1. תביעה זו הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפיצוי התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 9.11.07. התיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 24.12.15 ובפתח הדיון הודיעו הצדדים על הסכם פשרה שייתר את הצורך בשמיעת הוכחות ובהמשך ההליך. בין היתר הוסכם כי התביעה כנגד הנתבעת 2 (הפול) תידחה והצדדים יטענו בשאלת ההוצאות בעניינה של זו.
2. הנתבעת 2 טענה להוצאות שהוצאו על ידה בעבור שכר טרחת המומחים הרפואיים שמונו, הוצאות חקירות, הוצאות העתקת חומר רפואי ושכ"ט עו"ד וביקשה לפסוק לה את מלוא הוצאותיה. הנתבעים 1 (הנהג, ירון דהן) ו-3 (קרנית) הגיבו לבקשה זו של הנתבעת 2 וביקשו לדחותה.
3. בהודעה שהגישה הנתבעת 3 לאחר הדיון הבהירה היא כי העמדה שהובאה על ידה בדיון, לפיה אין לחייבה בהוצאות הנתבעת 2 ובשכר טרחת בא-כוחה, אינה מתייחסת לשכר טרחת המומחים הרפואיים ששולם על ידי הנתבעת 2 כמימון ביניים, וכי היא מתחייבת להשיב לה סכומים אלה לאחר שיוצגו לה אישורים על מועדי התשלום למומחים.
4. בבואי להכריע בעניין נתתי דעתי, בין היתר, לאופייה של התביעה, מורכבותה וסכומה; הצורך שהיה לצרף את הנתבעת 2 (הפול) לתביעה עקב עמדת הנתבע 1 לגבי תוקף רשיונו; היקף העבודה שהושקעה בפועל על ידי בעל הדין בהליך; שכר הטרחה שנטען כי שולם או שבעל הדין התחייב לשלמו (אשר לטענת הנתבעת 2 עומד על כ-30,000 עד 50,000 ₪); התנהלות בעלי הדין בהליך; העובדה שהצדדים הגיעו להסכם פשרה שייתר את הצורך בהמשך ניהול ההליך ובשמיעת עדים רבים, לרבות מומחים רפואיים; והשלב בו הגיעו הצדדים להסכם הפשרה (ההליך התנהל במשך כ-5 שנים; בתיק הוגשו ראיות, התקיים קדם משפט אחד והצדדים הגיעו לפשרה בפתח דיון ההוכחות).
5. בהתחשב בכל השיקולים הנ"ל, אני סבורה כי יש לפסוק לטובת הנתבעת 2, שהתביעה כנגדה נדחתה, שכ"ט עו"ד, אם כי על הצד הנמוך יחסית, ולפיכך אני קובעת כי הנתבע 1 (ירון דהן) והנתבעת 3 (קרנית) ישלמו לנתבעת 2 (הפול) שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, כל אחד. בנוסף, ובהתאם להודעת קרנית, תשיב קרנית לנתבעת 2 את הוצאות המומחים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד תשלומם.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ו, 28 דצמבר 2015, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.