ע"י ב"כ עוה"ד עלא עזייזה

מבוא

1. תובעת 1 היא חברה קבלנית לעבודות שלד שהתקשרה בחוזה עם חב' מגורי מודיעין שבנתה בהר גילה, והעבירה עבודות לנתבע כקבלן משנה (להלן: "הפרויקט"). בעל מניותיה היחיד של התובעת 1 הוא מר מחמוד אלזואהרה.

תובעת 2 היא חברה שעוסקת בייצור ואספקת אבן, בעליה הוא עווד זואהרה אחיו של מחמוד.

1. תביעה זו עוסקת למעשה בשתי עסקות קשורות לעבודות אבן שביצע הנתבע בפרוייקט בשנת 2009: עסקה אחת מול תובעת 1 נוגעת לעמלה המגיעה לה - 20 ₪ לכל מ"ר תקרה שבנה הנתבע בפרויקט ואשר נטען כי קיבל הכסף ישירות מבעלת הפרויקט. (נספח ג' 1 לתצהיר מחמוד מטעם התובעות). עסקה שניה מול תובעת 2 – אספקת אבן לבניה (נספח ג' 2).

סכומי התביעה

1. בגין העמלה שלא שולמה דורשת התובעת 1 סך של 39,000 ₪ שמתקבלים כתוצאה מהכפלת 20 ₪ ב-1950 מ"ר תקרה. כמות העבודה מבוססת על אישור מזמין העבודה (נספח ב/3-1) ועל כך אין מחלוקת.

עבור האבן שסופקה ולא שולמה דורשת תובעת 2 סך של 104,748 ₪ , המבוססים על ספרי החברה. (נספח ד').

הליכים משפטיים נוספים ומשמעותם

1. לפני ואחרי הגשת התביעה קיימו הצדדים הליכים משפטיים נוספים ביניהם. להלן אסקור ההליכים לפי סדר כרונולוגי:

א. פסק בוררות מיום 17/2/10 (לפני הגשת התביעה הנוכחית)

על פי הסכם הבוררות מיום 30/1/10 (נספח ג' לתצהיר הנתבע) מעבירים פאיק עמירה - הנתבע ומחמוד אלזואהרה את "הסכסוך שבין שני הצדדים...בנושא התחשבנות סביב עסק שהתנהל ביניהם" לידי הבוררים המוסכמים, כשמוסכם ל"התחייבות מוחלטת לפסק ועדת הבוררות", כל צד מסר שיקים כערבות.

פסק הבוררות קבע כי מחמוד חייב לשלם לפאיק סך של 256,793 ₪ ואילו פאיק "חייב לשלם סכום של 104,000 ₪ למר עווד חסין מחמד זואהרה (המכונה אבו פיראס) תמורת אבן שקיבל ממנו". ב-19/2/10 הוקרא פסק הבוררות והבוררים מילאו בנוכחות הצדדים את שיקים הערבות שהופקדו בידיהם בסכומים הנ"ל.

יש לשים לב כי על אף שעווד לא היה צד להסכם הבוררות, הבוררים חייבו את פאיק עמירה לשלם לו 104,000 ₪ ופאיק אינו כופר בתקפות החיוב, גם בפני,בהליך זה.

משתמע כי בבוררות "הורם המסך" בין החברות לבין בעליהן, כיוון שאין חולק כי רק עמלה אחת נדרשה מהנתבע ורק עסקה אחת של אבן התקיימה בין הנתבע לבין תובעת 2 או בעליה עווד. ראה גם המשפט: "הסתמכה הוועדה בהחלטתה על חשבונות החברה והסכמים שנכרתו ונחתמו בין הצדדים לחברה ובין הצדדים לבין עצמם"

בהתחשב בכך שכל אחת מהחברות בעל מניותיה הוא אחד ויחיד, ההתעלמות של הצדדים מהאישיות המשפטית הפורמאלית השונה, מובנת.

גם הנתבע ככל הנראה פעל באמצעות חברות בע"מ, ובכל זאת נתבע באופן אישי, מבלי שאיש מבעלי הדין התייחס לכך בכתבי טענותיו או בסיכומיו (עדות מוחמד, עמ' 19 ש' 3-5). לעובדות אלו יש השלכה, בעת בחינת טענת הנתבע להשתק פלוגתא, שאתעכב עליה בהמשך.

ב. התביעה הנוכחית – הוגשה כחודש לאחר פסק הבוררות ( ביום 24/3/10), הפעם התביעה נוקבת בשמות שתי החברות שבבעלות כל אחד מהאחים אלזואהרה.

ג. אישור פסק בוררות ביום 10/7/11 - פאיק - הנתבע הגיש בקשה לביהמ"ש המחוזי לאישור פסק הבוררות, ואילו מוחמד הגיש בקשה לביטולו (הפ"ב(ים) 47577-08-10 והפ"ב (ים) 39278-11-10 בהתאמה), שתי הבקשות נדונו במאוחד בפני כב' השופט אהרון פרקש, אשר קבע כי הסכם הבוררות תקף ואישר את פסק הבוררות. (נספח ח' לתצהירו של הנתבע).

ד. פסק בוררות מיום 23/7/12 – הבורר קבע כי מחמוד זואהרה ישלם לפאיק עמירה סך של 105,000 ₪ בתוספת חלקת אדמה. פסק בוררות זה אינו מבטל את קודמו, אלא נוסף לו. לטענת הנתבע, זכאותו ל-105,000 ₪ קשורה לעבודה אחרת שביצע, כשמחמוד נתן לו עבורה שיק בסכום זה, במעמד הבוררות הראשונה, אולם שיק זה חולל. (פרו' עמ' 25-27).

ה. פסק בוררות מיום 25/8/12 – הנתבע הסכים לברר שוב את החוב כי נטען על ידי מוחמד שישנם מסמכים נוספים שלא נלקחו בחשבון ושאחרי הבוררות הראשונה הנתבע לקח כספים ישירות מהמזמין – חב' מגורי מודיעין (הסברי הנתבע בישיבה המקדמית, פרו' מיום 6/9/16 עמ' 10 ש' 30 – עמ' 11 ש' 5 וראה טענת מוחמד בחקירתו, עמ' 18 ש' 27-28)).

הנתבע הפקיד בידי הבורר הארון אברהים שיק על סך 200,000 ₪. הבורר פסק כי פאיק צריך לשלם 278,442 ₪ שהם מתקבלים מדרישת תשלום על סך 383,442 ₪ בניכוי השיק של מוחמד שחולל בסך 105,000 ₪.

הנתבע התלונן כנגד הבורר וזה כנראה חזר בו ממנו. לטענת ב"כ התובעות הנתבע איים על הבורר והכריח אותו לחתום על הצהרה, מכל מקום, איש לא הגיש פסק בוררות זה לאישור והוא נושא לתביעה תלויה ועומדת אחרת בת.א. 25523-01-14 בפני כב' הש' מיכל שרביט – שם אמור להינתן פסק דין בשאלה האם שיק על סך 200,000 ₪ הופקד בנאמנות אצל הבורר והיה עליו להחזירו לידי פאיק, או שהוא נועד לפרעון על חשבון חובו של פאיק למוחמד.

מוחמד טען כי משהסכים הנתבע לפסק בוררות נוסף בטל הראשון וכי לפי חישוביו העדכניים, בהתחשב בכך שהשיקים שבידיו ייפרעו, פאיק חייב לו עוד 80,000 ₪ (פרו' עמ' 18 ו-19).

התובע עומד על תביעתו בפני, על אף שמאז כאמור התקיימו הליכים שונים, מהטעם כי לא קיבל את הכסף, הוא מודה כי "ה-144 אלף שאני תובע פה, קיבלתי אותם בבוררות הראשונה" (פרו' עמ' 19 ש' 24).

ו. תיקי הוצל"פ – ביום 16/1/13 פתח הנתבע שני תיקי הוצל"פ נגד מוחמד (ת/1 ות/2), האחד על סך 256,793 ₪, על בסיס פסק הבוררות שקיבל אישור מביהמ"ש המחוזי,

(מס' 03-07778-13-8). בתיק זה לא הוגשה התנגדות ולכן פסק הבוררות ואישורו על ידי המחוזי הפכו לחוב חלוט של מוחמד והתובעת 1 כלפי הנתבע.

התיק השני על סך 105,000 ₪ ( 03-07777-13-7 )לגבי התיק הוצל"פ זה, הצהיר הנתבע כי הוא סגור ואם לא – הוא מתחייב להודיע על סגירתו. (פרו' עמ' 24), וזאת מהטעם כי השיק שנתן לו מוחמד אינו בידיו, לאחר פתיחת התיק נתן אותו לעוואד כאמצעי פרעון של סך 104,000 ₪ שחייב לו בגין האבן. היות שהשיק חולל ע"י מוחמד (שהוא מושך השיק לצורך הענין), אין מחלוקת כי הנתבע לא סילק את חובו כלפי עוואד והחברה שלו – התובעת 2. מצד שני, החוב לעוואד ותובעת 2 כבר נדון בפסק הבוררות הראשון החלוט, שניתן לאחר הגשת התביעה שלפני, ולכן, יש מקום לדחות תביעת התובעת 2. מי שלא מקיים פסק חלוט, לא מגישים נגדו תביעה נוספת, או לא עומדים על סכום התביעה המקורי, שהוגש לפני אותו פסק בוררות חלוט, אלא פועלים למימוש החוב.

ז. תיק הוצל"פ שפתח מוחמד כנגד הנתבע על בסיס שיק בסך 200,000 ₪ הנ"ל, נשוא ת.א. 25523-01-14. כאמור לעיל, שיק זה ניתן במסגרת הבוררות השלישית, שאולי בוטלה, שלא אושרה ולכן איני מתייחסת אליה.

הכרעה

1. בפני העידו מוחמד אזהרה והנתבע. כל אחד משוכנע בצדקתו ובחישובים השונים שביצע, כל אחד מהם התחייב בפני בוררים ועדים כי יקבלו הפסיקה ללא עוררין ושזו תהיה מוחלטת, אולם עשו הכל כדי לא לקיימם וחיללו שיקים שניתנו "על החלק" בתחילת כל בוררות והרשאה לבוררים למלא בה את סכומי פסק הדין.
2. היות שמכל ההליכים שבין הצדדים אחד מהם הוא חלוט וסופי – וזה פסק הבוררות הראשון, והיות שהחברות התובעות לא הצליחו להוכיח באמצעות עד יחיד מטעמן, כי הסכומים שנתבעו על ידם לפני אותו פסק לא נכללו בפסק הבוררות, בניגוד להצהרה כי הבוררות חלה "בנושא התחשבנות סביב עסק שהתנהל ביניהם", והרי שום עסק חדש או פעילות עסקית נוספת התקיימה בין הצדדים ממועד הגשת תביעה זו ועד היום, המסקנה היא שיש לדחות תביעה זו, באשר עילות התביעה נדונו והוכרעו בפסק הבוררות הראשון.

מהימנות

1. יצוין עוד כי מתוך המסמכים עולה כי שני הצדדים אינם מקפידים לומר אמת בלשון המעטה. מוחמד שיקר ככל הנראה כשטען בביהמ"ש המחוזי שלא היה צד להסכם בוררות וכי אחיו חתם בשמו, בה בשעה שהיה עד לחתימתו. מנגד פאיק עמירה ככל הנראה הודה בפני הקאדי בזיוף יפויי כוח וחוזי מכירה של חלקת אדמה בבעלות מי מהאחים. (פסק הבוררות השני).

פאיק עמירה מצהיר בבקשת רשות להתגונן בתביעה זו כי ההסכמים כלל לא יצאו לביצוע וצד ג' ביצע את העבודות, "אני מצהיר כי אני אכן חתום על הסכמי העקרונות שצורפו לתביעה, אלא מאחר ולא נכנסתי בפועל כקבלן מבצע ביחס לעבודות נשוא כתב התביעה במקום המשיבה 1, לא קיבלתי ולא קניתי את האבן שהמשיבה 2 טוענת כי מכרה וסיפקה לי" (ס' 8 ו-12 לתצהירו מיום 14/7/13, אולם ביום 2/3/14 הוא מגיש תלונה למנהל אגף המכס והמע"מ בבית לחם על התובעת 1 בגין אי קבלת חשבונית מס, כשבמכתב הוא מאשר "קיבלתי את הסחורה ושילמתי את ערך האבנים במלואם" (נספח לתצהיר התובעות). מוחמד הצהיר כי הנתבע רגיל להוציא חשבוניות מטעם חברות אחרות כשהוא מכניס לכיסו את התמורה (ס' 12 לתצהיר), מוחמד לא הכחיש ולא אישר, אולם ברור כי אין לחב' מובילי המרכז בע"מ שהוציאה חשבוניות, דבר וחצי דבר עם עבודות האבן שביצע הנתבע.

אי הבאת ראיות

1. אוסיף עוד ואומר כי היעדרותו הבולטת של עווד אזהרה, בעלי המניות היחידי של התובעת 2, אחיו של מוחמד ומי שהיה עד לחלק מהליכי הבוררות בין הצדדים, פועלת לרעת התובעות, גם בהנחה שיפוי הכח שצורף בסוף ההליך תקף לתביעה זו, על אף שאינו מפורט. כמו כן ניתן היה להעיד כל אחד מהעדים להליך בוררות זה או אחר, או למהות העסקאות בין הצדדים. לענין המשמעות להימנעות מהבאת ראיה שלכאורה בשליטת התובעות ועל כן פועלת לרעתן, ראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, ודברי המלומד קדמי בספרו, על הראיות , חלק רביעי, עמ' 1889-1891, מהד' 2009).

" 'אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד שיש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד' ... 'כלל נקוט בידי בתי-המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית-המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו... הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר, נגד מי שנמנע מהצגתה'

סוף דבר

1. אני דוחה את התביעה, אולם לא מחייבת בהוצאות משפט, באשר תחילתה של התביעה היתה מוצדקת, במהלכה ננקטו הליכים משפטיים שונים, שאחד מהם מהווה פסק דין חלוט והשתק פלוגתא, התובעות לא הוכיחו שעניינן לא נדון באותו פסק בוררות, בנוסף, לא התרשמתי ממהימנות איש מבין הצדדים, ולכן כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, 25 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.