כללי

1. מונחת לפניי תביעה נזיקית לפיצויי התובע בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונת עבודה אשר ארעה ביום 8.4.08 בקיבוץ אייל.
2. התאונה ארעה כאשר התובע עסק בפריקת צרורות של צינורות אשר הועמסו על משאית באמצעות מנוף (להלן: "המנוף") והנחתם בארגז המשאית. תפקידו של התובע היה לכוון את הצינורות אשר הונפו באמצעות המנוף, באופן שיונחו בארגז המשאית ואז לשחרר את הצינורות מאנקול המנוף. בשעה שהתובע עמד בארגז המשאית והמתין שהמנוף יקרב אליו את הצרור השני של הצינורות, ומבלי שהתובע הבחין במנוף המתקרב אליו, פגעו בו הצינורות ונגרמו לו לנזק גוף (להלן: "התאונה" /"האירוע").
3. הנתבעת 1 הינה חברת כח אדם אשר סיפקה עובדים לעבודות בנייה על פי דרישה, בין היתר, היא ששלחה את התובע לביצוע העבודות אצל הנתבעת 3.

הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח אשר בטחה בזמנים הרלוונטיים לתאונה את הנתבעת 1 בפוליסת חבות מעבידים מס' 9065754-08.

הנתבעת 3 היא גם צד ג' 1 (להלן: "דורי"),הינה חברה קבלנית אשר הזמינה את העובדים מהנתבעת 1 וביצעה באמצעותם את העבודות.

צד ג' 2 (להלן: "לאופר") היא חברה בע"מ המספקת מנופאים לפי דרישה והיא אשר העסיקה במועד התאונה את המנופאי אשר הפעיל את המנוף באמצעותו הועמסו הצינורות למשאית.

1. הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם כי הפיצוי לתובע, כולל הוצאות ושכ"ט, יעמוד על סך של 102,500 ₪. המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לחלוקת הפיצוי בין הנתבעים וצדדי ג' ולפיכך, הוסכם בין הצדדים כי יישמעו ראיות לעניין חלוקת הפיצוי בלבד. פסק דין זה יעסוק, אם כן, בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים וצדדי ג'.

טענות הצדדים בתמצית

1. הנתבעים 1-2 טענו כי תפקידה של הנתבעת 1 התמצה באספקת כ"א לעבודות פשוטות אצל דורי על פי בקשת דורי והעברת שכרו של התובע אשר התקבל מדורי, לידיו של התובע. הנתבעת 1 לא היתה אמונה על אופן ביצוע העבודות, על אספקת הכלים והציוד הנדרש לביצוע העבודות ואף לא היתה לה כל מעורבות במתן הוראות לביצוע העבודה. לפיכך, טענה הנתבעת 1, כי אין להטיל עליה אחריות כלשהי בגין אירוע התאונה. לטענת הנתבעת 1, דורי היא אשר העסיקה בפועל את התובע, היא אשר נתנה לו הוראות לביצוע העבודה, היא אשר סיפקה את הכלים והציוד הנדרש לביצוע העבודה והיא אשר הדריכה את התובע ואת יתר העובדים לעניין שמירה על הוראות הבטיחות. דורי אף העסיקה מנהל עבודה מטעמה, אשר תפקידו היה לנהל ולפקח על ביצוע העבודה. משכך, דורי היא שנושאת באחריות לאירוע התאונה וכך גם לאופר, אשר העסיקה את המנופאי אשר הפעיל את המנוף בזמן התאונה.
2. דורי טענה כי הנתבעת 1 לא שימשה "רק" כקבלן כוח אדם כפי טענתה, אלא מדובר במעסיק בפועל, עניין אשר בא לביטוי בהחזקת ממונה מטעם הנתבעת 1, מר הילאל ג'נאים, במתן הוראות בטיחות לעובדים אשר הועסקו על ידה וכן בהסעת העובדים למקום העבודה וחזרה ודיווח על בעיות אשר התעוררו בעבודה. דורי טענה כי מר ג'נאים שימש כאתת בעת האירוע והינחה את המנופאי בעת הרמת המטען והנחתו. בנוסף, טענה דורי, כי יש להטיל אחריות אף על לאופר אשר במועד התאונה העסיקה את המנופאי אשר הפעיל את המנוף. לטענתה, המנופאי הוא שבחר להפעיל את המנוף מן הקבינה התחתונה הנמצאת בגובה 3 מטר מעל פני הקרקע ולמרות ששדה הראיה היה מלא ופתוח, ביצע תנועה אשר גרמה לפגיעה בתובע. דורי טענה כי פעלה כמתחייב וכמצופה ממנה – העסיקה מנהל עבודה, העבירה הדרכות, סיפקה ציוד מגן, סיפקה מכשירי איתות למקרה הצורך ודאגה שבשטח יהיה אתת מוסמך, מר הילאל ג'נאים.
3. לאופר, מעסיקתו של המנופאי מר ולדימיר מירחולד, טענה כי מקום ביצוע העבודות הינו מחסן כלים של דורי והאחרונה היא הבעלים המחזיקה והמנהלת הבלעדית של האתר. לאופר טענה כי היא סיפקה במועד התאונה שירותי מנופאי, לביצוע עבודות באמצעות מנוף מסוג עגורן נושא מס' רישוי 50778 אשר בבעלות דורי, אך דורי היא שקבעה את שיטות העבודה והורתה לעובדים כיצד לפעול בשטח. לאופר או מי מטעמה לא נכחו בשטח ולא היו אמורים להיות שם. מר מירחולד, אשר נשלח מטעם לאופר לעבוד על המנוף אצל דורי, היה מנופאי ותיק ומנוסה ובעת שעבד אצל דורי, היה נתון למרות עובדיה וכפוף להנחיות ולנהלי העבודה אשר נמסרו לו על ידי דורי. לאופר טענה כי מר מירחולד עבד עם אתת ופעל על פי הוראותיו. ככל שהתובע נפגע מהמנוף הרי שהאחריות רובצת על כתפיו של האתת אשר תפקידו היה לכוון את מפעיל המנוף ומשנגרמה תאונה הרי שהיא נגרמה כתוצאה מרשלנותו של האתת. לאופר טענה כי האתת במועד התאונה היה עובד של הנתבעת 1 ולפיכך האחריות להתרחשות התאונה מוטלת, נוסף על דורי, גם על הנתבעת 1.

הראיות - דיון

1. בתיק זה נשמעו עדים במהלך שתי ישיבות. בראשונה, העידו התובע בעצמו, מר יאסר גנאים - מנהל הנתבעת 1, מר ולדימיר מירחולד- מפעיל המנוף, מר ח'אלד עבוד- מנהל עבודה בדורי ומר יוסי יקוטיאל- מנהל איזור בלאופר.

בישיבה נוספת העיד מר הילאל ג'נאים אשר במועד התאונה עבד מטעם הנתבעת 1 אצל הנתבעת 3.

1. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת והנוגעות לנסיבות התאונה:

אין מחלוקת כי קודם לפגיעה בתובע, הספיקו התובע ומר ג'נאים לפרוק חבילת צינורות אחת והמתינו שניהם לחבילה השנייה אשר תגיע אל המשאית באמצעות המנוף. התובע נפגע בגבו כך שהוא לא ראה את הגעת הצינורות לכיוונו ואף לא קיבל התראה מעובדים נוספים שהיו במקום. מר ג'נאים העיד כי לא ראה את מהלך הפגיעה בתובע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוף הופעל על ידי מר מירחולד ביושבו בקבינה אשר היתה ממוקמת בתחתית המנוף, בגובה כ- 3 מטרים מן הקרקע. התובע העיד כי ולדימיר ישב בקבינה התחתונה אשר מצויה בגובה כ- 3 מטרים מעל פני הקרקע (ראו בעמ' 5 שורות 30-32, בעמ' 6 שורה 4, עמ' 8 שורה 9 ושורה 16). מר מירחולד העיד כי בניגוד לנראה ממוצג נ 3/ 1, במועד התאונה ועד שנת 2010 הותקנה על המנוף קבינה אחת בלבד בחלקו התחתון של המנוף (ראו בעמ' 17 שורות 12-16) אשר גובהה 3 מטר מעל פני הקרקע (ראו בעמ' 20 שורות 20-21). מר יוסי יקוטיאל, מטעם לאופר העיד כי במועד התאונה על המנוף הורכבה רק קבינה אחת בחלקו התחתון (ראו בעמ' 25 שורה 1 ובשורה 29) גם מר ג'נאים העיד כי המנופאי הפעיל את המנוף במועד התאונה מהקבינה התחתונה (ראו בעמ' 30 שורה 16).

דיון עובדתי והכרעה

1. בענייננו, עולות מספר שאלות עובדתיות הטעונות הכרעה.

שאלות הנוגעות לסוגית השימוש באתת והן כרוכות זו בזו, הראשונה, עניינה שדה הראיה אשר היה למר מירחולד במהלך העבודה ביום האירוע ממקום ישיבתו בקבינה 3 מטרים מעל לפני הקרקע, לעבר המשאית עליה עמד התובע, השניה עניינה בשאלה האם נעשה בפועל שימוש באתת ביום האירוע, שכן בהעדר שדה ראיה, נדרש היה אתת אשר יכוון את מר מירחולד בהזזת המנוף ובהבאת הצינורות למקום הפריקה.

עוד ביחס למנופאי, עולה השאלה מי היה אמון על עבודתו וממי קיבל הוא הוראות והנחיות.

שאלות נוספות נוגעות למידת מעורבותה של הנתבעת 1 בעבודות המבוצעות וכחלק מכך – הגדרת תפקידו של יאסר ג'נאים אשר עבד בעת האירוע בסמוך לתובע.

שדה הראיה למנופאי ושאלת קיומו של אתת בזמן האירוע

1. תקנה 55 לתקנות הבטיחות בעבודה (עגורני צריח), תשכ"ז-1966 קובעת כך:

"(א) האיתות בהפעלת עגורן-צריח –

(1) יהיה לפי שיטה אחידה, מוסכמת וידועה מראש לכל העוסקים בהרמת מטענים במקום;

(2) יינתן באופן ברור ובצורה שהמקבל יוכל להבינו.

(ב) ניתן איתות בעזרת מכשיר, יוגן מכשיר האיתות מפני הפעלה מקרית וליקויים.

ובהמשך, קובעת תקנה 56 :

"(א) כשעגורנאי של עגורן-צריח אינו יכול לראות את אנקול-העגורן ואת המטען לכל מסלול ההרמה מנקודת העמסת המטען עד לנקודת נחיתתו, יוצבו משגיחים למסלול ההרמה במספר מספיק בהתאם לנסיבות והם יהיו מוסמכים למתן איתות.

(ב) משגיחי מסלול ההרמה יוצבו במקומות בטוחים ויוצבו כך שכל אחד, בקטע מסלול ההרמה שהוקצב לו, יוכל לראות את המטען ולאותת אל משגיח המסלול הבא אחריו או אל העגורנאי.

תקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), תשנ"ג-1992 קובעות, בין היתר, בתקנות 2-4 כך:

"2. (א) לא יופעל עגורן אלא בידי עגורנאי מוסמך שבידו תעודת הסמכה תקפה ;להפעלת עגורן מסוג ודרגת עומס מתאימים.

(ב) בלי לגרוע מהוראות תקנת משנה (א), לא יפעיל אדם עגורן אלא אם כן הוא עגורנאי מוסמך שבידו תעודת הסמכה תקפה להפעלת עגורן מסוג ודרגת עומס מתאימים.

(ג) הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לא יחולו לגבי בודק מוסמך המפעיל עגורן תוך כדי בדיקתו לפי הפקודה.

3. העגורנים יסווגו לפי סוגים ודרגות עומס שלהם כמפורט בתוספת הראשונה.

4. לא יינתן איתות אלא בידי אתת מוסמך שבידו הסמכה תקפה."

הנה כי כן, ככל שלמנופאי אין קשר עין עם המטען או עם אנקול המנוף, עליו להיעזר באתת.

1. מעדות התובע עולה כי עבודת המנופאי מירחולד כוונה על ידי עובד באמצעות מכשיר קשר:

"היה מישהו על הקרקע שדיבר עם המנופאי, לא יודע מי זה, זה משהו שעובד אצל חאלד עבוד" (ראו בעמ' 6 שורות 19-20)

...

"ש: אתה יודע שעמד על הקרקע מישהו עם מכשיר שהדריך את המנופאי

ת:כן" (ראו בעמ' 6 שורות 31-32)

...

"ש: מי החזיק במכשיר קשר

ת: הילאל

ש: הוא היה מכוון את המנופאי ואומר לו מה לעשות

ת: כן" (ראו בעמ' 8 שורות 17-22)

...

"ש: הילאל החזיק במכשיר קשר

ת: כן

ש: הילאל דיבר עם המנופאי במכשיר קשר

ת: עם מישהו למטה

ש: מי זה המישהו

ת: לא יודע

ש: זה לא עובד שעבד אתכם

ת: היו עובדים לא מהקבוצה שלנו מסכנין

ש: להילאל היה מכשיר

ת: כן" (ראו בעמ' 9 שורות 1-10)

כאשר נשאל התובע במפורש האם היה אדם אשר תפקד כאתת במועד התאונה השיב כך:

"היה אצל הילאל

ש: מי נתן פקודות למנופאי

ת: אני לא יודע מי זה, אני רק הייתי למעלה והילאל מדריך אותי, לא יודע מי התקשר עם הילאל. הילאל אומר לי מה לעשות

ש: הוא דיבר במכשיר או לא

ת: דיבר, הילאל ואני לא ראינו את הבאת הצינורות" (ראו עמ' 10 ש' 1-4).

התובע טען, אמנם, כי המנופאי יכול היה לראותו, אולם טען כי הוא בעצמו, לא ראה את המנופאי בתוך הקבינה ואף לדבריו, תמה על כך שהמנופאי יושב בקבינה התחתונה.

מתקשה אני לראות כיצד מתיישבת הטענה כי התובע בעצמו לא ראה את המנופאי, עם הטענה כי המנופאי כן ראה את התובע. המשך עדותו של התובע בה הרחיב ואמר מפורשות כי הילאל ג'נאים נשא עליו מכשיר קשר שבו דיבר במהלך העבודה וטענתו כי גם על הקרקע עמד אדם, אולי אתת נוסף, נושא מכשיר קשר, אשר כיוון את המנופאי, דווקא מתיישבות עם הטענה כי למנופאי לא היה שדה ראיה ראוי ועל כן נעשה שימוש באתת או באתתים.

1. מר הילאל ג'נאים הכחיש כי החזיק במכשיר קשר או כי הדריך את המנופאי:

"ש: שמענו פה בדיון וחלק ידעו לומר וחלק לא, לך היה מכשיר קשר

ת: לא

ש: דיברת עם המנופאי בזמן העבודה

ת: לא

"ש: ראית אם מישהו מהצוות שלכם דיבר עם המנופאי

ת: לא" (ראו בעמ' 30 שורות 27-32 ודברים דומים גם בעמ' 32 ש' 11-12))

לטענת מר הילאל ג'נאים, היה למנופאי "שדה ראיה טוב" (עמ' 30 ש' 26).

מר יאסר ג'נאים, הבעלים והמנהל של הנתבעת 2, בן דודו של מר הילאל ג'נאים, העיד בישיבה קודמת לעדותו של מר הילאל ג'נאים. הוא מסר כי התבקש על ידי דורי לשלוח עובדים כללים וטענה זו אינה נסתרת על ידי הנתבעת 3. הכחשתו של מר יאסר ג'נאים כי להילאל ג'נאים היה מכשיר קשר וטענתו כי עובד אחר, שאינו עובד שלו, החזיק במכשיר הקשר, היא כולה עדות שמיעה שכן אין חולק כי כלל לא נכח ביום האירוע ואף לא נכח באופן רגיל במקום ביצוע העבודות, אלא הגיע רק מעת לעת. ככלל, עדותו של מר יאסר ג'נאים, ככל שהיא נוגעת לאופן ביצוע העבודה על ידי המנופאי ולנסיבות האירוע, נסמכת על דברים ששמע ולא על דברים הידועים לו מידיעה אישית ועל כן, איני נותנת משקל לעדותו בעניינים אלו. עדותו רלוונטית רק ביחס לכך שלדבריו לא התבקש לספק עובד עם הסמכה לאתת, זאת הגם שלהילאל ג'נאים יש הסמכה לאתת ואם היה מתבקש, היה שולח אותו כאתת (ראו בעמ' 15 שורות 22-25).

1. המנופאי, מר ולדימיר מירחולד העיד כי לא ראה כיצד קרתה התאונה ואינו זוכר איזו עבודה ביצע באותה העת. מר מירחולד אישר בעדותו כי במועד התאונה השטח היה עמוס בציוד זאת בהתחשב בכך שהמדובר במחסן של דורי וכי הוא כלל לא ראה את מיקומה של המשאית. כאשר נשאל ממי קיבל הוראות להפעיל את המנוף השיב כך:

"ש: אם אתה לא רואה, מי נתן לך הוראות איך להפעיל את המנוף.

ת: אנשים שהיו למעלה עם המכשירים.

ש: מה זה אנשים למעלה.

ת: אנשים שעמדו על המשאית למעלה.

ש: באיזה שפה דיברו איתך.

ת: עברית.

ש: אם לא ראית את המשאית , מניין לך שמי שדיבר איתך עמד על המשאית, אולי הוא עמד על הקרקע.

ת: יכול להיות גם על הקרקע, לא יודע.

ש: אז אתה לא יודע היכן עמד מי שנתן לך הוראות.

ת: לא ראיתי אותו.

ש: שאומרים לך להתחיל לעבוד עם המנוף. אתה מבקש מישהו יכוון אותך כי אתה לא רואה כלום.

ת: בהחלט שכן, בלי זה לא אוכל לעבוד בלי מכשיר קשר.

ש: האם אתה פונה למנהל העבודה ומבקש שמישהו יכוון אותך.

ת: המכשיר אצלי תמיד והוא בקבינה של המנוף.

ש: ברגע שאתה לא רואה את המשאית אתה מבקש מכוון.

ת: כן." (ראו בעמ' 18 שורות 3-20)

ובהמשך עדותו השיב כך:

"ש: אתה עכשיו אמרת שלא ראית את המשאית?

ת: זה נכון, לא ראיתי.

ש: אבל התובע הראה לנו את מקום המשאית, ואני מציגה בפניך תמונה היכן שהעגורן עמד, ביום התאונה המשאית עמדה במקום שמסומן?

ת: זה לא היה ככה בדיוק, אחרי שעזבתי עשו את הדרך. המשאית הייתה בצד ימין ממני. זו לא תמונה רלוונטית, זה היה מינימום שנה אחרי שעזבתי.

ש: איך אתה עכשיו זוכר שהמשאית לא עמדה במקום שהיא עמדה ולפני כמה דקות אמרת לעו"ד האוזנר שאתה לא זוכר את נסיבות התאונה?

ת: מכיוון שמתי שאני עבדתי הייתה רק כניסה אחת, כניסה מרכזית, בגלל זה היה ידוע לי שרק משום המשאיות יכלו להגיע. אני לא זוכר עכשיו איפה המשאית עמדה, התמונות לא רלוונטיות." (ראו בעמ' 19 שורות 1-11)

ובהמשך השיב כך:

ש: האם אי פעם עבדת ללא האתת?

ת: אם יש לי שדה ראייה אני יכול לעבוד בלי האתת.

ש: במחסן הזה באותו יום עבדת עם אתת?

ת: כן.

ש: אני מציגה בפניך תמונות סטייל, האם זה המקום שעבדת בו והיכן עמדה המשאית?

ת: בתמונות האלה אין מקום כזה. אין כאן בדיוק מקום איפה שעבדה המשאית בזמן שעבדתי, שינו הכל. כאן בתמונות אין את המקום איפה שהבחור נפל. אני הייתי באמצע בשטח איפה שעשו שיפוצים, והשטח איפה שהיו החלקים, ואני הייתי בדיוק באמצע והמשאית הייתה אחרי.

ש: האם יכולת לראות את המשאית ו/או את העובדים שעבדו על המשאית?

ת: לא. " (ראו בעמ' 19 שורות 21-32)

לשאלת בית המשפט השיב כך:

ש: מי היה האתת שלך באותו יום, מי כיוון אותך?

ת: לא ידוע מי השתמש במכשיר וכמה אנשים השתמשו, כמעט כל יום אדם אחר.

ש: אנשים שהעידו פה אמרו שהם יכלו לראות אותך ואתה יכולת לראות אותם

ת: זה לא נכון, לא יכולתי לראות אותם כי היו ערימות של חלקי מנופים.

ש: הם עמדו למעלה על המשאית?

ת: לא ראיתי אותם מכיוון שהחלקים היו יותר גבוהים מהמשאית עם האנשים.

ש: לא הייתה קבינה למעלה?

ת: לא הייתה, אני עבדתי רק למטה. קבינה בכלל לא הייתה, רק אחרי שנה שמו קבינה שנייה." (ראו בעמ' 20 שורות 10-17)

גרסתו של מר מירחולד היא עקבית ולפיה לא היה לו שדה ראיה מתאים ועל כן נעשה שימוש באתת אשר כיוון אותו. מר מירחולד לא ניסה להקצין והבהיר כי ככל שיש למנופאי שדה ראיה, אין הוא חייב לעשות שימוש באתת. לעומתו, ניסה מר יקוטיאל, מנהל אזור בלאופר, לטעון כי מנופאי מחוייב לעבוד תמיד עם אתת, אך עדות זו אינה מתיישבת עם התקנות המחייבות כפי שיובהר להלן.

עם זאת, לא מעט תמיהות עולות. ראשית, עדותו של מר מירחולד בבית המשפט תורגמה. שליטתו בשפה העברית מוגבלת ביותר ועל כן, טענתו כי כוון על ידי עובדים באמצעות מכשיר הקשר בשפה העברית, מעלה תמיהה. מר מירחולד כלל לא ידע לומר מי שימש אתת, כמה אנשים שימשו כאתת והיכן עמדו הם. נראה כי זהו מידע רלוונטי ואף הכרחי למי שמפעיל מנוף במצב של שדה ראיה מוגבל כפי שטוען מר מירחולד. יתרה מכך, לאחר הפגיעה, תמוה כי עדיין מר מירחולד אינו יודע מי היה האתת, שהרי לאחר שנגרמה הפגיעה, סביר היה כי יחפש לראות מי שגה בהכוונתו. לתמיהות אלה, לא מצאתי מענה.

מר יוסי יקוטיאל, מנהל האזור הרלוונטי אצל צד ג' העיד, אולם משעה שהלה לא נכח במקום הוא אינו יכול להעיד לגבי שדה הראיה או לגבי השימוש שנעשה, אם נעשה, באתת. לדבריו, נהג להגיע לאתר פעם או פעמיים בחודש, אך לא התערב בעבודה עצמה, אלא עסק בענייני ניהול (ראו עמ' 26 ש' 9-11). עדותו, אם כן, אינה יכולה לסייע במחלוקת העובדתית בתיק זה.

1. מר חאלד עבוד, מנהל העבודה באתר מטעם דורי, בעל 34 שנות נסיון, אישר בעדותו את טענת מנהל הנתבעת 1 כי הזמין ממנו עובדים כלליים ללא הסמכה מקצועית מסוימת (ראו עמ' 20 ש' 30 וכן בעמ' 21 שורה 6 ושורה 12). הוא הוסיף בעדותו את הדברים כדלקמן:

"ש: שכזה מנופאי מקבל ממך מטלה, להעביר דבר ממקום למקום, אתה זוכר אם הייתה אפשרות למנופאי באותו יום, היה לו קשר עין עם המשאית שהוא אמור לשנע והמשאית שאמורה להיות מועמסת, באותו יום נתת הנחיות להעביר ערימה מהצינורות למשאית אמרה לא מאיזה קבינה לראות?

ת: הוא בוחר בקבינה, אני ראיתי גם שהיה לו קשר עין.

ש: אתה זוכר איזה קבינה הוא ישב?

ת: אני לא זוכר, אבל היה לו קשר עין ברור לגמרי, המטען היה על המשאית, המשאית בגובה של 1.5 מ' מעל הרצפה, הוא עמד למעלה והיה לו קשר עין ישיר.

ש: אני הבנתי שגם הקבינה התחתונה היא בגובה של 3 מ' מהקרקע?

ת: אולי טיפה יותר.

ש: זאת אומרת שגם בגובה כזה, זה מאפשר קשר עין עם המשאית?

ת: כן.

ש: לפני שפרשת נתת למנופאי הנחיות עבודה, הוא ידע מה התפקיד שלו וראית שיש לו קשר עין, לפי מה שאתה אומר הוא לא היה זקוק לאתת?

ת: לא היה זקוק לאתת.

ש: אם הוא בא ואומר לנו בעדות פה שהוא קיבל הוראות במכשיר קשר, מה אתה אומר על זה?

ת: אני לא יכול לדעת, כי לא הייתי שם.

ש: מי מספק את מכשירי הקשר?

ת: אני.

ש: אם המנופאי היה במצב שהוא לא רואה, הוא היה בא אליך ואומר לדאוג לו לאתת?

ת: כן.

ש: ואתה באתר יש לך אתת מהעובדים שלך?

ת: כן.

ש: מבחינתך זה כלל בסיסי אחד, מנופאי אומר שהוא לא רואה מיד הוא מקבל ממך אתת?

ת: נכון. אם היה צורך המפעיל מנוף היה יודע. אחד העובדים היה אתת ויש לו הכשרה לשם כך, יש לי אתת מוסמך.

ש: שאתה אומר יש לי אתת מוסמך, אז של מי הוא.

ת: של כ"א של גאניים.

ש: שאתה מזמין כוח אדם, לא הזמנת אתת מקצועי.

ת: לא.

ש: ההזמנה שלך הייתה לעובדים כללים לעבודות כפיים.

ת: כן." (ראו עמ' 21 ש' 31 עד עמ' 22 ש' 30).

ואולם, בהמשך עדותו, כאשר השיב לשאלות ב"כ צד ג', ענה כך:

"ש: האם מנופאי יכול לעבוד בלי אתת

ת: לא

ש: האם באותו מועד היה אתת באתר

ת: כן" (ראו עמ' 23 ש' 23-26)

ובהמשך עדותו השיב כך לשאלות בית המשפט:

"ש: לא ברור, קודם אמרת שאם הוא צריך אתת הוא צריך לבקש ועכשיו אתה אומר שיש לו צמוד כל הזמן אתת.

ת: מנופאי חייב שיהיה לו קודם אתת, ובמקרה שלנו כן היה וזה מבחינת החוק.

ש: מי היה האתת.

ת: אחד מהצוות שמו הילאל.

ש: שאלת את הילאל איך זה קרה שהמנוף נתן מכה שהוא האתת.

ת: שהרים את המטען בתנועת המנוף הוא נתן מכה לעובד.

ש: אבל אם יש אתת למה זה קרה.

ת: שיש אתת יש הנחיה אבל המנופאי מזיז את המטען. זה גם תלוי בתפעול של הכלי, איזה תנועה זרה או משהו לא במקום יכול לתת מכה, זה תלוי במפעיל המנוף.

ש: זה תלוי באתת.

ת: לא, אם יש קשר עין ישיר האתת לא מתערב בזה כי המנופאי רואה את המטען". (עמ' 23 ש' 30 עד עמ' 24 ש'9).

ולאחר מכן, שוב לשאלות ב"כ צד ג', השיב כך:

"ש: המנופאי אמר שהקבינה הייתה סגורה והיו דברים שחסמו את שדה הראיה שלו.

ת: לכן יש אתת, ולכן יש למנוף שתי קבינות, שאם הוא לא יכול לראות מלמטה הוא יעלה למעלה והוא יכול להעלות את עצמו.

ש: אבל המנופאי אמר שלא הייתה לו עוד קבינה למעלה.

ת: היו שתי קבינות גבוהות ואפשר לעלות ולרדת." (עמ' 24 ש' 12-16).

עדותו של מר חאלד עבוד, אם כן, אינה עקבית. בתחילה, טוען כי לא הופעל אתת שכן היה למנופאי שדה ראיה מספק, אך בהמשך, משנה גרסתו וטוען כי היה אתת, הילאל ג'נאים, עובד אשר נשלח על ידי הנתבעת 1 ושימש כאתת במקום. מר עבוד טען בפתח עדותו כי אינו זוכר באיזו קבינה ישב המנופאי, אך באותה נשימה, העיד כי היה למנופאי קשר עין ברור עם המשאית. מר עבוד טען בתחילה כי על המנופאי לבקש אתת אם אין לו שדה ראיה מספק, אך בהמשך, טען כי המנופאי חייב אתת לצורך העבודה. מעבר לכך, מעדותו עולה כי כלל לא היה במקום ובפועל, הוא אינו יכול להעיד אודות שדה הראיה של המנופאי ואודות השאלה האם היה אתת במקום – ראה לעניין זה דבריו בעמ' 10 ש' 8 לעיל).

1. בחינת מכלול הראיות והעדויות בתיק, מובילה למסקנה כי שדה הראיה של המנופאי היה מוגבל וכי נעשה שימוש באתת בעת קרות האירוע.

ראשית, כך עולה מעדותו של התובע ולא מצאתי כל טעם להטיל דופי בעדות התובע ביחס לכך ואף לא ראיתי אינטרס כלשהו של התובע להעיד כך או אחרת בשאלת שדה הראיה של המנופאי ובשאלה האם נעשה שימוש באתת במהלך העבודה ביום האירוע.

מר מירחולד העיד, גם הוא, כי נעשה שימוש באתת במקום.

גם מנהל עבודה מטעם דורי העיד, בסופו של דבר ולאחר סתירות, כי נעשה שימוש באתת, זאת למרות שמעדותו מתברר כי לא היה מודע למצב לאשורו ועדותו, לכן, אינה ברורה וחד-משמעית בשאלה האם נעשה שימוש באתת ומי היה האתת.

מבין העדויות של העדים הישירים לאירוע, העדות היחידה לפיה לא היה אתת במקום, היא של אותו אדם, אשר על פי הטענה, שימש כאתת – מר הילאל ג'נאים. כאמור, עדותו של מר יאסר ג'נאים, מנהל הנתבעת 1, היא עדות שמיעה ועל כן איני רואה לתת לה משקל כלשהו ביחס לשאלת שדה הראיה והאם הופעל במקום אתת. למר הילאל ג'נאים יש כמובן, אינטרס להכחיש מעורבותו או אחריותו כאתת באירוע, ומעבר לכך, המדובר במי שהוא בן-דודו של מר יאסר ג'נאים, בעלי הנתבעת 1 והאינטרס של נתבעת זו הוא ברור.

לאור מארג הראיות כאמור, אני מוצאת כי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי בעת האירוע הופעל במקום אתת, הילאל ג'נאים, וייתכן שאף יותר מאתת אחד – עובד נוסף של דורי, אשר עמד למרגלות המשאית, אך שמו לא נמסר וזולת עדות התובע, אשר לא ידע למסור פרטים מזהים שלו, לא הובאו בפניי ראיות נוספות ביחס אליו.

ממי קיבל המנופאי הוראות עבודה

1. המנופאי, מר מירחולד, העיד כי נשלח לעבודה על ידי לאופר (עמ' 16 ש' 21). הוראות עבודה קיבל, לדבריו, ממנהל העבודה מטעם דורי, מר ח'אלד עבוד (עמ' 16 ש' 22-29).

מר ח'אלד עבוד מסר כי את ההוראות למנופאי נתן הוא בעצמו וכך גם בוצעה למנופאי הדרכה על ידי דורי. לדבריו: "במקרה הזה אני מפקח, והוא עובד תחתי ומבצע הוראות שלי" (עמ' 21 ש' 30). גם את מכשירי הקשר הנדרשים לשימוש האתת והמנופאי מספקת דורי, כך עולה מעדותו של מר עבוד (עמ' 22 ש' 16-17).

מר יוסי יקוטיאל, מנהל אזור בלאופר, מסר כי המנופאי מקבל הוראות ודרישות ממנהל העבודה אצל החברה המזמינה (עמ' 25 ש' 7-10).

1. יוצא, אם כן, כי מעדויות המעורבים כולם, עולה כי זולת אספקת המנופאי על ידי לאופר, על פי הזמנת דורי, לא היתה ללאופר כל מעורבות בעבודה בפועל. הדרכה, הנחיות, הוראות ודרישות, כמו גם ניהול העבודה בפועל ובקרה עליה, נעשו על ידי מנהל העבודה מטעם דורי, מר ח'אלד עבוד, בלבד.

ממי קיבלו עובדי הנתבעת 1 הוראות עבודה ומה היה תפקידו של מר יאסר ג'נאים

1. מר חאלד עבוד, מנהל העבודה מטעם דורי, אישר בעדותו את טענת מנהל הנתבעת 1 כי הזמין ממנו עובדים כלליים ללא הסמכה מקצועית מסוימת (ראו בעמ' 21 שורה 6 ושורה 12).

הנחיות בטיחות, הדרכות וסידור עבודה ניתנו לעובדים על ידי מר עבוד (עמ' 21 ש' 19-25) ולמר יאסר ג'נאים, מנהל הנתבעת 1, לא היתה כל סמכות להתערב ולתת הוראות לעובדים ששלח לעבוד אצל מר עבוד (עמ' 23 ש' 3-4).

גם התובע העיד כי קיבל את הוראות העבודה ממר חאלד עבוד, מטעם דורי וכך גם לגבי הנחיות הבטיחות (עמ' 5 ש' 16-17, עמ' 7 ש' 9-26). עם זאת, טען כי מטעם הנתבעת 1, היה הילאל ג'נאים ממונה עליהם – בהיותו ראש הצוות, בכך שהסיע אותם לאתר וממנו ובכך ששימש ככתובת לפתרון בעיות (עמ' 7 ש' 31 עד עמ' 8 ש' 6).

הילאל ג'נאים הכחיש, אמנם, כי היה בעמדה ניהולית כלשהי וטען כי כל העובדים, כולל הוא עצמו, היו בעלי מעמד זהה וכולם קיבלו הוראות ממר ח'אלד עבוד, המנהל (ראו בעמ' 29 שורות 3-6). הכחשה דומה השמיע גם מר יאסר ג'נאים, אולם מעדותו של האחרון עולה כי נהג להתעדכן לגבי עבודת הצוות באתר של דורי ממר הילאל ג'נאים, בן דודו ושכנו (עמ' 12 ש' 16-18, עמ' 14 ש' 30-31) והדבר אושר על ידי הילאל גנאים (ראו בעמ' 31 שורות 6-11). עם זאת, מעדותו של הילאל ג'נאים עולה כי בכל זאת, היתה לו למר הילאל ג'נאים הסמכות לקבל החלטות מסויימות שכן בעדותו אישר כי הוא זה שהחליט מי יעלה על המשאית ומי יישאר למרגלותיה וטען כי החלטה זו נעשתה על ידו בהיותו הותיק מבין העובדים (עמ' 32 ש' 7-10).

1. יוצא כי הן התובע והן מר הילאל ג'נאים קיבלו הוראות עבודה ממר עבוד בלבד. אמנם, גם מר יאסר ג'נאים הגיע מעת לעת לביקור באתר, אולם מדברי העדים כולם, עולה כי ההנחיות כולן נמסרו על ידי מר עבוד ולמר יאסר ג'נאים לא היתה כל סמכות ליתן הוראות לעובדים אשר סיפק לדורי.

אשר למעמדו של מר הילאל ג'נאים, מן העדויות שנשמעו, מסקנתי היא כי הלה שימש מעין ראש צוות, בעיקר בכל הנוגע לנושאים המנהלתיים, דוגמת הסעת העובדים ודיווח, במקרה הצורך, למר יאסר ג'נאים, בן דודו, על הנעשה בשטח העבודה. מן העדויות לא הוכח כי היתה לו סמכות ניהולית כלשהי, או אחריות מהותית לאופן העבודה, לנהלים או לשיטות הביצוע.

אחריות הנתבעות

1. כידוע, התגבשותה של עוולת הרשלנות מצריכה בחינתן של שלוש שאלות:

א. האם המזיק חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק.

ב. האם המזיק הפר את חובת הזהירות.

ג. האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק.

(ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 12).

שאלת אחריותה של דורי

1. המבחן הקובע כאשר באים אנו לדון בנזיקין, הוא מבחן השליטה הגמורה, המרות והפיקוח.

סעיף 2 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח – 1968, קובע, בין היתר, כך:

"מעביד - מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו"עובד" הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור...".

ולכן, גם אם חברת כח האדם הנתבעת 1 היא מעבידתו של התובע לעניינים מסויימים, למשל במסגרת דיני העבודה, עדיין כאשר עסקינן בנזיקין, המבחן הוא למי השליטה ואם השליטה נתונה לגורם אחר, אזי חברת כח האדם אינה המעביד לצורך פקודת הנזיקין ואין לה אחריות לאירוע.

יוצא כי הבחינה נעשית לכל מקרה ומקרה, על פי נסיבותיו.

(ראו לעניין זה למשל ע"א 502/78 מ"י נ' ירוחם ניסים ואח', פ"ד לה(4) 748 וכן ת.א. (מח' חיפה) 368/01 ברקוביץ נ' גדות תעשיות ביוכימה בע"מ (17.9.2003).

1. במקרה דנן, השליטה הבלעדית, המרות והפיקוח ובכלל זה הנהגת שיטות עבודה, מתן הוראות עבודה, החלטה על כלי העבודה בהם ייעשה שימוש ומתן ההנחיות לכלל העובדים באתר, מצביעים על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין דורי.

כמעבידתו, חבה דורי חובת זהירות מושגית כלפיו, להגן עליו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה שעלולים לגרום לו לפגיעה ואשר דורי, כמעביד סביר יכולה וחייבת לצפותם (ראו ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225)). עליה להנהיג שיטות עבודה בטוחות, להדריך את העובדים ולהתריע מפני סיכונים, גם אם הם אינם סיכונים רגילים ועליה לא רק לעסוק בקביעת ההוראות ובהנחייה, אלא גם לפקח שאכן ההוראות מבוצעות תוך הבנה שיכול ומי מעובדיה יתרשל.

בענייננו, לא נטען ולא הוכח לרשלנות כלשהי מצדו של התובע, אך כפי שעולה מן הראיות, זרוע המנוף נעה ופגעה בתובע מבלי שהמנופאי הבחין כי הוא פוגע בתובע ומבלי שקיבל התראה מן האתת שכיוון את עבודת המנופאי.

1. האם נקטה דורי בפעולות הסבירות כדי למנוע את הפגיעה?

על דורי היה לוודא כי למנופאי שדה ראיה מייטבי ומקום בו אינו כזה, וכך מתברר בענייננו, לוודא כי נעשה שימוש באתת אחד או יותר, כפי שנדרש ומספיק על מנת לוודא כי לא ייגרמו פגיעות כתוצאה מעבודתו של המנוף בקרבתם של אנשים. דורי היתה יכולה וצריכה היתה לצפות את האפשרות כי עובדים אשר מצויים בסמוך למיקום פעולת המנוף, עלולים להיפגע מן המנוף אם יבצע המנופאי תנועה שאינה נכונה ואינה מכוונת כנדרש.

1. מן העדויות עולה כי המנופאי, אשר הונחה והופעל במקום העבודה על ידי דורי, כלל לא היה מודע למספר האתתים שבשטח או למיקומם, שליטתו בשפה העברית היא דלה ביותר והוא הונחה באמצעות הקשר בשפה העברית ולא בשפתו. מן העדויות התמונה אינה ברורה ודומה כי גם מי שנכח במקום כלל אינו יודע מי היו בעלי התפקידים, אם בכלל היו ומה היה תפקידם. גם מנהל העבודה מטעם דורי, מר עבוד, לא ידע לומר בוודאות האם נעשה שימוש באתת באותו יום ואם כן מי בדיוק היה האתת ומדברי התובע עולה כי מכשיר קשר היה גם בידיו של מר היאל ג'נאים וגם בידיו של עובד נוסף של דורי שזהותו לא הובהרה.

גם אם הונחו התובע, מר הילאל ג'נאים והמנופאי מר מירחולד כנדרש, על ידי דורי, אזי דורי לא וידאה כי אכן בשטח, מתנהלת העבודה בצורה בטוחה. העובדה כי התובע עמד על המשאית בהמתנה למנוף ונחבל ממנו בגבו, בלא שניתנה לו כל אזהרה או לחילופין, בלא שהוזהר המנופאי מר מירחולד כי עליו לעצור את תנועת המנוף, מצביעים על רשלנותה של דורי. העדר השליטה מצדו של מנהל העבודה של דורי באירועי אותו יום, גם לאחר שאירעה הפגיעה, והעובדה כי כלל לא ידע לומר האם היה אתת או לא היה ומי כיוון את פעולת המנוף, מצביעים על כך שדורי, אשר חבה חובת זהירות קטנקרטית כלפי התובע, הפרה את חובתה.

דורי היא שהיתה אמונה על כל אותם עובדים וממנה קיבלו כל המעורבים את ההנחיות וההוראות. משפעלו בחריגה מן ההוראות באופן שנגרמה הפגיעה – נושאת דורי באחריות.

המסקנה, אם כן, היא כי דורי התרשלה כלפי התובע וכמו כן, קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התרשלותה לבין קרות הנזק.

שאלת אחריותה של הנתבעת 1 הן ביחס לעבודת התובע עצמו והן ביחס לעבודתו של מר הילאל ג'נאים

1. תפקידה של חברת כוח אדם אינו מתמצה בהבאת עובדים למקום העבודה, אלא עליה לוודא כי מקבלים הם תנאי עבודה בטוחים. אחריותה זו נקבעה בפסיקה לא פעם והגיונה ברור.

(ראו למשל ע"א (חיפה) 2898/04 אריה שרותי כח אדם נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ (29.11.05) אשר אושר גם בבית המשפט העליון ברע"א 12/06, 228/06 צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ נ' אריה שירותי כ"א בע"מ (19.9.07)).

נמצא, אם כן, כי לנתבעת 1 חובת אחריות מושגית כלפי התובע.

בשלב זה נדרשת הבחינה הקונקרטית – האם קיימת חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת 1 כלפי התובע.

התשובה לכך, שלילית.

1. כאמור, הוראות בטיחות, הוראות עבודה, נהלים ושיטות וכן הציוד בו ייעשה שימוש והאופן שבו יפעל המנוף בשטח נקבעו על ידי דורי, באמצעות מנהל העבודה מטעמה, מר ח'אלד עבוד ואילו למנהל הנתבעת 1 לא היתה כל סמכות להורות כך או אחרת.

הנתבעת 1 סיפקה שירותי כוח אדם לדורי ובמועד התאונה סיפקה עובדים כללים אשר אין להם סיווג מקצועי מיוחד על פי הדרישה. העובדים קיבלו הנחיות לפעול על פי הוראות הבטיחות כך באופן כללי בהתאם להוראות החוק מהנתבעת 1, אך זאת ותו לא. העובדים אשר נשלחו על ידי הנתבעת 1 היו עובדים פשוטים, אך ממילא, לא נטען ולא הוכח כי הנתבעת 1 התרשלה בבחירתו של התובע כעובד או ביחס לבחירת דורי כמעביד.

דורי היא שביצעה את העבודות ולא הוכח כי לגורם כלשהו אחר היתה שליטה על הפעילות שהתרחשה באתר. הדבר עולה ברורות בעדותו של מנהל העבודה מטעם דורי כפי שהובא לעיל, אך בא לידי ביטוי גם בעדויות יתר העדים. התובע נפגע מן המנוף, אשר לא היה בשליטת הנתבעת 1 וגם מפעילו הונחה באופן בלעדי, כפי שקבעתי לעיל, על ידי דורי ואף מכאן אחריותה של דורי לפגיעה (דיון בשאלת אחריות הנתבעת 1 בשל היותו של מר ג'נאים אתת – מיד להלן).

לנתבעת 1 לא היתה כל אחריות או מעורבות בעבודה בשטח, זולת אספקת העובדים והעברת התשלום אליהם, מתוך הכספים ששולמו לה על ידי דורי.

1. האם לנתבעת 1 אחריות כלשהי בשל תפקודו של מר הילאל ג'נאים כמעין ראש צוות?

כאמור, מסקנתי היתה כי למר הילאל ג'נאים היה מעמד מיוחד, שאינו כשל יתר העובדים הפשוטים אשר נשלחו לעבודה אצל דורי על ידי הנתבעת 1, מעין "ראש צוות". מעבר להיותו בן דודו של מר יאסר ג'נאים, בעלי הנתבעת 1, המדובר בעובד ותיק מן האחרים אשר היה אחראי על הסעת העובדים, על מתן הוראות פשוטות בשטח ועל דיווח למר יאסר ג'נאים.

לא הוכח בפני כי היתה למר הילאל ג'נאים, בתפקידו כראש צוות יכולת שליטה כלשהי על אופן ביצוע העבודות ועל הבטיחות בעבודה ועל כן איני מוצאת כי בהיותו עובד הנתבעת 1 חבה הנתבעת 1 באחריות כלשהי בשל אופן תפקודו.

1. האם לנתבעת 1 אחריות כלשהי מתוקף היותה מעסיקתו של מר הילאל ג'נאים אשר שימש לא רק כעובד פשוט כמו התובע, אלא כאתת, אשר על פי הוראותיו, וייתכן על פי הוראות אתת נוסף, פעל המנופאי בעת שגרם לפגיעה בתובע?

כאמור, מר ג'נאים הוא בעל הסמכה לאתת. ואולם, מסקנתי היא כי זולת הצבתו כאתת באתר של דורי על ידי הנתבעת 1, לא היתה לנתבעת 1 כל שליטה על עבודתו. כאמור, מעדותו של מר יאסר ג'נאים הנתמכת בעדותו של מר ח'אלד עבוד, עולה כי הנתבעת 1 התבקשה לשלוח עובדים פשוטים בלבד ולא הוכח כי התבקשה לספק אתת. במצב דברים זה, לא ניתן לצפות ממנה להדריך או לפקח באופן כלשהו על עבודתו של האתת. העובדה כי בשטח נעשה שש במר הילאל ג'נאים כאתת אינה יכולה להביא להטלת אחריות בגין כך על הנתבעת 1. מעדות מר יאסר ג'נאים עולה כי אף אם בשל רשלנותו של האתת נפגע התובע, אזי על עבודתו היה אמון באופן בלעדי, מר עבוד, מטעמה של דורי.

על סמכותה הבלעדית של דורי להנחות את העובדים מבחינת נהלי העבודה ונהלי הבטיחות לא היתה מחלוקת בין העדים כולם. מעבר לכך, בשים לב לכך שהמדובר בקשר בין המנופאי, עובד מטעם לאופר, לפועלים המצויים על המשאית, עובדים מטעם נתבעת 1, אזי מי שאחראי היה לוודא שיש קשר הדוק ושלא יבוצעו פעולות בלא תיאום, הוא הגורם המתאם, אותו גורם שאצלו הגיעו כולם לעבוד – דורי.

מסקנה זו מתיישבת עם עדותו הברורה של מנהל העבודה מטעם דורי, כפי שהובא בפרוטרוט מעלה.

אחריות צד ג' - לאופר

1. לאופר שלחה את המנופאי מר ולדימיר מירחולד, לדורי, לבקשתה, לצורך ביצוע העבודות.

האם בנסיבות הקונקרטיות יש לה ללאופר אחריות לנזק שנגרם לתובע באירוע?

לאחר ששמעתי ראיות ובחנתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין היא נושאת באחריות לאירוע.

1. כאמור, זולת העובדה שלאופר שלחה את המנופאי לעבודה על פי הזמנת דורי, לא היתה ללאופר כל מעורבות בעבודה בפועל. הדרכה, הנחיות, הוראות ודרישות, כמו גם ניהול העבודה בפועל ובקרה עליה, נעשו על ידי מנהל העבודה מטעם דורי, מר ח'אלד עבוד, בלבד.

מפעיל המנוף ישב בקבינה שלו במנוף, קבינה אשר מוקמה באופן יחסי, נמוך וקרוב לקרקע. פעולותיו היו על פי הוראות מנהל העבודה.

גם פעולות האתת היו בהתאם להוראות מנהל העבודה ונתונות לפיקוחו.

עצם קרות הפגיעה והנזק מעידים על כך שכשל נפל בתיאום בין אותם גורמים ותיאום זה הוא באחריותה הבלעדית של דורי. דורי הזמינה לצורך ביצוע העבודות עובדים הן מן הנתבעת 1 והן מלאופר ואת התיאום בין כל אותם עובדים ביצעה דורי באמצעות עובדים מטעמה ובהם מנהל העבודה מר עבוד.

1. לא מצאתי כי לאופר יכולה היתה למנוע באופן כלשהו את האירוע או כי היתה למי מטעמה הסמכות להורות או לבקר את העבודה המתבצעת אצל דורי. לפיכך, אני מוצאת לדחות את הטענות שהועלו כלפי לאופר.

סוף דבר

1. לאור המפורט מעלה, הנתבעת 3, והיא לבד, נושאת באחריות לאירוע הפגיעה.

הצדדים כאמור הסכימו על סכום הפיצוי בסך של 102,500 ₪ בהתאם להצעת בית המשפט.

לאור המסקנות האמורות מעלה, תישא הנתבעת 3 במלוא הפיצוי לבדה.

הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ד, 22 יולי 2014, בהעדר הצדדים.