1. המבקש הגיש ביום 14/1/14 בקשה לביטול החלטה אשר ניתנה ביום 19/11/13.

2. הבקשה שאת ההחלטה בעניינה מבוקש לבטל היא החלטה שניתנה בבקשת כונס הנכסים עו"ד נימצוביץ למתן הוראות - בקשה אשר הוגשה בהסכמת ב"כ המשיבים 1 – 5 (בקשה מספר 8).

3. רקע עובדתי:

א) עו"ד נימצוביץ מונה כונס נכסים למכירת זכויות משיב 1 בנכס הידוע כגוש 6976 חלקה 204 תת חלקה 1 המצוי ברחוב מיקוניס 8 תל אביב (להלן: "הנכס") והמשיבים 2 – 5 הם בעלי זכויות ירושה בנכס.

ב) ביום 15/5/11 נחתם בין המשיב 1 באמצעות כונס הנכסים ובין המשיב 6 באותה בקשה (להלן: "שוישה") – שהוא המבקש בבקשה דנן, הסכם לרכישת הנכס. (להלן: "ההסכם").

ג) כונס הנכסים טען בבקשה, כי לאחר שהושלם רישום הזכויות של המשיב 1 בנכס על שמו באמצעות יורשיו המשיבים 2 – 5, אזי על מנת שניתן יהיה להעביר את הזכויות על שם שוישה, פנה כונס הנכסים לשוישה באמצעות בא כוחו וביקש ממנו להשלים את יתרת התמורה כפי התחייבותו בהסכם.

ביום 3/9/12 התקבל במשרד כונס הנכסים מכתב של עו"ד קורן, בא כוחו של שוישה, ולפיו הוא מבקש לבטל את ההסכם ולקבל לידיו פיצוי בגובה של 5% משווי העסקה.

כונס הנכסים והמשיבים 2 – 5 התנגדו לכך וביקשו לקבוע, כי אין לשחרר את שוישה – הקונה מההסכם וכי לא התקיימו התנאים הנדרשים לשם ביטולו של ההסכם.

צוין, כי אם העסקה תבוטל, אזי יגרם נזק רב ביותר למשיבים כיוון ששמאות מעודכנת של הנכס קובעת, כי שווי הנכס במימוש מהיר הוא בסכום הפחות בכ- 420,000 ₪ מסכום התמורה אליה התחייב שוישה בהסכם.

כמו כן, שולמו הוצאות על ידי כונס הנכסים בסך 75,001.56 ₪ בצירוף חוב ארנונה שהצטבר בתקופת הכינוס ובצירוף שכר טרחת כונס הנכסים שיש לפסוק על פי שיקול דעת בית משפט וכן הצטברו קנסות בגין אי תשלום מס שבח, ואף שלטונות מע"מ מבקשים לנקוט בהליכים, שכן מדובר בעסקה המחייבת תשלום מע"מ על פני הדברים.

באותה בקשה נטען לחלופין, כי אם בית משפט יורה על ביטול העסקה, אזי יש לבטל את ההסכם בכפוף לחיוב שוישה במלוא הוצאות הכינוס, שכר טרחת כונס נכסים, קנסות עבור תשלומי מס.

ד) לאחר שבוצעה מסירה לעורך דין קורן, וזה הודיע, כי הוא לא מייצג את שוישה וכי מצבו סיעודי, בוצעה מסירה ישירות לשוישה, משלא הוגשה תגובה מטעמו, נתתי ביום 19/11/13 החלטה ובמסגרתה קבעתי, כי אין הצדקה לשחרר את שוישה מההסכם.

על כן נעתרתי לסעד הראשי שהתבקש – סעד אכיפת ההסכם והוריתי לשוישה להשלים את מלוא התחייבויותיו על פי ההסכם ולפנים משורת הדין אף לא חייבתי אותו בהוצאות.

4. ביום 14/1/14 הגיש שוישה על ידי האפוטרופא שלו, בייצוגו של עו"ד קורן, בקשה לביטול ההחלטה.

נטען, כי על בית משפט להורות על ביטול עסקת המכר ולהורות על השבת הכספים ששולמו על ידי שוישה לכונס הנכסים וכן לפסוק לטובת שוישה פיצוי בגין נזקיו כתוצאה מהתנהלות כונס הנכסים.

5. המשיבים 1 – 5 באמצעות עו"ד מלכיאלי לא מתנגדים לביטול ההסכם, שכן, כתוצאה מכך שההסכם עדיין בתוקפו – מחד והקונה לא עומד בהתחייבויותיו על פי ההסכם ולא משלם את התמורה – מאידך, אזי הם אלו ש"נרדפים" על ידי שלטונות המס ואף עוקלו מחשבונותיהם הפרטיים כספים בסכום של כ- 180,000 ₪ על חשבון חוב מס שבח העומד היום על סכום גבוה בהרבה.

6. ב"כ כונס הנכסים ביקשה בדיון (בניגוד למבוקש בבקשה עצמה אשר את ההחלטה בעניינה מבוקש לבטל) כי בית המשפט יורה על ביטול הסכם המכר ויחייב את המבקש לשאת בהוצאות הכינוס, בשכר טרחה שיפסוק בית משפט כשכר טרחת כונס, וכן תשלום ארנונה לתקופת הכינוס.

7. עו"ד קורן בשם הקונה, שוישה, סבר כי אין לחייב את שוישה בהוצאות אלו.

לטעמו, אף יש לחייב את כונס הנכסים לשלם כספים לשוישה.

בסוף הדיון ביקש עו"ד קורן לחזור בו מהבקשה לביטול החלטה אשר הוגשה על ידו ושבעניינה למעשה התקיים דיון.

8. ב"כ כונס הנכסים ביקשה מבית משפט להורות בכל זאת על ביטול ההסכם, בשים לב לכך, שהמבקש הצהיר כי אין לו יכולת לעמוד בתשלומים אשר נקבעו בהסכם ויש להקטין את הנזק באופן שבו יבוטל ההסכם. הכספים המצויים בקופת הכינוס ישמשו לתשלום הוצאות, שכר טרחה וארנונה (הגם שהסכום המצוי בקופה אינו מספיק לטענתה לתשלום כל הסכומים הללו) וניתן יהיה למצוא קונה אחר לנכס ולקבל החזר מרשויות המס בכל הקשור להסכם אשר יבוטל.

9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה, כי בנסיבות העניין, ולאחר ששוישה חזר בו מהבקשה, אין מקום ליתן סעד אשר לא התבקש בבקשה שלפני שנדונה לפני.

החלטתי מיום 18/11/13 ולפיה ניתן סעד המורה על אכיפת הסכם המכר בפועל, בעינה עומדת שכן מבקש ביטול ההחלטה חזר בו מבקשתו.

אני מודעת בהחלט לעובדה שהותרת ההחלטה על כנה, יוצרת בעיות יישומיות לשני הצדדים.

הקונה – שוישה צריך לכבד הסכם עליו הוא חתום, כאשר נראה שאין ביכולתו לעמוד בהתחייבויותיו.

המוכרים – אינם מקבלים את תמורת הסכם המכר – מחד, ומאידך – נדרשים על ידי רשויות המס לשלם מאות אלפי שקלים בגין עסקה שדווחה לרשויות המס ואשר רק חלק קטן מסכום התמורה התקבלה בגינה.

לו היה מבוטל ההסכם, יכלו גם המוכרים לאתר קונה חדש ולהקטין באופן משמעותי את נזקיהם, ואף אולי לקבל תמורה גבוה יותר בגין הנכס, מזו שעליה סוכם עם שוישה בהסכם.

בכל זאת אינני מורה על ביטול ההסכם, שכן באת כוח כונס הנכסים התנתה את הסכמתה לביטול ההסכם, בכך ששוישה יחויב במלוא ההוצאות אשר הוצאו לטענתה בגין הכינוס וכן במלוא סכום הארנונה – סכום אשר בדיון נטען, כי הוא עולה על 300,000 ₪ (לא הוצגו אסמכתאות לכך) וכן שכר טרחת כונס נכסים ואילו שוישה טוען כי הוא אינו צריך לשאת בהוצאות אלו ואף טוען, כי מגיע לו פיצוי.

אינני סבורה כי במסגרת הבקשה שלפני – בקשה ממנה חזר בה המבקש בסוף הדיון, ניתן להכריע באופן ראוי בשאלה – מה סכום הפיצוי שיש לשלם אם בכלל, וכן מה סכום ההוצאות שיש לשלם (שכן לא הוצגו בפני נתונים מספריים מלווים באסמכתאות לגבי חוב ארנונה נטען) ועל כן, משחזר בו המבקש מבקשתו, אני מורה על דחיית הבקשה ואינני נותנת סעד אחר.

הדיון נקבע לבקשת המבקש ומשחזר בו המבקש מבקשתו, יש לחייבו בהוצאות הבקשה.

על כן, ישלם המבקש לכונס הנכסים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ וכן ישלם למשיבים 1 – 5 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

10. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.