דומה כי המחלוקת העיקרית, אולי היחידה, הטעונה הכרעה במסגרת תובענה זו היא באם היתה לתובע תעודת ביטוח, המכסה גם אירוע של גניבה, זאת ללילה שבין יום שישי ושביעי לחודש אוקטובר 2007 (להלן: "יום האירוע") בעניין משאית מ"ר 7557000 והעגורן המותקן עליה (להלן: "המשאית").

התובענה:

1. נטען בכתב התביעה כי התובע הינו הבעלים של המשאית אשר היתה מבוטחת ביום האירוע בביטוח מקיף אצל הנתבעת בפוליסה מספר 06/81/30/023485, ככל שהעניין מתייחס למשאית עצמה וכן בפוליסה מספר 06/81/54/002657 בעניין העגורן המותקן עליה (להלן: "הפוליסה" או "הפוליסות").

כן נטען בסעיף 6 לכתב התביעה כדלקמן:

"בלילה שבין השישי לשביעי לאוקטובר 2007 נגנבה המשאית יחד עם המנוף, שהיה מותקן עליה, ואשר היו בחנייה בחצר המפעל שבבעלות התובע והממוקם בשכונה המזרחית הצפונית של כפר עראבה".

אירוע הגניבה הנטען כדלעיל ייקרא להלן: "האירוע".

הוסף בכתב התביעה כי התובע רכש ביטוח מקיף אצל הנתבעת וקיים את כל הוראות המיגון הנדרשות עפ"י הפוליסה וכי הוא זכאי לקבל מאת הנתבעת תגמולי ביטוח עפ"י הפוליסה, זאת כאשר הוא הודיע על האירוע לנתבעת מיד לאחר התחרשותו.

התובע טען כי הנתבעת חייבת לשלם לו תגמולי ביטוח בהיקף של 318,279 ₪, נכון ליום הגשת התובענה, אשר הינם: 110,000 ₪ עבור המשאית, 166,567 ₪ עבור העגורן וכן סך של 41,852 ₪ עבור ריבית והפרשי הצמדה.

ההגנה:

1. הנתבעת הגישה כתב הגנה, אשר בו אישרה קיום פוליסות הביטוח אך טענה כי :

"הפוליסה הנ"ל אינה כוללת כיסוי גניבה ו/או פריצה ו/או נזק בזדון, כפי שהדבר נקוב בפוליסות עצמן".

כן הנתבעת טענה כי התובע סירב לשתף פעולה עמה וגם בגין כך יש לדחות את תביעתו.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע, לאורך שנים, ביקש כי המשאית לא תבוטח כנגד אירועי גניבה ופריצה.

הנתבעת גם הכחישה את התגמולים הנטענים וטענה כי נטל ההוכחה מוטל על שכמו של התובע וכי בכל מקרה התגמולים ייקבעו לפי השווי האמיתי של המשאית ביום האירוע ולא עפ"י הסכומים הנקובים בפוליסה.

כתב התשובה:

1. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה אשר בו הכחיש את הנטען ע"י הנתבעת ומסר כי:

"הפוליסה הסטנדרטית של הנתבעת כוללת כיסוי ביטוחי למקרה גניבה, מצ"ב העמוד רלוונטי של הפוליסה".

התובע הוסיף וטען כי ככל שהנתבעת ביקשה להחריג את אירועי הגניבה והפריצה היה מחובתה לעשות כך באופן ברור כמתחייב מהוראות סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, דבר שלא נעשה בפוליסות.

התובע הוסיף וטען כי בפוליסה עצמה אף צויינו שיעור ההשתתפות העצמית במקרה של גניבה וכן דרישות המיגון, כאשר מה הטעם לכך אם אירועי הגניבה אינם מכוסים !

ראיות הצדדים:

1. מטעם התובע הוגשו התצהירים והראיות כמפורט להלן:

• תצהירו של התובע עצמו.

התובע חזר בתצהירו על הנטען בכתב התביעה, לרבות ציון העובדה כי רכש את המשאית עוד לפני שנת 2002 וכי מאז הוא ביטח אותה אצל הנתבעת באמצעות סוכן הביטוח עבד בדארנה, זאת בביטוח מקיף, כאשר היא נגנבה מחצר המפעל שלו, ביחד עם חפצים אחרים, ביום האירוע, ובגין כך הוא הגיש תלונה למשטרה וכן הודיע לנתבעת על האירוע.

התובע אמר בתצהירו כי:

"הינני להצהיר כי רכשתי ביטוח מקיף הכולל כיסוי למקרה גניבה וכי הנטען ע"י הנתבעת בהקשר זה אינו נכון, הנתבעת אף העבירה אלי אישורים במספר הזדמנויות בהם אישרה כי הביטוח אותו רכשתי ואשר היתה בתוקף ביום הגניבה הינו ביטוח מקיף מלא".

כן הוסיף התובע והצהיר כי לא היה מקום ואין זה הגיוני להחריג את אירועי הגניבה והפריצה הואיל והמשאית משועבדת לבנק וכי הוא גם דאג לקיום דרישות המיגון הנדרשות עפ"י הפוליסה.

לתצהירו של התובע צורפו רישיונות המשאית, רשימות ביטוח שהיו, אישור הגשת תלונה למשטרה וכן מסמכים נוספים.

• תצהירו של מר משהור נעאמנה – אחיו של התובע.

תצהירו של מר משהור נעאמנה הינו למעשה חזרה על המוצהר ע"י התובע.

• תצהיר חמאדה בדארנה, הוא הנהג אשר עבד ונהג במשאית ביום עובר לגניבתה.
• כן הוגשה מטעם התובע חוות דעת שמאית, של השמאי יגאל אנקורי עפי"ה הוערכה המשאית (ביחד עם העגורן המותקן עליה) בסך של 205,200 ₪ נכון ליום האירוע.

1. מטעם הנתבעת הוגשו הראיות הבאות:

• תצהירה של הגב' אילנה בג'רנו חתמת אצל הנתבעת.

גב' בג'רנו אישרה את הנפקת שתי הפוליסות על ידי הנתבעת ואישרה גם כי עד שנת 2002 הונפקו פוליסות אשר כללו אירועי גניבה והתפרצות זאת לאחר שהוצגו אישורי מיגון.

וכן הוסיפה כי:

"עם זאת בהוראת סוכן הביטוח מאחר ולא הותקנו המיגונים שנדרשו ע"י הפניקס, החל מפוליסת הביטוח שתחילתה ביום 1/11/02 הוסר הכיסוי לגניבה ופריצה ונזק בזדון וניתנה הנחה בפרמיה, בשנת 2002 ניתנה הנחה של 30%, בשנת 2003 ניתנה הנחה של 15% ומשנת 2004 ניתנה הנחה של 22.5%".

• תצהירו של מר עבד בדארנה, סוכן הביטוח באמצעותו הונפקו הפוליסות.

מר עבד ציין כי המשאית בוטחה החל משנת 1999 ועד 2007 וכי החל משנת 2002 הוחרגו בפוליסות אירועי גניבה ופריצה והטעם לכך היה כי התובע ואחיו נדרשו להעלות רמת המיגון לרמה 33, דבר שלא נעשה, כך שהתובע שוכנע לוותר על כיסוי גניבה ופריצה והפוליסות הונפקו בהתאם לכך.

מר בדארנה הדגיש כי התובע היה מודע להחרגת אירועי הגניבה וכי הפוליסות נמסרו לידיו בזמן אמת, אשר מצידו העבירם לבנק המשועבד.

לתצהירו של מר בדארנה צורף כיתוב חתום לכאורה על ידי התובע, משנת 2004 על גבי רשימת הביטוח, בו צויין: "ללא גניבה ופריצה כמו קודם".

וכן מסמך נוסף מיום 24/10/05, על דף פירמה של התובע אשר בו צויין, בין היתר:

".... נא לחדש את הפוליסה הנ"ל לפי אותם תנאי ללא גניבה ופריצה...".

• כן צורפה מטעם הנתבעת חוות דעת שמאית לפיה ערך המשאית והמנוף הוא 202,000 ₪

כן לציין כי לתצהירי הנתבעת כנ"ל צורפו רשימות הביטוח הרלוונטיות לאורך כל תקופת הביטוח שהיו.

דיון והכרעה:

1. כפי שפתחתי, השאלה הטעונה הכרעה במסגרת תובענה זו היא באם הפוליסות ביום האירוע אכן כללו כיסוי אירועים של גניבה או פריצה או לאו, זאת כאשר אין חולקין כי היו פוליסות ביטוח מקיף של המשאית אצל הנתבעת וכי אכן המשאית נגנבה בחודש אוקטובר 2007 מחצריו של התובע ?

הינני סבור כי אין מנוס אלא לקבוע כי אכן אירועי הגניבה והפריצה הוחרגו מהפוליסה כך שהנתבעת אינה חייבת לשלם לתובע תגמולים בגין האירוע.

1. כאמור גירסתו העקבית והקונסנסנטית של התובע היא כי הפוליסות כללו כיסוי גם לאירועי גניבה וכי מעולם הוא לא היה מודע לכך שאותם אירועים הוחרגו בפוליסות והנה באו מסמכים חתומים לכאורה על ידו וטפחו על פניו של התובע ואיינו את גירסתו הנ"ל כלא היתה.

בכיתוב ראשון מחודש 10/2002 על רשימת הביטוח צויין "כיסוי גניבה ופריצה ייכנס לתוקף לאחר בדיקת המיגון והשלמתו לדרישות 33...".

בכיתוב שני משנת 2003 צויין: "ללא גניבה ופריצה כמו קודם".

במסמך שלישי, הפעם על דף פירמה של התובע ועם חותמת, צויין בין היתר:

"נא לחדש את הפוליסה הנ"ל לפי אותם תנאים, ללא גניבה ופריצה נהגים מעל 24 ומעל שנת רישיון" . (ראו בנדון את נ/3).

סוכן הביטוח עבד בדארנה העיד כי כך הם פני הדברים, אך התובע נשאר דבוק בגירסתו והכחיש את חתימתו על אותם כיתובים/מסמכים, זאת אף עשה במסגרת עדותו בפני ביהמ"ש.

בעקבות אי אישור התובע לחתימות שנחזו כחתימתו, הגישה הנתבעת חוות דעת גרפולוגית, של המומחה יצחק חג'ג', אשר בה נקבע כי החתימות המופיעות על המסמכים הנ"ל הינם של התובע עצמו.

ניתנה לתובע האפשרות להביא חוות דעת נגדית על מנת לאשש את גירסתו שאין מדובר בדבריו או בחתימתו אך לא הוגשה כל חוות דעת נגדית ובהמשך אף בא כוחו וויתר על חקירת המומחה מטעם הנתבעת מר חג'ג'.

מכאן יש לקבוע, ללא היסוס, כי, החל משנת 2003 לפחות, התובע עצמו ביקש להחריג את כיסוי הגניבה בפוליסות הביטוח שבהן הוא ביטח את המשאית אצל הנתבעת.

שיקוליו של התובע בנדון הם שיקוליו הוא, אך בהם יש טעם זאת הואיל והיה לו קשה לעמוד בדרישות המיגון הנדרשות וכאשר בצד זה, וותיורעל כיסויי גניבה, קיימת הנחה משמעותית בדמי הביטוח הנדרשים.

בנדון מקובלת עלי גירסת גב' בג'רנו, לפיה אכן ניתנו לתובע הנחות בדמי הביטוח השנתיים כאשר חוסר הסימטריה לאורך השנים בדמי הביטוח, אין אלא לזקפו לשינויים שיכולים להיות כל שנה בדמי הביטוח.

1. מעבר לנדרש אציין כי אומנם פוליסת הביטוח הסטנדרטית של המשאית הוגדרה כפוליסת ביטוח מקיף, שלכאורה כוללת גם אירועי גניבה, אך בכל רשימות הביטוח הרלוונטיות צויין כי אירועי גניבה מוחרגים.

ראו לדוגמא רשימת הביטוח של שנת 2002, 2003 בהן ניתנה הנחה של 30% בדמי הביטוח, ובהן צויין:

"מוסכם בזה בניגוד לרשום בסעיף 14, ג לפרק א' של הפוליסה (ביטוח הרכב נזקי רכוש) הפוליסה אינה מכסה אובדן או נזק שנגרם כתוצאה מגניבה אשר בעקבותיה לא נמצא הרכב במשך 45 יום...".

וכן ברשימת הביטוח של השנים 2004 עד 2007, בהן ניתנה הנחה של 22.5% וגם בהן צויין כדלקמן:

"מוסכם ומוצהר כי סעיפים ג' ו- ה' מסעיף 1 בפרק ב' (גניבה וניסיון גניבה) בטלים ומבוטלים".

הנה כי כן התמונה העובדתית אינה משתמעת לשתי פנים ועפי"ה אכן הוחרגו האירועים של גניבה מפוליסות הביטוח.

כן יש לקבוע כי התובע קיבל את רשימות הביטוח ופוליסות הביטוח בזמן אמת, הואיל , גם עפ"י גירסתו הוא, המשאית היתה משועבדת לבנק והיה צורך להמציא פוליסות ביטוח לבנק לשם המשך קיום השיעבוד.

1. אין בעצם ציון תנאי מיגון בפוליסות או אף ברשימות הביטוח או שיעור ההשתתפות העצמית, במקרה של גניבה, כדי לשנות במאומה את הקביעה העובדתית הנ"ל או כדי להטעות את התובע.

יש לקחת בחשבון כי מדובר בפוליסות סטנדרטיות כאשר ציון אמצעי מיגון או דמי השתתפות הינו אך למקרה וקיים כיסוי ביטוחי למקרה גניבה או התפרצות כאשר בענייננו רשימות הביטוח, החריגו באופן ברור ומפורש את אותם אירועים, כל זאת עפ"י בחירתו ובקשתו המפורשת של התובע.

לפיכך אין כאן כל שאלה פרשנות או לשון משתמעת לשתי פנים כי אם תמונה עובדתית ברורה וחדה עפי"ה הפוליסות לא כללו ביטוח אירועי גניבה או התפרצות.

למען הסר כל ספק אותה תמונה עובדתית מתקיימת גם לגבי העגורן המותקן על המשאית, אשר הפוליסה בעניינו הינה פוליסה יותר "גמישה" והמוסכמות בה הם עניין של היצע וקבלה אשר בה צויין במפורש: "מוצהר ומוסכם בזאת כי נזקי גניבה ו/או פריצה ו/או זדון אינם מכוסים על פי פוליסה זו".

הדברים הינם ברורים ואין להוסיף עליהם.

התוצאה:

1. הוכח כי אומנם נקשרו הסכמים בין הצדדים – פוליסות ביטוח, אשר עפיה"ן הנתבעת ביטחה את המשאית שמספר רישויה הוא 07557000 ב"ביטוח מקיף" וכי אומנם בלילה שבין השישי והשביעי לחודש אוקטובר 2007 נגנבה אותה משאית מחצריו של התובע אשר בעראבה, אך בה בעת הוכח כי הפוליסות אינן מכסות את אירוע הגניבה הנ"ל.

לפיכך דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ נכון להיום.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים.