בשם התובע והנתבע שכנגד - עוה"ד שלום סביון ועוה"ד עקיבא עידן

בשם הנתבעים (והתובעת שכנגד) - עוה"ד סימה לוין

1. ביום 09.11.2008 לאחר חצות ארעה שריפה במבנה מסחרי ברחוב הנשיא 4 בשכונת אפרידר באשקלון.

2. במבנה שכנו "קפה בלו" בבעלות התובע והנתבע שכנגד (להלן – הקפה או הטוטו) ובצמוד לו "סטקיית עשור" בבעלות הנתבע 1 (להלן– הסטקייה או המסעדה), כאשר הסטקייה מבוטחת על ידי הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן – הפניקס).

3. השריפה גרמה לכל אחד מהעסקים נזקים כבדים והולידה את שתי התביעות ההדדיות המונחות לפני, כאשר כל צד טוען כי השריפה פרצה בעסק השכן בגלל רשלנות בעליו, והתפשטה לעבר העסק שלו, ולכן על הבעלים של העסק השכן ו/או על הפניקס לפצות אותו על נזקיו. התובע תובע מבעל הסטקייה ומהפניקס, סכום של 850,000 ₪, הכולל נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לו כתוצאה מהשריפה. הפניקס תובעת מהתובע בתביעת שיבוב סכום של 372,000 ₪ השווה לסכום אותו שילמה לבעל הסטקייה בעקבות השריפה מתוקף היותה המבטחת שלה, בצירוף שכ"ט מומחים.

4. במשפט התקיימו 7 ישיבות הוכחות. הדיון בכל הישיבות (למעט האחרונה שהייתה קצרה) הוקלט והפרוטוקול משתרע על פני 948 עמודים. במשפט העידו עדי "עלילה", עדים מקצועיים ומומחים, ביניהם שלושה מומחים לחקר שריפות, והם: מר מור ישעיהו מטעם התובע, רשף יחיאל ממן, חוקר שירותי הכבאות, ומר אלי היינה – שניהם מטעם הנתבעים.

התשתית הראייתית לגרסת התובע והנתבע שכנגד

5. א. הראשון מבין העדים שהבחין בשריפה הינו אלכס דמידוב שעבד במועד האירוע בפאב "הנשיא", הנמצא בדיוק מול הסטקייה והקפה. דמידוב העיד, כי: "וראיתי משהו נוצץ, יצאתי החוצה ואז ראיתי שכאילו רואים את המנגל שעומד ואש ממש קטנה... זה היה משהו ממש קטן... חזרתי לבר ואמרתי לברמן שיזמין כבאים... והוא התקשר לכבאים אחרי זה אמר שהזמינו כבר כבאים... אחרי כמה דקות יצאתי לראות... זה התחיל לדלוק עוד יותר ויותר... הגיעו אנשים... בעלים של הסטקייה... שניסו לכבות את זה... שברו חלון... ניסו לכבות את זה עם מטף... זה התחיל לדלוק ממש חזק והם לא הצליחו... באיזה שהוא שלב זה פשוט נתפס על... המנדף שמעל המנגל... כבר התחיל לצאת מהארובה, אי אפשר לראות את הארובה כי היא מאחור כאילו זה גג רעפים אז התחילו לראות, זה התחיל לצאת האש מלמעלה והייתה גם רוח, ההתפשטות של האש מלמעלה מהגג זה היה כל כך מהר... האש התחילה... ממש בקצה השמאלי... איפה שהיה הגריל איפה שהייתה הארובה וזה התחיל להתפשט לכיוון שמאלה לכיוון הקפה".

דמידוב הדגיש, כי בשלב בו ראה את האש בגריל הסטקייה, לא ראה אש בכל עסק אחר.

ב. מכבי האש הוזעקו למקום ומפקד צוות הכיבוי רשף נתן אלטמן רשם דו"ח, שבו הוא מתאר בכמה שורות את העובדות שעמדו בבסיס המחלוקת בתיק זה. כפי שיובהר בהמשך, גרסת התובע הסתמכה על עדי ראיה שראו לדבריהם את תחילת השריפה בגריל הסטקייה, ומשם התפשטה השריפה אל הקפה. גרסת הנתבעים התבססה על בדיקת מומחים לחקר שריפות (היינה וחוקר כיבוי אש, רשף ממן) שגרסו, כי השריפה החלה בקפה אך הייתה סמויה מן העין בגלל תריס הגלילה הסגור שהיה בחזית ומשם התפשטה לעבר הסטקייה. וכך נרשם בדו"ח:

בתחילת הדו"ח: "התקבלה הודעה על שריפה בתוך סטקיית 'עשור'... כשהגענו למקום ראינו שימשה שבורה בחזית הסטקייה והגריל בוער. כמו כן ראינו, שהגג מתחיל לבעור...

בחלק האחרון של הדו"ח: פרצנו את תריס חנות הטוטו ופעלנו לכיבוי שבעצם התמקדות השריפה הייתה בטוטו. על ידי כיבוי המקום מנענו את ההתפשטות למספרה הסמוכה ולסטקיית 'עשור'..."

התובע כמובן, שם את הדגש על משפטי הפתיחה של הדו"ח.

ג. שוטר בילוש אושרי בוזגלו ושוטר מתנדב משה סקופ הגיעו למקום כאשר האש כבר אחזה בגג ואנשי הכיבוי כבר היו במקום. בוזגלו העיד כי הבחין בעשן בסטקייה והאש התפשטה מגג הסטקייה שמאלה לעבר קפה בלו. באותו שלב לא נראתה אש בקפה. גם משה סקופ העיד כי כאשר הגיע ראה אש משתוללת על גג הסטקייה ומתפשטת לעבר קפה בלו. שני העדים הדגישו כי חוץ מאש על גג הסטקייה ועשן בתוך הסטקייה, לא הבחינו באש בשום מקום אחר. סקופ צילם בטלפון הסלולרי שלו סרט המתעד את השריפה והסרט הוגש כראיה. נטען, כי הסרט מוכיח, כי השריפה התפשטה מהסטקייה לעבר הקפה.

ד(1) מכבי האש הגיעו למקום בשעה 01:46 וזו גם הייתה נקודת הזמן שבה התקבלה קריאה במוקד המחובר לקפה, על קריאת אזעקה מאזור 3 – מגלאי מחסן (הפניקס התנגדה לקבילות הראייה שהוגשה לגבי אותה קריאה וכן, לגבי האותנטיות של שעת הקריאה).

דו"ח המוקד לגבי הקריאה הספציפית הוגש באמצעות גברת אילנה כהן, מנהלת המוקד. העדה ערכה תרשומת על סמך תדפיס קריאות ממוחשב, והדו"ח שהוגש הוא למעשה עיבוד של אותו תדפיס. מלכתחילה הדו"ח הוגש כנספח לדו"ח החוקר ששכר התובע תוך התנגדות ב"כ הנתבעת, כי הדו"ח לא יוגש אלא באמצעות עורכו (עדות הגברת כהן). לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 26.10.2015 זומנה העדה, הדו"ח הוגש והתקבל ת/8 והעדה נחקרה נגדית. בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעת, כי הדו"ח הנו עדות שמיעה מוזמנת שאינה חפה בהכרח מאינטרסים משותפים לתובע ולמנהלת המוקד, וכי הדו"ח אינו משקף את נתוני האמת כפי שהתקבלו במוקד לגבי כל קריאות המוקד שהתקבלו מבית הקפה באירוע הרלוונטי. לטענתה רמזה פעמיים במהלך הדיונים, כי רצוי שיוצג גם התדפיס הממוחשב, אם הוא בנמצא. לכן, טוענת ב"כ התובעת בסיכומיה, כי הדו"ח אינו קביל כיוון שמדובר בעדות שמיעה וכן על ראיה משנית.

התובע בסיכומי התשובה לא התייחס לטענה זו.

אני דוחה הטענה לגבי קבילות המסמך, וזאת בגלל העיתוי שבו היא הועלתה. ב"כ הנתבעת הייתה אמורה להעלות את כל טענותיה בטרם הוגש הדו"ח ורצוי גם לפני זימון העדה. במשפט אזרחי הצדדים יכולים להסכים גם על קבלת עדות שמיעה. הדו"ח התקבל וסומן והעדה נחקרה חקירה נגדית, ומרגע זה הזמן להתנגדות להגשתו חלף ועבר. לא מדובר רק בעניין טכני, אלא בזכות מהותית של התובע שהגיש את הראיה, לדעת אם הראיה שביקש להגיש נמצאת בתיק, או שעליו לנסות להוכיח אותה בדרך אחרת.

(2) בשעה 01:47, נראה במצלמת האבטחה הצמודה לצידו הצפוני של הקפה, התחלת עשן ומיד המצלמה מתנתקת. נטען על ידי התובע, כי העשן חדר מהסטקייה לקפה (הפניקס כפרה באמיתות הטענה וכן, באותנטיות של השעה הנטענת).

(3) בשעה 01:48, נראים במצלמת האבטחה מספר 1 של הקפה, גיצים עפים ומיד המצלמה מתנתקת. נטען על ידי התובע, כי הגיצים עפו משמאל לימין, מצפון לדרום וזה מצביע על כך שהגיצים עברו מהסטקייה לקפה (הפניקס כפרה באמיתות הטענה וכן, באותנטיות של השעה הנטענת).

על סמך נתונים אלה טען התובע, כי בזמן שמכבי האש קיבלו הודעה על השריפה – 01:40 – עדיין לא הייתה אש בקפה ולמעשה, האש החלה להראות בקפה רק עם הגעת מכבי האש למקום והדבר מצביע על כך שהאש החלה בסטקייה ומשם התפשטה לקפה.

התרחיש של מר ישעיהו מור למקור השריפה וסיבתה

6.א. עמוד התווך לגרסת התובע הינו התרחיש של מר ישעיהו מור, לגבי מקור השריפה וסיבתה. בהתאם לתרחיש של מר מור, סיבת השריפה ברשלנות עובדי הסטקייה, שבתום יום העבודה לא כיבו את גריל הפחמים ומילאו אותו בפחמים חדשים על הפחמים הבוערים, וכך עזבו את הסטקייה כאשר הגריל בוער והמנדף שמעליו פועל וכך זה מופיע בחוות דעתו:

"בעת שביקרתי במקום נמצא הגריל מלא בפחמים חדשים אשר כנראה מולאו לגריל עם גמר העבודה בעת שהפחמים הישנים עדיין בערו... נראה כי בשעת מילוי הגריל בפחמים חדשים שהחלו לבעור עפו גצים אל תוך כונס האוויר ואל תוך הארובה וגרמו להתלקחות השומנים שבארובה" (סעיפים 2.7 ו-2.8 עמוד 9 לחוות דעתו).

מר מור מסביר בעדותו, כי: "והמפוח שפועל מושך אדים וחום וגיצים" (פרוטוקול מיום 26.10.16, עמוד 30, שורות 11-12). בהתאם לתרחיש, התלקחות השומנים בארובה גרמה לשריפה בארובה (עמוד 84 שורות 3-4 ועמוד 85 שורות 6-7 לפרוטוקול).

התלהטות הארובה גרמה לכך שקרשים שהיוו את הקונסטרוקציה לגג הרעפים והיו "צמודים לארובה... התכלו לגמרי, חלק מהם וחלק נשרפו עמוק" ושם בחלל גג הסטקייה היה מוקד השריפה (עמוד 5 לחוו"ד, סעיף 2.2 ותמונות מספר 3 ו-4 והכיתוב לידן, וכן עמוד 91, שורות 17-24 לפרוטוקול).

ב. בהשפעת הרוח, התפשטה האש אל חלל תקרת הקפה. בתקרת הקפה הוכנסה כמות גדולה של מוטות ברזל למניעת פריצה דרך הגג. מוטות אלה נשענו על קונסטרוקציית העץ של הגג ובצדדים, על הקירות. שריפת קונסטרוקציית העץ גרמה לקריסת גג הרעפים אל רצפת הקפה וכל הקפה נשרף על תכולתו (ראה עמוד 6 לחווה"ד, סעיף 2.3 ותמונה מספר 5 והכיתוב לידה).

ג. בחוות דעתו, טען מר מור, כי ערך ב"קפה בלו" ובסטקייה בדיקות בעזרת מכשיר לגילוי שרידי נוזל דליק (הידרו-קרבון דיטקטור של חברת גרייס) ושלל הימצאות של שרידי אדי נוזל דליק בשני העסקים. לכן, שלל מר מור את האפשרות כי השריפה פרצה כתוצאה מהצתה בזדון. בעדותו, טען, כי אנשי כיבוי האש, הם שערכו את הבדיקות באמצעות המכשיר והוא עשה בדיקה חזותית בלבד לאחר שהקפה נוקה מכל הברזלים והחפצים ולא מצא כל שריד של אדי נוזל דליק (ראה עמוד 12, סעיף 9 לחווה"ד, לעומת עמוד 46 שורות, 13-25 לפרוטוקול).

ד. מר מור שלל האפשרות, כי השריפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי, כיוון שלא מצא בבדיקותיו כל סימני כשל במערכות ובמכשירי החשמל בשני העסקים.

התשתית הראייתית לגרסת הנתבעים והתובעת שכנגד

7. א. מירי עשור מסרה בתצהירה, כי היא עבדה ביום השריפה בסטקייה עם שני עובדיה, מור באבו ומאור לוק. בסיום כל יום עבודה בסטקייה, מכבים את הגריל על ידי שפיכת דלי מים. במוצאי שבת שבו פרצה השריפה, אחרוני הסועדים עזבו את המסעדה לאחר חצות, ואז כמידי כל מוצאי שבת הם התחילו בביצוע עבודות הניקיון של המסעדה לפני סגירתה. עבודות הניקיון כללו כיבוי הפחמים בגריל על ידי שפיכת מים, העשן עולה מהגריל, מתנדף באמצעות המנדף ולאחר שהגריל מתקרר, השאריות של הפחמים נאספו והושלכו לפח עירוני הסמוך למסעדה. לאחר מכן הגריל נשטף בסבון ובמים. כמו כן, בוצע ניקיון של המנדף לכיוון הארובה (עד למקום שניתן להגיע עם היד) תוך שימוש בחומר מסיר שומנים. לאחר סיום ניקוי הגריל והמנדף, הם מילאו את הגריל מחדש בפחמים כהכנה לפתיחת המסעדה ביום א'. היא סגרה את המסעדה בסביבות השעה 01:15, לאחר שעבודות הניקיון במסעדה הסתיימו. עם יציאתה מן המסעדה ניתקה את החשמל, חוץ מהמקררים, דרכה את מערכת האזעקה ונעלה את המקום. היא הלכה עם שני עובדיה לאכול פיצה. בעודם יושבים בפיצרייה התקשר אליה בעלה ואמר לה שהודיעו לו על השריפה. כאשר הגיעה, אנשי הכיבוי עסקו בכיבוי, היא פגשה שם את גיסה אלון עשור, וראתה אש בגג הקפה שהחלה להתפשט דרך הגג למסעדה. הכבאים פרצו את תריס הגלילה של בית הקפה ואז ראתה אש חזקה משתוללת בבית הקפה שהיה שרוף בפנים.

ב. שני העובדים בסטקייה ביום האירוע, מור באבו ומאור לוק אישרו את עדותה של מירי עשור בכל הנוגע לכיבוי וניקוי הגריל ולעובדה כי לאחר סגירת המסעדה הלכו ביחד לאכול פיצה ובתוך זמן קצר קיבלו הודעה על פרוץ השריפה וחזרו למקום.

חוות דעתו של חוקר השריפות מטעם שרותי הכבאות – רשף יחיאל ממן

8. מר ממן בעל וותק של 38 שנים ככבאי, נכון ליום השריפה, חקר את נסיבות השריפה והגיע למסקנות הבאות:

1. השריפה פרצה בקפה וממנו התפשטה לעבר הסטקייה.
2. הוא מצא שלושה-ארבעה מוקדים בקפה ולאור עובדה זו, ולאור העובדה שהשריפה הייתה בעוצמה רבה הגיע למסקנה, כי מדובר בהצתה, ובלשונו: "ללא גורם אנוש, שריפה שכזו לא תתכן... לפי כל הסימנים במקום ועוצמת האש שהייתה במקום, אני מגיע למסקנה, בסבירות הגבוה ביותר, שהייתה מעורבות של גורם אנוש... לאור הנסיבות הגעתי למסקנה, כי הסבירות הגבוה ביותר שקיים חשד להצתה." בחקירתו ציין, כי: "זה שהייתה הצתה זה בטוח ב-100%" (פרוטוקול מיום 29.10.2015, עמוד 249, שורה 15).
3. בחקירתו העלה את האפשרות, כי המצית האלמוני הגיע דרך פתח המצוי בעליית המדרגות מאחורי הקפה, והלך על הקיר המפריד בין הקפה לסטקייה, ופתח פתח בגג הרעפים ושפך את החומר המאיץ פנימה.
4. מר ממן העלה את האפשרות שהמצית השתמש בחומר מאיץ שאינו משאיר עקבות.
5. מר ממן נשאל מדוע שלל מכל וכל האפשרות, כי השריפה החלה בגריל המסעדה והסביר: "כי ראיתי שהשריפה עברה מבית הקפה לכיוון הגריל, היא הבעירה את השומנים שבתוך הגריל וירד למטה, וזה לא הייתה שריפה ממשית, ממש בער רק הגריל בלבד".

התרחיש של מר אלי היינה למקור השריפה וסיבתה

9. א. מר היינה שלל מכל וכל את האפשרות, כי השריפה החלה בגריל הסטקייה והתפשטה דרך הארובה אל הקפה. בהתאם לתרחיש של מר היינה השריפה פרצה מסיבה כלשהי (הצתה או כשל חשמלי) בחלל הגג של הקפה בין התקרה המינרלית לגג הרעפים שמעל (עמוד 206 לפרוטוקול מיום 26.10.2015; וכן סעיף 4.2 לחוות דעתו המשלימה של היינה). במצב זה, מצלמות האבטחה שהיו ממוקמות מתחת לתקרה האקוסטית לא יכלו לזהות את העשן (עמוד 213 לפרוטוקול). מוקד האש היה בחלל הגג, בסמוך לקיר המפריד בין הקפה לסטקייה, הקיר שבו בצד השני ממוקמת ארובת הגריל של הסטקייה. השריפה בשלב זה הייתה סמויה מהעין, כיוון שרעפי החרס נפרצים רק אחרי 20-30 דקות והתקרה המינרלית מחזיקה באש רבע שעה לפחות. זאת אומרת שיכולה להיות שריפה של 8 או 10 או 12 דקות בלי שאף אחד יודע (עמוד 206 לפרוטוקול). היינה מכנה זאת "שריפה כלואה" (עמוד 206, שורה 16).

ב. באותו זמן, הארובה התלהטה וכתוצאה מכך שמן יבש שהיה על הדפנות נזל למטה בוער והמשיך לבעור על הגריל (עמוד 159 שורות 1-3 לפרוטוקול). הבערה הנה "drop down" של שרידי פסולת, אשר נשרו מתוך דפנות פנימיים של הארובה (עמוד 149, שורות 21-22 ועמוד 148, שורות 3-5 לפרוטוקול). בחזית הסטקייה ישנו חלון גדול הפונה אל הכביש, והעדים ראו מבחוץ את הבערה הזאת על הגריל, שהייתה בעירה על קטע מאוד מצומצם של הגריל (עמוד 146 שורה 20 לפרוטוקול; סעיף 2.13 לחוות דעתו המקורית של היינה; צילום מספר 5, שהינו ת/7). בעוד העדים רואים את האש על הגריל, בכל אותו זמן, האש המשיכה להשתולל בקפה. האש התגלתה על ידי מצלמות האבטחה בקפה ויש תיעוד על כך ב-01:46, 01:47 ו-01:48. היינה הבחין במצלמות האבטחה, במעט עשן ולאחריו הבזק והסביר, כי כנראה מדובר בניתוק המצלמות. הופעת עשן וניתוק המצלמות בו זמנית, מצביע על שריפה שתחילתה בחלל תקרת הקפה או מכשל חשמלי בחלל התקרה או מהצתה בזדון (סעיפים 3 ו-4 לחוות דעתו המשלימה של היינה). גם בשלב זה, האש בתוך הקפה הייתה סמויה מהעין וזאת לאור העובדה, שבחזית הקפה, בצד הפונה לכביש, היה תריס גלילה אטום לחלוטין (עמוד 195 לפרוטוקול). מדו"ח הכיבוי שהוגש על ידי התובע עולה, כי האש בקפה התגלתה רק כאשר אנשי כיבוי האש פרצו את תריס הגלילה בשעה 02:41 (ראה יומן הכיבוי, ביומן נרשם כי הצוות פרץ את תריס הסטקייה, אך ברור שהכוונה היא לתריס הגלילה של הקפה – א.ס.). אז התגלה שהקפה כולו בוער ונשרף כולו (ראה גם את סיום הדו"ח של רשף נתן אלטמן שבו צוין: "כי פרצנו את תריסי חנות הטוטו, ופעלנו לכיבוי שבעצם התמקדות השריפה הייתה בטוטו. על ידי כיבוי המקום מנענו את ההתפשטות למספרה הסמוכה ולסטקיית 'עשור'".

ג. היינה מצא בתקרת חדר המדרגות, בגב הקפה, חלון שנפרץ המאפשר גישה אל גג בית הקפה. מתחת לחלון נמצא כיסא שבאמצעותו ניתן היה להגיע לחלון ודרכו לגג (החלון צולם גם על ידי מר מור – נ/5 – אך לא הייתה התייחסות מצדו לעובדה זו). מציאת דרך הגישה בנוסף לעובדה, כי מדובר בשריפה אגרסיבית אשר התפתחה בפרק זמן קצר, הביאה את היינה למסקנה שקיימת אפשרות סבירה לכך, שאלמוני חדר לגג, הסיר 2 רעפים מגג בית הקפה והשליך פנימה חפץ בוער שגרם לשריפה. אפשרות אחרת היא, שהשריפה פרצה בגלל כשל חשמלי אך היינה לא בדק את מכשירי החשמל בקפה, כי התקרה שקרסה מנעה גישה אליהם.

עד כאן התשתית הראייתית של שני הצדדים.

לפני שאעבור למיקוד שאלות המחלוקת ולניתוח שני התרחישים והעדויות, אתן תיאור קצר וסכמתי של המבנה בו מצויים שני העסקים, של העסקים עצמם, וכן של הארובה ומיקומה.

תיאור סכמתי של המבנה והעסקים הנדונים

10.א. במבט מהחזית ממזרח, רחוב הנשיא, נראה מבנה מסחרי בין קומה אחת ובו שוכנים העסקים מימין לשמאל (מצפון לדרום) הבאים: "סטקיית עשור", "קפה בלו", ומספרת "הולילנד" (שאף היא נפגעה מהשריפה בחלקה הימני, הצמוד ל-"קפה בלו").

ב. גג הרעפים של המבנה נשען על קונסטרוקציית עץ, כך שנוצר חלל בין תקרת העסקים לבין גג הרעפים.

ג. "קפה בלו" ו-"סטקיית עשור" צמודים, ויש להם קיר משותף (הקיר הדרומי של הסטקייה, והצפוני של "קפה בלו").

ד. בחזית הסטקייה בכיוון הכביש, ישנו חלון גדול ממנו ניתן לראות את הנעשה בסטקייה. בחזית קפה בלו יש תריס גלילה אטום לגמרי.

ה. על הקיר המשותף בסטקייה מותקן גריל פחמים שמעליו מנדף, ולמנדף מחוברת ארובה ישרה שיוצאת בקו ישר החוצה מעל גג הרעפים של הסטקייה. אורך הארובה 2-2.5 מטרים (עדות מר מור, פרוטוקול מיום 26.10.2015, עמודים 64-65). הגריל והארובה ממוקמים בסמוך לפינה הדרום מזרחית של הסטקייה, בסמוך לחלון בחזית מצד שמאל.

ו. בגלל מבנה הגג, לא ניתן לאדם העומד ממול למבנה לראות את הארובה (עדות מר אלכסנדר

דמידוב, פרוטוקול מיום 04.05.2015, עמוד 89).

ז. במבט מלמעלה, אל גג הרעפים, אין כל קו גבול בין שני העסקים, ונראה גג רעפים אחד רציף. מעל גג הרעפים קבועים, מימין לשמאל, שני שלטים כאשר בשלט הימני רשום "סטקיית עשור" ובשמאלי "קפה בלו Winner". השלטים לא ממוקמים כך, שכל שלט הנו מעל העסק שאליו הוא מתייחס, כאשר נקודת האמצע של השלט נמצאת בדיוק מעל נקודת האמצע של העסק השייך לו. השלטים צמודים, והשלט של המסעדה הנו באורך של יותר מפי שניים מאורך השלט של "קפה בלו". אורכם השונה של השלטים, מיקומם, והעדר קו גבול ברור בין העסקים בגג הרעפים – מביא לכך שזו כמעט משימה בלתי אפשרית לאדם שמסתכל על השריפה, להגיע למסקנה מושכלת ברגע נתון: היכן השריפה. האם היא על גג הסטקייה או על גג בית הקפה. בצילומים מספר 48-49, סעיף 2.9 בחוות דעתו של מר היינה, מצולם הגג עם נזקי השריפה בזווית מצד ימין. הצילום מתעד את החור שנפער בגג הרעפים. ניתן בנקל להגיע למסקנה מוטעית, כי כל השריפה ארעה בסטקייה, כוון שהשלט הנראה מעל "החור שנפער" הנו שלט הסטקייה. מאידך, אם בוחנים את הצילום באופן מדוקדק רואים את הארובה ואת הקיר המפריד בין שני העסקים ואז מגלים ש"החור הפעור" ברעפים הנו ברובו בבית הקפה והסטקייה ניזוקה רק בחלקה הקטן, זה הצמוד לארובה. מצד שני, אם מתבוננים בצילום נ/2א, שהוגש בדיון ביום 20.10.2015 (שצולם על ידי מר ישעיהו מור) שבו צולם אותו "חור שנפער" אך בזווית מצד שמאל, נראה כי כל הנזק הנו מתחת לשלט הקפה, וניתן להגיע למסקנה מוטעית כי השריפה ארעה רק "בקפה בלו". אדון בנקודה זו בהמשך ביחס למשקל עדותם של מר אושרי בוזגלו ומר משה סקופ, והסרט שצילם.

ח. בגב המבנה, ישנו בניין דירות. היינה מצא בחדר המדרגות חלון פרוץ הפונה אל הקפה ומתחתיו כיסא פלסטיק וארון חשמל, המאפשרים גישה אל הפתח ודרכו אל גג הקפה.

סדר הזמנים הרלבנטי למועד תחילת השריפה וגילויה

11.א. התובע סגר את הקפה בשעה 00:06 על סמך עדותו ודוח מוקד מערכת האזעקה ת/8, שהתקבל באמצעות העדה אילנה כהן (פרוטוקול מיום 26.10.15, עמוד 100 להלן – דוח המוקד).

ב. מירי עשור סגרה את הסטקייה בשעה 01:27 בהתאם לחוות דעתו של מומחה למערכות האזעקה, מר אלנקרי.

ג. בשעה 01:40, התקבלה הודעה בכיבוי אש אשקלון מאלמוני על "שריפת חנות סטקייה בצד הגריל" (ת/17).

ד. הראשון שהבחין בשריפה מבחינת העדים שהעידו בפני, מר אלכסנדר דמידוב, ראה אש בגריל הסטקייה, לאחר קבלת הדיווח בכיבוי האש (01:40) ולפני הגעת כיבוי האש למקום.

ה. מר נתן אלטמן, קצין המשמרת בכיבוי אש, יצא למקום ובדוח שנתן נרשם: "אזעקה לכיבוי השריפה התקבלה ביום 9.11.08 בשעה 01:40 הגיעו למקום בשעה 01:46".

ו. בשעה 01:46, התקבלה קריאת אזעקה מאזור 3 – גלאי מחסן בקפה בלו (דו"ח המוקד).

ז. בשעה 01:47 נראה במצלמת האבטחה בקפה הצמודה לקיר הצפוני התחלת עשן ומיד המצלמה מתנתקת (חוו"ד מור).

ח. בשעה 01:48 נראים גיצים במצלמת האבטחה מס' 1 בקפה ומיד המצלמה מתנתקת (חוו"ד מור).

ט. בשעה 02:41 דני ששון מדווח שהצוות פרץ את תריס הסטקייה (צ.ל. חנות הטוטו או קפה בלו – א.ס.) יש בעירה בתוכה הצוותים פועלים (יומן כיבוי אש).

י. פעולת הכיבוי הסתיימה בשעה 04:00 (יומן הכיבוי ודו"ח כיבוי אש).

טענות הצדדים

12.א. התביעה מבוססת על התרחיש של מר ישעיהו מור שקבע, כי השריפה החלה בגריל הסטקייה כתוצאה מרשלנות בעלי הסטקייה שגרמה להתלקחות שומנים בארובה וממנה התפשטה האש לקפה בלו.

ב. מר מור שלל האפשרות, כי כשל במערכות החשמל או במכשירי החשמל באחד העסקים, הוא הגורם לשריפה, וכן שלל האפשרות, כי אחד העסקים הוצת בזדון.

ג. ההגנה מבוססת על חוות דעתם של מר ממן ומר היינה, ששללו מכל וכל האפשרות, כי השריפה נגרמה כתוצאה מהתלקחות שומנים בתוך הארובה. שני המומחים מעלים אפשרות סבירה, כי השריפה אירעה בגלל הצתה בקפה. מר היינה לא שלל האפשרות, כי כשל חשמלי בקפה הוא שגרם להצתה.

ד. התביעה שכנגד מבוססת על אותן מסקנות של החוקרים מר היינה ומר ממן לפיהן, השריפה פרצה בקפה בגלל הצתה (היינה וממן) או כשל חשמלי (היינה) והתפשטה משם לסטקייה.

מהיכן פרצה השריפה ומה הייתה סיבת השריפה? מהו התרחיש הנכון, האם התרחיש של מר מור או התרחיש של מר היינה?

13. מונחים לפני שני תרחישים נוגדים. מוקד השריפה בשני התרחישים הינו בחלל הגג, בין התקרה המינרלית לגג הרעפים ליד הארובה. אצל מר מור, המוקד נמצא צמוד לארובה בחלל גג הסטקייה, ואילו אצל היינה המוקד הינו בחלל גג הקפה בצמוד לארובה. בשני התרחישים הארובה התלהטה ושומנים שהיו דבוקים לדפנותיה התלקחו. בשני התרחישים אש עברה דרך הארובה ובשניהם על הגריל בערה אש. אולם, מדובר בשני תרחישים מנוגדים בצורה מהותית. אצל מור, אנשי הסטקייה השאירו ברשלנות גריל בוער ואף הגדילו לעשות ושמו על הגחלים הלוחשות, גחלים חדשים וכך עזבו את הסטקייה, כאשר המפוח פועל מעל הגריל. אצל היינה, הגריל היה כבוי. אצל מור, גיצים שעפו למעלה גרמו להתלקחות השומנים בארובה ושריפה בארובה. השריפה בארובה גרמה להתלקחות קונסטרוקציית העץ של הסטקייה שהייתה צמודה לארובה ומשם עברה האש לקפה. אצל היינה, השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה או קצר חשמלי בחלל גג הקפה, שגרמה להתלהטות הארובה. שומנים שהיו צמודים לדפנות הארובה החלו לבעור ונזלו למטה בוערים על הגריל הכבוי. על הגריל נוצרה בעירה מצומצמת של אותה פסולת שומנים. עדי הראייה ראו את אותה בעירה, כיוון שבחזית הסטקייה היה חלון גדול, וטעו לחשוב, כי זאת תחילתה של השריפה. בפועל, כ-15 דקות לפני שהאש התגלתה על גריל הסטקייה, היא השתוללה בחלל גג הקפה, ולאחר מכן עברה לקפה עצמו ושרפה אותו כליל. שריפה זו, עד קריסת גג הקפה, הייתה "שריפה כלואה" וסמויה מן העין וזאת, כיוון שמעל היה גג רעפים, ומלפנים הקפה היה אטום בתריס גלילה שסגר אותו בחזית.

14. לאחר שבחנתי עדויות שני המומחים, מור והיינה ומכלול הראיות והטענות, הגעתי למסקנה חד משמעית, כי התרחיש המסתבר יותר למכלול הראיות והממצאים, הינו התרחיש של מר היינה. בהתאם לתרחיש זה, אותו אני מקבל, מקור השריפה לא היה בגריל הסטקייה, אלא בחלל גג הקפה ומשם היא התפשטה לסטקייה.

15. ואלה הנימוקים להחלטתי:

א. ההנחה עליה מבוסס כל התרחיש של מר מור - כי אנשי הסטקייה התרשלו והשאירו את הגריל בוער ומעליו מפוח פועל וכך עזבו את הסטקייה – לא היה לה כל בסיס.

1. התרחיש של מר מור מבוסס על ההנחה, כי אנשי הסטקייה בגמר יום העבודה, מילאו את הגריל בפחמים חדשים, על הפחמים הישנים שבערו וכך סגרו את הסטקייה ועזבו את המקום, שעה שהגריל מלא בגחלים לוחשות, שמעליהם גחלים חדשים וכך זה מופיע בחוות דעתו:

"בעת שביקרתי במקום נמצא הגריל מלא בפחמים חדשים. אשר כנראה מולאו לגריל עם גמר העבודה בעת שהפחמים הישנים עדיין בערו. נראה כי בשעת מילוי הגריל בפחמים חדשים שהחלו לבעור עפו גצים אל תוך כונס האוויר ואל תוך הארובה וגרמו להתלקחות השומנים שבארובה" (סעיפים 2.7 ו-2.8 בעמוד 9 לחוו"ד).

בחקירתו, הוסיף מר מור עובדה נוספת לפיה: "המפוח הושאר פועל, והמפוח שפועל מושך אדים וחום וגיצים".

2. אין מחלוקת, כי כל התרחיש של מר מור מתמוטט כמגדל קלפים, אם מתקבלת עדות בעלת המסעדה ושני עובדיה, כי הגריל כובה על ידי שפיכת דלי מים, הפחמים הישנים הושלכו ממנו והוא נוקה במים וסבון ומולא בפחמים חדשים, כהכנה לפתיחת המסעדה ביום א'. גב' מירי עשור שהייתה בסוף היום בסטקייה עם שני עובדיה, מסרה על עובדות אלה בתצהירה ובעדותה וכך עולים הדברים בתצהירה:

"3. בסיום כל יום עבודה בסטקייה, מכבים את הגריל על ידי שפיכת דלי מים. ביום שבת 8.11.08, אחרוני הסועדים עזבו את המסעדה לאחר חצות ואז כמידי כל מוצאי שבת, התחלנו בבצוע עבודות הניקיון של המסעדה לפני סגירה.

4. עבודות הניקיון שהתבצעו במוצאי שבת 8.11.08 כמידי שבת, כללו את ניקיון הגריל. הפחמים שבגריל כובו על ידי שפיכת מים, העשן העולה מהגריל, מתנדף באמצעות המנדף ולאחר שהגריל מתקרר, השאריות של הפחמים נאספו והושלכו לפח עירוני הסמוך למסעדה.

לאחר מכן הגריל נשטף בסבון ומים. כמו כן בוצע ניקיון של המנדף לכיוון הארובה (עד לאן שניתן להגיע עם היד) תוך שימוש בחומר מסיר שומנים.

לאחר סיום ניקוי הגריל והמנדף, אנו ממלאים את הגריל מחדש בפחמים, כהכנה לפתיחת המסעדה ביום א'".

3. מר מור באבו ומר מאור לוק, הם שני העובדים שעבדו בסטקייה בזמן הרלבנטי ושניהם אינם עובדים בסטקייה מאז השריפה. בעדותם הם תמכו לחלוטין בעדותה של גב' מירי עשור. כל אחד מהם חזר על התיאור של ניקיון הגריל הכולל שפיכת מים על הגחלים, שפיכת הגחלים לשקית זבל גדולה וזריקת השקית בפח גדול בחוץ וניקוי הגריל עם מים, סבון ומסיר שומנים.

4. מר מור נשאל בחקירה נגדית, לגבי ההנחה שלו, שעובדי הסטקייה השאירו את הגריל בוער והמפוח פועל מעליו. מר מור התפתל בתשובותיו וחקירתו הותירה רושם עגום. להלן תמצית החקירה:

"ש. להבנתך יכול להיות שהמסעדה הזו נסגרה ועובדיה הלכו הביתה כשבגריל הפחמים יש פחמים בוערים ולוהטים, זאת חוו"ד?

ת. אני מאמין שכן... אני לא יודע מידיעה אישית, אבל ראיתי פחמים שבערו ואלה היו פחמים טריים יחסית טריים שהיו במנגל הזה... ואני יודע גם, נמסר לי שהמפוח הושאר פועל, והמפוח שפועל מושך אדים וחום וגיצים" (בהערת אגב אציין, כי לו מר מור היה חוקר לעומק היה מגלה, כי עובדי הסטקייה בסוף יום העבודה ניקו את הגריל, פינו את הגחלים הישנים, ושמו במקומם גחלים חדשים – א. ס.).

"ש. אתה ביררת עובדתית את הנושא הזה? (לגבי השארת המפוח פועל? –א.ס.)

ת. כן... עם בעלת המקום... בעלת המקום אמרה שהיא השאירה את המפוח פועל את יכולה לראות בעדות שהיא מסרה לאלי היינה... את חוו"ד של אלי היינה לא ראיתי... אבל היא אמרה לי... זימנתי חוקר שיגבה עדויות, והוא גבה גם עדויות כאלה.

ש. הוא גבה עדויות של הגברת הזו?

ת. אני חושב שכן... היא מסרה לו... אבל הוא כנראה קיבל מידע ומסר לי אותו... את האמת אני לא זוכר שדיברתי עם מישהו מהם. סביר להניח שדוד ביירון (החוקר –א.ס.) הוא שמסר לי את המידע... הוא מופיע בחוו"ד של היינה ואני לא צריך שהמפוח יפעל, בשביל שתהיה שריפה... אני לא צריך שהוא יפעל בשביל לקבוע שזה התחיל במנגל.

ש. אתה בא ואומר שהגריל נשאר בוער לאחר שעובדי המסעדה יצאו מהמקום, נכון?

ת. אני מאמין שכן.

ש. ... אתה הנחית למשל את החוקר דוד ביירון לנסות לבדוק עם עובדי הסטקייה את הנושא הזה האם הם נוהגים להשאיר את הגריל בוער, מה נוהלי העבודה בסטקייה כשהם יוצאים?

ת. לא.

ש. אתה הנחית אותו לנסות לבדוק את הדבר הזה?

ת. לא, אני ביקשתי ממנו למצוא עדים, ועדי ראייה, מה שחשוב היה לי עדי ראייה להתחלת השריפה... אבל אני צילמתי את זה. צילמתי פחמים שבערו במנגל, ערימה של פחמים. ואני לא צריך שהמפוח יפעל... בשביל לקבוע שזה התחיל במנגל."

לעניין השארת המפוח פועל הסכים מר ישעיהו מור, כי המפוח "פועל ולוקח חשמל כל הלילה עד שפותחים למחרת."

לשאלתי אם יש לכך סיבה, השיב: "אם יש לזה סיבה? אני לא יודע, יכול להיות שקשה לכבות אותו, צריך ללכת ללוח החשמל וסיפורים".

5. להנחות עליהם התבסס מר מור, שהגריל הושאר בוער ושהמפוח הושאר פועל, אין כל בסיס לא בחוו"ד של מר היינה ולא בדוח החוקר מטעמו.

6. מומחה יכול להקים תרחיש גם ללא עדויות וגם בניגוד לעדויות וזאת, כאשר ישנם ממצאים בשטח התומכים בתרחיש.

7. במקרה הנדון, שני המומחים, מר היינה ומר מור, היו תמימי דעים לגבי העובדה, כי באזור הגריל והמנדף לא נמצאו ממצאים שיכולים להצביע על כך, כי מקור השריפה בגריל והתפשטותה הייתה דרך הארובה.

כך מר היינה בחוו"ד הראשונה: "באזור הארובה היוצאת אל גג המבנה מעל החלק הדרומי של סטקיית עשור לא נמצאו סימנים חריגים כלשהם היכולים להצביע על הארובה כעל מוקד השריפה" (סעיף 2.10 עמוד 7 לחוו"ד, צילומים מספר 50-51).

"מנדף הגריל... שמר על שלמות ונמצא ללא סימנים חריגים" (ראה סעיף 2.12 עמ' 8 לחוו"ד וצילום מס' 3).

"גריל מתחת למנדף שמר על שלמות על רשת הגריל נמצאו שרידי פסולת אשר נשרו..." (ראה סעיף 2.13 עמ' 8 לחוו"ד וצילום מס' 5).

"הסימנים שנראים על מנדף סטקיית עשור וצולמו על ידי מר ישעיהו מור הינם צילומים אופיינים למנדף בשימוש שוטף מעל שנה. ניתן להבחין בצלחות נקיות ובכלי פלסטיק שלמים המונחים סמוך לגריל ובקצה הימני מקרר ששמר על שלמות פיסית ומכאן נובע שמוקד השריפה בשום אופן אינו בגריל או בחלל סטקיית עשור" (חוו"ד משלימה של מר היינה, סעיף 6 עמוד 5, והתמונה הקשורה לסעיף זה).

8. ואיך אנו יודעים שגם מר מור לא מצא כל ממצאים שיכולים להוות תשתית לתרחיש שלו? מר מור צילם את הגריל והמנדף וליד הצילום הוסיף את הכיתוב הבא: "כונס האוויר ומנגל הפחמים נוקו לאחר השריפה, למרות הניקוי נראו סימני השריפה והלהיטה" (ראה תמונה מספר 11 והכיתוב לידה, עמוד 9 לחוו"ד). מר מור נשאל מתי כונס האוויר והמנגל נוקו והשיב: "בין השריפה לבין שהייתי שם... נניח בבוקר... עובדי המקום באו בבוקר וקיבלו הנחייה... לא נמצא אף אחד עדיין".

מר מור נשאל על סמך מה הגיע למסקנה כי הגריל והמנדף נוקו לפני שהוא הגיע והשיב: "יש סימנים... על יסוד סימנים שנמצאו על הגריל... הגריל הזה, הוא עשוי נירוסטה והוא מבריק... הוא מבריק קבוע, מצוחצח, יש רק אזור אחד... רואים את החלק האחר שלו, את החלק שלו שלא נשרף... ויש סימנים של שפשוף וגירוד". מר מור אישר שלא ראה את הגריל והמנדף לפני השריפה. גם חקירתו של מור לגבי הנחה זו הותירה רושם עגום.

9. המסקנה העולה מחקירתו של מר מור היא, שההנחה עליה מושתת כל התרחיש שלו – כי הגריל הושאר בוער – לא היה לה כל בסיס ראייתי ומר מור ביקש לאשש הנחה חסרת בסיס זו, בהנחה נוספת חסרת בסיס, שאנשי הסטקייה קיבלו הנחיה "להעלים" הראיות לרשלנותם.

10. הדרך הזו שבה נקט מר מור, פגמה מאוד באמינות חוו"ד ובמקצועיותה.

11. ב"כ התובע לא חקר כלל את גב' מירי עשור ועובדי הסטקייה, מור באבו ומאור לוק, לגבי הטענה שהועלתה בחוו"ד של מר מור, כי אנשי הסטקייה ניקו את הגריל והמנדף לאחר השריפה ולפני הגעת מר מור למקום. מדובר בטענה חמורה, המייחסת לאנשי הסטקייה מעשה שנועד להעלים ראיות לגבי רשלנותם לקרות השריפה. העובדה, שהם לא נשאלו ולו שאלה אחת לגבי טענה זו, אומרת דרשני. נראה, שגם התובע לא האמין בה.

12. התובע בסיכומיו מבקש לדחות את ממצאיו של מר היינה - כי הסימנים הנראים על מנדף הסטקייה אופיינים למנדף בשימוש שוטף מעל לשנה – אשר היוו את הבסיס לקביעתו, כי "מוקד השריפה בשום אופן אינו בגריל או בחלל סטקיית עשור".

13. התובע מבסס טיעון זה על עדי הנתבעת מירי עשור, מור באבו והשמאי ספי קוזי, שהעידו שהיו סימנים של השריפה על הגריל, המנדף, הארובה והמטגנת.

14. אין מחלוקת, כי הייתה שריפה שפגעה בעיקר בקפה, אך גם בסטקייה בעיקר בקיר המשותף לסטקייה ולקפה, שעליו ממוקם הגריל. אין גם מחלוקת, שהארובה התלהטה, כיוון שהתלהטות הארובה הינה אחד השלבים בכל אחד מהתרחישים. גם בתרחיש של מר מור וגם בתרחיש של מר היינה. לכן, אין ספק, כי מי שעבד וניקה את המנדף, הגריל והארובה יום יום, יכול היה לגלות לאחר השריפה סימנים שלא היו לפניה. ברור גם שהשמאי ספי קוזי, אישר בנסיבות אלה החלפת הגריל, המנדף והארובה. אולם, לא לסימנים אלה כיוונו שני מומחי השריפות, גם מר היינה וגם מר מור.

15. מר היינה קבע, כי אין סימנים חריגים המצביעים, כי מקור השריפה היה בגריל ומר מור הגיע למסקנה, כי עובדי הסטקייה העלימו לאחר השריפה את הסימנים החריגים. מדובר בשני מומחי שריפות עם ניסיון רב. מקביעת שני המומחים עולה, כי שריפה שהחלה בגריל הייתה אמורה להשאיר סימנים מובהקים האופיינים לשריפה כזו. שני המומחים לא מצאו סימנים כאלה. כל מומחה בחר להשתמש בממצא זה בדרך שונה. ברור, כי קביעתם של שני המומחים עדיפה על קביעתם של עובדי הסטקייה, שאין להם כל מומחיות לגבי השאלה: "אלו סימנים אמורים להיות לאחר שריפה שמתחילה בגריל?"

16. לכן, אני דוחה טענה זו.

17. התובע בסיכומיו מבקש לקעקע את התרחיש של מר היינה בטענה, כי ההנחה של מר היינה, כי לא היו פחמים בגריל נסתרה על ידי עדותה של מירי עשור.

18. אכן, מר היינה יצא מהנחה שלא היו גחלים חדשים בגריל ואילו גב' עשור העידה, כי לאחר סיום עבודות הניקיון, הם שמו גחלים חדשים בגריל. גב' עשור נשאלה על כך בחקירה נגדית:

"ש. למה להניח פחמים בתום יום העבודה מה ההגיון?

ת. מכינים כבר ליום ראשון שהכל יהיה מסודר... שבאים בבוקר רק מדליקים."

19. מור באבו ומאור לוק לא נשאלו כלל לגבי עובדה זו, ולכן למעשה, עדותה של גב' מירי עשור לגבי נקודה זו, לא נסתרה.

20. מר היינה לא נשאל בחקירה נגדית לגבי הסתירה, כביכול, בין עדותו לעדותה של גב' עשור בנקודה זו. מבדיקת ההודעה, כפי שנמסרה על ידי גב' עשור למר היינה עולה, כי גב' עשור נתנה תיאור מפורט על ניקוי הגריל והשלכת הפחמים הישנים לפח, אך לא הזכירה את העובדה של הנחת הפחמים החדשים. אני מניח, שמר היינה לא שאל זאת. לכן, מר היינה יצא מהנחה, שלא היו גחלים חדשים בגריל.

21. לא מצאתי, כי העובדה שהיו גחלים חדשים בגריל, מקעקעת ו/או פוגמת במידה כלשהי את חווה"ד של מר היינה ו/ או את בתרחישו. להיפך, העובדה שהיו גחלים חדשים, תואמת לחלוטין את עדותו של מר דמידוב שראה אש שהתחילה בנצנוץ והפכה לאחר זמן קצר לאש חזקה יותר ובמקביל, תואמת את תרחישו של מר היינה לפיה, האש בגריל הייתה מפסולת בוערת שנשרה מדפנות הארובה. כעת מבינים, שפסולת זו הדליקה את הגחלים החדשים ולכן, האש שראה דמידוב התגברה. למעשה כל התרחיש של מור התבסס על כך שהוא ראה "פחמים שבערו ואלה היו פחמים טריים יחסית", לכן עובדה זו תואמת גם לעדותו של מר מור.

22. טענה נוספת של התובע, בניסיון לקעקע את התרחיש של מר היינה (וגם של מר ממן), מתייחסת לאפשרות שהועלתה על ידי שניהם, כי המצית הוציא שני רעפים ממקומם והשליך את החומר המאיץ ו/או המבעיר דרך הפתח שנפער ברעפים. לטענת התובע, אפשרות כזו סותרת את עדותו של מר היינה, כי השריפה הייתה כלואה ובלתי ניתנת לראייה. אין ספק, לטענת התובע, כי דרך הפתח שנפער, היתמר למעלה עשן. עשן זה היה חייב להתגלות ועדי הראייה לא מסרו, כי ראו עשן מיתמר מעל גג הקפה, בשלבים הראשונים של השריפה, לפני שהגג קרס והאש פרצה החוצה.

23. טענה זו לא הועלתה בפני מר היינה ולא בפני ממן. לכן, לא ניתן לקבל מהם תשובה. קיימת אפשרות סבירה, כי המצית האלמוני כפי שהוציא שני רעפים ידע גם להכניסם באותה הדרך בחזרה. כך, שכל הטענה נופלת. קיימת גם האפשרות, כי בשעת לילה מאוחרת, כאשר בחוץ שוררת חשכה, קל יותר לראות אש בגריל, מבעד חלון הסטקייה, וקשה יותר להבחין בזרזיף עשן המיתמר מבעד לגג. אין לי תשובה חד משמעית לשאלה זו. יחד עם זאת, אני דוחה הטענה, כי יש בכך למוטט או לפגום בחוות הדעת ובתרחישים של מר היינה ומר ממן.

ב. הוכח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי אנשי הסטקייה לא השאירו הגריל בוער בסוף יום העבודה

17. כפי שציינתי כל התרחיש של מר מור ולכן כל תביעת התובע מבוססת על כך, שאנשי הסטקייה התרשלו ובסיום יום העבודה לא רק שלא כיבו הגריל אלא הוסיפו על הגחלים הבוערים והלוהטים גחלים חדשים ואף הגדילו לעשות והשאירו את המפוח פועל מעליו, וכך עזבו את הסטקייה.

18. כיוון שהתרחיש מבוסס על עובדה זו, הנטל להוכיח עובדה זו מוטל על התובע. כפי שציינתי, התובע לא הציג כל ראיה לכך.

19. מנגד, גברת מירי עשור ושני עובדיה העידו, כי בתום יום העבודה כיבו וניקו את הגריל.

20. לאחר שבחנתי את העדויות, הגעתי למסקנה, כי אני מאמין לעדותם, וכי הנתבעים הוכיחו במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי הגריל הושאר כבוי לחלוטין בתום יום העבודה. ואלו הנימוקים להחלטתי:

1. מדובר בטענה בלתי סבירה לחלוטין ומנוגדת להיגיון. אדם יכול לצאת מביתו ולשכוח לקחת את המפתח. במקרה הנדון, לראות שהגריל מלא בפחמים ישנים בוערים ולשים מעליהם פחמים חדשים, כאשר זו סטייה מהריטואל הקבוע של סגירת המסעדה – זו לא שכחה.
2. מטיילים יכולים לעשות מדורה ביער, ולעזוב את המקום כאשר היא בוערת. זו רשלנות. אין כל היגיון שבעלת עסק שכל פרנסת משפחתה תלויה בעסק הזה תשאיר בעסק גריל בוער ותלבה את האש על ידי הוספת גחלים חדשים ותשאיר מעליהם את המפוח עובד, וכך תעזוב את העסק לכל הלילה. זאת לא רשלנות. זאת הפקרה מתוך מודעות חסרת כל היגיון.
3. מור באבו, אחד משני התיכוניסטים שעבד בזמן הרלוונטי בסטקייה, אמר באופן ספונטני במהלך החקירה החוזרת, בלא שנשאל, כי: "הכל היה רגיל. שגרה רגילה. מוצאי שבת. אנחנו מנקים את כל האפר לפח, ומתחילים לנקות. האש לא יכולה להידלק במצב הזה". התובע התנגד לתשובה, לאור העובדה שהעד לא נשאל על כך. אני נותן לדברים את מלוא המשקל דווקא משום שנאמרו בצורה ספונטנית ואוטנטית. ואכן, בהתאם לנסיבות זה היה יום רגיל, הם ישבו בקרבת מקום לאכול פיצה, כאשר נקראו בחזרה לסטקייה עקב פרוץ השריפה. הם לא מיהרו לסגור את הסטקייה, ולא היה כל דבר חריג שיגרום להם לשנות מהנוהל הרגיל. לכן, אין כל היגיון בגרסת התובע בעניין זה.
4. בחנתי את עדויות גברת מירי עשור ושני עובדיה, שהיו בחורים צעירים בזמן אירוע השריפה, ומאז אותו אירוע לא עבדו יותר בסטקייה ו/או עבור הנתבע. לעובדים בוודאי שאין כל אינטרס לגבי תוצאות המשפט.
5. ב"כ התובע העלה את הטענות הבאות, כדי להראות שעדותה של גברת מירי עשור הינה מגמתית:
   • 1. מירי עשור, בעלה אלירן עשור וגיסה אלון עשור – תיאמו ביניהם עדויות בהפסקה לפני הדיון. אכן, העדים אישרו כי שוחחו ביניהם בזמן ההפסקה על האירוע. אולם, מדובר באישה, בעל, ואחיו של הבעל - שגרים בסמוך, ועברו שבע שנים מאז אירוע השריפה. האם הם היו זקוקים להפסקה הקצרה לפני הדיון כדי לתאם ביניהם עדויות? אני דוחה טענה זו.
     2. מירי עשור העידה, כי אנשי הכיבוי צילמו את הגחלים הישנים שנזרקו לפח, וכי קיבלה אישור על זריקת הגחלים, והיא לא מסרה לא את הצילום ולא את האישור לתובע. טענה זו הופנתה כלפי גברת עשור, ובמקביל כלפי הפניקס כמי שפעלה להסתיר את הצילום ו/או לא עשתה מאמץ למציאת הצילום ו/או לפתח בעצמה את הפילים. לגבי האישור, גב' עשור לא טענה, כי קיבלה אישור. לגבי הצילום, מר ממן העיד, כי לכיבוי אש לא היה תקציב לפתח את התמונות שצולמו באירוע השריפה הנדון. אני מקבל תשובה זו, וכן את הצהרתה של ב"כ הנתבעים, כי כל התיעוד שהתקבל אצלה מכיבוי אש ומהמשטרה בתוקף צו שיפוטי שניתן – הועבר לצד השני, ולתיק בית המשפט. לכן אני דוחה את הטענה.
     3. גברת עשור העידה, כי מצלמות האבטחה פעלו, אך הצילומים לא הוצגו. טענה זו הופנתה במקביל הן לגבי מהימנות גברת עשור, והן כנגד הפניקס שהעלימה ראיות. בנוסף נטען, כי גברת עשור ו/או הפניקס העלימו נתוני מערכת גלאי אש/עשן בסטקייה וכן את דו"ח המוקד. גברת עשור העידה, כי אינה זוכרת אם המצלמות עבדו, ותשובה דומה ניתנה לגבי המוקד. מטעם הפניקס הוגשה חוות דעת מומחה למערכת אזעקה, והמומחה העיד ונחקר נגדית (מר אלנקרי). אם סבור היה התובע, כי המומחה מסתיר אינפורמציה – חזקה, שהיה מגיש חוות דעת סותרת. התובע לא עשה כן. לא מצאתי סתירות בין עדות גברת עשור לעדות המומחה. לכן, הטענות בעניין זה – נדחות.
     4. עדותו השקרית של אלון עשור והקושי שהיה לגברת מירי עשור להודות בכך, שהייתה אש בגריל כאשר חזרה למקום:
        1. מצירוף עדותם של מר אלכס דמידוב ועובדי הסטקייה, מור באבו ומאור לוק, הגעתי למסקנה, כי אלון עשור (אחיו של אלירן, הבעלים של הסטקייה) הגיע ראשון לאחר פרוץ השריפה למקום. הוא ראה את האש בגריל ופרץ את החלון ונכנס למסעדה עם מטף בניסיון לכבות את האש.
        2. אלון הודה בחקירתו לחוקר חברת הביטוח, כי ניסה לכבות עם מטף את האש, אך התכחש לשבירת החלון, ולכך שניסה לכבות את האש בגריל בתוך הסטקייה. גרסתו הייתה, ש"השפריץ" אבקה בפולסים מחוץ לסטקייה.
        3. עדותו של אלון בבית המשפט הותירה רושם עגום, הוא התכחש לכך שהחזיק מטף, וכן התכחש לעדותו שנמסרה לחוקר. הוא התכחש גם לחתימתו על אותה עדות.
     5. אין כל זיקה בין עדותו השקרית של אלון לשאלה, האם אנשי הסטקייה השאירו את הגריל דולק בטרם עזבו את הסטקייה.
     6. נכון, שגברת מירי עשור לא השיבה מיד, כי כאשר חזרה למסעדה ראתה אש בגריל. היה צורך לשאול אותה שוב ושוב, עד שענתה, כי אכן הייתה אש בגריל. גב' עשור העידה, כי: "כשהגעתי, אני ראיתי אש בגג בית הקפה בלו והאש החלה להתפשט דרך הגג למסעדה." זה סביר בהחלט, כי בסיטואציה כזו שהיא ראתה שכל העסק שלהם בסכנה היא לא התייחסה כלל לאש על הגריל. אני גם מקבל את הסברה לכך, שלא מסרה זאת בתצהיר, כי לא נשאלה על כך. לא מצאתי, כי יש בעובדה זו כדי לקעקע עדותה לגבי שאלת המחלוקת – האם הגריל הושאר בוער בתום יום העבודה.
     7. לאור כל האמור, אני קובע, כי לא רק שהתובע לא הוכיח כי הגריל הושאר בוער, ודי בכך כדי להביא לדחיית התרחיש של מר מור, אלא שהיפוכו של דבר – הנתבעים הוכיחו, כי הגריל כובה ונוקה לפני סגירת הסטקייה. לכן, דין התרחיש של מר מור להידחות מחוסר הוכחה, ולמעלה מהצורך הנתבעת הוכיחה, כי התרחיש לא יכול להתקיים.

ג. דחיית התרחיש של מר מור לגבי מוקד השריפה ומיקום חדירת השריפה מהסטקייה לקפה

21. ליבת התרחיש של מר מור הינה, שהגיצים מהגריל גרמו לשריפה בארובה וכתוצאה מהתלהטות הארובה, הקרשים שהיוו את קונסטרוקציית הגג של הסטקייה ושהיו קרובים לארובה, נשרפו וזה היה מוקד השריפה. משם התפשטה האש בהשפעת הרוח אל קונסטרוקציית העץ בגג הקפה וגרמה לשריפת הקפה כולו (ראה סעיף 2.2 בחוו"ד ותמונות 3 ו-4 והכיתוב שלידן, סעיף 2.3 וכן סעיף 2.6 ותמונה מספר 9 והכיתוב לידה, וכן תמונה מספר 12 והכיתוב לידה).

22. תמונות 3,4,9,12 מתעדות את הקיר המפריד בין הקפה למסעדה והם צולמו על ידי מר מור מדרום לצפון. דהיינו, מתוך בית הקפה. תמונה מספר 4 היא תמונת תקריב, שבה מתועד על החלק העליון של הקיר בצד של הקפה, קרש חרוך. למעשה, כל התרחיש של מר מור לגבי מוקד השריפה ומיקום חדירת האש, מתבסס על קרש חרוך זה. כך בכיתוב לתמונה מס' 3 נרשם: "על פי סימני השריפה ועומק החריכה בעץ קונסטרוקציית הגג ניתן לקבוע כי מוקד השריפה בגג העסקים נמצא באזור זה".

23. כך בכיתוב לתמונה מספר 4 נרשם: "סימני התלהטות הארובה של מסעדת עשור ועומק החריכה על עץ הקונסטרוקציה במוקד השריפה בגג המסעדה בצמוד לקיר צפוני של קפה בלו".

24. מר מור מצלם את הקרש החרוך מבית הקפה, כאשר מעל ראשו אין בכלל גג בקפה וקונסטרוקציית הגג נשרפה כליל. מר מור מסביר בסעיף 2.3, כי: "כתוצאה מהתלקחות קונסטרוקציית העץ במסעדת עשור, התפשטה האש גם בהשפעת הרוח אל תקרת קפה בלו וגרמה לנזק כבד בתקרת העסק ובעסק...".

25. מר מור נשאל בחקירה נגדית, לגבי חוות דעתו וכך זה מופיע בפרוטוקול:

"ש. מסכים איתי... ככל שהייתה מתלקחת שריפה בתוך הארובה... הרי שקורות העץ שסובבות אותה ארובה היו אמורות להישרף, נכון?

ת. אמת... והם נשרפו.

ש. ולגישתך הם נשרפו?

ת. אפשר לראות" (פרוטוקול מיום 26.10.2015, עמוד 60, שורות 15-24).

26. בשלב זה הציגה ב"כ הנתבעים, למר מור, תמונות נ/9א ו-נ/9ב שצולמו על ידי מר מור מתוך הסטקייה, כאשר הוא מפנה את הזום כלפי מעלה ומתעד את קונסטרוקציית העץ בסמוך לארובה בתוך הסטקייה. בתמונות נראים סימנים המצביעים על שריפה, אך קונסטרוקציית העץ קיימת בסטקייה, גם בסמוך לארובה. מר מור אישר, כי התמונות צולמו על ידו מתוך המסעדה, לכיוון הקיר המפריד בין המסעדה לקפה: "הצילום הולך מכיוון צפון לדרום". מר מור סימן x על הארובה בצילום (פרוטוקול מיום 26.10.2016, עמודים 62-63).

27. בחקירה חוזרת, נשאל מר מור על ידי ב"כ התובע, "תראה לבית המשפט איפה רואים את סימני ההתלקחות מהשריפה?". והשיב: ורואים בבירור בתמונה הזאת אדוני".

ומר מור הציג תמונה ת/7. גם תמונה זו צולמה בסטקייה ומר מור הצביע: "פה בצד ימין, כל הקרשים שרופים וחוטי חשמל".

אכן, בצד ימין הצמוד לקיר המפריד, נראים קרשים חרוכים, אך בצד השני של הארובה ובסמוך לה, כל קונסטרוקציית העץ בסטקייה קיימת בשלמותה.

מר מור נשאל:

"ש. יש עוד תמונות שאתה יכול להראות לבית המשפט שיש סימני שריפה?

ת. אדוני, בתמונה מס' 4, בחוו"ד ניתן לראות בבירור קרשים שצמודים לארובה שהם התכלו לגמרי חלק מהם וחלק נשרפו עמוק" (פרוטוקול מיום 26.10.2015, עמודים 88-92).

מר מור בסיום עדותו בעניין זה, הפנה שוב לאותו צילום המתעד את הקרש החרוך על הקיר המפריד בין הקפה לסטקייה שצולם בבית הקפה.

28. מר היינה התייחס לתמונות 3 ו-4 בחוו"ד של מר מור בסעיף 7 לחוו"ד המשלימה כדלקמן:

"בצילומים הנ"ל שבוצעו על ידי מר ישעיהו מכיוון בית הקפה לכיוון הארובה ניתן להבחין בבירור כי קונסטרוקציות העץ של גג בית הקפה נשרפה והתכלתה לחלוטין ואילו קונסטרוקציות עץ סמוך לארובה שמרה על קיימות פיזית. עובדה זו אינה תואמת להתפתחות 'מוקד אש' אשר אחת האינדיקציות של מוקד האש הינו איבוד מסה של חומרים המהווים את מוקד האש".

29. היינה שולל מכל וכל התרחיש של מור ומבסס טענתו על הנימוקים הבאים:

1. בחלל הגג מתחת לרעפים אין רוח ולכן הקביעה של מר מור, כי השריפה התפשטה לכיוון הקפה בהשפעת הרוח אינה נכונה.

2. אם אכן מוקד האש היה בחלל גג הסטקייה בצמוד לארובה, השריפה הייתה אמורה להתפשט בצורה סימטרית מסביב לאותו מוקד.

3. התוצאה הסופית שבה כל גג בית הקפה נשרף ואילו גג הסטקייה נשאר שלם, למעט חלק חרוך בצמוד לקיר, שולל תרחיש זה. היינה נחקר על ידי ב"כ התובע, האם התרחיש של מר מור נכון מבחינה תיאורטית והשיב:

"תאורטית כן. אבל תבניות הבערה פה מצביעות בפירוש שזה לא המצב. מוקד שריפה, כבודו, מזהים בדיוק כמו מוקד רעש אדמה, אומרים לך שהמוקד כאן, מסביבו יש עיגולי נזק. נכון? נכון שיש עיגולי נזק? כשנופל סבון באמבטיה, הסבון נופל, מסביבו יש עיגולים. אותו דבר גם בשריפות בד"כ, למעט אם יש תנאים משתנים, רוחות ותנאים טופוגרפיים... ברגע שיש מוקד אנחנו צריכים לקבל את הנזק מסביב, לא יכול להיות שאין רוח, שמתחילה שריפה בתוך הארובה הזאת... והשריפה מתפשטת רק לכיוון אחד ולא עושה שום דבר בכיוון השני, הגריל שלם, המנדף שלם, הכל שמה שלם..." (עמודים 160 – 161 לפרוטוקול).

ובמקום אחר – מר היינה מצביע על תמונה 23, נ/12, שהיא ההגדלה של התמונות של מר ישעיהו מור, מספר 3 ו-4 (שם מתועדת הקורה החרוכה) ומסביר:

"אני יוצא מתוך הנחה... היפותטית... הייתה שריפה גדולה בתוך הגריל והיא נכנסה לתוך הארובה... והייתה שריפה נורא חזקה בתוך הארובה... אין רוח אנחנו מדברים בתוך חלל הגג... לרוח אין השפעה בשלב זה... העץ נגע בארובה, התחילה שריפה ליד הארובה, השריפה הזאת אמורה להתפשט במעגלים פחות או יותר גם לצד הזה ולכל הכיוונים אותו דבר".

מר היינה מסביר על נ/12, כי לא יתכן מצב שבו מוקד השריפה הוא ליד הארובה בסטקייה, כאשר בצד הצמוד לקיר המפריד בין הקפה לסטקייה בתחומי הסטקייה, הקונסטרוקציה חרוכה, אך קיימת מבחינה פיזית ומהצד השני של הארובה, בתחומי הסטקייה, כל הקונסטרוקציה שלמה לחלוטין ובקפה כל הקונסטרוקציה נשרפה כליל והתכלתה.

מר היינה מצביע על התמונה ומציין, כי:

"עכשיו אתה רואה הקונסטרוקציה שרופה לגמרי? (הכוונה לקונסטרוקציה מעל הקפה – א. ס.) אתה רואה את הקונסטרוקציה לא שלמה, אבל היא קיימת ליד הארובה". ומצביע על הקונסטרוקציה ליד הארובה בסטקייה בצד הקרוב לקיר המפריד בין העסקים (עמוד 182, שורות 2-25 לפרוטוקול).

ט. לסיכום נקודה זו – מר מור השתית את כל התרחיש שלו, לגבי מיקום החדירה של השריפה מהסטקייה לקפה ואת כל התרחיש שלו לגבי מיקום מוקד השריפה על אותה קורה חרוכה שעל הקיר המפריד שצולם מהקפה. גם מהצד של הסטקייה הקורות ליד הקיר הינן חרוכות, אך קיימות פיסית. בצד השני של הארובה, בתחום הסטקייה, הקונסטרוקציה של הסטקייה קיימת בשלמותה. אני מקבל את הסברו של מר היינה בעניין זה, שהוא הסבר הגיוני וקובע, כי עדותו של מר היינה מקצועית ואמינה יותר מעדותו של מר מור. אני דוחה את התרחיש של מר מור לגבי מיקום חדירת האש ומיקום מוקד השריפה בסטקייה.

ד. דו"ח כיבוי אש שנערך ע"י ראש צוות הכיבוי שטיפל בשריפה הנדונה – רשף נתן אלטמן תומך בתרחיש של היינה

30.א. התובע הזמין לעדות את ראש צוות הכיבוי והגיש באמצעותו את הדו"ח שרשם. לתובע היה חשוב הפתיח של הדו"ח: "כשהגענו למקום ראינו שמשה שבורה בחזית הסטקייה והגריל בוער..."

ב. אלא שעיון בכל הדו"ח מעלה, כי הצוות של דגון 17 החל להסלין מים על הגג הבוער מתותח מים. דגון 17 הוחזר לתחנה והגיע דגון 16 והמשיך להסלין מים מעל הגגות הבוערים. הוזמנה עזרה מדגון ב' להמשך כיבוי, כאשר המשטרה מפנה דיירים מבתיהם. חברת החשמל ניתקה זרם החשמל לכל רשת החנויות והצוותים המשיכו בכיבוי. ואז "פרצנו את תריס חנות הטוטו ופעלנו לכיבוי שבעצם התמקדות השריפה הייתה בטוטו. על ידי כיבוי המקום מנענו את ההתפשטות למספרה הסמוכה ולסטקיית עשור."

ג. כאשר עושים סנכרון זמנים עם היומן שהוגש, מגלים שהצוות של נתן הגיע למקום בשעה 01:46 (6 דקות לאחר שהתקבלה הקריאה על השריפה בסטקיית עשור) ורק בשעה 02:41 "דני ששון מדווח שהצוות פרץ את תריס הסטקייה" (צ.ל. בית הקפה – א.ס.).

ד. כלומר, עברה כמעט שעה מרגע הגעת הכבאים למקום עד שהם גילו, כי המוקד לשריפה הינו בבית הקפה וכיבוי השריפה בבית הקפה מנע התפשטות האש לעבר המספרה והסטקייה.

ה. נראה, כי במהלך כל אותה שעה, כיבוי אש פעל לפי הקונספציה השגויה שהשריפה הינה בסטקייה. הגורמים המצטברים לאותה קונספציה שגויה הם: האש שנראתה על הגריל בסטקייה, בעוד הקפה מוסתר על ידי תריס גלילה אטום, וכן השילוט המטעה מעל שני העסקים.

ו. מכבי האש נקראו לכבות שריפה בסטקייה וגם הם נפלו באותה טעות כמו עדי הראייה שהיו בטוחים שהשריפה החלה בגריל.

ה. חוקר השריפות מטעם כיבוי אש, רשף יחיאל ממן, תומך במסקנתו בתרחיש של היינה ושולל את התרחיש של מור

31. א. מר ממן הגיע למסקנה חד משמעית, כי השריפה פרצה כתוצאה מהצתה בבית הקפה.

ב. מר ממן שלל האפשרות, כי השריפה עברה מהמסעדה לקפה ושלל את האפשרות, כי מקור השריפה בגריל המסעדה.

ג. נגד ממן ששירת בכיבוי אש 38 שנים עד לאירוע, העלה התובע טענות שהוכחשו על ידי ממן, כי פוטר מכיבוי אש על רקע של חשיפת פרשת שוחד. התובע, שנכון ליום האירוע היה גם הוא קצין כיבוי בעל וותק של 27 שנים, לא העלה כל טענה אישית לגבי ממן. לכן, בהעדר ראיות, אני קובע, כי עדות ממן מהימנה ומהווה חיזוק לחוות דעתו של היינה ואני נותן לה את מלוא המשקל (נטען על ידי התובע, כי ממן רשם תאריך עריכת הדו"ח ולאחר מכן, ביקר פעם נוספת ואין תיעוד לגבי ביקור זה. אכן היה ביקור נוסף לאחר מועד החתימה על הדו"ח שאין לגביו תיעוד, אך לא מצאתי, כי יש בכך כדי לפגום במשקל מסקנתו של ממן שהעיד, כי מהרגע הראשון הבחין שמדובר בהצתה).

32. לסיכום, אני רואה באנשי הכיבוי עדים ניטראליים ושניהם תומכים בעמדת היינה.

התייחסות לטענות נוספות של התובע נגד תרחישו של היינה

33. היינה בחר לבסס את תרחישו על השערות וניחושים, להבדיל ממור, שתרחישו מבוסס על עדי ראייה, סרטוני מצלמות האבטחה בקפה והסרט שצילם סקופ בטלפון הנייד שלו

א. לגבי טענת ההתעלמות מעדי ראייה

1. אכן, אין מחלוקת, כי עדות מומחה הינה עדות סברה ותמיד עדיף שעדות המומחה תשתלב בעדויות רגילות וכמובן, גם בעדי ראייה. במקרה הנדון, מור בחר לבסס ממצאיו על עדויות ראייה ואף נעזר בחוקר לשם כך, אך משום מה בחר שלא לחקור את נוהל סגירת הסטקייה והתעלם מעדויות עובדי הסטקייה, שמסרו עדות לחוקר הפניקס לגבי הריטואל הקבוע של כיבוי וניקוי הגריל, בטרם סגירת הסטקייה.

2. מור ביסס את חוות דעתו על עדויות עדי ראייה, שבדיעבד התברר, כי הבסיס לעדותם היה שגוי. למעשה, גם הכבאים נפלו קורבן לטעות זו, כאשר במשך כשעה היו בטוחים, כי השריפה היא בסטקייה ורק לאחר שפרצו את תריס הגלילה, התחוורה להם האמת, כי המוקד של השריפה הוא בקפה וכיבוי האש בקפה הביא לסיום הטיפול השריפה ומנע התפשטותה לסטקייה ולמספרה, מעבר לנזק שכבר נגרם עד אז.

3. שתי דוגמאות ימחישו את משקל העדויות שעליהן הסתמך מור.

(א1) דוגמא ראשונה – מופע של קוסם. הקוסם מניח על השולחן שלפניו צינור ומימין רץ עכבר ונכנס לצינור. לאחר מספר שניות נראה עכבר יוצא מהצד השני.

(א2) אם ישאלו את הצופים באותו רגע, רובם ככולם ישיבו, כי מדובר באותו עכבר.

(א3) ואז מתגלה התעתוע. הקוסם מרים את החלק העליון של הצינור ומתגלה שבאמצע הצינור יש מחיצה וכי העכבר שיצא מצד שמאל אינו אותו עכבר שנשאר עדיין בצינור בחציו הימני.

(ב1) דוגמא שנייה – אנשים עומדים על גדת נהר ורואים איך סירה שבה יושב אדם נחבטת בחוזקה במזח והאדם שבתוכה נופל למים. הוא נמשה החוצה ללא רוח חיים. רופא קובע, כי סיבת המוות טביעה – מים שחדרו לריאות גרמו לחנק ולמוות.

(ב2) לתאונה הרבה עדים וכל אחד מעיד מנקודת ראותו על עצמת החבטה, דרך הנפילה וכו' וכולם משוכנעים, כי סיבת המוות טביעה.

(ב3) לאחר זמן, המשטרה מחליטה לבצע נתיחת הגופה ואז מתברר, כי האדם לקה בשבץ ולכן, איבד את השליטה ונפל למים וכי סיבת המוות הינה שבץ.

4. העדים עליהם התבסס מור היו משוכנעים, כי השריפה פרצה בסטקייה ומהסטקייה עברה לקפה, לאור העובדה שראו אש בגריל ולאחר מכן, ראו את האש יוצאת מלמעלה בגג. הם לא העלו בדעתם את האפשרות, כי באותה עת, שריפה השתוללה בקפה כ-20 דקות והייתה כלואה וסמויה מן העין, בין התקרה האקוסטית בקפה לגג והיא זו שגרמה לאותה אש, אותה ראו על הגריל.

5. לכן הטענה נדחית.

ב. עדויות בוזגלו וסקופ והסרטון שצילם סקופ בטלפון הנייד שלו

1. העדים שהעידו על השלב הראשון של השריפה וראו אש בגריל הסטקייה ולאחר זמן, ראו אש יוצאת מהגג – נפלו קורבן לתעתוע זה והעידו עדות שגויה, כי השריפה פרצה בגריל הסטקייה.

2. העדים שהעידו בשלב השני, לאחר שהשריפה התפשטה מעבר לגג הרעפים, נפלו קורבן לתעתוע שנגרם בגלל טעות אופטית. הטעות האופטית נגרמה, בגלל העובדה, כי גג הרעפים מעל שני העסקים (הסטקייה והקפה) הינו אחיד ורציף, ללא קו גבול ביניהם ולאור השילוט המטעה.

3. הראיתי בעמוד 7 סעיף ז' לפרוטוקול, כי אורכם השונה של השלטים, מיקומם והעדר קו גבול ברור בין העסקים בגג הרעפים, מביא לכך שזו כמעט משימה בלתי אפשרית לאדם שמסתכל על השריפה, להגיע למסקנה מושכלת ברגע נתון: היכן השריפה. האם היא על גג הסטקייה או על גג בית הקפה?

4. המחשתי את ההסבר בעזרת שני צילומים, המתעדים את נזקי השריפה. הצילום האחד צולם על ידי היינה בזווית מצד ימין. התצלום מתעד את "החור שנפער" בגג הרעפים. ניתן בנקל להגיע למסקנה מוטעית, כי כל השריפה אירעה בסטקייה, כיוון שהשלט מעל "החור שנפער", הינו של הסטקייה. מאידך, אם בוחנים את הצילום באופן מדוקדק, רואים את הארובה ואת הקיר המפריד בין שני העסקים ואז מגלים, ש"החור הפעור" ברעפים הינו ברובו בבית הקפה והסטקייה ניזוקה רק בחלקה הקטן, זה הצמוד לארובה. מצד שני, אם מתבוננים בצילום שצולם על ידי מור, שבו צולם אותו "חור שנפער", אך בזווית מצד שמאל, נראה כי כל הנזק הינו מתחת לשלט הקפה וניתן להגיע למסקנה מוטעית, כי השריפה אירעה רק בקפה בלו.

5. בוזגלו וסקופ נפלו קורבן לטעות אופטית זו, כאשר הגיעו למקום ומזווית הראייה שלהם מצד ימין (כך צולם הסרטון), היו בטוחים כי השריפה משתוללת בסטקייה ומתפשטת לעבר הקפה.

6. הסרטון ממחיש את הטעות האופטית. בסרטון נראה כל שטח הגג, לפני שלט הסטקייה בוער והאש מתפשטת שמאלה.

7. מתפזר העשן ואז מבחן התוצאה ממחיש את הטעות האופטית. כל גג הקפה קרס ואילו הנזק בסטקייה מתמקד באזור הצמוד לארובה. הקפה נשרף כולו ואילו הסטקייה נפגעה בעיקר מהעשן ומכיבוי ורק באופן חלקי מהאש (ראה חוות דעת שמאי הפניקס מר ספי קוזי).

8. היינה מתייחס לסרטון בסעיף 5 לחוות דעתו המשלימה כדלקמן: "מהצפייה בסרטון שצולם על ידי שוטר מתנדב בזווית מסוימת ניתן להבחין כי השריפה מאחורי השלט בחזית ולמעשה השריפה ממוקדת בגג בית הקפה בלו. לא יתכן ששריפה תיאורטית בעצמה כה חזקה בגג סטקיית עשור תותיר את גג הסטקייה בשלמות יחסית לרבות מערכות וצנרת חשמל אשר במרבית הגג שמרו על שלמות כפי שניתן להבחין גם בצילומים."

9. היינה משווה את התמונות בסרטון לתמונות הסטיל שצולמו על ידו ומסביר: "תסתכל את הדוד שמש, את הקולטים מול המיקום, אחר כך תשווה את זה לשם ותראה איפה כל האש... כל האש היא בבית הקפה."

ג. עשן וגיצים שנראו במצלמות האבטחה של הקפה

1. קביעתו של מור, כי מוקד האש הינו בסטקייה, נסמכת בין היתר על ממצאי מצלמות האבטחה בקפה. ממצא אחד מתייחס לשעה 01:48, בו נראים במצלמה גיצים עפים מכיוון צפון לדרום ומיד המצלמה מתנתקת. מור מפרש זאת כמעבר גיצים מהסטקייה לקפה. ממצא נוסף הינו בשעה 01:47, במצלמה הצמודה לצידו הצפוני של הקפה, התחלת עשן והמצלמה מתנתקת. מור מפרש זאת כחדירת עשן מהמסעדה לקפה.

2. היינה נתן פרשנות אחרת. לדעתו, הופעת העשן וניתוק המצלמות בו זמנית, מצביעים על שריפה שתחילתה בחלל גג הקפה. לגבי הגיצים הסביר היינה, כי "הגיצים מבחוץ זה יכול להיות מהתקרה גם, התקרה של בית הקפה." היינה שלל חדירת גיצים מחוץ לחלל הקפה, לאור העובדה שבית הקפה היה אטום לגמרי. מלמעלה תקרה מינרלית, למטה רצפה, קירות וגג רעפים.

3. לאחר שבחנתי הטענות והראיות, החלטתי להעדיף את הפרשנות של היינה על פני הפרשנות של מור. ואלו הנימוקים להחלטתי:

א. על פי חוות דעתו של מומחה האזעקות, מר יוסי לנקרי, מערכת האזעקה במסעדה נדרכה עם סגירת המסעדה בשעה 01:27 והמערכת קרסה בשעה 01:51. ככל שהיה עשן בסטקייה בין שעת סגירת המסעדה לשעת קריסת המערכת, אמור היה להיווצר גילוי בגלאי עשן ולא היה כל גילוי כזה.

ב. בהתאם לעדויות דמידוב ונתן אלטמן, באותו זמן הייתה השריפה ממוקדת בגריל ולא נראתה אש בחלל הסטקייה.

ג. הסברו של היינה, כי גיצים לא יכולים לעבור דרך הקיר האטום, המפריד בין הקפה לסטקייה, הגיוני וסביר ומשתלב גם עם יתר הראיות.

לכן הטענה נדחית.

34. היינה ערך שתי חוות דעת סותרות, כאשר הוא משנה את התרחיש שבנה בהתאם להתקדמות המשפט וזאת, כדי לאפשר לפניקס להגיש תביעה שכנגד

א. בהתאם לטענה בתרחיש הראשון, סיבת השריפה הייתה הצתה וכדי לאפשר לפניקס להגיש תביעה שכנגד, שינה את סיבת השריפה. בחוות דעת משלימה קבע, כי שריפה בגג הקפה היא שגרמה לחימום הארובה ולנזילת שומן וגריז בוער על הגריל (סעיפים 82-85 לסיכומי התובע).

ב. בחנתי הטענה והיא אינה מדויקת בלשון המעטה. חוות הדעת הראשונה הוגשה על ידי התובעת שכנגד ונושאת את התאריך 03.06.2013. היינה שלל לחלוטין, כי השריפה החלה בארובת הסטקייה וממנה התפשטה לעבר הקפה. מסקנת היינה הינה, כי השריפה נגרמה מסיבה כלשהי בקפה. האפשרויות שהועלו ולא נפסלו הם, שהשריפה נגרמה מהצתה או כשל חשמלי, כאשר היינה מצרף צילומים המתעדים את דרך הגישה מהחלון מאחור להצתה בזדון של הקפה.

ג. חוות הדעת השנייה המשלימה הוגשה מטעם הנתבעים ונושאת תאריך 15.06.2014. הדבר היחיד שהשתנה מחוות הדעת המשלימה, הינה העובדה, שבינתיים קיבל היינה לידיו את חוות דעתו של מור והוא התייחס אליה באופן מפורט. לעניין סיבת השריפה לא השתנה דבר. לעניין החשד להצתה, מצרף היינה תרשים חתך ב"תפר" שבין בית הקפה לחדר המדרגות של בניין המגורים מאחור, שממנו יכול היה להגיע המצית האלמוני וכן, צירף צילומים המתעדים את כל הממצאים המחשידים לגבי הצתה.

ד. בחוות הדעת השנייה, ההתייחסות להצתה זוכה לפרק מיוחד ולהתייחסות מעמיקה הרבה יותר, מאשר ההתייחסות לכשל חשמלי. כשל חשמלי מובא כאפשרות לשריפה, כאשר היינה עצמו לא בדק את נושא החשמל לא בסטקייה ולא בקפה.

ה. לאור האמור, אני דוחה את הטענה.

35. היינה זיהם את חוות דעתו של ממן וזו הסיבה "שבתאוריות שהומצאו על ידי היינה וממן נקבעו ממצאים זהים..." (טענה זו נטענה בסיכומי התשובה של התובע)

א. התובע מציין פסק דין שניתן לאחרונה בת"א (י-ם) 3168/09 הצד השלישי בע"מ נ' הפניקס הישראלי בע"מ (לא פורסם; 13.02.2017), בבית משפט המחוזי בירושלים על ידי כב' השופט פרקש. באותו פסק דין, דחה בית המשפט את מסקנת שירותי הכיבוי מאחר וקבע, כי: "ישנו יסוד סביר להניח כי דעתם של היינה ושטיינר (מומחי ההגנה – א.ס.), השפיע על ממצאי דו"ח החקירה של שילן" (איש הכיבוי – א.ס.).

ב. מפליא הדבר, כיצד התובע טוען טענה זו, כאשר בנשימה אחת טען בסיכומיו, כי "חוות דעתו של ממן עומדת בסתירה מוחלטת לחוות דעתו של היינה. אלי היינה אף לא מסתיר את הסתירה, אלא קובע באופן חד משמעי כי הוא עצמו לא מצא ראיות פוזיטיביות לתמוך בחקירת מומחה השריפות מטעם כיבוי אש בנוגע להצתה" (סעיף 137 לסיכומיו).

ג. אכן, מר היינה הודה, כי נפגש עם ממן ביום הראשון לחקירתו והדבר אף מצוין בחוות דעתו, אלא שיש שוני מהותי בין שתי חוות הדעת. ממן מצא 3-4 מוקדים לשריפה בחלל הקפה והיינה לא הסכים עם ממצא זה. לכן, על פניו, טענת הזיהום אינה ברורה.

ד. למעלה מהנדרש, אציין, כי לא מצאתי שביקורת השופט פרקש מופנית דווקא להיינה.

ה. למעלה מהנדרש אעיר, כי אין כל רלבנטיות למה שמתואר באותו פסק דין לענייננו.

ו. ולבסוף, למעלה מהנדרש, פסק הדין שצויין אינו פסק דין חלוט והוגש ערעור לגביו. לאור כל האמור לעיל, הטענה נדחית.

36. סיכום – התרחיש של מור נדחה

א. בחנתי היטב את התרחיש של מור מול התרחיש של היינה והגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את התרחיש של היינה. בחנתי את התרחיש של היינה מול זה של מור, לאור העובדה, כי היינה בחוות הדעת המשלימה, התייחס באופן מפורט לחוות דעתו של מור.

ב. היינה לא שלל לחלוטין האפשרות של שריפה שפורצת בארובה, אך פרס בפני בית המשפט הנסיבות המתאימות לכך, וכן הסביר כי שריפה כזו לא פורצת בדרך כלל בארובה אנכית, ישרה, שאורכה כ-2.5 מטרים, אלא בארובה אופקית.

ג. היינה הראה בתמונות, כי הממצאים הן בתוך הסטקייה והן מסביב לארובה והן בגג כולו, שוללים את התרחיש של מר מור לחלוטין.

ד. התרחיש של היינה אינו מעמיד אף אחד מעדי התובע כלא מהימן ואת עדותו כעדות שקר. היינה רק חשף את התעתוע שבעדותם. מהצד השני, קבלת תרחישו של מר מור, משמעותה, קביעה כנגד כל הממצאים שהועלו וכן, קביעה חד משמעית, כי גב' מירי עשור ושני עובדיה שיקרו במצח נחושה. כפי שקבעתי, אני קיבלתי את עדותם כמהימנה. די היה בכך, כדי להביא לדחיית תרחישו של מר מור ולדחיית התביעה העיקרית.

ה. התרחיש של היינה מתיישב גם עם לוח הזמנים שהובא מטעם התובע לגבי מצלמות האבטחה של הקפה ולגלאי המוקד. הנתבעים העלו טענות רבות בדבר תמיהות שעלו לגבי ראיות אלה וטענו, כי אין לתת להן משקל. היינה התמודד בחקירה נגדית עם לוח הזמנים שנוצר על ידם. לכן, בחרתי שלא להתמקד בשאלת ההתנגדות למשקלן.

ו. אני קובע, כי מר היינה, ביצע את עבודת חקר השריפה במיומנות גבוהה ביותר וגם באמינות גבוהה.

ז. ב"כ התובע עשה ככל יכולתו לערער את אמינותו ולפגום במהימנותו, אך ללא הצלחה.

ח. אני קובע, כי השריפה פרצה בגג הקפה, בין התקרה האקוסטית לגג הרעפים ומשם עברה לסטקייה.

37. לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית נדחית.

38. סיבת השריפה

א. לעניין סיבת השריפה, נמצאות לפני שתי חוות דעת. האחת של היינה שקבעה, כי השריפה פרצה כתוצאה מהצתה או כשל חשמלי והשנייה של ממן שקבעה נחרצות, כי השריפה פרצה עקב הצתה.

ב. כפי שציינתי, היינה ערך "תרשים זרימה" של מצית אלמוני והראה באופן חזותי בליווי תמונות את דרך הגישה לגג הקפה. גם ממן היה תמים דעים איתו בעניין זה. היינה ציין, כי לא הגיע למסקנה חד משמעית מה גורם השריפה, לאור העובדה, כי לא נמצא ממצא חד משמעי המצביע על הצתה. אין מחלוקת, כי לא נמצא למשל חומר מאיץ, אף כי ממן העיד, כי ישנם חומרים מאיצים המתכלים מאליהם. היינה גם לא הסכים לממצא של ממן לקיום 3-4 מוקדים שונים שבד"כ מהווים ראייה להצתה.

ג. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את העדויות והנסיבות, הגעתי למסקנה, כי ברמת ההוכחה הדרושה למשפט אזרחי, סיבת השריפה במקרה הנדון הינה הצתה בזדון. מר ממן קובע בחוות דעתו, כי: "השריפה במקום הייתה בעצמה רבה, כך שהיה חומר מאיץ במקום ולא השאיר עקבות... ללא גורם אנוש, שריפה שכזו לא תיתכן... לפי כל הסימנים במקום ועצמת האש שהייתה במקום אני מגיע למסקנה הגבוהה ביותר שהייתה מעורבות של גורם אנוש."

מר היינה קובע בחוות דעתו, כי: "נבדקה ולא נפסלה האפשרות שהשריפה פרצה כתוצאה מהצתה בזדון. בזירה לא נמצאו על ידי ראיות פוזיטיביות למעורבות מאיצים יחד עם זאת מדובר בשריפה אגרסיבית אשר התפתחה בפרק זמן קצר כאשר בתקרת חדר המדרגות בגב בית הקפה נמצא חלון פתוח המאפשר גישה אל גג בית הקפה."

אני קובע, כי בלילה הרלבנטי, אלמוני נכנס דרך הפתח בחדר המדרגות, בבניין שנמצא מאחורי הקפה והגיע לגג הרעפים, כאשר הוא הולך על הקיר המפריד בין הקפה לסטקייה. אותו אלמוני שלף רעף אחד או שניים וזרק חומר מבעיר לתוך חלל התקרה, בין התקרה האקוסטית לתקרת הרעפים, היכן שנמצאים הקרשים התומכים בגג הרעפים וכתוצאה מכך, נשרף הקפה והשריפה עברה מהקפה לסטקייה.

39. הצתת בית הקפה על ידי הוצאת רעף מתקרת הרעפים וזריקת חומר בוער לתוך חלל הגג באישון לילה, האם היא מהווה תשתית ראייתית מספקת לתביעה שכנגד הנתבע שכנגד, בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין?

א. הפניקס טוענת, כי משהוכח במאזן ההסתברות, כי השריפה פרצה בבית הקפה ומשם עברה לסטקייה וגרמה נזק לסטקייה, הרי שבהתאם לסעיף 39 לפקודה, על התובע כתופס המקרקעין שמהם יצאה האש, נטל הראייה שלא הייתה לגבי התפשטות האש אל עבר הסטקייה, התרשלות שיחוב עליה.

ב. הפניקס מתבססת על פסק הדין של כבוד השופט חשין בע"א 595/88 דניאל נ' חסקל (פ"ד מז(5) 333 (1993)), וכן על פסק הדין בע"א 382/59 הפטקה נ' בוסט (פ"ד טו 388 (1961)).

ג. מקובל עלי, כי גם במקרה הצתה, יכול וימצא תופס המקרקעין שהאש יצאה ממנו או אף עברה בו אחראי לנזק שנגרם. העובדה שגורם זר מתערב הצית את רכושו, אינה מהווה פטור אוטומטי. כך למשל, כאשר בעל מגרש שאינו גוזם את העשבייה במגרשו ומוצת מגרש שכן והאש עוברת דרך מגרשו כיוון שלא היה נקי מעשבייה, הוא בהחלט חייב ועליו לפצות על נזק בהתאם לסעיף הנ"ל. כך גם במקרה שבו בעל עסק מחזיק בעסקו חומרים בעלי פוטנציאל גבוה להצתה ולא דואג לאטום היטב את העסק, כך שחלונותיו פרוצים וכל אחד יכול מהרחוב להשליך סיגריה ולגרום לשריפה. גם בעל עסק כזה, ימצא חייב עבור נזק שיגרם אם עסקו יוצת והשריפה תעבור לעסק אחר.

ד. אך במקרה שלפנינו, המקרה שונה. אמנם, התובע לא הביא כל הוכחה לגבי אמצעי זהירות שנקט, אך אלו אמצעי זהירות הוא יכול לנקוט, שיגנו עליו מפני אלמוני שמגיע באישון לילה ומוציא רעף ומשליך חומר דליק לחלל הגג. גם אמצעי מיגון כנגד אש, ספירנקלרים או גלאי אש או אמצעים שונים לא יכולים למנוע את ההצתה. השריפה פרצה בין התקרה האקוסטית ובין גג הרעפים. גם אם היו מותקנים ספרינקלרים – הרי שאלו היו מתיזים מים בתוך המבנה, מתחת לתקרה האקוסטית – לתוך חלל בית הקפה – ולא בחלל שבין האקוסטית ובין גג הרעפים, שם התפתחה השריפה.

זאת ועוד, בניגוד למקרים בהם הפסיקה הכירה בהתרשלות – חרף העובדה כי מדובר על הצתה – הרי שבמקרה שלפני, אין מדובר על בית עסק שיש לו סיכון מיוחד עם אש (כגון נגריה, או מקום המחזיק חומרים דליקים). משכך, לדרישה כי יינקטו אמצעיים מיוחדים לשם מניעת או צמצום נזקי שריפה – אין לה בסיס.

ה. בע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נ(1) 866 (1996) נקבע כדלקמן: "באין כל נסיבות מיוחדות אשר יצביעו על חשש להצתה, האם מוטלת חובה על כל בעל עסק או מחזיק במקום כלשהו – אף ללא כל אינדיקציה וחשש כזה – לצפות מעשה הצתה המכוון כלפיו? האם קיימת הנחה שכל מקום מועד להצתה? האם מדיניות משפטית ראויה היא שיקבע כלל כי כל בעל עסק צריך לצפות הצתה של נכסיו, הצתה הטומנת בחובה גם סכנה לרכושם של שכניו, ולנקוט אמצעים למניעתה על ידי שיגדר את עסקו ויחזיק בו שומר? האם דרישה כזו, על כל העלות הגבוהה הקשורה בכך, הינה סבירה? נראה לי, שהתשובה לכך מתבקשת מאליה. סבורני שבנסיבות שעל פיהן אין כל נימוק העובדות שיצביעו על חשש כזה אין לצפות מאדם סביר שיצפה שרכושו יוצת, ואין לומר עליו שהתרשל כשלא נטל על עצמו את המעמסה של השקעת משאבים למניעת סכנת הצתה. הטלת מעמסה כזו עליו אינה דרושה ואינה סבירה" (בעמ' 872).

ו. בפרשת קרול (ע"א 4025/91 צבי נ' קרול פד"י נ(3) 784 (1991)) נקבע, "כי דיני הרשלנות מבוססים על עיקרון האשמה, ולא על אחריות מוחלטת. אכן, ביסוד ההתרשלות מונח עיקרון הסבירות. השאלה שדיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא, אילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק. לעניין זה, יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, ביכולת היחסית למנוע את הנזק, וכיוצא בהם שיקולים המבטאים את רעיון האשמה, והמבוססים על ההנחה, שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנוקטם בנסיבות העניין" )בעמ' 789).

ז. בנסיבות המקרה הנדון, נחה דעתי, שלא חלה כל אחריות על הנתבע שכנגד, בכך שאלמוני הצית את עסקו בצורה בה נעשה הדבר, והתובע (הנתבע שכנגד) לא התרשל בכל דרך, אשר עשויה הייתה למנוע את מעבר השריפה מעסקו לסטקייה, או לצמצם את הנזק שנגרם.

40. התוצאה היא שהתביעה שכנגד נדחית.

41. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את שתי התביעות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ז, 09 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.