מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 1944, בעלים ומנהל של חברה לייעוץ ושיווק פרסום ומיתוג, ומנהל פרויקטים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 12.2.09 בשעה 09:00 בעת שנהג ברכבו (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, התאונה ארעה כאשר רכב צד שלישי (להלן: "המכונית") פגע מאחור בעוצמה רבה ברכבו שעמד שלישי או רביעי ברמזור בשל האור האדום שדלק בכיוון נסיעתו (להלן: "הרכב").
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת- הפניקס חברה לביטוח בע"מ שהינה מבטחת השימוש ברכב. בקצירת האומר- המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלת עוצמתה של התאונה שכן אין מחלוקת שארע מגע בין שני כלי הרכב. לטענת התובע, עוצמתה היתה חזקה וגרמה לקרע של גיד הסופראספינטוס בכתף שמאל (להלן: "הקרע"). הנתבעת טוענת מנגד, כי עסקינן כאמור במגע קל בלבד בין שני כלי הרכב אשר לא יכול היה לגרום לקרע וכי לא נגרם לתובע "נזק גוף" כמשמעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
3. פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן:

ראיות התובע: תצהיר עדותו הראשית של התובע על צרופותיו וחקירתו הנגדית, וכן חוות דעתו וחקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש ד"ר מריו אייכנבלט (להלן: "המומחה") שקבע כי בגין התאונה נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 42 (1) (ד) (ב) למבחנים לקביעת דרגת נכות לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

ראיות הנתבעת: תצהירים ועדויותיהם של נהגת המכונית הגב' אליה משאלי בן עמי, (להלן: "הנהגת") ובעלה מר אבי בן עמי (להלן: "הבעל").

כן הובאו לפניי סיכומיהם בכתב של ב"כ בעלי הדין.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

העובדות כפי שעולות לכאורה מהתיעוד הרפואי שהוגש, מחוות דעת המומחה, תשובות ההבהרה וחקירתו הנגדית

1. התאונה ארעה ביום ה' בשבוע , 12.2.09 בשעה 09:00. התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי אצל אורטופד קופ"ח 3 ימים לאחר מכן, ביום 15.2.09 בשעות אחה"צ. עוד ביום התאונה, פנה במכתב ל- AIG שהינה מבטחת השימוש במכונית, הודיעה על נסיבות ארוע התאונה כטענתו, על כי הינו סובל מכאבים וכן כי בכוונתו לפנות לרופאו לבדיקה וכי יעדכנה בתוצאותיה.
2. בביקורו אצל האורטופד ביום 15.2.09 התלונן התובע כי הינו "...מרגיש שנוטה לימין. ביום ה' האחרון היה מעורב בת"ד, נהג, חגור, מנגנון צליפת שוט". בפרק הבדיקה הגופנית נמצא כי גופו נוטה מעט לימין;LLD ; כוח גס, תחושה והחזרים שמורים; רגישות מינימלית בין השכמות; ללא פלס תחושתי. צילום רנטגן שבוצע בע"ש מותני העלה שינויים ניווניים ניכרים בכל הגבהים הלומבריים ועקמת דגנרטיבית. האבחנה היתה "תאונת דרכים". התובע הופנה לטיפול פיזיותרפי.
3. ביום 22.2.09 הופנה התובע ע"י רופא המשפחה לנוירולוג עקב סחרחורות בעקבות צליפת שוט. התובע נבדק באותו מועד ע"י נוירולוג בפניו התלונן כי מאז התאונה הינו סובל מכאבים באזור הצוואר ובין השכמות ומהרגשת סחרחורות וטשטוש. הנוירולוג מצא כי בשלב זה אין עדות לנזק נוירולוגי.

ביום 26.3.09 הופנה התובע ע"י האורטופד לבדיקתCT של ע"ש צווארי. ממצאי הבדיקה מיום 2.4.09 לא העלו ממצאים משמעותיים למעט שינויים ניווניים. בביקורו אצל האורטופד ביום 19.4.09 התלונן התובע כי הינו "עדיין כאוב".

1. בביקורו ביום 6.5.09 אצל רופא במחלקת כאב בקופ"ח התלונן התובע על כאב גב משני הצדדים מזה 3 חודשים המופיע באופן קבוע ומוחמר במאמץ, בתנועה ובכיפוף. כן התלונן התובע על כאב בעורף. תלונות התובע אושרו בבדיקה האקטיבית והומלץ לתובע על טיפולי שיאצו.
2. ביום 21.5.09 הופנה התובע לבדיקתCT של ע"ש גבי אשר אבחנה שינויים ניווניים בע"ש גבי וממצאים הטעונים בירור נוסף על מנת לשלול לימפומה. בעקבות זאת, עבר התובע סדרת בדיקות ואבחונים אשר העלו בסופו של יום כי אין שינוי בגידולים. בדיקתCT אחרונה למעקב אחר הגידולים, בוצעה בחודש ינואר 2013 (התובע בעמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 8.5.13).
3. ביום 2.11.09 הופנה התובע ע"י האורטופד לביצוע בדיקת אולטראסאונד של כתפיים שבוצעה ביום 19.11.09. בבדיקה הודגם קרע הגיד בכתף, אשר הודגם גם בבדיקת MRI לכתף שמאל.
4. התובע המשיך במעקב רפואי אצל רופאיו לרבות במרפאת החוץ האורטופדית בביה"ח שיבא.
5. ביום 1.8.10 נבדק התובע ע"י המומחה. המומחה מצא בבדיקתו הקלינית אצל התובע "...הגבלת חלק מהתנועות בכתף שמאל, ירידה קלה בכוח פישוק ומבחן 'צביטה' ... חיובי משמאל ללא דלדול שרירים או ממצא פתולוגי אוביקטיבי אחר. הבדיקה הפריפרית שערכתי היתה תקינה...נכותו האורטופדית הצמיתה מוערכת על ידי ב-10%... בגין הקרע... בהעדר כל תלונה או ממצא בכתף שמאל עובר לתאונה ב-12.2.09 או פגיעה בכתף שמאל לאחריה בתיעוד הרפואי אשר הוצג בפניי, אני מייחס את מלוא הנכות שקבעתי לתאונה הנדונה" (עמ' 4 לחוות הדעת).
6. ד"ר אייכנבלט מצא לקבוע בחוות דעתו מיום 3.9.10 כי "...בהעדר כל תלונה או ממצא בכתף שמאל עובר לתאונה...או פגיעה בכתף שמאל לאחריה בתיעוד הרפואי אשר הוצג בפניי, אני מייחס את מלוא הנכות שקבעתי לתאונה הנדונה". יאמר כי בפני המומחה התלונן התובע על כאבים במהלך ביצוע פעולות שונות וכן כי אינו יכול לשכב על כתף שמאל עקב כאבים המעירים אותו משנתו. בנוסף, התלונן התובע על כאבים בעת ביצוע פעולות שגרתיות כגון פתיחת בקבוק, פתיחת מכסה דלק ברכב, שריכת נעליים, רחצה, הקלדה במחשב וכן כי אינו נושא יותר משאות בידו השמאלית הדומיננטית.
7. ב"כ בעלי הדין פנו למומחה בשאלות הבהרה. המומחה המליץ כי התובע יעבור ניתוח לתיקון הקרע והעריך כי סביר להניח שלאחריו תפחת נכותו. (תשובות הבהרה מיום 8.2.11). כן השיב המומחה כי:

"אכן חלף פרק זמן ארוך יחסית בין התאונה ... ועד שאובחנה באופן ספציפי בעיה בכתף שמאל. במהלך עבודתי נתקלתי במקרים בהם האבחנה של קרע בגיד הכתף היתה מאוחרת עקב תלונות מפוזרות בצוואר ובגב העליון, ולא יכולתי לשלול אפשרות זו במקרה של מר אלעזר, במיוחד לאור העובדה שאין ממצא פתולוגי בכתף ימין ולא תועדה בעיה בכתף שמאל עובר לתאונה הנדונה...

קיימת אפשרות שהקרע בגיד הכתף השמאלית נגרם כתוצאה מאחיזה בכוח בהגה בזמן ההתנגשות מאחור ברכב ובהתחשב שמדובר באדם כבן 66. אפשרות אחרת הינה פגיעה ישירה ע"י חגורת הבטיחות בכתף שמאל של הנהג. הסיכוי שפגיעה בכתף תתרחש בזמן פגיעה במנגנון של 'צליפת שוט', על פי הספרות הרפואית, נעה בין 10% ל-50%. הספרות גם תומכת בכך שבחלק מהמקרים הכאבים בכתף מיוחסים לכאב מוקרן מהצוואר וכתוצאה מכך יש עיכוב משמעותי באבחנה ובטיפול של הבעיה בכתף" (תשובות הבהרה מיום 8.2.11).

1. לבקשת הנתבעת, בישיבת יום 8.5.13 נחקר המומחה. ב"כ הנתבעת הציג בפניו את גרסת הנתבעת לפיה:

"...מדובר באירוע שבו התובע עמד ברמזור, ולפניו עמדו מכוניות ומאחור מכונית שגם עמדה, החלה להתגלגל וכנראה שנגעה בו. הנהגת של המכונית שפגעה בו אפילו לא הרגישה. יצאו שני הנהגים, לפי התמונות אין שום פגיעה. הפגיעה שהיתה היתה מזערית שהדוושה של המעצור כנראה שוחררה לרגע. זה היה מנגנון הפגיעה..." (עמ' 7 לפרוטוקול).

בתשובה השיב המומחה:

"בהנחה שהתאונה היתה רק התגלגלות של הרכב ונגע ברכב התובע, קשה להאמין שדבר כזה היה גורם לקרע בגיד הכתף..." (עמ' 8 לפרוטוקול).

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה ושיעור הנזק:

• עדותו של התובע בשאלת נסיבות אירוע התאונה הינה עדות אמינה, שנתמכה בתיעוד שהגיש לרבות במכתב ששיגר למבטחת השימוש במכוניתה של הנהגת;
• עדויותיהם של הנהגת והבעל עוינות וסותרות זו את זו, וזיכרונם היה מוטה וחלקי. יחד עם זאת, שניהם העידו כי היתה פגיעה ברכב;
• לאור האמור לעיל יש לקבוע כי התובע אכן נפגע בתאונה וכי נגרמה לו נכות צמיתה;
• שגה המומחה שעה שקבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% בלבד, לפי ס' 42 (1) (ד) (I) למבחני קביעת נכות בהתאם לתקנות בגין הקרע, בעוד אשר היה עליו לקבוע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 30% בגין פציעת שרירי כתף בצורה קשה בידו הדומיננטית לפי ס' 42 (1) (ד) (III) למבחני הנכות לתקנות, במקום הסעיף הקובע מגבלה בינונית בלבד;
• אמנם עסקינן בקרע מלא של גיד אחד בלבד מתוך חמישה, אולם גם לתפיסת המומחה יש לקבוע נכות בשיעור של 20% לפחות ולא 10%;
• נכותו התפקודית הינה בשיעור של 30%, הינו נתקף מדי לילה בכאבים עזים המפלחים את כתפו ואינם מאפשרים לו לישון, כפי שהוכח מתוצאות בדיקה של המכון לרפואת שינה של אסותא, המלמדות כי ישן באותו לילה 3 שעות בלבד על אף שנטל כדור שינה;
• עקב כאביו נדרש התובע לתרופות מסוג וולטרן להרגעת הדלקת והפחתת הכאבים אולם משאלו גורמות לנזקים למערכת העיכול והכבד, ולרמת לחץ הדם, הינו יכול לנוטלן לימים ספורים בלבד ובשאר הימים הינו סובל מכאבים עזים. עקב חוסר שינה סובל התובע מעייפות כרונית, אי שקט, קוצר רוח, ורגזנות, הפוגעים פגיעה של ממש בתפקודו. תלונות אלו נתמכות במאמרם "לחיות בלי שינה" של ד"ר רון פלר וד"ר גיורא פילר;
• הגיד שנקרע אחראי לתנועות הסיבוביות של הזרוע שגרמו לעיוות האגודל. התובע מתקשה בביצוע פעולות אלמנטריות פשוטות ונזקק לעזרה בכל עת שהוא נדרש להחליף גלגל או לפתוח בקבוק משקה תוסס שהפקק שלו מהודק יותר. מגבלות אלו נתמכות במאמרו של ד"ר רוברט לוי אורטופד, מנתח ומומחה בין היתר לפגיעות כתף וכן באתר האינטרנט בניהולו של ד"ר גיל לאופר, כמו גם ב"פורטל בריאות הכתף";
• איכות חייו של התובע שהיה ספורטאי מצטיין נפגעה שעה שאינו יכול לעסוק בתחביביו ובספורט כפי שעסק לפני התאונה;
• להקלת כאביו התובע מקבל "קוקטייל תרופות" שהרכבן משתנה מפעם לפעם וכן נדרש להוצאות בגין ביקורים אצל רופאים מקצועיים ובגין בדיקות להן הוא מופנה על ידם. הוצאותיו תסתכמנה עקב כך בסכום העולה על 50,000 ₪ שכן אינן כלולות בסל הבריאות;
• הוכח מהתיעוד שהוגש ע"י התובע כי פוטנציאל השתכרותו והכנסותיו היו גבוהים. הצעת הפשרה שהוצעה ע"י ביהמ"ש אינה משקפת את נזקיו שכן מתעלמת מאישור רואה החשבון לפיו הכנסתו עלתה על 20,000 ₪ וכי ההסכם עם חברת האחים מנדלבוים בע"מ לתשלום חודשי בסך של 31,000 ₪, משקף את פוטנציאל כושר השתכרותו שלא בא לידי מימוש בגין התאונה. כתוצאה מהתאונה נאלץ לדחות פניות לקוחות לביצוע פרויקטים בענף הפרסום כפי שעסק עד לקרות התאונה;
• עפ"י עצת יועציו המשפטיים בשנת 2008 נמנע התובע מלהתקשר עם לקוחות נוספים כדי לא לפגוע בסיכוייו בבית הדין לעבודה בתביעה כנגד האחים מנדלבוים. בסוף שנת 2008 חל המשבר הכלכלי העולמי, ורוב תוכניות השיווק והפרסום הוקפאו. לכשחלף המשבר ארעה התאונה;
• במהלך הניסיון לאבחן את סיבת הכאבים מהם סבל התובע, עבר ביום 8.6.09, בדיקתCT גב אשר גלתה שני גידולים צמודים לע"ש ועקב המלצה לאבחון וטיפול לשלילת לימפומה נאלץ לעבור 60 אירועים רפואיים לרבות בדיקות פולשניות ללא הרדמה שלא אפשרו לו לעבוד. בסופו של יום הוברר כי עסקינן היה ב"אזעקת שווא" ואלמלא צילום ה-CT שבוצע עקב התאונה לא היה מתרחש הסיוט הנ"ל ולא היתה נפגעת יכולת השתכרותו;
• על הנתבעת לפצותו בסך כולל של 186,816 ₪ בצירוף הוצאותיו בגין עדות המומחה; שכ"ט בא כוחו הקודם ואגרת ביהמ"ש.

תמצית טענות הנתבעת

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת:

• דין התביעה להידחות שכן הוכח שאין קשר סיבתי כלשהוא בין הפגיעה הנטענת והמוכחשת לבין התאונה נשוא התביעה. נסיבות התאונה הנטענות ע"י הנתבעת לפיהן מדובר בנגיעה קלה בלבד, במהירות "אפס" – לא נסתרו וכן לא נסתרה טענתה כי במנגנון פגיעה כאמור, לא תתכן הפגיעה הנטענת כפי שגם אישר המומחה בחקירתו הנגדית;
• הוכח כי התנהגות התובע לאחר האירוע היתה לא פרופורציונאלית לאירוע. טענה זו נתמכת בדעתו של המומחה אשר אישר כי לו אכן התובע היה סובל כטענתו מכאבים עזים כתוצאה מהנכות שנקבעה לו על ידיו- חזקה כי היה עובר את הניתוח שהומלץ לו לשם כך;
• התובע לא פעל להקטנת נזקיו שעה שפעל בניגוד להמלצת המומחה כי יש בניתוח כדי להפחית מנכותו;
• יש להתעלם מטענות התובע הנובעות מהפרעות בשינה כטענתו, וזאת בהעדר חוות דעת רפואית בתחום זה. כך גם יש לעשות בהתייחס לטענות התובע בעניינים שברפואה אשר נסמכות לכאורה על הפניות למאמרים שונים ולמידע באתרי אנטרנט שונים שעה שלא הוצגו בפני המומחה ולא נתנה לנתבעת הזדמנות לחקור אודותם;
• התובע לוקה בחוסר מהימנות קיצוני העולה מחומר הראיות הן באשר לעוצמת התאונה הנטענת, והן באשר להקצנת כאביו ומספר הבדיקות הפולשניות שעבר שעה ששתי האחרונות נסתרו ע"י המומחה;
• עדי הנתבעת הינם עדים ניטרליים ואובייקטיביים חסרי כל אינטרס אישי בתוצאות ההליך, ועדויותיהם כי עסקינן בתאונה במהירות של "אפס" לא נסתרו;
• העדרם של נזקים או שריטות בשני כלי הרכב מלמד כי אכן עסקינן באירוע מינורי;
• המומחה קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין הקרע תוך שלא התייחס בחוות דעתו למנגנון הפגיעה. בחקירתו הנגדית השיב כי "בהנחה שהתאונה היתה רק התגלגלות של הרכב ונגע ברכב התובע, קשה להאמין שדבר כזה היה גורם לקרע בגיד הכתף" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 19.6.13);
• לחילופין, עסקינן בנכות הנופלת לאין שיעור מהנכות הרפואית. הוכח כי התובע חזר לעבודה בענף הפרסום, מה גם שיש לזכור כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו ולא עבר את הניתוח;
• באשר לאותן טענות שהעלה התובע בסיכומיו בהידרש לנזקים הנטענים, והמוכחשים – התובע זנח טענותיו בדבר נזקים נטענים כלשהם בראשי נזק של הוצאות נסיעה והוצאות עבור עזרת הזולת ועל כן אין להידרש להן, מה גם שממילא לא הוכחו;
• יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 11,350 ₪;
• הוצאותיו הרפואיות של התובע מסתכמות בסך של 425 ₪ בלבד ודין עתירתו לפסיקת פיצוי בגין הוצאות נוספות להידחות בהעדר ראיה כי הינו נאלץ לשלם סכום דומה מדי חודש ומשלא הוכח הקשר הסיבתי בינן לבין התאונה. זאת ועוד, אותם מרשמים רפואיים שהוגשו ע"י התובע ואשר הנתבעת התנגדה להגשתם, הותרו ע"י ביהמ"ש בכפוף לחוות דעתו של המומחה. מהמרשמים עולה כי אין קשר בינם לבין הפגיעה הנטענת;
• אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד;
• אין די בטענת התובע כי לא עבד עקב התאונה וכי המומחה אישר לו תקופת אי כושר בת חודש ימים על מנת להיות זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר. התובע הינו עצמאי ומראיותיו וטענותיו עולה כי לא עבד תקופה ממושכת בגין מצב תחלואתי שאינו קשור לתאונה;
• זאת ועוד, התובע, על פי ייעוץ משפטי שקיבל, נמנע מלשוב למעגל העבודה בשל תביעה משפטית שהגיש כנגד אחד הלקוחות עמו עבד עובר לתאונה;
• התובע לא צירף תיעוד בדבר הכנסתו והשתכרויותיו בשנים 2011 ואילך ויש להפעיל את ההלכה בדבר הימנעות מהבאת ראיה;
• אין לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, מכמה טעמים: התובע הינו כיום כבן 69; עבודתו הינה עבודה משרדית ואין מניעה שימשיך בעבודתו ללא כל מגבלה תפקודית; גם התובע ייחס בעדותו את ההאטה בפעילותו המקצועית לטיפולים שעבר ואשר אינם קשורים לתאונה; מעדותו עולה כי שב לתפקד ללא כל מגבלה;
• יש לדחות את תביעת התובע ולחייבו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד ולחילופי חילופין לפסוק לו פיצוי שלא יעלה על הסכום המקסימלי בגין הנזק הלא ממוני.

הכרעה בדבר נסיבות אירוע התאונה ועוצמתה

1. כאמור, אין חולק כי ארע מגע בין שני כלי הרכב. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, בכל הנוגע לעוצמת אירוע התאונה אל מול עדויותיהם של הנהגת והבעל ועל בית המשפט להכריע במחלוקת זו.
2. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי "...נהגת נכנסה בי מאחור. ראשי הטלטל כמה פעמים בחוזקה. גופי נזרק קדימה ונבלם בחוזקה ע"י חגורת הבטיחות שננעלה על כתפי. הרגשתי כאב עז בכל אזור הכתפיים והצוואר. בגלל הסחרחורות וההלם לא יכולתי לצאת מרכבי במשך כמה דקות". (ס' 1ג' לתצהיר עדות ראשית).

גרסה דומה הובאה במכתבו מיום 12.2.09 שנשלח ל-AIG.

1. אין חולק כי לאחר שהאור האדום התחלף ברמזור לירוק, התובע לא המשיך בנסיעתו והמשיך לשבת ברכב. כן אין חולק כי הנהגת והבעל פנו אליו בעודו יושב ברכב, כי טען בפניהם שנפגע בגבו, וכי הוצע לו ע"י הנהגת להזמין אמבולנס אך הוא סירב. כמו כן אין חולק כי נזק לכלי הרכב, אם וככל שנגרם, לא אובחן ע"י מי מהצדדים וכי התובע לא פנה לנהגת ו/או ל-AIG בכל טענה בגין נזק שכזה.

כאשר נשאל התובע האם כששה לביתו בדק את הרכב, השיב:

"לא ראיתי שריטות שיכולתי לזהות שנגרמו בתאונה, יש לי רכב אמריקאי והיא נהגה בגולף" (עמ' 12 לפרוטוקול).

1. נוסח תצהיריהם של הנהגת והבעל הוגשו לביהמ"ש מס' שנים לאחר התאונה, אולם על פי הצהרת ב"כ הנתבעת: "...נוסח התצהיר הוכן על בסיס תמליל של פגישה בין חוקר מטעם מרשתי לבין העדים שהתקיימה בנובמבר 2010. אבהיר כי אני או מי ממשרדי לא נפגשו מעולם עם העדים קודם לישיבה זו". (עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת יום 19.6.13).

1. הפגישה שבין החוקר לנהגת והבעל, התקיימה כ-9 חודשים לאחר קרות אירוע התאונה בעוד שעדויותיהם בבית המשפט נתנו למעלה מ-4 שנים לאחריה. גרסתם כפי שהובאה בנוסח תצהיריהם הינה כי עסקינן ב"...גלישה איטית ביותר, ממצב של עצירה מוחלטת..." (ס' 5 לתצהירו של הבעל). כן הצהירו בתצהיריהם כי התובע טען בפניהם כי נפגע וכי הם הציעו להזמין משטרה ואמבולנס, אולם זה סירב להצעתם. כמו כן נטען על ידם כי לאחר התאונה התקשר התובע לנהגת והציע כי תפצה אותו על מנת לסלק את תביעתו, אולם זו סרבה שכן לטענתם לא נגרם כל נזק. עוד יאמר כי הנהגת צלמה את שני כלי הרכב וצילומים אלו מלמדים כי לא זוהו סימני פגיעה כלשהם כתוצאה מהתאונה.
2. במהלך חקירותיהם הנגדיות עלו סתירות קלות ביותר בין עדויותיהם של הנהגת והבעל, אולם אין אלו סתירות מהותיות, וסבורני כי הינן נובעות מחלוף הזמן שבין קרות התאונה לבין מועד עדויותיהם בבית המשפט. לא התרשמתי כי עסקינן בעדים לא מהימנים ואותן סתירות שאינן מהותיות לטעמי, מחזקות את אמינות גרסתם.
3. עדויותיהם של הבעל והנהגת היו ברורות ולפיהן התובע היה דרמטי בתיאור מצבו. אביא להלן מעדות הבעל:

"ש. שאלת ב.ה.- אתה זוכר אולי אם הסיטואציה היתה שיכול להיות שאתה ו/או אשתך נגשתם אליו כי הוא נשאר לשבת בתוך האוטו לאחר שהיה מגע והוא התלונן מבלי שיצא מהרכב באופן דרמטי על כאבים?

ת. יכול להיות דבר כזה, אני לא זוכר. מה שאני זוכר זה את ההרגשה הכללית שלי וגם של אשתי שעומד לפנינו בן אדם שנכנס לתפקיד של... מזבוב הוא עושה פיל, לא קרה כלום. הרגשנו שמישהו משחק משחק. זו היתה ההרגשה שלי הסובייקטיבית". (עמ' 20 שורות 24-29 לפרוטוקול ישיבת יום 19.6.13).

1. הצגת הדברים כפי שהובאה ע"י התובע בדבר שיעור נזקיו הכספיים ועוצמת הכאבים מהם הינו סובל כטענתו, מכרסמים בגרסתו בדבר עוצמת התאונה. יוזכר כי המומחה חיווה דעתו כי לו אכן היה התובע סובל מכאבים כה עזים כטענתו- חזקה כי היה עובר את הניתוח שהומלץ על ידיו.

התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי 3 ימים לאחר התאונה. אמנם התאונה ארעה בשעות הבוקר של יום ה' בשבוע, אולם לו אכן עוצמתה היתה כה רבה והשלכותיה היו כה עזות- חזקה כי היה פונה לחדר מיון או למוקד קופת חולים בין ביום התאונה ובין במהלך סוף השבוע, ולא ממתין 3 ימים עד לשעות אחה"צ של יום א' בטרם פנה לרופא קופת חולים. סביר בעיני כי לא יכול היה לקבוע תור לרופא אורטופד בהתראה כה קצרה, אך לא היתה כל מניעה לקבלת טיפול אורטופדי במסגרת ציבורית ועוד קודם לכן.

מנגד, התובע אצר כוחות עוד ביום התאונה על מנת להדפיס מכתב המופנה ל-AIG בו סקר באריכות את נסיבות אירוע התאונה ותוצאותיה, וכאמירתו בסיפא למכתבו: "כיון שהכאבים לא פסקו גם לאחר נטילת משכך כאבים וחשתי חוסר ריכוז, חזרתי לביתי בתקווה שמנוחה תעזור. לצערי, דבר לא השתנה. לכן אני מתכוון לפנות לרופא לבדיקה...".

1. התנהלותו של התובע בשלושת הימים הראשונים שלאחר התאונה אינה מתיישבת עם הצהרתו בתצהירו בדבר היותו לאחר התאונה "...במצב של הלם, בשל הטלטלה והכאב..." (עמ' 11 לפרוטוקול), כמו גם עם סירובו להצעת הנהגת להזעיק אמבולנס- סירוב שאושר על ידו.
2. כך גם מצא סיפק להתקשר לנהגת בבוקר יום 15.2.09 ולשוחח עמה במשך כ-9 דקות, עוד בטרם פנה לקבלת טיפול רפואי ראשוני.
3. אין חולק כי לאחר התאונה מסרה הנהגת לתובע את פרטי חברת הביטוח שבטחה את המכונית וכן את פרטיה. כן אין חולק כי בסמוך לאחר התאונה התקשר אליה. הצדדים חלוקים בשאלה האם התקשר אליה בהמשך פעמים נוספות. לטענת הנהגת, זכור לה כי התובע התקשר אליה בסמוך לאחר התאונה וכן לאחריה וכי אינה זוכרת את פרטי השיחה. גרסתה זו נתמכת ע"י הבעל המאשר כי אשתו ספרה לו על כך אך אינו זוכר האם מסרה לו זאת פעם אחת או יותר.
4. התובע הגיש ביום 19.1.12 תדפיס פלט שיחות מהטלפון הנייד שלו לתקופה שממועד התאונה ועד ליום 12.5.09 על מנת לסתור את טענתם כי התקשר לנהגת מעבר לשיחה אחת, שארכה 8:52 דקות ביום 15.2.13. לטענת התובע, התקשר לנהגת על מנת שתמסור הודעה במשטרה בדבר קרות התאונה, שכן נגרם לו נזק גוף.

לטענת הנהגת בחקירתה הנגדית אין בתדפיסים כדי לשלול טענתה כי התקשר אליה במועד כלשהוא בהמשך לטלפון שבביתה (עמ' 17 לפרוטוקול).

1. התרשמתי כי התובע אכן מאדיר ומקצין סבלו הן באשר להשלכות הקרע בגיד הכתף והן להעדר השינה. כדברי המומחה, סרובו לעבור את הניתוח מלמד כי כאביו אינם כה חזקים כנטען על ידיו.
2. כך גם באשר לתלונות על העדר שינה אשר בהעדר חוות דעת רפואית בדבר הקשר בינן לבין הקרע בכתף לא אוכל להידרש להן. יחד עם זאת, יוזכר כי התובע שהיה כבן 64 במועד התאונה עבר במשך מס' שנים מסכת טיפולים ואבחונים ארוכת שנים כתוצאה מחשד לגידולים ממאירים. אין לשלול את האפשרות כי קשיים בשינה נגרמים בעיקר עקב כך, אולם בהעדר חוות דעת רפואית לא אדרש לכך. התובע אשר ביקש לקשור בין האבחונים לבין החשדות שהתגלו בעקבות בדיקות שביצע עקב התאונה האדיר גם את מספר הבדיקות הפולשניות שעבר.
3. נראה כי התובע אינו בוחל בהאדרת נזקיו כשעסקינן בתביעה משפטית. לשיטתו הוא, בהתאם לייעוץ משפטי שקיבל שב לעבודה בשל תביעתו כלפי האחים מנדלבוים בגין הפרת הסכם התקשרות: "על פי עצת יועציו המשפטיים, נמנע התובע מהתקשרות עם לקוחות נוספים כדי לא לפגוע בסיכוייו בבית הדין לעבודה בתביעה על הפרת החוזה ל-2008. לכן, ההכנסה ב-2008 נמוכה ממה שהורגל לה" (עמ' 5 לסיכומי התובע).

משמע, כי התובע לשיטתו היה כשיר לשוב לעבודה אך לא עשה כן שכן עפ"י הייעוץ המשפטי שקיבל לפיו חזרתו למעגל העבודה תפגע בתביעתו כנגד האחים מנדלבוים.

נראה כי התובע נוקט באותה דרך גם במקרה דנן.

1. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"ה- 1978 ועל בית המשפט "...לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו"- לא מצאתי טעמים שכאלו.
2. לסיכום: לאור כל האמור לעיל לא מצאתי תימוכין לגרסת התובע בדבר עוצמת התאונה ועדויותיהם של הבעל והנהגת, אשר לא חלקו על עצם המגע שהיה בין כלי הרכב, לא נסתרו והן בצירוף הספקות שפורטו לעיל- מעמידים בספק את גרסתו כי התאונה היתה בעוצמה, מעבר לזו הנטענת על ידם.
3. משכך, ומשהמומחה אישר כי מגע בלבד בין כלי הרכב לא יכול היה לגרום לקרע- הנני לקבוע כי לא הורם הנטל להוכחת הטענה בדבר הקשר שבין התאונה לבין הקרע שאובחן מס' חודשים לאחריה, ומשכך, לא הוכח כי נכותו של התובע כפי שנקבעה ע"י המומחה נגרמה בגין התאונה.

שאלת שיעור הנזק

1. נוכח המסקנה אליה הגעתי בדבר עוצמת התאונה ומשאין חולק כי התובע לא עבד במועד אירוע התאונה, איני מוצא מקום להידרש לכל טענותיו בדבר הוצאות, עזרה והפסד הכנסה.
2. מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 4,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד בגין הנזק הלא ממוני והוצאות לטיפול רפואי. לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נזק נוסף.

סוף דבר

1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 4,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרה. הסך הנ"ל ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.