1. המבקש/התובע עותר בבקשה לחייב את המשיב לגלות מסמך ספציפי והוא פסק בוררות שהמשיב היה צד לה, במסגרתה לפי הנטען, מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים הרחיקו ל-5 ימים וקנס אותו בסך 4,000 דולר.

2. המבקש טוען כי רק לפני ימים ספורים נודע לו על הפרסום, והתצהיר התומך בטענותיו הינו של עו"ד ממשרד ב"כ. ניתן ללמוד מכך שהפרסום שצורף מעיתון "גלובס" גולה ע"י עוה"ד במסגרת ההכנה לחקירה הנגדית.

וזאת יש לומר: התיק קבוע לתחילת הוכחות עוד שבוע ימים.

3. יצויין כי הצדדים הינם חברי הבורסה ליהלומים, ההכרות ביניהם הינה על רקע זה, אך ניטשת ביניהם מחלוקת מסחרית שאינה נוגעת ישירות לעסקי היהלומים.

4. המשיב מתנגד לבקשה נחרצות, בין היתר, בטענה שהבקשה הוגשה בשיהוי כבד, כי מדובר בפרסום מלפני 13 שנים וכי מדובר בהליך אחר שאינו קשור למחלוקת בתיק זה.

4. הוגשה אף תשובה, במסגרתה נטען בין היתר כי בית המשפט נעתר זה עתה לבקשה של המשיב לזימון עדים למרות עיתוי הגשתה וכי אף המשיב מנסה להביא ראיות בדבר מעשים של המבקש שאינם קשורים ישירות למחלוקת על מנת ללמד על אמינותו (וליתר דיוק, העדר אמינותו).

5. אומר מייד: עקרונית, במקרים מתאימים, הכירה הפסיקה באפשרות לטעון "עדות שיטה" או "מעשים דומים" גם במשפט אזרחי (י. קדמי, על הראיות, חלק שני, מהדורת 2009, עמ' 720-723; ע"א 104/64 מורגנבסר נ' ליטווינסקי, פ"ד יח(39 442, 448).

אין פירושו כי בית משפט זה יכיר בכך במקרים שלפניי, אך לא ניתן לקבוע קטגורית כי לא יובאו ראיות להוכחת טענה זו, שכן יהא בכך משום חסימת זכות בסיסית של בעל דין מלהוכיח את טענותיו.

6. אשר לעיתוי הגשת הבקשה: אכן, היה ניתן לאתר את הפרסום הנטען עוד לפני זמן רב, כפי שאותר עתה.

יחד עם זאת, בקשה לגילוי מסמך ספציפי ניתן להגיש "בכל עת" (תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984). מעבר לכך, טרם יבשה הדיון על החלטתי מהיום לפיה איפשרתי זימון עדים מטעם המשיב, למרות איחור בהגשת הבקשה, בדיוק בשל הזכות החשובה של הבאת ראיות, שהועלתה על נס בבקשת המשיב להעדת העדים המבוקשים. לכן, יהא זה צודק וראוי לאזן בין הזכויות ולהיעתר גם לבקשה זו, למרות השיהוי בהגשתה.

7. בהינתן האמור, הבקשה מתקבלת. פסק הבוררות נשוא הבקשה יומצא למבקש ע"י המשיב עד 29.4.14.

הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בסוף ההליך.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.