<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד פלד

הנאשם 2 בעצמו ובשם נאשמת 1

הנאשמת 3 בעצמה

<#2#>

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו בשני אישומים כלדקמן:

1.1 בעבירה של אי קיום צו בית המשפט (להלן: "הצו"), עבירה שנעברה על ידי הנאשמים 1 ו-2, ואשר בה הורשעו על פי הודאתם.

הצו ניתן ב-ת.פ. עמק 7671/04 בגזר דין מיום 18.6.06 ומצווה על הנאשמים 1 ו- 2 להרוס עד ליום 18.6.07, תוספת בניה מקירות בלוקים וגג רעפים בשטח של 15.90 מ"ר, להשיב מצב לקדמותו בחזיתות בקומה ד' ולהרוס תוספת בניה מקירות בלוקים וגג רעפים בשטח של 65 מ"ר בצד דרום (להלן: "חריגות הבניה"), בבנין המצוי ברחוב זנגויל 17 בנתניה (להלן: "הבנין").

לבקשת הנאשמים האריך בית המשפט מעת לעת את המועד לביצוע הצו עד ליום 25.8.09.

1.2 בעבירה של שימוש חורג במקרקעין שנעברה על ידי שלושת הנאשמים, בה הורשעו לאחר שמיעת ראיות, בגין השימוש שנעשה בבניין להוסטל לחוסים, וזאת שעה שהשימוש למגורים אינו נמנה על יעודי הנכס שבהיתר הבניה, המיועד לבנין מסחרי משרדי ומלאכה.

הלכה למעשה לא היו בין הצדדים פלוגתאות שבעובדה, והנאשמים כפרו במיוחס להם בשל השימוש המותר בבניין, על פי תוכנית העיר החלה על המקום, למטרת מגורים, כשאין חולק שנכס המותר למטרת מגורים השימוש בו לצורך הוסטל הינו שימוש מותר תואם תב"ע.

2. בטיעונה לעונש של המאשימה הצביעה המאשימה על הנסיבות הבאות הכרוכות בביצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים:

2.1 הנאשמים אמנם נקטו בהליכי רישוי מאז שנת 2006, אך הטיפול הוזנח, לא הוצא היתר והליכי הרישוי חודשו רק בשנת 2013. ניתנו הערות תכנוניות, הערות חניה, הוגשו התנגדויות, והתיק טרם הבשיל לדיון לגופו.

התוצאה היא כי במשך תקופה ארוכה של כ-12 שנים, מאז שנת 2003, נהנים הנאשמים מחריגות הבניה נשוא האישום הראשון, ומזה כחמש שנים, מאז שנת 2009, תוך כדי הפרה של צו בית המשפט.

2.2 על פי ההלכה הפסוקה בתי המשפט מייחסים לעבירה של אי קיום צו בית משפט חומרה יתרה וזאת גם ללא קשר לחומרתה של עבירת הבניה הבלתי חוקית שכן החובה לקיים צו של בית המשפט הינה ערך בפני עצמו (ע"פ 4603/90 בענין אדירים חברה לבנין). בית המשפט העליון אף עמד על אופין החמור של עבירות של אי קיום צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבניה ועל ההכרח בענישה חמורה וכואבת בגינם (רע"פ 11097/04 בענין טחאן, רע"פ 11920/04 בענין נאיף).

2.3 הנאשמים גילו כי בדעתם להמשיך ולהפר את הצו. הבניין משמש בפועל למגוריהם של חוסים השוהים בהוסטל אותו מפעילה הנאשמת 1 בבניין. העבודות החורגות, בעיקרן, משמשות כמרפסת עבור החוסים, וכחלק מהליך הרישוי המתוכנן על ידי הנאשמים עתיד, לטענתם, להינתן היתר לחריגת בניה נוספת במקרקעין, וכשכך יהא ניתן יהיה לדידם להרוס את חריגות הבניה נשוא הצו. המאשימה מכירה בכך שקיים אינטרס ציבורי חברתי בקיומם של הוסטלים דוגמת ההוסטל המנוהל על ידי הנאשמים, ובחשיבותה של התוספת לרווחתם של האחרונים, אך אין בכך הצדקה לעשייתו של דין עצמי ולהפרתו של צו בית המשפט.

2.4 המאשימה הצביעה על הרשעות קודמות בעבירות על חוק התכנון והבניה העומדות לחובת הנאשמים.

עיון בגיליון ההרשעות שהוצג (מוצג ת/7) מעלה כי הנאשם 2 הורשע על פי שמונה כתבי אישום שהוגשו נגדו בבתי משפט שונים (בכפר סבא, בקריית אתא ובנתניה) במועדים שונים משנת 2005 ועד היום. חמישה מכתבי האישום הנ"ל כללו עבירות של הפרת צו בית המשפט. חלק העבירות נעברו ביחס לעבודות בניה שבוצעו בהוסטלים שבניהול הנאשמת, אולם חלק העבירות כאמור נעברו על ידי הנאשם בבניה בבית מגוריו.

עיון בגיליון ההרשעות המתייחס לנאשמת 3 (מוצג ת/8) מעלה כי גם לנאשמת 3 עבר רלוונטי.

3. בשים לב לכל האמור לעיל, בהתחשב בהיקף ובחומרת העבירות, בפרק הזמן בו הן מבוצעות, ובמדיניות המשפטית הנוהגת עותרת המאשימה להטלתם של העונשים הבאים:

3.1 צו איסור שימוש חורג להוסטל לחוסים והערה בלשכת רישום המקרקעין אודות הצו השיפוטי.

3.2 קנס כספי לכל אחד מהנאשמים. לנאשמת 1 קנס במתחם שבין 35,000 ל- 50,000 ₪. לנאשם 2 קנס במתחם שבין 20,000 ₪ לבין 35,000 ₪ ולנאשמת 3 שהורשעה באישום השני בלבד קנס במתחם שבין 10,000 ₪ ל- 20,000 ₪.

3.3 התחייבות כספית להמנע מעבירה על פרק י' לחוק שתוטל על כל אחד מהנאשמים.

3.4 הפעלתה של ההתחייבות הכספית שהוטלה על נאשם 2 בתיק עמק 7671/04, בסך של 5,000 ₪ (מוצג ת/6).

3.5 על נאשם 2 מאסר על תנאי, בתנאי שלא יעבור עבירה נוספת על פרק י' לחוק התכנון והבניה.

4. הנאשמת 1 הינה חברה משפחתית אשר יוצגה בהליך זה על ידי מר שאול בוארון (להלן: "בוארון"), שהינו אביו של הנאשם 2 ובעלה של הנאשמת 3. הנאשמים 2 ו-3 הורשעו בעובדות כתב האישום בתוקף היותם הבעלים של המקרקעין בהם שוכן הבנין, והנאשם 2 גם בתוקף היותו מנהל פעיל בנאשמת 1.

הנאשמת 1 מנהלת ומפעילה הוסטלים למתמודדים הלוקים בנכות פסיכיאטרית והזכאים לקבלת שירותי דיור כחלק מזכאות לסל שיקום בהתאם לחוק שיקום חולי נפש בקהילה (להלן: "המתמודדים"), ובכלל זה ההוסטל הפועל בבניין נשוא כתב אישום זה.

5. בטיעונו לעונש בשם הנאשמת 1 נטען על ידי בוארון:

5.1 העבודות החורגות נשוא הצו, ועבודות נוספות שהנאשמים פעלו להריסתן, היו קיימות במועד רכישת המקרקעין על ידי הנאשמים. גם יתר העבודות החורגות יוסרו עם השלמתם של הליכי הרישוי, כשמילוי מצוות הצו בפרק זמן הביניים כרוך בפגיעה קשה באיכות חייהם של המתמודדים המתגוררים במקום.

5.2 בוארון חזר וטען כי הליכי רישוי של הוסטלים נתקלים בקשיים רבים שאינם אלא פרי הסטיגמה ממנה סובלים המתמודדים, וכי כתוצאה מכך יש מיצוי של זכויות להתנגדויות, ריבוי תלונות, בחינה בשבע עיניים של כל דרישה אפשרית וכיוצא באלה, של כל מי שאינם רוצים בקרבתה של אוכלוסית המתמודדים. נטען כי בכך נגרם עוול בראש ובראשונה למתמודדים הזכאים כמובן להתגורר בקהילה אשר פעמים רבות מבקשת את הדרתם, ובכך ניצבים הנאשמים בפני קשיים רבים בהליכי רישוי של ההוסטלים, וכך גם במגעיהם עם עיריית נתניה.

5.3 בוארון חזר על דברים שהשמיע בטרם הכרעת הדין על הסתייגות מהעתקת פעילותו של ההוסטל למלון בעיר בשל שיפוצים במקום, רצונה של ראש העיר להחזרתם לבניין שבמקרקעין וההבטחה כי שם ניתן יהיה לקיים את ההוסטל.

6. בטיעונו של הנאשם 2 לעונש הצטרף הנאשם לדברי אביו. נאמר כי במהלך ההליך, הבינו הנאשמים את טעותם, עת סמכו על השימוש המותר על פי התב"ע, ללא שים לב לשימושים המותרים על פי היתר הבניה. הנאשמים אף הגישו בקשה לשימוש חורג כפי שאכן היו צריכים לעשות מלכתחילה. הבקשה הוגשה עוד בשנת 2006, לא נזנחה, והטיפול בה מצד הרשות נמשך ונמשך. גם הנאשם 2 שטען לסחבת בטיפול בבקשה לשימוש חורג קשר את הדבר ברתיעה העקרונית ממטרת השימוש בבניין להוסטל למתמודדים.

7. התופעה של NIMBY ((NOT IN MY BACK YARD, מבנים, מתקנים ושימושים אשר הכל מכירים בחיוניותם ואיש אינו רוצה אותם בסמיכות מקום אליו מוכרת וידועה. למרבה הצער יש ממש בכך שהמתמודדים סובלים מסטיגמה חברתית חריפה הנובעת מדעה קדומה בערות ופחד. אולם הכלים למיגורה של הסטיגמה אינם רק משפטיים, והגם שבית המשפט מצווה להיות קשוב לטענות מהסוג שהועלה על ידי הנאשמים, לא ניתן ליתן לאלה ביטוי או סעד משפטי ללא הנחתה של תשתית עובדתית הולמת. הנאשמים לא הביאו בפני בית המשפט את פרטי הליך הרישוי ואין ולו ראשית ראיה לכך שהושפע מיחס שלילי כלפי המתמודדים.

לא ניתן גם להתעלם מחומרת העבירה של הפרת צו בית המשפט, מתקופת ההפרה הממושכת ושנות השימוש הארוכות בהן לא באו הדברים על פתרונם.

עובדה נוספת המקשה על ההתחשבות בנאשמים מהטעמים שהועלו בטיעוניהם נעוצה בעברו המכביד ביותר של הנאשם 2 בתחום התכנון והבניה, כאשר חלק מאותן עבירות, לרבות שתי עבירות של הפרת צו בית המשפט נעברו ביחס למקרקעין המשמשים כבית מגוריו ואין להן כל קשר להוסטלים המנוהלים על ידי הנאשמים.

8. בשים לב לכל האמור לעיל, על מנת להקטין את הפגיעה במתמודדים מזה ולשמור על האינטרס הציבורי שבשמירת החוק והענשתם של עבריינים מצאתי לנכון ליתן תקופות ארוכות יחסית בכל הנוגע לאמצעים ועונשים הצופים פני עתיד, ולצידם עונש מאסר מותנה ועונשים כספיים ההולמים את חומרת העבירה.

9. סוף דבר, מהטעמים שפורטו לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

9.1 ניתן בזאת צו האוסר על שימוש חורג במקרקעין להוסטל לחוסים. הצו ייכנס לתוקף ביום 25.1.16, אלא אם יינתן עד לאותו מועד היתר לשימוש כאמור.

הערה על קיומו של הצו דלעיל, תירשם בפנקסי המקרקעין.

9.2 קנסות כספיים כמפורט להלן:

על הנאשמת 1 – קנס בסך של 15,000 ₪.

על הנאשם 2 – קנס בסך של 7,500 ₪.

על הנאשמת 3 – קנס בסך של 4,000 ₪.

כל אחד מהקנסות דלעיל ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד הקנס לפירעון מיידי.

9.3 כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות כספית בסכום הקנס שהוטל עליו, לתקופה של שנתיים, שראשיתה בתום 24 חודשים מהיום, שלא יעבור עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה.

כל אחד מכתבי ההתחייבות ייחתם על ידי הנאשם הנוגע בעניין, במזכירות בית המשפט, בתוך 7 ימים מהיום, ואם לא ייעשה כן, ייאסר ל-7 ימים.

9.4 על הנאשם 2 לשלם את סכום ההתחייבות הכספית שהוטל עליו בתיק עמ"ק 7671/04 (ת/6) בסך של 5,000 ₪. סכום ההתחייבות ישולם במועדים ובתנאים שנקבעו לתשלום הקנס כאמור בסעיף 9.2.

9.5 מאסר על תנאי של 3 חודשים, לתקופה של 3 שנים, שראשיתה בתום 24 חודשים מהיום, שלא יעבור עבירה על סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ה, 25/01/2015 במעמד הנוכחים.