הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. עניינה של התובענה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 25.3.10 - מתן פסק דין הצהרתי לפיו רשאי המבקש להירשם כבעלים של המקרקעין המפורטים בכתב התביעה.

2. על פי כתב התביעה, המקרקעין היו ועודם רשומים עד היום על שם המשיבים 2 – 27, וזאת מאז שנות ה – 60 של המאה הקודמת.

בשנת 1963 נערך ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו נמכרו מקרקעין רבים, ובכללם המקרקעין נשוא התביעה, למשיב 1 (להלן – מוחסן), ובכך הפך מוחסן לבעלים של המקרקעין הזכאי להירשם ככזה, ואף זכאי למכור אותם ולבצע כל פעולה בהם.

לטענת המבקש, כל העסקאות לא דווחו ולא בוצע לגבי המקרקעין שום שינוי רישום, והרישום נותר על שם המשיבים 2 – 27.

הואיל וביום 8.3.10 מכר מוחסן את המקרקעין למבקש – טוען המבקש כי בנסיבות העניין, ועל מנת להבטיח את זכויותיו, על בית המשפט להיעתר לבקשה וליתן פסק דין הצהרתי לפיו רשאי המבקש להירשם כבעלים של המקרקעין, על אף היותם רשומים על שם המשיבים 2 – 27.

3. יצוין, כי ביום 21.6.10 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, אולם ביום 15.1.13 בוטל פסק הדין, בהסכמת הצדדים, על ידי כב' השופטת יעל ייטב.

4. לאחר ביטול פסק הדין, הועבר התיק ביום 30.1.13 להמשך הדיון בפני מותב זה.

5. המשיבים דראר חסן, מחמוד חסן (בשם יורשי עבד חסן , המשיב 2), מוסא עליאן סאלם סלאמה (בשם יורשי עליאן סלאמה), אמין מוסטפא, איסמעאיל מוסטפא , וכן חסין מחמד סלאמה (להלן – המשיבים) הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, התיישנות , וכן מחמת עילות נוספות שעיקרן פגמים פרוצדורליים וכשלים בכתב התביעה.

6. טענות המשיבים לעניין הסמכות העניינית ולעניין הפגמים בכתב התביעה נדחו בהחלטה מיום 30.8.13.

ההחלטה לא התייחסה לנושא ההתיישנות, וזאת מאחר והמבקש בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף התעלם מטענת ההתיישנות.

אמנם מצאתי לנכון לציין, בפסקה 11 להחלטה, כי התעלמותו של המבקש מטענת סף כה מהותית אומרת דרשני - אולם לפנים משורת הדין, ניתנה הזדמנות למבקש להשלים את תשובתו לעניין ההתיישנות.

7. לאחר שהוגשה התשובה המשלימה מטעם המבקש – הוגשה תגובה מטעם המשיבים ביום 3.12.13.

המבקש התבקש להגיש תשובה לתגובה, ולאחר אין ספור בקשות מטעמו לדחייה, ולאחר שבית המשפט העיר בהחלטתו מיום 28.1.14 כי במקום לבזבז אנרגיה על בקשות הדחייה הרבות, בנות יום אחד, היה המבקש מגיש כבר את התשובה לתגובת המשיבים – הוגשה, סוף סוף, תשובת המבקש ביום 2.2.14.

טענת ההתיישנות

8. כבר כעת יצוין, כי לאחר עיון בכל טענות הצדדים ראיתי לקבל את עמדת המשיבים לפיה דין התביעה להידחות על הסף, כפי שיפורט להלן.

9 . המשיבים טוענים כי ניתן לראות בייפוי הכוח הבלתי חוזר משנת 1963 (להלן –ייפוי הכוח), לכל היותר התחייבות לעשיית עסקה, שכן אין חולק שהעסקה לא נגמרה ברישום ולא נרשמה במרשם המקרקעין.

לטענתם, הואיל ומדובר במקרקעין לא מוסדרים, שלגביהם על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) תקופת ההתיישנות היא 15 שנים – הרי שהתביעה, אשר הוגשה לאחר יותר מ- 47 שנים מאז חתימת ייפוי הכוח לקיום ההתחייבות החוזית הנטענת – התיישנה.

המשירים טוענים לגבי מוחסן , כי הוא יצר מצג פוזיטיבי במשך כ- 47 שנים שאין לו כל זכויות במקרקעין מאחר ולא נקט בשום פעולה לתיקון מרשם המקרקעין על שמו.

לחלופין, טוענים המשיבים כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ניכר שגרם לנזקים ראייתיים ומהותיים למשיבים, לאור העובדה כי מרביתם נפטרו.

10. המבקש טוען כי דין טענת ההתיישנות להידחות.

לטענתו, המסמכים נשוא התביעה מקימים "יחסי נאמנות קונסטרוקטיבית" בינו לבין המשיבים , ומכאן שמדובר בתביעה מכוח דיני הקניין שביושר, אשר לגביה, על פי הפסיקה, מרוץ ההתיישנות הוא מרגע שהנאמן מפר או כופר בחובת הנאמנות שלו, ומרגע שנודע לנהנה על ההפרה.

11. עוד טוען המבקש, כי הסכמתו לביטול פסק הדין מיום 21.6.10 הותנתה בכך שהמשיבים לא יטענו טענות כפי שעולות כעת, והסכמתו ניתנה לפנים משורת הדין.

עבר כעת יצוין בהקשר זה, כי בהודעה המוסכמת מטעם הצדדים, אשר שימשה בסיס להחלטת כב' השופטת ייטב לביטול פסק הדין, לא נאמר דבר בעניין ההתנאה האמורה, אלא כל שהותנה הוא כי המשיבים ישלמו למבקש הוצאות בסכום של 5,000 ₪ כתנאי לביטול פסק הדין.

לפיכך, דין טענתו זו של המבקש – להידחות.

12. אשר לטענת "הנאמנות הקונסטרוקטיבית" – גם בהינתן שייפוי הכוח אכן מקים יחסי נאמנות, כנטען על ידי המבקש, הרי שהדבר הוא ביחסים שבין מוחסן לבין המשיבים 2 – 27, ולא בין המבקש לבין המשיבים.

לפיכך, אין המבקש רשאי להעלות טענה זו כלל, ורק מוחסן יכול היה להעלותה, אולם הוא לא עשה כן.

13. על פי פסק הדין בע.א. 6631/10 אמה אבו סביח ואח' נ. עזבון עזאיזה ואח' מיום 27.2.13, כל תביעה שמקורה בייפוי כוח כפופה לדיני ההתיישנות הרגילים.

כזכור, על אף ייפוי הכוח במקרה דנן, הרי שמרשם המקרקעין הקיים, נכון להיום, קובע כי הבעלות במקרקעין לא הועברה למוחסן, והיא עדיין רשומה על שם המשיבים 2 – 27.

במילים אחרות, מועד היווצרות עילת התביעה לעניין ההתיישנות הינו מועד קיום רישום סותר לייפוי הכוח, ויש למנות את תקופת ההתיישנות מיום חתימתו של ייפוי הכוח בשנת 1963 או למצער משנת 1967, לאחר שמדינת ישראל הותירה את רישום המקרקעין כפי שהיה קודם למועד האמור.

14. הואיל ובענייננו מדובר במקרקעין לא מוסדרים, שתקופת ההתיישנות לגביהם היא 15 שנים על פי חוק ההתיישנות – הרי שחלפה תקופת ההתיישנות ממועד היווצרות העילה (כאמור, בשנת 1963 או 1967) ועד למועד הגשת התביעה (שנת 2010), ולכן דין התביעה להידחות על הסף.

15. משהגעתי למסקנה האמורה, מתייתר למעשה הצורך לדון פעם נוספת בטענות הסף האחרות, לרבות בטענת הסמכות העניינית.

עם זאת , יוער בהקשר זה, למעלה מן הצורך, כי אם טוען המבקש לקיום יחסי נאמנות מכוח ייפוי הכוח וכי מרוץ ההתיישנות, לטענתו, מתחיל ממועד "הפרת הנאמנות" – הרי שמכוח סעיף 37 לחוק הנאמנות, התשל"ט – 1979 הסמכות העניינית נתונה בידי בית המשפט המחוזי ולא בידי בית משפט זה.

סוף דבר

16. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התובענה על הסף.

17. נוכח התנהלות המבקש לאורך ההליך, לאחר ביטול פסק הדין מיום 21.6.10 – ישלם המבקש למשיבים , תוך 30 ימים , הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.