בפני בקשת רשות להתגונן.

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה כספית שעילתה הפרת הסכם.

על-פי הנטען בכתב התביעה, התקשרה המשיבה 1 עם חברת מגורי מודיעין בע"מ בהסכם לביצוע עבודות שלד ואבן באתר בשכונת גילה בירושלים. ביום 13.10.09 נחתם בין המשיבה 1 לבין המבקש הסכם לפיו המבקש יבצע את עבודות הבנייה באתר וישלם למשיבה 1 סך של 20 ₪ בגין כל מ"ר תקרה ממחיר האבן שייבנה באתר. המבקש בנה כ- 1,950 מ"ר תקרה וקיבל מחברת מגורי מודיעין כספים בגין עבודת אלה, אך נמנע מלהעביר למשיבה 1 את חלקה בהתאם להסכם.

בנוסף, ביום 10.10.09 התקשר המבקש עם המשיבה 2 בהסכם לפיו תספק המשיבה 2 למבקש כמויות של אבן לפי הזמנתו. המשיבה 2 ספקה למבקש כמויות אבן בעלות של 104,748 ₪, אך המבקש לא שילם את התמורה עבור האבן שסופקה.

המבקש טוען כי ההסכמים עליהם מבוססת התביעה לא יצאו אל הפועל וכי צד ג' הוא שנטל את ביצוע העבודות, ועל כן אין יריבות בינו לבין המשיבות. המבקש אכן חתום על ההסכמים אשר צורפו לכתב התביעה, אך לא נכנס כקבלן מבצע ביחס לעבודות נשוא התביעה במקום המשיבה 1, ולא קיבל וקנה את האבן אשר המשיבה 2 טוענת כי סיפקה לו. כך גם לא היה קבלן משנה מטעם המבקש אשר ביצע את העבודות.

כן טוען המבקש, כי הוא לא זה שביצע את עבודות הבנייה באתר ואף לא רכש אבן מהמשיבה 2 וכי העבודות והסחורה סופקו לקבלן אחר.

המבקש מוסיף וטוען, כי בנוגע למחלוקת שבינו לבין המשיבות ניתן ביום 30.1.10 פסק בוררות, אשר כלל גם את הטענות הכספיות של המשיבות בתיק זה. פסק בוררות זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 10.7.11 ובקשת המשיבות לביטול פסק הבוררות נדחתה. לפיכך, טוען המבקש לקיומו של מעשה בית דין.

כידוע "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי). עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)." (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

במקרה זה טענות המבקש, אשר פורטו בתצהירו, עשויות להקנות לו הגנה לכאורה בפני התביעה.

לפיכך, אני מורה על קבלת בקשת הרשות להתגונן. התצהיר מיום 22.7.13 ישמש כתב הגנה. התיק יועבר להקצאה.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.