1. ביום 1.8.16 ניתן פסק דיני בתביעות שהוגשו על ידי הצדדים, בהמשך לביצוע עבודות

בניה על ידי התובעת בבית הנתבעים.

בפסק הדין חויבו הנתבעים לשלם לתובעת סך של 158,049 ₪ וכן מע"מ.

2. התובעת הגישה ערעור על פסק דיני זה במסגרת ע"א 27985-10-16. בפסק הדין שניתן בדיון שהתקיים ביום 20.3.17 נקבע כי אין מקום להתערב בקביעות פסק הדין קמא, למעט שאלת החיוב בהפרשי הצמדה וריבית שלא נדונה. על כן נקבע יש מקום להשיב פסק הדין לצורך השלמתו בענין זה וכן יתייחס בית המשפט לטענות המערערת באשר לחיובים וזיכויים בסכום המע"מ בתחשיב. עוד נקבע שבית המשפט יוכל להחליט לפי שיקול דעתו האם יש מקום לקיים דיון או להסתפק בקבלת טיעוני הצדדים.

3. בהמשך להחלטה זו קבעתי שהצדדים יגישו סיכומיהם בשאלות אלה.

4. דיון והכרעה:

בכל הנוגע לחיוב בריבית והפרשי הצמדה, אכן היה יש מקום להוסיף לסכום שנפסק לטובת התובעת הפרשי הצמדה וריבית שיחולו מיום הגשת התביעה ואילך. איני יכולה לקבל טענת התובעת שיש לחשב המועד משנת 1999 שכן בפסק דיני התייחסתי לקביעות מומחה בית המשפט שניתנו לאחר מכן, ואף לסכומים בגין עוגמת נפש.

5. עם זאת אציין שבהתאם להחלטתי מיום 20.3.17 היה על הצדדים להגיש סיכומים קצרים שלא יעלו על שני עמודים בענין זה. על התובעת היה להגיש סיכומיה עד ליום 7.4.17. התובעת לא עשתה כן, ובאת כוחה ביקשה להאריך המועד להגשת התגובה, כך עשתה ביום 6.4.17. אף ביום 4.7.17 הגישה בקשה נוספת לארכה. בהחלטתי קבעתי שאין זו ארכה ראשונה הניתנת לה ועל כן ניתנת לה ארכה אחרונה עד ליום 20.7.17. גם במועד זה לא עמדה התובעת ושוב הגישה מספר בקשות לארכה להגשת תגובתה. הארכות נומקו בעומס המוטל על כתפי ב"כ התובעת. בסופו של יום ביום 10.2.18 הודיעה באת כח התובעת על התפטרות מייצוג.

לאור התנהלות זו של התובעת במועדים בהם היתה מיוצגת, איני סבורה שיש להטיל על כתפי הנתבעים חיובי ריבית מהתקופה שבין 7.4.17 ל- 10.2.18 שכן, התובעת היתה מיוצגת, נציגה נכח בדיון שהתקיים בערעור. משכך ניתן היה להגיש התגובה הקצרה באשר לחיובי הריבית והפרשי הצמדה ולא לדחות המועד ולגרום להוצאות נוספות לנתבעים.

על כן יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום 7.4.17. ממועד זה ועד ליום 10.2.18 יש לחשב הפרשי הצמדה בלבד. ממועד 10.2.18 ועד התשלום בפועל יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית.

6. בכל הנוגע לחיובי המע"מ איני יכולה לקבל חישובי התובעת. בפסק דיני נקבע במפורש שהסכום שעל הנתבעים לשלם הינו 158,049 ₪ וכן מע"מ, כאשר סכום זה נובע מהסך הכולל של העבודות בגובה 376,635 ₪ וכן מע"מ, בניכוי הסך ששולם על ידי הנתבעים – 214,000 ₪ כולל מע"מ, כאשר מסכום זה יש להפחית את הסכום שקבע המומחה בגין הליקויים ואף עוגמת נפש. בית המשפט בערעור קבע שאין להתערב בממצאי פסק הדין. חישובי התובעת כעת הינם למעשה ערעור על פסק דיני, ועל הקביעות בו ומשכך איני יכולה לקבל חישובים אלה.

7. הצדדים ימציאו פסיקתא לחתימה לאור קביעותי לעיל תוך שבעה ימים מהיום.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ט , 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.