1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 23.10.2012, המורה על דחיית התביעה ומחייב את המבקש לשלם למשיבות הוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקש לא התייצב לישיבת הוכחות שהייתה קבועה לאותו יום. לטענת המבקש, הוגשה על ידו בקשה לדחיית שעת הדיון משעה 10.30 לשעה 11.00, וסבר לתומו כי הדיון נדחה כמבוקש. לדבריו, הוא לא קיבל את ההחלטה מיום 19.9.2012 בה נדחתה שמיעת עדות השמאי בלבד לשעה 11.00.
2. המשיבות מתנגדות וסבורות, כי אין בנימוקים שהועלו בבקשה כדי להצדיק ביטול פסק הדין. לטענתן, הייתה מוטלת על המבקש החובה לברר אם ניתנה החלטה בבקשה, מה הייתה ההחלטה והוא אינו יכול לצאת מנקודת הנחה שבקשתו התקבלה. הם טענו עוד, כי דין התביעה להידחות גם מהטעם שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע ומאחר שחוות הדעת שהוגשה מטעמו אינה עוסקת בסיבה שגרמה לנזק הנטען על ידי התובע.

1. דין הבקשה להתקבל. פסק הדין ניתן כדין לאחר שהמבקש לא התייצב לישיבת ההוכחות ועל כן ביטולו הינו בשיקול דעת בית המשפט. במקרה דנן, הטעם שנתן המבקש לאי התייצבותו אינו מצדיק אי הופעתו לישיבת ההוכחות, שכן הייתה מוטלת על המבקש החובה לברר אם ניתנה החלטה בבקשתו, והוא אינו רשאי לצאת מנקודת הנחה שבקשתו התקבלה. בעל דין המגיש בקשה לדחיית מועד הדיון ולא מקבל החלטה בבקשה, עליו להניח כי הדיון מתקיים במועד הקבוע. ברם, מחדל זה אינו מצדיק חסימת שערי בית המשפט בפני התובע, שכן ניתן לרפא את הפגם שבהתנהלות התובע על ידי פסיקת הוצאות.
2. באשר ליתר טענות המשיבות – התובע הודיע כי בכוונתו להסתמך על התצהיר שצורף לכתב התביעה כתצהיר עדות ראשית ועל כן – אין באי הגשת תצהיר עדות ראשית באופן נפרד כדי להביא לדחיית התביעה. באשר לטענות בעניין חוות הדעת – מדובר בטענות נגד משקלה של חוות הדעת, שאין בהן כדי להצדיק פסילתה או דחיית התביעה.
3. אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה, מבטל את פסק הדין שניתן ביום 23.10.2012, ומחייב את המבקש לשלם למשיבות הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.
4. הנני קובע את התיק לישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה ליום 4.3.2013, שעה 10.30 עד 11.30.

המזכירות תזמן את הצדדים, ותשלח להם עותק החלטה זו.

ניתנה היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.