התובע, יליד 29/4/1977, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונה ביום 22/7/09.

רקע עובדתי:

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 22/7/09 או בסמוך לכך, עבד התובע על מחפרון מ.ר. 167-338 (להלן: "המחפרון"), שמבוטח אצל הנתבעת, באתר עבודה בג'וליס, תוך כדי עבודה התובע רצה לפרק את החיבור המהיר הנמצא בקצה זרוע ההפעלה האחורי, המחובר למחפרון, שהיה מחובר אליו כף עבודה לחפירה.

תוך כדי פירוק החיבור ובאופן פתאומי, השתחרר הלחץ ההידראולי והזרוע ביחד עם כף החפירה, נפלו על כף רגלו הימנית של התובע.

כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בעיקר ברגל ימין, הובהל לבית החולים נהריה, שם, בעקבות בדיקות וצילומים, אובחן שבר ופריקה בבוהן ברגל ימין. התובע אושפז בבית החולים, עבר שחזור וקיבוע וביום 30/7/09 שוחרר התובע לביתו עם מתן הוראות להמשך מעקב וטיפול אורתופדי.

התובע היה במעקב רפואי, עבר סדרת טיפולים רפואיים והיה בתקופת אי כושר.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ונקבעה לתובע נכות בשיעור 10%, החל מ- 1/7/10 וזאת בהתאם לתקנה 50 (1) (ב) למבחני המל"ל.

היה והתאונה תוכר כתאונת דרכים, מדובר בקביעה על פי דין.

בתיק זה הוגשו ראיות הצדדים ושמעתי עדים הסתיימה ביום 25/2/13. סיכומי התובע הוגשו תחילה ביום 8/7/13 וביום 31/7/13 הוגשו סיכומי הנתבעת. ביום 6/8/13, מספר ימים לאחר סיכומי הנתבעת, הונחה בפני בקשה בהולה מטעם הנתבעת, לעיכוב מתן פסק הדין ולזימון עד נוסף מטעם הנתבעת וצירוף ראיה חדשה. בבסיס הבקשה הודעה מאת מר נבואני כאמל, לפיה הוא מודיע לחברת הביטוח, כי התובע נפגע בנסיבות אחרות והוא היה עד לפגיעה ואין קשר בין המחפרון לבין הפגיעה. מכתב זה אף מציין, כי אותו נבואני כאמל, מודיע לחברת הביטוח, שהוא והתובע דיווחו במשותף, בצורה כוזבת, שהפגיעה ברגלו קשורה במחפרון והדיווח על התאונה וקשירתה למחפרון, הוא שקר ומוכן להעיד בבית המשפט.

הדברים הוגשו לנתבעת באמצעות מכתב שהועבר לנתבעת, בקשה זו הועברה לתגובת התובע.

ביום 25/8/13 הוגשה תגובת התובע לבקשה ובה פרש בפניי מסכת הסכסוך בינו לבין מר נבואני כאמל, שכללה אף תלונות במשטרה בנוגע למקרקעין וציין שמדובר בהודעה שקרית והתלונות שהוגשו למשטרה קדמו להודעתו לחברת הביטוח.

בהחלטה מפורטת ומנומקת, מיום 25/8/13, התרתי את העדות של מר כאמל נבואני, נוכח העבודה כי עדות זו לא היתה בשליטת הנתבעת ולמען גילוי האמת, ולצורך כך, קבעתי ישיבת הוכחות נוספת, ליום 24/10/13.

אותו עד התייצב, מסר גרסתו, נחקר ובתום הישיבה ביקש ב"כ התובע להעיד את סוכן הביטוח אנואר קטיש וכן להביא עדי הזמה. נעתרתי לבקשה זו וקבעתי מועד נוסף, ליום 8/4/14, במסגרתו העיד מר קטיש אנואר, סוכן הביטוח . לא הובאו עדים נוספים מטעם התובע, למרות שאיפשרתי לו.

בתום הישיבה, ביקש התובע, נוכח העדות הנוספת, בפרט של הסוכן, להודיע את עמדתו ביחס להמשך ניהול התובענה. פעם אחר פעם הארכתי לב"כ התובע את המועד להגיש את עמדתו וביום 22/6/14 הוגשה באופן פתאומי בקשה על ידי בא כוחו, עו"ד ויסאם נבואני, להשתחרר מהמשך הייצוג של התובע, עקב חילוקי דעות.

ביום 10/8/14 הוגשה בקשה על ידי בא כוחו החדש של התובע להגשת מסמכים מטעם התובע. בהחלטתי מיום 12/8/14, קבעתי כי שמיעת הראיות הסתיימה ואין מקום להגשת מסמכים חדשים ואפשרתי לשני הצדדים להשלים סיכומיהם, נוכח העדויות החדשות. סיכומים משלימים מטעם התובע לא הוגשו.

למרות החלטתי מיום 12/8/14, הוגשה בקשה להגשת ראיה נוספת. הבקשה התייחסה לתצהיר מר כאמל נבואני מיום 4/5/14, לפיה חוזר בו מהעדות בבית המשפט שניתנה על ידי ביום 24/10/13 ובה הוא מנמק, לשיטתו של התובע, המניעים לאותה עדות. אך תצהיר כזה לא צורף כלל ועיקר לבקשה ואף לבקשה המאוחרת מיום 30/10/14, שגם לה לא צורף אותו תצהיר. משכך, ההחלטה האחרונה להגשת סיכומים הינה החלטה מיום 12/8/14, לא צורף על ידי התובע תצהירו של מר נבואני, שחוזר בו מהעדות בפני בית המשפט ואין מקום להתייחס אליה.

סיכומי הנתבעת, המשלימים, הוגשו ביום 27/8/14 ורק לאחרונה הסבה תשומת לבי המזכירות, כי יש צורך במתן פסק הדין.

נסיבות התאונה:

א. הגרסה על פי התצהיר:

על פי הנטען בתצהיר התובע, ביום 22/7/09, בשעות הערב, ביקש התובע לבצע עבודות של חציית חשמל עבור מר אשרף אבו ניג'ם, בביתו בשכונת החיילים המשוחררים בג'וליס. לצורך ביצוע העבודה, כך מציין התובע, היה צורך בכלי עבודה ושני עובדים נוספים. התובע תיאם עם מר סלימאן אבו ח'לא, הבעלים של המחפרון, על מנת להגיע לשטח העבודה ולבצע את העבודה עם המחפרון. מספר שעות לפני תחילת העבודה, פיזרו חומר מצע, אשר חסם את התנועה בכביש, או אז, פנה למר סלימאן אבו ח'לא כדי להגיע מוקדם יותר, כדי להעביר את מצע החול לתוך ביתו של אבו נג'ם, על מנת לפתוח את הרחוב להמשך תנועה. הבעלים של המחפרון הודיע לו שהוא עייף ודרושה לו מנוחה וביקש מהתובע, שהוא יבצע את עבודת העברת המצע באמצעות המחפרון ובשלב יותר מאוחר, יגיע מר סולימאן לצורך ביצוע יתר עבודות החפירה.

התובע מציין בעדותו, כי הגיע לשטח, פינה את המצע באמצעות המחפרון והמתין עד להגעתו של מר סולימאן. על מנת לחסוך בזמן ועד אשר סולימאן יגיע, התחיל, לגרסתו, לטפל במחפרון, מאחר והיו נזילות שמן הידראולי. לצורך הטיפול, היה צריך לפרק את החיבור המהיר הנמצא בקצה זרוע ההפעלה האחורי, המחובר למחפרון אשר מחובר לזרוע כף העבודה המתאימה לחפירה. תוך כדי פירוק החיבור ובאופן פתאומי השתחרר הלחץ ההידראולי והזרוע ביחד עם כף החפירה על כף רגלו הימנית.

על פי גרסתו, לא היו עדים לתאונה, משכך, מדובר בעדות יחידה של בעל דין החל עליה סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש).

ב. הגרסה במסמכים הרפואיים;

בתעודת נפגע עבודה מיום 23/7/09 נרשם, כי לדבריו בזמן עבודתו חפץ כבד נפל על הבוהן הגדולה בכף רגל ימין, כאשר אליה מצורף דוח חדר מיון. בדוח חדר מיון, בעת שחרורו, מצוין, כי לדבריו ביום פנייתו למיון, נחבל מחפץ כבד ברגל ימין בזמן העבודה (שופל). בדו"ח חדר מיון בגין אשפוז מיום 6/8/09 נרשם נחבל מחפץ כבד ברגל ימין בזמן העבודה.

בתביעה לדמי פגיעה שהוגשה למל"ל ציין התובע, תחת כותרת תיאור התאונה כי: "במהלך עבודתי בהפעלת המחפרון באתר העבודה בשכונת חיילים משוחררים ג'וליס ותוך כדי ניסיוני לפירוק החיבור המהיר, הנמצא בקצה זרוע ההפעלה האחורית (הבום) וביחד עם כף החפירה נפלו על כף רגלי הימנית וכתוצאה מכך נגרמו לי נזקי גוף בבוהן כף רגלי הימנית".

על גרסה זו חזר התובע במסמכים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי, גם במסמכים הנושאים תאריך 20/9/09 ו- 4/10/10. ביום 6/10/09 מסר התובע הודעה למשטרה ובה ציין, שתוך כדי עבודתו על מחפרון ובעקבות נזילת שמן, ירד לתקן אותה, תוך כדי התעסקות בה, השתחררה הזרוע האחורית של המחפרון על כף רגלו הימנית ופגעה בו.

אין בעדי התובע, פארס נבואני ולא מזמין העבודה מר אשרף, כדי לחזק עדות זו ביחס לנסיבות התאונה. אין ספק כי התובע נפגע, אך העיקר הינו: כיצד נפגע ? ובעניין זה עדותם של העדים לא תרמה כלל.

ג. גרסת כאמל נבואני;

בטרם שאנתח את עדות התובע, ביחס לנסיבות התאונה, כבר עתה עלי לציין את עדותו של מר כאמל נבואני. עד זה פנה מיוזמתו, כעולה מ-נ/4, לנתבעת ולאחר שמיעת הראיות. אף עד זה, למרות משמעות עדותו, גם בהיבט הפלילי כלפי עצמו, הגיע לבית המשפט ומסר את גרסתו.

בדותו בפני תיאר עד זה את התאונה באומרו:

"ת. עבדתי בשטח בשם חירבת אל וזיה, מכשיר קרקע הררי ושם את האבנים בצד. הגיע אלי בן דוד שלי וביקש ממני להעמיס אבנים. הוא הגיע עם טנדר שאקח כמה אבנים ואמרתי שאין בעיה. אמרתי לו להביא טרקטור ועגלה, העמסנו כ- 10-15 אבנים בעגלה. אמרתי לו שבאותה הזדמנות אני רוצה גם בשבילי, שמתי את האבנים בתוך העגלה, הוא לקח את זה לכיוון הכפר שלו, לבית שלו ואני נסעתי עם הרכב שלי לבית, אחריו. עזרתי לו כשהגיע לביתו. לעגלה אין רמפה הידראולית של מנגנון הרמה וצריך להוריד את כל האבנים ביד. היו שם כ- 15-2 אבנים גדולות. הורדנו ונשארו עוד כמה אבנים מקדימה, עליתי לעגלה, דחפתי אותם אחורה, הוא עמד מאחורי העגלה והוריד את האבנים. היו כמה אבנים, הוא רצה לברוח אחורה ונפלו כמה אבנים על הרגליים שלו. ירדתי ועטפתי לו את הרגל בחולצה. העגלה היתה לפניו ואני עליתי על העגלה ודחפתי את האבנים, אי אפשר להרים אותם ודחפתי אותם לקצה. העגלה לא גבוהה. כשמשך את האבנים הם נפלו למטה. האבנים שהיו מקדימה הייתי חייב לעלות לעגלה, לדחוף אותם ואחת האבנים נפלה על הרגל שלו. הוא רצה לברוח, לא הצליח, והיא נפלה לו על הרגל".

אני יוצא מנקודת הנחה, כי העד כמאל נבואני הגיע למתן עדות בבית המשפט, לא מתוך מניעים טהורים ולא ביקש לקיים את חובתו האזרחית. אני סבור שעדותו בפני, ככל הנראה, יצאה אל הפועל בעקבות הסכסוך בינו לבין התובע, אך ,לטעמי, מניע לחוד ותוכן העדות לחוד.

המניע ברור שהוא קיים ואלמלא חוזק המניע, עקב הסכסוך שנוצר בין השניים אודות הקרקעות והמריבות שגררו תלונות במשטרה, עד זה לא היה יוצא מגדרו ומגיע לפתחו של בית המשפט כדי למסור את הגרסה. מניע זה, גם בהיותו מנוע פסול, אינו נוגע לתוכן העדות ועל בית המשפט לבחון תוכן זה בצורה כוללת, יבחן אותה בזהירות הראויה, בצל מניע זה, ויבחן את העדות במבחנים המקובלים, אך בזהירות יתר, עקב המניע שדבק בה. בדין הפלילי מוסדרת סוגית שתוף לדבר עבירה או עד דמינה, אך במשפט האזרחי לא חלים כללים אלו. יחד עם זאת בבחינת מהימנות עדות זו, הזהרתי את עצמי ובחנתי גרסתו ומצאתי, כי גרסתו, להבדיל מהמניע, אמינה ומהימנה בעיני וזאת מאחר ו- :

ראשית, העד בא מיוזמתו ולא הובטח לו כל טובת הנאה מטעם הנתבעת לשם מתן עדותו .

שנית, העד מוכן היה לתת את עדותו למרות שהוא בא להעיד על ניסיון לדבר עבירה שהיה מעורב בו, ולא רק להעיד כי התאונה התרחשה בנסיבות אחרות בלבד, אלא מתאר ניסיון בהונאה של חברת ביטוח, וזאת מבלי שהובטחה לו כל תמורה ומיוזמתו.

שלישית, גרסת עד ההגנה, מבחינת מנגנון הפגיעה, יכולה להשתלב היטב עם פגיעתו של התובע. מנגנון התאונה של חפץ כבד, שנפל דווקא על רגלו, מבחינת יכולת הפגיעה באותו איבר בגופו של התובע, זהה לגרסתו של התובע בכתב התביעה ובתצהירו, ולא ברור, כיצד עד זה, גם אם חפץ במסירת גרסה שקרית הפוגעת בתובע עקב סכסוכים ביניהם, יכול למסור גרסה אחרת, שמבחינת מנגנון הפגיעה, תואמת לפגיעה שיש לתובע. מסירת גרסה זו הכוללת מנגנון פגיעה, שמסתדר עם מהות פגיעת התובע, ואף הגיונית יותר מאשר גרסת התובע, מלמדת על אמינות גרסה זו.

סיפוק גרסה הגיונית של נפילת אבן מעגלה, מגובה מסוים, על כף רגלו של התובע, מספקת את אותו מנגנון פגיעה ורק אדם שראה את הפגיעה, יכול, גם כשהוא רוצה לשקר, לספק גרסה הגיונית ותואמת את מנגנון הפעולה.

רביעית, עד זה מסר פרטים מוכמנים ביחס לחיפושו של התובע אחר פוליסה בתוקף כדי להגיש תביעה נגד חברת ביטוח שהינה כיס עמוק. העד מסר כי פנה יחד עם התובע לאדם בשם קטיש אנואר שהיה בבעלותו מחפרון . מר קטיש אנואר העיד בפני. מטרת הבאתו היתה להזים את עדותו של מר כאמל נבואני, ביחס לנסיבות הקשורות בניסיון לאתר פוליסה מתאימה, כעולה מעדותו של כאמל נבואני.

עדות זו חיזקה ושדרגה את גרסת כמאל נבואני. עד זה שמשמש גם כסוכן ביטוח , הכחיש שב- 2009 היה קשר בינו לבין העד כאמל נבואני, בכל הקשור לתאונה ביחס לתובע ומתחיל לספר על פנייה לפני חודשיים מיום מתן העדות, על שיחה בין כאמל נבואני לבינו, ובה ניסה לטעון כאמל נבואני, שפנה אליו על מנת לקבל פוליסת ביטוח עבור התובע והוא השיב לו שלא ביקש ואם היה מבקש, לא היה נעתר לבקשה וידע על התאונה מספר ימים לאחר התרחשותה וביקר את התובע בבית החולים.

גרסה זו של קטיש נמצאה כלא נכונה כלל ועיקר. בפני הוגש תמליל שיחה נ/5, בה הוא מאשר, בשורה 23 עמ' 49, כי אכן פנה אליו כאמל נבואני, וביקש את מספר הפוליסה של המחפרון ובהמשך ולשאלת החוקר, אישר מדוע היתה פנייה זו וכלשונו אמר: "הבנתי שהם רוצים את הביטוח של המחפרון שלי, אז בגלל שקרה תאונת עבודה ואני לא יכול לתת את הביטוח שלי, כי המחפרון שלי לא היה באותו זמן באזור".

עדות עד ההזמה אנואר קטיש וסוכן הביטוח, מחזקים משמעותית את עדות העד כאמל נבואני, לפיה בזמן אמת ובסמוך לתאונה, אכן התובע ומר כמאל, חיפשו פוליסה מתאימה כדי לטעון שהתאונה התרחשה בקשר למחפרון, וכי קטיש סרב. עדות זו מחזקת משמעותית את עדות כמאל ואופפת אותה במעטפת אמינות רבה.

העד מסר שהתובע ביקש ממנו לאתר לו ביטוח של טרקטור על מנת לטעון שקיבל את המכה מהטרקטור. עד זה פנה לסוכן הביטוח, אנואר קטיש ודיבר איתו טלפונית ואותו אנואר דחה את בקשת התובע. עדות אנואר ותמליל השיחה והעדר יכולת של אנואר במהלך חקירתו לתת הסבר משכנע לתמליל השיחה, בטענה שאינו זוכר את הדברים, אינה מתקבלת על הדעת ואף ניסיונו האחרון לטעון בפני שהוא נכה ונוטל תרופות, אין בה כדי לאיין את הדברים הברורים שנאמרו בשיחה עם העד והחוקר ולפיהם אכן אישר שבזמן אמת פנה אליו העד על מנת לקבל ביטוח של מחפרון שבבעלות קטיש וזה האחרון סירב.

עדות זו מחזקת בצורה משמעותית את עדותו של העד כאמל נבואני, אשר העיד כי פנה למספר אנשים על מנת לבדוק ולבחון כיצד ניתן להשיג תעודת ביטוח בתוקף, כדי שיהיה כיסוי ופיצוי עבור התובע.

ממכלול הדברים ועל אף המניע, כנאמר לעיל, עדות עד זה מהימנה עלי מבחינת תוכנה.

ד. סבירות גרסת התובע:

כאמור, עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין. בטרם אבחן את משקלה של עדות זו מול עדותו של מר כאמל נבואני, אבחן את גרסתו ואם היא גרסה סבירה ומתקבלת על הדעת. בחינת גרסת התובע, מחייבת תחילה, השוואתה לחוות הדעת מטעם התובע.

מומחה התובע , מר בן עזרא משה, לא ביקר בזירת התאונה ולא בחן את המחפרון וקיבל את עדות התובע כפי שהיא. מומחה זה מציין כי התאונה נגרמה עקב תקלה במערכת ההידראולית של הבום ונפילת הבום ככוח כובד על הקרקע, עוד הוסיף כי טיפול בחיבור מהיר לא גרם לאיבוד הלחץ ונפילת הבום היא תוצאה של תקלה בבוכנה הראשית או בסלקטור.

המומחה מציין כי הייתה תקלה בבוכנה הראשית או בסלקטור, דבר שהביא לנפילת הבום, תוך כדי טיפול התובע בנזילת השמן. המומחה מטעם התובע מציין בצורה ברורה ומפורשת כי נפילת הבום היא כתוצאה מהתקלה בבוכנה הראשית או בסלקטור וכי הטיפול בחיבור המהיר לא גרם לאיבוד הלחץ ההידראולי (סעיף 9 ב' לחוות הדעת).

נוכח מסקנה זו של מומחה התובע , קיימת תקלה המחייבת תיקון או בבוכנה או בסלקטור כפי שמציין המומחה. מר סלמאן אבו חלא טען שתיקן את המחפרון אך לא הציג ולו קבלה אחת. בנו הכחיש בעדותו בפני (עמוד 23 בשורות 23 עד 27), כי בוצע תיקון כנטען בידי אביו ולמרות שהוא האחראי על הצד החשבונאי אישר שאין חשבונית ולא שולם דבר למוסך! עדויות אלו אין בהם לטעמי חיזוק לגרסת התובע, אלא מוסיפים תהיות.

בסעיף 8 ג' לחוות דעתו מציין המומחה כי רק תקלה במערכת ההידראולית של הבום ושחרור לחץ השמן יכלו לגרום לנפילת הבום עם הכף ולפגיעה ברגלו של התובע, אך אין בחוות הדעת הסבר האם התקלה היא בוודאות תקלה בבוכנה הראשית או בסלקטור והקשר של השמן כעולה מחוות דעתו, התובע לאורך כל עדותו, מציין שהוא טיפל בחיבור המהיר, אשר לדידו של המומחה מטעמו, אין לה כל קשר לנפילת הבום.

המומחה בחקירתו עמ' 23 שורה 28, מאשר שהייתה נזילה בחיבור המהיר, ומאשר באותה נשימה כי זה לא שייך לבום וכי התקלה במחזיר השמן של הבום אין לה כל קשר לחיבור המהיר. לסיכום, עדות התובע, ביחס למנגנון הנפילה הינה עדות יחידה של בעל דין, הגרסה בין אם טיפל בזרוע המהירה שגרמה לניתוק הכף ובין אם עקב תקלה במנגנון ההידראולי, שגרם לנפילת כל הכף, היא גרסה שאין לה כל תימוכין והיא נותרה כגרסה יחידה של בעל דין.

המסמכים הרפואיים שמלמדים על מסירת גרסה סמוך לאירוע כחיזוק לגרסת התובע, לא יכולה להתקבל בנסיבות תיק זה שכן מדובר על נפילה של חפץ כבד, ורק בהמשך (נרשם בתיעוד הרפואי – שופל). עדות זו, כאשר מתעמתת עם עדותו הישירה של מר כמאל נבואני, שקבעתי לגביה שהיא עדות מבחינת תוכנה, להבדיל משאלת המניע למתן העדות, היא עדות אמינה בעיני, אני מבכר את גרסת כמאל נבואני על פני זו של התובע. נוכח מתן זכות הבכורה לעדות כאמל נבואני על פני זו של התובע אשר למרות כל העדים מטעמו, שהביא אותם, אף אחד מהם לא היה עד ישיר לתאונה אלא כולם סיפרו על דברים שלא קשורים בטיב הפגיעה, מיקומה, או מנגנונה.

התוצאה מכך שאני מקבל את גרסת כאמל נבואני ביחס לנסיבות התאונה וקובע שאלה לא היו בקשר עם המחפרון כלל ועיקר. מכאן מתבקשת המסקנה כי יש לדחות את גרסתו של התובע ביחס לתאונה כפי שצוינה על ידו.

ה. בחינת התאונה כתאונת דרכים;

התובע לא טען שמדובר בתיקון דרך כלל ועיקר. עם זאת היה מקום לדון בשאלה המעניינת שמדובר בתאונת דרכים הנכללת תחת החזקה המרבה השלישית והיא: "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661 (1996)); רע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ (3) 532 .

כן היה מקום לדון בתחולת הלכת ע"א 9474/02 אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ ואח', (2003) פ"ד נח (1) 337 על עובד שנפגע במהלך תיקון רכב.

אך מאחר ולא נתקבלה גרסתו העובדתית, וקבעתי כי התאונה התרחשה ללא כל קשר למחפרון, איני רואה לנכון לדון בשאלות אלו.

תוצאה, אני דוחה את התביעה.

הנני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 8,000 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.