<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד שגב אדלר

ב"כ הנאשם: עו"ד דן גלעד

הנאשם בעצמו

כתב האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2. על פי המתואר בעובדות כתב האישום, ביום 28.5.08, בסמוך לשעה 23:30, שהה הנאשם יחד עם אחר בשם אלכסנדר בוגוסלבסקי (להלן: "אלכסנדר"), בגן בנימין שברחוב נורדאו בחיפה. באותן נסיבות, פנה ארז תורג'מן (להלן: "המתלונן") אל הנאשם ואלכסנדר, והתפתח ביניהם עימות מילולי. המתלונן והנאשם התרחקו מהמקום בו ישבו הנאשם ואלכסנדר, והחלו להתקוטט ביניהם. כשראה אלכסנדר את השניים מתקוטטים, הוא התקרב למקום והצטרף לקטטה. במהלך הקטטה, תקפו הנאשם ואלכסנדר את המתלונן באכזריות, והיכו בו נמרצות בבעיטות ובאגרופים, בכל חלקי גופו, בחזהו, בראשו ובפניו, תוך שהם גורמים לו חבלות חמורות, ומתוך כוונה להטיל בו נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה. כתוצאה ממעשיהם של הנאשם ואלכסנדר, הובהל המתלונן לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. למתלונן נגרמו חבלות חמורות בראשו: שבר טמפורלי שמאלי המתמשך לעצם הפרונטלית משמאל, שבר באף עם המטומה, שבר בקיר הקדמי של הסינוס המקסילרי הימני עם המוסינוס, שברים בקירות עליון ולטרלי של הסינוס המסקילרי השמאלי עם המוסינוס, שבר דרך הקיר הלטרלי של הסינוס הספנואידלי השמאלי עם המוסינוס, וכן, חבלות והמטומות בגפיו. עוד נאמר בכתב האישום כי נכון למועד הגשתו, המתלונן מוגבל קשות בתנועתו וביכולת דיבורו והינו מרותק לכסא גלגלים.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

3. כתב האישום כנגד הנאשם הוגש ביום 1.4.10 ונשמע תחילה בפני כב' השופטת ת' שרון-נתנאל. יצוין כי בעניינו של אלכסנדר, שותפו של הנאשם לעבירה, הוגש כתב אישום נפרד בגין חלקו באירוע, והתיק נשמע בפני כב' השופטת ח' הורוביץ. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, מבלי להעלות טענות מקדמיות, לרבות טענת אליבי וטענת זוטא. בתיק התנהלו מספר ישיבות הוכחות במהלכן נשמעו מרבית העדים, ובכלל זה עדויות השוטרים ועד ראיה לאירוע נשוא כתב האישום. ביום 22.2.11, לקראת סיום פרשת התביעה ובטרם נשמעה עדותו של אלכסנדר, שותפו של הנאשם לעבירה, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם על הגשת כתב אישום מתוקן בו יודה הנאשם וכן הושגה הסכמה לעניין העונש לפיה תעתור המאשימה להטלת עונש מאסר בפועל בן 8 שנים, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן, בעוד ההגנה תעתור להטלת עונש מאסר בפועל בן 5 שנים. בהתאם לכך, הותר לנאשם לחזור בו מכפירתו והוא הורשע על פי הודייתו בכתב האישום המתוקן בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) + 29 לחוק. לבקשת המאשימה, הוזמן תסקיר נפגע עבירה, ובמקביל הופנה הנאשם לשירות המבחן לעריכת תסקיר בעניינו.

4. ביני לביני, ניתנה הכרעת הדין בעניינו של אלכסנדר, וזאת ביום 27.4.11, לאחר שמיעת ראיות. על פי הכרעת הדין, זוכה אלכסנדר מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שיוחסה לו והורשע בעבירה פחותה בחומרתה של גרימת חבלה חמורה בצוותא. זאת, על רקע הקביעה ולו מחמת הספק כי אלכסנדר היה בגילופין ותחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע המעשים, דבר השולל את היסוד הנפשי של כוונה מיוחדת הנדרש לצורך הרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

5. בפתח הישיבה ביום 26.6.11, אשר נועדה לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש, ועל רקע הימנעותו של הנאשם מליטול אחריות מלאה על המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם במסגרת תסקיר שירות המבחן, ביקש הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהודייתו. בהחלטתה מיום 29.6.11 קבעה כב' הש' נתנאל-שרון כי אין להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו היות ואין מתקיימים החריגים המצדיקים זאת, כיוון שלא נפל פגם ברצונו החופשי של הנאשם והבנתו את משמעות הודייתו. נקבע כי ממכלול הנסיבות שהועלו בפני בית המשפט עולה כי רצונו של הנאשם לחזור בו מהודייתו אינו נובע מכפירה אמיתית בחלקו במעשה אלא בשל תוצאות הכרעת הדין שניתנה בעניינו של אלכסנדר ותחושתו כי אין זה צודק שיישא באחריות גדולה יותר משותפו ויורשע בעבירה חמורה יותר.

בעקבות אותה החלטה, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. ביום 19.7.11 גזר בית המשפט על הנאשם 8 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, ופיצוי למתלונן בסך 50,000 ש"ח.

6. בעקבות ערעור שהוגש על ידי הנאשם, החליט בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 10.6.2013 כי בנסיבות המקרה לא ניתן לומר במידת הוודאות הנדרשת כי מקורה של בקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו, בטעמים טקטיים גרידא. לפיכך, הורה בית המשפט העליון על ביטול ההרשעה וכן ביטל ההחלטה הדוחה את בקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו. משכך, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לצורך המשך שמיעת הראיות.

ביום 8.7.13, לבקשת הנאשם ובניגוד לעמדת המאשימה, ונוכח השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל, החליטה כב' השופטת שרון-נתנאל לפסול עצמה מלהמשיך לדון בתיק. כך, נותב התיק לדיון בפניי. בהסכמת הצדדים נמשכה שמיעת הראיות מהנקודה בה הופסקה עובר להודיית הנאשם.

קורות הליך החקירה בקצרה

7. הדיווח על האירוע התקבל במוקד המשטרתי ביום 28.5.08 בשעה 23:52. הדיווח נתקבל מאת איש מד"א, אשר מסר כי "אדם שהותקף נמצא ברח' נורדאו בגן גדול" (דו"ח משל"ט ת/34). אל מקום האירוע הגיעו שוטרי הסיור סלמאן תאופיק ואביבית ביטבבו, בעת שהמתלונן פונה באמבולנס לבית החולים, בעודו מחוסר הכרה (דוחות פעולה ת/38, ת/77). לאחר ביצוע תחקור ראשוני של אנשים אשר נמצאו בקרבת הזירה, שני חשודים שישבו ושתו בסמוך מאוד למקום בו נמצא המתלונן, בשם ניקולאי זבורין ואיגור אקסלרוד, עוכבו לחקירה (דוחות עיכוב ת/69, ת/70). במקום נמצא גם פאיז סוואעד, שהיה עד ראיה לאירוע והוא זה אשר מצא את המתלונן שרוע על הארץ והזעיק טיפול רפואי. מהעד נגבו שתי הודעות, הראשונה בזירה והשניה כשעה וחצי לאחר מכן, בתחנת המשטרה (נ/1, נ/2).

8. בהמשך, סמוך לשעה 3:00 בליל האירוע, הגיע לזירה טכנאי הזיהוי חנן צלר, אשר תיעד את הזירה ואסף ראיות וממצאים. בין היתר, נתפס מכשיר טלפון נייד שהיה מוטל בסמוך לאחד הספסלים בגן, וכן בדלי סיגריות וכוסות פלסטיק חד פעמיות שהיו פזורים בסמוך לכתם הדם של המתלונן (לוח תצלומים ת/46, דו"ח פעולה, תפיסה וסימון ת/47). בדיקת נתוני מכשיר הטלפון הנייד העלתה כי הוא שייך לנאשם.

למחרת, ביום 29.5.08, אותר הנאשם, נעצר והובא לחקירה (מזכר ת/37, דו"ח מעצר ת/44, דו"ח פעולה ת/45). מן הנאשם נגבו מספר הודעות, בגדרן הכחיש את המיוחס לו ולאחר מכן בחר לשמור על זכות השתיקה (ת/4, ת/5, ת/6). לאחר שלא הושגה התקדמות בחקירה, שוחרר לבסוף הנאשם.

9. הממצאים אשר נאספו בזירת האירוע נשלחו למעבדה הביולוגית במטה הארצי לצורך הפקת דנ"א. ביום 27.7.08 התקבלה חוות דעת המעבדה הביולוגית לפיה דנ"א אשר הופק מבדל סיגריה שנמצא בזירה תואם לדנ"א של הנאשם (ת/49).

כעבור כשנה וחצי, ביום 4.2.10, התקבלה חוות דעת המעבדה הביולוגית לפיה דנ"א אשר הופק מאחת מכוסות הפלסטיק שנמצאו בזירה, תואם לדנ"א של אלכסנדר בוגוסלבסקי.

10. בעקבות זאת, ביום 17.3.10, הובא אלכסנדר, שהיה אסיר באותה עת, לחקירה (ת/79). בחקירתו קשר אלכסנדר את עצמו ואת הנאשם לאירוע נשוא כתב האישום ואף ערך שחזור של האירוע (ת/80). בעקבות גרסתו של אלכסנדר, נעצר הנאשם בשנית ביום 18.3.10. בחקירותיו, המשיך הנאשם להכחיש את החשדות המיוחסים לו (ת/7 - ת/11). בין הנאשם לבין אלכסנדר בוצע עימות ביום 21.3.10 (ת/13), במסגרתו הכחיש הנאשם את מעורבותו באירוע ואף אלכסנדר חזר בו מגרסתו המפלילה את הנאשם. בחקירותיו הבאות, הוסיף אלכסנדר לעמוד על גרסתו המרחיקה את הנאשם מהאירוע, ועל כך יורחב בהמשך הדברים.

המתלונן

11. בעת האירוע נשוא כתב האישום היה המתלונן צעיר בן 25. מהתעודות הרפואיות שהוגשו בעניינו עולה כי עובר לאירוע הוא היה מוכר למערכת בריאות הנפש, אובחן כסובל מסכיזופרניה, ואושפז מספר פעמים בבית החולים טירת הכרמל. עם זאת, המתלונן היה מטופל תרופתית, התגורר לבדו בדירה שכורה בבניין משותף בחיפה ותפקד באורח עצמאי.

12. בליל האירוע, עם הגעת צוות מד"א למקום, פונה המתלונן באמבולנס לבית החולים רמב"ם, שם התקבל כשהוא מחוסר הכרה וסובל מחבלות בגפיים, בפנים ובקרקפת ואושפז במחלקה הנוירוכירורגית. בבדיקות שנערכו נמצאו שפשופים וחבלות אורתופדיות, שברים מקסילריים ללא תזוזה בפה ובלסת, המטומות, דימומים תוך-גולגולתיים, ושברים באף ובגולגולת (גיליון קבלה ת/52). ביום 29.5.08 נותח המתלונן לניקוז הדימום הפנימי בראשו (דו"ח ניתוח ת/54).

ביום 19.6.08 הועבר המתלונן למחלה הפנימית בבית החולים, כאשר הוא עודנו מחוסר הכרה ומונשם (גיליון סיכום העברה ת/53).

ביום 7.7.08 שוחרר המתלונן מבית החולים רמב"ם והועבר להמשך טיפול ושיקום בבית החולים בית לווינשטיין (גיליון סיכום אשפוז ת/55).

המתלונן התקבל במחלקת טיפול נמרץ בבית לווינשטיין במצב וגטטיבי, כשהוא אינו מתקשר. בהמשך הועבר למחלקה שיקומית, כשהוא סובל מאי שליטה על הסוגרים, בעיות מוטוריות, הפרעות בהתנהגות, הפרעות בתקשורת והפרעות קוגניטיביות. לאחר קבלת טיפול שיקומי מקיף, חל שיפור במצבו, והוא החל לתקשר עם הסובבים אותו, אם כי בצורה מוגבלת. המתלונן הופנה להמשך טיפול במוסד סיעודי, כשהוא מרותק לכסא גלגלים, אינו שולט בסוגרים וזקוק לעזרה מלאה בתפקוד היומיומי (גיליון סיכום מחלה ת/51).

ביום 1.3.09 הועבר המתלונן לבית החולים הסיעודי לחולים תשושי נפש ומחלות זקנה קרית שלמה, שם הוא שוהה עד היום(ת/50).

ביום 8.7.09 הוכר המתלונן על ידי המוסד לביטוח לאומי כסובל מנכות בשיעור 100% החל מיום 29.5.08 (ת/3).

13. למותר לציין, כי נוכח מצבו הרפואי הקשה אשר לא אפשר תקשורת עימו, לא נגבתה מהמתלונן כל הודעה. ניסיונות מאוחרים יותר לגבות ממנו הודעה סדורה לא צלחו (תיעוד חזותי ת/71, תמליל ת/72, הודעה ת/73). נוכח האמור, ובהיעדר שיפור במצבו הקוגניטיבי, לא נכלל המתלונן בגדר עדי התביעה בתיק.

גרסת הנאשם בחקירותיו

14.1 הודעת הנאשם מיום 29.5.08 (ת/4)

בהודעתו מיום 29.5.08 מסר הנאשם כי הוא מבין ודובר עברית ואינו מעוניין בשלב זה להיוועץ בעורך דינו. הנאשם הכחיש את החשדות המיוחסים לו וטען כי לא עשה דבר, לא תקף איש ואינו מכיר את המתלונן.

באשר למעשיו ביום האירוע, טען כי משעות הבוקר ועד לשעות הצהריים שהה מחוץ לביתו בענייני עבודה, מהשעה שתיים וחצי ועד לשעה חמש היה בחוצות המפרץ. לאחר שחזר מחוצות המפרץ ישב בגן בנימין ולאחר מכן חזר לביתו, בסביבות השעה שבע או שמונה לערך. הוא יצא שוב מביתו בתשע או עשר בערב, הלך לטייל לבדו באזור הרחובות ארלוזורוב ומיכאל ולא פגש באיש. בסביבות השעה אחת עשרה הגיע לביתו של חבר בשם מיכה אשר גר עם אביו ברחוב הרצל ונשאר ללון שם. לרחוב נורדאו לא הגיע כלל בשעות הערב והלילה. הנאשם עמד על כך כי לא ראה כל אירוע אלים באותו יום ולא נכח כלל בזירה.

הנאשם נשאל והודה כי הוא שותה לפעמים "מה שיש, יין, משהו כזה. עכשיו אני שתיתי וודקה, לא וודקה וויסקי, אולי 100-150 גרם בבית עם החברה" (ש' 9-10). לדבריו, הוא אינו נוהג לבלות בפאבים, ויושב לשתות בדרך כלל עם חברים - מיכאל, וולודיה וסרגי. לעיתים הוא יושב בגן בנימין הסמוך לביתו, והיה שם לאחרונה יום עובר לאירוע בשעות הצהריים, עם אותם חברים שאת שמם הזכיר. לאחר מכן הוסיף כי בגן בנימין היו אנשים רבים, וכי "לידי היה רק אחד שקוראים לו סאשה, אלכס, אני לא יודע שם משפחה" (ש' 71). כן טען כי אינו מכיר את ניקולאי ואיגור אשר עוכבו על ידי סיירי המשטרה במקום האירוע.

הנאשם הודה כי נבדק בעבר על ידי שוטרים או בלשים שרשמו את שמו "אולי לפני חודש פעם אחרונה כשיצאתי מהבית" (ש' 63), כאשר היה לבדו. בפעמים אחרות היו עימו אנשים אחרים, אך לא סרגיי וובה.

עוד נשאל הנאשם באשר למכשיר הטלפון הנייד שברשותו והשיב כי ברשותו טלפון חדש מסוג סוני אריקסון אותו רכשה לו אימו כשבוע קודם לכן. לפני כן היה ברשותו טלפון ישן מסוג מוטורולה, אשר הוחזק על ידי המשטרה במשך כשנה כיוון שנחשד כגנוב, בטרם הוחזר לידיו, אולם הוא אינו זוכר את מספרו או את קידומת המספר. לטענתו, אותו מכשיר מוטורולה אבד יום קודם לכן, ככל הנראה בעודו ברחוב ארלוזורוב. הוא חיפש אותו במקום בו אבד אך לא מצא, "מישהו גנב נראה לי" (ש' 41). הנאשם הסביר כי החזיק באותו יום בשני הטלפונים כיוון שמספרו של המכשיר הישן הוא זה שידוע במקום עבודתו.

14.2 הודעת הנאשם מיום 1.6.08 (ת/5)

בהודעתו מיום 1.6.08 ציין הנאשם כי ביום האירוע הוא לא עבד, היה בביתו, אכל אוכל שאימו הכינה לו, יצא לטיול ולאחר מכן ישן אצל חבר.

הנאשם נשאל שוב באילו מכשירי טלפון נייד החזיק כשיצא מביתו. תחילה השיב כי אינו זוכר האם לקח עימו את המכשיר החדש וציין כי יתכן והשאירו בבית להטענה (ש' 59). לאחר מכן, אמר כי היו עימו שני המכשירים, הן החדש והן הישן שנגנב בעת שהיה בדרכו לחברו מיכה (ש' 66). לטענתו לא דיווח על הגניבה היות ומדובר במכשיר ישן. לקראת סיומה של אותה חקירה מסר הנאשם לחוקר את מספר המכשיר, אף שכזכור, בחקירתו הראשונה טען כי אינו זוכר את מספרו ואף לא את הקידומת. כשהתבקש להסביר כיצד נזכר במספר, טען כי ראה את המספר בתיק החקירה אשר נותר פתוח וכי המספר היה רשום על השולחן בחדר החקירות.

הנאשם התבקש למסור פרטים על אודות חברו מיכה, אך הוא סרב וטען כי אינו יודע את כתובתו ואת שם משפחתו והוא אינו מחזיק בטלפון נייד. זאת, אף שלדבריו מדובר בחבר קרוב. כאשר חזר ונתבקש להסביר היכן מתגורר אותו חבר ענה הנאשם, לאחר מספר תשובות מתחמקות, כי הוא מבקש לדבר עם עורך דינו. מנקודה זו ואילך סירב הנאשם להשיב על שאלות נוספות ועמד על כך שישיב לשאלות רק למחרת, לאחר שישוחח עם עורך דינו פנים אל פנים. הנאשם סירב להצעת החוקר לשוחח עם עורך הדין טלפונית באופן מיידי או לזמנו להיפגש עימו כעת. זאת, אף שהובהר לו כי תשובותיו נחוצות לבדיקת גרסתו וטענת האליבי שהעלה והוסבר לו כי הימנעותו מלהשיב לשאלות עלולה לחזק את החשדות נגדו.

14.3 הודעה מיום 3.6.08 (ת/6)

לאורך כל הודעתו מיום 3.6.14 בחר הנאשם לשמור על זכות השתיקה וסירב לענות לשאלות, אף שהצהיר כי הוא מבין כי הדבר עשוי לחזק את הראיות כנגדו. הנאשם גם סירב למסור את פרטיו של מיכה ולהצביע על דירת מגוריו.

14.4 הודעה מיום 18.3.10 (ת/7)

בהודעתו מיום 18.3.10, שנגבתה לאחר מעצרו בשנית, וויתר הנאשם על זכותו להיוועץ בעו"ד. הנאשם טען כי אינו זוכר מה עשה ביום האירוע, אך עמד על כך כי לא תקף את המתלונן ואינו מכיר אותו. כן טען כי אינו זוכר שהיה אצל בחור בשם מיכה או כי זו היתה גרסתו בחקירותיו הקודמות.

ביחס למכשיר הטלפון הנייד, טען הפעם כי זה אבד או נגנב יום או יומיים עובר לאירוע וכי אינו יודע היכן. כמו כן טען כי לא השתמש כלל בטלפון נייד אחר לאחר מכן ואין ברשותו טלפון נייד גם כיום.

הנאשם נשאל האם יש לו חבר בשם אלכסנדר בוגוסלבסקי והשיב כי אינו נוהג לשאול את חבריו לשם משפחתם. משנשאל האם אדם בשם אלכסנדר נמנה על חוג חבריו ענה מפורשות: "עם מי שאני מסתובב אין שם אלכסנדר" (ש' 80). כאשר הוצגה בפניו תמונה של אלכסנדר בוגוסלבסקי טען כי אינו מכיר אותו.

בהמשך הטיח בפניו החוקר כי בזירה נתפס מכשיר הטלפון הנייד שלו ובנוסף נמצאה דגימת דנ"א שלו, במענה השיב הנאשם כי אינו יודע להסביר זאת.

14.5 הודעה מיום 21.3.10 (ת/8)

במסגרת חקירה זו השיב הנאשם על שאלות החוקרים אשר אינן קשורות במישרין לחשדות המיוחסים לו. הנאשם נשאל מפורשות האם יש לו כינוי בשם "אלי" והשיב בשלילה. הנאשם עמד על כך שהימצאות מכשיר הטלפון הנייד והדנ"א שלו בזירה הינם צירוף מקרים ותו לא. הנאשם עומת עם הטענה כי יש עצור נוסף אשר קושר אותו לאירוע וטען כי מדובר בשקר ויתכן כי מדובר בניסיון להפלילו על רקע מריבה בין השניים. בהקשר זה מנה הנאשם שני אנשים בשם וסיה ופיטר שיש לו סכסוך עימם. גם כאשר הוטח בפניו שמדובר באלכסנדר בוגוסלבסקי דבק הנאשם בדבריו כי לא עשה דבר. הפעם שינה מעט את גרסתו ואמר כי יתכן והוא מכיר את אלכסנדר בפנים.

14.6 עימות בין הנאשם לבין אלכסנדר מיום 21.3.10 (ת/13)

במסגרת העימות, הטיח החוקר בנאשם כי אלכסנדר הפלילו במעורבות במעשים ואף ערך שחזור של האירוע. הנאשם בתגובה טען כי זהו שקר וכי לא היה עימו, אך לא ידע להסביר מדוע אלכסנדר שיקר בעניין. הנאשם לא טען לסכסוך בינו לבין אלכסנדר.

כאשר הושארו הנאשם ואלכסנדר לבדם, פנה אלכסנדר אל הנאשם ואמר לו כי סיפר לחוקרים שהיו ביחד ושתו, וכי הגיע אדם שיכור להציק להם והם "זיינו לו ת'צורה", אבל כעת יגיד שהנאשם אינו קשור וכי עשה זאת לבדו. אלכסנדר מנחה את הנאשם לומר לחוקרים כי אלכסנדר הוא שביצע את המעשים, כי לא היה שם באותו היום או אולי עבר ליד. אלכסנדר ממשיך ואומר לנאשם שיגיד שראה את המתלונן שוכב שם, לא היה איש בסביבה ולכן החליט לעזור לו. בתגובה משיב לו הנאשם "אני בכלל לא עברתי שם ולא ניגשתי אליו. בכלל לא הייתי שם. זהו".

יצוין שכאשר מסר אלכסנדר לנאשם כי נמצא דנ"א שלו על כוסות הפלסטיק בזירה, ענה לו הנאשם כי היה צריך לומר לחוקרים שכל הפארק מלא בכוסות וכולם שותים שם.

14.7 הודעה מיום 23.3.10 (ת/9)

הנאשם נשאל האם בבוקר היום בו נעצר לראשונה, 29.5.08, פגש באלכסנדר בוגוסלבסקי וטען כי אינו זוכר. יצוין כי בפתח החקירה טען הנאשם כי היה לבדו בבוקר האירוע וטייל בהדר אף כי בחקירתו מיום 29.5.14 מסר כי ישב ושתה עם חברים (שאלכסנדר אינו נמנה עימם). באשר למכשיר הטלפון הנייד שאבד ונמצא בזירת האירוע, טען הפעם הנאשם כי זה אבד כשלושה-ארבעה ימים קודם לכן.

14.8 הודעה מיום 28.3.10 (ת/10)

בהודעה זו מסר הנאשם לחוקר כי מתחילת היכרותם פונה אליו אלכסנדר בכינויים "אחי", "גנס" או "אלי", מפני ששמו האמיתי הוא "אלצין", וכי בשם "אלי" פונים אליו כל מכריו.

כאשר מוטח בפניו כי עוד בחקירתו הראשונה הפלילו אלכסנדר במיוחס לו, טוען הנאשם "אני לא הייתי איתו, אתם לחצתם עליו, ובן אדם התבלבל ואמר שאני הייתי איתו, מפחד לא יודע למה" (ש' 20-21). כן עומת עם דבריו של אלכנסדר כשהושארו בגפם במסגרת העימות שנערך ביניהם, בגדרם הנחה אלכסנדר את הנאשם לומר שעבר במקרה במקום, וכי ראה אדם פצוע ובא לעזור. הנאשם השיב: "בן אדם מפחד מבולבל" (ש' 25). גם בהמשך החקירה המשיך הנאשם להכחיש את המיוחס לו, הכחיש כי שתה עם אלכסנדר בגן בנימין ביום האירוע וטען כי דבריו של אלכסנדר נאמרו מתוך בלבול ולחץ שהופעל עליו.

יצוין כי לקראת סיומה של החקירה הוכנס אלכסנדר לחדר החקירות, הצביע על הנאשם כמי שקרוי בפיו "אלי" ומסר כי לא פחד במהלך השחזור שנערך עימו או במסגרת חקירתו. עם זאת, טען כי הנאשם אינו קשור לעניין וכי לא היה בזירת האירוע.

14.9 הודעה מיום 1.4.10 (ת/11)

גם לאורכה של חקירה זו המשיך הנאשם להכחיש את מעורבותו באירוע וטען כי כלל לא נפגש עם אלכסנדר באותו הערב. עוד טען כי הוא ואלכסנדר היו מסוכסכים בעת שנערך העימות ביניהם, אולם כעת יושבו ההדורים ביניהם.

גרסת הנאשם בעדותו בבית המשפט

15. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי ביום האירוע חזר מעבדותו בסביבות השעה 17:00 - 18:00. בסביבות השעה 19:00 - 20:00 ישב בגן ציבורי עם אלכסנדר בוגוסלבסקי, ושניהם שתו שתיה חריפה, וודקה (עמ' 113, ש' 19-28). המתלונן הגיע למקום כשהוא שתוי, ביקש כסף ועל רקע זה התחיל לריב עם אלכסנדר. הנאשם החל להפריד ביניהם על מנת שהמריבה לא תסלים (עמ' 114, ש' 3-6). הנאשם לא ידע למסור פרטים על הקטטה שפרצה בין המתלונן לאלכסנדר, כיצד פרצה ובאיזה מרחק היה מהם (עמ' 120, ש' 2-13). לטענתו, הם דחפו האחד את השני בעמידה והוא נעמד בין שניהם והפריד על ידי כך שדחף כל אחד מהם הצידה (עמ' 120, ש' 19-25). הנאשם לא זכר לומר מה היה לאחר מכן, הוא הפריד ביניהם והלך מהמקום (עמ' 120, ש' 29-30).

לטענת הנאשם, הוא שתק בחקירותיו כיוון שזו היתה הפעם הראשונה בה נחקר והוא לא ידע "מה צריך ומה לא צריך להגיד בחקירה" (עמ' 114, ש' 18-20). בנוסף, הכחיש הנאשם כי במסגרת עדותו בתיקו של אלכסנדר הודה במעורבותו באירוע ואף לקח על עצמו את האחריות למעשים (עמ' 115, ש' 10-12).

הנאשם עומת עם דבריו במשטרה לפיהם מעולם קודם לכן לא ישב ושתה עם אלכסנדר בגן בנימין וטען כי לא רצה שידעו שהוא יושב שם לפעמים וכי "לא יפה שידעו שאנשים באים שם יושבים, לא נעים. לא נראה לי כל כך נורמלי" (עמ' 116, ש' 18).

הנאשם טען כי הוא מכיר את אלכסנדר מהשכונה כ-7-8 שנים, אך לא באופן קרוב כפי שמיוחס לו (עמ' 113, ש' 12). כן טען כי לא נהגו לדבר בטלפון וכי לא היו להם חברים משותפים (עמ' 117, ש' 22).

הנאשם לא זכר לומר האם אכן בליל האירוע היה אצל חבר בשם מיכה ונשאר ללון אצלו (עמ' 119, ש' 13-15. כשנשאל מדוע לא מסר לשוטרים את כתובתו של מיכה טען- "אני לא חייב לתת לשוטרים כתובת היכן שאני נמצא" (עמ' 119, ש' 24).

הנאשם נמנע ממתן תשובה עניינית לשאלה מדוע לא מסר גרסתו הנוכחית לאירועים במהלך חקירותיו במשטרה (עמ' 121, ש' 9-17).

16. אין חולק כי גרסתו של הנאשם כפי שנמסרה בעדותו בבית המשפט הינה גרסה כבושה. מטבע הדברים הדבר מעלה חשד באשר לנכונותה, ואמינותה מוטלת בספק. יתרה מכך, נוכח העובדה כי זו נמסרה לאחר שמיעת מלוא ראיות התביעה, גרסה זו מעלה חשש אינהרנטי כי מדובר בניסיון מצד הנאשם להתאים גרסתו ליתר הראיות שהובאו על מנת לספק להן הסבר מניח את הדעת (ראה: ע"פ 5730/96 גרציאני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.5.98), ע"פ 3452/11 שאלתיאל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.7.13). כאמור, בפי הנאשם לא נמצא הסבר סביר לכבישת גרסתו משך תקופה כה ארוכה, למעלה משש שנים מאז קרות האירוע ומאז נחקר לראשונה, כאשר עמדו בפניו הזדמנויות אין ספור לשטוח סיפור המעשה.

17. הנאשם נשאל על כך מספר פעמים הן בעדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית, והתקשה לספק הסבר. בתחילה טען כי שתק בחקירותיו כי "אני שמעתי על החוקים של העבריינים, שאסור לדבר בחקירה, אני לא יודע מה צריך ומה לא צריך להגיד בחקירה. איך אני צריך לדעת? אז שתקתי" (עמ' 114, ש' 18-19). בהמשך אמר "אמרתי מה שאני עשיתי, את החלק שלי. אבל אף אחד לא הסביר לי מה החלק שלי ומה החלק שלו. גם אתה (הסנגור - א.ט.) לא הסברת לי את הנכון, או שאני לא הבנתי את הנכון. אני לקחתי עסקה ובסוף אני אכלתי אותה" (עמ' 114, ש' 27-29). הסברים אלה של הנאשם אומרים דרשני ואינם מתיישבים עם ההיגיון והשכל הישר. אדם תמים אשר מצוי בפיו הסבר אמיתי ומשכנע לנוכחותו בזירת האירוע אינו זקוק לקבל הנחיות מה עליו לומר ומה עליו להימנע מלומר בחקירתו ובמה מתמצה חלקו שלו ומה חלקם של האחרים באירועים. אילו גרסתו זו היתה גרסת אמת, היה הנאשם עומד על חפותו מיד בחקירתו הראשונה וזועק כי כל רצונו היה לסייע לפצוע המוטל על הארץ.

יתרה מזו, בסיום חקירתו הנגדית הודה הנאשם כי אלכסנדר הנחה אותו להגיד שרק עבר משם. כשנשאל מדוע הקשיב לו השיב "לא הקשבתי, אני עשיתי מה שאני חשבתי באותו זמן" (עמ' 115, ש' 23). כזכור, במהלך העימות, השיב הנאשם לאלכסנדר "אני בכלל לא עברתי שם ולא ניגשתי אליו. בכלל לא הייתי שם. זהו". היינו, גם כאשר עמדה בפניו הזדמנות ישירה למסור את גרסתו סירב לעשות כן ובחר להרחיק עצמו לחלוטין מהזירה.

18. ועוד, בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם מדוע לא אמר בכל חקירותיו במשטרה את האמת שלו, שסה"כ ניסה להפריד, ותשובתו היתה: "אני צריך להגיד?" "מה שעניתי - עניתי" (עמ' 121, ש' 14, ש' 17). בהמשך נשאל הנאשם מדוע במהלך העימות עם אלכסנדר לא התעמת עימו ישירות כי הוא מפלילו על לא עוול בכפו והשיב "זה עניין שלי למה לא אמרתי" (עמ' 123, ש' 18). בסיום חקירתו הנגדית טען "באותו זמן לא דיברתי, לא רציתי לפתוח מי עשה ומה עשה" (עמ' 124, ש' 19-20).

ברי כי מדובר בהסבר דחוק אשר לא ניתן לקבלו, שהרי אילו היה מוסר הנאשם כי רק עבר במקום וביקש לסייע לפצוע, לא היה בכך די כדי לסבך איש. מעבר לכך, לכל הפחות מרגע שהיה ברור לנאשם כי הוא עצמו הופלל בביצוע המעשים על ידי אלכסנדר, יש להניח כי היה מנקה עצמו מהחשדות על ידי מסירת גרסה זו, לו היתה אמת.

19. מהמקובץ יש להסיק כי הימנעותו של הנאשם מלספק הסבר אמין ומשכנע לכך שלא מסר את גרסתו הנוכחית במשך הזמן הרב שחלף מאז תחילת הפרשה ועד למתן עדותו, על אף ההזדמנויות הרבות שעמדו בפניו לעשות כן, מעידה על כך שאין בפיו הסבר שכזה.

גרסת אלכסנדר בוגוסלבסקי

20. גרסתו של אלכסנדר בהודעותיו הראשונות - הפללת הנאשם במעורבות באירוע

20.1 הודעה מיום 17.3.10 (ת/79)

בתחילת חקירתו, הכחיש אלכסנדר כל קשר לאירוע ואף טען כי לא שמע על המקרה וכי כעת הוא שומע לראשונה את שמו של המתלונן. כן טען כי אינו שותה אלכוהול ומעולם לא ישב לשתות בגן בנימין. אלכסנדר הכחיש גם כל הכרות עם הנאשם, אך לאחר שהוצגו בפניו תמונותיו הודה כי הוא מוכר לו וציין כי הוא קווקזי. עם זאת, טען כי הם אינם חברים וכי ההיכרות ביניהם התמצתה בכך שהיה רואה אותו מדי פעם ברחוב, הנאשם היה מבקש ממנו סיגריה והוא נתן לו, והשוטרים היו רושמים שנמצאו יחד. אלכסנדר הכחיש מפורשות כי היה עם הנאשם בערב האירוע או בכלל בגן בנימין.

לאחר שהחוקרים הטיחו בפניו כי נמצא דנ"א שלו על כוס פלסטיק בזירת האירוע וכי נמצא ממצא הקושר גם את הנאשם לאירוע, וכי גרסתו אינה אמינה ומוטב שיאמר את האמת, חזר בו אלכסנדר מהכחשתו והתוודה על מעורבותו ומעורבות הנאשם באירוע. לגרסתו, הוא והנאשם, הקרוי בפיו "אלי", ישבו לבדם בגן בנימין ושתו וודקה, בסביבות השעה 20:00 - 21:00 בערב. אלכסנדר קנה את השתיה בחנות הנמצאת מול הגן, ברחוב נורדאו, וכל אחד מהם שתה 3-4 כוסות פלסטיק חד פעמיות. המתלונן הגיע למקום וניגש אליהם, אולי לבקש סיגריה. המתלונן והנאשם החלו לשוחח והתרחקו מהמקום מרחק 4-5 מטרים. בין המתלונן לנאשם פרצה קטטה, לאחר שהמתלונן קילל את הנאשם. הנאשם היכה את המתלונן בידיו בראשו ובחזהו. אלכסנדר ניגש גם הוא, כאשר המתלונן שכב על הרצפה ודם זב מפניו, היכה את המתלונן 3 או 4 אגרופים בפניו ובראשו וחזר לשבת על הספסל. הנאשם הגיע אחריו לספסל ואז עזבו השניים את המקום לכיוון רחוב פבזנר או תל חי, שם ישבו קצת, עשו סיבוב נוסף באותו רחוב ואז הלכו איש איש לדרכו. לדבריו לא היו עימם אנשים נוספים, אם כי יתכן והיו אחרים שישבו באזור, אך הוא לא ראה.

20.2 דו"ח הובלה ושחזור מיום 17.3.10 (ת/80)

לאחר סיום גביית הודעתו, ביצע אלכסנדר שחזור בזירת האירוע. אלכסנדר הוביל את החוקרים למקום בניידת המשטרתית (ת/90) והצביע על הספסל עליו ישבו הוא והנאשם ושתו אלכוהול. לדבריו, השעה היתה בסביבות 21:00-22:00 כשחושך בחוץ. אלכסנדר הצביע גם על מיקומה של החנות ממנה רכש את הבקבוק וכוסות השתיה והדגים באמצעות החוקרים היכן ישבו הוא והנאשם כאשר הגיע המתלונן, כיצד התנהלו חילופי הדברים בין המתלונן לנאשם והם ירדו לכיוון מטה, שם רבו מכות בידיים, כששניהם מכים האחד את השני והנאשם מכה את המתלונן באגרופים בפנים. אלכסנדר הגיע אליהם בהליכה מהירה, כשהמתלונן כבר שכב על הארץ, ואלכסנדר היכה גם הוא את המתלונן באגרופים לפניו. למתלונן ירד דם מהפנים ומהאף. אלכסנדר והנאשם עלו חזרה למעלה ועזבו את המקום, מותירים את המתלונן שם. אלכסנדר הוסיף שלאחר מכן מסר לו הנאשם כי המתלונן קילל אותו ולכן החלו לריב מכות.

21. גרסתו של אלכסנדר בהודעותיו הבאות - הרחקת הנאשם מהאירוע

בהודעותיו הבאות, החל מחקירתו ביום 21.3.10 והלאה, חזר בו אלכסנדר מגרסתו באשר למעורבותו של הנאשם באירוע וטען כי הנאשם כלל לא נכח בזירה.

כך, בהודעתו מיום 21.3.10 שעה 8:55 (ת/81) טען אלכסנדר כי "הוא לא קשור" וכי "מה שאז אמרתי בחקירה וזה, היה אצלי בלבול סתם אני מכניס אותו, כל זה אני עשיתי לבד" (ש' 43). אלכסנדר מסר את גרסתו החדשה להתרחשויות, לפיה הוא היה לבדו ושתה לשוכרה, המתלונן הגיע מסטול מסמים ושתיה והחל להציק לו ולקלל אותו ואלכסנדר היכה אותו בבעיטות ובאגרופים בפנים ובבטן. אלכסנדר חזר והתעקש כי לא פגש כלל בנאשם באותו היום וכי היה מבולבל כאשר מסר אחרת.

בהודעתו מיום 21.3.10 שעה 13:58 (ת/83) הודה אלכסנדר כי הדיח את הנאשם במהלך העימות לומר כי רק עבר במקום ועזר למתלונן והודה כי לא ראה את הנאשם עוזר לו בפועל. כאשר נשאל מדוע סיבך דווקא את הנאשם, השיב אלכסנדר "כמו שאני מכיר אותו, אני הכנסתי אותו לשחזור למצלמה, מהבלבול והתסביך" (ש' 91).

בהודעתו מיום 28.3.10 (ת/85) הכחיש אלכסנדר כי שינה את גרסתו כיוון שהוא פוחד מהנאשם. כאשר נשאל מדוע הנחה את הנאשם להגיד שרק עבר במקום במקרה, טען "אני מושפע ויש לי בעיה בזיכרון" (ש' 89).

בהודעתו מיום 1.4.10 (ת/88), משהטיח החוקר באלכסנדר כי הוא משקר, השיב אלכסנדר "מה שיהיה יהיה, לא רוצה יותר, כל זה לא נכון, לא זוכר מה היה באותו היום, לגבי המכות לא זוכר מה היה, גם לגבי החדר חקירה לא זוכר, בחקירות עד 4 חקירות ראשונות היה קשה לי, אני מדבר לא עד כדי כך, קשה לי להבין בעברית, ומה שהצטלמתי לא קשור לעניין, יש לי בעיה בזיכרון תכתוב, ואני מושפע נפש, חולה נפש, אני נכה בזיכרון שלי" (ש' 29-32).

22. גרסתו של אלכסנדר בעדותו בבית המשפט

בעדותו בבית המשפט מסר אלכסנדר גרסה חדשה, שאינה תואמת לאף אחת מגרסאותיו הקודמות. לפי גרסה זו, פגש בנאשם בגן וישב עימו כעשר דקות-רבע שעה עד שהנאשם הלך לביתו, כיוון שעבד ביום שלמחרת. הנאשם אמר גם לאלכסנדר ללכת אך אלכסנדר רצה להמשיך לשבת ולשתות אלכוהול. לאחר שהלך הנאשם, הגיע המתלונן והחל לקלל את אלכסנדר ואלכסנדר היכה אותו בידיו באגרופים.

לטענת אלכסנדר, החוקר אשר מזרחי הוציאו מחדר החקירות למסדרון ואמר לו "תגיד שגם החבר הרביץ ויהיה בסדר" (עמ' 84, ש' 23-25).

לאור השינוי בגרסתו, הוכרז אלכסנדר עד עוין, והודעותיו במשטרה הוגשו כראיות מטעם המאשימה.

בחקירתו הנגדית לב"כ המאשימה טען אלכסנדר כי לפני תחילת חקירתו הראשונה, ביום 17.3.10, כאשר הובא לתחנת המשטרה מבית המעצר הקישון, הנחה אותו אשר מזרחי מה לומר (עמ' 85, ש' 27-30). מיד לאחר מכן טען כי הדבר קרה לאחר תחילת חקירתו, כאשר באמצע החקירה אשר מזרחי הוציאו מחדר החקירות, "לפרוזדור, איפה שמעשנים ככה", במקום בו אין מצלמות (עמ' 86, ש' 1-6). בהמשך טען כי החוקר "לחץ עלי, צעק, ככה, אומר שהוא יודע הכל" (עמ' 88, ש' 17). לדבריו, היו במסדרון 10 דקות רבע שעה, מספר פעמים (עמ' 88, ש' 21).

לטענת אלכסנדר, לפני שהוצא מהחדר על ידי אשר מזרחי, הוא מסר גרסה התואמת בעיקרה את הגרסה שמסר בעדותו בבית המשפט. ואולם, כפי שפורט לעיל, בתחילת חקירתו מיום 17.3.10 טען אלכסנדר כי כלל לא שמע על המקרה ולא היה כלל בגן בנימין. עוד טען אלכסנדר כי במהלך השחזור הונחה על ידי אשר מזרחי "הוא אמר לי תגיד ככה, הוא היה פה, על הספסל הזה, שהרבצתם, איפה נתן. הוא אמר לי תגיד מה שאני אגיד, תגיד אחרי, שאני אראה את זה" (עמ' 90, ש' 4-6).

23. צפייה בתיעוד החזותי של חקירתו של אלכסנדר מיום 17.3.10 (ת/79ב) מעלה כי דבר מהנטען על ידי אלכסנדר לא התרחש. בקלטת נצפה אלכסנדר כשהוא יושב בחדר החקירות ולא יוצא או מוצא מן החדר ולו פעם אחת בטרם השלב בו החליט להודות במעשים ולהפליל גם את הנאשם. צפייה בקלטת גם שוללת את הטענה כי גרסתו המפלילה של אלכסנדר נמסרה תחת לחץ או איום. נהפוך הוא, אלכסנדר החל למסור את הדברים ואף הביע הסכמתו לצאת להובלה ולשחזור בזירה לאחר שקיבל אוכל ושתיה ולאחר שיחה נינוחה עם החוקר ומרצונו הטוב והחופשי.

גם צפייה בקלטת השחזור (ת/80א) מחזקת את הרושם כי זה נערך מרצונו הטוב והחופשי של אלכסנדר ותוך שיתוף פעולה מלא מצידו. אלכסנדר ידע להצביע במדויק על הספסל עליו ישבו הוא והנאשם, על המקום בו החלה הקטטה וידע לשחזר את פעולות הנאשם ואת פעולותיו שלו, וזאת מבלי כל התערבות מצד החוקרים. עוד מעלה הצפייה בקלטת כי השחזור נערך על ידי חוקר אחר בשם ג'ימי מנסור ולא על ידי אשר מזרחי.

24. לאור טענותיו של אלכסנדר, הוזמן החוקר אשר מזרחי לעדות חוזרת. מזרחי העיד כי אלכסנדר מסר גרסתו מרצונו הטוב והחופשי וסיפר את כל השתלשלות האירוע באופן מלא ורציף, ללא כל הדרכה ומבלי שהעלה כל טענה בדבר לחץ המופעל עליו. עוד ציין מזרחי כי לרשות אלכסנדר עמד כל העת ליווי משפטי בו יכול היה להיעזר. עדותו של מזרחי אמינה ומהימנה בעיני ולא מצאתי כל מקום להטיל בה ספק. זאת, בפרט לאור העובדה כי היא תואמת לתיעוד החזותי כאמור לעיל.

לכך יש להוסיף כי מהכרעת הדין שניתנה בעניינו של אלכסנדר עולה כי במהלך עדותו שם נמנע הלה מלחזור על טענות הזוטא אותן טען בפתח משפטו.

25. על מניעיו של אלכסנדר לשינוי גרסתו, ניתן ללמוד מדבריו של העד פאבל אוליאגוייב, בן זוגה של אימו של אלכסנדר. בעדותו בבית המשפט, מסר פאבל כי אלכסנדר אמר לו שהיה עימו אדם נוסף באירוע, אולם הוא החליט "לקחת על עצמו הכל" והוא לא רוצה שעוד מישהו יכנס לבית הסוהר. פאבל אישר את דבריו בחקירתו לפיהם אמר לו אלכסנדר בשיחה ביניהם כי באותו היום התקשר מבית המעצר למישהו בחיפה אשר אמר לו שייקח על עצמו את התיק, אחרת "הוא עושה עם הסכין בבית הסוהר" (עמ' 105, ש' 9-15).

לכך מצטרפות אמירותיו של אלכסנדר לחוקריו. ממזכרו של החוקר אשר מזרחי מיום 25.3.10 (ת/31) עולה כי בזמן שהוצא לחקירה מסר לו אלכסנדר כי: "אני יבוא אליך מתי שאני אצא ואני אסביר לך למה שיקרתי... הסברתי לעורך דין את המצב שלי, על זה שפתחתי, ואני עכשיו מפחד שפתחתי על הבחור השני והוא אמר לי לשנות את הגרסה, ולהגיד שאני לא מבין עברית טוב, ולכן פתחתי". כן אמר לו כי אחרי שיסיים את עונשו יחפש אותו ויגיד לו למה הוא פתאום שיקר ואמר שאלי לא היה איתו.

ועוד, במזכרו מיום 1.4.10 (ת/35) כותב אשר מזרחי כי לאחר סיום חקירתו פנה אליו אלכסנדר ואמר לו: "אתם אפילו יודעים שדיברתי עם פאבל, הבעל של אמא... ואיך אני אגיד לך שפאבל שקרן, אני דיברתי איתו ולא ידעתי שאתם יודעים מכל זה. אבל אתם צריכים להבין אותי גם ככה אכלתי אותה, ואתם רוצים שיהיה לי בלגן בכלא שאני מספר לכם על החבר שלי, אני יקבל 10 שנים ואני אמות בכלא כי עשיתי משהו קשה לבן אדם הזה, ועכשיו בגלל שאני משקר לכם השופט בטח יתרגז עלי, אבל תחשוב שקשה לי לדבר על בחור שלא מודה, זה מה שלמדתי בכלא".

הדבר מקבל חיזוק על ידי אמירתו של הנאשם בהודעתו מיום 1.4.10 (ת/11) כי היה סכסוך בינו לבין אלכסנדר, "אבל עכשיו הכל בסדר איתנו" (ש' 43).

26. המסקנה העולה ממקבץ האמור היא שאין ליתן אמון בגרסתו של אלכסנדר בהודעותיו המאוחרות, בגדרן הכחיש את נוכחותו של הנאשם בזירה וכן אין לקבל גרסתו על דוכן העדים בה ניסה לנקות את הנאשם ממעורבות באירוע. אני דוחה גרסאות אלו ומעדיף את גרסתו הראשונית כפי שנמסרה בהודעתו מיום 17.3.10 ובשחזור שנערך עימו, המקבלת חיזוק ממקורות חיצוניים, כאמור.

27. למעלה מן הצורך יאמר כי ממילא גרסתו של אלכסנדר בעדותו סותרת את גרסתו של הנאשם בעדותו. בעדותו, טען אלכסנדר כי הנאשם עזב את זירת האירוע בטרם הגיע לשם המתלונן, בעוד הנאשם טען כי היה נוכח בעת פרוץ הקטטה בין אלכסנדר למתלונן והוא הפריד בין השניים.

28. כידוע, לצורך הרשעה על בסיס אמרת חוץ של עד במשמעות סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 נדרשת תוספת ראייתית מאמתת מסוג "דבר לחיזוק" כאמור בסעיף 10א(ד) לפקודה. די כי ראיית החיזוק תואמת פרט רלוונטי לעבירה באמרה, והיא אינה חייבת להתייחס לשאלה שנויה במחלוקת או לאישום בעבירה עצמה (ראו: ע"פ 691/92 אהרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 675; ע"פ 169/86 חסונה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 466; ע"פ 238/89 אסקפור נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 405). בשל העובדה כי מדובר באמרת חוץ של שותפו של הנאשם לעבירה, אשר עדותו ממילא היתה טעונה חיזוק, הרי הדרישה לחיזוק הינה מוגברת (ע"פ 116/87 נחמיאס נ' מ"י, פ"ד מא(4) 716).

במקרה דנן, כפי שיפורט להלן, קיימים בחומר הראיות חיזוקים אחדים לאימרותיו של אלכסנדר, שדי בהם על מנת להוביל למסקנה כי מן הדין להרשיעו במיוחס לו בכתב האישום.

עד הראיה פאיז סוואעד

29. כפי שצוין, כאשר הגיעו שוטרי הסיור לזירת האירוע, נמצא במקום פאיז סוואעד, אשר היה עד ראיה לאירוע והוא זה שהזעיק את מד"א למקום.

30. בהודעתו הראשונה (נ/1), אשר נגבתה בזירה בשעה 2:50, מסר פאיז כי ישב בפאב ברחוב נורדאו, המצוי מול גן בנימין, יחד עם אנשים נוספים. הוא ראה מרחוק 4 או 5 בחורים צעירים, הנראים ממוצא רוסי, תוקפים בחור צעיר אחר. בתום התקיפה, המותקף נותר על הארץ בעוד התוקפים התיישבו בספסלים. לאחר מכן ניגש אל המותקף, ראה שמצבו חמור והזמין אמבולנס.

פאיז מסר כי לא הבחין בחפצים כלשהם בידיהם של התוקפים וכי הוא ישב רחוק מהמקום ולכן אינו יכול לזהותם. לדבריו, איש לא ניגש אל המותקף מרגע סיום התקיפה ועד שהוא עצמו ניגש אליו.

31. בהודעתו השניה (נ/2), שנגבתה בתחנת המשטרה כשעה וחצי מאוחר יותר, מסר פאיז כי הוא ישב במרחק של כ-20 - 30 מטרים ממקום האירוע. פאיז פירט כי התקיפה התרחשה במעלה גרם המדרגות, תוך שהתוקפים יורדים כלפי מטה לכיוון החלק המישורי שמתחת לגרם המדרגות כשהם "מכניסים לו אגרופים, בעטו בו, סטרו לו" (ש' 9). בסיום התקיפה התוקפים התיישבו בסמוך על גרם המדרגות. כעבור כ-20 - 30 דקות ניגשו למקום פאיז וחבריו וראו את המותקף שוכב על הרצפה ו"נוחר" כשדם רב זב מפניו. פאיז מסר כי לא יוכל לזהות את התוקפים כיוון שלא שם לב באופן מיוחד לפרטים היות ומדובר מבחינתו באירוע שכיח (ש' 21).

32. בעדותו בבית המשפט חזר פאיז על הדברים שמסר בהודעותיו. בפני פאיז הוצג לוח תצלומים על גביו זיהה וסימן את המקום בו נמצא המתלונן, את גרם המדרגות עליו התרחשה התקיפה ואת מיקום הפאב בו ישב. יצוין כי לוח התצלומים הוגש וסומן ת/46 בתיק המוצגים שהוגש לכב' הש' שרון-נתנאל. לאחר שתיק מוצגים זה לא אותר, הוא שוחזר, אולם לוח התצלומים עצמו לא נכלל בו. עם זאת, אין חולק כי מיקום האירוע אותו סימן פאיז על גבי לוח התצלומים תואם למקום אליו הוביל אלכסנדר את החוקרים בעת השחזור. כמו כן, המיקום אותו סימן פאיז כמיקום בו נמצא המתלונן תואם במדויק למיקום עליו הצביע אלכסנדר במסגרת השחזור ובו אכן נמצא כתם הדם של המתלונן.

33. התיאור שנשמע מפי פאיז תואם את תיאורו של אלכסנדר גם בכך שהתקיפה החלה בעת שהנאשם והמתלונן ירדו כלפי מטה מהמקום בו ישבו הנאשם ואלכסנדר. בהודעתו מיום 17.3.14 (ת/79) מסר אלכסנדר כי לאחר שהיכה את המתלונן באגרופים חזר לשבת על הספסל ומיד לאחר מכן הצטרף אליו הנאשם ואז הם עזבו את המקום. כך, גם פאיז מתאר כי לאחר התקיפה התיישבו התוקפים בסמוך. מעדותו עולה עוד כי כשיצא מהפאב התוקפים לא היו במקום מזה זמן רב. מכאן ניתן להסיק כי התוקפים ישבו בזירת האירוע זמן קצר לאחר התקיפה ואז עזבו את המקום, בדומה לדבריו של אלכסנדר. בנוסף, מתאר פאיז בחורים ממוצא רוסי, דוברי רוסית, בעלי מבנה גוף רזה, תיאור התואם לנאשם ולאלכסנדר. גם דבריו כי התוקפים לא עשו שימוש בחפצים כלשהם בעת התקיפה, תואמים את גרסתו של אלכסנדר.

באשר לעובדה כי פאיז מתאר 4 או 5 תוקפים בעוד המתלונן הותקף על ידי הנאשם ואלכסנדר בלבד, הרי שבעדותו מבהיר פאיז כי לא כל הנוכחים השתתפו בתקיפה (עמ' 48, ש' 13 - 15) וכי חלקם לא היו קרובים ממש למתלונן (עמ' 48, ש' 20).

34. הנאשם טען כי שעת האירוע הנקובה בכתב האישום אינה תואמת את עדותו של פאיז. על פי טענה זו, קריאתו של פאיז התקבלה במוקד מד"א בשעה 23:41. אם פאיז היה עד לתקיפה שאירעה כשעה קודם לכן, לא יתכן כי האירוע התרחש בשעה 23:30 כנטען. מה גם, שעל פי מחקר התקשורת ת/56 התבצעה שיחה ממכשיר הטלפון הנייד של הנאשם למכשיר הטלפון הנייד של אלכסנדר בשעה 22:52, כאשר לכאורה היו השניים ביחד.

אינני מקבל טענה זו. מדבריו של פאיז ב-נ/2 עולה כי הוא הגיע אל המתלונן כ-20-30 דקות לאחר סיום התקיפה. בעדותו הבהיר כי לא הסתכל בשעון וכיום אינו יודע להעריך בדיוק את משך הזמן שחלף. מכאן שאיני מוצא מקום שלא לקבל את דבריו בהודעתו כי חלפה לכל היותר חצי שעה מהתקיפה ועד שהזעיק אמבולנס. היינו, אף אם התקיפה התרחשה בסביבות השעה 23:10, עדיין הדבר מותיר לנאשם ולאלכסנדר שהות של כ-20 דקות לשבת בגן יחד ולשתות.

ממצאים מן הזירה

35. מעבר לעדותו של פאיז, התומכת בגרסתו המפלילה של אלכסנדר, קיימת לגרסה זו של אלכסנדר תמיכה גם בממצאים הפוזיטיביים שנאספו בזירה.

36. ראשית, כפי שצוין קודם, בזירה נמצא מכשיר הטלפון הנייד השייך לנאשם, לכן נעצר הנאשם מלכתחילה כחשוד בעבירה. המכשיר נמצא מתחת לספסל עליו הצביע אלכסנדר כספסל עליו ישבו הוא והנאשם בעת האירוע. קשה להניח שמדובר בצירוף מקרים ותו לא, בפרט בהתחשב בעובדה כי מדובר בגן רחב ידיים בו פזורים ספסלים רבים.

הנאשם עצמו התקשה לספק הסבר מניח את הדעת להימצאו של הטלפון הנייד בזירה, וניסה לתרץ זאת בכך שהמכשיר אבד לו עובר לאירוע. אלא שגרסתו בנקודה זו אינה עקבית ומעוררת ספקות כבדים בדבר אמיתותה. בהודעתו מיום 29.5.08 נשאל הנאשם לגבי מכשיר הטלפון הנייד שברשותו והשיב כי זה אבד לו יום קודם , ככל הנראה בהיותו ברחוב ארלוזורוב, ויתכן כי נגנב. עוד טען כי אינו זוכר את מספרו או את קידומת המספר. בהודעתו מיום 1.6.08 נזכר לפתע הנאשם במספר המכשיר ומסר אותו לחוקר. כשהתבקש להסביר כיצד נזכר במספר, טען כי ראה את המספר בתיק החקירה שנותר פתוח וכי המספר היה רשום על השולחן בחדר החקירות. הסבר זה נשמע דחוק וקשה לקבלו מה גם שמדברי החוקר במהלך החקירה ניתן להבין כי אינו מתיישב עם ההיגיון. בהודעתו מיום 18.3.14 טען הנאשם כי המכשיר אבד או נגנב יום או יומיים עובר לאירוע, אינו יודע היכן. ואילו בהודעתו מיום 23.3.10 כבר טען כי זה אבד שלושה או ארבעה ימים עובר לאירוע. גרסאות אלו מעידות על ניסיונו של הנאשם לתרץ הימצאות הטלפון הנייד שבבעלותו בזירת האירוע, ביודעו כי מדובר בראיה מפלילה.

37. בזירה נמצא כאמור גם בדל סיגריה ועליו דנ"א של הנאשם וכן כוס פלסטיק ועליה דנ"א של אלכסנדר. ממצאים אלה מאמתים את גרסתו של אלכסנדר כי הוא והנאשם ישבו בגן יחד ושתו אלכוהול מכוסות פלסטיק. הממצאים נמצאו בסמוך לכתם הדם של המתלונן, המקום עליו גם הצביע אלכסנדר בשחזור כמקום התרחשות התקיפה (כעולה גם ממזכרו של אשר מזרחי ת/30).

שקריו של הנאשם ביחס להיכרותו עם אלכסנדר

38. בחקירותיו בעת מעצרו השני, נשאל הנאשם על אודות היכרותו עם אלכסנדר. מחקירותיו הראשונות ועד לביצוע העימות עם אלכסנדר ביום 21.3.14, הכחיש הנאשם היכרות רחוקה או קרובה עימו.

39. כך, בהודעתו מיום 18.3.10 (ת/7) טען הנאשם כי אין לו חבר בשם אלכסנדר. הנאשם נשאל האם הוא מכיר את אלכסנדר בוגוסלבסקי והשיב כי אינו נוהג לשאול לשם משפחתם של מכריו. כשהתבקש לפרט אילו אנשים הוא מכיר בשם אלכסנדר, אמר "מיליונים יש. לא זוכר", ולאחר מכן טען כי "עם מי שאני מסתובב אין שם אלכסנדר" (ש' 71-80). יתרה מזו, כאשר הוצגה בפניו תמונה של אלכסנדר בוגוסלבסקי טען כי אינו מכיר אותו.

בהודעתו מיום 21.3.10 (ת/8), כאשר הטיח בפניו החוקר כי מי שסיבכו בביצוע העבירה הוא אלכסנדר בוגוסלבסקי, אמר הנאשם כי יכול להיות שהוא מכיר אותו בפנים וטען כי בחקירתו הקודמת לא ראה היטב את התמונה שהוצגה לו (ש' 65-67). כאשר התעקש החוקר כי הוא מכיר את אלכסנדר היטב, חזר וטען הנאשם כי יכול להיות שהוא מכיר אותו רק בפנים (ש' 69).

מיד לאחר חקירה זו מתבצע עימות בין הנאשם לבין אלכסנדר. מהתנהלות העימות ברור כי ישנה היכרות קרובה בין השניים, אותה לא טורח הנאשם להכחיש. בהודעתו מיום 23.3.10 (ת/9) כבר מוכן הנאשם להודות כי יתכן והיה עם אלכסנדר עובר למעצרו לראשונה ביום 29.5.08 (ש' 68).

40. מדוחות הבדוקאים שהוגשו (ת/16) עולה כי הנאשם ואלכסנדר נתפסו יחדיו מספר פעמים בעבר ונבדקו על ידי המשטרה כך שאין כל ספק בדבר היכרות קודמת בין השניים. מעבר לכך, ממזכרו של יוסי קויפמן מיום 29.5.08 (ת/37) עולה כי הנאשם אותר דרך מספר הטלפון הנייד של אלכסנדר, עימו יצרו השוטרים קשר בחפשם אחר הנאשם. באופן מקרי, היה הנאשם עם אלכסנדר כאשר התקשר אליו קויפמן ואף שוחח עימו במכשיר הטלפון של אלכסנדר.

41. התנהלותו של הנאשם מעידה על ניסיונותיו להרחיק עצמו מאלכסנדר, ביודעו כי הלה מעורב בביצוע המעשים נשוא כתב האישום. לא ניתן למצוא כל הסבר אחר להתנהלות זו לבד מהיות הנאשם נושא באחריות למעשים יחד עם אלכסנדר ורצונו למלט עצמו מלתת את הדין עליהם.

טענת האליבי של הנאשם

42. חיזוק נוסף ניתן למצוא גם בחוסר שיתוף הפעולה של הנאשם עם חוקריו ביחס לבדיקת טענת האליבי אותה העלה בחקירתו. כזכור, מסר הנאשם כי היה בליל האירוע אצל חבר בשם מיכה, וכי נשאר ללון בביתו עד לבוקר שלמחרת. עם זאת, ולמרות שהובהר לו כי בדיקת טענת האליבי דרושה לצורך בחינת גרסתו, סירב הנאשם למסור פרטים אודות אותו מיכה לרבות שם משפחתו, כתובתו או מספר הטלפון שלו. הנאשם גם סירב להצעת החוקרים להובילם לכתובתו של אותו מיכה ולהצביע על דירתו. הדעת נותנת כי אילו החזיק הנאשם באליבי אמיתי היה עושה כל שלאל ידו על מנת להוכיחו. סירובו לעשות כן מעיד כי מדובר בטענה סתמית ושקרית שנועדה להרחיקו מזירת האירוע. (למשמעות אי שיתוף פעולה מצד נאשם בהליכי חקירה ראה: ע"פ 663/81 חורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 85).

43. בעדותו בבית המשפט התבקש הנאשם להסביר מדוע לא מסר לשוטרים את כתובתו של מיכה, וכל אשר מצא לנכון להשיב היה כי: "אני לא חייב לתת לשוטרים כתובת היכן שאני נמצא" (עמ' 119, ש' 24, ש' 29). הימנעותו מלתת הסבר כלשהו, ולו דחוק, מחזקת את הרושם כי אין ממש בטענת האליבי אותה העלה הנאשם.

אמירות מפלילות של הנאשם

44. במהלך החקירה, מסר הנאשם מספר אמירות אשר מעידות על מעורבותו במיוחס לו בכתב האישום ומהוות חיזוק לראיות נגדו.

ממזכרו של אשר מזרחי מיום 10.7.08 (ת/21) עולה כי הנאשם הגיע אליו באותו יום, כחודש לאחר שחרורו ממעצרו הראשון, וביקש את מכשיר הטלפון הנייד שלו שנתפס בזירה. הנאשם שאל את מזרחי באשר למצבו של המתלונן וזה השיב לו כי הלה עדיין מחוסר הכרה ובמצב קשה מאוד. כששאל מזרחי את הנאשם כיצד הוא מרגיש ביחס לכך, השיב לו הנאשם "אני כבר ביקשתי סליחה ממי שצריך לבקש... אתה כבר יודע ממי מבקשים סליחה". קשה להסביר אמירה זו מפיו של אדם חף מפשע שלא היה מעורב באלימות כלפי המתלונן ואשר הובילה למצבו הקשה. יצוין כי בעדותו בבית המשפט לא התכחש הנאשם לאמירה זו, אך סירב להסביר את כוונתו (עמ' 123, ש' 29). הדבר אומר דרשני ומעיד על כך שבפיו של הנאשם אין הסבר מלבד זה המשתמע מהקשרם והגיונם הפשוט של הדברים, כי ביקש סליחה כיוון שחש אשמה על הפגיעה שגרם למתלונן.

45. במזכרו מיום 28.3.10 (ת/32) תיעד אשר מזרחי שיחה בינו לבין הנאשם בדרכם לתא המעצר. הנאשם אמר למזרחי כי הוא מודע לכך שמדובר בתיק קשה היות והמתלונן עדיין מאושפז בבית החולים, וכן אמר לו: "תשמע, אני כבר יודע שמחכה לי בתיק הזה 10 שנים בפנים, אני יעבוד בכלא יעשה כסף, ואין מה לעשות, לא יעזור לי כבר". אמירה זו מעידה על הלך רוחו של הנאשם, המודע למעשים שביצע ולהשלכותיהם, ביודעו כי יצטרך לתת עליהם את הדין וכי הוא משלים עם כך. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי אינו זוכר אמירות אלו, אולם לא התכחש לאמירתן (עמ' 124, ש' 4).

46. במזכר מיום 1.4.10 (ת/35) תיעד אשר מזרחי שיחה נוספת עם הנאשם בעת שהובילו חזרה למעצר, במהלכה אמר לו הנאשם: "אפילו שאלכסנדר לקח את התיק עליו אתם לא מפסיקים לחקור, אז אני והוא נשב יחד בכלא וכבר אין לנו סכסוך, והכל בסדר איתנו. מה אני אגיד לכם יש לי עורך דין והוא ינסה לעזור לי שלא אקבל הרבה שנים, כי אני רוצה להיות בן אדם כבר". אמירה זו אינה אמירה של אדם חף מפשע. הדעת נותנת כי לו היה הנאשם אכן נקי מאשמה, היה אומר כי עורך דינו ינסה לעזור לו להוכיח את חפותו. הדבר מעיד על כך שהנאשם, שמודע למעורבותו בביצוע העבירה, מניח כי אכן יורשע בסופו של ההליך ומקווה כי עונשו לא יהא חמור. למותר לציין כי גם לאמירה זו לא היה בפי הנאשם הסבר וכאשר נשאל על כך בעדותו, השיב באופן סתמי כי ככל הנראה לא הסביר עצמו כראוי (עמ' 124, ש' 15).

47. אמירות אלו של הנאשם, אשר יש בהן ביטוי לתחושת אשם ונטילת אחריות למעשים, מהוות חיזוק, ולמעלה מהדרוש, אף סיוע, לראיות כנגדו ותומכת במהימנות גרסתו המפלילה של אלכסנדר בהודעתו ובשחזור ומאמתות גרסה זו (ראה: ע"פ 7832/04 פלוני נ' מדינת ישראל (4.5.06)).

48. באשר למחדלי החקירה עליהם הצביע ב"כ הנאשם, לא מצאתי כי יש באלה כדי לערער את הראיות כנגד הנאשם או כדי לפגוע בהגנתו. זאת, גם אם היה מקום לבצע פעולות חקירה נוספות כאלה ואחרות. כידוע, לא כל מחדל חקירה, או אף הצטברות של מספר מחדלים, יביא בהכרח לזיכויו של נאשם, אלא אם יש באותם מחדלים כדי ליצור ספק סביר מהבחינה הראיתית באשמתו של הנאשם (ראה: ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל (9.8.06), ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (18.5.06)). בחינת טענה לקיומם של מחדלי חקירה לא נועדה לבחון האם ניתן היה לנהל את החקירה בדרך טובה או יעילה יותר, אלא, האם קופחו זכויותיו של הנאשם או נפגעה יכולתו להתגונן כראוי. במקרה זה, בהתחשב במארג הראיות כנגד הנאשם, כפי שהוצג לעיל, איני סבור כי יש במחדלים עליהם הצביע הסניגור, כדי לקפח את הגנתו של הנאשם או להביא לפגיעה במכלול הראיות.

49. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כממצא עובדתי כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

היסוד הנפשי

50. סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין כולל רכיב תוצאתי של פציעת אדם או גרימת חבלה חמורה. במקרה דנן, נגרמו למתלונן פציעות של ממש כתוצאה ממעשיו של הנאשם, יחד עם אלכסנדר. מהתיעוד הרפואי עולה כי נגרמו למתלונן חבלות קשות וחמורות כמתואר בתעודות הרפואיות: שבר טמפורלי שמאלי המתמשך לעצם הפרונטלית משמאל, שבר באף עם המטומה, שבר בקיר הקדמי של הסינוס המקסילרי הימני עם המוסינוס, שברים בקירות עליון ולטרלי של הסינוס המסקילרי השמאלי עם המוסינוס, שבר דרך הקיר הלרטלי של הסינוס הספנואידלי השמאלי עם המוסינוס, וכן, חבלות והמטומות בגפיו. עוד הוכח בתעודות הרפואיות כי כתוצאה מפגיעותיו, המתלונן מוגבל קשות בתנועתו וביכולת דיבורו והינו מרותק לכסא גלגלים.

51. אשר ליסוד הנפשי, עסקינן בעבירה הדורשת כוונה מיוחדת להטיל באדם נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. כוונה זו מתייחסת להלך רוחו של הנאשם ולא לרכיב התוצאה. על הכוונה לגרום חבלה חמורה ניתן ללמוד מחזקת הכוונה לפיה אדם המבצע פעולה, מודע לרוב לטיב הפיזי של מעשיו ולתוצאה הנובעת באופן טבעי ממעשיו (ראו: ע"פ 10423/07 מדינת ישראל נ' שמשון סיטרין (11.6.08); ע"פ 8871/05 שנגלוף נ' מדינת ישראל (12.3.07)). חזקה זו מבוססת על ניסיון החיים. היא אינה חזקה חלוטה, ודי בכך שהנאשם עורר ספק סביר בראיות המקימות את החזקה, על מנת להפריכה (ראו: ע"פ 10110/03 גמליאל נ' מדינת ישראל (11.12.06); ע"פ 413/10 פלוני נ' מדינת ישראל (23.3.11)).

52. משנקבע כי הנאשם היכה, יחד עם אלכסנדר, את המתלונן מכות נמרצות בראשו ובחלקי גופו האחרים ולא חדל ממעשיו אף כשהמתלונן נשכב על הארץ ודימם ולאחר מכן הותיר אותו לבדו במקום מבלי להעניק לו כל סיוע או להזעיק עזרה – חזקה כי היה מודע לכך שכתוצאה טבעית מפעולותיו כאמור, ייפגע המתלונן קשות. כאשר מדובר בהכאתו של אדם על ידי שניים אחרים, כשהקורבן זועק וכורע ארצה, שעה שהתוקפים ממשיכים להפליא בו את מכותיהם, מטבע הדברים, כרוך הדבר בסבירות גבוהה גם בחבלתו ובפציעתו של המוכה.

משהרחיק עצמו הנאשם תחילה כליל מן האירוע, וגרסתו המאוחרת נדחתה כבלתי אמינה, הרי שלא סיפק גרסה שאפשר והיה בה כדי לעורר ספק סביר לגבי כוונתו לחבול במתלונן חבלה חמורה על ידי הכאתו. זאת, אף אם אותה תקיפה נעשתה אגב שימוש בידיו בלבד ובפרט כאשר המכות כוונו לראשו ופניו של המתלונן.

ויודגש, לעברו של המתלונן ולרקע הנפשי שלו אין כל רלוונטיות למעשיו של הנאשם ולחבלות החמורות שחבל במתלונן. אף אם אכן פנה המתלונן לנאשם ולאלכסנדר בבקשה למשקה או לכסף וגם אם גידף אותם או דיבר בצורה לא יאה, אין בכך כדי להצדיק ולו במעט את התגובה חסרת הפרופורציה של הנאשם. המתלונן, צעיר בן 25, הוכה בידי הנאשם מכות נמרצות ונפגע עקב כך פגיעה קשה שהותירה אותו מרותק לכיסא גלגלים כשהוא מוגבל בתנועותיו ויכולת הדיבור, לשארית ימי חייו.

53. אני דוחה טענתו של הנאשם לפיה הרשעתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בעוד אלכסנדר, שביצע אותם מעשים, הורשע בעבירה פחותה בחומרתה של גרימת חבלה חמורה בצוותא, תוביל לתוצאה בלתי סימטרית הפוגעת במראית פני הצדק. אכן, הנאשם ואלכסנדר הורשעו בביצוע אותם מעשים במסגרת אותו אירוע. אלא שהחלטת בית המשפט להרשיע את אלכסנדר בעבירה אחרת נבעה, כמוסבר היטב בהכרעת הדין שניתנה בעניינו של אלכסנדר, מהספק שמא אלכסנדר פעל בעודו תחת השפעת משקאות משכרים ועל כן לא התקיים בו היסוד הנפשי הדרוש של כוונה מיוחדת הדרוש לצורך הרשעתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. במקרה דנן, לא נשמעה מפי הנאשם כל טענה, לכל הפחות עד למתן הכרעת הדין בעניינו של אלכסנדר, כי פעל תחת השפעת אלכוהול. גם על פי גרסתו המאוחרת כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו בבית המשפט, לא נטען ולו בחצי פה כי הנאשם היה בגילופין בעת האירוע. הנאשם טען אמנם כי שתה וודקה אך לא מסר באיזו כמות מדובר ולא טען כי הושפע באופן כלשהו משתיית האלכוהול. משכך, אין בצריכת האלכוהול לכשעצמה כדי לפגוע בהוכחת חזקת הכוונה המיוחדת, אשר הסקתה מתחייבת מפעולותיו של הנאשם כמפורט לעיל.

54. סיכומו של דבר, ועל יסוד כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ה , 20 אוקטובר 2014, במעמד הצדדים