ענייננו בקובלנה פרטית אשר הגישה נטליה פניושקין נגד אמנון פינקלשטיין.

שני הצדדים – הקובלת והנאשם היו מיוצגים לאורך כל ההליך.

העבירה אשר ייחסה הקובלת לנאשם היא תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

לדבריה של הקובלת היא הגיעה יחד עם חמותה לדוכן מפעל הפיס אותו מפעיל הנאשם בקניון סירקין בפתח תקוה וזאת על מנת לטעון כרטיס טוקמן.

לצורך כך מסרה הקובלת לנאשם סכום של 110 ₪. לאחר שהנאשם ביצע מספר פעולות הוא הבהיר כי לא יוכל למלא את בקשתן והחזיר לה סכום של 105 ₪. היא פנתה אליו בענין ההפרש ונתגלע ביניהם ויכוח, במהלכו הציעה לנאשם לבדוק את הקופה ואת פעולותיה , אלא שהנאשם סרב, התעצבן ואף נופף בידיו.

הקובלת יספרה כי במהלך הזמן בו שהתה במקום והתווכחה עם הנאשם הגיעו למקום מספר אנשים וסוף דבר הנאשם נטל שקית שהיתה במקום ובה מטבעות כסף והשליך אותה לעברה. השקית פגעה במצחה ונפלה על הדלפק.

בשל כך פנתה אל המשטרה והגישה תלונה ולאחר שהמשטרה סגרה את תיק החקירה, סברה כי אין זה ראוי ועל כן הגישה את קובלנתה.

בחקירה הנגדית אישרה הקובלת כי תלונתה כפי שהוגשה במשטרה מופיעה בטופס דיווח (ק/3) בו נרשם בכתב ידה: "בתאריך 18/8/08 רצינו אני וחמתי לשלם על טלפון סלולרי בדוחן של טוטו. מוכר קבל ממנו 110 ₪ ואחרי שהתכשר למרכז קבלת תשלומים אמר שאין כשר והחזיר 105 ₪. אמרנו שהעודף לא נחונה שהוא צריך לעשות חשבון בקופה על מה הוא זרק עלינו דוחן?" (השגיאות במקור – ע.ר.)

הקובלת לא הצליחה להבהיר בבית המשפט מדוע לא רשמה בטופס זה כי הנאשם השליך עליה שקית כסף.

לדבריה של הקובלת משהשליך הנאשם את שקית הכסף נכחו במקום היא , חמותה וילדה. אנשים זרים הסתובבו בקניון אך לא בסמוך אליהם.

הקובלת הכחישה את טענת הנאשם כי היתה זו היא אשר השתוללה במקום. היא עמדה על כך כי משביקשה את העודף שלה היה זה הנאשם אשר השתולל ואילו היא עמדה על דעתה שוב ושוב כי עליו להחזיר לה את כספה ולבדוק את הקופה על מנת לראות את נכונות טענתה. היא ציינה כי במהלך הדין ודברים שלה עם הנאשם ניגשו למקום מספר אנשים ובהם מישהו אשר העביר לנאשם כסף בשקיות, והיא מצידה סרבה לעזוב את המקום והמתינה עד כי יתפנה.

באשר לאירוע של השלכת השקית, ציינה המתלוננת כי עיניו של הנאשם היו מלאות בשנאה והפעולה היתה בבירור השלכת השקית לעברה, הגם שהיא לא הבחינה מהיכן נטל שקית זו.

הוגש מסמך המאשר כי ביום 18/8/08 פנתה הקובלת אל המשטרה והגישה תלונה (ק/1)

הוגש מסמך רפואי מבית החולים בילינסון (ק/2) לפיו פנתה הקובלת ביום 18/8/08 בשעה 22.54 לחדר המיון והתלוננה כי כתשע שעות קודם לכן קיבלה מכה במצח וכי היא סובלת מכאבים, סחרחורת ובחילות.

נמצא סימן חבלה קל בצד ימין של המצח עם רגישות מינימלית במישוש. הקובלת קיבלה טיפול סימפטומטי והומלצו שלושה ימי מנוחה.

ויקטור פניושקין, בעלה של הקובלת, סיפר כי היום האירוע הוזעק לקניון על ידי אשתו ומצא אותה כאשר היא בוכה ונסערת וסיפרה לו על שהתרחש. כן הצביעה בפניו על סימון אדום במצחה. אמו אשר היתה עימה, אף היא תארה תיאור דומה ועל כן הזעיק את המשטרה. מאחר שלאחר שהגיעו הביתה, התלוננה אשתו כל העת על כאבים וסחרחורת פנו לבית החולים.

הוגשה הודעת הנאשם אשר נגבתה במשטרה ביום 8/12/08 (ק/4) ובה מסר הנאשם כי הקובלת והאם ביקשו לטעון את הטלפון בסכום של 105 ₪. הן מסרו לו סכום של 110 ₪ והוא החזיר להן עודף של 5 ₪. הוא ניסה לטעון את המכשיר אלא שהדבר לא עלה בידו ועל כן החזיר להן 105 ₪, אלא שהקובלת החלה לצעוק כי הוא גנב וכי עליו להחזיר לה 110 ₪. למרות הסברו כי החזיר לה כסף עוד קודם לכן, היא מאנה לקבל את ההסבר, קיללה והשתוללה והודיעה כי לא תעזוב את המקום עד כי יחזיר לה את הכסף שגנב ממנה.

בעוד הם מדברים הגיע למקום אדם הפורט לו כסף בכל יום והביא עימו שקית ובה מה 100 ₪. הנאשם הוציא שטרות על מנת ליתן לו תמורת המטבעות ומשעמד לקחת את השקית ובה המטבעות קפצה הקובלת מולו והעיפה את מתקן העטים שהיה על הדלפק והוא באופן אינסטינקטיבי הרים את ידו ובה השקית על מנת להגן על עצמו. כיוון שהשקית היתה חלשה, הרי שחלק מן הניילון נקרע והשקית עפה לכיוונה של הקובלת, אלא שהיא סברה כי הוא מתכוון לפגוע בה, הגם שלא היה מדובר במעשה מכוון.

בבית המשפט חזר הנאשם על גרסתו אלא שציין כי קיבל את הכסף מאת הגברת המבוגרת ואף החזיר את העודף לגברת המבוגרת והקובלת לא ראתה פעולה זו כיוון שהית העסוקה בטלפון שלה.

בחקירה הנגדית נשאל הנאשם הכיצד בתנועת ההגנה על עצמו הרים את השקית עד לגובה המצח והשיב "..היא ראתה שאני מתכופף, הרמתי את היד וזה נקרע, אני לא ראיתי את זה על המצח שלה, היא טוענת שזה פגע בה, אני לא ראיתי. זה היה שקית בתוך שקית, השקית העליונה היתה חלשה, זה נקרע ועף על הרצפה". ואף לאחר מכן שב הנאשם על תשובתו כי לא השליך על המתלוננת דבר כי השקית נפלה וכי הוא לא הבחין בחבלה כלשהי על הקובלת.

הנאשם מסר כי מי שפרט את הכסף היה עד לאירוע ומשנשאל מדוע לא מסר זאת במשטרה השיב כי מסר זאת.

נתי שרעבי הוא זה אשר הביא לנאשם את הכסף לפריטה. לדבריו משהגיע למקום היו "צעקות ובלאגן" והוא המתין כי אלה ייפסקו, אולם משאלה לא חדלו פנה אל הנאשם וביקש כי יטפל בעניינו ואזי הבחין כי הגברת העיפה בידיה את הסטנדים שהיו על הדוכן. "הוא בא הרים את הידיים להגן, הכסף עף על הרצפה, הרמתי את הכסף, אמרתי קח את הכסף ואני הלכתי..".

גם בחקירה הנגדית חזר העד על כך כי הקובלת העיפה על הנאשם את כל שהיה על הדוכן והוא על מנת להתגונן התרומם ומתוך אינסטינקט להגן על ראשו, נפתחה השקית ועפה על הרצפה.

משנשאל הכיצד התעופפה השקית אל המצח של הקובלת, השיב כי לא כך היה אלא שהיא נפלה על הרצפה וכי הקובלת לא קיבלה מכה אלא צעקה בטירוף" כאילו לא יודע מה קרה שם".

לאחר שמיעת כל העדים התברר כי חמותה של הקובלת אשר שהתה בחו"ל במועד שמיעת הראיות תהיה בישראל במועד מסויים והתבקשה שמיעת עדותה. בהסכמת ב"כ הנאשם התרתי שמיעת עדותה לאחר שמיעת כל הראיות.

מינה פניושקין, חמותה של המתלוננת , סיפרה כי היא מסרה סך 110 ₪ לקובלת על מנת שתטפל בענין טעינת הטלפון.

בעל הקיוסק נטל את הכסף וניגש למכונה ואולם הפעולה לא עלתה בידו ובמקום להחזיר להן 110 ₪ הוא החזיר 105 ₪. תחילה היא סברה כי משלמים עבור השירות, אולם הקובלת הבהירה לה כי אין הדברים כך וביקשה מהנאשם כי יחזיר את מלוא הכסף ותרגמה לה כי הוא מסרב להחזיר להן את העודף.

התפתח ויכוח ארוך ובמהלכו הגיע מישהו אשר מסר לנאשם שתי שקיות עם כסף אותן נטל הנאשם ושם במקום כלשהו למטה ואותו אדם הלך. משהמשיכו השתיים לדרוש את כספן התעצבן הנאשם, נטל את אחת השקיות והשליך בפניה של הקובלת, פגע בפניה והיא החלה לצעוק ולאחר מכן הזעיקה את בעלה, אשר הזעיק את המשטרה.

בחקירה הנגדית ציינה העדה כי אף היא לא ראתה במדוייק מהיכן נטל הנאשם את השקית, אך לבטח לא היה זה מעל הדלפק אלא ממקום כלשהו נמוך ממנו.

משהוטח בעדה כי הקובלת העיפה מתקני עטים, היא הכחישה זאת, אך אישרה כי הקובלת דחפה מעליה את הצלחת עם הכסף.

עוד הבהירה כי מי שהביא את הכסף, אכן עזב את המקום וחזר לאחר מכן ואזי סיפר לו בעל המקום את אשר ארע.

הוגשה הודעתה של העדה אשר נגבתה במשטרה ביום 26/7/09.

התיאור הבסיסי של האירוע אינו שנוי במחלוקת.

אין חולק כי הקובלת וחמותה הגיעו אל הנאשם על מנת לטעון את מכשיר הטלפון. עוד אין חולק כי נמסרו לנאשם 110 ₪ ואין גם חולק כי סוף דבר הוא החזיר להן 105 ₪, אלא שלגרסתו בשלב מוקדם יותר של ההליך הוא החזיר להן חמישה ₪.

עוד אין חולק כי בין הקובלת לנאשם נתגלע ויכוח אודות ענין זה ואין חולק כי היה זה ויכוח מתמשך, שמהלכו הגיע שרעבי אל הנאשם ומסר לו כסף לפריטה.

אין גם חולק כי בשלב כלשהו במהלך הויכוח אחז הנאשם באחת משקיות הכסף ומכאן נחלקו הגרסאות. לטענת הקובלת הוא השליך את השקית לעברה והיא פגעה במצחה ואף גרמה לה לחבלה.

לטענת הנאשם, הרי שהקובלת היא שהשתוללה, והשליכה לעברו חפצים שהיו על הדוכן ועל כן מתוך תנועה אינסטינקטיבית הוא הרים את ידו והשקית שהיתה בידו נפלה על הרצפה ולטעמו היא אף לא פגעה בקובלת.

לא קיבלתי את עדותו ואת גרסתו של הנאשם ולא נתתי בהן אמון.

בהודעתו שבמשטרה אשר ניתנה בסמוך לאחר האירוע מסר הנאשם כך: "באופן אינסטינקטיבי הרמתי את היד עם השקית להגן על עצמי.... וזה עף לכיוון שלה... בסה"כ ניסיתי להגן על עצמי ולא פגעתי בה בכלל. חלק מהשקית נקרע וזה עף לכיוון שלה".

והנה בבית המשפט הוא מצא להרחיק עצמו אף יותר מהפגיעה בקובלת ועל פי גרסתו שבבית המשפט הרי שהשקית לא הושלכה, אף שלא בכוונה, כלל ועיקר לכיוונה של הקובלת, אלא "נפלה" מידו לכיוון הרצפה.

ברי כי גירסה זו אינה עולה בקנה אחת עם טענתו כי "הרים" את ידו בתנועה אינסטינקטיבית על מנת להגן על פניו.

לכן, גם לא נתתי אמון בעדותו של נתי שרעבי, אשר נראה כי עשה כל מאמץ לסייע לנאשם. גם לשיטתו של עד זה, נפלה השקית על הרצפה ולא פגעה כלל ועיקר בקובלת.

לא למותר לציין כי בהודעתו שבמשטרה לא ציין הנאשם כלל ועיקר כי נתי שרעבי היה עד לאירוע וכי הוא יכול לאשר את גרסתו.

הקובלת התקשתה לא מעט בשפה העברית והדבר ניכר גם בתלונה שמסרה במשטרה.

עם זאת עדותה היתה סדורה וקוהרנטית, ברורה ונחושה.

עדותה של הקובלת נתמכת היטב במסמך הרפואי מבית החולים המאשר כי אכן נפגעה הקובלת במצחה.

הנאשם אינו יכול להסביר חבלה זו על פי גרסתו שלו ובוודאי לא על פי גרסתו האחרונה אותה העלה בבית המשפט.

לא למותר לציין כי עדותה של הקובלת נתמכה גם בעדותה של חמותה.

על כן ומשנתתי אמון בעדותה של הקובלת, וכפי שנתמכה כאמור ולא נתתי אמון בעדותו של הנאשם, אני קובעת כי ביום 18/8/08, במהלך ויכוח שנתגלע ביניהם, השליך הנאשם לעבר הקובלת שקית מלאה במטבעות וזו פגעה במצחה וכתוצאה מכך, אף ניכר סימן במצחה של הקובלת.

הנאשם יורשע איפוא, בעבירה שיוחסה לו, דהיינו, תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ג , 13 נובמבר 2012, במעמד הצדדים