לפני בקשה לביטול החלטה לפיה על התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, בסך 25 אלף ₪.

רקע עובדתי

1. עניינה של התביעה נזקי גוף שאירעו לתובעת, ילידת 1964, לטענתה, עת ביום 13.05.2001 צעדה בגן ציבורי המצוי בחזקת הנתבעת כרשות מוניציפאלית, אשר היה מצוי באותה העת תחת שיפוץ כללי, נתקלה במכשול בשל עבודות השיפוץ, מעדה, נפלה ונפגעה.
2. לאור הפערים בין חוות הדעת האורתופדיות מטעם הצדדים, הורתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט ובהתאם מונה פרופ' ישראל דודקביץ, מומחה בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מיום 05.08.2014, קבע פרופ' דודקביץ כי בגין התאונה סובלת התובעת מנכות אורתופדית בשיעור משוקלל של 53.25% (מצב לאחר חבלה ביד ימין שהתפתח לכתף קפואה המלווה בהגבלת תנועה קשה ביד ימין 35%, ובשל תסמונת כאב כרוני בגף עליון ימני 30%).
3. הצדדים שיגרו למומחה שאלות הבהרה. בין היתר נשאל פרופ' דודקביץ על ידי ב"כ הנתבעת, האם נכון שכל השלכת הפציעה הנדונה, קרי השבר, הפגיעה בכתף ותסמונת הכאב, באו לידי ביטוי במהלך השנה הראשונה שלאחר התאונה. פרופ' דודקביץ השיב על שאלה זו בחיוב.
4. בעקבות תשובתו של המומחה לשאלה כאמור, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף ולחילופין הפקדת ערובה, בטענה כי התביעה התיישנה שכן הוגשה רק בשנת 2010, כאשר גם אם התגלה הנזק רק בשנת 2002, הרי שהתביעה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2009. ביום 08.01.2015 ניתנה החלטתי על פיה היה על התובעת להגיב לבקשה, בהתאם לתקנות. בהתאם נדחה מועד התז"פ ליום 10.02.2015. התובעת לא הגיבה לבקשה וביום 16.02.2015 קיבלתי הבקשה בדרך בה הורתי לתובעת, להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בסך של 25 אלף ₪, תוך 40 ימים וכי אם לא תעשה כן תדחה התביעה, מכאן הבקשה לביטול החלטתי להפקדת ערובה.

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, העתק מהבקשה לדחייה על הסף ולהפקדת ערובה, שהוגשה על ידי הנתבעת לתיק בית המשפט ביום 07.01.2015, לא נמסרה לידי התובעת על ידי ב"כ הנתבעת. עוד לטענת התובעת, אף בבקשה למתן החלטה במעמד צד אחד מיום 12.02.2015 לא הוצג בפני בית המשפט אישור מסירה כנדרש. לטענת ב"כ התובעת, ביום 17.02.2015 פנה לב"כ הנתבעת בבקשה לקבל העתק אישור המסירה על החלטת בית המשפט, אולם זה לא הומצא לו. עוד נטען, כי מדובר בסעד דרקוני הפוגע בזכות הגישה לערכאות ואין לתתו בנקל וודאי שלא בהעדר תגובת הצד שכנגד.
2. אשר לטענת ההתיישנות, אותה העלתה הנתבעת בבקשתה להפקדת ערובה, טענה התובעת כי בדיקת המיפוי התלת-שלבית נערכה רק בשנת 2006, וכי גם בשלב זה טרם הובהר ממה סובלת. עוד, טוענת התובעת כי הגם שהתסמונת ממנה סובלת אובחנה על ידי ד"ר אייכנבלט בשנת 2001, הרי שהמחלה התפתחה, כך שרק בשנת 2005 התמקד עיקר הטיפול בבעיה של תסמונת הכתף הקפואה. כמו כן, ציינה התובעת כי בתיקה הרפואי מסמכים רבים המעידים כי גם בשנת 2004 עדיין לא נקבע סופית מהי המחלה ממנה היא סובלת ומכאן שהנזק התגלה רק בשלבים מאוחרים יותר משנטען על ידי הנתבעת ומכאן שהתביעה לא התיישנה. עוד נטען כי גם בתשובות לשאלות ההבהרה, השיב המומחה כי תסמונת הכתף הקפואה אינה מצב פתאומי אלא תסמונת המתפתחת בעקבות אירוע או תהליך, אולם המומחה נמנע מלציין מתי בדיוק התפתחה.
3. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, על בעל דין המבקש ביטול החלטה, להסביר סיבת האיחור בגינה לא הוגשה התגובה במועד ועליו ליתן טעמים התומכים בטענה לפיה אילו התגובה היתה מוגשת במועדה היה בה כדי לשנות התוצאה ולהטות הכף לזכות מבקש הביטול, הסברים וטעמים שלא ניתנו על ידי התובעת בניגוד לנדרש. עוד נטען, כי נוסף על כך שהתובעת נמנעה מלהסביר את סיבת האיחור ואף לא צרפה תצהיר לבקשה, הרי שגם בפן המהותי אין הבקשה מגלה עילה לביטול החלטת בית המשפט בדבר הפקדת ערובה. לטענת הנתבעת, טענה כבר בכתב ההגנה כי התביעה התיישנה, בין אם בהתאם ליום האירוע ובין אם בהתאם למועד גילוי הנזק המאוחר, כך גם על פי חוות דעתו של פרופ' דודקביץ, המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה.
4. בטרם אדון בבקשה לגופה, אציין כי בהחלטתי מיום 02.03.2015 ניתנה לתובעת זכות תשובה עד ליום 14.03.2015, אולם לא הוגשה תשובה עד היום. ביום 15.04.2015 הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה בטענה כי עד מועד הגשת הבקשה לא הופקדה ערובה. התובעת הגישה תגובתה לבקשה האחרונה, בצירוף תצהיר ב"כ התובעת בו הצהיר כי הבקשה להפקדת ערובה והחלטת בית המשפט לא נמצאו בתיק המשרדי ולכן לא הוגשה תגובה מטעמה של התובעת ולא בשל זלזול. יצויין כי מבדיקה ב"נט המשפט" עולה כי הבקשה לסילוק התביעה על הסף מיום 07.01.2015 והחלטתי מיום 08.01.2015, לפיה הועברה הבקשה לתגובת ב"כ התובעת, נצפו במערכת "נט המשפט" על ידי ב"כ התובעת, ביום 13.01.2015, בשעה 18:20.

דיון והכרעה

1. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א), עוסקת בביטול החלטה על פי צד אחד:

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.

בע"א 2201/07 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (02.02.2009) חזר ביהמ"ש על ההלכה לעניין ביטול פסק דין, או החלטה כבענייננו, בהתאם לתקנה 201 לתקסד"א:

"לא אחת נפסק כי שני המבחנים העיקריים הצריכים למקרה בו ניתן פסק דין בהעדר צד ואותו הצד מבקש לבטל את פסק הדין בהתאם לתקנה 201 הנ"ל, הינם: סיכויי ההצלחה של תביעת (או הגנת) המבקש במידה שיבוטל פסק הדין והסיבה אשר בגינה לא הופיע המבקש לדיון מלכתחילה. ביחס למבחן השני יש לבחון האם המבקש לא הגיע לדיון מחמת זלזול בבית המשפט או מחמת "צירוף נסיבות אומלל", אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו."

(שם, עמוד 7).

1. בוא ביהמ"ש לבחון בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, עליו לבחון בשלב הראשון ההסבר של בעל הדין למחדל ובשלב השני את נפקות ביטול ההחלטה על הצדדים לרבות המשמעות הציבורית, אם קיימת, לביטולה של ההחלטה. כך למשל נקבע בע"א 3844/06 שלגל נכסים והשקעות בע"מ נ' עירית תל אביב (27.09.2006):-

"לצורך בחינת תוצאותיו של מחדל דיוני יש לבחון את מכלול האינטרסים המעורבים בעניין (ראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית, פ"ד נב(3) 625). בקשה מסוג זו שלפני תתקבל מקום בו מתברר שלמחדליו של המבקש יש הסבר מניח את הדעת, כאשר לצורך כך נבחן הן הסברו של המבקש למחדל, הן השלכת קבלת הבקשה על בעל הדין שכנגד והן השלכת הבקשה על אינטרס הציבור. בבחינת הבקשה אף יש להתחשב בכך שסמכות הרשם לדחות הליך בשל אי הפקדת ערבון אינה סמכות שגרתית ויש לעשות בכלי זה שימוש רק כשהנסיבות מצדיקות זאת (ראו: ע"א 2237/01 טיראן עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1), 865)".

(שם, עמוד 2).

1. זאת ועוד, החלטה שניתנה במעמד צד אחד, תבוטל לבקשת צד לפי תקנה 201 לתקסד"א, בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש. עסקינן בסמכות רחבה לפיה יכול ביהמ"ש לקבוע כי ההחלטה תבוטל תוך הטלת סנקציות כדוגמת הוצאות. ראה לעניין זה, את שנקבע ברע"א 4837/14 יואב אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ (21.10.2014), (להלן: "פרשת אסולין"):

"הסמכות להצבת תנאים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה היא סמכות רחבה, אשר עשויה לכלול הטלת הוצאות ללא קשר עם תוצאות ההליך (זוסמן, 741), וגם הוראה על ביטול חלקי של פסק הדין (רע"א 10475/05 עיריית קרית אתא נ' קופת חולים כללית (26.12.2005) פסקה ד; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת-עשרה, 2013), 679) ועוד תנאים. ... בעניין זה יש לזכור, כי בתי המשפט נוהגים ברוחב לב בבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה, גם כאשר הראה מבקש הביטול הצדקה דחוקה לכך, וזאת מחמת חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והמגמה ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט (בר"ע 88/72, אברהם אורן נ' דניאל מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 773 (1972); רע"א 10292/01 סופר זול קינן את ביזמן בע"מ נ' ירמיהו עיני חברה לבניה בע"מ (2.6.2002) פסקה 4(ב)). ... על אף שיקול הדעת הרחב שניתן לבית המשפט, הרי שצריכה להיות כאמור זיקה בין התנאים הללו לבין ההחלטה או פסק הדין שביטולם התבקש, באופן המשמר את זכויות הצדדים. על בית המשפט להתחשב בפגיעה שנגרמה לצד שזכה זה מכבר בדין, וכעת בוטל פסק הדין לזכותו, ומנגד – בהצדקה הקיימת לביטול פסק הדין והאם הדבר נובע מאשמת מבקש הביטול (לעניין זה ראו זוסמן, 741 ה"ש 61, שם נאמר אפילו לעניין הטלת הוצאות, כי אין לקבען כתנאי אלא אם כן קיימות נסיבות המצדיקות את הדבר)."

(שם, פסקאות 14, 16, עמ' 6-8).

עולה כי הנטייה תהא לקבל בקשת צד לביטול פסק דין או החלטה, על פני דחייתה, גם אם ההצדקה שהעלה בבקשתו דחוקה היא, זאת נוכח זכות הגישה לערכאות.

1. בפרשת אסולין, נדונה בקשת ערעור על החלטה אשר כרכה החלטתה בדבר בקשה לביטול פסק דין, בהחלטה על מתן סעד זמני. נקבע כי ביהמ"ש המחוזי, נדרש היה לפצל הדיון שכן אין לדון בבקשה למתן סעד זמני, כהפקדת ערובה, ביחד עם ההחלטה בבקשה לפי תקנה 201 לתקסד"א. מכאן כי אם תתקבל הבקשה שלפני, יהיה על התובעת להגיש תגובתה לבקשה לדחיית התביעה על הסף ולחילופין להפקדת עירבון להבטחת הוצאותיה של הנתבעת, ועל ביהמ"ש יהיה לדון בבקשה כאמור, כבקשה עצמאית שאינה קשורה ואינה כפופה לבקשה המונחת לפני. (ראו פרשת אסולין, פסקה 15, עמוד 7).
2. לעניינו, לטענת ב"כ התובעת לא התעלם מהבקשה ומהחלטת ביהמ"ש, אלא לא ידע עליהן. לטענתו, גילה על קיומן רק כאשר שניתנה החלטת ביהמ"ש לעניין הפקדת הערובה, אז הוגשה הבקשה המונחת לפני. יוער כי ממחשב ביהמ"ש עולה כי החלטתי מיום 8 ינואר 2015, גם שוגרה בפקס למשרד ב"כ תובעת ביום 8 ינואר 2015 וכן נצפתה ב"נט המשפט" על ידי משרד ב"כ התובעת ביום 13 ינואר 2015. ב"כ התובעת לא הבהיר טענתו ונמנע מלנמק לעניין זה. כך גם ב"כ הנתבעת לא הציג אישור על מסירת הבקשה בהתאם לנדרש. לפיכך, בכדי שלא לפגוע בזכות התובעת לגישה לערכאות וכדי שלא לחרוץ גורלו של התיק בשל התנהלות בא כוחה, שוכנעתי כי עלי לבטל החלטתי בדבר הפקדת ערובה ולשמוע טענות התובעת לעניין זה.
3. יוער כי אני מודעת לטענת הנתבעת לכך שהתביעה התיישנה ולעמדתו של פרופ' דודקביץ בחוות דעתו. אולם, לגופו של עניין לבחינת טענות ההתיישנות, יש לבחון גם טענות עובדתיות. לעניין זה, יש לדון בבקשה להפקדת עירבון, תוך מתן אפשרות לב"כ התובעת להשמיע טענותיו והסתייגויותיו מהפקדת ערבון.

לפיכך, אני מורה על ביטול החלטתי מיום 16.02.2015. אני מחייבת את התובעת בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ש"ח, ללא קשר לתוצאות ההליך, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. אוסיף לעניין ההוצאות והתנהלות התובעת כי לצערי התובעת "מושכת" את ניהולו של ההליך, מעכבת את קידומו ומונעת בהתנהלותה את סיומו והדבר עולה מהחלטות ביהמ"ש שניתנו לאורך השנים.

עד ליום 28 מאי 2015, יגיש ב"כ התובעת תגובה לבקשה להפקדת ערובה, הנתבעת תשיב לתגובה בהתאם לתקנות. מובהר כי הבקשה תידון בכפוף לתשלום ההוצאות שפסקתי כאמור. לא ישולמו ההוצאות תוותר ההחלטה על כנה על כל המשתמע בשינויים המחויבים לעניין העדר הפקדה.

תז"פ ליום 15.6.2015 למתן הנחיות.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ה, 26 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.