש חקיקה ראשית, במידת האפשר, כך שתעמוד בהתאמה לזכויות המפורטות באמנה (סעיף 3 לחוק זכויות אדם). במקרים שבהם לא ניתן לתת לחיקוק פרשנות שתעמוד בקנה אחד עם הוראות האמנה, יש להפנות את העניין לאחת הערכאות הגבוהות באנגליה (בית הלורדים, בית המשפט לערעורים, ובית המשפט הגבוה, קרי House of Lords, Court of Appeal, High Court) על מנת שתדון באפשרות למתן "הצהרת אי התאמה" (declaration of incompatibility) בין החיקוק לבין האמנה (סעיפים 4 ו-5 לחוק לזכויות אדם). במקרה שבו ניתנת הצהרת אי התאמה על ידי הערכאה המוסמכת, אזי, שר בממשלה שאמון על ביצוע אותו חוק או חקיקת משנה, יהיה רשאי לתקן את החוק או את חקיקת המשנה על מנת להסיר את אי ההתאמה (סעיף 10 לחוק). קיימת חובה על בתי המשפט באנגליה, בעת שמתעוררת סוגייה שנוגעת לאחת הזכויות המפורטות באמנה, לקחת בחשבון את הפסיקה של בית המשפט האירופי לזכויות אדם (סעיף 2 לחוק לזכויות אדם).

27. יוצא מכך, שהזכות להליך הוגן, שכוללת בתוכה את הזכות לקבלת "אמצעים ראויים" להכנת ההגנה (adequate facilities), כאמור בסעיף 6(3) לאמנה, קיבלה מעמד "על חוקי" באנגליה. כך גם העקרון הפסיקתי המנחה בדבר שמירה על "שיווין באמצעי הלחימה" (equality of arms) בין הנאשם לבין התביעה, גם הוא קיבל מעמד "על חוקי". בעקבות אימוץ עקרונות האמנה אל תוך הדין הפנימי ולאור התמורות שחלו בעקבות כך בפסיקה האנגלית, נעשו תיקוני חקיקה בנושאים שונים, לרבות בושא סדר הדין הפלילי, וזאת על מנת שתהיה הרמוניה בין הדין הפנימי לבין הוראות האמנה והפסיקה של בית המשפט האירופי לזכויות אדם.

28. נושא סדר הדין הפלילי מוסדר בחקיקת משנה ב- The Criminal Procedure Rules 2012 (להלן : הכללים משנת 2012). יצויין כי נכון למועד כתיבתה של החלטה זו, הדין העדכני החל הוא הכללים משנת 2012, ואשר יבוטלו ב- 7 לאוקטובר 2013, עם כניסתם לתוקף של The Criminal Procedure Rules 2013 (להלן : הכללים משנת 2013). נוסח הסעיפים שהם רלבנטיים לענייננו ואשר אתייחס אליהם בהחלטתי זו הוא דומה בשני הכללים (מ- 2012 ומ- 2013). כך גם מספרי הסעיפים הרלנטיים לענייננו הם זהים בשני הכללים. לפיכך, ההפנייה בהחלטה תהיה לכללים משנת 2012, ואשר הינם בתוקף נכון למועד כתיבת ההחלטה ובכל מקרה, כאמור, חופפים במספרם ובתוכנם לכללים משנת 2013.

29. בסעיף 1.1, סעיפים קטנים (1), ו- (2)(a), (b) ו- (c) לכללים משנת 2012 נקבע כדלקמן :

"1.1 (1) The overriding principle of this new code is that criminal cases be dealt with justly.

(2) Dealing with a criminal case justly includes –

(a) acquitting the innocent and convicting the guilty;

(b) dealing with the prosecution and the defence

fairly;

(c) recognizing the rights of a defendant, particularly

those under Article 6 of the European Convention on Human Rights."

(ההדגשה לא במקור)

30. העקרון המנחה בסדר הדין הפלילי (overriding principle) (להלן : העקרון המנחה) הוא שתיקים פליליים יש לדון בהם על פי עקרון הצדק, הכולל את החובה לשמור על הוגנות ההליך הפלילי כלפי התביעה והנאשם וההכרה בזכויות הנאשם במיוחד אלה שמפורטות בסעיף 6 לאמנה. כמו כן, סעיף 1.2 לכללים משנת 2012 מורה כי כל אחד מבעלי הדין בהליך הפלילי עליו להכין ולנהל את התיק בהתאם לעקרון המנחה. לדיון נרחב בהשלכות של סעיף 6 לאמנה על סדר הדין הפלילי בדין האנגלי, ראו:

Archbold, J.F. (Richardson, P.J, ed.) Criminal Pleading, Evidence and Practice (Sweet & Maxwell, 2012) pp.1768 – 1789.

להלן : Archbold.

החקיקה בעניין גילוי "חומר חקירה"

31. הנושא של חובת התביעה לגלות את חומר החקירה להגנה מוסדר בחוק שלהלן שנקרא

Criminal Procedure and Investigations Act 1996 (להלן : חוק הפרוצדורה הפלילית). בסעיף 3(1) לחוק הפרוצדורה הפלילית נקבע כדלקמן :

"3. (1) The prosecutor must –

(a) disclose to the accused any prosecution material

which has not previously been disclosed to the

accused and which might reasonably be considered capable of undermining the case for the

prosecution against the accused or of assisting the case for the accused, or

(b) give to the accused a written statement that there is no material of a description mentioned in paragraph (a)."

(ההדגשה לא במקור)

32. על התביעה מוטלת חובה לגלות לנאשם כל חומר שברשותה ואשר באופן סביר ניתן לראותו כחומר שמסוגל לערער את גרסת התביעה או שיש בו בכדי לתמוך בהגנתו של הנאשם. בנוסף, על התביעה מוטלת חובה למסור לידי הנאשם הצהרה בכתב שאין בידיה חומר מהסוג האמור. חובה זו מוטלת על שכמו של התובע בכל שלבי המשפט (סעיף 7 לחוק הפרוצדורה הפלילית).

33. יתר על כן, על התביעה מוטלת חובה למסור לנאשם "עותק" מחומר החקירה (סעיף 3(3)(a) לחוק הפרוצדרוה הפלילית) (לעומת זאת, בישראל, הכלל הוא שהנאשם מצלם את חומר החקירה על חשבונו והחריג הוא שהמדינה תישא בהוצאות ההעתקה, ראו : בש"פ 1956/12 מדינת ישראל נ' אלגמיל [פורסם בנבו] (7.8.12)). בדין האנגלי, מקום שמדובר ב-"חומר" שכולל מידע שלא תועד (information which has not been recorded) ומסיבות מעשיות גם לא ניתן לתעדו (not practicable or not desirable), אזי, על התובע לאפשר לנאשם "לעיין" (to inspect) בחומר זה תוך זמן סביר ובמקום סביר או לנקוט באמצעים המתאימים על מנת לאפשר לו את העיון (סעיף 3(4)(b) לחוק הפרוצדורה הפלילית). נאשם גם רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה להורות לתביעה למסור לו חומר לידיו או לאפשר לו לעיין בו (סעיף 8 לחוק הפרוצדורה הפלילית). הזכות לקבלת חומר חקירה היא כמובן לא אבסולוטית, אלא יחסית, ומקום שקיים אינטרס ציבורי שמחייב שלא לגלותו אזי בית המשפט יכול להורות שאין לגלותו לנאשם (סעיף 3(6) לחוק הפרוצדורה הפלילית).

חובת הגילוי המלא בנוגע לחוות דעת מומחה בהליך הפלילי

34. בדין האנגלי "עד מומחה" בהליך הפלילי הוא עד שתפקידו למסור לבית המשפט מידע מלא, אובייקטיבי ובלתי מוטה לגבי הסוגייה שבתחום מומחיותו ושלגביה ניתנת חוות דעתו, וזאת במנותק מהשאלה מטעם מי הוא נתבקש להכין את חוות דעתו או מי משלם את שכרו. הדבר נקבע במפורש בסעיף 33.2 לכללים משנת 2012 ואשר מורה כלדקמן :

33.2 (1) An expert must help the court to achieve the

overriding objective by giving objective, unbiased

opinion on matters within his expertise.

(2) This duty overrides any obligation to the person

whom he receives instructions or by whom he is

paid.

(3) This duty includes an obligation to inform all

parties and the court if the expert's opinion changes from that contained in a report served as evidence or given in a statement."

35. ודוק, חובותיו של "עד מומחה" בהליך פלילי לסייע בידי בית המשפט ליישם את העקרון המנחה בדבר עשיית צדק בין הצדדים, על ידי הרשעת האשם וזיכוי החף, וכן יישום סעיף 6 לאמנה בעניין זכותו של נאשם להליך הוגן שכוללת את הזכות לחומר חקירה, היא חובה כללית. הווה אומר, העד המומחה מטעם התביעה והעד המומחה מטעם ההגנה חבים חובה דומה לבית המשפט לעשיית צדק. על שניהם חלה חובת שקיפות וגילוי מלאים כלפי בית המשפט וכלפי הצד היריב, וזאת גם אם פרט או מידע כלשהם שנמצאים בידיעתם, או שהגיעו לידיעתם לאחר הכנת חוות הדעת, יש בהם בכדי לתמוך בעמדתו של הצד היריב. עד מומחה, מעצם טיבו ואופיו, הוא עד נייטראלי שמונחה על ידי העקרון לעשיית צדק בצורה אובייקטיבית לחלוטין. כמו כן, בעת שאין תמימות דעים בקרב הקהילה המדעית או המקצועית לגבי נושא מסויים, חובה על העד המומחה לפרט בחוות דעתו את כל מגוון הדעות הקיימות, גם אם הן מסייעות לצד היריב, ולבסוף לפרט מה היא דעתו האישית תוך הוספת הנמקה מתאימה (סעיף 33.3(f) לכללים משנת 2012). לסקירת הפסיקה האנגלית והעקרונות שנקבעו בה בנוגע לחובת הגילוי והשקיפות המלאות בחוות דעת מומחה, ואשר אומצו אל תוך הכללים משנת 2012, ראו: Archbold, pp. 1380 – 1386.

36. בעל דין בהליך פלילי המעוניין להגיש חוות דעת מומחה לבית המשפט חובה עליו להודיע לבית המשפט על כך ולמסור עותק ממנה לבית המשפט ולצד שכנגד. כמו כן, אם הצד שכנגד מבקש, יש למסור לידיו כל בדיקה, ניסוי או מדידה אשר נערכו על ידי המומחה ואשר עליהם מתבססים ממצאי או מסקנות חוות הדעת. כמו כן, יש חובה למסור לצד שכנגד, לפי בקשתו, עותק מ-"כל דבר" (anything) שבאמצעותו נעשו הבדיקות האמורות, או לכל הפחות לאפשר לו לעיין בו (סעיף 33.4 (1)(c) לכללים משנת 2012). מפאת חשיבות הדברים לענייננו, נביא את סעיף 33.4, סעיף קטן (1), סעיף משנה (c), תת סעיף משנה (ii), לכללים משנת 2012, כלשונו :

"anything on which any such examination, measurement, test or experiment was carried out"

37. כמו כן, צד שלא מקיים את חובת הגילוי המלאה לצד השני (מסירת עותק "מכל דבר" ששימש להכנת חוות הדעת וכן מתן זכות עיון במקרים שלא ניתן להעתיקו), אזי, חוות הדעת מטעמו תיפסל, אלא אם כן הצד שכנגד הסכים להגשתה או שניתנה רשות להגשתה מטעם בית המשפט (סעיף 33.4 (2) לכללים משנת 2012).

38. כאן המקום, בהערת ביניים, להפנות לדין החל בישראל בנוגע להיקף חובת הגילוי לנאשם בנוגע לחומרים ששימשו עד מומחה בהכנת חוות דעתו בהליך הפלילי. ב- בש"פ 6717/12 אהרן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.12.2012) שנדונה בפני הרכב מורחב של שלושה שופטים (ולא בפני דן יחיד כפי שמקובל בעת שמדובר בערר על החלטה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי). ההחלטה ניתנה על ידי כבוד השופט ג'ובראן ולדעתו הצטרפו כבוד המשנה לנשיא השופטת נאור וכבוד השופט פוגלמן. המשיב הועמד לדין בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז בגין ביצוע עבירות של ניסיון אונס, מעשה סדום ומעשים מגונים. כחלק מהראיות שהביאו לגיבוש כתב האישום נמצאו בידי המדינה תוצאות בדיקת DNA הקושרות את המשיב לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו. המשיב הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז לקבלת חומר חקירה הנוגע לבדיקה, הכולל נהלי עבודה, הנחיות פנימיות ופרוטוקולים שהנחו את המעבדה לזיהוי פלילי עת היא ערכה בדיקות רלוונטיות לחקירת המקרה. המשיב ביקש להעביר לעיונו את המסמכים הבאים: פרוטוקול הפקת DNA מהמוצגים ; פרוטוקול תהליכי PCR ; פרוטוקול העבודה בקיט SGMPLUS; פרוטוקול השימוש ב- RT-PCR במידה ונעשה בו שימוש; פרוטוקול הסקת מסקנות מן התוצאות שהתקבלו; השיטה והפרוטוקול באמצעותם נקבעו כמות ואיכות ה- DNA של ההפקה ושל תוצרי ה- PCR כולל תיעוד מצולם של התוצאות אם נעשה ; ועוד.

39. בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (כבוד השופטת ברנט) קיבל את הבקשה וקבע שמדובר בחומר חקירה שיש להעבירו לידי הנאשם. המדינה הגישה ערר על ההחלטה לבית המשפט העליון. הערר התקבל מאחר והמשיב לא הצליח להסביר כיצד כל החומרים שביקש עומדים במבחן "הרלוונטיות" ומבחן "הנגיעה" לאישום שהוגש כנגדו. עם זאת, התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון חוזר בבקשתו של הנאשם על מנת שיצביע כיצד כל החומרים שביקש יש בהם בכדי לסייע לו בהגנתו. בפסקה 15 להחלטה נאמר כלדקמן :

"עם זאת, אין לקבל את הערר במלואו שכן ייתכן וישנם בין שלל המסמכים המבוקשים, מסמכים רלוונטיים להגנתו של המשיב, ואין למנוע ממנו גישה לעיון בהם באופן גורף. לא ניתן לקבוע בצורה מוחלטת כי לא ניתן להעביר לידו ולו מסמך אחד מהרשימה המנויה לעיל. לשם קיום בחינה זו, חוקק המנגנון בסעיף 74(ד) לחוק סדר הדין הפלילי שלפיו לשם הכרעה בשאלה אם מדובר ב"חומר חקירה" שלנאשם יש זכות לעיין בו, בית המשפט מוסמך להורות לתביעה להעביר את החומר שבמחלוקת לעיונו. אנו סבורים כי יש להעניק למשיב שהות נוספת לבחון ולחקור אילו מסמכים עלולים לסייע לו, בעזרת האמצעים העומדים לרשותו. לאחר שיעשה כן, אנו מפנים את המשיב לבית המשפט המחוזי, שם ביכולתו להגיש בקשה חדשה ובמסגרתה לבקש להעביר לעיונו מסמכים ספציפיים. לאחר שבית המשפט יעיין במסמכים אלו, הוא יכריע האם הם נכללים במסגרת הרלוונטית הנדרשת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. זאת, מתוך שימת לב לצורך לאפשר למשיב לבחון כיווני חקירה אפשריים להגנתו."

סיכום ומסקנות

40. להלן סיכום מסקנותי מהסקירה שהובאה לעיל :

א. סמכותו של בית המשפט למתן צו המורה למאשימה להתיר לנאשם לבדוק את הצמיגים והדוקרן באמצעות המיקרוסקופ המשטרתי מקורה בסעיף 74 לחוק הסדר הדין הפלילי הנוגע לגילוי "חומר חקירה" ;

ב. הזכות של הנאשם "לעיון" בחומר חקירה שמוחזק בידי התביעה או שמצוי בשליטתה כולל בתוכו גם את הזכות לבדוק את הראיות החפציות שנתפסו על ידי המשטרה, בדמות דוקרן וצמיגים, באמצעות המיקרוסקופ המשטרתי שבאמצעותו הראיות החפציות האמורות נבדקו על ידי המומחה מטעם המאשימה ;

ג. חוות הדעת של המומחה מטעם המאשימה היא ראייה מרכזית שבאה "לגשר" בין הצמיגים לדוקרן לעניין העבירה של חבלה במזיד ברכב. חוות הדעת היא "הגשר" המחבר בין הצמיגים מצד אחד לבין הדוקרן מצד שני. "גשר" זה יש בו בכדי לתת לדוקרן ולצמיגים פוטנציאל מפליל משמעותי כנגד הנאשם. יסודותיו של "גשר" זה הם המיקרוסקופ המשטרתי שבאמצעותו המומחה קבע את מסקנותיו ואת ממצאי חוות הדעת. ללא המיקרוסקופ המשטרתי "גשר" זה (קרי, מסקנות וממצאי חוות הדעת), מתמוטט מאליו. המיקרוסקופ המשטרתי הוא "נקודת האחיזה" של חוות הדעת, וזאת באנאלוגיה ממבחן "האחיזה" שנקבע בפסיקה בנוגע למהותו של "חומר חקירה";

ד. הנני קובע כי אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי על ידי הנאשם, עונה על מבחן "הנגיעה לאישום" ועל מבחן "הרלוונטיות", כפי שנקבעו בפסיקה לעניין אופן הגדרתו של "חומר חקירה" ;

ה. הפסיקה שהובאה לעיל בעניין "מכשיר הינשוף", ואשר לפיה המכשיר עצמו מהווה "חומר חקירה", ניתן ליישמה בדרך האנאלוגיה למקרה שבפני לגבי המיקרוסקופ המשטרתי ;

ו. אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי, על ידי בדיקת הצמיגים והדוקרן באמצעותו על ידי מומחה מטעם ההגנה, הינה חלק מהזכות להליך הוגן ;

ז. אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי נותנת ביטוי לרעיון של הבטחת קיומם של "אמצעים ראויים" (adequate facilities) לנאשם להכנת הגנתו (וזאת באנאלוגיה מסעיף 6(3) לאמנה האירופית לזכויות אדם) ;

ח. אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי הינה חלק מהעקרון בדבר "שיווין באמצעי הלחימה" (equality of arms) בין התביעה לבין ההגנה בהליך הפלילי (וזאת באנאלוגיה מהפסיקה של בית המשפט האירופי לזכויות אדם שהובאה לעיל);

ט. עד מומחה הוא עד ניטראלי שתפקידו לסייע לבית המשפט לעשות צדק ולהביא לבית המשפט את מלוא התמונה הנוגעת לתחום מומחיותו, ולכן צד שמבקש להגיש חוות דעת מומחה בהליך הפלילי מחוייב כלפי בית המשפט וכלפי הצד שכנגד בגילוי מלא של "המידע" וה- "אמצעים" שעמדו לרשותו של המומחה מטעמו לצורך הכנת חוות הדעת. הגילוי המלא נעשה על ידי "העתקה" של "החומר" ובמקרים שבהם לא ניתן לעשות "העתקה" אזי יש לאפשר "עיון" ;

י. המאשימה לא הצביעה על הוראה בחוק ואשר לפיה קיים איסור חוקי למניעת אדם שאינו שוטר את אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי למטרת קידום הגנתו של נאשם בהליך פלילי, הכל כמובן תחת פיקוח מתאים על ידי נציגי המשטרה ;

יא. המאשימה טענה כי כניסה של אזרחים שאינם שוטרים לשטח המעבדה המשטרתית יש בה בכדי לפגוע בעבודת המשטרה ולחשוף שיטות עבודה של המשטרה. לא הוצגה בפני תעודת חיסיון וגם לא נעשתה הפנייה להוראה בחוק שמונעת כניסה של אזרחים למעבדה משטרתית. יתר על כן, כל בקשתה של ההגנה היא גישה למיקרוסקופ, ולכן המאשימה תוכל להתאים את סדרי הכניסה למעבדה שבה מצוי המיקרוסקופ מבלי שהמומחה מטעם ההגנה ייחשף לעניינים שאינם קשורים לבדיקה שהוא אמור לערוך.

יב. בהעדר הוכחה שעלול להיגרם נזק ממשי למאשימה אם תינתן אפשרות ה-"עיון" למומחה מטעם ההגנה במיקרוסקופ (בין בדמות נזק לאינטרס ציבורי מוגן ובין בדמות נזק כלכלי לאור הוצאות כספיות שייתכן ויחולו על המשטרה עקב ה-"עיון"), לא שוכנעתי שקיים נימוק סביר שלא להתיר את "העיון". במילים אחרות, על פניו, מדובר בסיטואציה של "זה נהנה וזה לא חסר". ליישום העקרון בדבר "זה נהנה וזה לא חסר" בנוגע לגילוי והעתקה של חומר חקירה על ידי התביעה לנאשם ראו דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בפסקאות יט', לא' ו- לב' ב- בש"פ 1956/12 מדינת ישראל נ' אלגמיל [פורסם בנבו] (7.8.12).

סוף דבר

41. אשר על כן, הנני מורה כדלקמן :

א. המאשימה תאפשר למומחה מטעם ההגנה לבדוק את הצמיגים והדוקרן באמצעות המיקרוסקופ ששימש את המומחה מטעם המאשימה בהכנת חוות דעתו, וזאת בנוכחות נציגי משטרה שיוכלו לפקח על אופן השימוש במיקרוסקופ ;

ב. אפשרות הגישה למיקרוסקופ והכניסה למעבדה המשטרתית תצומצם אך ורק למומחה מטעם ההגנה, ואינה כוללת את הנאשם או כל אדם אחר מטעמו ;

ג. ההחלטה תיכנס לתוקף ביום 8.9.13 וזאת על מנת לאפשר למאשימה לשקול את עמדתה אם להגיש ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקס והדואר.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ג, 5 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.