2. אילן פיטוסי ת"ז 033472416 נתבע מס'1 - 39024-03-10

ע"י ב"כ עו"ד יואל נעים

מחמת תקלה טיוטת פסק הדין מיום 30/10/12 נחתמה בטרם הושלם פסק הדין ויתכן והיא הגיעה לידיעת הצדדים. פסק הדין האמור מבוטל. פסק הדין הנוכחי הוא פסק הדין הנכון.

1. בפני שתי תביעות שאוחדו בין אותם צדדים ואדם נוסף, בהקשר למחלוקות המתמקדות בעסקאות של שכירות ומכר של חנות/חנויות, ברחוב אברהם אבינו 91 בעיר באר-שבע.

בת.א. 4886/09 התובע הוא קונה של החנות/חנויות והסעד המבוקש הוא אכיפה של חוזה/הסכם למכירת החנות/חנויות (להלן: תביעת עסקת המכר").

בת.א. 39024-03-10 נתבעו חובות הרובצים על החנות/חנויות, ופיצויים בגין נזק מיוחד ונזק לא ממוני, בהקשר לגביית אותם חובות (להלן: "תביעת הבעלים").

ת.א. 4886/09

2. התובעים בתביעת עסקת המכר הם אב ובנו, לאכוף עסקת מכר שנכרתה בין האב לבין הנתבע, הבעלים של חנות בת 1 חדרים ברחוב אברהם אבינו 91/6 באר-שבע, הידועה כגוש: 38062 חלקה: מרכזון חנות 902/6 באר-שבע, הרשומה כנכס 902/6 בשיכון ופיתוח ובמנהל מקרקעי ישראל (להלן: "חנות 902/6") (כך הניסוח במקור- מ' ו').

הרקע של העסקה, לפי גרסת האב, הוא לרכוש לבנו את החנות לניהול עסק של פיצוציה כעזרה. הבן, התובע מס' 2, עשה במועד שעליו יש מספר גרסאות, עסקה נפרדת, לגרסתו, עם השוכר בעסק הפיצוצייה במקום ורכש ממנו את המלאי, הסחורה והמוניטין ונכנס בנעלי השוכר בפועל, מבלי לקבל את הסכמת הבעלים, ללא תיאום עמו, ומבלי לכרות עמו חוזה שכירות. השוכר הוא הנתבע מס' 1 בת.א. 39024-03-10 (להלן: "אילן פיטוסי").

אין מחלוקת, כי הבעלים, התובע בת.א. 39024-03-10 והאב (להלן: "הקונה") חתמו על זיכרון דברים ראשוני למימוש הכוונה של עסקת המכר (מוצג י"ח למוצגי התובעים) ובהמשך, ביום 29.8.07, נחתם חוזה מכר סטנדרטי בהתייחס לחנות 902/6 (להלן: "חוזה מכר").

בחוזה המכר אין התייחסות לנתונים הבאים:

לכך שהיו חנויות צמודות והתנהל עסק במי מהן או בכולן. כאשר לפי חוזה השכירות, החנות שהושכרה היא החנות ברחוב אברהם אבינו 91-5 (מוצג א' למוצגי התובעים); שהבעלים החזיק בידו פסק דין פינוי מיום 13.11.06 נגד השוכר בהתייחס לחנות מס' 91-5; כי נצבר חוב לחברת החשמל משנת 2005 ביחס לחנות מס' 7 ברחוב אברהם אבינו (מוצג 10 למוצגי הנתבע והתובע בתביעת הבעלים); כי על החנות מס' 7 נצברו גם חובות ארנונה (נספח י"ג לכתב התביעה בתביעת הבעלים); כי לשיטת הבעלים החובות על חנות מס' 7 הן חובות כל החנויות; כי הבעלים החזיק אסמכתא לזכויותיו רק לחנות נשוא חוזה המכר – חנות מס' 6 (מוצג ג' למוצגי הבעלים); כי בזיכרון הדברים שקדם לחוזה המכר, אין זיהוי של החנות; כי גם יש קשר משפחתי בין השוכר החוזי, שכנגדו ניתן פסק דין פינוי, לבין בנו של הקונה, בהיותם גיסים.

3. לפי הסדר הכרונולוגי המתועד, ביום 21.7.08 כרתו הבעלים והקונה חוזה חדש, המכונה "זיכרון דברים", שבו הוסכם כי חוזה המכר "מבוטל בשלב זה", תוך הפניה להסכם ביטול מאותו יום, שלא צורף ע"י אף צד. הטעם שניתן לביטול/עיכוב הוא העיכוב שחל בהעברת הזכויות בנכס על שם המוכר (הבעלים – מ' ו'). למען הסר ספק, הצדדים הסכימו שתוך 14 מהמועד שהמוכר יודיע על רישום הזכויות בנכס על שמו, ייחתם חוזה מכר חדש באותם תנאים של החוזה המקורי (סעיף 2 לזיכרון הדברים).

בזיכרון הדברים אין פירוט ל"נכס" והאם מדובר על החנות נשוא חוזה המכר או גם החנויות הנוספות (5 ו-7) או חלק מהן. ככל שמדובר בחנות מס' 902/6, האמור בזיכרון הדברים לא ברור, שכן על פי אישור של ממ"י מיום 16.7.07, הבעלים היה רשום כבעל הזכויות בממ"י (מוצג ג' למוצגי הבעלים), ועל פי חוזה המכר לכאורה, הוסכם כי הרישום בגמר העסקה יהיה בחברה המשכנת ובממ"י (סעיף 4(ג) לחוזה המכר).

על פי כתב התביעה העסקה לאכיפה היא ביחס לחנות 902/6. על פי כתב ההגנה מדובר ב-2 חנויות שהושכרו לאילן פיטוסי שהפעיל במקום "פיצוציה" ולא שילם על פני פרק זמן ארוך דמי שכירות, חשמל וארנונה. בשלב מסוים, ללא רשות, אילן פיטוסי העביר את המקום לתובעים בתיק ת.א. 4886/09, שניהלו את המקום באמצעות אדם שלישי (כתב ההגנה של הבעלים).

בכתב ההגנה אין אבחנה ואין התמודדות עם הנתונים המשייכים את חובות החשמל והארנונה לחנות מס' 7, את עסקת השכירות ופסק דין הפינוי לחנות מס' 5, ואת עסקת המכר והזכויות לפי אישור ממ"י לחנות מס' 6. לא ברור מתוך כתב ההגנה וכתב התביעה של הבעלים, שחוזר על אותם נתונים, מדוע הבעלים משייך את חובות החשמל והארנונה לחנות שנמכרה או לחנות שהושכרה. הסוגיה לא הובררה ע"י הבעלים גם בשלב החתימה על תצהיר עדות ראשית, למעט ש"בעלותו" הייתה על 2 חנויות ביחד עם גרושתו, ללא ציון אילו מהשלושה, למעט 902/6 (סעיף 19 לתצהירו). הצדדים לא היו ערים שהסוגיה הזו הייתה סתומה ולא ברורה, כי הם התייחסו לעסק הפיצוצייה כחנות מבלי להקפיד על זיהוי הנכס בהליך המשפטי כחנות אחת, שתיים או שלוש חנויות. בנסיבות אלה לא נוצלה החקירה הנגדית להבהרת הסוגיה.

4. בנוסף לביטול/עיכוב העסקה מחמת הצורך לרשום את הנכס על שם המוכר, הבעלים, הוכללו בזיכרון הדברים גם סעיפים 6 ו-7 לזיכרון הדברים, העוסקים בחובות "החנות" וייחוסם לבן של הקונה, שרלי אדרי. סעיף 6 שהוא בגדר "הבהרה" לצדדים כי: "בנו של הקונה, מר שרלי אדרי, חייב סכומי כסף לגופים שונים בגין אחזקת החנות מחודש יולי 2006, בין היתר ארנונה וחשמל, וככל שלא ישלם את חובותיו אלו לא יהיה ניתן להשלים הרישום על שם המוכר". בסעיף 7 נקבע:

"7. היה ולא יוסדרו חובותיו של מר שרלי אדרי תוך 60 יום מהיום, תהא למוכר הזכות לבטל הסכם זה ולקונה לא תהיה כל טענה בעניין זה כלפיו". והוסף בכתב יד: "ולמי מהצדדים לא תהיה טענה לפי ס' 4 לעיל". בסעיף 4 נקבע פיצוי מוסכם של 10,000 דולר ארה"ב, על הפרת זיכרון הדברים.

משחלפו 60 יום והחובות לא הוסדרו, שלח עו"ד ירון הוד, בשם הבעלים, מכתב ביום 17.5.09 המודיע על ביטול ההסכם (מוצג י"ז למוצגי התובע).

5. התביעה הוגשה כעבור כ-3 חודשים בעת שהחל הליך פינוי של החנות על פי פסק דין פינוי שניתן נגד אילן פיטוסי בשנת 2006 (בש"א 5505/09, בש"א 30/10).

גם בשלב מאוחר זה של נקיטת הליכי פינוי, לא הוצגו ראיות ע"י הקונה, כי החובות סולקו. הקונה נתן הסבר שמלכתחילה חתם על זיכרון הדברים, כי ידע שאין חובות לבנו מתקופה קודמת, ובנוסף כי הוא בדרכים שונות גם ניסה לשכנע את הבעלים לקיים את העסקה, אך ללא הצלחה (סעיפים 37-39 לתצהירו).

בשלב שמיעת הראיות הקונה לא הוכיח שלמועד מסוים לאחר חתימת זיכרון הדברים, סולקו חובות.

לא מצאתי בטיעוני ב"כ התובעים ביסוס משפטי לקבוע, כי ביטול זיכרון הדברים היה שלא כדין או כי נותרה עסקה לאכיפה. גם אם קיומן של החובות הפתיעה את הקונה לפני החתימה על זיכרון הדרים, הוא לא בירר סוגיה זו עם בנו או הגיס של הבן אילן פיטוסי מראש וחתם על זיכרון הדברים. הקונה לא טוען לפגם בכריתת זיכרון הדברים ועל כן, ההסכמה של סילוק חובות, הגם שלכאורה הקשר לנכס מושא חוזה המכר לא ברור, הייתה מוסכמת עליו. לכן עמידת בני הבעלים על קיום תנאי זה, לא מהווה טרפוד העסקה מצדם כפי שנטען ע"י הקונה.

לפיכך, לא מצאתי לקבל את התביעה לאכיפת חוזה המכר שבוטל או אכיפת עסקת זיכרון הדברים.

כחלופה, עותר הקונה לחייב את הבעלים להשיב לו את המקדמה בסך של 5,000 ₪ ששילם. לנוכח האמור בסעיף 3 לזיכרון הדברים, הבעלים, כנתבע, אינו יכול לטעון שזה פיצוי (סעיף 44 לכתב ההגנה). לפיכך הקונה זכאי להשבה של הסכום שתשלומו אושר בסעיף 3 לזיכרון הדברים (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970) והתביעה מתקבלת.

6. עתירה נוספת היא לפיצוי מוסכם, כאמור בסעיף 4 לזיכרון הדברים, בסך בשקלים השווה ל-10,000 דולר ארה"ב, אשר הועמדו ליום הגשת התביעה על סך של 37,500 ₪. הטענה היא, שהזכות לפיצויים נובעת מכך שהילדים של הבעלים מטרפדים את העסקה.

תביעה זו נדחית, כי זיכרון הדברים בוטל על פי הוראות סעיף 7 המסייג את הזכות לפיצויים המוסכמים.

כמו כן הקונה עתר להשבת שיק שניתן על סך של 10,000$, שיק פיקדון/ביטחון להבטיח תשלומים חוזיים עתידיים.

בין בחוזה המכר ובין בזיכרון הדברים, אין לכך זכר, והנתבע מכחיש את מסירתו (סעיף 44 לכתב ההגנה). בתצהיר עדות ראשית נזנחה הטענה של מסירת שיק פיקדון/ביטחון. הקונה לא העיד את עו"ד לוגסי, שערכה את חוזה המכר וטיפלה בעסקה, להעיד על מסירת שיק כאמור.

בהעדר ראיות – העתירה נדחית, בכפוף להוראות סעיף 12 להלן.

הקונה ובנו גם עותרים לחייב את הבעלים, לשלם להם 200,000 ₪ בגין הסכומים שנטען ששילם שרלי אדרי לאילן פיטוסי. בא כוח הנתבע, הבעלים, חלק על תביעה זו על כל היבטיה ובכלל זה, כי התשלום בוצע. הטיעון לגבי ראש נזק זה קושר את הרכישה הנטענת של המלאי, הסחורה והמוניטין לעסקת המכר, בבחינת האחד קשור בשני. אך מבחינת מועדים לעסקה, ישנם סתירות בין עדי התובעים לגבי המועדים.

על פי עדותו של שרלי אדרי הוא ביקש לעזור לגיסו שנקלע לקשיים כלכליים וגם להרוויח מכך ע"י רכישת "העסק" מאילן פיטוסי ורכישת המקרקעין מהבעלים. מאחר ולא היה לו מספיק כסף אישי, וגם כי לאביו, הקונה, ניסיון, כי יש לו חנות בעיר העתיקה בבאר-שבע, הוא פנה לאביו להתייעצות ולקבל ממנו עזרה כלכלית. האב הסכים ולקח על עצמו לקנות את המקרקעין והוא פנה לבעלים בשנת 2007.

אילן פיטוסי נקלע לקשיים וגם הוכרז בשנת 2006 פושט רגל [הליך שבוטל יותר מאוחר (החלטה מיום 24.2.08, פש"ר 3124/07 מחוזי ב"ש)]. לפי גרסתו, הוא עשה את העסקה עם שרלי אדרי בשנת 2006 (עמ' 26, 29 לפרוטוקול).

שרלי אדרי העיד, כי על פני רצף של זמן הוא הלווה לאילן פיטוסי כספים וכשהחוב הגיע ל-100,000 ₪, אז הוא עמד על מציאת פתרון שכלל את רכישת הסחורה, המלאי והמוניטין ללא מסמך בכתב (עמ' 32-34 לפרוטוקול).

לפי נתוני חברת החשמל, לגבי חנות מס' 7, נצבר חוב משנת 2005. כלומר, בין 2005 ל-2006 נעשתה עסקה ע"י אילן פיטוסי עם הנושה שלו, שהוא גיסו, שרלי אדרי, על פיה הוא נכנס לעסק במקומו ללא הסדר משפטי, בין של רכישה פורמלית ובין של העברה פורמלית של השכירות.

7. לנוכח העובדה שמדובר בעדות של בעל דין, שרלי אדרי, ועדות של העד של התובעים, אילן פיטוסי, מכלי ראשון, והיא נוגדת את הגרסה בכתב התביעה, אני מעדיפה את הגרסה שהעסקה ביניהם נעשתה לפני שנת 2007 וקדמה לעסקת המכר.

חיזוק לכך ניתן למצוא בשתיקה המוחלטת של סוגיה זו בחוזה המכר. הצפי הוא שאם מדובר בעסקאות מקבילות ושלובות , יהיה לעסקה השנייה אזכור בחוזה המכר ויוסדרו התנאים והחיובים כלפי הבעלים עד להשלמת עסקת המכר.

ניתן להוסיף לכך, שגם לשיטת הקונה אם מדובר על רכישה במועד חתימת חוזה המכר – גרסה שדחיתי לעיל – הרי שעד לסיום העסקה, הזכויות בנכס עדיין היו בבעלות הבעלים שצריך להסכים לשכירות וצריכה להיות התייחסות לתשלומי חובה שוטפים . על אחת כמה וכמה שעל פי חוזה המכר, הבעלים היה צריך לשלם את החובות הפתוחים על הנכס לרשויות השונות על להעברת החזקה (סעיף 6 לחוזה המכר).

מעבר לנדרש, למעט עדות שרלי אדרי ואילן פיטוסי, לא הובאו ראיות חיצוניות לעסקה הנטענת. אני מאמינה, שבמישרין או בעקיפין, המלאי, הסחורה והמוניטין היוו תשלום לשרלי אדרי, החזר חובות. אך בין לגבי גובה החוב ובין לגבי התשלום בפועל אין כל ראיה חיצונית בין ישירה ובין עקיפה לחיזוק עדותם. לאור הכרזתו של אילן פיטוסי כפושט רגל בשנת 2006 יש חשש שהעברת ה"עסק" נועדה גם למטרה של הברחת רכוש מנושים אחרים. מטעמים אלה במצטבר אינני נותנת אמון בעדותם לגבי השווי של מה שנרכש.

ככל שהתביעה לפיצוי היא פועל יוצא של הפינוי על ידי לשכת ההוצאה לפועל על פי פסק הדין של הפינוי – שרלי אדרי שם את כספו על קרן הצבי, כי למועד העסקה או בסמוך לה, הוא ידע או היה צריך לדעת בין על קיומו של פסק דין פינוי נגד אילן פיטוסי ובין על הליכי הפש"ר. הבעלים אינו חב כלפי שרלי אדרי על ביצוע כדין של פסק דין שניתן כדין.

תביעת הקונה לפיצוי בגין תכולת החנות וכו' אינה ברורה על פניה, ולכך גם הסכים הקונה, התובע מס' 1 בעדותו (עמ' 39 לפרוטוקול).

מכל הטעמים במצטבר, התביעה לפיצוי של 200,000 ₪ - נדחית.

ת.א. 39024-03-10

8. בתביעה זו תובע הבעלים את אילן פיטוסי כשוכר ואת שרלי אדרי ואביו, הקונה, כמחזיקים, לתשלום ראשי הנזק כדלקמן:

• חוב דמי שכירות עבור 2 חנויות, בסך של 860$ לחודש, מינואר 2004 ועד 30.10.09, בצירוף מע"מ כדין. סך הכול נתבעו 60,200$ השווים ל-262,000 ₪, בצירוף מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית.

התביעה הומצאה לנתבע מס' 1 ביום 29.4.10 והוא סירב לחתום על אישור המסירה. מטעם הנתבעים 2-3 הוגש כתב הגנה.

התביעה מעוגנת בחוזי השכירות, שבפועל הם החוזה עם אילן פיטוסי משנת 2003 בהתייחס לחנות מס' 91-5. כאמור לעיל בסעיף 3, ב"כ התובע לא דייק לגבי זיהוי המושכר, והפנייתו לאסמכתא לבעלות בזכויות התבררה להיות לחנות מס' 902/6 . הבעלים אינו מאבחן בין תקופות ותובע מכול הנתבעים את מלוא דמי השכירות. גם בשלב שמיעת הראיות, הדבר לא הובהר. חלק מההסבר לכך, לכאורה, הוא שהתובע אדם בשנות ה-70 לחייו, נשדד פעמיים, ב-4 השנים שקדמו את הגשת התביעה, ומעורבותו בטיפול בעסקיו צומצמה משמעותית ועברה לטיפול בניו. כמו כן חלק מהחנויות הן רכוש משותף עם הגרושה שלו (סעיף 3 לעיל).

• חובות חשמל, ארנונה ומים ותשלומים אחרים שלא פורטו בסך של כ-200,000 ₪ (בקירוב), ללא תת פירוט לתקופות או חנויות (סעיפים 36-38 לכתב התביעה). לגבי ראש נזק זה יש תיעוד חיצוני בהקשר לחנות מס' 7 של חברת החשמל והעירייה.
• נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪, מחמת התנהלות הנתבעים שבין היתר העמידה את התובע במצב שנתבע ע"י חברת החשמל (תביעה שיותר מאוחר נמחקה) והוא נאלץ להוציא הוצאות על ביצוע פסק דין פינוי.
• עלויות ביצוע פסק דין הפינוי בתיק ההוצאה לפועל בסך 11,000 ₪. כמו כן נתבע שכר טרחת עו"ד בגין אותו הליך שבוצע בתיק הוצל"פ מס' 14-14823-08-1.
• חיוב בהוצאות לדוגמא של 25,000 ₪ על אופן ניהול התיק, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ראשי הנזק הפרטניים

9. חוב דמי שכירות - לנתבעים 2-3 אין מחלוקת לגבי החזקת החנויות, אך בעת ניהול התיק, הייתה מחלוקת לגבי המועד ממנו עברה החנות להחזקתם. על פי כתב ההגנה, האחזקה היא מיום כריתת חוזה המכר בין הקונה לבעלים, דהיינו, אוגוסט 2007. גם אילן פיטוסי העיד על כך בתצהירו. אבל אילן פיטוסי אישר בחקירתו הנגדית, כי זה היה בשנת 2006 (עמ' 26-27 לפרוטוקול). דהיינו, מעת פשיטת הרגל. לכך מסכים בא כוח הנתבעים 2-3 בסיכומיו הראשיים בת.א. 4886/09 (סעיף 38).

לפיכך, אני קובעת, כי הנתבעים 2-3 נכסו לחנות ולניהולה בשנת 2006 ולא באוגוסט 2007, ובהעדר ראיות למועד עצמו בשנת 2006, אני לוקחת כנתון את יולי 2006 (עמדת ב"כ התובע).

אילן פיטוסי עמד על כך שהוא שילם דמי שכירות. לפי עדותו הבעלים לא נתן לו קבלות או אסמכתאות אחרות. חקירת הבעלים מצביעה על כך שהמציאות הייתה שהתשלומים של אילן פיטוסי לא היו סדירים או מסודרים והיו תקלות (עמ' 8 לפרוטוקול). התביעה שאילן פיטוסי לא שילם מינואר 2004 גם אינה עומדת במבחן עדותו של הבעלים שקיבל שיק של 5,000 ₪ ונשדד (עמ' 13 לפרוטוקול). כי הבעלים נשדד פעמיים, כעולה מנתונים שמסר בבקשתו לביטול פסק הדין נגדו בתביעת חברת החשמל, כאשר אחד המועדים היה 18.3.05 (מוצג י"א למוצגי הבעלים).

מתוך הפרוטוקול ניתן היה להתרשם שהוא מתייחס לתשלום המקדמה על פי חוזה המכר אולם החוזה הוא משנת 2007 והבעלים נשדד בשנית ביום 21.8.08 (מוצג י"א סעיפם 14-15). כלומר, או שהתשלום ניתן לו ע"י אילן פיטוסי בשנת 2005 או ע"י שרלי אדרי, או מי מטעמו.

התובע, קשר את אירוע השוד לכך שאח"כ כבר אילן פיטוסי לא היה בעסק (עמ' 13 לפרוטוקול). התשתית הראייתית של הבעלים בהתייחס לשכר הדירה ששילם אילן פיטוסי, חסרה והנטל חל עליו להוכיח את תביעתו. בשנת 2006 הבעלים הגיש תביעת פינוי נגד אילן פיטוסי וקיבל פסק דין בהעדר. אבל עותק מכתב התביעה בתיק האמור לא הוגש כראיה בתיק זה והסיבה שהפינוי התבקש בכתב התביעה האמור לא גולתה ע"י הבעלים לביהמ"ש, הגם שעל פי פסק הדין נפתח תיק הוצל"פ, שבאמצעותו בוצע לבסוף הפינוי בפועל, בסוף שנת 2009.

הבעלים עבד עד גיל 67 במס הכנסה. מצבו המנטלי נפגע משמעותית, על פי מה שכתב בא כוחו בשמו לביהמ"ש, מכך שנשדד פעמיים (מוצג י"א למוצגי הבעלים), כאשר השוד הראשון היה בשנת 2005. לכאורה, לטענתו, הוא לא קיבל דמי שכירות כמעט שנה וחצי. לא ניתן הסבר לשיהוי בהתמודדות עם חובות השוכר עוד לפני השוד, וכאמור בעת שנשדד, לגרסתו, החזיק בשיק על סך של 5,000 ₪ שקיבל מהעסק.

התמונה הכוללת לגבי גביית דמי שכירות מאילן פיטוסי היא חסרה בלשון המעטה. אין בכך כדי לסייע לאילן פיטוסי שלא הגיש כתב הגנה, אך יש בכך כדי להשפיע על התביעה לדמי שכירות מהנתבעים 2-3, ולצמצם את התקופה משנת 2006, שאז הנתבעים בתביעת הבעלים מסכימים שהם החזיקו בנכס.

הנתבעים 2-3 טוענים ששילמו שכר דירה, אך לא המציאו אסמכתא לכך על אף שהנתבע מס' 2 הוא איש עסקים בעצמו ויש לו חנות בעיר העתיקה (סעיף 6 לתצהיר הקונה).

הנתבעים 2-3 גם טענו שהכניסה לעסק במקום אילן פיטוסי תואמה עם הבעלים, אך אין מסמך אחד לתמוך בגרסתם. ככל שהכוונה היא לעסקת המכר – זו עסקה משנת 2007 ואין בכך כדי להסביר את הסכמתם בסיכומים ועל פי עדות אילן פיטוסי, העד מטעמם, כי הכניסה היא בשנת 2006.

על פי התשתית הראייתית, השתכנעתי, שהכניסה של הנתבע מס' 3 נעשתה בשנת 2006, ללא תיאום עם הבעלים, שבמקביל נקט הליכים לפינוי של אילן פיטוסי. בהמשך גם הוגשו 2 תלונות על השגת גבול פלילית (מוצג ז' למוצגי הבעלים) כאשר התלונה ביום 18.8.08 מתייחסת לתלונה על מעשה ביום 7.6.08 בחנות מס' 5.

בא כוח הבעלים, עו"ד ירון הוד, צירף לסיכומיו גזר דין שניתן נגד הנתבע מס' 3, שבהקשר אליו הוא נאסר. לא ברור לי הליך של הצגת ראיה בשלב הסיכומים, אך מתוכו אפנה לנתון אחד בלבד מהטעם שהוא לטובת הצד שנפגע מהצירוף של ראיה לאחר תום שמיעת הראיות, והוא שבמועד "השגת הגבול" נשוא התלונה מיום 18.8.08, הנתבע מס' 3 היה במעצר (סעיף א' לעונשים המוטלים על הנאשמים, סעיף 1, עמ' 3, ת.פ. (מחוזי ב"ש) 8021/09 מ"י נ' אדרי שרלי ואח', גזר דין מיום 18.6.09).

שרלי אדרי ניהל את העסק מרחוק ע"י אחרים. על כך גם אין מחלוקת כפי שהעיד אורן כהן קדוש מטעם התובעים בתביעת עסקת המכר. הטענה שהחלפת אילן פיטוסי הייתה מוסכמת על הבעלים ומתואמת וכי על פי ההתנהלות בפועל לכאורה, גם כללה הזכות לתת את העסק בידי אחרים – נראית מרחיקת לכת ובלתי סבירה בעליל, כשאינה מגובה ולו באסמכתא אחת, להראות את הסכמת הבעלים, והיא נדחית.

בהערכת מכלול העדויות והראיות, אני מאמינה לבעלים שלא קיבל כל תשלום מהנתבעים 2-3 בגין דמי שכירות והם לא נשאו בעלויות האחרות החלות על החנות/חנויות.

התרשמתי כי הם נהגו בעסק מנהג בעלים והתעלמו מזכויותיו של הבעלים, התובע.

באשר לתחילת ההחזקה – בסיכומיו מתייחס בא כוח התובע ליולי 2006 (סעיף 16 לסיכומיו של עו"ד ירון הוד, סיכומים ראשיים). נחה דעתי, כי אפשר לקבל מועד זה לאור ראיות הנתבעים כמפורט בסעיף 7 לעיל.

לכן הבעלים הרים את נטל השכנוע לחוב בגין דמי השכירות , שבהעדר ראיה נוגדת ולאור ההסכמה של בא כוח הנתבעים עמד על 430$ לחנות, כפול 2, מיולי 2006 ועד 30.10.09.

החבות של אילן פיטוסי היא מינואר 2004 עד 30.10.09, שכן הוא לא הגיש כתב הגנה. גם מפני שהוא היה השוכר החוזי ולא תיאם עם הבעלים את מועד העזיבה. העובדה שהוא העביר את החנות, חד צדדית, למאן דהו אחר, או אחרים, אינה מהווה סיום חיוביו כלפי המשכיר, הבעלים, שלו אין קשר חוזי עם האחר/האחרים.

מבחינת הנתבעים 2-3 הם חבים יחד עם אילן פיטוסי, ביחד ולחוד, מיולי 2006 ועד 30.10.09 כפי שנתבע.

10. חובות חשמל, ארנונה ומים ותשלומים אחרים –

בכתב התביעה יש התייחסות לסכום משוערך כולל, לגבי התביעה לתשלום חובות חשמל וארנונה. הבעלים לא הבהיר מה הקשר בין חובות אלה שמוטלות על חנות מס' 7 לבין החנויות של ה"פיצוציה", אך אילן פיטוסי לא חלק על קיומם של חובות ארנונה וחשמל (עמ' 30 לפרוטוקול). בתצהיר עדותו הראשית של הבעלים, אין כימות החובות השוטפים ולא צורפו אסמכתאות. לתיק המוצגים לא צורפו אסמכתאות בהקשר לחובות שוטפים, למעט הפניה לכתבי טענות בשני התיקים. לכתב התביעה צורף תדפיס חוב ארנונה לחנות מס' 7 ע"ש התובע ליום 1.1.09 בסך של 79,982.20 ₪, ללא פירוט לתקופות. הנתבעים 2-3 הכחישו את החוב לעיריית באר-שבע ולחברת החשמל בכתב הגנתם (סעיף 41).

לא הומצאה אסמכתא לחוב לחברת החשמל. חברת החשמל תבעה את הבעלים על חוב חשמל וניתן פסק דין בהעדר ונפתח תיק הוצל"פ. אך הבעלים הגיש בקשה לביטול פסק הדין והתיק הסתיים במחיקת התביעה וסגירת תיק ההוצל"פ (מוצג י"ב למוצגי הבעלים). על פי אישור חברת החשמל, החוב היה מינואר 2005 והם לא הצליחו לנתק את החשמל ב-7.5.07 כשהוברחו ע"י הפולשים (מוצג י' למוצגי הבעלים).

לא הוגשו ראיות לחובות שוטפים, למעט שהועד שהם קיימים (עדות התובע). הבעלים העיד שבעת שהוא השכיר את החנות לאילן פיטוסי, הוא העביר את פרטי השוכר כמחזיק (עמ' 22 לפרוטוקול), אך הוא לא ידע מדוע החובות חזרו על שמו (עמ' 22 לפרוטוקול).

עד לתום שמיעת הראיות, לא התברר אלו חנויות שכר אילן פיטוסי והאם הם, שניהם, עברו לידי הנתבעים 2-3, ומה הקשר ביניהם לבין החנות מס' 7.

בכתב התביעה מתוארת ה"פיצוציה" כמשתרעת על 2 חנויות (סעיף 1 לכתב התביעה). נתון שאינו במחלוקת. על פי חוזה השכירות ההשכרה מתייחסת לחנות מס' 5. חובות החשמל והארנונה מתייחסות לחנות מס' 7. אילן פיטוסי, השוכר, לא חלק על קיומן. הבעלים לא נחקר ע"י ב"כ הנתבעים לגבי העובדה שהחובות רשומים על חנות מס' 7.

על פי נטל השכנוע, בהעדר ראיות נגדיות, אני מקבלת את התביעה לתשלום חוב הארנונה, ביחד ולחוד, לגבי כל הנתבעים.

לגבי תביעת תשלום חוב חברת החשמל – בהעדר חקירת הבעלים ולאור הודיית אילן פיטוסי, הוא הוכח ומתקבל.

ככל שהתובע חויב בעלויות גביה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי חברת החשמל – הם פועל יוצא של מחדלו להתגונן במועד. לכן התביעה בראש הנזק נדחית.

בגין חובות אחרים החלים על הנכס – לא הובאו ראיות והתביעה נדחית.

11. חיוב בנזקים ועגמת נפש –

התביעה היא בגין שורה של פעולות שביצעו הנתבעים שגרמו לתובע נזקים שלא פורטו וכן עגמת נפש (סעיפים 39-45).

לא ברור האם מדובר בנזק מיוחד, שיש להגיש עליו ראיות, או נזק כללי של עגמת נפש. לכאורה, מדובר בעגמת נפש שנגרמה לתובע מחמת התהליך הארוך שנדרש לעבור כדי לקבל חזרה את החזקה בחנויות שלו, מחמת מעשי הנתבעים, מי מהם ו/או מי מטעמם. בכלל זה, הפרעה לביצוע פסק דין הפינוי בפעם הראשונה, והפרעה אלימה לחברת החשמל לבצע ניתוק לפי בקשת הבעלים מחברת החשמל.

כמו כן, נטען לנזקים בעין לחנויות שלא כומתו ולא הוגשו עליהם ראיות.

בראש נזק זה ובשים לב לתמונה העולה מהראיות, אני פוסקת לתובע פיצוי על עגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

חיוב בגין עלויות הוצל"פ של פינוי בשנת 2009 –

התביעה היא לסך של 11,000 ₪ עלויות בעין, וכן שכ"ט עו"ד. העלויות הוצאו בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על פי פסק דין הפינוי שניתן נגד אילן פיטוסי (תיק מס'

14-14823-08-1).

ככל שמדובר באילן פיטוסי – הוא יחויב בעלויות אלו במסגרת תיק ההוצל"פ עצמו, אם התובע יגיש בקשה להגדלת הקרן, ואין צורך בפסק דין כי אלו עלויות ביצוע של הליך הוצל"פ.

לגבי הנתבעים 2-3, שאינם חייבים בתיק ההוצל"פ – הוכח שהם החזיקו בחנויות ללא הסכמה של הבעלים, ובנוסף גם הכניסו אנשים אחרים לניהול העסק. משיצא אילן פיטוסי בפועל מניהול העסק, בהעדר הסכמה, אפילו בדיעבד, של הבעלים ומשבוטלה עסקת המכר שהייתה לכאורה אמורה להסדיר את החזקתם בחנות, היה עליהם לפנות את החנויות לבדם. הנתבעים ניסו לעכב את הפינוי בביהמ"ש (בש"א 5584/09, 5505/09, 30/10, ת.א. 4886/09) ללא הצלחה, וביהמ"ש המחוזי דחה את הבר"ע שהוגשה על החלטת מותב זה מיום 10.3.10 (רע"א 7827-04-10, החלטה מיום 22.4.10, של כב' הנשיא יוסף אלון).

במוצג ט"ז למוצגי הבעלים, הגיש הבעלים אסמכתא על תשלום בסך של 2,912 ₪ ביום 20.12.09 לקבלן הוצל"פ, וסך של 3,600 ₪ ביום 17.12.09 עבור ליווי משטרתי לפעולת הפינוי. בסיכומיו, מפנה בא כוח הבעלים לאסמכתאות לתביעה של 11,000 ₪ לכתב התביעה (סעיף 112 לסיכומיו הראשיים בתביעה זו). בסעיף 51 לתביעה מפנה בא כוח הבעלים לנספח ט' לכתב התביעה שהם אותם אסמכתאות.

בהעדר ראיות אחרות לעלויות הליך הפינוי, הסכום שלו זכאי הבעלים הוא הסכום המשוערך של האסמכתאות האמורות ולא 11,000 ₪.

תביעה להוצאות לדוגמא בסך של 25,000 ₪ -

לא ברור האם הכוונה לנזק מיוחד שהיה צריך להוכיח, עגמת נפש, או להוצאות משפט. אם להוצאות משפט הכוונה, אזי מן הראוי היה שבא כוח התובע היה מפרטם, מעבר לאגרת ביהמ"ש. בסעיף 114 לסיכומיו הראשיים, הוסיף גם עו"ד ירון הוד, "נסיעות" ואין לביהמ"ש אלא להניח שהכוונה היא לעלויות ניהול שני התיקים ע"י עו"ד הוד, וכן עלויות נסיעות מצד התובע. לנוכח העובדה, כי מדובר בשני תיקים שנוהלו במהירות ועם מספר מועט של דיונים, לא ברור לי למה מתכוון בא כוח הבעלים כאשר הוא עתר, בכתב התביעה, לעלויות ניהול של 25,000 ₪.

לגבי הוצאות משפט מעבר לאגרת ביהמ"ש, תהיה התייחסות בסעיף 14 להלן. אם מדובר

בנזק מיוחד – לא הובאו ראיות מעבר לראשי הנזק שהוכחו כאמור לעיל.

אם התביעה היא לעגמת נפש – נפסק פיצוי בראש נזק עצמאי.

שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪, בצירוף מע"מ –שכר הטרחה ייפסק בשים לב לכל תביעה ואופן ניהולה.

סיכום שתי התביעות

12. בת.א. 4886/09 התובעים הוכיחו את עילת התביעה של השבה של 5,000 ₪ ששולמו ביום 29.8.07; ככל שכן ניתן שיק ביטחון בהקשר לעסקת המכר – עם ביטול עסקת המכר ע"י הבעלים הזכויות לבטוחה זו כפופות על פני הדברים לביטול חוזה המכר על ידי הבעלים.

בת.א. 39024-03-10 התובע הוכיח את זכותו לפסק דין נגד אילן פיטוסי בהעדר כתב הגנה מטעמו; לגבי הנתבעים 2-3, הוכחה תביעתו בראשי הנזק הבאים:

דמי שכירות של 860$ מיולי 2006 ועד 30.10.09; ארנונה בסך של 79,982.20 ₪ נכון ליום 1.1.09 . סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה, 20.12.09, לפי הפרשי הצמדה וריבית, עומד על סך של 84,649.03 ש"ח; חשמל בסך של 59,829.42 ש"ח נכון ליום 1/1/2005 . סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה, 20.12.09, לפי הפרשי הצמדה וריבית, עומד על סך של 80,803.44 ש"ח; עגמת נפש בסך של 50,000 ₪ נכון להיום; 6,512 ₪ נכון ליום 20.12.09.

13. מעבר לאופן ניהול התביעה על ידי כל בא כוח כפי שעולה מפסק הדין, אתייחס גם להתנהלות של באי כוח הצדדים לגבי הגשת סיכומיהם. בתום שמיעת הראיות ביום 7.6.12 נקבעו במעמד באי כוח הצדדים ההסדרים הבאים של הגשת סיכומים:

ב"כ התובע/נתבע שכנגד, יגיש סיכומיו תוך 30 יום, ואחריו יסכם ב"כ הנתבע/תובע שכנגד תוך 30 יום ולב"כ התובע/נתבע שכנגד זכות לבקש להשיב תוך 10 ימים.

למרות שההסדר להגשת סיכומים ניתן במעמד באי כוח הצדדים, הוגשה בקשה להבהרה ביום 13.6.12, וניתנה הבהרה שכל צד יגיש בלוח זמנים כאמור בהחלטה את סיכומיו כתובע ואח"כ כנתבע על פי ההחלטה (החלטה מיום 16.6.12) וכן נקבעו 60 יום, לא כולל פגרות להגשת כל הסיכומים. כלומר עד 9/10/12.

ביום 8.7.12 הוגשה בקשה מוסכמת לארכה כולל הסדר דיוני אחר, כך שכל תובע יגיש סיכומיו עד ליום 15.8.12, וכל נתבע יגיש סיכומים עד 15.9.12. הבקשה נעתרה (החלטה מיום 30.7.12) ולכן חייבה את באי כוח הצדדים.

בתום המועד שהצדדים קבעו, הוגשה ביום 24.9.12 בקשה מוסכמת לארכה עד ליום 9.10.12. הבקשה נדחתה (החלטה מיום 25.9.12).

אבל הסיכומים הוגשו באופן הבא:

בא כוח התובעים בת.א. 4886/09 הגיש סיכומים ראשיים ביום 2.9.12 למרות שעל פי הבקשה המוסכמת שהוא צד לה המועד היה צריך להיות 15/8/12. ב"כ הנתבע בתיק האמור הגיש סיכומים ביום 16.10.12 למרות שעל פי הבקשה המוסכמת שהוא צד לה המועד היה צריך להיות 15/9/12 ,וזאת מבלי לקבל אישור של בית המשפט לאיחור.

ב"כ התובע בת.א. 39024-03-10 הגיש סיכומים ראשיים ביום 20.9.12 למרות שעל פי הבקשה המוסכמת שהוא צד לה המועד היה צריך להיות 15/8/12. ב"כ הנתבעים לא הגיש סיכומים אך הגיש בקשה לארכה ביום 11/11/12, שנדחתה.

בנסיבות שפרטתי לעיל אני לא לוקחת בחשבון את הסיכומים שעו"ד הוד הגיש בפועל ללא רשות כנתבע בתביעת הקונה . כמו כן אני אתייחס להתנהלות כל עו"ד בשלב קביעת שכר טרחתו.

בנוסף אתייחס לשכר הטרחה בת.א. 39024-03-10 גם מההיבט של ניהולו שהקשה על איתור נתונים מדויקים כפי שעולה מפסק הדין.

סוף דבר

ת.א. 4886/09

14. הנתבע ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29/8/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן את אגרת המשפט בסכום הנומינלי בהתאם לסכום לעיל כפי שהוא משוערך ליום הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל , ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הסכום כולל מע"מ. שכר הטרחה לוקח בחשבון מחד גיסא את הסכום המומלץ לפי תעריף לשכת עורכי הדין, ומאידך גיסא את הפער המשמעותי בין סכום התביעה לתוצאה ואת התנהלות בא כוח התובעים כאמור בסעיף 13 לעיל.

כל הסכומים הללו יקוזזו כנגד חיובי התובעים בת.א. 39024-03-10.

ת.א. 39024-03-10

א. הנתבע מס' 1 ישלם לתובע, ביחד ולחוד כדלקמן:

(1) סך של 262,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 23/03/10, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

(2) סך של 84,649.03 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

(3) סך של 80,803.44 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

(4) סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב. הנתבעים מס' 2-3 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, כדלקמן:

(1) סך של 145,899 ₪, השווה ל - 33,540$ המחושבים לפי 860$ כפול 39 חודשים , לפי שער הדולר על פי כתב התביעה שעמד על 4.35 ₪ לדולר (לפי החישוב של 262,000 ₪ השווים ל-60,200$). לסכום זה יצורף מע"מ כדין וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

(2) סך של 6,512 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20/12/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

(3) החיובים נשוא סעיף קטן (א) לעיל, סעיפי משנה (2)-(4).

ג. בהמשך לאמור בסעיף 13 לעיל :

(1) הנתבעים ישלמו הדדית לתובע שכ"ט עו"ד בסך של -.8,625 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הסכום כולל מע"מ. סכום שכר הטרחה הנמוך הוא לאור האמור בסעיף 13 לעיל.

(2) אמנם הנתבע מס' 1 לא הגיש כתב הגנה, אך בא כוח התובע התייחס גם אליו בסיכומיו ולא ביקש פסק דין בהעדר כהליך נפרד לפני כתיבת פסק הדין.

ד. הנתבעים ישלמו הדדית לתובע הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ג, 16 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.