1. המבקש/הנתבע עותר לזימון מר אייל בדיחי לעדות. לדבריו, מר בדיחי שימוש כבורר בתביעה שהגיש התובע / המשיב נגד מר סנג'ה שאה, ולשיטתו, באותו הליך שמר התובע בידיו מסמכי מקור – שבוטלו – ותבע מכוחם, כפי שעשה (לפי הטענה) בתיק שבפניי. מבוקש איפוא להעיד את הבורר "בקשר לענינים אלו".

2. הוגשה תגובה מפורטת במסגרתה נטען, בין היתר, כי הבקשה לוקה בשיהוי ניכר (ההוכחות קבועות לעוד שבוע ימים), כי נקבע עוד לפני למעלה משנה שהעדויות יוגשו בתצהיר וכן כי אין להעיד את מר בדיחי בשל היותו בורר.

הוגשה תשובה מפורטת מטעם המבקש.

3. לאחר עיון בטיעונים שהוגשו, דעתי הינה כי יש לדחות הבקשה.

4. אשר לשיהוי הנטען, אכן הבקשה הוגשה באיחור אם כי בהודעה על תצהירים צוין שמו של מר בדיחי שסירב לתת תצהיר. איחור זה אינו תקין אך באיזון בין הזכות להביא ראיות לבין הפרוצדורה, ייתכן כי ניתן לרפא פגם זה בהוצאות.

5. הטעם שהביאני לדחית הבקשה הינו שונה.

בע"א 437/74 דב ונחמה אלדד נ' יוסף שטיין פ"ד כט(1) 795, התייחס כב' השופט צ' ברנזון לשאלה אם יש מקום לאפשר חקירה נגדית של הבורר, וציין:

"בשאלה הכללית אם בכלל יש מקום להעמיד בורר לחקירה נגדית, מצאתי פסק-דין אנגלי הדן בשאלה זו. בעניין, Aktiebolaget (Aktiebolaget Legis v. V. Berg & Sons, Ltd., (1964) Legis v.V. Berg & Sons: (1964) 1 Lolyd's Rep. 203). הגישו הבוררים משני הצדדים תצהירים בקשר לבקשה לביטול פסקו של הבורר המכריע, ובית-המשפט התיר שם, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לחקרם על תצהיריהם. המחבר המלומד ראסל, בספרו על בוררות (מהדורה 18, בעמ' 344), מכנה את הרשות הזאת, שניתנה לחקור את הבוררים כ"פרוצידורה בלתי-רגילה". אני מסכים שבדרך-כלל אין לנהוג בבורר כאילו היה צד לדיון בבית-המשפט בקשר למעשיו ולהחלטותיו. רק במקרה מיוחד, כאמור לעיל, יתיר בית-המשפט להזמינו כעד ולחשפו לחקירת הצדדים. במקרה הנדון הזמין בית-המשפט מיזמתו את הבורר להעיד, ועל-כן סבורני שמן הראוי היה לאפשר לצדדים לחקרו באותו עניין שלמענו נתבקש להעיד, אילו באה בקשה כזאת מאת מי מן הצדדים" (שם 797).

6. בורר נושא תפקיד מעין שיפוטי ומכאן הזהירות המתבקש בהעדתו, דבר שעלול לפגום במעמד מוסד הבוררות בכללותו. לענין זה, ולטעמי בכל הכבוד, חשובה לא רק השאלה האם הבורר משמש כבורר על דרך הכלל (כפי שנפסק בת.א. 8393/06 שהוזכר בתשובת המבקש), אלא גם סוגית מוסד הבוררות.

צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות על מנת לסטות מכלל זה. בענייננו, העדת הבורר מתבקשת למעשה על מנת להוכיח "שיטה" או "מעשים דומים" של התובע.

לא די שמדובר בטענה שאינה פשוטה, לכך מצטרפת השאלה מהי המניעה להוכיח את אותה "שיטה" באמצעות הגשת מסמכי מאותה בוררות, דוגמת פסק הבוררות ומסמכים רלבנטיים נוספים, על מנת להוכיח טענה זו.

הגשת המסמכים הרלבנטיים תייתר הצורך בהעמדת הבורר לחקירה נגדית, סיטואציה בעייתית שיש לשמור כאמור למקרים חריגים ומיוחדים.

7. לפיכך, באיזון בין האינטרסים הנוגדים ונוכח אפשרות המבקש לנסות ולהוכיח את טענתו זו באמצעים אחרים, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ד, 25 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.