תמציתה של התביעה

1. עסקינן בתביעה כספית על סך 156,201 שקלים הנעוצה בהחזר כספי לו טוענים התובעים. ברקע התביעה הסכם שנחתם ביום 16.1.05 בין התובעים כקבלן משנה לבין הנתבעת לביצוען של עבודות אינסטלציה סניטרית ומערכות לכיבוי אש בפרוייקט בנייתו של היכל התרבות באשדוד (להלן: "ההסכם" – נוסחו החתום צורף כמוצג נ/1 במוצגי הנתבעת).

הנתבעת הינה מי ששימשה בפרוייקט זה כקבלן הראשי לביצוען של עבודות גמר ופיתוח בהתאם להסכם התקשרות שנחתם בין זו לבין עיריית אשדוד (להלן: "ההסכם הראשי").

2. על פי כתב התביעה, נדרשו התובעים במסגרת ההסכם למסירת ערבות טיב בשיעור של 5% מהיקף העבודות, אלא שבפועל ניכתה הנתבעת על דעת עצמה 10% משיעורו של כל חשבון שהוגש. מכל מקום, מחמת מחלוקת שנתעוררה בין הנתבעת לבין עיריית אשדוד, הופסקה עבודתה של הנתבעת בפרוייקט בסוף שנת 2007 ובחודש 2/09 התקשרו התובעים באופן ישיר עם עיריית אשדוד בכל הנוגע להמשך עבודתם, לרבות בכל הנוגע לאחריותם לטיב העבודה.

במצב דברים זה, טוענים התובעים כי אין הנתבעת זכאית עוד להחזיק בידיה את הסך של 122,066 שקלים אשר עוכבו בידי זו ומשלא נענתה פנייתם אליה לקבלת סך זה, הגישו תביעה זו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק (מיום 16.5.05) כדי הסך המצוין לעיל.

3. למען הסדר הטוב אציין כי בראשיתה נפתחה התביעה על ידי התובע בלבד ומחמת מחלוקת באשר לסוגיית היריבות אל מולו, הסכימו הצדדים על צירופה של התובעת 2.

הואיל והתובע נתון בהליכי פשיטת רגל (תיק פש"ר 8715-09-12 מחוזי ב"ש) והנתבעת 2 -בהליכי פירוק (תיק פר"ק 4122-11-12 מחוזי ב"ש) נתבקש וניתן היתר בית המשפט המחוזי לניהולו של הליך זה בשם התובעים.

תמצית טענות ההגנה

4. משהוגשה התביעה בסדר דין מקוצר, הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענה כי ההסכם וההסכם הראשי נחתמו "גב לגב", כך שתשלומים לתובעים ייעשו אך לאחר אישור העבודות ע"י הפיקוח מטעם העיריה והעברת התשלום בגינן.

לטענתה, פרץ סכסוך בינה לבין העיריה אשר לא אישרה את חשבון חלקי מס' 27 ואלו המאוחרים לו וביום 31.12.07 נחתם הסכם פשרה עם העיריה, אלא שזה הופר על ידי האחרונה ותלויים ועומדים הליכים משפטיים בין הצדדים.

הנתבעת אישרה כי עיכבה בידה סך של 122,066.81 שקלים, אלא שזאת עשתה לטענתה בהתאם להסדר החוזי לפיו 10% משיעורו של כל חשבון חלקי שיאושר ינוכה כעכבון וישולם לתובעים בערכו הנומינלי, אך לאחר הגשתו של החשבון הסופי וחתימת התובעים על טופס סילוק תביעות (כך פורמלית ע"פ סעיפים 6, 7 לתצהיר העדות הראשית, אולם בפועל ענין טופס הסילוק נזנח בטיעוני הנתבעת ובחקירות הנגדות, כמו גם בסיכומיה). אלא שכאמור חשבון סופי לא אושר ורק עם קבלת כתב התביעה שבכללו מכתב העיריה מיום 24.9.09 (נספח ו') נוכחה הנתבעת לדעת כי העיריה מאשרת שחרור העכבון הנ"ל לידי התובעים.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי העיריה שילמה ישירות לתובעים כספים שלא כדין ובעודף של כ – 29,000 שקלים וכי היא זכאית לקיזוז סכום זה. טענה זו נזנחה כבר בשלב הגשת העדויות.

התנגדותה של הנתבעת בסופו של יום לשחרור כספי העכבון נעוצה בטענת קיזוז בגין סכומים המגיעים לה ע"פ ההסכם ובשיעור כולל של 159,148 שקלים כמפורט בסעיף 16 לתצהיר, כך שלמעשה התובעים אינם זכאים לתשלום כלשהו.

בקשת הרשות להתגונן נענתה בהחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) עפרה גיא ביום 17.10.10.

5. בתצהיר העדות הראשית של מר נמרוד אוזדובה, לעומת זאת, שתיקה ישנה בכל הנוגע ליידועה המאוחר של הנתבעת בדבר הצורך בשחרור כספי העכבון. יתרה מכך, הפעם ובמסגרת התחשבנות סופית שערך עם קבלת התביעה, מצא הוא, לטענתו, כי יש להפחית - לקזז מהסכום העכבון הנומינאלי חיובים שונים בהתאם להסכם, כשהפעם פורטו שנים עשר מרכיבים ששיעורם הכולל 132,356 שקלים כמפורט בסעיף 11 לתצהירו.

דיון והכרעה

6. אקדים ואציין כי מסגרת טענות ההגנה העומדת לדיון מצומצמת הינה מהנטען בבקשת הרשות להתגונן ובעניין זה ולאחר שטענו הצדדים נתן בית המשפט החלטה מנומקת במהלך דיון שמיעת הראיות ביום 1.2.15. על פי החלטה זו, אין מקום להרחבת חזית מעבר לטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת ואך אלו הן הניצבות כפלוגתאות בהליך זה והטעונות הכרעתו של בית המשפט בפסק הדין. לא אחזור על הנימוקים ואין לי אלא להפנות לתוכן ההחלטה. משמעות הדברים הינה כי הנתבעת נמצאה בבחינת "מודה ומדיחה" ומשכך ובהיותה משום "המוציא מחברו", הרי שעליה הנטל בהליך זה להמחיש הן את זכותה החוקית לקיזוז כל מרכיב, הן את מימושה כדין והן את שיעורו של זה. העובדה שהתובעים לא הגישו כתב תשובה, כנטען בסיכומי הנתבעת, אין בה כדי לגרוע מנטל זה או כדי לבטל ראיותיהם.

7. בנסיבות המבוארות לעיל החלה שמיעת הראיות בעדויות הנתבעת אשר כללו את תצהירו של מר אוזדובה, מנהל החברה, כמו גם שלל מסמכים (חשבוניות בעיקר) לביסוס הנטען.

מטעם התובעים העידו מר שלג אבי – התובע וכן הגב' שלג שני אשר שימשה כמנהלת הרכש והלוגיסטיקה בעיסקם של התובעים בשעתו ועד למועד מסירת תצהירה לפחות.

אף הם צרפו מסמכים רלוונטיים תוך שהם מתכחשים לטענות הקיזוז שהועלו ומדגישים כי הנתבעת מעולם לא העלתה קודם לכן במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים, כמקובל, את טענות הקיזוז המועלות עתה. אציין כבר עתה כי אמנם וכטענת הנתבעת בסיכומיה, מר שלג נמצא לעיתים מתיימר להתכחש לכתובים, אולם ועדיין עדותו בעיקרה משכנעת היתה.

התובעים הגישו שני תצהירים נוספים שנגרעו לאחר שלא התייצבו המצהירים לדיון.

8. טרם אדרש למרכיבי הקיזוז יש להקדים וליתן את הדעת לשני עניינים הנוגעים לטענה זו:

ראשית – הקיזוז הינו כידוע סעד של עזרה עצמית ועל הטוען לו להצביע, בראש ובראשונה, על קיומה של זכות קיזוז בדין המהותי (ראה ע"א 82/75 כתריאל לשוביץ חברה לבנין בע"מ נ' פייבל פרבמן בע"מ, פ"ד כט(2) 660 ; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518).

נתונה כידוע הוראתו הכללית של סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 שעשויה לשמש בענייננו אנו, אולם הנתבעת מצידה מתיימרת, ע"פ נוסח הגנתה, להיבנות מקיומה של זכות חוזית לקיזוז המרכיבים הנטענים, קרי – מכח ההסכם.

שנית – סעד הקיזוז מחייב מתן הודעה לנושה לשם מימושו, כך מפורשות ע"פ סעיף 53(א) הנ"ל וכך בהתייחס אף לזכות קיזוז שמקורה החוקי אחר (ראה ע"א 82/75 הנ"ל). עם מתן ההודעה ובהנחה שכדין ניתנה, ממומשת למעשה הזכות ו"משולם" החיוב.

הפסיקה התייחסה לצורך ליתן הודעת קיזוז תוך זמן סביר ממועד קיומה של עילה ובאשר לאופן הינתנה כאשר בענין זה אין הכרח ביידוע בכתב דווקא. לא רק שכך, בפועל העלאת טענת קיזוז במסגרת כתב ההגנה, יכולה לשמש היא עצמה כהודעת קיזוז (ראה בספר בעריכתו של פרופ' ד.פרידמן/ דיני חיובים – חלק כללי, תשנ"ד בעמ' 518-526 וכן בספרו של א.גורן/ סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 11 בעמ' 134).

האמור לעיל מצוין נוכח טענות הצדדים בסיכומיהם ובראיותיהם בכל הנוגע לשאלת יידועם של התובעים "בזמן אמת" אודות הקיזוז הנעשה. בענין זה חזרו והדגישו התובעים כי לא נעשה כן לאורך ההתקשרות או בסמוך לאחריה ובניגוד למקובל בין קבלנים, בעוד הנתבעת מנגד טענה כי לאורך כל הדרך הבהירה לתובעים כי יש בכוונתה לקזז חיובים שונים.

אציין כי עדותו של מר אוזדובה בסוגיה זו לא נמצאה בעיני כנה ועקבית והמחישו זאת התובעים בסיכומיהם. אומר כבר עתה כי לא התרשמתי כי מר אוזדובה הקפיד ליידע את התובעים במהלך העבודה המשותפת אודות כוונתו לשלם חיובים במקומה או לנכות כל מרכיב ממרכיבי הקיזוז הנטענים וכפי שאפרט בהמשך, נראה היה כי את עיקר הסכומים ליקט והחליט לקזז עם קבלתה של התביעה דנן ובנסיון להדפה (ראה למשל הסתייגויותיו מהצהרתו הראשונית בעמ' 28 שורות 20-24; עמ' 32 שורות 17-18; עמ' 34 סיפא).

מכל מקום, בהתייחס לכל מרכיבי הקיזוז, הנתבעת אינה מצביעה על הודעה מפורטת הנושאת סכומי קיזוז כמתחייב (ר' ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר בע"מ, פ"ד לב(1) 188) ובמצב דברים זה רק בקשת הרשות להתגונן עשויה לשמש משום הודעת קיזוז ראשונה.

אתייחס להלן לטענות הקיזוז העומדות בבסיס המחלוקת כסידרן תוך ציון עיקר טענות הצדדים וראיותיהם:

א. עלויות שמירה, חשמל ומים

9. על פי סעיף 2.י להסכם (מוצג נ/1) קבלן המשנה, קרי – התובעים יחויב ב- 20% מהעלויות בפועל של שירותי שמירה, חשמל ומים. כיוון שכך, הציגה הנתבעת סימוכין להוצאותיה בהתייחס לסעיפים אלה (מוצגים נ/2, נ/3, נ/4 בהתאמה) והיא דורשת למעשה את חלקם של התובעים באלו - העומד על סך של 37,395 שקלים, 12,384 שקלים, 1,991 שקלים בהתאמה.

10. התובעים הכחישו את התשלומים הנטענים מצד הנתבעת. מר שלג מציין בתצהירו כי מעולם לא נדרש לשלם תשלומים אלה ועוד – כי במקביל לו עבדו 5 קבלני משנה אחרים (בתחום החשמל, הגבס ועוד) ומשכך, יש לבחון באם אלו חויבו אף הם בחלקם היחסי.

באשר למרכיב המים, מוסיף מר שלג כי מוצג נ/4 מתייחס לחיוב בגין שנת 2008 בעוד ההתקשרות בין הנתבעת לעיריית אשדוד נסתיימה כבר בסוף שנת 2007.

11. ראשית דבר, לא ניתן להתעלם מכך שההסכם נושא סעיף מפורש שאין מחלוקת באשר לתקפותו. משעה שכך, הרי שכל עוד אין התובעים מעוררים טענה בדבר ויתור או התפתחות אחרת המצדיקה לפטור אותם מחיוביהם על פי סעיף זה, הרי שיש מקום לחיובם בדרך של קיזוז ולא נותר אלא לבחון את הסכומים הנטענים.

הגם שניתן להבין עניינה בכך, לא מצאתי כי יש לגרוע מחיובים אלה מחמת תהיית הנתבעת באם קיזוז כאמור בוצע אף לקבלני משנה אחרים שכן החיובים, כפי שנוסחו, אינם מותנים.

12. שירותי השמירה - במסגרת המוצג נ/2 צירפה הנתבעת את הכרטסות הממויינות שנוהלו על ידה בהתייחס לשירותי השמירה (עמודים 2, 22, 41 ) ואת חשבוניות המס אשר הוצאו על ידי חברות השמירה הרלוונטיות ואשר שיעוריהן מתועדים באותן כרטסות לצד התשלומים.

חקירתו הנגדית של מר אוזדובה לא העלתה כל קושי באשר לאסמכתאות שצורפו כאמור וסבורה אני כי די באלו על מנת להמחיש קיומה של הוצאה כנטען, כשמשמעות הדבר הינה כי יש מקום להשית על התובעים חיוב זה כמוסכם. נראה כי יש באסמכתאות כדי לשקף נאמנה את עלות השירות, למעט בהתייחס לשנת 2008 שאינה רלבנטית לאור יציאת הנתבעת מהפרוייקט (ראה סעיף 16 למוצג נ/16) ומשממילא אין אסמכתא לתשלום לח.א.ש הנזכר בסעיף 3 לריכוז (נ/2 עמ' 1). הנני קובעת לפיכך זכותה של הנתבעת לקיזוז הסך של 37,395 שקלים בניכוי 869 שקלים (המהווים 20% מחיובי 2008) ובסך הכל – 36,526 שקלים.

13. שירותי החשמל - אף בהתייחס למרכיב זה צורפו אסמכתאות (מוצג נ/3) במתכונת הנזכרת לגבי שירותי השמירה, כאשר חשבוניות המס הרלוונטיות מציינות מפורשות את יעודן – תשלומי חשמל - תוך ציון התקופות הרלוונטיות.

הערותיי הנ"ל בהתייחס לדיותן של אסמכתאות אלו רלוונטית אף בהתייחס למרכיב זה ומשכך, הנני קובעת זכותה של הנתבעת לקיזוז סך של 12,384 שקלים כמבוקש.

14. שירותי המים - הנתבעת מצרפת אסמכתא לתשלום סך של 2,457 שקלים (עמ' 2 למוצג) וכן דרישת חוב על סך של 7,497 שקלים (עמ' 3 למוצג) וללא סימוכין לתשלומה בפועל. יצוין כי דרישת החוב אינה מבארת את תקופת החיוב וכל שניתן להבין ממנה הינו כי עסקינן ביתרת פיגורים ליום 1.11.08 , קרי – מועד המאוחר בכשנה ממועד הפסקת ההתקשרות עם עיריית אשדוד, כטענת מר שלג. משעה שכך, ומשההסכם מדבר על חיוב בגין עלויות בפועל, הרי שהנתבעת אינה עומדת בנטל להמחיש תשלום בפועל ובהתייחס לתקופה הרלוונטית. משכך, הנני מאשרת זכותה לקיזוז 491 שקלים בלבד המהווים 20% מהסך של 2,457 שקלים.

ב. שוויין של עבודות שסופקו לתובעים.

15. בהתייחס למרכיב זה והבאים אחריו נתלית הנתבעת בהוראת סעיף 3.ה להסכם, שאין עוררין באשר לתוקפה ושעל פיה:

"מאחר וקבלן המשנה חייב לספק את החומרים, הציוד וכלי העבודה, הרי אם סופקו לו אלה על ידי הקבלן הראשי ינוכה שוויים משכרו כאמור לעיל".

יצוין כבר עתה כי סעיף זה כנוסחו אינו מתאים למרכיבי הקיזוז הבאים כולם.

16. בתצהירו טוען מר שלג כי טרח וסיפק את כל החומרים וכוח העבודה להם נדרש בפרוייקט וכי הטבלה שערכה הנתבעת בעניין זה (מוצג נ/5) מעולם לא נחתמה או אושרה על ידו או על ידי מנהל העבודה או מנהלת הרכש של החברה ומשעה שכך, מוכחשת זכות הנתבעת לקיזוז.

17. המוצג נ/5 מהווה רישום ידני הנושא תאריך, פירוט של העבודה הנטענת (שחלק ממנה נחזה אף כחופף למרכיבי קיזוז אחרים – נקיון פסולת והתקנת פיגומים), מספר הפועלים ושעות העבודה ובהשלמה לו טבלה מודפסת במסגרתה הוזנו נתוני המוצג נ/5 ותומחרו תוך צרוף מרכיב של עבודות נוספות, מעבר למפורט במוצג נ/5 וזאת בהתייחס לחודש 8/06.

בתצהירו מבהיר מר אוזדובה כי הטבלה נ/5 נערכה על ידו על סמך נתוני מנהל העבודה באתר, אולם ראוי להדגיש כי מנהל העבודה שהוא העיקר לצורך מתן הדעת לנתונים אלה, לא הובא להעיד ובנסיבות הענין עת לא ניתן בנקל לקשר את העבודות לתובעים ועת עיתוי הקיזוז כה מאוחר, חשיבות רבה ישנה לתוספת ראייתית זו ואי הבאתה עומדת בעוכרי הנתבעת.

יתרה מכך, אף מרכיב המחיר לא הומחש כנדרש. הנתבעת נקבה בסכומים אשר לא הובהר והומחש כראוי מקורם באמצעים מקובלים כדוגמת הסכמי התקשרות, חשבוניות וכד'. בסעיף 11.2 מפנה אמנם מר אוזדובה לחשבונית, אולם כזו לא הוגשה ובפרט – כזו הממחישה עלויות בפועל של שלל המרכיבים הנזכרים בטבלה, הן בכל הנוגע לעלויות העובדים והן בכל הנוגע לעלויות החומרים. יושם אף לב כי בבקשת הרשות להתגונן ננקב סכום נמוך יותר.

18. אוסיף ואומר כי עמדתה העקרונית של התובעים בעניין זה הגיונית ומשכנעת הינה. עת בית המשפט נוכח כטענת התובעים, כי לא נשלחה דרישה בכתב מצד הנתבעת בכל הנוגע למרכיב זה במהלך ביצוע העבודות ובדיקתם של החשבונות החלקיים, הרי שלא ניתן שלא לתהות ולפקפק באשר למציאות הנטענת. עסקינן בצדדים שלהם קשר מסחרי שמצא ביטויו בכתובים. לא התרשמתי כי שררו יחסי אמון מיוחדים בעטיים נמנעו הצדדים מתיעודם של עניינים הקשורים להתחשבנות בהתייחס למרכיב ספציפי זה.

הגב' שלג שני – מסרה תצהיר ונחקרה ממושכות בסוגיה זו ובסופו של יום נחה דעתי בהחלט מאמינות עדותה וסבירותה עת זו הבהירה כי קיים נוהל מסודר ועיקבי בכל הנוגע להזמנת חומרים ואספקתם לעסק, קרי – על ידי פניה של מנהל העבודה אליה והוצאת הזמנת רכש שבעקבותה מגיעה סחורה כנגד חתימה על תעודת משלוח מתאימה, שרק על פיה משולמת החשבונית המופקת (ראה דוגמאות המצורפות כנספחים יד', טו' לתצהירה). משעה שכך, טוענת הגב' שלג, לא יתכן מצב כנטען שבו הנתבעת מספקת לתובעים חומרים או שירות בלא שתוחלף בין הצדדים הניירת הרלוונטית ובזמן אמת.

לא אוכל שלא לציין כי ניכר נסיונו של ב"כ הנתבעת לחלץ מפיה של העדה הודאה בדבר חריגה ממציאות זו בפרוייקט הנדון, אלא שזו נותרה עקבית ואיתנה בעדותה וניתן היה להתרשם מאמינותה, כמו גם מבקיאותה ומעורבותה האישית של העדה בפרוייקט הנדון.

עדותו של מר שלג בסוגיה זו לא הופרכה אף היא (ראה אף סעיף 29 ב' ,ג' לתצהירו שם מפנה הוא אף ליומני העבודה המתעדים את נוכחות עובדיו).

אף בהתייחס לעדות זו אומר כי נחה דעתי בעניין אמינות הדברים בסוגיה זו.

סיכומה של סוגיה זו הינו כי טענת הנתבעת נותרה בבחינת טענה בעלמא – לא הוכח עצם הצורך בנקודת זמן כזו או אחרת לרכוש חומרים עבור התובעים או לספק להם כוח אדם, לא הוכחו הרכישות עצמן ולא הוכחו הסכומים הנטענים ומשעה שכך, נדחית הטענה.

ג. אספקת חומרי אינסטלציה

19. הנתבעת טוענת לאספקת חומרים ואביזרי אינסטלציה שנדרשו לתובעים לצורך עבודתם שעה שעל אלו היה לספק זאת על פי כתב הכמויות וכדי סך של 10,369 שקלים (לא נדרש סכום המע"מ) כמשתקף ממוצג נ/7 שטיבו 9 חשבוניות מס המופנות לנתבעת משני ספקים לתקופה שמחודש 1/06 ועד לחודש 12/07. בהתייחס לחלק מהחשבוניות מפנה הנתבעת אך לחלק מהפריטים הנקובים באלה.

20. המחלוקת והדיון המצויינים לעיל בסעיף 18 רלוונטיים אף בהתייחס למרכיב זה. אמנם חשבוניות מצורפות עתה, אולם אינני סבורה לאור מכלול הקשיים הנזכרים בסעיף 18, כי עלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל המוטל עליה לשכנע את בית המשפט באשר לקיומה של זיקה בין חשבוניות אלו לבין עבודת התובעים ולהצדקה לחיובם של התובעים באלו.

אציין כי חלק מהחשבוניות (עמ' 3-6, 9 למוצג נ/7) מוטבעות בחותמת הנתבעת תוך ציון שיוכן לפרוייקט לוד. מר אוזדובה ביקש לפטור קושי זה בטענה לטעות מצד מנהלת החשבונות (עמ' 29 שורה 15), אולם אין בידי לקבל הסבר כה סתמי שלא ניתן מראש ולא אושר בעדות מצד מנהלת החשבונות. אדרבא, יש במציאות זו כדי להטיל דופי באמינות הטענה.

ראוי עוד לציין, כי אכן וכטענת התובעים פרק 7 לכתב הכמויות שעניינו "מתקני תברואה" מנוסח כך שרק חלק מסעיפיו כוללים חיוב של אספקת ציוד לצד חובת ההתקנה.

דרישה זו נדחית אף היא לפיכך.

ד. בדיקת מכון התקנים למערכת כיבוי אש

21. הנתבעת נסמכת על סעיף במפרט הטכני, המהווה חלק מההסכם , שעל פיו נדרשו התובעים לקבל אישור מכון התקנים כחלק מהתחייבותם לביצוע מערכת הספרינקלרים, כשבפועל הנתבעת היא ששילמה עבור הבדיקה הרלוונטית סך כולל של 3,964 שקלים על פי שתי חשבוניות שהוצגו (מוצג נ/8).

מר שלג בתצהירו שולל קיומה של התחייבות כאמור בהסכם.

22. החשבוניות שהוצגו כאמור אכן משקפות חיוב בגין בדיקת התקנה של מערכת נתזים אוטומטית, כשעל פי תוכנן הוזמנו הבדיקות בחודשים 8/05, 6/06 ובפרוייקט הנדון.

התובעים אינם מניחים תשתית עובדתית המבססת אפשרות לפיה נדרשה בדיקה זו בעניין עבודתו של קבלן אחר, למרות שעסקינן בבדיקה הנוגעת לתחום עבודתם בפרוייקט.

עמדתו של מר שלג כאמור, יש בה כדי להתעלם מאיזכורה המפורש של חובה זו במפרט הטכני בעמ' 41 בסעיף 5 . מפרט זה צורף לתצהירו של מר שלג כחלק מההסכם ואף אם במקורו הינו חלק מההסכם הראשי, התובעים אמורים בעיקרון לקיים את חיובי הנתבעת (בתחום העסקתם), כפי ביטויים בזה. הסכמתם לכך מוצאת ביטויה במבוא להסכם שם צוין שקבלן המשנה "מצהיר כי ראה ובדק את החוזה הראשי הינו מסכים לכל התנאים המפורטים בו ומקבל על עצמו את כל החיובים שבו לרבות החיובים המפורטים בנספח ו/או תוכניות החוזה". ובהמשך - "יבצע קבלן משנה את העבודות המפורטות בסעיפים הרלוונטיים בחוזה הראשי ובנספחיו, כפי שמפורט בנספח א' להסכם זה". כן ראה סעיף 2.1 סיפא להסכם.

הגב' שלג נחקרה בעניין זה ובעמ' 57 בשורה 25 מאשרת העדה כי ההסכם הראשי היה חלק בלתי נפרד מההסכם, אלא שבהמשך מביעה היא הסתייגותה (עמ' 57 סיפא, 58) ואין היא נכונה לאשר, כי בכך יש כדי להטיל התחייבויות גורפות על התובעים.

23. אין ספק כי אף כאן מעוררת קושי העובדה לפיה הנתבעת לא הביאה בזמן אמת דרישתה זו בפני התובעים, אולם לא ניתן להתעלם מהחיוב הספציפי, הממוקד והמפורש.

במצב דברים זה ובאין התובעים מצידם מתיימרים לומר כי הם עצמם קיימו חובה זו ונשאו בעלויותיה ככל הנדרש, הרי שאינני מוצאת מקום להתלות בהשתהותה של הנתבעת בהפניית דרישה, כעילה לדחיית מרכיב זה ומאשרת אנוכי את קיזוזו - 3,964 שקלים.

ה. ביצוע נקודות מים לאתר

24. הנתבעת מפנה בסעיף 4 יד' להסכם המחייב את התובעים לבצע עד 5 נקודות מים ולחבר את משרדי הקבלן הראשי והפיקוח למערכת מים וביוב.

לטענת הנתבעת, נאלצה לעשות כן בעצמה לאחר שהתובעים נמנעו מכך חרף מכתב דרישה מיום 15.8.06 שהופנה להם (המכתב והחשבונית על סך 6,617 שקלים צורפו כמוצג נ/9).

25. מר שלג שולל בתצהירו אפשרות זו משלטענתו אין הגיון בה הואיל ועבודתו בפרוייקט החלה מספר חודשים לאחר כניסת הנתבעת לאתר ובמועד בו זו כבר היתה מחוברת למים ולחשמל. מר שלג אף מכחיש קבלתו של המכתב נ/9 ומפנה לעובדה לפיה עבודתו באתר החלה בחודש 1/05 בעוד החשבונית המוצגת הינה מחודש 11/06.

26. סבורה אני כי בסוגיה זו השתהותה של הנתבעת בהפניית דרישה כספית לתובעים ראוי שתעמוד בעוכריה.

התובעים אמנם אינם מכחישים קיומה של חובה על פי סעיף 4 יד' הנ"ל, אולם סעיף זה מתייחס לשתי אפשרויות:

האחת - ביצוע נקודות מים על פי דרישת מהנדס ביצוע. בעניין זה אינני מוצאת כל מענה ענייני מצד הנתבעת לטענת מר שלג לפיה לא נתקבלה ברשותו כל דרישה בעניין זה, לרבות באמצעות המסמך נ/9. אוסיף ואומר כי במכתב נ/9 נדרש מר שלג "להעביר קו מים וקו הזנת מים לאתר לגמל כניסה לחדר משאבות..." .

החשבונית המצורפת מתייחסת לניתוק וחיבור מים מאתר היכל התרבות ומוצאת אני קושי לקשור כמובן מאליו בין העבודה נשוא החשבונית לבין העבודה המבוקשת על פי המכתב. מבצע העבודה (עשוש מאיר ובניו בע"מ) לא הוזמן להעיד וראוי לציין כי לא שמעתי מפיו של מר אוזדובה טענה לפיה התובעים סירבו לדרישה לחיבור בעניין זה בשעתו.

האפשרות השניה הנזכרת בסעיף 4 יד' הינה חיבור משרדי הנתבעת למערכת המים והביוב, אלא שנראה שלא לכך מכוון המכתב נ/9 עליו נסמכת הנתבעת. מכל מקום, מוצאת אני הגיון בטענת מר שלג בכל הנוגע לחוסר סבירותה של מציאות זו בחודש 11/06 קרי – כשנתיים לאחר שמשרדי הנתבעת פעילים במקום. משעה שכך, ומשהפרוייקט נשא עבודות רבות ומספר קבלני משנה, אינני מוצאת מקום לקבל דרישה זו אשר נדחית לפיכך.

ו. ביטוח

27. הנתבעת מפנה לסעיף 2 ג' להסכם על פיו התחייבו התובעים לבטח את עבודתם בביטוח צד ג'. על פי הנטען, לא הציגו התובעים אסמכתא לקיום חובה זו ומשכך, עשתה כן הנתבעת. הדרישה הכספית מועמדת על 7,942 שקלים המהווים 5% מעלויות הפוליסה (מוצג נ/10) ומחמת שהנתבעת מעריכה את חלקן היחסי של עבודות התובעים בשיעור זה.

28. מר שלג מבהיר בתצהירו כי קיים חובתו על פי סעיף 2 ג' האמור וכי מעולם לא ביקש מהנתבעת לעשות כן במקומו ולא נתבקש על ידה להציג בפועל את הפוליסה שנעשתה. להמחשת הנטען מוצגות הפוליסות הרלוונטיות כנספח יא' לתצהירו.

29. חקירתו הנגדית של מר אוזדובה בסוגיה זו (בעמ' 30 לפרוטוקול) מעוררת תמיהה באשר להתנהלותה של הנתבעת, תמיהה שרלוונטית הינה למספר טענות קיזוז שהועלו.

טוען מר אוזדובה כי טרח לעשות ביטוח משלו הואיל והתובעים לא הציגו בפניו את הביטוח שנעשה על ידם הם. לא שמעתי מפיו אמירה מפורשת לפיה דרש מהתובעים לראות את הפוליסה שנעשתה. למעשה, מתרשמת אנוכי מתשובותיו כי לא טרח כלל לוודא כי יש הכרח ובלית ברירה בקיום חובתם זו של התובעים מצד הנתבעת עצמה. נראה כי הנתבעת עשתה כן במסגרת רצונה שלה לצמצם במידת האפשר את סיכוניה בפרוייקט ולבטח את פעילותה, לרבות באמצעות קבלני המשנה. אין אף אמירה לפיה מצאה צורך בביטוח ייעודי לעבודות התובעים. נראה כי טענת הקיזוז דכאן, הינה בבחינת "חוכמה שלאחר מעשה" ולא הומחש ולו קיומו של ערך עודף ששולם מחמת הכללת עבודות התובעים במסגרתה של הפוליסה.

30. הנתבעת בסיכומיה מתיימרת אף לטעון כי נספח יא לתצהירו של מר שלג אינו משקף קיומה של פוליסה כנדרש, אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם תוכנו של העמוד הראשון – מכתב מיום 16.1.05 מאת מר שלג לחברת מגדל בו מצויינת מפורשות הרחבתה של פוליסה קיימת והחלתה על עבודות צנרת מכל סוג בהיכל תרבות באשדוד. מסמך זה הוצא למעשה סמוך לאחר המועד בו החלו התובעים בעבודתם בפרוייקט והעובדה לפיה קיימת הערה במכתב בהתייחס למיקום אחסון התכולה, אין בה לטעמי כדי לאשר סברת הנתבעת לפיה עסקינן בפוליסה לביטוח תכולה בלבד.

יתרה מכך, הנספח כולל מספר פוליסות (אשר בית המשפט מוצא לנכון להעיר על אופן הגשתן ללא סדר וסימון פרטני) שהאחרונה שבין אלו (במיקומה) הינה פוליסה הכוללת, בין השאר, פרק של ביטוח חבות כלפי צד שלישי (חלק 3.2), ביטוח חבות מעבידים (חלק 3.1) ועוד, כשהמבוטח המתואר במבוא הינו "המקים אשדוד ו או שלג אבי". פוליסה זו הינה לתקופה שראשיתה ביום 1.2.05 ועד ליום 31.1.06 ומשעה שכך, לא ברורה טענת הנתבעת בסיכומיה בהתייחס לאי המחשת קיומה של פוליסה.

31. מעבר לצורך, אף אם התובעים לא היו ממחישים קיומן של פוליסות, הרי שהנתבעת לא הוכיחה זכותה לשתף את התובעים בהוצאותיה שלה.

בהינתן האמור ואוסיף כי הנתבעת אף לא הניחה דעתי כלל באשר לאופן קביעת חלקה היחסי של הנתבעת בסכום הביטוח הכולל, הנני דוחה דרישתה של הנתבעת במרכיב זה.

ז. פיגומים

32. טוענת הנתבעת כי סיפקה היא לתובעים פיגומים לצורך ביצוע עבודתם וכי עלותם הכוללת על פי החשבוניות שהוגשו (מוצג נ/11), הינה 231,656 שקלים.

הנתבעת נוקבת בשתי אפשרויות לחישוב חלקם של התובעים בעלויות אלה:

האחת, משעבדו בפרוייקט חמישה קבלנים אשר עשו שימוש בפיגומים, הרי שחלקם היחסי של התובעים הינו 20%, קרי – 46,331 שקלים. השנייה, על פי יחס עלות עבודתם של התובעים במכלול עבודת הקבלנים האמורים, שהינו 10.2% ובתרגום כספי, 23,629 שקלים.

33. מר שלג בתצהירו מתנגד בתוקף לדרישה זו שאינה מעוגנת בהסכם ומוסיף כי מעולם לא נדרש לשלם עבור הפיגומים בשטח. הקמת הפיגומים הייתה ממילא לטענתו באחריותה של הנתבעת בהיותה קבלן ראשי, בעוד התובעים מצידם התחייבו אך לביצועה של מערכת האינסטלציה ולא מעבר לכך. הלה מאשר כי היו פיגומים במקום, אלא שלטענתו פיגומים אלה הוקמו עוד טרם תחילת עבודתו במקום ושימוש בהם נעשה על ידי יתר קבלני המשנה.

34. מר שלג נחקר ממושכות בעניין זה ונותר דבק בעמדתו ממנה ניתן להתרשם כי אף בהתייחס למרכיב זה מצאו התובעים עצמם מופתעים מול דרישה שלא קדם לה דבר.

אציין עם זאת, כי אמנם בחקירתו (בעמ' 46) טען מר שלג כי טרם החל בעבודתו עשה סיור במקום עם חגי אוזדובה ולא נוכח בקיומם של פיגומים, אולם לא ברור מהו פער הזמנים בין סיור זה לבין מועד תחילת העבודה, שאז לפי תצהירו, פיגומים כבר היו.

מכל מקום ולטענתו, שלא נסתרה, כבר אז, במעמד הסיור, עת נוכח בגובה התקרה, הבהיר כי אין בכוונתו להתקין פיגום בגובה זה ועל כך השיב חגי כי יתקין פיגום על חשבונו.

35. לא ניתן להתכחש לקיומו של סעיף 3ה' להסכם הקובע כי הנתבעת רשאית לנכות משכרם של התובעים את שווי החומרים, הציוד וכלי העבודה שיסופקו להם על ידה, אולם ראשיתו של הסעיף מלמד כי זה מכוון אך לפריטים שחובת הספקתם חלה על התובעים עצמם.

אף אם תאמר, כנטען בסיכומי הנתבעת, כי התובעים אינם יכולים להתכחש לשימוש שנעשה מצידם, במידה זו או אחרת, בפיגומים שהתקינה הנתבעת, הרי שעדיין דרישה זו מקוממת הינה עת היא מועלית אך בדיעבד לאחר שהתובעים תובעים בדין את כספם. סבורה אני כי באם מבקשת הנתבעת להיבנות מסעיף 3ה' להסכם, ראוי שתמחיש כי סיפקה ובאופן ישיר ומכוון לתובעים את שהיה עליהם לספק. המציאות הנחזית הינה כי התובעים הגיעו לבצע עבודתם בשטח שבו הותקנו כבר פיגומים לצרכים כאלה ואחרים ומשיקוליה של הנתבעת שביקשה לוודא עמידתה שלה בלו"ז (ראה עמ' 35 שורות 13-19), כך ששימוש מצד התובעים באלו אם היה וככל שהיה, הינו בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר". במצב דברים זה, באם כיוונה הנתבעת לחיובם בעלויות הפיגומים, ראוי היה כי היתה מציינת זאת מפורשות בשעתו.

זאת ועוד, הנתבעת כשלה אף בהוכחת עלויותיה הנטענות (רשימה מרכזת צורפה בעמ' 1 למוצג נ/11) וקיומה של זיקה אמיתית בין החשבוניות המצורפת במוצג נ/11 לבין ענייננו אנו כמבואר בסיכומי התובעים. כך למשל, עמ' 13-15 ברשימה זו הינם חשבוניות של "רוזמן אשקלון – שרותי מנוף והובלה" והחלקים המסומנים בהם מצביעים על הובלות שבוצעו. מר אוזדובה בחקירתו הבהיר כי עסקינן בהובלות של פיגומים ממחסני הנתבעת לשטח הפרוייקט, אלא שעיון בחשבוניות אלו מלמד, כי לא כולן מתייחסות מפורשות להובלת פיגומים, כי חלקן מתייחס להובלות מאשדוד (ולא לאשדוד כמצופה), אחת עניינה הובלה מבאר טוביה לחולון ואחת כוללת אף חיוב בגין עבודות מנוף. אף בזאת יש כדי להטיל דופי של ממש באמינותה של הטענה ובפרט עת בקשת הרשות להתגונן נוקבת בסכום אחר (56,890) ונסמכת על אסמכתאות שאינן מקבילות למובא עתה (כדוג' כרטסת של ספק בשם קלוזר).

יתרה מכך, קיומה של דרישה רק בדיעבד, יש בה אף כדי להעצים את הקושי הטמון בסכום הנתבע בהקשר זה. שתי האפשרויות המוצעות על ידי מר אוזדובה בתצהירו הינן בבחינת הערכה שאין די בה משזו אינה נותנת משקל להיקף השימוש שנעשה בפיגומים האמורים מצד התובעים ביחס ליתר הקבלנים. חלוקה שרירותית שווה בין הקבלנים, כמו גם התייחסות לשווי עבודתו של כל קבלן, אינן משום קריטריון רלוונטי.

בהקשר זה וכטענת התובעים בסיכומיהם, ראוי להפנות עוד להודאתו של מר אוזדובה לפיה לא כל עבודת הספרינקלרים בוצעה בתקרת המבנה (עמ' 26 שורה 22 לפרוטוקול).

ראוי לציין כי הנתבעת נמנעה מלהזכיר, כי היא עצמה מחויבת היתה במסגרת ההסכם הראשי להתקין פיגומים יציבים לשם ביצוע העבודות (ראה נספח ב' לתצהירו של מר שלג בעמ' 18 – סעיף 14. נספח זה עליו חתמו אף הצדדים דכאן, הינו, ע"פ הנטען, ההסכם הראשי ולמעשה – חלקו. נספח זה צורף באי סדר תוך שהוא כולל קטעים בלבד ממרכיבי ההסכם וחרף הערת בית המשפט לא טרח מי מהצדדים להמציא את המכלול הגם ששניהם ניתלו בנספח זה).

36. בהינתן האמור מצאתי מקום לדחות דרישה זו.

ח. עלות הכנת לו"ז

37. סעיף 3ב' להסכם מורה על חובת התובעים להגיש לו"ז לביצוע העבודות לאישורה של הנתבעת ועל פי הנטען, התובעים לא עשו כן הגם שנדרשו לכך כאמור במכתב מיום 13.11.05 המציין חובת הגשתו של לו"ז במקביל להגשתו של חשבון חלקי מס' 1 (מוצג נ/12). משעה שכך, עשתה כן הנתבעת, כשלשם כך שכרה שירותיה של חברת עפר חיימוביץ, אשר החשבוניות שהוציאה בהקשר זה צורפו כמוצג נ/13 והיא דורשת חיובם של התובעים בשיעור של 2,900 שקלים המשקפים עלות יחסית של עבודות האינסטלציה ביחס להיקף העבודות הכללי (5%).

38. אף בהקשר זה מכחיש מר שלג בתצהירו הפנייתה של דרישה כלשהי מצד הנתבעת, לרבות קבלתו של המכתב נ/12. מכל מקום טוען הוא, כי החשבוניות שצורפו משקפות הכנת לוח זמנים עבור הנתבעת ושלא באופן ספציפי בהתייחס לעבודת האינסטלציה של התובעים. יתרה מכך, בפועל אילו לא היו התובעים מגישים לוח זמנים ועומדים בו, הרי שהנתבעת רשאית היתה להביא קבלן משנה אחר, דבר שבפועל לא היה צורך בו.

39. אף בעניין זה מתרשם בית המשפט כי הנתבעת מתיימרת להצמיח יש מאין ולהשית על התובעים בדיעבד חיובים אשר יצמצמו בדרך כלשהי את חבותה הכספית כלפי אלו.

אמנם מר שלג לא הציג העתק מלוח זמנים שהגיש לטענתו, אולם אף בסוגיה זו אינני מוצאת מענה ענייני מצד הנתבעת להכחשת קבלתו של המכתב נ/12, אשר יצוין כי תוכנו אינו מלמד על אופן העברתו ועצם המצאתו לתובעים. יתרה מכך, התובעים כזכור החלו לעבוד כבר בחודש 1/05 ועל פי הנטען בתצהירו של מר שלג, הגישו 22 חשבונות אשר נבדקו ולא נשאו מצד הנתבעת כל הערה בעניין חיוב זה. עוד ובהקשר זה אציין כי המכתב נ/12 נושא תאריך 13.11.05 בעוד החשבוניות נ/13 ראשיתן בחודש 5/06 וסעיף התיאור באלו מלמד כי עסקינן בהכנת לוחות זמנים בהתייחס לחודשים 2/06 עד 11/06 , כשלצד אלו חשבונית שאינה כוללת תיאור ולא ניתן לעמוד על העומד מאחוריה (נ/13 עמ' 15) .

נתונים אלו יש בהם כדי ללמד כי אין עסקינן בהוצאה לה נדרשה הנתבעת אך מחמת מחדל מצד התובעים. יש לזכור כי הנתבעת בהיותה הקבלן הראשי בפרוייקט, שלו אחריות ישירה כלפי עיריית אשדוד, פועלת מטבע הדברים ומוציאה הוצאות שונות הנדרשות לה לשם קיום חיוביה ועמידה בלוח הזמנים וכל עוד אין היא ממחישה מפורשות כי היא נאלצת לעשות כן במקום אחר ולשאת בעלויות בשל כך, הרי שאין היא יכולה לדרוש כי תשופה על הוצאותיה.

40. כיוון שכך ומשאף כאן אין מומחש שיעור החלק היחסי המיוחס לתובעים, נדחית דרישה זו.

ט. שירותים כימיים

41. תצהירו של מר אוזדובה מציין באופן טכני למדי כי הנתבעת שכרה שירותים כימיים לאתר הפרוייקט בעלות כוללת של 10,800 שקלים כמשתקף מהמוצג נ/14. התובעים נדרשים לתשלום 20% - קרי- 2,160 שקלים בהתאם להערכתו של מר אוזדובה את השימוש היחסי של התובע ועובדיו בשירות זה.

42. מר שלג מכחיש בתצהירו קיומם של שירותים כימיים באתר ומצהיר כי לא נכח בקיומם וכי מכל מקום, החשבוניות עליהן נסמכת הנתבעת אינן נוגעות לו ולעובדיו.

43. טענתה זו של הנתבעת טוב היה לו לא היתה מועלית. אין לבית המשפט אלא לחזור על התרשמותו בדבר נסיונה המגמתי של הנתבעת להפחית בדרך כלשהי מחיובה הכספי וזאת על ידי טענות המועלות שלא כדין בדיעבד. אף אם תאמר כי המוצג נ/14 משקף שכירת שירותים כאמור, הרי שאף בעניין אלו תרעומתם של התובעים במקומה הינה ואין אלא לחזור על שהובהר בסעיף 39 סיפא לעיל.

לא מצאתי אף כל הסבר מניח את הדעת למנגנון החיוב בו נוקב מר אוזדובה ובפרט באין כל פירוט הממחיש כי עובדי התובעים היוו כ- 20% ממצבת עושי השימוש בשירות האמור ועת אין חולק מצידו, כי אף עובדי הנתבעת עצמה עשו שימוש באלו (עמ' 34 שורות 16-20).

יושם לב כי אף בהתייחס למרכיב זה מודה הלה כי הצבת השירותים נעוצה היתה בדרישת הפיקוח בפרוייקט (שהנתבעת היא בעלת דברו). הטענה נדחית.

י. פינוי פסולת

44. בדומה לסוגיית השירותים הכימיים אף כאן מציג מר אוזדובה את החשבוניות המשקפות חיובים עבור פינוי פסולת (מוצג נ/15) בשיעור כולל של 27,441 שקלים תוך שהוא מבקש לחייב את התובעים ב- 20% מאלו - 5,488 שקלים כהערכתו את היקף הפסולת של עבודותיהם.

45. בתצהירו מכחיש מר שלג הסתייעות בנתבעת בהקשר זה ולטענתו התובעים הם שעשו כן בהתייחס לפסולת הנוגעת לעבודתם כמקובל בכל פרוייקט. אף כאן מפנה הוא לכך שהמוצג נ/15 אינו מתייחס באופן ספציפי לתובעים.

46. אך בסיכומי התשובה מציינת הנתבעת כי היא נסמכת למעשה על הוראה ספציפית, קרי - סעיף 1ב'(7) למסמך התנאים הכללים המצוי בנספח ב', אלא שעיון בסעיף זה מלמד כי הוא מתייחס אך לפינוי שנדרש מפורשות עמפקח בעוד הנתבעת איננה מצהירה ומוכיחה דרישה כאמור מצידו ודי בכך לדחיית טענתה.

בכל זאת אוסיף ואומר כי נחה דעתי מטענתו של מר שלג לפיה עבודת התובעים לא הפיקה פסולת ממשית שהצריכה מכולה או טיפול מיוחד וכי בפועל הוקפד על איסופה מדי יום (עמ' 51 לפרוטוקול). אמנם לדבריו הוא עצמו לא עסק באיסוף הפסולת, אולם נחה דעתי באשר ליכולתו להעיד בענין זה מתוקף מעורבותו בפרוייקט ורחוקה אני מלומר כי שוכנעתי כי הנתבעת אספה פסולת שהפיקו התובעים בהיקף מוגדר, אם בכלל.

מכל מקום, הערות בית המשפט בהתייחס למרכיב הקיזוז הקודם (השירותים הכימיים) רלוונטיות אף בהתייחס למרכיב זה, לרבות בכל הנוגע לסתמיות נקיבת הנתבעת בסכום הנדרש וראוי לציין כי בבקשת הרשות להתגונן ננקב סך של 1,500 שקלים בלבד במרכיב זה, מציאות השוללת כשלעצמה אפשרות לדרוש מעבר לכך.

משכך, דרישה זו דינה להדחות.

סוף דבר

47. סיכום האמור לעיל מביא לדחיית עיקר טענות הקיזוז תוך הכרה באלו: שמירה (36,526 שקלים), חשמל (12,384 שקלים), מים (491 שקלים), בדיקת מכון התקנים (3,964 שקלים).

48. בשולי פסק הדין מוצאת אני מקום לציין התרשמות בית המשפט כעולה אף לאורכו של פסק דין זה ולפיה הנתבעת נקטה בגישה קנטרנית, חסרת תום לב ומקוממת בכל הנוגע לדרישתם הלגיטימית של התובעים לקבלת היתרה הכספית המגיעה להם ללא עוררין.

טענות הקיזוז שאושרו מהוות חלק קטן מבין שנים עשר מרכיבים וניכר היה כי הנתבעת בחרה באופן מכוון להעצים דרישותיה, ככל שרק ניתן על מנת לחמוק מתשלום לתובעים. בשמה של מטרה נכספת זו, טרחה וליקטה כל שרק יכלה מבין הוצאותיה שלה שהוצאו שלא בקשר ישיר לעבודת התובעים בפרוייקט תוך צרוף שלל מסמכים (שחייבו בחינה דקדקנית).

לא ניתן שלא לתהות מדוע לא טרחה הנתבעת להמחיש כי נהגה באופן דומה עם יתר הקבלנים. יושם לב בהקשר זה לקושי העולה מעדותו של מר אוזדובה בעמ' 20 לפיה באתר היו 8-9 קבלני משנה. עת נדרש הוא להבהיר הכיצד מתיישב הדבר עם חיובו של כל קבלן בחמישית מהעלויות, הבהיר כי הוא מכוון לחמישה קבלני משנה עיקריים. דא עקא, עת נדרש לפרטם, נמצא הוא מונה חמישה קבלנים בנוסף לתובעים עצמם.

עוד יש לתהות מדוע לא טרחה בזמן אמת ליידע את התובעים אודות כוונותיה ועמידתה על התחשבנות עם אלו באשר למרכיבים הנזכרים. בסוגיה זו מעדיפה בהחלט אני את גרסת התובעים, אשר מפנים אף לתכתובת מצד הנתבעת, לרבות תיעוד פגישה מסכמת מיום 25.9.07 (נספח ח') על מנת להמחיש חסרונן הבולט של טענות קיזוז באלו.

חוסר תום הלב מצד הנתבעת מוצא ביטויו אף בעצם החזקת כספי העכבון בידי הנתבעת בשיעור של 10% הגם שע"פ סעיף 2 בתנאי התשלום בהסכם, 5% בלבד ישמשו כערבות טיב. החזקת הכספים נעשתה אף חרף העובדה שבהסכם מיום 31.12.07 (נ/16) המסיים את יחסי הנתבעת ועיריית אשדוד, הוסכם מפורשות כי הנתבעת ממחה לעירייה כל זכות כלפי קבלני המשנה (בהם התובעים), לרבות ערבויות טיב וביצוע שניתנו. למעשה, היה עליה להעביר לעירייה את כספי העכבון ולבצע תוך 30 ימים חשבון סופי עם קבלני המשנה (סעיפים 8, 13, 14 להסכם זה). בפועל המשיכה הנתבעת להחזיק בכספים הגם שאינה ממחישה כי במסגרת עשייתו של חשבון סופי (בראשית שנת 2008), מצאה כי יש מקום לקיזוזם של המרכיבים דנן או כי מצאה דופי בעבודות התובעים. משמעות הדבר הינה, כי המשיכה להחזיק בכספים שלא לצורך ובחוסר תום לב. טענתה בדבר יידועה המאוחר אודות הסכמת העירייה לשחרור כספי העכבון, כאמור בסעיף 4 לעיל, נחזית כתירוץ שאינו ראוי ואין בה כדי להניח דעתי.

לאמור משנה תוקף נוכח עדותו של מר שלג ממנה עולה כי פנה לנתבעת פעמים רבות ונענה אך כי כספי העכבון ישולמו לו עת תקבל היא את הכספים מהעירייה (עמ' 43 שורות 8-10).

בהתנהלותה של הנתבעת היה כדי להאריך את ההליך המשפטי, שאף כלל 6 דיונים, ולהכביד על ניהולו וראוי כי הדבר ימצא ביטויו אף בפסיקתן של הוצאות הולמות כנגדה.

49. בהינתן כל זאת, הנני מורה על חיובה של הנתבעת לשלם לתובעים שיעורים אלה:

א. את הסך הנתבע – 156,201 שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה עד היום ובניכוי מרכיבי הקיזוז שאושרו בסעיף 47 לעיל. בתוקף שיקול הדעת הנתון מורה אני כי ניכויים של מרכיבי הקיזוז יעשה כשהם נושאים בנסיבות הענין הפרשי הצמדה בלבד ואך מיום הגשת בקשת הרשות להתגונן ועד היום.

ב. את אגרות המשפט כשיעור תשלומן.

ג. שכר טרחת עורך דין אשר בהתחשב, בין השאר, בהיקפה של התביעה, דחיית עיקר טענות הקיזוז, הערות בית המשפט לענין התנהלות הנתבעת וההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 17.10.10 הנ"ל, מועמד על שיעור של 18,000 שקלים.

החיובים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק: היתרה ע"פ סעיף א' והחיוב בסעיף ג' - מהיום, סעיף ב' – מיום תשלום האגרות.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ה, 07 מאי 2015, בהעדר הצדדים.