לפני בקשה מטעם הנתבעת להורות על דחיית התביעה ועל חיוב הנתבעת בהוצאות.

1. התובעת, ילידת 1964, נפגעה בהתאם לנטען ביום 13.05.2001, עת צעדה בגן ציבורי בשטחה של הנתבעת, עיריית הרצליה, אשר היה נתון באותה העת תחת עבודות שיפוץ, מעדה בשל מכשול ונפלה.
2. בראשית ההליך ביקשה הנתבעת כי שאלת ההתיישנות תוכרע ראשית ורק לאחריה שאלת האחריות ושאלת גובה הנזק. התובעת הסכימה לכך ונקבע מועד לישיבת הוכחות. כיוון שבאותו שלב טרם מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, נדרש להופיע ולהיחקר מומחה התובעת, אולם עלה כי הנ"ל לא זומן לדיון שנקבע. לפיכך, המשיך התיק להתנהל בדרך של הגשת חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת ולאחר מכן מינויו של פרופ' דודקביץ כמומחה מטעם ביהמ"ש.
3. כאמור, לאור הפערים בין חוות הדעת הרפואיות בתחום האורתופדי, הורתי על מינויו של פרופ' דודקביץ כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נכות בשיעור 53.25% בגין מצב לאחר חבלה ביד ימין שהתפתח לכתף קפואה המלווה בהגבלת תנועה קשה ביד ימין (35%) ובשל תסמונת כאב כרוני בגף עליון ימני (30%).
4. הצדדים שיגרו למומחה שאלות הבהרה ובין היתר נשאל המומחה האם נכון שכל השלכת הפציעה הנדונה, באו לידי ביטוי במהלך השנה הראשונה לאחר התאונה. פרופ' דודקביץ השיב על שאלה זו בחיוב.
5. בראי תשובתו של פרופ' דודקביץ לשאלות ההבהרה, שבה וטענה הנתבעת כי התביעה התיישנה בנימוק כי אף אם הנזק התגלה רק בשנת 2002, כטענת התובעת, הרי שהתביעה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2009.
6. התנהלות התובעת ובא כוחה לכל אורך ההליך, עיכבה את קידומו של ההליך עד כדי עינוי הדין כלפי הנתבעת ובאי כוחה וזלזול מוחלט בהחלטות בית המשפט. לעניין זה אציין את העובדה כי לצורך בדיקת התובעת על ידי מומחה מטעם הנתבעת, תואמו עם התובעת 4 מועדי בדיקה, שכן היא מאנה מלהתייצב בשלושת המועדים הראשונים שנקבעו. עוד, לישיבת ההוכחות שנקבעה לצורך דיון בשאלת ההתיישנות שעומדת בבסיס טענת הנתבעת, לא זימן ב"כ התובעת את המומחה מטעמה, ד"ר דרור רובינסון. בנוסף, חוות דעתו של פרופ' דודקביץ התעכבה בשל כך שהתובעת לא מילאה אחר בקשתו של המומחה להעביר לידיו צילומים. כך במכתבו של המומחה מיום 04.05.2014 – "ביום 04.11.2013 ביקשתי צילומים כדי שאוכל להשלים את חוות הדעת. נשלחה תזכורת ביום 26.01.2014. עדיין לא קיבלתי הצילומים אותם ביקשתי". בהחלטתי מיום 12.05.2014 הורתי כי ב"כ התובע יטפל בעניין כנדרש וכן ביקשתי תגובתו. משזו לא ניתנה ומשחוות הדעת טרם הוגשה, ניתנה החלטתי מיום 22.05.2014 לפיה זימנתי ב"כ התובעת לישיבת תזכורת. רק בחודש יוני נזדעק ב"כ התובעת וביקש לבטל ישיבת התזכורת בטענה כי התובעת ביצעה את הצילומים הנדרשים ואלו יועברו למומחה בהקדם. ביום 08.06.2014 ניתנה החלטתי לפיה על התובעת היה להעביר תוצאות הבדיקות שערכה בתוך 10 ימים. ביום 11.08.2014 הוגשה חוות דעתו של פרופ' דודקביץ.
7. כאמור, לאחר קבלת חוות הדעת, נשלחו לפרופ' דודקביץ שאלות הבהרה ומאחת מתשובותיו עלה כי לדידו השלכת הפציעה הנדונה, קרי השבר, הפגיעה בכתף ותסמונת הכאב באו לידי ביטוי במהלך השנה הראשונה שלאחר התאונה. לפיכך, שבה הנתבעת על טענתה כי התביעה התיישנה והגישה בקשה לדחיית התביעה ולחילופין להורות על הפקדת ערובה על ידי התובעת. בהחלטתי מיום 8.1.2015 הועברה הבקשה לתגובת ב"כ התובעת בהתאם לתקנות. משהתובעת ובא כוחה שוב התעלמו מהחלטת ביהמ"ש ולא הגיבו לבקשה, ניתנה החלטתי ביום 16.2.2015 על הפקדת ערובה, בסך של 25 אלף ש"ח. לאחר שניתנה ההחלטה כאמור, ביקש ב"כ התובעת את ביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד כיוון שלא היה מודע לכך שניתנה וכי היה עליו להגיב על הבקשה. מעיון במערכת "נט המשפט" עלה כי ב"כ התובעת עיין בהחלטה במערכת הממוחשבת בתאריך 13.01.2015. כיוון שמדובר היה בהחלטה שניתנה ביום 08.01.2015, הרי שהיה בידיו זמן מספק על מנת לנסח תגובה או למצער להגיש בקשה לארכה למתן תגובה.
8. עם-זאת וכדי שלא לגרום לנזק לתובעת, ביום 26.4.2015 קיבלתי הבקשה לביטול ההחלטה להפקדת ערובה אולם הוריתי כי התובעת תישא בהוצאות הבקשה, בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום וכתנאי לביטול ההחלטה. כן, נתתי אורכה לתובעת להגיב לבקשה להפקדת ערובה וזאת עד ליום מיום 28.05.2015. התובעת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו וגם לא הגיבה לבקשה להפקדת ערובה.
9. ביום 2 יוני 2015 עתרה הנתבעת לדחיית התביעה, משלא שולמו ההוצאות וגם לא הופקדה הערובה. בו ביום הוגשה על ידי ב"כ התובעת בקשה להארכת מועד לתשלום ההוצאות. בהעדרי ניתנה על ידי כב' השופט לימור רייך החלטה הדוחה את הבקשה ומפנה לקיום החלטתי לעיל מיום 26 אפריל 2015.
10. ביום 1 יולי 2015 עתרה הנתבעת בבקשה חוזרת לדחיית התביעה על הסף. בהחלטתי קבעתי כי על התובעת להשיב לבקשה עד ליום 8 יולי 2015. תגובה לא הוגשה. התנהלות מזלזלת זו הגיעה לכדי כך שביום 09.07.2015 הודיע ב"כ התובעת כי אינו מייצג עוד את התובעת בשל כך שהקשר עמה אבד. בקשתו נדחתה בהתאם לתקנה 473(ב) לתקנות סד"א, כן ניתנה לו שהות להמציא פרטי התקשרות על התובעת וזאת עד ליום 15 אוגוסט 2015. גם מהחלטה זו התעלם ב"כ התובעת. עד היום לא שולמו ההוצאות, לא הופקדה הערובה ולא נמסרו פרטי התקשרות עם התובעת.
11. לפיכך, הגישה הנתבעת בקשתה העומדת לפני כעת, להורות על דחיית התביעה ולחילופין להורות על מחיקת התביעה תוך קביעת תנאים לחידושו של ההליך, במידה ויתבקש.
12. התנהלות התובעת ובא כוחה המתוארת מעלה, עולה כדי זלזול מוחלט ובוטה בהליך המשפטי, בצד שכנגד ובבית המשפט. ב"כ התובעת והתובעת התעלמו מהחלטות בית המשפט פעם אחר פעם כפי שפורט בהרחבה.
13. לפיכך, ואחרי שניתנו לתובעת אין ספור אורכות ו"הזדמנויות" לפנים משורת הדין, אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה. אני מחייבת את התובעת בהוצאות ההליך, בראי הבקשות, הדיונים, חוה"ד וההוצאות שנדרשה הנתבעת לשאת בסך של 25,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ה, 27 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.