צד ג' שרית שושני

1. רקע עובדתי ודיוני:
2. התובע (להלן: התובע או המל"ל) הגיש תביעת שיבוב זו כנגד הנתבעת, איי. די. איי ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבטחת) בגין גמלאות שהוא שילם וישלם לגב' שרית שושני, אשר נפגעה בתאונת דרכים (להלן: הנפגעת). הנתבעת מצדה הגישו כנגד הנפגעת הודעה צד ג' בה עתרה לחייב את הנפגעת לשפות ו/או לפצות את הנתבעת בכל סכום שבו תחוייב.
3. תובענה זו הוגשה ונפתחה ביום 22/3/10 בבית משפט השלום בירושלים. ביום 26/12/13 הורה המותב בפניו התנהל התיק, על העברת התובענה לבית משפט זה, לאחר שקיבל את טענת הנתבעת להעדר סמכות מקומית.
4. אין מחלוקת כי הנפגעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 6/4/03 (להלן: התאונה). בעקבות התאונה, הגישה הנפגעת כנגד המבטחת תובענה לפיצוי בגין נזקיה (ת.א.(שלום-ת"א) 60852/03). המומחה שמונה על-ידי בית המשפט בתיק לבחינת נכותה של הנפגעת (ד"ר אהרון צ'צ'יק) כתוצאה מהתאונה, קבע את נכותה הצמיתה של הנפגעת בשיעור 51% .

במסגרת אותו הליך הגיעו הנפגעת והמבטחת להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 19/3/06.

1. ב"שטר הפיטורין והסכם סופי מלא" שנחתם ביום 14/3/06 נקבע כי סכום הנזק של הנפגעת בגין התאונה (לפני ניכויים) יעמוד על סך של 933,282 ₪. מאחר ובמועד בו נחתם הסכם הפשרה, הנפגעת פנתה למל"ל בתביעה לגמלת נכות ונקבעה לנפגעת דרגת נכות זמנית בלבד, הוסכם כי יעוכב בידי המבטחת סך של 537,647 ₪ בגין גמלאות אלה, לעבר ולעתיד, בשלב זה (להלן: הסכום המעוכב). סך של 395,635 ₪ שולם לנפגעת בסמוך למועד החתימה על הסכם הפשרה. כן, התחייבה הנפגעת להמשיך המיצוי ההליכים במל"ל "בתום לב ובדרך מקובלת".

בנוסף, נקבע כי לאחר שתיקבע לנפגעת דרגת נכות צמיתה על-ידי המל"ל, ייערך חישוב לגבי סכום הגמלאות הכולל (ששולם לנפגעת עד אותו שלב ושישולם לה בעתיד); באם יימצא כי הסכום ששולם וישולם על-ידי המל"ל לנפגעת יהיה נמוך מהסך המעוכב – ישולם לנפגעת ההפרש; באם יתברר כי הסכום ששולם וישולם על-ידי המל"ל לנפגעת עולה על הסכום שעוכב, הנפגעת תשיב למבטחת כל סכום מעבר לסך הנ"ל.

1. ביום 1/6/06 נקבעה נכותה הצמיתה של הנפגעת במל"ל בשיעור 24%, ועל רקע זאת נערכה ביום 22/11/06 חוות דעת אקטוארית, אשר בעקבותיה שילמה המבטחת לנפגעת סך נוסף של 223,369 ₪.
2. הסך הכולל אשר שולם על ידי המבטחת בגין התאונה עמד על 619,004 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ).
3. לאחר החתימה על הסכם הפשרה ותשלום הפיצוי מצד המבטחת לנפגעת, הגישה הנפגעת בקשה להחמרת מצב במל"ל. בהתאם להחלטת הועדה הרפואית מיום 17/1/10 נקבעה לנפגעת נכות צמיתה בשיעור 60% החל מיום 1/1/10 (תוך הפעלת תקנה 15 במחצית).
4. בזמנים הרלוונטיים לתאונה היה בתוקף הסכם משנת 1979 בין המל"ל לבין חברות ביטוח שונות. מטרתו של הסכם זה היה לצורך ייעול ההתדיינות בין המל"ל למבטחות, בכל עת שנפגע בתאונת דרכים זכאי לגמלה מהמל"ל עקב פגיעתו, כשזו מקימה למל"ל זכות תביעה כלפי מבטחת השימוש (להלן: הסכם השיבוב). הסכם רב שנים זה בוטל בשנת 2009.
5. ביום 23/2/10 פנה המל"ל אל המבטחת ב"דרישה לפיצוי עפ"י סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). סך דרישת הפיצוי בגין הגמלאות ששולמו וישולמו על ידי המל"ל לנפגעת בגין התאונה, הסתכמו באותה דרישה בסך של 809,879 ₪ - כלל התגמולים ששולמו וישולמו לנפגעת בגין התאונה. יצוין כי הדרישה הכספית התבססה על סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ולא על שיעור חבותה של המבטחת על-פי הוראות ההסכם השיבוב. כחודש לאחר משלוח הדרישה, הוגשה התביעה דנן.
6. תמצית טענות הצדדים:
7. בכתב התביעה עתר המל"ל לחיוב המבטחת מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי לשפותו בסכום הגמלאות אשר שולם וישולם לנפגעת העומד על סך כולל של 809,578 ₪.

כן, נטען כי במידה וייקבע כי על התאונה חל הסכם השיבוב, אזי על-פי הוראותיו, המל"ל זכאי לשיבוב בגובה של 55% (לאור זאת שהנפגעת הייתה הנהגת ברכב) וכן לתוספת ריבית הסכמית כמפורט בסעיף 6 להסכם החל ממועד הדרישה של המל"ל (23/2/10).

בפתח סיכומיו הבהיר ב"כ התובע כי עילת התביעה הצטמצמה רק לעילה מכוח הסכם השיבוב, בין היתר לאור ההתפתחות שחלה בפסיקה כאשר הפנה לכך שכתב התביעה מלכתחילה צפה אפשרות זו.

לטענת המל"ל, משעה שתביעתו מושתתת על הסכם השיבוב, הרי שהיא אמורה להיות מסולקת בכל מקרה, כשהמחלוקות המתנהלות בין המבטחת לנפגעת לגבי פרשנות הסכם הפשרה, אינם רלוונטיים. די בכך שהמל"ל הוכיח כי שילם וישלם לנפגעת תגמולים בעקבות התאונה וכן שהנתבעת הייתה המבטחת של הרכב במועד הרלוונטי, כדי לחייב את האחרונה בפיצוי המל"ל.

מכאן יוצא, שהטענה היחידה שיש לבחון היא האם היה על המל"ל היה לבצע זקיפה על-פי הוראות סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. בעניין זה נטען כי לא עלה בידי המבטחת להוכיח את התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה בסוגיה זו, ושלאורם נבחנת הזכות או החובה להפעלת הזקיפה. כך, בין היתר, הן בהסכם הפשרה והן מגישתה הנלמדת של הנפגעת עצמה, לא נלמד כי ויתרה במפורש על גמלאות המל"ל. כן, יש לראות את המנגנון שנקבע בהסכם הפשרה בעניין התוספת או ההפרש שיהיו תלויים בגמלאות המל"ל, במנגנון "עוקף זקיפה".

בנוסף, נטען כי בנסיבות המקרה דנן, אין מקום לשלול מהמל"ל את הריבית ההסכמית שנקבעה בהסכם השיבוב. התכלית שעמדה מאחורי הוספת סעיף זה להסכם השיבוב הייתה הרצון לחסוך התדיינות וניהול הליכים משפטיים וכן לדרבן את המבטחות לשלם למל"ל את הסכום הנתבע בתוך פרק זמן קצר. סוגיית הריבית הינה אמנם נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אולם בנסיבות תיק זה אין כל הצדקה שלא להחיל את הריבית.

ב"כ המבטחת הבהירה בסיכומיה כי טענתה העיקרית הינה שהיה על המל"ל להפעיל את סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי לזקיפת הגמלאות ששילם לנפגעת. ב"כ המבטחת הפנתה אף היא לפסיקה בעניין זה, וביקשה להבהיר את העיקרון שעליו חזרו מספר פעמים לפיו יש לשמור על מטרת הפיצוי בדיני הנזיקין – תשלום לניזוק בעד הנזק שנגרם לו והשבת המצב לקדמותו ולא הענשת המזיק והצבת הניזוק במצב טוב יותר.

משעה שהמבטחת ניכתה בהסכם הפשרה במקרה דנן את כל גמלאות המל"ל שהיו ידועות לה באותה עת, הרי שתביעת המל"ל מנוגדת לחובת תום הלב המוגברת שמוטלת עליה כרשות ציבורית ועל כן היה עליה להפעיל את סעיף 329 לחוק. הדברים נכונים במיוחד שעה שהמל"ל ידע כי המבטחת פיצתה את הנפגעת לפי שיעור נכות של 51% כפי שנקבע בחוות הדעת של ד"ר צ'ציק שהייתה מונחת בפניו.

לעניין מבחני הפסיקה לעניין הפעלת סעיף 329, נטען כי מקריאת הסכם הפשרה, אי אפשר שלא ללמוד על כך שבזמן אמת, הנפגעת הבינה והייתה צריכה להבין שהיא לא יכולה לפעול מול המל"ל לקבלת קצבאות בסך העולה על 537,647 ₪. משעה שהיא פנתה למל"ל ותביעתה להחמרה הוכרה, היה עליה לבקש בעצמה מהמל"ל להפעיל את סעיף 329 לחוק, ולא להגיע לידי מצב שבו היא מקבלת כפל פיצוי. בנסיבות אלה, אף יש משום עשיית עושר ולא במשפט שעה שיש לראות את הנפגעת כמי שזכתה בטובת הנאה החורגת מההסכם.

לעניין הריבית ההסכמית נטען כי לבית המשפט יש יכולת ורשות להתערב בשיעורם, ובנסיבות התיק מתקיימת הצדקה להתערבות. בכל מקרה, נטען כי ככל שיימצא כי מקום לחייב את המבטחת בה, המועד שממנו יש לחייב הינו מועד מתן ההחלטה בעניין הסמכות המקומית שניתנה ביום 29/12/13 על ידי המותב הקודם.

1. לטענת הנפגעת (צד ג' כאמור) המחלוקת אודות הפעל סעיף 329 לחוק רלוונטית רק למערכת היחסים שבין המל"ל למבטחת ואינה צריכה להשפיע על הנפגעת, כשבכל הקשור לתחולתו של אותו סעיף על מערכת היחסים שבין צד ג' לבין במל"ל, הרי שהיא צריכה, אם בכלל, לדון בבית הדין לעבודה מכוח סמכותו הייחודית. הוא הדין לעניין הריבית ההסכמית שקבועה בהסכם השיבוב שאין לחייב בה את הנפגעת, במיוחד בשעה שהמבטחת הייתה יכולה וצריכה להקטין את נזקה ולשלם את דרישת המל"ל גם תחת מחאה.

הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים נועד להביא את ההליכים בין הנפגעת למבטחת לסיומם, כאשר לאחר ביצוע ההתחשבנות עם קביעת הנכות הצמיתה של הנפגעת באמור בסעיף 5 להסכם, "הצדדים מתגרשים" וכל צד הולך לדרכו. ידוע לכל כי ההליכים המל"ל אינם סופיים, ולוּ רצתה המבטחת למנוע מהנפגעת למצות בעתיד תביעה להחמרה, הרי שהיא הייתה יכולה לעגן זאת ברחל בתך הקטנה בהסכם הפשרה.

כן, נטען כי אין מקום לביצוע חישוב מחדש, כל אימת שההליכים במל"ל השתנו, שכן לעולם לא יהיה לדבר קץ. אין גם כל הוראה בהסכם הפשרה שההתחשבנות בין הצדדים צריכה להתבצע לאחר 7 שנים עם תום תקופת ההתיישנות של המל"ל, ואף התנהלותה של המבטחת לא מלמדת על כך שחשבון סופי ייערך בתום 7 שנים אלא כאמור לאחר קביעת הנכות הצמיתה; הראיה לכך שהיא עצמה ערכה את החישוב במועד זה ושילמה את ההפרש.

כן, נטען כי בחירת מועד הגשת הבקשה להחמרה במל"ל מצד הנפגעת, נבעה על רקע זאת שמצבה הוחמר באותה עת בעקבות ניתוחים שעברה, ואם הנפגעת הייתה נמנעת מלפנות למל"ל, ניתן היה לשלול את זכאותה רטרואקטיבית. כן, באותו מועד לא היה עליה כל איסור לפנות למל"ל בבקשה להכרה בהחמרה, לרבות איסור מפורש בעניין בהסכם הפשרה.

1. דיון והכרעה:

ג.1. מישור היחסים שבין המל"ל למבטחת:

1. המל"ל יכול לבסס את תביעתו לחזור אל המזיק, מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי או מכוח הסכם השיבוב שנערך בינו לבין חברות הביטוח ואשר נועד להסדיר השבת התגמולים המשולמים על ידי המל"ל לניזוק בשל תאונת דרכים (ר' רע"א 5123/10 ילנה זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (21/8/12).
2. תביעת המל"ל מכוח ההסכם (וכזו היא התביעה שלפנינו לאחר התפוגגות אי הבהירות בעניין), נסמכת על ההסכמים שנחתמו בין חברות הביטוח לבין המל"ל. התכלית שעמדה בבסיס הסכמים אלה כאמור, נועדה לייעל את הליך השיפוי בדרך של קביעת הסדר מוסכם כללי מראש, ולהביא לפתרון מחלוקות עתידיות בין הצדדים, ולהגיע להסכמה מראש כדי לחסוך התדיינויות בעתיד בכל תביעה ותביעה בנפרד (ר' ד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח [פורסם בנבו] (5/6/06).
3. סעיף 3 להסכם השיבוב מורה כי על חברות הביטוח לפצות את המל"ל, מקום בו:

"שילם או משלם המוסד - על פי הוראות החוק - גמלאות לנפגע בתאונת דרכים ... והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השימוש בכלי הרכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע [...]

1. כאשר הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב – 55% מסכום התביעה."

(ר' סע' 3 להסכם, צורף במסגרת נספח א' לתיק המוצגים של המל"ל).

1. סך התגמולים ששולמו וישלומו על ידי המל"ל לנפגעת עומד על סך של 809,879 ₪.

סכום זה מורכב כדלקמן: הסך אשר שילם המל"ל לנפגעת בפועל (דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה) – סך של 174,799 ₪ וכן חישוב הסכום אותו עתיד המל"ל לשלם מיום הגשת התביעה ועד בכלל בסך כולל (מהוון) של 635,080 ₪ (ר' נספח ג-2 בכתב התביעה).

כעולה מתוך טבלת החישוב של התביעה שהוגשה על ידי ב"כ המל"ל בסיכומיו (ר' ע' 20 שו' 2) – סכום הדרישה על-פי הסכם השיבוב עמד על סך של 426,424 ₪.

זוהי אם כן חבותה של המבטחת על-פי הסכם השיבוב. עוד בטרם אדון בשאלת זכאותו של המל"ל לריבית ההסכמית המעוגנת בהסכם השיבוב, אפנה תחילה לבחינת טענת ההגנה העיקרית של המבטחת לעניין תחולתו של סעיף 329 לחוק.

1. בפסק הדין בעניין רע"א 9475/02 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' [פורסם בנבו] (27.12.04) (להלן: פסק דין המגן), אליו הפנו כלל הצדדים, עמד בית המשפט על כך שבמשוואת היחסים המשולשים שבין המזיק, הניזוק והמל"ל, חותר חוק הביטוח הלאומי להגיע לתוצאה מאוזנת. עקרונות היסוד של תורת הפיצויים מחייבים להימנע מפיצוי-יתר כמו גם מחבות-יתר. תוצאה זו יכול שתושׂג בשתי דרכים, הקבועות בחוק הביטוח הלאומי עצמו: האחת נסללת על-ידי סעיף 328 לחוק, והאחרת – על-ידי סעיף 329 הקובע כדלהלן:

"זקיפת פיצויים לחשבון הגמלה

זכאי לגמלה שקיבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, רשאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ-75% מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו; הוראות סעיף זה לא יחולו על פיצויים ששולמו לזכאי לגמלה מכוח סעיף 330..."

1. בפסק דין המגן, עמד בית המשפט על שני המגנונים הקבועים בסעיפים 328 ו-329 לחוק הביטוח הלאומי;

המנגנון הקבוע בסעיף 328 לחוק, קובע כי מסכום הפיצויים המשולם לניזוק על-ידי המזיק, ייגרע סכום המבטא את השיעור המהוון של הגמלאות להן זכאי הניזוק מן המוסד לביטוח לאומי. גמלאות אלה ישולמו לניזוק על-ידי המוסד לביטוח לאומי, מדי חודש בחודשו, וזה האחרון יחזור למזיק, לשיפוי על סכומים אלה שהוא נושא בהם.

במסגרת סעיף 329 לחוק נקבע מנגנון חלופי, מנגנון זקיפה, בו המזיק ישלם לניזוק את מלוא הפיצוי, והמוסד לביטוח לאומי, מצדו, יפחית (יקזז) מסכום הגמלאות המשולמות לניזוק, את אותו חלק שהמזיק שילם "במקומו" ושהמוסד היה רשאי לתבוע מהמזיק, אילו נעשה שימוש במנגנון הקבוע בסעיף 328 לחוק.

1. בפסק דין המגן נקבעו שני מבחנים מצטברים לצורך בחינת הצורך והיתרון שבהפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 329 לחוק; מבחן סובייקטיבי - שעניינו ברצונו האמיתי והכנה של הנפגע לוותר על גימלאותיו ולקבל את מלוא הפיצוי מן המזיק; מבחן אובייקטיבי - הבוחן את תוצאות וויתור הזה בפועל, כשבמסגרת מבחן זה, בא לידי ביטוי עיקר כוחה של התכלית הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי, המכתיבה את הצורך לבחון את השפעת הוויתור, הלכה למעשה.
2. בבואי לבחון במקרה דנן את התקיימותו של המבחן הראשון, המבחן הסובייקטיבי, שעניינו כאמור בשאלה האם היה רצון אמיתי וכנה של הנפגעת לוותר על גימלאותיה ולקבל את מלוא הפיצוי מן המזיק, הנני מוצאת כי מבחן זה לא התקיים.

עיון בפסיקה (שחלקה הוזכרה אף על-ידי הצדדים), מעלה כי רצון זה של הנפגע נלמד בעיקרו מהתייחסות מפורשת לעניין, הבאה לידי ביטוי, בהסכם הפשרה/קבלה אשר נחתם בין הנפגע לבין המבטח.

עיון בהסכם הפשרה בענייננו, מעלה כי אין זכר לכל ויתור כאמור; כך, אין בו כל התחייבות מפורשת של הנפגעת שלא לפנות אל המל"ל, בעתיד, בבקשה לקבל גמלאות נוספות הכרוכות או נובעות מהתאונה; אין הסכמה מראש של הנפגעת כי באם היא תקבל בעתיד תקבול כלשהו מהמל"ל בגין התאונה, יחול עליה האמור בסעיף 329 לחוק; אין כל התחייבות מצד הנפגעת כי באם תוגש תביעה עתידית למל"ל היא תשיב לידי המבטחת כל סכום שהיא תימצא זכאית לקבל.

כל שהתחייבה הנפגעת בהסכם הפשרה היה כי היא תמשיך במיצוי ההליכים במל"ל "בתום לב ובדרך מקובלת", כשהתחייבות זו מתייחסת להליכים אודות קביעת הנכות הצמיתה, מאחר וכאמור במועד החתימה על הסם הפשרה, טרם נקבעה דרגתה.

גם מעדותה של הנפגעת לפיה משעה שנקבעה הנכות הצמיתה, הקשר בינה לבין המבטחת מסתיים, מלמד כי היא לא ראתה את הסכם הפשרה ככזה המגביל או כובל אותה מפנייה עתידית למל"ל (ר' ע' 16 שו' 13-16 לפרו').

1. בהעדר הבעת רצונה המפורש של הנפגעת לוותר על זכותה העתידית לקבלת קצבאות מאת המל"ל, ממילא אין לראות בה כמי שהפרה את הסכם הפשרה. בנסיבות אלה, לא מתקיים המבחן הסובייקטיבי, ומכאן שאין כל מקום להפעלת הזקיפה נשוא סעיף 329 לחוק.

1. ובחזרה לריבית ההסכמית; דרישת תשלום הסך של 809,879 ₪ נשלחה על-ידי המל"ל למבטחת ביום 23/2/10. במסגרת הסכם השיבוב נקבעה ריבית מקסימאלית במקרה של איחור בתשלום סכום השיפוי. הריבית ההסכמית הקבועה בהסכם נועדה להבטיח את מילוי חובתן של המבטחות לשלם את כספי התביעה תוך זמן קצר, בשים לב לכך שהמבטחות זכו במסגרת ההסכם בהנחה מגובה הסכומים שהיו צריכים להיות משולמים על ידן (ר' דנ"א 10114/03 לעיל).
2. הכלל הוא כי בהעדר סייגים בהסכם לפסיקת הריבית ונוכח תכלית הסעיף, אין לסטות מהריבית הקבועה בו. יחד עם זאת, קיימת גישה לפיה אין לקבל קביעה זו באופן גורף; יש לאפשר סטייה מן האמור בסעיף 6 להסכם במקרים חריגים, כאשר קיימת מחלוקת כנה וסבירה בסוגיה משפטית ממשית בנוגע לחובת המבטחות לשפות את התובע בגין גמלאות מסוימות, וזאת בשל האופי הייחודי של ההתקשרות בין הצדדים. במקרים מעין אלה יש מקום לשקול את שלילת הריבית ההסכמית והחלה הריבית החלה על תובענות אזרחיות רגילות (ר' ע"א 1286/07 מגדל חברה לביטוח בע"נ נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (16/9/09). גישה זו נתמכת, בין היתר, על הקביעה כי הסעיף הרלוונטי בהסכם השיבוב, מהווה למעשה תניה בדבר פיצויים מוסכמים, ובתור שכזה ניתן להקיש כי במקרים חריגים, רשאי בית המשפט להתערב בריבית ההסכמית (ר' רע"א 8429/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (1/7/07).

עוד בטרם אכריע במחלוקת שניטשה בין הצדדים בעניין זה, אבהיר כי אני מקבלת את טענתה העקרונית של הנפגעת, לפיה אין היא צריכה להיות מושפעת מכל קביעה בעניין זה של הריבית ההסכמית, שכן המדובר ברכיב שמצוי במישור היחסים שבין המל"ל למבטחת מכח הסכם השיבוב האמור.

1. לגופה של ריבית, דעתי היא, כי במקרה דנן אינו נמנה על המקרים יוצאי הדופן בהם יש מקום להתערב בפסיקת הריבית ההסכמית. אכן, דרישת המל"ל ובעקבותיה התביעה דנן הוגשה בהתבסס על סעיף 328 לחוק, אולם, לחילופין נטען כי באם ייקבע כי יחול הסכם השיבוב בין הצדדים, אזי התביעה תעמוד בגובה 55% מסך התגמולים "בתוספת ריבית הסכמית כמפורט בסעיף 6 להסכם" (ר' סעיף 13 (ג) לכתב התביעה).

גם אם המבטחת סברה שאין בסיס לסך שהתובע עתר בכתב התביעה המקורי למלוא סכום התגמולים ששולמו וישולמו לנפגעת, והיה מקום להעמיד את הדרישה על חבותה על-פי ההוראה הרלוונטית בהסכם השיבוב – לא ברור מה מנע מהמבטחת לפעול לתשלום יחסי זה, לכל הפחות, "תחת מחאה" ולעצור את מירוץ תקופת החישוב של הריבית ההסכמית. ככל שהמבטחת לא פעלה כן, אין לה בעניין זה להלין אלא על עצמה, ואין בהתמקדות בטענות לעניין החלת סעיף 329 לחוק (כפי שיידונו להלן), כדי להוות בנסיבות העניין, דיון כנה וסביר שעורר שאלה מיוחדת המצדיק שלילתה של הריבית ההסכמית.

1. לא מצאתי גם ממש בטענת המבטחת לעניין החלת הריבית ההסכמית רק בגין "התקופות בהן התנהלה התביעה כסדרה", ובכלל זה הבקשה החלופית למנות את מועד הריבית ההסכמית רק ממועד מתן ההחלטה של המותב הקודם להעברת הדיון מחמת העדר סמכות מקומית (29/12/13). עיון בבקשות השונות שהוגשו בתיק בתחילת הדרך ועד למועד מתן ההחלטה על העברתו, לא מעלה כי המל"ל 'השהה' את תביעתו באופן יוצא דופן, כשראוי להזכיר בעניין כי הבקשה העצמאית לעניין מחיקת התביעה בגין העדר סמכות מקומית הוגשה על ידי המבטחת ביום 17/3/13.

ג.2. מישור היחסים שבין המבטחת לבין הנפגעת:

1. במישור היחסים בין המבטחת לצד ג', מצאתי כי דין ההודעה לצד ג' להתקבל חלקית.
2. הסכם הפשרה נחתם כאמור בשעה שנכותה הצמיתה של הנפגעת לא נקבעה עדיין, ועל רקע זאת נקבע המנגנון בסעיף 5 לשטר הסילוק, אודות ההפרשים העתידיים. אין מחלוקת כי מנגנון זה נועד להגן על שני הצדדים שעה שמנגנון זה פעל באופן דו צדדי, ובסופו של יום פעל לטובת הנפגעת לאור הנכות שנקבעה בסופו של יום.
3. אין בכוונתי להעביר ביקורת על העיתוי בו בחרה הנפגעת לפנות אל המל"ל בבקשה להחמרת מצב, ככל שהמדובר בזכות לגיטימית למיצוי זכויותיה על-פי דין, אולם לא ניתן להתעלם מהשפעתה לרעה של בחירה זו על מצבה של המבטחת.
4. השפעה שלילית זו באה לידי ביטוי בפער שבין הסך של 426,424 ₪ אותם היא נאלצת כאמור לשלם במסגרת תביעת המל"ל דנן (על-פי חבותה כאמור בהסכם השיבוב) לבין תגמולי המל"ל שלגביהם נטלה המבטחת 'סיכון' במועד הסכם הפשרה - סך של 314,278 ₪ (סך שהתגבש לאחר קביעת הנכות הצמיתה).

פער זה בא לידי ביטוי בסך של 130,000 ₪ (במעוגל), סכום הנושא ריבית כחוק והפרשי הצמדה מיום הדרישה של המל"ל ועד היום.

1. בקביעתי זו יש כדי להביא בראש ובראשונה להביא לידי כך שהמבטחת לא תקופח ותימצא משלמת סכום ביתר, הן מזה שלגביו נטלה את הסיכון בעת החתימה על הסכם הפשרה, והן בחובתה לשפות את המל"ל על-פי הסכם השיבוב. גם אם בסופו של יום, מבחינת האיזון של משולש היחסים בין הצדדים, הסך הכולל של הגמלאות ששולמו וישולמו על-ידי המל"ל לנפגעת, עולים על סכום הנזק שנקבע בהסכם הפשרה (אף לאחר חיוב הנפגעת בפער הנ"ל), המבטחת מצידה אינה יוצאת בחסרון כיס.
2. סוף דבר:
3. לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת. הנני מחייבת את המבטחת לשלם ליד המל"ל סך של 637,000 ₪ - חבותה של המבטחת על פי הסכם השיבוב בתוספת הריבית ההסכמית. כמו-כן, תישא המבטחת בהוצאות המל"ל וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.
4. הודעת צד ג' של המבטחת כנגד הנפגעת מתקבלת חלקית. הנפגעת תשלם למבטחת סך של 130,000 ₪. כמו-כן, תישא הנפגעת בהוצאות המבטחת וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ה, 17 יוני 2015, בהעדר הצדדים.