לפניי בקשת יורשות המנוח אילן מזרחי ז"ל, להורות על סילוק התובענה על הסף בהעדר עילת תביעה כנגדם.

התובעת – המשיבה 1 הגישה תביעה כנגד עיזבון המנוח ומר שרון מזרחי –המשיב 2, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 16.1.08. האחרון, הגיש הודעת צד שלישי כנגד המנוח, מנורה חברה לביטוח בע"מ ומר תומר תשובה סוכן ביטוח.

לטענת המבקשות, בעת שניתן צו הירושה, הם לא ידעו על החוב הנטען נשוא התובענה וממילא לא ניתן לחייבן יותר מערכו של העיזבון.

עוד נטען כי אחריות היורשות הנה כדי שוויו של כל העיזבון בזמן חלוקתו, לא ניתן לחייבן ביתר והמנוח לא הותיר אחריו כל זכות או כספים לבד מחובות רבים. בהעדר יתרה בעיזבון, נטען לא קמה עילת תביעה כנגד המבקשות והותרתן בחזית המריבה גורמת להן סבל רב ללא תכלית.

המשיבה 1 מתנגדת לבקשה. לטענתה, המנוח הוא זה שנהג ברכב הפוגע וקיימת יריבות ישירה בינה לבין עיזבונו ויורשותיו. עוד טוענת המשיבה 1 שבירור היקף העיזבון הוא לבדיקה במסגרת הליכי הוצאה לפועל ולאחר הכרעה בשאלת האחריות והחלוקה בין הנתבעים – המנוח ומעסיקו.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין - נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

לא בנקל יעתר בית המשפט לסעד דרסטי של סילוק תביעה על הסף והעדפה היא ליתן הכרעות במחלוקות לאחר דיון ממצה לגופן.

כידוע:

"... בית המשפט מורה על סילוק תובענה על הסף רק מקום שאם תתברר התובענה עד תומה, לא יקבל התובע בסיומו של ההליך המשפטי את הסעד אותו תבע. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם תידחה תביעה על הסף, ומקום שמתעוררת האפשרות כי לאחר הצגת מלוא מסכת הראיות, יקבל בית המשפט את התובענה, והתובע יזכה בסעד המבוקש בכתבי הטענות, ימנע בית המשפט להורות על סילוק התובענה, על מנת שלא לחסום דרכו של תובע, וליתן לו יומו בבית המשפט, בהיות זכות הגישה לערכאות זכות חוקתית. היותה של זכות זו זכות חוקתית, הביאה את בתי המשפט להכיר בכך שתפקידו של בית המשפט הוא להכריע בסכסוכים, ועל כן, בקשות לדחיית תובענה על הסף ייענו במשורה, על מנת שלא לגרום לעיוות דין. נעילת שערי בית המשפט בפני תובע, תעשה מטעמים כבדי משקל בלבד" (ר' בש"א (ת"א) 23265/04 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' עזבון המנוחה זלקסונוב (13.5.07) והאזכורים שם).

סברתי כי קיימת עילת תביעה כנגד המבקשות- היורשות. בחינת היקף חיובן, אם בכלל, תיעשה לאחר הכרעה בשאלת האחריות ולאו דווקא במסגרת הליך זה.

עילת התביעה כנגד עיזבון המנוח קמה לתובעים מכוח סעיף 19 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ט -1968 שזוהי לשונו:

"נפטר אדם - כל עילות תביעה בשל עוולה שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמוד בעינן, בכפוף להוראות סעיף זה, לטובת עזבונו או נגד עזבונו, הכל לפי העניין".

סעיף 1 בחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), קובע כי: "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" ויפים לעניין זה הדברים כפי שנקבעו בע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי, פ"ד כא(2) 638 (1967), לאמור:

"גם על משמעותו של סעיף 1642 למג'לה כבר עמדנו בכמה פסקי-דין. על אף לשון המחוקק, כי יורש יכול לעמוד בדין "לזכותו של המת ולחובתו", לא המת הוא בעל דין, אלא היורש, וסעיף 1642 הנ"ל משמש רק מכשיר המאפשר לאדם לתבוע את היורש או את היורשים מבלי לפרש בשמם..." (ר' גם רע"א עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (28.5.12)).

חובות המנוח הנם חלק מן העיזבון כמו גם זכות התביעה כנגדו (ר' ש. שילה פירוש לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (סעיפים 1-55) (1992)).

אכן, קיימת חשיבות למסת הרכוש שהניח אחריו המנוח (ר' רע"א 6590/10 לעיל; שאול שוחט, מנחם גולדברג ויחזקל פלומין דיני ירושה ועיזבון 9-12 (מהדורה שישית מורחבת ומעודכנת, 2005). אולם, אין בכוחה של קביעה זו כדי לקבל, כבר כעת, את הטענה משמע לא קמה עילה כנגד המבקשות ובאופן המצדיק קבלת בקשתן.

בשלב זה, לא ברור דיו שווי העיזבון ולא הוגשה בקשה למתן צו ניהול העיזבון בפשיטת רגל כהוראות סעיפים 202-208 בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש].

מן המקובץ ומשקיימת עילת תביעה כנגד היורשים – דין הבקשה להידחות. המבקשות תפעלנה בניסיון לגבש נתונים לבחינת שווי העיזבון על מנת לייעל ולפשט את הדיון.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......