1. לפניי תביעה לסעד הצהרתי לפיו לנתבע אין כל זכות במקרקעין שהתובעים טוענים לבעלותם בהם וכי כל עסקה במקרקעין שנעשתה על ידי הנתבע או מי מטעמו, בטלה.

טענות התובעים:

1. אביהם המנוח של התובעים חסין עלי ג'אדאללה (להלן –"האב"; "המנוח") נפטר בירדן בשנת 1999 בעיר עמאן. טוענים התובעים כי הם יורשיו לפי צו ירושה שניתן בבית הדין השרעי בעמאן (נספח א' לכתב התביעה, להלן- "צו הירושה הירדני"). המנוח היה הבעלים של מקרקעין המצויים בשכונת צור באהר בירושלים הידועים כחלקה 43 בגוש 1 (להלן- "המקרקעין") ובכינוייה "חלקת אלג'ורין". המקרקעין , רשומים בספרי מס רכוש בירושלים בבעלות של המנוח (אישור מס רכוש צורף כנספח ב' לכתב התביעה) אשר גם נהג מנהג בעלים במקרקעין. לאחר פטירתו של האב, הם הבעלים במקרקעין כיורשי המנוח וכן גם הם , בדומה לאב, נוהגים מנהג בעלים במקרקעין.
2. עובר להגשת התביעה גילו התובעים כי הנתבע פלש למקרקעין שלא כדין וכי בכוונתו לבנות עליהם ללא כל זכות וללא היתר כדין. מכאן התביעה.

טענות הנתבע:

1. הנתבע טען כי דין התביעה להידחות על הסף בהיעדר זכויות לתובעים במקרקעין. שאלת הבעלות במקרקעין, נדונה כבר בפני בורר שמונה בהסכמת הצדדים (הסכמה למינוי בורר והחלטת הבורר צורפו כנספח א' 1-4 לכתב ההגנה) ובנוסף, אין כל ראייה להוכחת זכותם של התובעים במקרקעין. הרישום בספרי מס רכוש נעשה בבית לחם , ולא בירושלים כנטען ע"י התובעים ואין בו משום ראייה לבעלות של התובעים במקרקעין. מה גם, שלא נאמר ברישום בספרים (בתרגום לעברית) שהחלקה ידועה כ 'גרעין הכפר'. עוד נטען כי צו הירושה הירדני שהוצא לכאורה בירדן , אין בו משום ראייה לזכותם של התובעים כיורשים משלא התקיימו התנאים להכרה בצו לפי חוק אכיפת פסקי חוץ.
2. לעניין זיהוי המקרקעין טען הנתבע כי תיאורם בכתב התביעה כחלקה 43 בגוש 1 הידועים בשם "מוסטח אל קריה" ובתרגום לעברית: "גרעין הכפר" , מיקומם אינו בחלקה שבבעלותו אשר הוא עושה בה שימוש. החלקה שבבעלותו, כינויה אלג'ורין וידועה כגוש ארעי 30788 חלקות 1 ו-2 (להלן-"החלקה"; "חלקת אלג'ורין") ורשומה לצרכי רישום ראשון בלשכת המקרקעין בתיק 1236/2009 לאחר שעברה תהליך של כשירה לרישום (נספח ד' לכתב ההגנה) ואין היא בתחומם של המקרקעין נשוא התביעה.
3. הנתבע טען כי הוא רכש את חלקת אלג'ורין בתום לב ובתמורה מלאה (הסכמי המכר צורפו כנספח ה' לכתב ההגנה, להלן-"הסכמי המכר") וממועד הרכישה, הוא נוהג בה מנהג בעלים. מנגד, התובעים לא נהגו מעולם מנהג בעלים בחלקת אלג'ורין. שכן, עובר לרכישתו את חלקת אלג'ורין הוקם עליה בניין שהיה בשימוש של ועדת אלזכה צור באהר במשך כ- 20 שנה ששלמה דמי השכירות בגין השימוש בו לנאג'י עלי ג'אדללה או מי מטעמו ולא למנוח או לתובעים. בנסבות אלו , אין לתובעים זכות בחלקת אלג'ורין או במקרקעין בהם הוא מחזיק כדין.

דיון והכרעה:

1. השאלות שבמחלוקת הן בעיקרן , שאלת זכותם של התובעים במקרקעין כיורשיו של המנוח ובמנהג בעלים בהם. בנוסף, עולה שאלת זיהוי המקרקעין שאין חולק כי הם מקרקעין לא מוסדרים לצורך הכרעה בטענות הנתבע בדבר שימוש שהוא עושה בחלקה אחרת שאינה במקרקעין נשוא התביעה. חלקה, שהתובעים אינם טוענים לזכויותיהם בה מכוח צו ירושה או מכוח מנהגם בה.

הזכות כיורשים:

1. על התובעים שטענו לבעלותם במקרקעין כיורשיו של אביהם המנוח, הנטל להוכיח את זכותם לפי הוראות חוק הירושה בהגשת צו ירושה או צו קיום צוואה. עסקינן במסמך מהותי לתביעה , המבוססת על זכותם של התובעים כיורשים , מבלי להידרש בשלב זה למקור זכויות אחר. צו הירושה שהוגש , ניתן ע"י בית הדין השרעי בירדן ודינו כפסק דין בנוגע לירושה בכלל ולירושה של נכס מקרקעין, ככל שהמקרקעין מוזכרים בצו הירושה. בהתאם לכך ולפי הוראת סעיף 11 (א) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 היה על התובעים להביא להכרה בצו הירושה הירדני בבית משפט בישראל ובעניינינו , בבית דין שרעי הפועל על פי הדין הישראלי בשעה שלא הוכיחו כי קיים הסכם בין המדינות להכרה בצווי ירושה שהוצאו בבית דין שרעי ירדני. אוסיף כי לא עסקינן בהכרה בפסק הדין הירדני כעניין שבגררא (סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי – חוץ) אשר בית משפט מוסמך להכיר בו אם ראה שמן הצדק לעשות כן בנסבות מיוחדות שעל התובע להוכיח את קיומם (ע"א 1227/97 סלעית האדומים מחצבה ומפעל לעיבוד אבן בע"מ נ' אברהים עלי , פ"ד נג(3)247; ע"א 970/93 היועץ המשפטי נ' איריס אגם , פ"ד מט(1)561, ע"א 499/79 בן דיין נ' אי.די.אס אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד לח(2)99 ). שכן, עסקינן במסמך מהותי אשר עליו מבססים התובעים את זכותם במקרקעין , הטעון הכרה ע"י בית משפט המוסמך לברר את תוקפו של צו הירושה.
2. למעלה מן הצורך אוסיף כי צו הירושה הירדני לא הוגש כמצוות סעיף 30 לפקודת הראיות משלא אושר ע"י נציג דיפלומטי או קונסולרי . גם בשל כך, אין הצו קביל להוכחת זכויותיהם של התובעים כיורשי המנוח. כך גם, אילו הגישו התובעים הכרה בצו הירושה הירדני או צו ירושה מבית דין שרעי בישראל לא היה בצו משום ראייה לבעלותם במקרקעין בהיעדר פירוט של נכסי המנוח בצו הירושה ובכלל זה המקרקעין נשוא התביעה.
3. לפיכך אני קובעת כי לא הוכחה זכותם של התובעים במקרקעין מכוח ירושת אביהם המנוח.

זיהוי המקרקעין:

1. סעיף 82 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות") קובע: "בתובענה שבמקרקעין יכיל כתב התביעה תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם וככל האפשר- לפי גבולות או לפי מספרים שבפנקס מקרקעין או במפה...".
2. נוכח המחלוקת בשאלת זיהוי המקרקעין במיקום זה או אחר בצור באהר , הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט המודד ראובן אלסטר (להלן-"המומחה") לצורך זיהוי המקרקעין. לאחר בדיקה הודיע המומחה ובדומה לכך העיד כי "אי אפשר לזהות את המקום על סמך מסמכים. אין רישומים, זו הבעיה...קשה לקשור בין רישום במס רישום (צ"ל- "רכוש") לבין גאוגרפיה" (עמ' 5 שורות 26-30 לפרוטוקול).
3. הודעת המומחה ועמדתו בנוגע לקושי בזיהוי המקרקעין שנרשמו בספרי מס רכוש בהיעדר תכניות בתיק מס רכוש (ראו החלטה מיום 20.3.13) מה שמנע ביצוע מדידה ועריכת חוות דעת ע"י המומחה, הביאה להחלטה על ביטול המינוי ולפיכך לא הוגשה חוות דעת של המומחה לזיהוי המיקום של המקרקעין. הודעת הממחה על קושי בעריכת מדידה לא נסתרה בראיות התובעים שנמנעו מלהגיש חוות דעת של מומחה מטעמם , גם לא לאחר שבוטל המינוי של המומחה מטעם בית משפט, ולא בכדי. לא הוצגו די נתונים בנוגע למקרקעין לצורך בחינת המיקום והגבולות שלהם, אם חלקת אלג'ורן נימצאת בתוך תחום המקרקעין או שמא לא, כנטען ע"י הנתבע. בדומה לכך, לא הגישו התובעים תשריט ערוך כדין אף שלדברי התובע 5 מצויים בידיהם תשריטים (עמ' 36 שורות 4-15) ולא הוצג בפני המומחה תשריט.
4. לא היה גם בכינוי כזה או אחר של המקרקעין, כדי להוכיח כי הנתבע עושה שימוש דווקא במקרקעין שהתובעיים טוענים כי היה בבעלות המנוח. לדברי התובע 5 : "החלקה מס' 43, שמה חלקת גרעין הכפר, חלקת ג'ורום חלקה מס' 1. ש. מדוע לא רשום ליד מקום החלקה נשוא התביעה את המילה ג'ורום בנספח ב' לתצהירך? ת. כי רשום למטה גרעין הכפר לפי המספרים המופיעים. ש. אתה אומר שגרעין הכפר הוא אל ג'ורום ת. בתוך גרעין הכפר נמצא אל ג'ורום. החלקה הזו נקראת כך" (עמ' 37 שורות 21-25; עמ' 38 שורות 2-4). לאביו היו כדבריו שתי חלקות בגרעין הכפר (עמ' 40 שורות 19-20). בחקירתה של העדה ווג'יהה, אחות התובעים, בעניין מספרה של החלקה בה נמצא הבית שלה השיבה כי אינה יודעת (עמ' 47 שורה 11) אך העידה כי הן ביתה והן בית הוריה נמצאים בגרעין הכפר (עמ' 47 שורות 24, 28). העד מוסא חט'יב העיד כי האזור שנקרא אלג'ורון נמצא בתוך גרעין הכפר (עמ' 14 שורות 24-27).
5. עדויות אלה מחזקות את טענת הנתבע , מהנדס ומודד לפי עדותו , לפיה למנוח היו שתי חלקות המצויות בגרעין הכפר (עמ' 56 שורות 1-3) , בגוש 1 , שסומנו 1 ו-2 בצילום אויר נ/5. לגרסתו, החלקה המסומנת 2 היא חלקה 43, ולא חלקת אלג'ורון כנטען ע"י התובעים (עמ' 60 שורות 17-24).
6. בנסבות אלו, לאור הודעת המומחה , שלא ביקש לעשות מלאכתו קלה כי אם לערוך מדידה על סמך נתונים מספיקים לבחינת שאלת מיקומם של המקרקעין ונימצא כי לא היה בידו לעשות כן בהיעדר תכניות ונתונים מספיקים כאמור ; בהעדר תשריט או חוות דעת מטעם התובעים בהתייחס למפה עם גבולות וקואורדינטות ו/או גודל השטחים ערוכה כדין, לא הורם הנטל להוכיח כי חלקה 43 שבגוש 1 היא חלקת אלג'ורון שהנתבע טוען לזכויותיו בה.
7. בנוסף, הוכח כי למנוח היו שתי חלקות באזור הנקרא גרעין הכפר. באחת בנה המנוח את ביתו והשניה ניתנה לבתו מבלי שהוכח שהיתה לו חלקה שלישית או כי אחת מהחלקות היא בחלקה בה הנתבע עושה שימוש. אף אם הייתי מגיעה למסקנה כי חלקת אלג'ורון מצויה בגרעין הכפר לא די בכך כדי להביא לקביעה לפיה חלקת אלג'רון היא חלקה 43 נוכח העובדה כי בספרי מס הרכוש דווח על שתי חלקות ולא על שלוש. אוסיף כי גודל החלקות בספרי מס רכוש , אינו מתיישב עם טענת התובעים בנוגע למקרקעין שבבעלות המנוח שלדידם בשטח של חצי דונם (עמ' 35 שורה 12). זאת בשעה לרשויות המס הוגש דיווח על מקרקעין בשטח של 150 מ"ר בלבד. על תהייה בדבר הפער בשטחים השיב התובע 5 ואמר כי בעבר אנשים דיווחו על שטח קטן יותר כדי להפחית במיסים (עמ' 37 שורה 9). הפער האמור, פוגע בגרסתם של התובעים המבקשים לבסס את זכויותיו של המנוח על הדיווח למס רכוש בנוגע לחלקה 43 , נשוא התביעה.
8. טוען הנתבע כי תוקפו של הרישום הוא ליום עריכתו ב-26.8.91 ואין בו משום ראיה לבעלות לתקופה שלאחר עריכתו. בנוסף טען כי הכינוי של המקרקעין באישור מס רכוש הוא "מוסטח אל קריה" בעוד בכתב התביעה טוענים התובעים כי המקרקעין ידועים בשם אלג'ורין.

1. רישום בספרי המס כנטען ע"י הנתבע תכליתו לרשום את המחזיק במקרקעין לצורך תשלום מס רכוש ואין במי שדיווח על הרכישה ושילם מס בגינה, משום ראייה להיותו הבעלים. רשויות המס, אינן חוקרות את פרטי המדווח כי אם מבצעות רישום לפי הדיווח לצורך תשלום המיסים ( ע"א 218/74 סלים עלי אגדיע אל הואשלה ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד לח(3) 141, 154 ; ת.א. (ירושלים) 9223/07 חליל ואח' נ' סלימאן מוחמד עלי מוסטפא ואח'[פורסם בנבו] 25.4.10 ). על משקלו של הרישום בספרי מס רכוש לצורך הוכחת הבעלות מצינו בע"א 10849/07 ‏חסיב נעים פוארסה נ' שאוקי יוסף פוארסה [פורסם בנבו] 12.11.09 שקבע: "הרישום בספרי רשויות המס אינו מהווה לבדו ראיה מספקת להוכחת בעלות במקרקעין, כי אם ראיה הבאה להוסיף על עדויות אחרות קיימות המעידות על זכויותיו של המערער בנכס" . מכאן עולה כי הרישום בספר מס הרכוש של בית לחם לא יכול להוות ראיה לבעלותו של המנוח על החלקה שבמחלוקת.

הבעלות בחלקת אלג'ורון :

1. לטענת הנתבע הבעלים של חלקת אלג'ורון בה הוא מחזיק , היתה של אחיו של המנוח נאג'י עלי. נאג'י מכר את החלקה לבנו עלי נאג'י ולאחר פטירתו היא עברה לבנו מחמוד עלי נאג'י (סעיף 104 a לסיכומי הנתבע). לטענתו, הוא רכש את חלקת אלג'ורון ממחמוד עלי נאג'י באמצעות מוסא חטי'ב , אשר שימש לו כנאמן (סעיף 104 c).
2. להוכחת טענותיו על רכישת החלקה הביא הנתבע שורה ארוכה של עדים, תושבי צור באהר שהכחישו כי חלקת אלג'ורון הייתה בבעלותו של המנוח במועד כלשהו. לגרסתם, החלקה היתה של אחיו של המנוח ואילו המנוח עצמו, לא נהג בה מנהג בעלים מעולם(ראו תצהירו של מוכתר צור באהרחליל עלי עמירה, סעיף 5 לתצהיר ועדותו בעמ' 64 שורות 22-23; סעיף 8 לתצהירו מוחמד חליל אבו חאמד פואקה מבלי שנחקר בנדון; סעיפים 5-6 לתצהירו של חדר רמדאן דבש, מוכתר בצור באהר שכיהן גם כראש מועצה עמ' 67 שורה 12; עמ' 68 שורות 18-22). בנוסף למוכתרים העיד תושב צור באהר , בן 92 , מחמד מחמוד ג'אדללה' ואמר שאת החדר המצוי על חלקת אלג'ורון בנה עלי נאג'י (עמ' 70 שורות 17-18, סעיף 6-7 לתצהירו ראו עוד: תצהירו של עלי ג'אדאללה ג'אדאללה; סעיף 10 לתצהירו של אברהים עבד מחמוד אלחטיב; סעיף 18 לתצהירו של ראתב שחאדה אלשחאדאת ועדותו על הבנייה של עלי נאג'י עמ' 78 שורות 15-19; סעיף 7 לתצהירו של מחמוד עבד אלחאפז).
3. התובעים מנגד , לא הרימו את הנטל להוכיח כי המנוח עשה שימוש בחלקה בה מחזיק הנתבע. אין חולק כי הבניין המצוי בחלקה בה מחזיק הנתבע הושכר לשוכרים פרטיים ומאוחר יותר לעמותת צדקה (להלן - "העמותה"). מהעדויות הוכח כי דמי השכירות לבניין הועברו לעלי נאג'י ולאחר מכן לבנו מחמוד (סעיף 8 לתצהירו של חבר העמותה חליל עלי עמירה ולתצהירו של מוחמד חליל אבו חאמד פואקה; סעיף 6 לתצהירו של חדר רמאדן דבש; סעיף 10 לתצהירו של אברהים עבד מחמוד אלחטיב). התובע 5 הודה בחקירתו כי במהלך כל השנים הסכימו התובעים שדמי השכירות יעברו לעלי נאג'י והתנגדו לכך רק לאחר שהנתבע רכש את הזכויות בנכס. התובע הוסיף ואמר "מחמוד עלי נאג'י היה עני. אפילו אבא שלי נתן לו כספים ממנו. אבל כשהוא רצה למכור, אנחנו התנגדנו" (עמ' 39 שורות 21-26, ראו עדותה של האחות ווג'יהה עמ' 52 שורות 11-12). בעדויות אלו יש כדי לתמוך בגרסתו של הנתבע לפיה לא היו לתובעים זכויות בבניין המצוי על החלקה שלדידו שייכת לו והוא מחזיק בה והם או אביהם, לא נהגו בה מנהג בעלים.
4. עוד טוען הנתבע כי עלי נאג'י השתמש בחדר המצוי בחלקה אותו בנה עלי נאג'י בעצמו. לראייה צירף הנתבע לתצהירו היתר בניה משנת 62' הרשום על שמו של עלי נאג'י (נספח ה' לתצהיר הנתבע). התובע 5 הודה בחקירתו שנאג'י עשה שימוש בחדר. לדבריו: "...היה משהו בשם מחמוד עלי נאג'י, כיוון שאבא שלי, כפי שאני זוכר התגורר בה באופן זמני, לקראת אירועי 67 יצאנו מהארץ. אבא שלי התיר לו שימוש זמני....אפילו אם כן יש היתר, הקרקע הזו שייכת לאבא שלי ואין לו חלק בה. אבא שלי נתן לו אישור לשמוש זמני בלבד. לאחר מכן יצאנו ב-67.. אני זוכר שהוא השתמש בה. אני זוכר שהחדר הזה עלי נאג'י השתמש בו. בהתחלה לפי מה שאני יודע מאבא שלי שזה היה שימוש זמני" (עמ' 38 שורות 31-33, עמ' 39 ).
5. העדה ווג'יהה העידה כי את החדר בנה אביה אך מי שהשתמש בו היה עלי נאג'י מלפני שנת 67' (עמ' 51 שורה 28, עמ' 52 שורה 2). מוסא חט'יב העיד מטעם התובעים ואמר ששמע שהחלקה שייכת למנוח וכי הוא נתן לאחיינו רשות להשתמש בה ולבנות עליה חדר (עמ' 15 שורה 19) . בהמשך עדותו אמר כי אינו יודע מי בנה את המבנה שעל החלקה (עמ' 15 שורות 27-33) אך שב והעיד כי המנוח נתן לאחיינו לבנות על החלקה מבנה (עמ' 16 שורה 28).
6. על פי גרסת התובעים, משפחתם גרה בצור באהר משנת 1960 עד 1967. לפני ואחרי אותם שנים הם גרו בירדן (עדות התובע 5 עמ' 31 שורות 11-27). מכאן עולה כי אין חולק כי החל משנת 1967 המנוח לא השתמש בחלקה. כך גם הוכח כי אחיו של המנוח ומשפחתו עשו שימוש בחלקה וכי דמי השכירות הועברו לידיהם ללא עוררין מצד המנוח במשך שנים ארוכות. בנוסף, לא הוכיחו התובעים כי אביהם המנוח בנה את המבנה בחלקה ומעדים מטעמם הוכח כי נאג'י בנה את המבנה בידיעת המנוח.
7. חזקה על התובעים שהיו מביאים לעדות את מחמוד נאג'י על מנת להוכיח את גרסתם לפיה החזקת אביו במבנה או הנאתו מדמי שכירות בגינו היו מחמת עוניו , אילו עדותו עמדה לטובתם. משלא עשו כן, יש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבע לפיה התובעים לא נהגו מנהג בעלים בחלקה.
8. עיקר טענות התובעים בסיכומים מופנות כנגד שאלת רכישת הנתבע את המקרקעין מבלי שהוכיחו בראיותיהם כי הם הבעלים של המקרקעין או של החלקה בה מחזיק הנתבע. כלל יסוד במשפט האזרחי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" . אדם המבקש לפנות את חברו ממקרקעין , עליו הנטל להוכיח את זכותו במקרקעין מהם הוא מבקש לפנותו (ע"א (מרכז) 13421-06-11 אברהם נחמיאס נ' המפדה האזרחי בע"מ [פורסם בנבו] 14.10.12). בתביעה לסילוק יד מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, על התובע מכוח בעלות שלו במקרקעין הנטל להוכיח את בעלותו בהם. לאחר שזו הוכחה, על הנתבע מוטל הנטל להוכיח כי עומדת לו הזכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין (ע"א ( ת"א)16482/92 עיריית תל אביב יפו נ' גרינשטיין, [פורסם בנבו] ).
9. לו הוכיחו התובעים המבקשים לפנות את הנתבע מהמקרקעין את בעלותם בהם, הנטל היה עובר לנתבע להוכיח כי הוא מחזיק בהם כדין. מאחר והתובעים לא הרימו את הנטל להוכיח את זכותם כבעלים או מכוח מנהג בעלים , אין להידרש לשאלת זכותו של הנתבע בהם ודין תביעת הפינוי להידחות.
10. יוער כי בכתב התביעה ביקשו התובעים להצהיר כי כל עסקה שעשה הנתבע בנוגע לחלקה זו בטלה ומבוטלת אך במסגרת הסיכומים זנחו את תביעתם לאותו סעד. מה גם, שבהתאם לקביעותיי לא הוכחה היריבות בין בעלי הדין לעניין חלקת אלג'ורן . לפיכך איני נידרשת לשאלת תוקף הרכישה ע"י הנתבע.
11. בקביעותיי לעיל, אין משום הכרעה בשאלת זכותם של התובעים להירשם כבעלים ובידיהם להגיש תזכיר תביעה לפקיד ההסדר ולהביא לרישום הבעלות במקרקעין על שמם בכפוף לבחינת ראיותיהם ע"י פקיד ההסדר.
12. סוף דבר, התביעה נדחית.
13. אני מחייבת את התובעים ,ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט לנתבע וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.

עותק יישלח לצדדים.

ניתן היום, י"א תמוז י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.