א. רקע כללי:

1. התובעת, ילידת 1972, נפגעה בשתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה אירעה ביום 6/6/04 (להלן: התאונה הראשונה). התאונה השנייה אירעה ביום 21/8/05, כשנה וחודשיים לאחר התאונה הראשונה (להלן: התאונה השנייה).
2. הנתבעת 1 הינה המבטחת הרלוואנטית של התאונה הראשונה והנתבעת 2 הינה המבטחת הרלוואנטית של התאונה השניה. הנתבעות אינן חולקות על חבותן כלפי התובעת, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).
3. ביום 19/9/10 הורה בהמ"ש (כב' השופטת שמולביץ), על מינויו של ד"ר קנולר, כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 1/5/11, פורטו תחומי התמחותו, כמומחה בנוירוכירורגיה וכבעל תת-התמחות בנוירו-טראומה / חבלות ראש ועמוד שידרה . הוא קבע כי בגין התאונה הראשונה נותרה לתובעת נכות צמיתה של 3.5%, עקב הגבלה בתנועות הצוואר ו-3% נכות נוספים, עקב הפרעה תחושתית ביד שמאל. המומחה קבע כי בגין התאונה השנייה, נותרה לתובעת נכות צמיתה של 3.5% נוספים, עקב הגבלה בתנועות צוואר. המומחה מצא שהתובעת סובלת מנכות של 15%, בגין הפרעה תחושתית בכפות ידיה (הנובעת משילוב שבין נזק בעקבות דיסק פרוץ שנגרם בתאונה הראשונה, ועקב טיפול אונקולוגי שהיא קיבלה לאחר מכן, כנגד מחלת הסרטן). המומחה קבע כי יש לייחס 3% מנכות זו, לתאונה הראשונה, וכי שאר הנכות האמורה, אינה קשורה לתאונת הדרכים.
4. אין מחלוקת שבסמוך לאחר מועד התאונה השנייה, התובעת אובחנה כחולת סרטן (לטענתה ב-10/2005) וקבלה טיפולים רפואיים להילחם בה, כולל טיפול תרופתי וכריתת גוש מהשד הימני שלה.
5. הצדדים הינם חלוקים בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת בגין כל אחת מהתאונות, וזאת על רקע ההשלכות הכבדות של מחלתה של התובעת (שאינה קשורה לתאונות) , על מצבה ותפקודה מאז שנת 2005, ועד היום הזה. עיקר טענת הנתבעות הינה כי השפעתן של של הנכויותת שנגרמו לתובעת בגין התאונות בטלות בשישים, לאור מצבה הבריאותי הרעוע וחמור, עקב מחלתה. בנסיבות המתוארות, אין לנכויות הנמוכות שנקבעו לה בגין התאונות, כל משמעות תפקודית.
6. התקיימו 2 ישיבות הוכחות, אשר במסגרתן העידה התובעת, ונחקר המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, דר' נחשון קנולר (לבקשת ב"כ התובעת).

ב. טענות הצדדים אודות הנכות הרפואית:

1. לטענת התובעת, בחקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט, התבררו נתונים אשר יש בהם כדי להצדיק קביעה שיפוטית שונה, באשר לנכותה הרפואית של התובעת. בחקירת המומחה הובהר כי הנחות היסוד העובדתיות, עליהן הוא ביסס את חוות דעתו ש- "התובעת לא התלוננה שוב על בעיה ביד שמאל עד התגלות הגושים בבית השחי (8.2006) והטיפול האונקולוגי שקיבלה..", הייתה שגויה לחלוטין. למרות שהוכח למומחה כי בתיק הרפואי קיים תיעוד רפואי המלמד של שלוש פניות בגין כאבים ופראסטזיות ביד שמאל לאחר התאונה הראשונה ולפני אבחון מחלתה של התובעת, הוא נותר בעמדתו. המומחה גם אישר כי אינו יודע אילו תרופות כימותרפיות התובעת קיבלה וגם אינו יודע מהי שכיחותן של תופעות לוואי נוירולוגיות, בעקבות נטילתן. המומחה אישר כי אף אחד מהרופאים שטיפלו בתובעת ייחס את פגיעתה הנוירולוגית , לתאונת הדרכים. הוא לא בחן מחדש את קביעתו בדבר הקשר הסיבתי בין הטיפולים האונקולוגים, לבין נכותה הנוירולוגית של התובעת ודבק במסקנותיו המקוריות, שבחוות דעתו.
2. לטענת התובעת, מן הדין לקבוע כי הקשר הסיבתי בין הטיפולים האונקולגים לבין הנכות הנוירולוגית לא הוכח כדבעי. יש, על כן, יש לייחס את מלוא נכותה הרפואית הנוירולגית של התובעת בשיעור 15% בגין ההפרעה התחושתית בכפות ידיה , לתאונה הראשונה , כך שנכותה הרפואית הכוללת, בגין התאונות יחדיו, תעמוד בשיעור של 21% (משוקללת).
3. לטענת הנתבעת 1, המומחה מטעם בית המשפט ייחס 3% נכות לתובעת, בעקבות תלונותיה אודות הפרעה תחושתית ביד שמאל לתאונה הראשונה בלבד , וזאת חרף העדר תשתית עובדתית מספקת. הוא קבע כי: "לא ניתן לשלול שלתאונה הראשונה תרומה (קטנה) להפרעה התחושתית ביד שמאל". לטענת הנתבעת 1, על פי הפסיקה, אין במינוח זה של 'העדר שלילה', כדי להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה של התובעת, בנדון.
4. כן, טען כי תלונתה האחרונה של התובעת על הקרנת כאבים לידה השמאלית הייתה 8 חודשים לפני התאונה השנייה. הדבר מלמד כי, בפועל, כאב זה חלף ולא הותיר זכר, בהעד תלונה נוספת כלשהי של התובעת.
5. התובעת נפגעה במנגנון זהה, הן בתאונה הראשונה והן בתאונה השנייה, בשעה שפגיעתה בתאונה השנייה היא המשמעותית מבין השתיים. אם נגרמה לתובעת פגיעה צמיתה בגין נזק שורשי בצוואר, הרי שזו אירעה רק בתאונה השנייה, וממילא יש לייחס נכות, בגין פגיעה זו, במלואה, לתאונה השנייה בהתאם להלכת ה"גולגולת הדקה".
6. כן, נטען כי פריצת הדיסק בצווארה של התובעת התגלתה, לראשונה , בשנת 2009, כאשר חרף הטבה בתחלואה הצווארית של התובעת (ספיגת הפריצה לכדי בלט דיסק בלבד עד למועד בדיקת התובעת על ידי דר' קנולר), חלה רק החמרה בתלונותיה הסוביקטיביות של התובעת. יש באמור להוכיח, כי אין קשר סיבתי בין התאונה הראשונה, לנזקיה הנטענים של התובעת בגפיה העליונות.
7. טענות הנתבעת 2, המומחה מטעם בית המשפט קבע לתובעת נכות "מזערית", בשיעור 3.5%, בגין הגבלה בחלק מתנועות הצוואר, עקב תאונה זו. כל טענות התובעת בסיכומיה מופנות לבקשתה לייחס נכות גבוהה יותר, בגין הפגיעה בידה של התובעת, בתאונה הראשונה. התובעת, בעצם, מסכימה עם קביעת המומחה מטעם בית המשפט באשר לתאונה השנייה.
8. מטעמי זהירות, נטען כי, המומחה (לאחר חקירותיו על ידי ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת 1) עמד על קביעותיו שבחוות דעתו ולא שינה אותם. המומחה חזר והדגיש כי נכותה של התובעת ביד, אינה קשורה לתאונה השנייה.

ג. דיון והכרעת שאלת גובה הנכות הרפואית:

1. התובעת העותרת להכיר במלוא הנכות הנוירולוגית ביד, כתוצאה מהתאונה הראשונה – בעוד הנתבעת 1 עותרת לקביעת העדר הוכחת קשר סיבתי, בין פגיעת התובעת בתאונה הראשונה, לבין הנכות האמורה.
2. בטרם אדון בקביעותיו של המומחה והסתייגויותיה של התובעת והנתבעת 1 אזכיר את התייחסות הפסיקה, למעמדן של קביעות מקצועיות של מומחה שמונה מטעם בית המשפט.
3. אין מחלוקת שבית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש", את קביעות המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כולל שאלות רפואיות, שמורה לעולם לבית המשפט, בהיותו הפוסק האחרון (ראה : ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) ע' 164). עדותו של המומחה מטעם בית המשפט מהווה ראיה, מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי , על פי שיקול דעתו לסטות, באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל בשעה שממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי הסיק מן העובדות המונחות בפניו, מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל [פורסם בנבו]; וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך סאמי [פורסם בנבו].
4. לצד האמור, בהעדר נימוקים ראויים לכך, בית המשפט אינו נוטה להתערב בקביעות שבחוות הדעת, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע/הרופא. אין מחלוקת שהתערבות בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אינה מתבצעת, כדבר שבשגרה.
5. באם ניגש למקרה שבפנינו, בחוות דעתו מיום 1/5/11 פרט המומחה את תלונותיה של התובעת במועד הבדיקה כדלקמן:

"כאבי צוואר קורנים לידיים, חשה כאילו נושאת משא כבד על צווארה.

"חשה הפרעה בתחושה בשתי כפות הידיים בעיקר באצבעות V-III עם זרמים ודקירות.

קושי בתפקוד יום יומי – טיפול בילדים, בישול, כביסה ובעבודה במחשב".

(ר' ע' 3 לחוות הדעת).

1. המומחה ציין כי:

"בחודש 11.2005 התובעת נותחה בשל סרטן שד ובהמשך טופלה בכימותרפיה והקרנות... בחודש 8.2006 התגלו גושים בבית השחי לאחר שהתלוננה כחודש על כאבים ביד שמאל. במהלך 8-12.06 סבלה וטופלה בשל כאבים קורנים לידי שמאל וירידה בתפקודה וממחצית השנייה של שנת 2008 חלה החמרה בכאב, התפשטות גם ליד ימין עם מגבלה תפקודית בעיקר בשל הפרעות תחושה קשות בכפות ידיים – תחושת שריפה, נימול, דקירות (דיססטזיות)".

1. באשר לנכותה של התובעת, במועד בדיקתה על ידיו , ציין המומחה:

"התובעת סובלת מכאבי צוואר הקורנים לידיים ומגבילים את תנועתה, ובנוסף הפרעה תחושתית קשה במתבטאת בדיססטזיות בכפות הידיים (תחושת שריפה, נימול ודקירות) ומגבילה את תפקודה היום יומי.

בדיקתה על ידי הדגימה רגישות קשה למגע בידיים ובכפות הידיים, הגבלה בשל כאב יחד עם כח והחזרים גידיים תקינים. לא היו סימני פגיעת חוט שדרה. מצאתי הגבלה בולטת בתנועת הכיפוף הצווארי ומעט בתנועות היישור (אקסטנציה), יתר תנועות ע"ש צווארי היו תקינות."

1. לאור הממצאים הנ"ל מצא המומחה כי לתובעת נכותה צמיתה, בשיעור כולל של 21% - 7% בגין הגבלה בינונית בחלק מתנועות ע"ש צווארי (לפי סעיף 37(5)ב, מותאם בשליש); ו- 15%- בגין הפרעה תחושתית בכפות ידיים (לפי סעיף 31(2)(א)I מותאם). המומחה ציין כי הנכות הנ"ל אינה כוללת את מחלת הסרטן, של התובעת.
2. באשר לנכות מהתאונה הראשונה, מיום 6/6/04, ציין המומחה, בין היתר:

"בעקבות התאונה הראשונה סבלה התובעת מכאבי ראש וצוואר וכאבי גב תחתון. בהמשך הייתה הקרנת כאב לרגל שמאל וחלושה ביד שמאל.

במהלך החצי שנה שלאחר התאונה התלוננה על המגבלה התפקודית, חולשה וכאב ביד שמאל בנוסף לכאבי צוואר. הכאב הקורן לרגל שמאל חלף.

בבדיקות חוזרות נמצאה הגבלה בתנועתיות עמוד שדרה צווארי הגבלה ביד שמאל בשל כאב ללא ירידה בכח. טופלה בפיזיותרפיה.

ב 12.1.05 נבדקה בפעם האחרונה על ידי אורתופד בגין תלונות אלו (לאחר התאונה הראשונה). בהתחשב בתלונותיה, בדיקתה ונכותה כיום יש להסיק כי ההגבלה בתנועת הצוואר החלה בעקבות התאונה הראשונה.

באשר לנכותה הנוירולוגית, כפי שמתבטאת בהפרעה התחושתית בכפות הידיים (ובעיקר ביד שמאל), קשה להניח שהינה תוצאת הפגיעה בתאונה. התובעת לא התלוננה שוב על בעיה ביד שמאל עד התגלות הגושים בבית השחי (8.2006) והטיפול האונקולוגי שקיבלה.

יחד עם זאת, הרופאים המטפלים בה הפנו אותה לבדיקת MRI שהדגים פרגמנט דיסק קטן פרוץ ולוחץ על מוצא שורש 7C שמאל (ב MRI מאוחר יותר כבר נראה כבלט עקב הזמן שחלף). נטיית הרופאים המטפלים בה הייתה לשייך את הכאבים והפרעת התפקוד ביד שמאל לממצא הלוחץ.

מעקב אחר אופי הכאבים והתפשטותו גם לצד ימין מחזקים יותר את המחשבה שמדובר בהפרעה שהינה תוצאת הטיפול האונקולוגי שקיבלה ולממצאים בבית השחי.

הדיסק הפרוץ בהחלט יכול להיות תוצאת התאונה הראשונה, בהתחשב במנגנון הפגיעה. לפיכך, קיימת אפשרות שהפגיעה התפקודית ביד שמאל הינה שילוב של לחץ שורשי ראשוני וטיפול אונקולוגי (באנלוגיה לתופעת ה-doubie crush syndrome).

לאור כל האמור לעיל, לא ניתן לשלול שלתאונה הראשונה תרומה (קטנה) להפרעה התחושתית ביד שמאל. " (ההדגשה שלי).

1. באשר לנכות מהתאונה השנייה מיום 21/8/05, ציין המומחה, בין היתר:

"בעקבות התאונה השנייה סבלה התובעת מכאבי צוואר וכאבים בדופן בית חזה שמאל. לאורך החודשים שלאחר תאונה זו ועד 11.2005 (עת נותחה התובעת בשל סרטן השד והייתה שקועה בטיפולים אונקולגיים), לא התלוננה התובעת על כאבים קורנים ליד שמאל. למעשה כאבים ביד שמאל עלו שוב רק ב-8.2006 כפי שתואר לעיל.

יש לציין שהתובעת לא חזרה לרופאי קופת חולים בשל כאבי צוואר בין החודשים 1-8.2005. אין לדעת באם לא היו כאבים, האם הייתה הטבה או פשוט התייאשה מהטיפול.

אין ספק כי הייתה התלקחות בכאבי הצוואר בעקבות התאונה השנייה ולפיכך אני מוצא לנכון לחלק את הנכות בגין ההגבלה בתנועות הצוואר בין 2 התאונות באופן שווה. "

1. לאור האמור, קבע המומחה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 3.5% לכל אחת מהתאונות, בגין ההגבלה בחלק מתנועות הצוואר, וכן, נכות צמיתה בשיעור 3% לתאונה הראשונה בגין הפרעה תחושתית ביד שמאל.
2. בחקירתו בבית המשפט, המומחה נשאל אודות הקשר הסיבתי שהוא מצא, בין האבחנה של הסרטן אצל התובעת והטיפולים שקיבלה , לבין הבעיה הנוירולוגית ממנה היא סובלת, ביד שמאל, וכך השיב:

"התרשמתי וקבעתי שלאחר התאונה הראשונה הייתה כבר הפרעה נוירולוגית מסוימת, אשר הלכה ודעכה עם הזמן. לאחר התאונה השנייה, היא לא התלוננה על הבעיות באותה יד, אך כמס' חודשים לאחר מכן נמצא הסרטן והיא עברה טיפול ראשוני, כימותרפי, ב- 11/05 וב- 8/06 נמצאו הגושים בעקבות תלונה על כאב שלא היה קודם ולכן, טופלה שוב בהקרנות וכימותרפיה. מאחר ועם הזמן הכאב התפשט גם ליד ימין ובהלוך הזמן התבטא בתחושת שריפה בשתי הידיים, המסקנה שלי הינה שמדובר בהחמרה הנובעת מהטיפולים שהיא קיבלה בגין מחלת הסרטן." (ר' עדותו בעמ' 17 שו' 20-22 ע' 18 שו' 1-3 לפרו'- ההדגשה שלי).

1. ב"כ התובעת טוען כנגד המומחה כי קביעתו לוקה באי הבנה קרדינאלית, במישור העובדתי", ככל שב -8/06 היה רק חשד להישנות גרורתית, אולם בדיקת C.T. שבוצעה לתובעת שללה חשד זה. בנושא זה השיב המומחה, כי על פי החומר הרפואי, עוד ב-11/05 "התחושות האלו החלו כבר ותועדו וזה לאחר סדרת הטיפולים הראשונה שקבלה" .

(ר' ע' 18 שו' 8-12 לפרו'- ההדגשה שלי).

1. עוד טען ב"כ התובעת באוזני המומחה, שלפני סדרת הטיפולים בשנת 2005 (לאחר התאונה הראשונה) תועדו 3 תלונות על כאבים ביד שמאל (במועדים 4/10/04; 12/1/05 ו-12/6/05). תלונות אלה ביחד עם מצאי ה-סי.טי. , מיום 28/8/04, באשר לבלט הדיסק בעמוד שדרה מעידים על הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות ביד שמאל. המומחה השיב לטענה זו:

"אני חושב שטעית בהפניה לסי.טי. אתה מתכוון לאם.אר.איי עמוד שדרה צווארי. נכון וגם כתבתי שלאחר התאונה הראשונה, היתה לה הקרנה ליד שמאל. היא נבדקה ביום 21/8/05 בעקבות התאונה השניה, למרות שהתלוננה על כאבי צוואר ובדופן בית חזה שמאל, היא לא התלוננה על כל כאבים ביד שמאל. התלונה הראשונה מחדש על יד שמאל לאחר מכן, היתה ב- 8/06, לאחר שמצאו (או לא מצאו) את הגושים."

(ר' עדותו בע' 18 שו' 19-23 לפרו').

1. בהמשך ב"כ התובע ביקש מהמומחה להתייחס לתיזה/תאוריה לפיה, בין ה-10/04 עד ל-6/05 התובעת מתלוננת על יד שמאל, פוסקת מכך, ישנה תאונה נוספת (בה היא מעלה פניות על דברים נוספים) ולאחר התאונה הזו, התובעת לא מתלוננת על היד. לאחר מכן מתגלית מחלתה של התובעת, והיא אמורה לדווח על הכאבים הפחות מסכנים חיים, כאשר היא מתמודדת עם מחלתה הקריטית?
2. המומחה השיב כי מדובר ב"תאוריה יפה" אמנם, אך הוא למד על השתלשלות אירועים שונה, מהמסמכים הרפואיים. הוא השיב בנדון, בין היתר כי:

"לאחר התאונה הראשונה, כשכאב לה, התלוננה ולא הזניחה, כאבו לה הצוואר ויד שמאל למשך תקופה מסוימת. לאחר התאונה השניה, עוד לא התגלה שהיא חולת סרטן. התאונה היתה ביום 21/8/05 (השניה). באותו זמן, לא הסיח את דעתה דבר כי היא עוד לא ידעה שהינה חולת סרטן ולא התלוננה על היד, אלא טענות ספציפיות בחדר מיון לכאבי צוואר ודופן בית חזה שמאל. היא לא התלוננה על כאבים קורנים ליד שמאל, עד 8/06, שזה תקופה מסוימת לאחר סוף סדרת ההקרנות שהיא קיבלה. הדבר השכיח ביותר ששואלים רופאים בגין סרטן כזה, זה על כאבים מסוג אלה, המוכרים בגלל שעוברים ניתוח ועוברים את הטיפולים של כימותרפיה והקרנות. הסרטן לא השכיח את כאבי הצוואר, כי עליהם היא התלוננה ולכן, לדעתי, קשה לקבל את התיאוריה שאתה מציג. יתרה מכך, אני שלחתי אותה לאם.אר.איי נוסף, כי האם.אר.איי שבוצע בשנת 2007, לאחר שתי התאונות ובעקבות התלונות מ- 8/06, הראה פריצת דיסק צווארית קטנה. היא לא העבירה לי את האם.אר.איי שביקשתי, אז ראיתי רק את התשובה, הפענוח. שלחתי אותה בשנת 2010 לאם.אר.איי נוסף ושם ראיתי שהדיסק הזה מאוד קטן ואף נספג חלקית, כפי שקורה לדיסקים ואני לא מקבל שהדיסק הזה שלחץ על השורש, עושה מנוחה לשנה ופתאום ישנם שוב כאבים. יתרה מזו, הכאבים התפשטו ליד ימין מאוחר יותר וקיבלו גוון של שריפה וזה יותר מתאים לתופעות הנגרמות בגין טיפולי סרטן, מאשר לתופעה הנובעת מאותו בלט דיסק בודד, כפי שאתה טוען." (ההדגשה –שלי)

1. המומחה נשאל גם על התרופות האונקולוגיות שהתובעת קיבלה בעקבות מחלתה ונדרשה התייחסותו לסוגיה של כאבים מופשטים ולטענה שלא כל התרופות האונקולוגיות גורמות להם. המומחה השיב כי "אין אף תרופה שניתן להגיד בוודאות שלא גורמת לכאבים וכך רשום ברשימת תופעות הלוואי של כל התרופות האלה ובכולם תמצא שישנה אפשרות לפגיעה במערכת העצבים" (ר' ע' 19 שו' 23-25 לפרו'). המומחה ציין כי אינו יודע לומר מהי השכיחות של פגיעה עצבית מכל אחד מהתרופות השונות שבשימוש, אולם הוא הפנה למענה לשאלות ההבהרה שם הפנה לספרות עדכנית שמתייחסות לתופעות לוואי של חולים שעברו כימותרפיה והקרונות כשאחת מתופעות הלוואי הינה כאבים שכאלה (ר' ע' 19 שו' 28-31 לפרו').
2. הנתבעת 1 הסתייגה מעצם קביעת המומחה, כי יש לייחס אחוזי נכות כלשהם, מהנכות בתחום ההפרעה התחושתית לתאונה בכלל, בגין העדר "תשתית עובדתית" לקביעה זו, ככל שהמומחה השתמש במינוח "קשה להניח" , ומינוח שכזה אינו עובר את מבחן מאזן ההסתברות, להוכחת קיום הקשר הסיבתי הנטען.
3. לאחר ששבתי ובחנתי את טענות הצדדים בנדון, הנני סבורה שאין בפני כל נתונים המצדיקים קביעת ממצאי נכות בגין התאונות, השונים או סוטים, ממסקנות וקביעות המומחה.
4. המומחה הודה בטעויות עובדתיות מסוימות אשר פורטו בחוות דעתו (ואף נידב בעצמו כי טעה בציון עובדה, בחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת 1). לצד האמור, הוא הבהיר את דעתו המקצועית כי אין במידע העובדתי הנוסף/שונה, כדי להוביל לשינוי מעשי, בקביעותיו, לגופן (ר' ע' 21 שו' 12-15). ציינתי בהחלטתי מיום 7/1/14, שניתנה בבקשת התובעת למינוי מומחה בתחום האונקולוגיה (ר' בקשה 38 בתיק), כי המומחה הסביר והבהיר, את עמדתו הרפואית המקצועית בנדון. המומחה הרחיב במסגרת חקירתו בעת שתיאור את התופעה הספציפית שהתגלתה אצל התובעת והפתולוגיה שהתפתחה במערכת העצבים שלה. הוא ציין כי תופעות אלה, הנוצרות כתוצאה מטיפול תרופתי כנגד הסרטן, בו לקתה התובעת הנן מוכרות לו.
5. במסגרת חקירת מומחים בפניי, הייתי עדה להצגת ממצאים בפני מומחים אשר בגינם הם מצאו לנכון לסייג או לשנות ממצא זה או אחר, שנקבע על ידיהם, כולל קביעתם אודות גובה אחוזי הנכות הצמיתה. כמו כן, הייתי עדה למומחים שציינו כי אין בעובדות נוספות או שונות שהוצגו, כדי לשנות את קביעתם. במקרה דנן, לא התרשמתי שהמומחה "התחפר" בקונצפציה זו או אחרת. מלאכתו מלכתחילה, לא הייתה פשוטה, בהתחשב במורכבות אשר הוצגה בפניו. הוא בחן, חזר ובחן, השיב על השאלות באופן ענייני ושוטף והציג עמדה מקצועית ומנומקת.
6. אין בעובדה שהתובעת התלוננה על כאבים ביד שמאל ב-3 הזדמנויות נוספות (במועדים 4/10/04; 12/1/05 ו-12/6/05), לאחר התאונה הראשונה ובטרם גילוי מחלתה, כדי להוביל לקביעה ולמסקנה שהוכחה הקשר הסיבתי הנטען כל ידי התובעת, בניגוד לעמדת המומחה, ושיש לייחס הקשר זה, למלוא הנכות של התובעת בגין ההפרעה התחושתית ממנה היא סובלת ביד שמאל.
7. המומחה אמנם אישר את אותן התלונות אך הוא גם ציין, כי בעת בדיקת התובעת ביום 21/8/05, בעקבות התאונה השנייה, ועל אף שהתלוננה על כאבים בצוואר ובדופן בית החזה השמאלי, היא לא חזרה על תלונות אודות כאבים ביד שמאל. תלונות אלה, חודשו רק ב-8/06 לאחר טיפולים תרופתיים בגין מחלתה (ר' ע' 18 שו' 19-23 לפרו'). נתונים אלה, יש בהם כדי לחזק את קביעתו שיש לייחס 3% מהנכות האמורה, לתאונה הראשונה, ואת יתרת הנכות לנזק שנגרם בגין הטיפול התרופתי שהיא קיבלה, כנגד הסרטן.
8. אם לא היה די בכל האמור, לא ניתן להבין כיצד ב"כ התובעת מתעלם מהצהרותיה של התובעת בעצמה, במסמכי המל"ל, כי הכאבים והמגבלות ביד שמאל, נובעים מטיפולי הסרטן שהיא קבלה (ר' מסמכי המל"ל שצורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבעת 2).
9. טענת הנתבעת 1, כי לא די בקביעה, כפי שנוסחה על ידי המומחה, על מנת לייחס 3% מהנכות ביד לתאונה זו, אף היא אינה מקובלת עלי. כבר ציינתי את המורכבות של המקרה מעצם העובדה שהתובעת עברה 2 תאונות דרכים בהפרש זמן קצר, יחסית , ובסמוך לאחר התאונה השנייה, אף התגלתה מחלת הסרטן והיא החלה לקבל טיפולים כנגדה. מתוך המורכבות הזאת, המומחה דלה מידע, על מנת להגיע למסקנות על פי מבחני סבירות ומבחן מאזן ההסתברות. לא מצאתי פסול בכך. דברים אלה כוחם יפה, גם באשר לטענות שהועלו, אודות חלוקת אחוזי הנכות, בין התאונות השונות, בכל הקשור, לפגיעה הצווארית.
10. מסקנתי הינה כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מבוססת על כלל הנתונים הרלוונטיים ועל מומחיותו המקצועית, וקביעותיו מקובלות עלי. הנני על כן מאמצת את קביעותיו ומעמידה את נכותה הרפואית של התובעת, על 6.4% (משוקל) נכות צמיתה, בגין התאונה הראשונה ועל 3.5% נכות צמיתה, בגין התאונה השניה, הכל כמפורט דלעיל.

ד. דיון והכרעה הטענות באשר לנכות התפקודית בתחום כושר ההשתכרות:

1. עמדות הצדדים בסוגיית ההשפעה התפקודית של נכות התובעת על כושר השתכרותה, הינן לא פחות קוטביות מהעמדות שהם הציגו, במחלוקת על הנכות הרפואית. דברים אלו מנעו מהצדדים להגיע לכדי כל הסכמה לסיום הליכי תיק זה. קוטביות זו נותרה בעינה ועולה היטב, מסיכומי הצדדים.
2. לטענת התובעת, כתוצאה מפגיעותיה בתאונות נשוא התביעה , יש לה כאבים הקשים המשתקים אותה בידיים שאינם פוסקים גם במצב סטטי, ופוגעים בכל תפקודי חייה. התובעת טענה כי הינה מעבירה את רוב שעות היום בשכיבה במיטה והיא נמצאת במעקב של מרפאת כאב ובמעקב פסיכיאטרי. ב"כ התובעת הינו סבור כי יש להעמיד את נכותה התפקודית בגין האירוע, בשיעור של 50%. בהמשך לטענה זו, התובעת עותרת בסיכומיה להפסדי שכר בעבר בסך 208,161 ₪ (לפי 30% נכות X משכרה ערב התאונה – 7,461 ₪). והפסדי שכר לעתיד, בסך 759,863 ₪, על בסיס 50% נכות תפקודית משכר של 8,000 ₪.
3. לטענת הנתבעים, יש לדחות את טענות התובעת לפיצוי כלשהו בגין אובדן כושר השתכרות בעבר ולעתיד, ככל שאינו קיים. אין מחלוקת שלאחר כל אחד מהתאונות, התובעת חזרה לעבודתה ולא נגרמו הפסדי שכר באותם המועדים. התובעת פסקה לעבוד רק לאחר גילוי מחלת הסרטן. לטענתם, המדובר באחוזי נכות זניחים, אשר אינם משפיעים כלל על תפקוד התובעת, ואין זה נהוג לפסוק בגינם פיצוי.
4. כך, במיוחד לגבי התובעת שבפנינו, שהסתירה פרטים מהותיים. שהוכח לגביה, כי ההשלכות של מחלת הסרטן, הם שהובילו לכך שהיא חדלה לעבוד (כפי שהיא פרטה והודתה, במסמכי מל"ל רבים. כן, לאור הנכויות המגוונות הרציניות הנוספות שהיא לקתה בהם, מאז התאונות נשוא התביעה, אין מקום להכיר בכל פגיעה בכושר השתכרותה, עקב התאונות. כמוכן נטען כי על ביהמ"ש להימנע מלפסוק פיצוי גלובאלי, המהווה משום "ניחושים ספקולטיביים לבד, שאין להם על מה שיסמכו".
5. מקובלת עלי טענת הנתבעים שאין בטענות ובחישוב של התובעת, כל אחיזה במציאות. כמו כן, מקובלת עלי טענתם שהתובעת לא התנהלה באופן הגלוי המצופה מאדם הפונה לביהמ"ש לתרופה ולא התנהלה, בהצגת ראיותיה, באופן ראוי.
6. דברים אלה פורטו בהרחבה בסיכומי ב"כ הנתבעים ונלמדים גם, מחומר הראיות שבתיק. התגלו סתירות והתגלה מידע מהותי, שלא הוצג על ידיה. בתצהיר התשובות לשאלון שהופנה אליה (על ידי הנתבעת 1 – ר' מוצג א' לתיק מוצגיה), התובעת טענה כי לאחר סיום הטיפולים האונקולוגיים (שכללו כימותרפיה והקרנות), "לא נותרה לה מגבלה בעקבות המחלה". בעדותה בבית המשפט חזרה וטענה התובעת כי היא אינה סובלת מתסמינים כלשהם של המחלה והיא סיימה את טיפוליה בגין המחלה בשנים 2006-2007 (ר' עדותה בעמ' 7 שו' 27; ע' 8 שו' 2-3 לפרו').
7. מאידך, הוכח כי התובעת פנתה, פעם אחר פעם, אל המוסד לביטוח לאומי, בבקשות להכרה בה כזכאית לקבלת קצבת נכות כללית , ולקבלת שירותים מיוחדים ועוד. כן, היא הגישה ערעורים על קביעות של הוועדות. טענת התובעת שחזרה, כחוט השני, בפניותיה למל"ל התמקדה במגבותיה הקשות הנובעות, בעיקר, ממחלת הסרטן, שהיא התמודדה עמה.
8. בערעורה מיום 13/12/11, על קביעת המל"ל בנוגע לאחוזי הנכות הכלליים שנקבעו לה, היא ציינה שוב , כי מאז מחלתה ועד היום הינה סובלת מ"בעיה עצבית בגפיים העליונות". כמו כן צויין, כי הינה כי הינה במעקב פסיכיאטרי. בנוסף, צויין בעיה רפואית נוספת וחדשה של כאבים בעקבות בקע שהתגלה בצד ימין כש"הלחץ והכאב מקשה עלייה מאוד ומגביל אותה, בנוסף למגבלותיה הקודמות, גם בהליכה, בעמידה, בישיבה סטטית, מאמץ , הרמת משאות.. כאב שמלווה אותי כל היום ומתיש".
9. בפנייתה האחרונה (נכון למועד עדותה ביום 14/4/13), היא הוכרה כזכאית לקצבת נכות עד ל-7/2013 (ר' ע' 8 שו' 20-22 לפרו'). במסגרת פניה אחרונה זו, צינה התובעת פרטה (בסעיף "תולדות המקרה והתלונות מפי התובע": עברתי סרטן שד. מאז סובלת בעיות בצוואר ובידיים. ידיים נתפסות לי קשה לי לתפקד עם 2 ילדים. קשה לי לבא לפה אין לי כוח. מטופלת על ידי פסיכיאטר מקבלת קנביס רפואי...".

1. כשעומתה התובעת בחקירתה עם הטענות החוזרות ונשנות שלה בפני הלמל"ל, שנקשרו במחלתה, היא השיבה: "אני אמא לשני ילדים. הכל בא לי ביחד. כשחליתי בסרטן כל יתר הצרות שלי התגמדו, לא חשבתי עליהם כי הייתי צריכה להתמודד עם מחלת הסרטן. זה מה שחשבתי ולכן אם ככה כתבתי לביטוח לאומי זה נובע מכך" (ר' ע' 8 שו' 4-10 לפרו').
2. אין ספק שגרסת התובעת, כולל בתצהירה ובעדותה, הוצגה באופן מגמתי, ובניסיון לשייך חלק ארי יותר ממגבלותיה דווקא לתאונות ולא היה כל מקום, להסתרת נתונים בנדון.
3. מאידך, עצם העובדה שהתובעת בוחרת להגזים ולא להיצמד למציאות, באשר לנכותיה ה"צנועות", בגין התאונות ועצם העובדה כי לאחר התאונות היא התמודדה במחלת הסרטן, ומאז, לקתה בשורה של נכויות נוספות, חלקם רציניות בהרבה, מהנכויות נשוא התאונות, אינן מוחקות ומאיינות את הנכויות נשוא התאונות , עד כדי אפס, וכלא היו, כפי שנטען על ידי כל אחת מהנתבעות.
4. הנכות שנקבעה בצוואר (המיוחסת לכל אחד מהצדדים באופן שווה, עומדת על סך כ- 7% (במצטבר). אין קשר בין נכויות אלה ומחלתה האונקולוגית. 3% של הנכות נוספת (מתוך 15%), עקב הפרעה תחושתית ביד שמאל, מיוחסת לתאונה (הראשונה), ויתרתה, לתוצאות הטיפולים האונקולוגים.
5. אין מחלוקת שהתובעת אכן עבדה לפרנסתה, במשך שנים לא מעטות, והתאמצה לחזור לעבודתה גם לאחר כל אחת מהתאונות. היא חדלה לעבוד, לאחר גילוי מחלת הסרטן. לדבריה, היא לא חזרה ואינה מסוגלת לחזור לשוק העבודה, מאז ועד היום. התובעת מודה (ראה סיכומיה) כי היא התפטרה מעבודתה ב- 11/05, בעקבות גילוי מחלת הסרטן והטיפולים שהחלה לקבל על מנת להילחם במחלה. ממכלול מסמכי התיק (כולל החוות דעת האקטוארית המוסכמת שהוגשה במסגרת מסמכי בקשה 43 בתיק), הננו למדים על התקופות בהן שולמה לה קצבת נכות. בשנים הראשונות, התובעת טענה כי עיקר הסיבה שלא חזרה לשוק העבודה, הניורופתיה שהתפתחה ביד שמאל, אם כי היא חזרה וציינה גם את המגבלות שהינה חשה בצוואר. עם השנים הצטברו נכויות נוספות, נכות נפשית, אודות חרדות ונכות נוספת בגין בקע.
6. עד ליום 30/6/07 , התובעת הוכרה כבעלת נכות זמנית של 100%, בגין סרטן השד. מבחינה עובדתית, עד לאותו מועד לא נגרמו לה כל הפסדי שכר, שיש לייחס לתאונות. כן, עד שהיא חלתה בסרטן, על פניו, היא הצליחה להתמודד עם הנכויות הצנועות שנגרמו לה בתאונות נשוא תביעה זו, מבלי שהן הגבילו אותה בתפקודה, בעבודתה.
7. החל מ- 1/7/07 ועד 30/6/09, התובעת הוכרה כבעלת נכות כללית. קודם, של 65% ואח"כ של 48%. בתקופות אלה הנכויות הרפואיות שהמומחה ייחס לתאונות, היוו בין 15% ל-20% מהנכויות הרפואיות אשר בגינן נקבעה הנכות הכללית, נשוא הקצבה. בשנת 2008 הומלץ לתובעת לפנות למחלקת השיקום, לאור סברת הועדה כי היא תוכל למצוא עבודה, שאינה כרוכה במאמץ פיזי.
8. בתקופה שבין 1/7/09 עד 11/3/12, התובעת לא קבלה קצבת נכות כללית. בחקירתה הנגדית, התובעת אומתה בטענות אודות עבודה שלה עם אחיה (בעקבות ממצאי חקירת חוקר מטעם ההגנה). היא הודתה בניסיון לעבוד עם אחיה, במיזם משותף לניהול חוגי יוגה, מיזם אשר לטענתה לא התפתח ולא צלח. לטענתה, היא לא הצליחה להתמיד בעבודה זו.
9. למרבה הצער, מצבה הרפואי של התובעת הורע שוב, הן בגין נכות נפשית שאובחנה (הקשורה בחרדות) והן בגין הבקע (שצוין לעיל), כך שמאז 12/3/12, ועד היום הינה בעלת נכות רפואית מוכרת של 76% (שנקבע החל מ- 1/8/13, לצמיתות). מכלול הנכויות הרפואיות שנקבעו על ידי המומחה, כנכויות הנובעות מהתאונות נשוא תיק זה, מהוות כ-13% מנכויות אלה (8.41% בגין התאונה הראשונה ו-4.6% בגין התאונה השנייה).
10. תחושתה הסובייקטיבית של התובעת אודות מגבלותיה כתוצאה מהתאונות, אינה נתמכת בממצאים הרפואיים שנמצאו על ידי המומחה ובאחוזי הנכות אותם מצא לנכון לייחס לה בגין התאונות. וודאי שאין באחוזי נכות נמוכים אלה כדי לתמוך ולבסס את טענתה לפיה, תאונות אלה, הן שגרמו לה לנכות רפואית ותפקודית משמעותית. תאונות הדרכים אינן הסיבה שהיא "מבלה את רוב שעות היום מרותקת למיטתה", כפי שטענה לא פעם, בשנים האחרונות.
11. התאונות בפועל גרמו לתובעת לנכות נמוכה בגין הגבלת תנועות הצוואר, אשר מסתכמת בשיעור כולל של 7% (מחצית המיוחס לכל אחת מהתאונות) וכן 3% בגין ההפרעה התחושתית ביד אשר כבר ציינתי שהינה נבלעת בנכות המשמעותית יותר שהתפתחה ביד זה, בגין טיפולי מחלתה.
12. אכן נקבע לא אחת, כי נכויות בשיעור נמוך, של 5% עד 10%, ולפעמים אף יותר, אינן משפיעות בהכרח על כושר ההשתכרות של מי שנושא בהם. ידוע הדבר שחלק ניכר מהאוכלוסייה סובל מנכות אורתופדית או נוירולוגית, כזו או אחרת, המיוחד בעמוד השדרה הצווארי. אחוזי הסובלים מנכויות שכאלה הולכים צומחים, בהתאם לגיל הממוצע של ציבור העובדים. אכן, ניסיון החיים מלמד שנכויות כאלה, פעמים רבות אינן משפיעות על כושר התפקוד, בנוגע להשתכרות.
13. לצד כל האמור, מחובתי לציין כי כל מקרה נבחן לגופו. טענת הנתבעים, בהפניה להעדר המשמעות של נכויות כאלה על כושר ההשתכרות, הינה טענה בעלת משקל חזק יותר, ביחס לנפגעים הממשיכים לעבוד כתמול שלשום, ואינם סובלים ממגבלות אחרות. אדם המתמודד עם נכות צנועה ומוגבלת, מגייס כוחות, לא פעם, על מנת להתגבר על הנכות הקטנה, מבחינה תפקודית.
14. באשר לתובעת שבפנינו, איתרע מזלה, וזמן קצר לאחר שהיא נפגעה בתאונה אחר תאונה (צליפת שוט, פעמיים) היא מצאה את עצמה מתמודדת עם מחלת הסרטן, מטופלת אונקולוגית, וצוברת נכויות רפואיות נוספות, אשר, למרבה הצער, רק הלכו והתרבו, מאז ובשנים האחרונות.
15. אין לדעת מה היה מתרחש, לו התובעת הייתה צריכה להתמודד רק עם הנכויות שנגרמו לה בתאונות אלה. במקרה דנן, הנכויות השונות שהצטברו (כולל הנכויות שנגרמו בתאונות הדרכים), הובילו את התובעת, במצטבר, להעדר יכולת ההשתכרות, דהיום. חומר הראיות מלמד כי בעבר, היו סימנים להתאוששות אפשרית, וזאת בשנים שלאחר תום הטיפולים בגין מחלת הסרטן, בהם נכותה הכללית הלכה ופחתה. סימנים אלה, העידו על אפשרות פוטנציאלית לחזרה למעגל העבודה, בהיקף כזה או אחר. סימנים אלה אכזבו, ככל שלאחר מכן, התגלו נכויות נוספות ו/או החמרות (ללא קשר לתאונות נשוא תיק זה), אשר הובילו לתביעות חדשות למל"ל, בשנים וקביעת דרגת נכות כללית צמיתה, גבוהה מן העבר.

1. ניתן לקוות, בעבור התובעת, במיוחד בהתחשב בגילה, שמצבה הרפואי ישתפר מחדש עם השנים ובכל זאת היא תוכל לנסות לשוב ולחזור לשוק העבודה, בהיקף כזה או אחר. מצבה הרפואי אכן השתפר, לפחות זמנית, בעבר, על כן אין לנו אלא לאחל לה כי תשתפר, מחדש גם בעתיד, אולם הנתונים שבפנינו לצרכי מתן פסק הדין, הינם הנתונים הידועים, דהיום.
2. מאחר והנכויות הרפואיות שנגרמו בתאונות נשוא תיק זה, הינן חלק ממכלול הנכויות, אשר פגעו ביכולת השתכרותה של התובעת (אף אם מדובר בנכויות רפואיות נמוכות ובחלק צנוע, ממכלול הנכויות הרפואיות של התובעת) איני סבורה שיש מקום לקבל את טענת הנתבעים שנכויות אלה לא תרמו כל תרומה לפגיעה התפקודית ביכולת השתכרותה של התובעת. אכן מדובר בפגיעה בהיקף צנוע, אשר יש להעריך באופן גלובלי.
3. בהתחשב במכלול האמור והנסיבות המורכבות שפורטו וכן בהתחשב בעובדה שאין זה נהוג לפסוק פיצוי אריתמטי, לפי אחוזי נכות, מסוג אלה, וכן בהתחשב מנגד, בעובדה, שנכויות אלה תורמות תרומה למכלול מצבה הרפואי של התובעת דהיום, מן הראוי לפסוק פיצוי גלובלי, בסכום מוערך, הכולל התחשבות בכל האמור. העדר פסיקת פיצוי מחושב אריתמטי אין פירושו איון של עצם הזכות לפסיקת פיצוי שכזה, ובל נשכח שבטרם לקתה בנכויות השונות (כולל אלה), התובעת השתכרה למחייתה.
4. בהתחשב בכל האמור, בנסיבות המתוארות, הנני מעמידה את הפיצוי של התובעת בגין הפסדי השתכרות (עבר, מיום 1/7/07 ולעתיד), על סך 70,000 ₪ (גלובאלי) בגין התאונה הראשונה, ועל סך של 35,000 ₪, בגין התאונה השנייה (גלובאלי).

ו. כאב וסבל:

1. בהתאם לאחוזי נכות הרפואיים שנקבעו לטובת בגין כל אחת מהתאונות, הנני מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל בעבור התאונה הראשונה, בסך 14,300 ₪ והפיצוי בגין כאב וסבל בעבור התאונה השנייה בסך 7,400 ₪.

ז. עזרה צד ג', הוצאות ונסיעות:

1. התובעת טענה כי אינה מסוגלת לבצע מטלות בית בסיסיות, אם כי, מאז התאונה ועד היום היא לא נעזרה בעזרה בשכר, לטענתה, מפאת "חסרון כיס". התובעת עותרת לפיצוי בסך 20,000 ₪ לעבר, ולפיצוי נוסף בסך של למעלה מ-270,000 ₪, לעתיד. סכום אחרון זה בוצע על פי חישוב של פיצוי בסך 1,300 ₪, עד להגיעה לגיל 67 (מהוון).
2. לעניין הוצאותיה, טוענת התובעת כי לאור הכאבים הקשים מהם היא סובלת היא מטופלת במרפאת כאב ונוטלת קנביס רפואי באופן קבוע. בנסיבות אלה, עותרת התובעת לפיצוי בסך 30,000 ₪, וכן לפיצוי בגין הנסיעות השונות לטיפולים הרפואיים בסך 20,000 ₪.
3. מקובלת עלי טענת הנתבעות, שהטענות הנ"ל הינן מופרזות ואינן נתמכות בחומר הראיות ובמציאות, כהוויתה. איני סבורה שהמוגבלויות שהתובעת טוענת כי הינה סובלת מהן וכי הנן מונעות ממנה לנהל את משק ביתה, הינן בעלות כל קשר לנכויות נשוא תאונות אלה.
4. מאידך, ציינתי לא אחת כי בסמוך לאחר תאונת דרכים (וללא כל קשר לשאלת הנכות הסופית בגין התאונה, כולל העדר קביעת נכות צמיתה בגין התאונה), הניזוק אכן סובל לתקופה מסוימת ונזקק לסיוע ועזרה, לצרכי התאוששות.
5. לאור האמור, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי, בגין עזרה צד ג', הוצאות ונסיעות, בסכום גלובלי, בסך של 5,000 ₪, בגין כל אחת מהתאונות.

ז. ניכוי תגמולי מל"ל:

1. אין מחלוקת בין הצדדים שיש לנכות מהפיצוי המגיע לתובעת את סכומי החלק היחסי של קצבת הנכות, בגין כל אחת מהתאונות , הכל כמפורט בחוות הדעת האקטוארית שנערכה על ידי האקטואר גד שפירא ביום 6/2/14 והוגשה בהסכמה לתיק בית המשפט במסגרת בקשה 43 בתיק האלקטרוני. ב"כ התובעת לא העלה כל הסתייגות באשר לחוות הדעת האקטוארית, לאחר שנשמרה לו הזכות לעשות כן (ר' ע' 25 שו' 4-7 לפרו').
2. בחוות הדעת נערך חישוב אקטוארי בו נערך שערוך וההיוון של קצבות הנכות הכללית שמשולמות לתובעת, החל מהמועד כל אחת מהתאונות. החישובים נערכו, על פי שיעורי הנכות שנקבעו על ידי המומחה מטעם בית המשפט לכל אחת מהתאונות, וזאת ביחס נכות המשוקללת הכללית שנקבעה לתובעת על ידי המל"ל, בגין כל תקופה, בנפרד. האקטואר ציין כי הוא ערך את תחשיבו על פי הלכת פרלה עמר. על פי הלכה זו בוחנים מה חלקה של הגמלה המשולמת, המתייחס אל הפגיעה מהתאונה, כאשר מחלצים מתוך סכום הגמלאות הכולל, את אותו חלק הקשור בנכות מהתאונה (ר' רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 [פורסם במאגרים, 2003]).
3. באשר לתאונה הראשונה, על פי המפורט דלעיל, גובה הנזק עומד על סך 89,300 ₪. הסכום לניכוי על-פי חוות הדעת האקטוארית עומד על סך 59,949 ₪, על כן הפיצוי שעל הנתבעת 1 לשלם לידי התובעת עומד על סך 29,350 ₪.
4. באשר לתאונה השנייה, על פי המפורט דלעיל, גובה הנזק עומד על סך 47,400 ₪. הסכום לניכוי על-פי חוות הדעת האקטוארית עומד על סך של 32,810 ₪, על כן הפיצוי שעל הנתבעת 2 לשלם לידי התובעת, עומד על סך 14,600 ₪.
5. מאחר וסכומי הפיצוי (לאחר הניכוי), עולים על 25% ממכלול הנזק בגין כל אחת מהתאונות, אין צורך להיזקק להוראות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, המופעל בשעה שהתביעה נבלעת ( ו/או שהפיצוי אינו מגיע לכדי 25%, לאחר הניכוי).
6. הסכומים הנ"ל יישאו ריבית והפרשי הצמדה, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כל אחת מהנתבעות תישא בנוסף, ב-50% מהוצאות האגרה הראשונית ששולמה על ידי התובעת ובחיוב של יתרת האגרה (בחלקים שווים). לסכומים הנ"ל (ס 78) יתווסף שכר טרחה עו"ד בסך 13% , בתוספת מע"מ.

להמצאה מתועדת וסגירה,

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.