מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 1944, בעלים ומנהל של חברה לייעוץ ושיווק פרסום ומיתוג, ומנהל פרויקטים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 12.2.09 בשעה 09:00 בעת שנהג ברכבו (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.
2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת- הפניקס חברה לביטוח בע"מ שהינה מבטחת השימוש ברכב בו נהג התובע. לאחר שהובאו לפניי ראיות הצדדים וסיכומיהם, נדחו בפסק דיני מיום 8.7.13 רובן המכריע של טענות התובע ונפסק לו סך כולל של 4,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרה.

התובע הגיש ערעור על פסק הדין וביהמ"ש המחוזי קבע בפסק דינו מיום 30.6.14 כי פסה"ד מבוטל, וכי על יסוד עדותו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש ד"ר אייכנבלט, קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע. כנגזרת מכך התיק הוחזר למתן פסק דין משלים באשר לגובה הנזק.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

מצבו הרפואי של התובע

1. התאונה ארעה ביום ה' בשבוע , 12.2.09 בשעה 09:00. התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי אצל אורתופד קופ"ח 3 ימים לאחר מכן, ביום 15.2.09 בשעות אחה"צ.

בביקורו אצל האורתופד התלונן התובע כי הוא "...מרגיש שנוטה לימין. ביום ה' האחרון היה מעורב בת"ד, נהג, חגור, מנגנון צליפת שוט". בפרק הבדיקה הגופנית נמצא כי גופו נוטה מעט לימין;LLD ; כוח גס, תחושה והחזרים שמורים; רגישות מינימלית בין השכמות; ללא פלס תחושתי. צילום רנטגן שבוצע בע"ש מותני העלה שינויים ניווניים ניכרים בכל הגבהים הלומבריים ועקמת דגנרטיבית. האבחנה היתה "תאונת דרכים". התובע הופנה לטיפול פיזיותרפי.

1. ביום 22.2.09 הופנה התובע ע"י רופא המשפחה לנוירולוג עקב סחרחורות בעקבות צליפת שוט. התובע נבדק באותו מועד ע"י נוירולוג בפניו התלונן כי מאז התאונה הינו סובל מכאבים באזור הצוואר ובין השכמות ומהרגשת סחרחורות וטשטוש. הנוירולוג מצא כי בשלב זה אין עדות לנזק נוירולוגי.

ביום 26.3.09 הופנה התובע ע"י האורטופד לבדיקתCT של ע"ש צווארי. ממצאי הבדיקה מיום 2.4.09 לא העלו ממצאים משמעותיים למעט שינויים ניווניים. בביקורו אצל האורטופד ביום 19.4.09 התלונן התובע כי הינו "עדיין כאוב".

1. בביקורו ביום 6.5.09 אצל רופא במחלקת כאב בקופ"ח התלונן התובע על כאב גב משני הצדדים מזה 3 חודשים המופיע באופן קבוע ומחמיר במאמץ, בתנועה ובכיפוף. כן התלונן התובע על כאב בעורף. תלונות התובע אושרו בבדיקה האקטיבית והומלץ לתובע על טיפולי שיאצו.
2. ביום 8.6.09 בוצעה לתובע בדיקת CT ממוחשבת של ע"ש מותני אשר העלתה ממצאים הטעונים בירור נוסף על מנת לשלול לימפומה. כתוצאה מכך החל התובע לעבור בדיקות רבות על מנת לשלול לימפומה. בדיקות אלה נמשכו מחודש יוני 2009 ועד לחודש מרץ 2010 כפי שעולה מתצהירו. בחקירתו הנגדית בישיבת יום 8.5.13 אישר התובע כי הוא ממשיך במעקב רפואי בין היתר, באמצעות בדיקות CT על מנת לוודא כי אין שינוי בגידולים.
3. ביום 2.11.09 הופנה התובע ע"י האורטופד לביצוע בדיקת אולטראסאונד של כתפיים שבוצעה ביום 19.11.09. בבדיקה הודגם קרע הגיד בכתף, אשר הודגם גם בבדיקת MRI לכתף שמאל.
4. התובע המשיך במעקב רפואי אצל רופאיו, לרבות במרפאת החוץ האורטופדית בביה"ח שיבא.
5. ביום 1.8.10 נבדק התובע ע"י המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר אייכנבלט. המומחה מצא בבדיקתו הקלינית של התובע "...הגבלת חלק מהתנועות בכתף שמאל, ירידה קלה בכוח פישוק ומבחן 'צביטה' ... חיובי משמאל ללא דלדול שרירים או ממצא פתולוגי אוביקטיבי אחר. הבדיקה הפריפרית שערכתי היתה תקינה...נכותו האורטופדית הצמיתה מוערכת על ידי ב-10%... בגין הקרע... בהעדר כל תלונה או ממצא בכתף שמאל עובר לתאונה ב-12.2.09 או פגיעה בכתף שמאל לאחריה בתיעוד הרפואי אשר הוצג בפניי, אני מייחס את מלוא הנכות שקבעתי לתאונה הנדונה" (עמ' 4 לחוות הדעת).
6. התובע התלונן בפני המומחה על כאבים במהלך ביצוע פעולות שונות, וכי אינו יכול לשכב על כתף שמאל עקב כאבים המעירים אותו משנתו. בנוסף, התלונן על כאבים בעת ביצוע פעולות שגרתיות כגון פתיחת בקבוק, פתיחת מכסה דלק ברכב, שריכת נעליים, רחצה, הקלדה במחשב וכן כי חדל לשאת משאות בידו השמאלית הדומיננטית.
7. ב"כ בעלי הדין פנו למומחה בשאלות הבהרה. בתשובותיו מיום 8.2.11 המליץ המומחה כי התובע יעבור ניתוח לתיקון הקרע והעריך כי סביר להניח שלאחריו תפחת נכותו.
8. לבקשת הנתבעת, בישיבת יום 8.5.13 נחקר המומחה על חוות דעתו. בחקירתו נשאל המומחה על ידי ב"כ התובע "...האם יכול להיות שהנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה יכולה להיות גבוהה בשיעור ניכר מהנכות הרפואית?" ובתשובה השיב: "במקרה זה לא. אני לא חושב כך. אני חושב שאפילו הנכות הרפואית, אולי קצת יותר מהנכות התפקודית במקרה זה" (עמ' 9 לפרוטוקול).
9. בתצהירו טען התובע כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה סבל מכאבים בצוואר ובשכמות שאובחנו כ"צליפת שוט" וכי עקב הדלקת הכרונית באזור הקרע נאלץ ליטול תחילה וולטרן. בהמשך בשל הנזקים שעלולים להיגרם מנטילת תרופה זו נאלץ לחדול מלקחתה לתקופת זמן מסוימת, וכי הינו נוטל "קוקטייל" של תרופות המשתנה מפעם לפעם והכולל שילוב של כמה תרופות משככות כאבים לרבות בונדרמין (כדור שינה) ואומפרדקס למניעת נזקים למערכת העיכול של משככי הכאבים. לדבריו, עלות התרופות לחודש הינה כ- 163 ₪.
10. המומחה נשאל על ידי ב"כ התובע: "האם הפציעה שסובל ממנה התובע סביר להניח אכן יכולה לגרום לכאבים עזים שחש התובע ולחוסר השינה שהוא סובל ממנה, האם אתה רואה קשר ברור בין הדברים?". בתשובה השיב: "זה יכול לגרום להפרעות בשינה, כאבים עזים אני חושב שאנו מקצינים אותם. אם היו כאבים עזים מזמן היה עושה ניתוח אבל הוא לא הלך לניתוח לתקן את זה ואני חושב שהעניין של כאבים עזים מדובר בתפיסתו של התובע את בעייתו ולא הייתי מתאר זאת כאבים עזים".

בהמשך אישר המומחה כי מניסיונו: "...קרע מסוג זה יכול להפריע אם שוכבים על הצד הפגוע ואז צריך להסתובב לצד השני. אבל יש הרבה סיבות להפרעות שינה שלא ניכנס לזה עכשיו". בכל הנוגע להפרעות השינה הנטענות הבהיר המומחה כי אין הדבר בתחום מומחיותו.

יחד עם זאת, בתשובה לשאלה האם מחלות כרוניות או דלקות פרקים גורמות לנדודי שינה השיב המומחה כי אין המדובר בדלקות פרקים וכי "...יש מרחק בין דלקת פרקים שמשפיעה על כל הגוף לבין פגיעה נקודתית בכתף" (עמ' 8-9 לפרוטוקול).

1. בתצהירו טען התובע כי הכאבים בכתפו השמאלית מקרינים לזרוע ולכף היד השמאלית, וכי הוא מתקשה להירדם בלילות עקב כאבים עזים בכתף ועל כן סובל מעייפות רבה ונאלץ להשלים שעת שינה בצהריים. כן טען כי עקב כך אינו יכול ליטול על עצמו מטלות הדורשות פעילות רציפה לאורך כל היום. הוסיף וטען התובע כי כתוצאה מהתאונה אינו יכול להקליד זמן רב ברציפות, אינו יכול לשאת משאות כבדים בידו או לעשות תנועות סיבוביות. כך גם אינו יכול לעסוק בספורט כבעבר.
2. ביחס לניתוח שהומלץ על ידי המומחה בחוות דעתו ובתשובות ההבהרה מיום 15.2.12 הצהיר התובע כי החליט שלא לעבור את הניתוח מאחר ולא מובטחת הצלחתו, נוכח תקופת ההחלמה של 3 חודשים ואי יכולת תפקוד, לרבות ביצוע פעולות בסיסיות כדוגמת רחצה, גילוח, כתיבה וכו'.
3. ממצאים ומסקנות מהאמור לעיל:

• נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 10% בגין קרע גיד בכתף שמאל;
• התובע איטר יד ימין;
• לדעת המומחה נכותו הרפואית גבוהה מנכותו התפקודית;
• התובע סובל מכאבים בעת ביצוע פעולות שונות שדורשות הפעלת כתף שמאל, וכן בעת שינה על כתף זו;
• לדעת המומחה, לו כאביו של התובע היו כה עזים, כמתואר על ידיו – הוא היה עובר את הניתוח עליו המליץ;
• לדעת המומחה ניתוח עשוי להקטין הנכות;
• נכותו של התובע בכל הנוגע לעבודתו באה לידי ביטוי באי יכולתו להקליד זמן רב ברציפות. באשר לקשיי השינה - המומחה לא קבע כי קיים קשר בינם לבין הנכות ויש להביא בחשבון לעניין זה את גילו של התובע, שיש להניח כי משליך על קשיים אלו;
• כ-3 חודשים לאחר התאונה עלה חשד לגידולים סרטניים צמודים לע"ש ועקב כך נדרש התובע לטיפולים ולבדיקות על מנת לשלול לימפומה, אשר הם שהביאו לכך כי התובע חדל כמעט מכל עבודה למשך למעלה משנה;
• לאור האמור לעיל המסקנה המתבקשת היא כי נכותו התפקודית של התובע בכל הנוגע לעבודתו נמוכה באופן ניכר מנכותו הרפואית וסבורני כי לא יהיה נכון לכמתה.

הפסד שכר לעבר ולעתיד

מבוא

1. בעת התאונה היה התובע כבן 65. התובע היה בעלים של משרד פרסום מ- 1977 ועד לשנת 2000, ולדבריו מאותו מועד שימש כיועץ שיווק פרסום ומיתוג ומנהל פרויקטים. התובע ניהל עסקיו באמצעות חברה שהוא בעליה הבלעדיים ראיינבאו שיווק מיתוג ופרסום בע"מ (להלן: "החברה"). הכנסות הלקוחות היוו הכנסותיה והיא שנשאה בשכרו של התובע. דהיינו, קיימת זהות מלאה בין התובע לבין החברה. בהתאם להסכם שנחתם בין התובע לחברת אחים מנדלבוים בע"מ (להלן: "האחים מנדלבוים"), התובע ייעץ ושימש כסמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקים משנת 2006 ועד לחודש נובמבר 2007. בחודש נובמבר 2007, כשבועיים לאחר מותו של מר כדורי, שככל הנראה שימש כאחד ממנהלי האחים מנדלבוים, בוטל ההסכם. לדבריו, שכרו הועמד בתקופת עבודתו על סך של 26,000 ₪ לחודש וכן שולמו לו בונוסים לשני הרבעונים הראשונים בסך של 17,000 ₪. בעקבות ביטול ההסכם נקט התובע בהליכים משפטיים כנגד החברה ובסיומם קבל פיצוי בסך של 100,000 ₪.
2. בתצהירו טען התובע כי בעקבות התאונה, נאלץ להימנע מכל פעולה ו/או עיסוק וכי לאחר התאונה היה מצוי באי כושר מלא לתקופה של כחודש ימים. הוסיף וטען התובע בתצהירו בהתיחס לגילוי הגידולים אשר ראה בו קשר ישיר לתאונה: "אלא שההליך הרפואי התחיל להסתבך ולמעשה לא עבדתי כמעט שנה וחודשיים למעט ייעוץ ללקוח קטן ביותר. אי הכושר הזה קשור באופן ישיר לתאונה ואני דורש פיצוי בגינו" (ס' 3 (ב)(5) לתצהיר עדות ראשית).
3. לטענת התובע בסיכומיו, לא ניתן להתעלם מפוטנציאל ההשתכרות הגלום בהסכם בינו לבין האחים מנדלבוים על אף שבוטל. לדבריו, יש להביא בחשבון את הסך של 2,000 ₪ שגבה כיועץ לחברה לשיווק שטיחים, ועל כן הכנסותיו מהאחים מנדלבוים ומיעוץ זה הגיעו ל- 28,500 ₪ לחודש. הוסיף וטען התובע בסיכומיו: "על פי עצת יועציו המשפטיים, נמנע התובע מהתקשרות עם לקוחות נוספים בשנת 2008, כדי לא לפגוע בסיכוייו בבית הדין לעבודה בתביעה על הפרת החוזה ל-2008. לכן, ההכנסה ב-2008 נמוכה ממה שהורגל לה. בסוף 2008, חל המשבר הכלכלי העולמי ורוב תכניות השיווק והפרסום הוקפאו למשך יותר מחצי שנה. בתחילת 2009 כבר קרתה התאונה" (עמ' 5 לסיכומיו).
4. בחקירתו הנגדית נשאל התובע לגבי הכנסותיו בתקופה שלאחר התאונה והוא השיב: "אני תפקדתי עם שני לקוחות קטנים, לא יכולתי לקחת על עצמי לקוחות נוספים, כל הזמן אמרו לי שאלך לכימותרפיה וראיתי אנשים שמקבלים כימו ואי אפשר להגיד ללקוח אני נעלם לך לשבועיים כי אני הולך לטיפול ואין מי שיחליף אותי. עכשיו אני חוזר לאט לאט וכנראה אכנס למערכת בתחום שעסקתי בו עם מוסדות אקדמאים. קיבלתי הסמכה לאתר משווק בישראל לחברה צרפתית בינלאומית... יש פרויקטים שמניבים מאוחר מאד את הכסף, יש פרויקט שאני עובד עליו ואם יקרום עוד וגידים הוא כן יתן הכנסה..." (עמ' 14 לפרוטוקול).

ניתוח הכנסות התובע

1. לתצהירו צרף התובע בין היתר את טופסי 106 של שכרו לשנים 2006-2010, את מכתבו מיום 6/6/10 של רוה"ח, דו"חות המס של החברה לשנים 2006-2009 ואת הסכם ההתקשרות עם האחים מנדלבוים.
2. מדו"ח החברה לשנת 2006 עולה כי שנת 2005 הסתיימה בהפסד של כ-72,000 ₪ ובהפסד מצטבר של כ-160,000 ₪ גם בגין הפסדים בשנים שקדמו לה. שנת 2006 הסתיימה בהפסד של כ-46,000 ₪ ובהפסד מצטבר של 206,000 ₪, יוזכר כי בשנה זו העניקה החברה שירותים לאחים מנדלבוים.

מדו"ח החברה לשנת 2007, לו נדרש רוה"ח, עולה כי אכן שנת 2007 הסתיימה ברווח של כ-166,000 ₪ גם הפעם בשל התקשרות החברה עם האחים מנדלבוים שהופסקה בחודש נובמבר של אותה שנה.

1. בשנת 2008 נגרם לחברה הפסד בסך של כ-88,000 ₪, לאחר ששולם לתובע בשנה זו שכר של 51,000 ₪. יתרת ההפסד של החברה לשנת 2008 הסתכמה בכ-128,000 ₪. מחזור ההכנסות ברוטו של החברה לפני ניכוי הוצאות הסתכם ב-24,000 ₪ בלבד.
2. מדין וחשבון מבוקר של החברה לשנת 2009 אנו למדים כי ההפסד שנגרם לחברה בשנה זו הסתכם בכ-98,000 ₪, לאחר תשלום שכרו של התובע בסך כולל של 53,000 ₪. שנה זו הסתיימה ביתרת הפסד של כ-200,000 ₪. מחזור הכנסות של החברה לפני ניכוי הוצאות הסתכם בכ-34,000 ₪ ברוטו.
3. מטופס 106 לשנת 2010 עולה כי משכורתו הסתכמה בכ-13,000 ₪ וכי בגין שווי שימוש ברכב נזקף סך נוסף של כ-23,000 ₪. התובע לא צירף דו"חות מס של החברה לשנים 2010-2011.

המסקנות המתבקשות בדבר הכנסותיו עובר לתאונה ואחריה

1. להלן המסקנות המתבקשות מראיות התובע בדבר הכנסותיו עובר לתאונה ולאחריה בהתחשב בכלל הכנסותיו:

• קיימת זהות מלאה בין התובע לבין החברה. יש לראות את הכנסות/הפסדי התובע כהכנסותיו/הפסדיו, שכן בהיות התובע הבעלים והעובד הבלעדי של החברה, בידיו השליטה לקבוע את שכרו ופרי עמלו בא לידי ביטוי בהכנסות החברה.

כדבריו בסיכומיו, עסקינן ב: "עסק שהוא one man show" (עמ' 5 לסיכומים);

• בשנת 2009 נגרם ל"תא" (התובע והחברה גם יחד) הפסד בסך של כ-34,000 ₪;
• החל ממחצית שנת 2009 ועד לחודש מרץ 2010 היה התובע במעקב וטיפולים בגין החשש כי לקה במחלת הסרטן, ולדבריו בחקירתו הנגדית, לא יכול היה להתקשר עם לקוחות חדשים בשל הטיפולים שעבר. הגידולים התגלו במהלך הבדיקות שבצע עקב התאונה. עצם המשך המעקב והטיפול היא הנותנת כי היה צורך בהם, שאם לא כן הם לא היו נדרשים. משכך, אין לזקוף לחובת הנתבעת את אי יכולתו של התובע לעבוד בגינם, שכן אין בינם לבין התאונה קשר סיבתי משפטי;
• בחקירתו הנגדית העיד התובע על מגעים והתקשרויות שקשר מאז שחדל לקבל את הטיפולים בגין הגידולים, אך נמנע מלתומכם בתיעוד, או ליתן הערכות בדבר הכנסות צפויות;
• הכנסות "התא" בשנים 2005-2006 מלמדות כי נשא בהפסדים מצטברים שהלכו ותפחו. על כן, ההתקשרות עם האחים מנדלבוים הייתה חבל הצלה ותקווה לתובע כי יעלה בידיו להיחלץ מהמשך ההפסדים. אכן נראה היה לכאורה כי כך הם פני הדברים, ומטעם זה התמקד התובע במתן שירותים לאחים מנדלבוים וכן ללקוח אחר נוסף ממנו הופקה הכנסה חודשית בסך של 2,000 ₪ בלבד. ברם, תקוות התובע התבדו;
• זאת ועוד, עיון בהסכם מעלה כי האחים מנדלבוים הייתה רשאית לבטלו לאחר שלושה חודשי התקשרות בלבד במקרה ומר כדורי היה חדל לעבוד אצלה, משמע כי האחים מנדלבוים ראתה חשיבות בהמשך העסקת התובע כל עוד מר כדורי עובד בשירותה. בתצהירו טען התובע כי ההסכם בוטל שבועיים לאחר מותו של כדורי, משמע כי לקשר אישי זה היתה חשיבות רבה בעיני האחים מנדלבוים.

הפסד השתכרות לעבר

1. לדברי התובע, לאחר התאונה לא היה כשיר לעבודה במשך חודש ימים, כפי שקבע המומחה. נוכח ההפסדים שנגרמו ל"תא" הן בשנים שקדמו לתאונה והן לאחריה, קיים קושי של ממש לקבוע נתון בדבר בסיס שכרו, כמו גם פוטנציאל הכנסותיו, אלמלא התאונה. עוד יוזכר כי לשיטת התובע נמנע, עפ"י ייעוץ משפטי שקיבל, מלהתקשר עם לקוחות נוספים על מנת שלא לחבל בסיכויי תביעתו כנגד האחים מנדלבוים.
2. התובע נעדר מעבודתו למשך כחודש ימים לאחר התאונה. מחזור החברה בשנת 2008 לפני ניכוי הוצאות עמד על כ-2,000 ₪ לחודש ובשנת 2009 על כ-3,000 ₪. מכל מקום, מעדות התובע עלה כי בשנת 2009 שירת לקוח אחד בלבד, ככל הנראה תמורת הכנסה חודשית של 2,000 ₪ בלבד.

לאור האמור לעיל, מצאתי לפסוק לתובע הפסד הכנסה מלא בסך של 2,000 ₪. הסך הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד פסה"ד בסך של 430 ₪ וסה"כ 2,430 ₪.

1. באשר להפסד שכר חלקי מתום תקופת אי הכושר ועד למועד פסה"ד – נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור הנמוך מנכותו הרפואית כפי שגם עלה מעדות המומחה, ובהתחשב בנתוני ההכנסה לפני התאונה, ספק אם נגרם לתובע הפסד שכר בפועל.

לאור האמור לעיל, מצאתי לפסוק לו פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪ לפי ערכו למועד פסה"ד בגין אבדן השתכרות חלקי לעבר על בסיס הכנסה מקסימלית של 4,000 ש"ח לחודש לפי ערכו נכון למועד פסה"ד. נתון זה נקבע לאחר שהבאתי בחשבון את מחזור הכנסות החברה בשנת 2009, והעובדה כי התובע נמנע, עפ"י ייעוץ משפטי שקיבל, במשך למעלה משנה ממועד התאונה, מלפתח את עסקי החברה, וכן בהתחשב במחזור הכנסות החברה לאחר ניכוי הוצאות בשנת 2009.

יאמר כי השכר ששולם לתובע בשנת 2010 כפי שעולה מטופס 106, אינו מלמד על הכנסות החברה, שכן הוכח שאין קשר לבינן לבין שכרו שנקבע עפ"י שיקול דעתו ובהתעלם למעשה ממצבה הכספי של החברה. יוזכר כי התובע נמנע מלהגיש את הדו"ח לשנת 2010.

הפסד השתכרות לעתיד

1. התובע בן 70 במועד פסה"ד. להערכתי, בהיות התובע עצמאי היה ממשיך בעבודתו עד לגיל 70 ולא מעבר לכך. בתצהירו טען: "למעשה הנני עצמאי ולא ניתן לטעון כי הייתי אמור לפרוש בגיל 67 לגמלאות". התובע לא ציין עד איזה גיל היה ממשיך לעבוד לטענתו ובסיכומיו לא נדרש לכך.
2. לאור האמור לעיל ובהיעדר נימוק מדוע יש לסטות מההלכה בדבר פסיקת פיצוי לעצמאי עד לגיל 70, (למעט חריגים), לא מצאתי לעשות כן.

נזק לא ממוני

1. בגין 10% נכות בניכוי גיל הנני פוסק לתובע סך של 12,455 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. לטענת הנתבעת בסיכומיה, משהתובע זנח בסיכומיו את תביעתו בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד - אין לפסוק לו פיצוי בפריט זה.

בנסיבות העניין, אין מנוס מאי פסיקת פיצוי בפריט זה.

הוצאות נסיעה

1. כטענת הנתבעת, התובע זנח בסיכומיו את תביעתו בפריט נזק זה. על כן אין מנוס מאי פסיקת פיצוי בפריט זה.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

1. התובע טוען להוצאה חודשית בסך של 165 ₪ בגין קוקטייל התרופות. התובע לא צירף קבלות מהן ניתן ללמוד על עלות כל אחת מהתרופות, מה גם שהמומחה לא סבר כי עוצמת הכאבים כה עזה כנטען ע"י התובע.

יחד עם זאת, יש להניח כי התובע אכן נדרש לתרופות לשיכוך כאבים, ועל כן מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.

סיכום

1. להלן פירוט נזקי התובע:

הפסד השתכרות מלא לעבר 2,430 ₪

הפסד השתכרות חלקי לעבר 15,000 ₪

נזק לא ממוני 12,455 ₪

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 6,000 ₪

סה"כ 35,885 ₪

סוף דבר

1. מהסך 35,885 ₪ הנ"ל יש לנכות את הסך של 4,000 ₪ שנפסק לתובע בפסק-הדין מיום 8.7.13. ליתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.34%. הסך שיתקבל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין שאלות ההבהרה ששולמו למומחה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד לתשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הנ"ל בתוך 30 יום ממועד פסה"ד.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ד, 18 יולי 2014, בהעדר הצדדים.