לפני: כב' השופט משה טוינה

נציג מעבידים – מר משה אלחייאני

פסק דין

1. בחודש מרץ 2010 הגיש מר אליהו רביעי (להלן: "התובע"), תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), בה ביקש להכיר בקיומו של אירוע חריג בעבודה מיום 29.12.08 ובאוטם שריר הלב בעקבותיו, כתאונה בעבודה.

2. התביעה הוגשה בעקבות החלטת פקיד תביעות מיום 30.7.09, אשר דחה את פניית התובע להכיר באירוע הלבבי כתאונה בעבודה. זאת מהנימוק כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי, תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא להתפתחות האוטם. פקיד התביעות הוסיף, כי האוטם בשריר הלב בו לקה התובע, נובע ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים להתפרצות האוטם הקיימים בתובע.

3. על רקע המחלוקת העובדתית בין הצדדים לעניין קיומו של אירוע חריג בעבודה, נקבע דיון להוכחות ליום 9.1.2013. בדיון נשמע התובע ועד מטעמו, מר דני אלוני. מהעדויות ששמע בית הדין עולות העובדות הבאות שהן אינן במחלוקת:

א. התובע יליד שנת 1948, נשוי ואב לחמישה.

ב. משנת 1985 ועד להיום, מועסק התובע בחברת החשמל במעמד של עובד זמני כרתך.

ג. בעבודתו בחברת החשמל, נדרש התובע לבצע עבודות ריתוך צנרת במתקנים בהקמה בתחנות הכוח.

ד. בחודש דצמבר 2008 עסק התובע בריתוך צנרת בתחנת הכוח ברמת חובב.

ה. במהלך יום העבודה, ביום 29.12.08, חש התובע ברע פונה לבית החולים "סורוקה" ושם אובחן כמי שסובל מאירוע של אוטם בשריר הלב.

4. בכתב התביעה טען התובע לאירוע חריג בעבודה ולעניין זה נפנה לסעיף 4 לכתב התביעה:

"היות וכלי החשמל של התובע והצנרים היו מחוברים באותה נקודת חשמל, אירע בכל פעם קצר חשמלי שהפסיק את עבודתו של התובע והפריע לו לקצב העבודה. התובע ששם ליבו לכך שהקצר החשמלי נוצר בעקבות הכלים של הצנרים, צעק לעברם פעמים מספר על מנת שיפסיקו את מלאכתם היות והוא אינו יכול להתקדם בעבודתו כנדרש. לאחר מספר פעמים נוספות בהן נוצר קצר חשמלי אשר הפסיק שוב ושוב את עבודתו של התובע, תרגז התובע באופן חריג ביותר, וצרח בכל כוחו על הצנרים אשר אינם מאפשרים לו להמשיך בעבודתו, למרות לחץ הזמנים המופעל על שכמו של התובע".

5. הגרסה לאירוע חריג בעבודה, כאמור בכתב התביעה ושוב בתצהיר התובע, נעדרת מהרישום הרפואי הסמוך לאירוע. לעניין זה נפנה לתעודת השחרור מבית החולים "סורוקה" מיום 4.1.09 ושם נאמר תחת הכותרת "מחלה נוכחית" כדלקמן:

"בן 60, הועבר ממחלקה לטיפול נמרץ לב בה היה מאושפז עקב אוטם חודר בדופן קדמית. מדובר בחולה עם עישון כבד שבתאריך 29.12.08 צונתר..."

בסיכום אותו מסמך נאמר:

"בן 60 עם גורמי סיכון למחלת לב איסכמתית, אשר היה מאושפז ... עבר צנתור, הועבר למחלקתנו מטיפול נמרץ לצורך המשך טיפול... במהלך האשפוז... יציב... משוחרר לביתו במצב כללי טוב".

6. בדומה ברישומים הרפואיים שבסמוך לאחר שחרורו מבית החולים, אין ביטוי לאירוע תאונתי בעבודה אשר הביא להתפרצות האוטם. כך גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע עבודה, איננה מתייחסת לאירוע תאונתי בעבודה, אלא תחת הכותרת "תיאור התאונה" מציין התובע כאבים בחזה ותחת הכותרת "תלונות" נכתב "היה מאושפז בבית החולים סורקה, אוטם שריר הלב...".

7. התובע נדרש לחקירה במוסד לביטוח לאומי ביום 19.7.09. בחקירה עצמה לא טוען התובע לאירוע חריג בעבודה. כך לדוגמא נשאל התובע והשיב:

"ש. למה אתה קושר את הופעת התקף הלב?

ת. לא היה מקרה מסוים, מדובר בהצטברות של עצבים. אני מספר אחד בתחום שלי בריתוך, בין הטובים ביותר, ומתייחסים אלי כמו זבל מבחינה שלא נותנים לי קביעות ואם יש ויכוח עם מנהל, ויכוח מקצועי, מאיימים שיפטרו אותו. אני מדבר על דברים כלליים, לא משהו ספציפי" עמ' 2 להודעה נ/4, שורות 12-17.

ובהמשך:

"ש. מדוע הגשת תביעה לביטוח לאומי לתאונת עבודה?

ת. כי נפגעתי בזמן עבודה לא בבית". עמ' 3 להודעה שורות 5-6.

8. יוצא מכאן כי עד להגשת כתב התביעה נשוא פסק דין זה, לא ראה התובע עצמו את מהלך השתלשלות האירועים בעבודה בסמוך לפני התפרצות האוטם כ"אירוע חריג" ולא ייחס את התפרצות האוטם לעבודה בה היה עסוק ביום האירוע.

9. בנסיבות הללו, גם אם יש לקבל את עדות התובע והעד מטעמו, על ההתרחשות בעבודה שקדמה להתפרצות האוטם – ניתוק זרם החשמל אשר גרם להפרעה בעבודה השוטפת של התובע – הרי שאין לראות בכך אירוע יוצא דופן בעבודה, משלטעמו של התובע עצמו, כפי שהדבר מקבל ביטוי ברישומים הרפואיים ובהודעה לחוקר הנתבע, אין מדובר באירוע חריג ויוצא דופן.

10. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

11. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

פסק הדין ניתן במותב חסר, בהתאם להחלטת בית הדין בפתח ישיבת ההוכחות מיום 9.1.2013.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ג, (30 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.