רקע וטענות הצדדים:

בפני בקשה בתיק שמושאו תביעת שיבוב ע"פ סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

התובע הינו המוסד לביטוח לאומי (להלן: "התובע" או המל"ל"). הנתבעת הינה חברת ביטוח בע"מ שביטחה את הנפגעת א.ש. בתאונת דרכים שארעה לה ביום 27.3.03 (להלן: "התאונה" ולהלן: "הנתבעת"). לטענת המל"ל על פי ההסכם שקיים בין הצדדים, על הנתבעת לשלם 55% מכלל הגמלאות ששילם וישלם המל"ל לנפגעת עקב הנכויות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, וכי קיים קשר סיבתי גם בעניין תשלומי ועדת נכות כללית.

הצדדים תמימי דעים על כך שבתביעה זו יחול ההסכם שנחתם ביניהם.

התביעה הגישה את תיק מוצגיה ביום 22.9.16 , אליו צירפה בין היתר את הסכם הפשרה שנחתם בין הנפגעת לנתבעת בתיק הפלת"ד, חוו"ד מומחים רפואיים, וחומר רפואי נוסף. ההגנה מנגד הגישה מוצגיה ביום 8.11.16, שכלל בין היתר תחשיבי נזק שהוגשו מטעם הצדדים בתיק הפלת"ד, הצעת הפשרה שהציע ביהמ"ש, התכתבות בין הצדדים ביחס למו"מ שעתיד להיחתם, ותצהיר המעיד על כך.

ביום 20.11.16 הגיש התובע התנגדות לתיק מוצגי ההגנה מהטעם שאין כל רלוונטיות לפרשנות הסובייקטיבית שנתנו הצדדים להסכם הפשרה בתביעת הפלת"ד , ועל כן אין לקבל אותו.

ההגנה דחתה את הטענות נגדה ומנגד הגישה התנגדותה לתיק המוצגים מטעם התובע, מהסיבה שאין בהתנהלות תיק הפלת"ד בכדי להשפיע על תיק זה, אלא שבתיק זה יש ליישם את ההסכם שנחתם בין הצדדים בלבד.

בתגובה מיום 29.11.16 צוין כי אין רלוונטיות להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, לעומת זאת הגשת כתבי בי הדין שנוגעים להליך בתביעת הפלת"ד הינו רלוונטי, וכן יש בו בכדי להעיד על כך שאין השתק שיפוטי בין הצדדים בתיק דנא באשר לניכויים אליהם טוען התובע.

בבקשותיהם התייחסו הצדדים לפסק הדין דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט ביטוח בע"מ ממנו עולה כי הסכמים שחולשים על מערך זכויות בין מזיק לניזוק אין להם קשר להליכי שיבוב כמו בתיק דנא.

תגובת התובע להתנגדות הנתבעת הוגשה ביום 4.12.16 לפיה התנגדות הנתבעת למוצגים דינה להידחות מאחר והסכם הפשרה מהווה הראייה היחידה לצורך דיון בטענת ההשתק, לעומת זאת מוצגי הנתבעת אין מקומם בתיק זה המתנהל על פי ההסכם.

הנתבעת הגישה תשובתה לתגובת התובע ביום 11.12.16 וטענה כי לא עולה מהסכם הפשרה שבוצע ניכוי המל"ל הנטען בתיק זה.

דיון והכרעה:

עסקינן בשתי בקשות דומות במהותן ועניינן מחיקת מסמכים מתיק המוצגים, בעיקר לעניין הרלוונטיות. בין המסמכים שצרפו הצדדים קיים דמיון מהותי, כאשר חלקו הארי עוסק בהליך שמושאו תאונת הדרכים, אלא שהתובע מתייחס להסכם הפשרה שנחתם בין ניזוק לנתבעת, בעוד שהנתבעת מתייחסת לכתבי בי הדין בהליך. יש להקדים ולומר כי לדידי אין הבדל מהותי ביניהם.

עת עסקינן בבקשות מסוג זה הכלל הוא שבהעדר נימוקים כבדי משקל אין למנוע מביהמ"ש לחזות בתמונה השלמה. כך גם נהג ביהמ"ש בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט ביטוח בע"מ אליו התייחסו הצדדים, ונראה כי יש להכריע באשר לרלוונטיות של כל ראיה וראיה במסגרת פסק הדין ולא במסגרת בקשות מעין אלו, וכן נקבע ברע"א 423/83, מדינת ישראל נ' ורד סילברמן, פ"ד לז (4) 281:".. כדי לאפשר לבית המשפט תמונה ראויה, והוא שיקבע בהמשך את משקלה של כל ראיה" (ראו גם: ת"א (מחוזי חי') 751/06 - חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אי.ג'י.תעש ג'י. איי. אס בע"מ, תק-מח 2008(4), 1524 , 1525 ( 2008 ).

עוד מקובלנו כי היענות לבקשות מסוג זה עלולה לגרום להכבדה משמעותית בהליך (ע"א (ת"א) 3494/07 ישעיהו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם ביום 14.7.2010), מה גם שהצדדים לא הצביעו על טעמים מספקים בבקשותיהם ושמו את יהבם בעיקר על טענת "חוסר רלוונטיות". לדידי טענות מעין אלו יש בהן להכביד על ההליך יותר מהגשת "מסמכים שאינם רלוונטים".

לאור כל האמור לעיל, בקשות הצדדים דינן להידחות.

בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.