1. ביום 16/11/12 ניתן פסק דין ועליו הוגש ערעור וערעור שכנגד. פסק הדין ניתן בשני תיקים שאוחדו שהיו תביעות הדדיות. ביום 11/9/13 קיבלה ערכאת הערעור את הערעורים ופסק הדין בוטל תוך קביעות של ההשלמות שבית המשפט נדרש להם (ע"א 1438-01-13. להלן: "פסק הדין בערעור"). ביום 10/2/14 דיווח עו"ד ירון הוד כי מרשו, ציון חדד, נפטר ביום 21/11/13. טרם הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה/כתב ההגנה. לנוכח שביהמ"ש נדרש להשלים את פסק דינו ינתן פסק הדין על פי הצדדים המקוריים. להלן יכונה ציון חדד המנוח: "המוכר" בתביעה בת.א. 4886/09 ו"המשכיר" בת.א. 39024-03-10. התובע מס' 1 יכונה בפסק הדין "אדרי" בתביעתו ו"אדרי" בתביעה נגדו. התובע מס' 2 יכונה: "המחזיק" או "שרלי אדרי" בכל פסק הדין.

2. ת.א. 4886/09 - בתביעה זו עתר אדרי לאכיפת חוזה מכר בינו לבין המוכר של חנות ברחוב אברהם אבינו 91/6 בעיר באר שבע הרשומה בחברת שיכון ופיתוח ובמנהל מקרקעי ישראל כחנות מספר 902/06 (להלן: "חנות מס' 6"). העילה של התביעה היא כי המוכר ביטל עמו את העסקה.

בית המשפט הונחה על ידי ערכאת הערעור לקבוע ממצא האם ומתי פנה ציון חדד לאדרי להשלים את העסקה בבחינת השלמת התמורה ו/או סילוק החובות; מתי פנה רפאל אדרי לציון חדד לתשלום התמורה והסדרת החובות ונדחה על ידי ציון חדד; האם חדד ידע כי הזכויות רשומות על שמו ומשמעות זיכרון הדברים מיום 21/8/07; מי הכשיל את החתימה על הסכם מכר חדש; קביעת הנטל על איזה צד להוכיח את קיומם של החובות של שרלי אדרי (כפי שהוסכם בזיכרון הדברים), בהינתן כי הוכחו חובות ארנונה רק על חנות מס' 7 שאינה נשוא הסכם המכר, וזיכרון הדברים. סוגיות אלו יקבלו ביטוי בניתוח העובדות והראיות כאמור להלן.

ת.א. 39024-03-10 - בתביעה זו נתבעו ע"י המשכיר אדרי, בנו שרלי אדרי ואילן פיטוסי, לתשלום דמי שכירות והוצאות נלוות, כולל חשמל וארנונה. מדובר בעסק מסוג "פיצוציה" שהתנהל בחנות מס' 6 לבד או יחד עם חנות 91/5 הצמודה לחנות מס' 6 (ממצא שלא בוטל בערעור – סעיף 6 לפסק הדין) ולפי טענת המשכיר הייתה פלישה גם לחנות מס' 7.

בית המשפט התבקש להייחס לשאלה העובדתית האם המחזיק נכנס לנעלי השוכר החוזי כמחזיק ואם כן באילו חנויות.

בהתבסס על קביעה זו בית המשפט התבקש להתייחס לסוגיה של חיוב דמי שכירות לגבי כל אחד מהנתבעים, כולל התקופות של השכירות; כן התבקש בית המשפט לתת החלטה בשאלה של חוב חשמל שנתבע וכן חוב ארנונה. בית המשפט גם ביטל את חיוב הנתבעים בפיצוי בגין עגמת נפש לאור אי בהירות הטעם לכך על לפי סעיף 11 לפסק הדין.

3. אפתח בעסקת המכר – ת.א. 4886/09

ראשיתו בזיכרון דברים בכתב יד שהוא מיום 1 בחודש אוגוסט 2007 (כתב היד בספרה 7 לא ברור ולכן נדמה היה שמדובר ב-2004 אך אין מחלוקת שהכוונה היא ל-7 – מוצג יח' למוצגי האדרי). בזיכרון הדברים הוגדרה העסקה כמכירה של חנות או החנות, מבלי לתת לה פרטים מזהים. תוכן ההסכמה היא סכום העסקה בסך של 35,000$ כולל מע"מ, תשלום מקדמה של 5,000 ₪ והיתרה תוך 90 יום לפי שער יציג באותו יום. הוסכם גם על כך שצד א' (מילה לא ברורה – מ.ו), טאבו וגם הוסכם על 10,000 ₪ פיצוי מוסכם על הפרה.

כעבור כמעט חודש, ב-29/8/07 נכרת חוזה מכר המגדיר את העסקה להיות חנות בת 1 חדרים, שהיא חנות מס' 6 (מוצג יא' למוצגי התובע), כאשר הביסוס לזיהוי הוא אישור המינהל שהיווה חלק בלתי נפרד מהחוזה (מוצג ו' למוצגי האדרי). בחוזה המכר תורגמה ההסכמה נשוא זיכרון הדברים מיום 1/8/07 כפי שהוסכם, דהיינו, תשלום 5,000 ₪ במעמד החתימה והיתרה של 33,900$ כולל מע"מ עד ליום 29/11/07 על פי שער יציג ביום התשלום בפועל. הוסכם, כי בכפוף לתשלום החוזי תועבר החזקה ביום 29/11/07 ובכפוף לתשלומים חיובים חוזיים ע"י האדרי, יועברו הזכויות על שם אדרי עד ליום 1/12/07 (סעיף 4 לחוזה). הגם שהחוזה נכרת בין המוכר לאדרי, החוזה מגדיר כל אחד מהם בלשון רבים.

הקושי בחוזה נוצר בהוראות סעיפים 6, 7, 9 שלא תאם עסקה בה אדריהוא אביו של המחזיק בפועל, בנו, שגיסו של הבן (אילן פיטוסי), הוא השוכר החוזי. שכן הניסוח נותן מענה לנכס בחזקת המוכר עד למסירת החזקה, ומטיל עליו את חובת תשלום תשלומי החובה השוטפים. אני מאמינה למוכר שהסכים לעסקה בגלל שהתייאש מלהשתלט על רכושו כמשכיר, אך כל הסוגיה הזו לא קיבלה כל התייחסות בין בזיכרון הדברים שקדם לעסקה ובין בחוזה. החוזה מדגיש גם כי למועד כריתת החוזה טרם התקבל אישור החברה המשכנת ולכן ניתנה לאדרי הזכות ב"והואיל השני", לבטל את העסקה תוך 30 יום ממועד קבלת האישור ללא שהמוכר יוכל לטעון לכל סעד או פיצוי. לצד זה המוכר הצהיר בסעיף 2(ב) כי החנות "חופשייה ופטורה מכל שעבוד ו/או משכנתא ו/או זכויות צד ג' כלשהו", מבלי שהיה בידי המוכר, על פי החוזה, אסמכתא לכך. עד לתום שמיעת הראיות לא הוצגה אסמכתא מהחברה המשכנת ע"י מי מהצדדים.

לטענת אדרי הוא ניסה לקיים את העסקה על ידי תשלום יתרת התמורה והמוכר לא איפשר לו .

בהמשך הוא התבקש על ידי עו"ד לימור לוגסי לחתום על מסמך שמבטל את החוזה ללא ביטול ההסכמות (מסמך שלא הוגש – מ.ו.) ולחתום באותו יום על זיכרון דברים ובו הסכמות חדשות מעבר לתמורה וזיהוי החנות.

4. על פי זיכרון הדברים מיום 21/7/08 המועד לקשירת חוזה מכר חדש, כמוסכם בזיכרון הדברים, הוא תוך 14 ימים מיום "שיודיע המוכר על רישום הזכויות בנכס על שמו" (סעיף 2 לזיכרון הדברים). כמו כן הוסכם, כי "הצדדים מתחייבים לפעול ללא דיחוי לשם ביצוע העסקה, על כל המשתמע מכך, ולנקוט כל פעולה הנדרשת לשם הוצאת עסקת המכר מן כח אל הפועל מיד עם הידרש צד לעשות כל פעולה שהיא" (סעיף 5 לזיכרון הדברים). יחד עם זאת נקבע, כי חובותיו של שרלי אדרי יוסדרו "תוך 60 ימים מהיום" (סעיף 7 לזיכרון הדברים).

על פי החוזה המועד לתשלום יתרת התמורה היה 29/11/07. ההסדר החוזי גם נקב בסכום של 33,900$ בשקלים לפי השער היציג. לטענת המוכר, הוא ביקש להשלים את העסקה ולקבל את התמורה, אך אדרי לא שילם אותה. גרסת אדרי לקיום חוב זה, שהוגדר על פי החוזה להיות תנאי יסודי (סעיפים 3, ו-11 לחוזה המכר) היתה כי הוא פנה למוכר, אחרי החתימה, והוא ביקש לשלם לו: "סכומים שונים על חשבון תמורת החנות. באחד הפעמים היה אף עד לכך אורן קדוש" (סעיף 17 לתצהירו). בהמשך, בסעיף 20 לתצהירו הוא מספר ש"לפחות עוד פעמיים שהצעתי לנתבע כספים...". גם בסעיף 20 אין הגדרה של הסכומים.

על פי גרסת אדרי, הוא פנה לבצע תשלומים על פי חוזה המכר במספר מקרים אך הוא נדחה ע"י המוכר, כאשר פעם נכח בכך גם עד מטעמו, אורן קדוש. אחרי ביטול הסכם המכר, כאשר חלף זמן והמוכר התחמק מקבלת יתרת התמורה וחתימה על חוזה חדש הוא לקח הלוואה מהבנק על סך של 100,000 ₪. לגרסתו המוכר ישב ב"שב ואל תעשה", ואילו הוא המתין לבצע את התשלום (סעיפים 29 – 30 לתצהירו). אדרי קושר את המועדים שבהם הוא ניסה לשלם, להליך הגשת תביעת הפינוי ע"י המוכר נגד אילן פיטוסי (סעיף 31 לתצהירו). ההלוואה היא מיום 25/12/08 (מוצג ב' למוצגי רפאל ושרלי אדרי), פסק דין הפינוי הוא מיום 13/11/06 (מוצג יג' למוצגי ציון חדד) והליכי הפינוי בהוצל"פ החלו כבקשה למתן צו פינוי מיום 21/9/09 (מוצג יט' למוצגי רפאל ושרלי אדרי), אחרי ביטול זיכרון הדברים (מכתבו של עו"ד ירון הדד מיום 17/5/09, שבהמשכו היתה שיחה בינו לבין עו"ד יואל נעים ביום 1/6/09 – מוצג יז' למוצגי ציון חדד). גם העד של אדרי העיד ללא מיקוד בתאריכים. שרלי אדרי אישר תשלום של 10,000 ₪ בסמוך לתשלום של 5,000 ₪ ללא מיקוד לתאריך (עמ' 35 לפרוטוקול). לא הוצגו ראיות שניתן לייחסם לשנת 2007.

אדרי מדגיש שהסירוב לקבל את יתרת התמורה היה בגלל דרישה שיסולקו חובות אילן פיטוסי על החנות, חשמל, מים וארנונה, וכאשר אדרי כן ביקש לשלמה, המוכר דחה אותו בטענה שחלף זמן רב, ואדרי לא עמד בתנאי החוזי (עמוד 17, 24 לפרוטוקול), וגם כי לא היה זקוק לכסף (עמוד 19 לפרוטוקול). שרלי אדרי העיד, כי ידוע לו שאביו פנה אחרי חתימת החוזה לשלם כספים ונדחה ע"י המוכר. הוא שאל את אביו מדוע הוא לא משלם את יתרת הכספים, ועל כך השיב לו אביו: "כי הנתבע טוען שהנכס לא רשום על שמו מאחר וקיימת מניעה הקשורה בחובות שיש על החנות" (סעיף 14 לתצהירו). אורן קדוש נשאל מה הסכום שאדרי ביקש לשלם כשהוא התלווה אליו והשיב: "סכום של 5,000 - 10,000" (עמוד 41 לפרוטוקול מול שורה 13).

5. על פי גרסת המוכר מלכתחילה הוא הסכים למכור את חנות מס' 6 כי נואש מכך שאיבד את רכושו לידי אילן פיטוסי והתובעים, שגם החזיקו בחנות וגם לא שילמו בין דמי שכירות ותשלומי חובה ולא ניתן היה לפנות אותם. התהליך שהסתיים בביטול זיכרון הדברים הוגדר ע"י אדרי כתרגיל של המוכר להביא לסילוק החובות ולהתחמק מהעסקה.

בתכתובת בין באי כוח הצדדים שהוגשה, מדגיש עו"ד ירון הוד בשם מרשו, אחרי משלוח הודעת הביטול, כי מרשו היה מוכן לבחון את המשך העסקה, אם קודם כל יוסדרו החובות שיצרה משפחת האדרי, בגין החנויות, הן בחברת החשמל והן בעיריית באר שבע, ואז ניתן לדון בחוב שכר הדירה ובקיום העסקה (נספח יב' למוצגי האדרי). במכתב הביטול מתמקד עו"ד ירון הוד, בשם מרשו, בחובות הארנונה כחלק מחובות העסק שהיה צריך לסלק (מוצג ג' למוצגי האדרי). יצוין, כי עו"ד ירון הוד נסמך במכתבו על חוזה המכר על אף שזה כבר בוטל.

6. סוגיית החובות מודגשת גם ע"י המוכר כמכשלה. אומר המוכר: "אין לי מושג למה עורכת הדין שלהם (לימור לוגסי – מ.ו) ציינה בהסכם כי צריך להעביר את הזכויות בחנות על שמי. החנות רשומה והייתה רשומה על שמי מימים ימימה. המכשלה בהעברת הזכויות בחנות היתה החובות הרבים שהנתבעים יצרו במהלך השנים הארוכות בגין השימוש בה" (סעיף 77 לתצהירו), ובהמשך בסעיף 78 הוא מצהיר: "הסכם המכר לא קוים מצד הנתבעים. הם לא סילקו את החובות להם התחייבו. או אז נחתם ביום 21/7/08 זכרון דברים...".

סוגיית סילוק החובות עמדה מבחינת המוכר כסוגיה עיקרית, המהווה לפי העולה מגרסתו תנאי יסודי, אך היא לא קיבלה ביטוי בין בזיכרון הדברים שקדם לחתימת חוזה המכר ובין בחוזה המכר. סוגיה זו לא עוגנה בחוזה, כי החוזה התייחס למצב שבו המחזיק הוא המוכר.

על אף שלגרסת אדרי הוא נדחה ע"י המוכר בגלל החובות הוא לא פנה לעורכת דין לוגסי אז לאכוף את החוזה, וכנגד המוכר גם לא שלח לאדרי דרישות לביצוע תשלום יתרת התמורה, גם בחלוף המועד החוזי.

7. מכאן אפנה לטעם לחתימת זיכרון הדברים שהיא עיכוב ברישום זכויות המוכר (סעיף 1 לזיכרון הדברים). מתוך עדויות הצדדים עולה, כי הנושא לא היה ברור לצדדים בזמן אמת. מחד גיסא המוכר הדגיש שלא היתה סוגיה פתוחה של רישום הזכויות בחנות על שמו, בהפניה לאישור שהיה לו לפני החתימה על החוזה ממנהל מקרקעי ישראל שצורף לחוזה. בחוזה מצוין כי אין אישור מהחברה המשכנת (ה"והואיל השני"). מאידך גיסא, שרלי אדרי העיד שהבין מאביו שהמוכר טען שהנכס טרם נרשם על שמו ובחקירה חוזרת הסביר שהעיכוב הוא "רישום בטאבו" (עמוד 35 לפרוטוקול שורות 10 – 13). סוגיית רישום זכויות בלשכת רישום המקרקעין אינה מופיעה בחוזה המכר שקבע בסעיף 4 מועד העברת זכויות מבלי לציין היכן ירשמו הזכויות (סעיף 4(ב) לחוזה). בהמשך הצהירו הצדדים בחוזה שידוע להם כי העברת הזכויות מותנית "בהסכמת החברה המשכנת ומנהל מקרקעי ישראל" (סעיף 4(ג) לחוזה).

באי כוח שני הצדדים לא התמקדו בסוגיה של העדר אסמכתא לרישום בכתבי טענותיהם. ב"כ אדרי מציין בכתב התביעה, כי אדרי הופתע על ידי העלאת הנושא כשנה אחרי החתימה על חוזה המכר, אך הוא מקבל זאת כנתון כי בפועל הסכסוך לאורך כל הדרך התמקד בחובות על הנכס, שנצברו והמשיכו להצטבר. גם בכתב ההגנה הנושא לא הוברר אלא צוין כנתון, תוך הדגשת התנאי של תשלום החובות (סעיף 52 לכתב ההגנה). עו"ד לוגסי עצמה לא זומנה להעיד. המוכר טען שעו"ד לוגסי היתה באת כוח האדרי, ולדבריו היוזמה לחתימת זיכרון הדברים היה של עורכת הדין לוגסי, והוא הבין שהוא מגיע כדי לקבל את התמורה והאישורים כדי להעביר את הבעלות (עמוד 16 לפרוטוקול מול שורות 13 – 14). במקום זאת, עורכת הדין לוגסי הציעה לנסח מחדש את החוזה (עמוד 16 לפרוטוקול). בחקירה נגדית של המוכר הציג עו"ד יואל נעים בפני המוכר את התזה שהסיבה לזכרון הדברים היתה שניתן יהיה לרשום את הנכס על שם המוכר ולכך המוכר הסכים, אך המשיך שבדיעבד התברר לו שהנכס רשום על שמו (עמוד 16 לפרוטוקול).

זכרונו החלש של המוכר ואופן חקירתו בעמוד 16 – 19 לפרוטוקול, יצרו חוסר בהירות בסוגיות שבא כוח אדרי ניסה לברר, דהיינו רישום הזכויות, מועדי התשלום, הסיבה לחתימת זיכרון הדברים, ולא ניתן לקבוע על פי תשובותיו ממצאים הממוקדים לזמן מתאים. גם הניסיון להשלים את החסר בחקירה חוזרת לא צלח (עמוד 24 -25 לפרוטוקול). גם גרסת אדרי בסוגיה זו לא הבהירה סוגיה זו, כי הוא הגדיר עצמו כמי שנגרר והאמין שההליך לביטול חוזה המכר וחתימת זיכרון הדברים נדרש בגלל סוגיית רישום הזכויות. הוא מיהר וקיבל את הדברים כפשוטים (סעיף 21 לתצהירו) כי היוזמה לזימונו היתה של עוה"ד לוגסי. הטעם לכך שהוא לא התעכב על סוגיה זו היה, שהובטח לו שהעסקה נותרה בעינה, כפי שכתוב.

ערכאת הערעור הנחתה את ביהמ"ש לדון גם במשמעות של זיכרון הדברים בהינתן שהנכס היה רשום על שם המוכר בממ"י. זיכרון הדברים נחתם במשרדה של עוה"ד לוגסי, ולא הוכח שהוא נוסח ע"י הצדדים עצמם. בסעיף 1 לזיכרון הדברים הוצהר שחוזה המכר בוטל "עקב העיכוב שחל בהעברת הזכויות בנכס על שם המוכר, מר חדד ציון". חוזה המכר מציין במפורש שבמועד כריתתו אין עדיין אישור מהחברה המשכנת (ה"והואיל השני"), והחיוב החוזי להעברת הזכויות מצביע על כך שההעברה תהיה במנהל מקרקעי ישראל והחברה המשכנת (סעיפים 4(ב) – 4(ג) לחוזה המכר). הניסיון להציג את האמור בסעיף 1 לזיכרון הדברים כטעות של עו"ד לוגסי (עמודים 16 – 18 לפרוטוקול) נדחה, לנוכח האמור בחוזה שהנכס רשום על שם המוכר במנהל מקרקעי ישראל, אך אין עדיין רישום בחברה המשכנת. לכאורה, ניתן לשער כי הצורך לסלק חובות עבר לא נבע מ"תרגיל", כפי שהדבר הוגדר ע"י התובעים, אלא לאור הדרישה המצופה להוכחת העדר חובות ברישום בחברה המשכנת.

בהעדר ראיות שהאמור בסעיף 1 לא נכון או נכתב מטעמים זרים, אני מקבלת את לשון הכתוב כפשוטו בקריאה אינטואטיבית, כי להשלמת הרישום נדרש סילוק חובות העבר. הראיות מצביעות על כך שערב כריתת חוזה המכר היו על החנות חובות של אילן פיטוסי ששרלי אדרי לקח על עצמו. אכן זיכרון הדברים שינה את העסקה המקורית נשוא סעיף 6 לחוזה המכר שלא תאמה את המציאות. בחתימתו הסכים אדרי לכך, לא חלק על כך בזמן אמת והוא לא פעל לביטול זיכרון הדברים על אף שינוי העסקה כאמור.

בסעיף 6 לזיכרון הדברים נקבע כי בנו של אדרי, שרלי אדרי, חייב כספים לגופים שונים בגין אחזקת החנות מיולי 2006, ובין היתר ארנונה וחשמל, המעכבים את רישום הזכויות על שם המוכר. בסעיף 7 לזיכרון הדברים נקבע כי תקום למוכר זכות לבטל את חוזה המכר אם חובות שרלי אדרי לא יסולקו תוך 60 יום.

8. ביהמ"ש המחוזי קבע בפסק דינו, כי תשלום החובות לא היה תנאי מתלה של זיכרון הדברים. בתצהיר עדות ראשית של אדרי אין התייחסות למה אדרי עשה כדי לקיים את הוראת סעיף 7 לזיכרון הדברים ממועד החתימה על זיכרון הדברים, למעט שהופתע מקיום חובות של בנו לגבי חנות מס' 6. לפי גרסתו, בנו, שרלי, הסדיר את חוב החשמל והיה מוכן להסדיר את החוב לעירייה (סעיף 39 לתצהירו). אדרי אינו מפנה לאסמכתא לטענה שחוב החשמל הוסדר ומדוע לא הוסדר חוב הארנונה.

הראיות מצביעות על כך שאדרי לא סילק את החובות האמורים כי הוא נסמך על בנו, שרלי אדרי. גרסת בנו, שרלי, היא כי הוא ידע שכל חוב שקיים למועד חתימת חוזה המכר, שייך לאילן פיטוסי וזו בעיה של אילן פיטוסי שצריך להסדיר מול העירייה (סעיף 14 לתצהירו). הוא הוסיף שאביו, אדרי, הוטעה בהליך חתימה על זיכרון הדברים לחשוב "שמדובר בחובות שיחולו עליי מהיום שאני נכנסתי לחנות וזאת בסמוך לחתימה על נספח א' ועד למועד החתימה על זיכרון הדברים..." (סעיף 16 לתצהירו). נספח א' הוא חוזה המכר. גרסת מועד תחילת החובות כקשורה למועד חתימת החוזה, סותרת את האמור בזיכרון הדברים ולא אושרה ע"י אילן פיטוסי או ע"י בא כוח אדרי, עו"ד נעים. אילן פיטוסי נשאל לגבי סילוק חובות והשיב שזה לא עניין אותו כי הוא היה בכינוס נכסים (עמוד 31 לפרוטוקול מול שורה 4). תשלום החובות השוטפים כשל גם כי בהליך פלילי שאינו קשור למחלוקת נשוא תיק זה, הוטל על שרלי אדרי עונש מאסר בפועל, והוא החל לרצות אותו עוד לפני החתימה על זיכרון הדברים (עמוד 32 לפרוטוקול מול שורה 3). בנסיבות אלה, נכנסה אשתו לנהל את העסק יחד עם עוד אדם בשם רן חימי (שמופיע גם כליאור חימי) שלא העיד.

9. לטענת ב"כ אדרי, הנטל להוכיח שהחובות לא שולמו נופל על כתפי המוכר, שביטל את העסקה. סוגיה זו הפכה אקדמית כי אדרי הודה שהיו חובות גם אחרי מכתב הביטול.

מראיות שרלי אדרי ואדרי הוכח כי בשנת 2008 ומחצית הראשונה של שנת 2009, החשמל בחנות מס' 6 היה עדיין רשום על שם אילן פיטוסי, הגם שהמחזיק בפועל מיולי 2006 היה שרלי אדרי והיה חוב לחברת החשמל בסכום כולל של 48,445.86 ₪ (מוצג ט' למוצגי אדרי). ביום 13/11/09 פנה עו"ד יואל נעים לחברת החשמל בשם אדרי על מנת להסדיר את חובו של חימי, המוגדר על ידו כמי שרכש את העסק מהשוכר הקודם, אילן פיטוסי. הבקשה היתה לאפשר לחימי לשלם את החובות מחודש 8/08 ועד ליום המכתב, נובמבר 2009 (מוצג יד' למוצגי אדרי). לפי מוצג טו' למוצגי אדרי, אשתו של שרלי אדרי, שילמה 8,300 ₪ ביום 13/6/08 והסכום מיוחס לחוב לחברת החשמל.

לנוכח הודאת אדרי על קיומו של חוב חשמל של אילן פיטוסי גם אחרי מכתב הביטול, המוכר הוכיח כי אדרי לא קיים את הוראת סעיפים 6 ו-7 לזיכרון הדברים, בין במועד ובין עד לביטול זיכרון הדברים בחודש מאי 2009. מעבר לכך אדרי הודה בקיום חובות (סעיף 39 לתצהירו).

10. בזיכרון הדברים אין הגדרה להפרת אילו סעיפים תהווה הפרה יסודית ואילו הפרה לא יסודית. מכתב הביטול של עו"ד ירון הוד נשלח הרבה חודשים מעל ל-60 יום לאחר חתימת זיכרון הדברים. מתוך התכתובת בין עוה"ד במחצית השניה של שנת 2009 ופנייתו של עו"ד יואל נעים לחברת החשמל בנובמבר 2009, עולה שגם אחרי משלוח מכתב הביטול טרם סולק החוב לחברת החשמל.

עד לסוף שמיעת התיק לא הוברר מדוע אדרי, שהיה מעוניין בעסקה, לא סילק את החובות, שלא היו של המוכר כאשר הוא גם הכיר בכך כעולה ממכתב בא כוחו לחברת החשמל. תמיהה זו מתחזקת לנוכח העובדה שהוסכם שהחובות מיולי 2006 הם של בנו. להתנהלותו היה היגיון עסקי אילו הסוגיה של החובות עלתה בסמוך לאחר חתימת חוזה המכר שהטיל את החיובים האמורים על המוכר והיה לה גם היגיון מוסרי ערב החתימה על זיכרון הדברים, אילו מדובר היה בחובות של שוכר של המוכר שהיה זר לאדרי. אך אין אלו הנסיבות שבתיק זה. התמיהה מתחזקת כאשר אדרי מציג ראיות שתומכות בקיום חוב לחברת החשמל שלכאורה נופל בגדר "חובות שרלי אדרי", כי נצברו בתקופה בה שרלי אדרי היה המחזיק בפועל. אכיפת החוזה כפי שהוא, ללא מתן משקל להתחייבות אדרי לסלק את חובות בנו, משמעה הטלת הסיכון בגין חוב חברת החשמל על הבעלים הקודם, או סילוקו מהתמורה החוזית. לפי עדותו של המוכר בפועל הוא תפס את החזקה חזרה בחנות והוא משכיר אותה (סעיף 13 לתצהירו).

העולה מהמקובץ הוא, שהסיבה לביטול חוזה המכר היתה כי סוגיית חובות השוכר אילן פיטוסי ששרלי אדרי לקח על עצמו לא קיבלה ביטוי בחוזה המכר. סוגיה שהיתה מהותית משני היבטים. היבט אחד היה התמורה החוזית שהיווה תנאי יסודי. על פי חוזה המכר היה על המוכר לשאת בכל החובות הפתוחים עד למסירת החזקה כולל לצורך רישום זכויות על שמו בחברה המשכנת. בהעדר ההסדר מושא זיכרון הדברים, התשלום היה מופחת מהתמורה החוזית המוסכמת.

היבט שני היה, כי למועד חתימת חוזה המכר טרם הוסדר הרישום בחברה המשכנת על שם המוכר, דבר שחייב המצאת אישורים לסילוק תשלומי חובה עד לרישום. חוזה המכר איפשר לקונה לסגת מהעסקה ללא תשלום פיצוי למוכר, אם הרישום לא יבוצע, אך לא למוכר, שמצא עצמו נאלץ לשלם חובות של השוכר שלו, אילן פיטוסי, שהעביר את החזקה לידי שרלי אדרי, ללא רשותו - תוצאה שהמוכר לא רצה. היה הצדק לכך שהמוכר יסלק את החובות אילו המוכר יזם את המכירה אך על פי נסיבות העסקה, לא היה לכך הצדק. אפילו שרלי אדרי סבר שמחתימת חוזה המכר היה עליו לשלם את החובות.

יתכן והמוכר היה נמלך בדעתו אילו התייצב אדרי עם יתרת התמורה במועד החוזי אך זה לא קרה וכעבור כמעט שנה בנסיבות שלא הובאו לגביהם ראיות התבקשו הצדדים לחתום על הסכם לביטול חוזה המכר.

התביעה הוגשה בעת שהחזקה הייתה עדיין בשליטת שרלי אדרי באמצעות אשתו, ואדרי. התביעה לא תוקנה לאחר הפינוי על ידי לשכת ההוצאה לפועל. אדרי תובע בתיק זה בהקשר לסעד האכיפה כי בית המשפט יאכוף את ההסכם ובית המשפט התבקש לקבוע כי הנתבע חייב לחתום עם התובע 1 על ההסכם בתנאים שנקבעו בחוזה המכר (סעיף 75 לסיכומיו הראשיים של ב"כ אדרי). העתרות לסעד של אכיפה משמע פיקוח של בית המשפט ברמה של עריכת חוזה מכר חדש, שכן חוזה המכר הקודם לא תאם במקור את המציאות והוא גם בוטל ובינתיים גם השתנו הנסיבות. המוכר נפטר וכמו כן המוכר תפס חזרה את החזקה תוך כדי ניהול ההליך השיפוטי.

הזכות לסעד האכיפה לא ינתן כאשר ביצוע הסעד ידרוש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל (סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"ל -1970 ). בנסיבות של תיק זה הפיקוח הנדרש הוא למעשה ירידה לזירה ומתן שירותים משפטיים לצדדים. לפיכך אינני נותנת סעד של אכיפה.

11. לחלופין עתר אדרי כי בית המשפט יקבע שהמוכר הפר את החוזה בחוסר תום לב ולפיכך התבקש בית המשפט לחייבו לשלם לאדרי פיצוי מוסכם בסך של 10,000 דולר (37,500 ₪) וכן לשלם לתובע 2 פיצוי בסכום של 200,000 ₪ שהוא הסכום אשר שרלי אדרי, לטענתו, שילם עבור המוניטין, המלאי והציוד.

העולה מהראיות הוא כי מבחינת המוכר מלכתחילה העיבו החובות שנצברו בנכס ולא סולקו אך הם לא קיבלו ביטוי בין בזכרון הדברים המקורי ובין בחוזה המכר. אחר כך הם הועלו בזיכרון הדברים תחת הכינוי "חובות שרלי אדרי". בהליך השיפוטי הוסכם כי חובות אלה הם מיולי 2006. במשא ומתן אחרי מכתב הביטול עולה כי סילוק החובות היה מבחינת הבנים של המוכר ובא כוחו תנאי להמשך קיום העסקה. כלומר שגם אם מלכתחילה הליך ביטול חוזה המכר יכול היה להיראות כביטול לא מוצדק, כי סוגית חובות העבר קיבלה ביטוי אחר בחוזה המכר, הרי שאילו אדרי התנגד לביטול, עמדה למוכר הטענה כי אדרי הפר את חוזה המכר כי לא שולמה התמורה החוזית על פי האמור בחוזה המכר. בפועל אדרי לא התנגד לביטול העסקה המקורית וחתם על זיכרון הדברים. בדיעבד הוא התעלם מהחיוב החוזי לדאוג לסילוק חובות שרלי אדרי, ולא נתן הסבר לכך, למעט הצעה שהמוכר ישלמם מהתמורה. בחינת מהות החובות לתשלום אינם מצביעים על כך שאדרי לא היה יכול לשלמם. ביטול זיכרון הדברים נעשה פרק זמן ארוך אחר חתימתו.

12. אדרי גייס את הסכום של 100,000 ₪ בהלוואה בחודש דצמבר 2008, מעל 60 הימים שניתנו לו לסלק את חובות שרלי אדרי. אילו הסכום הוצע אז למוכר ניתן היה לבחון האם סירוב לקבל את הסכום כאשר טרם סולקו חובות שרלי אדרי היה הפרה של חוזה המכר. אך על פי עדות אדרי הוא ביקש לשלם את הסכום רק אגב הליכי ההוצאה לפועל לפינוי חנות מס' 5, שאיננה החנות של העסקה, הליך שהתקיים בחודש ספטמבר 2009, אחרי ביטול זכרון הדברים. העסקה במובנה הרחב הופרה בגלל החובות וההפרה הייתה של אדרי. לכן לא מצאתי לפסוק לו פיצוי. מעבר לנדרש, התביעה לפיצוי מוסכם היא על פי חוזה המכר שבוטל שגם ביטל את החיוב החוזי.

יחד עם זאת אני מחייבת את המוכר להשיב לאדרי את הסך של 5,000 ₪ שהוכח ששולמו כמקדמה, משוערכים מיום התשלום בפועל. הוראות ינתנו בסוף פסק הדין.

13. בהתייחס לתביעת שרלי אדרי לפיצוי –

הוכח כי שרלי אדרי נכנס לנעלי השוכר החוזי אילן פיטוסי ללא חוזה עם המוכר, ונהג במקום מנהג בעלים כאשר החל לרצות מאסר בפועל, כאשר הוא מניח כי אדרי הוא הבעלים. הליך הפינוי בשנת 2009 התייחס לחנות מס' 5 ושרלי אדרי עם אביו פנו להוצאה לפועל וניתנה בעניינם החלטה שיפוטית של רשם ההוצאה לפועל עליה לא הוגש ערעור. שרלי אדרי פנה בתיק זה בהליך של סעד זמני שלא נעתר בהעדר תשתית ראייתית לכאורית. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי נדחתה מאותה סיבה של העדר תשתית ראייתית או זכות לכאורית (רע"א 7827-04-10 החלטה מיום 22/4/10 של כב' הנשיא אלון). גם בתום שמיעת הראיות לא הונחה תשתית ראייתית לשווי ההשקעה של שרלי אדרי בחנות, בין השקעה ברכישת הקיים ובין בתשלומי חובות פיטוסי. לפיכך שרלי אדרי לא הרים את נטל הבאת הראיות ולא את נטל השכנוע לתביעתו והיא נדחית.

ת.א. 39024-03-10

14. הנתבע מס' 1 בתביעה זו, אילן פיטוסי, לא הגיש כתב הגנה ולא ערער על פסק הדין, ולכן פסק הדין המקורי נותר בעינו לגביו.

פסק הדין בוטל בהתייחס לאדרי ובנו שרלי אדרי. התיק הוחזר לביהמ"ש קמא בהתייחס לתביעות כנגד אדרי וכנגד בנו. התביעה מתייחסת לתשלום חובות של חשמל, ארנונה ודמי שכירות. על פי הראיות התביעה משתרעת על עסק שלכאורה מתפרש על פני שלוש חנויות צמודות הגם שהונחה תשתית ראייתית רק לגבי חנות מס' 5, שלגביה היה חוזה שכירות שהצדדים המשיכו לאחר תום התקופה החוזית, וחנות מס' 6 שהיא החנות שהיה לגביה הליך של מכירה כחנות שבה אילן פיטוסי מנהל את עסק הפיצוציה.

הסוגיה הראשונה לבחינה היא אלו חנויות הוחזקו ע"י פיטוסי בפועל ואשר עברו לידי שרלי אדרי, שנכנס בנעליו על פי הודאתו בתצהירו. הנטל להוכיח זאת נופל על כתפי המשכיר. על פי הראיות שהציג שרלי אדרי אשר מתייחסות לשני התיקים, הוא החזיק בחנות מס' 6, כעולה מפניית עו"ד יואל נעים בשם חימי שנכנס לחנות יחד עם אשתו בעת שהחל לרצות עונש מאסר בפועל, וחשבונות החשמל של אילן פיטוסי. כמו כן הוא החזיק גם בחנות מס' 5 לאור פנייתו ללשכת ההוצל"פ יחד עם אדרי להפסיק את הליכי הפינוי של חנות מס' 5 שבוצע על פי פסק דין המתייחס רק לחנות מס' 5.

הנתבעים 2-3 לא הציגו הסבר מדוע התנגדו לפינוי חנות מס' 5 ולא העידו עדים ששוללים את ההנחה שהפיצוציה השתרעה על החנות המקורית שהושכרה לאילן פיטוסי, חנות מס' 5 וגם חנות מס' 6. הנחה זו עולה גם מהראיות שהנתבע מס' 2 רצה לסייע לבנו, הנתבע מס' 3, לרכוש את החנות והעסקה נכרתה לגבי חנות מס' 6. בהתייחס לחנות מס' 7 – הראיה הקושרת בין הפיצוציה לבין חנות מס' 7 היא מכחב של חברת החשמל מתייחסת לחנות מס' 7 שלא נמכרה. הראיה היא מכתב מיום 24/6/09 מחברת החשמל, של ה"ה אביעוז אלברט, רמ"ד שרותי לקוחות נפת באר שבע, שהבעלים טוען שהצרכן בפועל הוא פולש לחנות (מוצג 10 למוצגי המוכר). התכתובת מאוחרת לתביעה שהגישה חברת החשמל נגד המוכר בה ניתן פסק בהעדר ולאחר ביטולו גם נמחקה התביעה (ת.א. 700014/08 חברת החשמל לישראל – מחוז דרום נ' ציון חדד, ביהמ"ש השלום בכפר סבא; מוצגים 11 - 12 למוצגי המוכר).

לא הובאו ראיות ישירות שאילן פיטוסי ואחריו שרלי אדרי תפסו 3 חנויות. ככל שמדובר דווקא בחנויות 6 ו-7 ולא 5 המשכיר לא הרים את נטל הבאת הראיות לכך ולא די במכתב האמור שנסמוך על דברי המשכיר. הדברים מתחדדים לנוכח כי לפי מכתב חברת החשמל מיום 24/6/09, החוב הוא מינואר 2005 ועד 5/09. המוכר העיד שהיה מגיע לעסק לגבות שכר דירה ופעמיים הוא הותקף ונשדד, בחודש מארס 2005 ושוב בחודש אוגוסט 2008. הדעת נותנת שכאשר הגיש תביעת פינוי של חנות מס' 5 בשנת 2006, הוא ידע או היה צריך לדעת שחנות מס' 7 תפוסה בפלישה, אם זה היה המצב. הראיות האובייקטיביות מצביעות רק על כך, שבחנות מס' 7 נצבר חוב חשמל גבוה אך לא מי יצר את החוב. לכן אני קובעת כי המשכיר לא הוכיח שחוב החשמל בחנות מס' 7 נכלל בחובות שרלי אדרי או מי מטעמו.

לפיכך, מאחר ושרלי אדרי אישר בתצהירו שהוא נכנס בנעלי אילן פיטוסי, ובא כוחו אישר בסיוכומיו שזה היה מיולי 2006, אני קובעת כי ממועד זה חלות חובות השוכר על שרלי אדרי. לטענת המשכיר גם אדרי חב בגין אותן חובות בטענה כי הוא עמד מאחורי בנו שרלי אדרי ולא רק בגלל עסקת המכר של חנות מס' 6.

מכאן אפנה לחובות שנתבעו -

הוכח קיומו של חוב לחברת חשמל של חלק משנת 2008 וחלק מ-2009 של אילן פיטוסי בהתייחס לחנות מס' 6, בסך של 48,445.86 ₪ (נספח ט' למוצגי האדרי), החוב הוא של אילן פיטוסי כפי שמופיע בחשבון חברת החשמל, ולא הוכח שהבעלים, התובע, נדרש לשלמו. לכן התביעה בתיק זה בהתייחס לחוב זה, נדחית גם בהתייחס לשרלי אדרי. כאמור לעיל, בעסקת המכר הסכים אביו של שרלי אדרי לשאת בחוב, כדי לקיים את עסקת המכר. מכיוון שהסעד של אכיפה נדחה, יוצא שהתביעה של המשכיר נבחנת ע"פ חובות המשכיר ולא ע"פ הסכמות בעסקת המכר.

הוכח קיומו של חוב חשמל בחנות מס' 7 אך לא הוכח מי הפולש הנטען. לכן התביעה בגין חוב חשמל של חנות מס' 7 נדחית. הוכח קיום חוב ארנונה לגבי חנות מס' 7, אך לא הוכח הקשר בין המחזיק לבין אילן פיטוסי או שרלי אדרי מאותם טעמים . לכן התביעה בגין חוב הארנונה נדחית.

הוגשה גם תביעה לחיוב בגין מים – לא הומצאה לכך אסמכתא והמוכר העיד שכאשר החנות הושכרה לאילן פיטוסי הוא העביר על שמו את שם המחזיק. יחד עם זאת, הובאה ראיה של חוזה שכירות רק לחנות מס' 5, וכנגד אסמכתא הובאה אסמכתא לחוב לעיריית באר שבע המתייחס רק לחנות מס' 7. לכן התביעה לתשלום חוב מים נדחית.

כן נתבע חוב כללי (סעיפים 36 – 37 לכתב התביעה). ה"חוב" לא הוכח ונדחה.

חיוב בעלויות פינוי – הוצאה לפועל – פסק הדין ניתן נגד אילן פיטוסי בשנת 2006. הזיכוי בהוצאות משפט בהליכים שנקטו הנתבעים 2 – 3 בהליך ההוצל"פ לעיכוב הליכי הפינוי ושנדחו, הוא בדרך של הטלת הוצאות משפט בהליך עצמו. התביעה להטלתו בתיק זה נדחית. כמו כן, נתבע הסך של 11,000 ₪ עלויות הליך הפינוי שנעצר בהחלטת ביניים בלשכת ההוצל"פ בבקשה האמורה לעיל.

עילת תביעת הפינוי לגבי חנות מס' 5 לא הוצגה בתיק זה. פסק הדין ניתן בהעדר כתב הגנה ביום 15/10/06. כששרלי אדרי נכנס לנעלי אילן פיטוסי ביולי 2006, ללא תנאי, הוא לקח סיכון לנוכח ריבוי החובות של פיטוסי, שלא היו מבחינתו מידע סודי, שגורם כלשהו ינקוט הליכים שיפגעו בניהול העסק.

פסק הדין של הפינוי ניתן לגבי חנות מס' 5, והמחזיק שכנע את אדרי לרכוש את חנות מס' 6, לכאורה כי גם שם התנהל אותו עסק. לכן אני קובעת כי העסק נפרש על פני חנויות מס' 5 ו-6. הליכי הוצל"פ הפעילים החלו בספטמבר 2009, 5 חודשים אחרי ביטול זיכרון הדברים ע"י המוכר, בנסיבות שניסיונות עורכי הדין להציל את עסקת המכר עלו על שרטון בגלל חובות, על פני הדברים, היתה תשתית מבוססת מצד הבעלים להפעיל את פסק הדין של הפינוי.

לגבי עלויות הפינוי, אני מקבלת את התביעה הן נגד אדרי והן נגד בנו. חיוב הן אדרי והן המחזיק (נתבעים 2-3) הוא פועל יוצא מכך ששניהם פנו ללשכת ההוצל"פ כבעלי עניין, כל אחד מטעמו. העלויות הן 3,600 ₪ ליווי משטרתי מיום 17/12/09, וכן 2,912 ₪ עלויות קבלן ההוצאה לפועל מיום 20/12/09 (מוצגים טז' למוצגי המוכר). התביעה של 11,000 ₪ לא ברורה. לפיכך הסכום שאני מכירה בו הוא 6,512 ₪ נכון ליום 20/12/09, עלויות הפינוי שהוצאו בפועל.

חיוב בנזקים ועגמת נפש –

התביעה היא על כך שהניסיון של חברת החשמל לנתק את החשמל בחנות מס' 7 נמנע במעשי מי מהנתבעים. לא הוכח מי מנע את ניתוק החשמל. לא הועד המבצע מטעם חברת החשמל. כאמור לא הוכח שהפולש הוא מי מהנתבעים. לכן תביעת כיסוי נזקים ותביעת עגמת נפש נדחית, בהקשר להליך שננקט נגד המשכיר בהתייחס לחוב חשמל בחנות מס' 7 כי היא לא הוכחה נגד אדרי והמחזיק.

חיוב בשכ"ד –

העסקה בין המשכיר לאדרי, אביו של המחזיק, נעשתה בהתייחס לחנות מס' 6. לפיכך ככל שיש חוב שכ"ד בהתייחס לחנות מס' 6 הוא חל על המחזיק מחודש יולי 2006.

הנתבעים 2 – 3 פנו ללשכת הוצל"פ לעצור הליכי פינוי חנות מס' 5. על כן יש הודיה לכך שהמחזיק נכנס לנעלי השוכר הקודם, אילן פיטוסי, גם לגבי חנות מס' 5. על כן הבחינה של החוב צריכה להתייחס לשתי החנויות.

15. חיובו של אדרי

לטענת המשכיר, אדרי יחד עם בנו ואילן פיטוסי, ניהלו את העסק מלכתחילה. חקירתו הנגדית של המשכיר לא היתה ברורה בשים לב לגילו המתקדם, והעובדה שלא היה בקו הבריאות. אין לטענה שאדרי ניהל את העסק בין מלכתחילה ובין מיולי 2006 ביסוס אובייקטיבי. אדרי העיד שהיה לו עסק משל עצמו בעיר העתיקה. אני מאמינה לו. הן אילן פיטוסי והן שרלי אדרי העידו כי העסק היה בניהול עד ליולי 2006 של אילן פיטוסי, ולאחר מכן שרלי אדרי הסכים שגם לפני אוגוסט 2007 הוא היה בעסק, וגם התנהל כמנהלו. אמנם, אדרי יצר מצג שהעסק בשליטתו כלפי צדדים ג' כעולה מפנייתו של עו"ד יואל נעים בשמו לחברת החשמל, אך תביעת אכיפת החוזה נדחתה, והמשכיר העיד כי הוא השכיר את החנויות לאחרים.

לפיכך, תביעת המשכיר נגד אדרי בגין שכ"ד נדחית.

חיוב של שרלי אדרי

אני חוזרת על האמור בסעיף 9 לפסק הדין מיום 16/11/12. לא מצאתי בהתייחס לשרלי אדרי לשנות את שנפסק שם בהתייחס לתשלום דמי השכירות, התקופה ומספר החנויות.

תביעה להוצאות לדוגמא –

אני חוזרת על האמור בסעיף 11 לפסק הדין מיום 16/11/12, בכפוף לכך שבפסק הדין עתה לא פסקתי עגמת נפש.

תביעה לשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ – אני חוזרת על האמור בסעיף 11 לפסק הדין מיום 16/11/12.

סוף דבר

ת.א. 4886/09

16. עזבון הנתבע ישלם לתובע מס' 1, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29/8/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן את אגרת המשפט בסכום הנומינלי בהתאם לסכום לעיל כפי שהוא משוערך ליום הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל , ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הסכום כולל מע"מ. שכר הטרחה לוקח בחשבון מחד גיסא את הסכום המומלץ לפי תעריף לשכת עורכי הדין, ומאידך גיסא את הפער המשמעותי בין סכום התביעה לתוצאה ואת התנהלות בא כוח התובעים כאמור בסעיף 13 לפסק הדין מיום 16/11/12.

ת.א. 39024-03-10

א. פסק הדין נגד הנתבע מס' 1 לא בוטל.

ב. הנתבע מס' 3 ישלם לעיזבון התובע, ביחד ולחוד, סך של 145,899 ₪, השווה ל- 33,540$ המחושב לפי שער הדולר על פי כתב התביעה שעמד על 4.35 ₪ לדולר. לסכום זה יצורף מע"מ כדין וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג. הנתבעים 2-3 ישלמו לעיזבון התובע, ביחד ולחוד, כולל עם הנתבע מס' 1, סך של 6,512 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20/12/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ד. הנתבעים 2-3 ישלמו הדדית לתובע כולל עם הנתבע מס' 1, שכ"ט עו"ד בסך של -8,625 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הסכום כולל מע"מ. סכום שכר הטרחה הנמוך הוא לאור האמור בסעיף 13 לפסק הדין מיום 16/11/12.

אמנם החיוב של הנתבע מס' 2 נמוך משמעותית מבנו, אולם לא מצאתי בנסיבות תיק זה לפצל ביניהם.

ה. הנתבעים 2-3 ישלמו הדדית עם הנתבע מס' 1 לתובע הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה