1. התובע היה הבעלים של רכב סקודה מ.ר. 74-563-25, שנת ייצור 2007 אותו הוא רכש כחדש מהנתבעת 1, אשר משמשת כסוכנות ומוסך רכב מורשה מטעם הנתבעת 2 שהינה יבואנית רכב. בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית טען התובע, כי ביום 9/10/10 הרגיש כי הרכב אינו "מתפקד כמו שצריך" ולכן פנה לנתבעת 1 והתלונן על כך. אנשי המקצוע אצל הנתבעת 1 בדקו את הרכב וקבעו, כי הוא תקין. בחודש 11/2009 פנה התובע שוב לנתבעת 1 ושוב התלונן שהרכב אינו מתפקד בצורה תקינה וכי יש בעיה במערכת התאוצה. אנשי המקצוע מטעם הנתבעת 1 שוב קבעו שהרכב תקין ואין בו כל תקלה.

ביום 15/2/10 חזרה אותה תקלה והתובע שוב לקח את הרכב למוסך הנתבעת 1 אז נבדק ונאמר לו, כי מקור התקלה בבעיה בטורבו, כי יש צורך להחליף את הטורבו, וכי עלות החלפתו תעלה לו 7,700 ₪. התובע הסכים לשלם סכום זה בלית ברירה לאחר שהנתבעת 2 סירבה להכיר באחריות לנזק. יום למחרת חזר התובע למוסך על מנת לבצע את התיקון. אנשי המקצוע של הנתבעת 1 החליפו את הטורבו הישן בחדש, התניעו את הרכב, והשאירו אותו מונע במשך כשעתיים. לאחר מכן עלה האחראי מטעם הנתבעת 1 (אוסאמה משארקה) לרכב ונסע בו נסיעת מבחן, ותוך כדי נסיעה ברכב, כאשר התובע יושב במושב שליד הנהג, הורגשה מכה חזקה והרכב נכבה. אוסאמה ניסה להתניע את הרכב אך ללא הצלחה. כתוצאה מכך נאלץ התובע להזמין על חשבונו גרר שגרר את הרכב למוסך הנתבעת 1, שם התברר כי המנוע נשבר וצריך להחליפו. הנתבעת 1 סירבה לקחת על עצמה אחריות לנזק שנגרם וחייבה את התובע בסכום של 10,500 ₪ בגין הטורבו והמנוע החדשים.

ביום 19/2/10 קיבל התובע את רכבו בחזרה, ואז התברר כי גם המנוע החדש אינו מתפקד בצורה תקינה, "אוכל" שמן, מאבד מים ורעשים בוקעים ממנו. כתוצאה מכך הוא חזר למוסך הנתבעת 1 בתאריכים 19/3/10 ו-25/3/10 והתלונן על כך. לדבריו, בביקור מיום 25/3/10 התגלתה תקלה בגלגל תנופה ובמצמד ועלות תיקון התקלה הסתכמה בסך 4,357 ₪.

על סמך כל המפורט עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 10,500 ₪ ששולם על ידו עבור המנוע, לחייב את הנתבעת 2 לספק לו מנוע חדש, לחייב את הנתבעות לשלם לו סכום של 4,000 ₪ בגין הפסד 4 ימי עבודה, שכן מדובר ברכב מונית המשמש אותו לפרנסתו, וכן לחייבו בתשלום סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות נסיעות וטיפולים ברכב.

1. הנתבעת כפרה בטענות התובע בכל הקשור לביקוריו בחודשים 9/2009 ו-11/2009 וטענה, כי במועדים אלה הוא כלל לא התלונן על בעיות במנוע. לטענתה, התלונה הראשונה על בעיות במנוע הועלתה בחודש 2/2010, אז התגלתה התקלה בטורבו ונאמר לתובע כי יש להחליפו. מאחר שהתקלה בטורבו הופיעה לאחר שתמה תקופת האחריות ומאחר שהתובע לא קיים אחר הוראות היצרן בעניין מועדי הטיפולים ברכב, לא היה מקום לדרוש מהנתבעות לתקן את התקלה בטורבו על חשבונן.

לעניין התקלה במנוע נטען כי מקורה בשימוש שעשה התובע ברכב למרות שהטורבו היה מקולקל. לטענת הנתבעת 1, על אף שהוסבר לתובע שאסור לנסוע ברכב עם טורבו לא תקין, הוא לא שעה להמלצותיה והמשיך לנסוע בו עד 16/2/10, אז הוכנס הרכב לתיקון. מכל מקום, כך נטען, התובע שילם סכום של 10,500 ש"ח עבור הטורבו והמנוע כאשר היה עליו לשלם סכום של 7,700 ש"ח עבור הטורבו בלבד. הנתבעות אף כפרו בטענות התובע לעניין תקלות ופגמים שהתגלו כביכול במנוע החדש וטענו, כי לאחר שהתקלות תוקנו, הרכב נסע ללא בעיות כלשהן.

1. דין התביעה להתקבל באופן חלקי.
2. באשר לטענות התובע כי מוטלת על הנתבעות חובה לפצותו גם בגין הטורבו מאחר שהתקלה הופיעה כבר בחודש 9/2009 ובחודש 11/2009, דין טענה זו להידחות משני טעמים:

ראשית, התובע לא הוכיח כי בחודש 9/2009 ו-11/2009 התלונן על בעיות במנוע ולא הציג מסמך כלשהו שיש בו כדי לתמוך בגרסתו בעניין זה. נהפוך הדבר, מדפי ההיסטוריה של הרכב עולה, כי לא נרשמה ולו תלונה אחת על בעיות כלשהן במנוע במשך התקופה עד 2/2010 והתלונה הראשונה בעניין זה הופיעה ביום 15/2/10. זאת ועוד, עדותו של התובע בעניין זה היא עדות יחידה שאין לה סיוע. בנסיבות העניין, אינני רואה טעם המצדיק ביסוס פסק הדין על סמך עדותו היחידה של התובע. עולה, אם כן, כי תלונות התובע באשר לרעש המנוע הועלו בחודש 2/2010, יותר משנתיים לאחר רכישת הרכב, וכשלושה חודשים לאחר שתמה תקופת האחריות.

שנית, בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לא ביצע טיפולים ברכב בהתאם להוראות היצרן. הוא אישר כי בהתאם להוראות היצרן היה עליו לבצע טיפולים ברכב, כולל החלפת שמנים ופילטרים, כל 15,000 ק"מ. משום מה, בשתי הזדמנויות לפני שהתגלתה התקלה בטורבו ביצע התובע את הטיפולים לאחר שהרכב נסע כ-30,000 ק"מ כל פעם. בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעות הסביר התובע, כי מהנדס מהטכניון ששמו אינו ידוע הסביר לו שכאשר הוא שם שמן סנטתי במנוע, אין צורך לבצע טיפול כל 15,000 ק"מ וניתן לבצע טיפול כל 30,000 ק"מ. הסבר זה לא ניתן לקבל. מדובר בעדות שמועה של עדות סברה, כך שלא ניתן לקבל את דברי אותו מהנדס כנכונים לאמיתות תוכנם. מאחר שהתובע לא קיים אחר הוראות היצרן ומאחר שקיום אחר הוראות היצרן מהווה תנאי להכרה באחריות, בצדק דחתה הנתבעת 2 את בקשתו לשאת בעלות תיקון הטורבו. על כן, דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות.

1. שונים פני הדברים ככל שהדבר נוגע לנזק שנגרם למנוע כאשר הרכב נמסר לנתבעת 1 לצורך תיקונו. כפי שתואר לעיל, הנזק למנוע נגרם לאחר שהרכב נמסר לנתבעת 1 לצורך תיקון והחלפת הטורבו, כאשר היה נהוג בידי אוסאמה משארקה, האחראי מטעם הנתבעת 1 על המוסך בו בוצע התיקון, ובטרם יצא המנוע מרשותה.

סעיף 6(ב) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 קובע: "אבד או ניזוק הנכס בעודו בידי הקבלן – אחראי הקבלן, לעניין חוק השומרים, תשנ"ז-167, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". סעיף 2(ב) לחוק השומרים קובע, כי שומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו "אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן".

עולה, אם כן, כי אחריותו של שומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו היא אחריות כמעט מוחלטת, והוא יהיה פטור מאחריות רק אם הנזק נגרם עקב "נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן" כפי שנקבע בסעיף 2 לחוק השומרים. ההלכה הפסוקה קבעה, כי אחריותו של קבלן כאמור היא כמעט אחריות מוחלטת ורק בקיומו של כוח עליון המגיע כדי סיכול, יכול הקבלן להשתחרר מאחריות (ראו רע"א 9488/02 חן שחר ואח' נ' עטיה גד).

1. בענייננו, לא ניתן לומר, כי הנזק נגרם עקב נסיבות שלא היה על הנתבעת 1 לחזותן מראש ולא יכולה הייתה למנוע את תוצאותיהן. יתרה מכך, הנתבעת 1 נמנעה מלזמן את אוסאמה, האחראי מטעמה על המוסך בו תוקן הרכב ומי שנהג ברכב בזמן אירוע התאונה, ונמנעה מלהגיש חוות דעת בנוגע לגורם הנזק. הנתבעת 1 לא הוכיחה את הסיבה לגרימת הנזק ולא עמדה בנטל להוכיח כי הנזק נגרם בנסיבות המגיעות כדי סיכול.
2. מנגד, התובע הוכיח כי הנזק למנוע נגרם זמן קצר לאחר שהנתבעת ביצעה תיקון בטורבו, חלק שקשור לפעילות המנוע, והוכיח שהנזק נגרם בעת שהרכב היה עדיין בחזקת ובשליטת הנתבעת ואף צירף חוות דעת הקובעת שהנזק נגרם עקב התרשלות עובדי הנתבעת 1. בנסיבות אלו, אחריותה של הנתבעת 1 הוכחה לא רק בהתאם למבחנים הקבועים בחוק חוזה קבלנות ובחוק השומרים, אלא גם בהתאם למבחנים הקבועים בפקודת הנזיקין.
3. באשר לטענה כי המנוע שהותקן מחדש היה פגום וכי התגלתה תקלה בגלגל תנופה ומצמד, הרי טענה זו כלל לא הוכחה. מדברי התובע עצמו עולה, כי הרכב נשאר ברשותו ובבעלותו עד 1/2013, קרי במשך יותר משנתיים מיום ביצוע התיקון ושירת אותו כרכב מונית, מבלי שתוקן על ידו. עוד הוברר כי בחודש 1/2013 נמכר הרכב מבלי שבוצע במנוע תיקון כלשהו, כאשר המנוע החדש שהתקינה הנתבעת 1 שירת את התובע ואת הרכב במשך יותר משנתיים. בנוסף לכל, המומחה מטעם התובע, מר ח'אלד סלאמה, אישר בחקירתו הנגדית כי המנוע החדש שסופק לתובע נבדק על ידו ונמצא תקין לחלוטין וללא כל בעיה. בשל כך הוא אף לא התייחס אליו בחוות הדעת. עולה, אם כן, כי טענות התובע לגבי פגמים במנוע החדש הן טענות מופרכות וחסרות בסיס עובדתי.
4. סיכומם של דברים, הנזק היחיד שנגרם לתובע הוא ההפרש בין המחיר שהיה עליו לשלם עבור החלפת הטורבו (7,700 ₪) והסכום ששילם עבור החלפת הטורבו והמנוע בעקבות הנזק שנגרם למנוע (10,500 ₪) וכן את הנזק העקיף שנגרם לתובע עקב השבתת הרכב למשך 3 ימים נוספים.

ההפרש בין הסכום שהיה על התובע לשלם ללא קשר לנזק למנוע לבין הסכום ששולם על ידו בסופו של יום מסתכם בסך 2,800 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על סך 3,142 ₪. את הנזק העקיף עקב השבתת הרכב שהינו רכב מונית ומשמש את התובע לפרנסתו אני מעריך על דרך האומדנא בסך 1,500 ₪, נכון להיום. סך כל הנזק שנגרם לתובע ושבגינו הוא זכאי לפיצוי מסתכם, אם כן, בסך 4,642 ₪.

א. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה נגד הנתבעת 1, ומחייב אותה לשלם לתובע סכום של 4,642 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ב. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י קטיה סימה